דין כתובת בנין דכרין - שולחן ערוך אבן העזר סימן קי״א

דין כתובת בנין דכרין. שולחן ערוך אבן העזר סימן קי״א - 17 סעיפים, ולצידם בית שמואל, חלקת מחוקק, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.

אבן העזר · סימן קי״א
סעיף א׳
דין כתובת בנין דכרין. ובו יז סעיפים:מתנאי הכתובה שיהיו בניו הזכרים יורשים כתובת אמן ונדונייתה שהכניסה בתורת נצ"ב וי"א שאף התוספת בכלל ואח"כ חולקים השאר עם אחיהם בשוה כיצד נשא אשה כתובתה ונדונייתא אלף וילדה בן ומתה בחייו ואח"כ נשא אשה אחרת כתובתה ונדונייתא ר' וילדה בן ומתה בחייו ואח"כ מת הוא והניח אלפים בנו מן הראשונה יורש אלף שבכתובת אמו ובנו מן השנייה יורש ר' שבכתובת אמו והשאר יורשים אותו בשוה נמצא ביד בן הראשונה אלף ות' וביד בן השניה ת"ר:
סעיף ב׳
בד"א שהניח יותר על ב' הכתובות דינר א' או יותר כדי שיחלקו השאר בשוה אבל אם לא הניח יותר דינר חולקין הכל בשוה שאם ירשו אלו כתובת אמן ולא ישאר דינר א' לחלוק אותו בין היורשים נמצאת תנאי זה מבטל חלק ירושה בין הבנים בשוה שהוא מן התורה:
סעיף ג׳
אם אין שם יותר על שתי הכתובות דינר אפי' היה ראוי ליפול ירושה מאבי אביהם בענין שהיה שם מותר לא חשיב מותר אפי' מת אבי אביהם קודם שיחלקו כיון שלא היה שם מותר דינר בשעת מיתה:
סעיף ד׳
וה"ה למי שנשא נשים רבות בין בזו אחר זו בין בבת אחת ומתו כלן בחייו ולו מהם בנים זכרים אם היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר כל א' וא' יורש כתובת אמו והשאר חולקים בשוה:
סעיף ה׳
אם אמרו היתומים הרי אנו מעלים על נכסי אבינו יותר דינר כדי שיטלו כתובת אמן אין שומעין להם אלא שמין את הנכסים בב"ד כמה היו שוים בשעת מיתת אביהם אע"פ שנתרבו או נתמעטו אחר מיתת אביהם קודם שיבואו לחלוק אין שמין אותם אלא כשעת מיתת אביהם (ודוקא שהוזלו הנכסים או נשתדפו אבל נמצא שדה שאינו שלו איגלאי מילתא למפרע דלא היה שם יותר דינר) (הר"ן פ' מי שמת והמ"מ פ' י"ט):
סעיף ו׳
היה שם יותר על כדי כל הכתובות דינר או יותר אע"פ שיש עליו שטר חוב כנגד היותר אינו ממעט אלא כל אחד מהם יורש כתובת אמו:
סעיף ז׳
וי"א שאפי' החוב יותר מהמותר שעל שתי כתובות יפרעו לבעל חוב והשאר יחלקו כפי שתי הכתובות:
סעיף ח׳
מי שהיה נשוי שתי נשים ומתה אחת מהם בחייו ואחת אחר מותו ולו בנים משתיהן אע"פ שלא הניח יותר על שתי הכתובות אם נשבעה השניה שבועת אלמנה קודם שתמות בניה קודמים לירושת כתובתה מפני שאינם יורשים כתובת אמם בתנאי זה אלא ירושה של תורה ואח"כ יורשים בני הראשונה כתובת אמם בתנאי זה ואם נשאר שם כלום חולקין אותו בשוה ואם מתה קודם שתשבע בני הראשונה יורשים כתובת אמם בלבד והשאר חולקין בשוה וכ"ש אם מתו שתיהן אחר מותו שבני כל אחת נוטלים כתובת אמם אפי' אין שם מותר שהרי באים בתורת חוב וכן אם גירש אחת ומתה אחת בחייו ואח"כ מת והניח בנים משתיהן בני המתה נוטלין כתובת בנין דכרין אפילו אין שם מותר דינר דכתובת הגרושה שהוא חוב נעשית מותר לחבירתה לפיכך בני הגרושה נוטלים תחלה ואח"כ בני המתה:
סעיף ט׳
מתה אחת בחייו ואחת לאחר מותו ונשבעה על כתובתה אותה שמתה אחר מותו ואין שם נכסים אלא כדי כתובת הראשונה אין כאן (כתובת בנין דכרין אבל אם יש מותר על) (טור) כתובה הראשונה אפי' דינר יפרעו לשניה כתובת אמם והמותר יקחו בני הראשונה בתורת כתובת בנין דכרין:
סעיף י׳
מתה אחת בחייו והשנייה קיימת דינם כדין מתה (אחת) בחייו ואחת לאחר מותו:
סעיף י״א
היה נשוי שתי נשים והיו לו בנים מהן ומת ואח"כ מתו הנשים אם נשבעו ואח"כ מתו כל אחד ואחד יורש כתובת אמו בירושה של תורה ולא בתנאי זה לפיכך אין משגיחין אם יש שם מותר או אין שם ויורשי הראשונה קודמים ליורשי השניה ואם לא נשבעו חולקין כל הבנים בשוה ואין שם ירושת כתובה לפי שאין לאלמנה כתובה עד שתשבע:
סעיף י״ב
אחת נשבעה ואחת לא נשבעה זו שנשבעה בניה יורשים כתובתה תחלה והשאר חולקין אותו בשוה:
סעיף י״ג
כל היורש כתובת אמו שמתה בחיי אביו אינו טורף מנכסים משועבדים אלא מבני חורין ככל היורשין (ועיין למטה סוף הסימן):
סעיף י״ד
י"א דוקא במקרקעי שיש שם קרקע כדי ב' הכתובות נהיגא כתובת בנין דכרין אבל אם אין שם אלא מטלטלי לא ומיהו אפילו אין המותר אלא מטלטלי שפיר דמי ויש מי שאומר דהאידנא דכתבינן בכתובות דילן מטלטלי אגב מקרקעי גם כתובות בנין דכרין נגבית ממטלטלים דתנאי כתובה ככתובה:
סעיף ט״ו
המוכרת כתובתה בין לבעלה בין לאחרים לא הפסידה כתובת בנין דכרין אבל אם מחלה כתובתה לבעלה הפסידו בניה כתובת בנין דכרין לפיכך אין הבנים יורשין כתובת בנין דכרין עד שיהיה שטר הכתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שם שטר כתובה אין להם כלום שמא מחלה אמם ואם אין דרכם לכתוב כתובה יש להם:
סעיף ט״ז
מי שצוה בשעת מיתה שלא ירשו בניו כתובת בנין דכרין אין שומעין לו: הגה אבל אם התנה כן בשעת נשואין תנאו קיים (טור) וי"א דאין כתובת בנין דכרין נוהגת האידנא דעיקר התקנה היתה כדי שיתן אדם לבתו כבנו ועכשיו נוהגין ליתן לבת יותר ויותר (ג"ז שם) וכן נוהגין במדינות אלו:
סעיף י״ז
נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ הואיל ומתנת ש"מ אינה קונה אלא לאחר מיתה הרי המתנה וחיוב התנאים באים כאחד לפיכך בניה יורשים כתובת אמם שמתה בחיי בעלה ואם נתנם במתנת בריא מהיום ולאחר מיתה דינם כדין מתנות בריא לענין זה:

בית שמואל · אבן העזר סימן קי״א

א׳
וי"א אף תוס' בכלל. משמע לדיעה קמיית' תוס' אינו בכלל ותימ' דהא אית' בש"ס ר"פ אף על פי תוספ' כתובה ככתובה ונ"מ אף לענין כב"ד וכ"כ הרי"ף ושאר פוסקים וכבר תמה ע"ז בח"מ:
ב׳
ונדוניית' ר' וכו'. ה"ה אם הנדוניו' שתיהן שוה נ"מ אם יש לאחד יותר בנים אלא לרבות' נקט דל"ח לאנצויי דיורשים של זו נוטלים יותר מירושה של זו:
ג׳
אפי' היה ראוי ליפול ירושה וכו'. ה"ה שאר ראוי כמ"ש בסי' ק' ואם היה משועבד לכתובת אלמנת אבי אביו נמי הוי ראוי ועמ"ש שם בשם תוס' מהרי"ל ואפשר דמקילין כאן גם לענין מלוה ויש קול' של ירושת הבעל וקולא של כתובה ואין נגבה מפירות כמ"ש בס"ס:
ד׳
אף על פי שנתרבו או נתמעטו. דאזלינן אחר שעת מיתה ואם היו מרובים בשעת מיתה ונתמעטו כבר זכה בן הגדולה ואם נתמעט אח"כ ולא נשאר שיעור שתי כתובות חולקים ההפסד כפי הסך כב"ד כ"א לפי חלקו ואם כב"ד של זו כפל כשל שניה מגיע עליה שני חלקים הפסד:
ה׳
אף על פי שיש עליו ש"ח. כיון דיש כאן מותר דינר אף על גב דחייבים לשלם הדינר ואין מחלקין ביניה' מ"מ בפרעון של זה מקיים ירושה דאוריית' אבל אם לא נשאר מותר דינר אף על גב דמשלמים לב"ח מ"מ בעת המיתה לא היה יותר וב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומזה משמע ה"ה אם החוב שחייבי' הוא יותר מדינר מ"מ כיון בעת המיתה היה יותר מדינר שייך דין כב"ד וכבר תמה בח"מ על המחבר שכתב וי"א אפילו החוב יותר מהמותר משמע דאיכא פלוגת' בזה ולית':
ו׳
אף על פי שלא הניח יותר. ע' בסמוך סעיף ט' וה"ה אם לא הניח כדי שתי כתובות רק מותר דינר על כב"ד אף על פי כשיקחו בני אחת את הכתובה בתורת חוב לא ישאר כב"ד במלואו אפ"ה שייך כב"ד דגם לחצאין תקנו כב"ד וכ"כ המגיד:
ז׳
אם נשבעה השניה. אבל הראשונה אין עליה שבועה אא"כ טוען שהתפיס לה צררי כיון שהוא תוך הזמן אפי' שבועה שלא תפסה היא לא היה חל עליה כיון באותו פעם לא היה עת השבועה גם הוא היה בחייו:
ח׳
בניה קודמת. שהיא ב"ח והראשונה באה מכח תקנות כב"ד וכתב בפרישה דשניה נוטלת מעידית נגד הראשונה כיון דראשונה אין לה שום חוב אלא מחמת התקנה ואם הניח בכור אינו נוטל פי שנים בכב"ד של אמו אלא רואים כאלו חלקו כל נכסי אביהם בין כל האחים ונוטל חלק בכורתו ש"ג פנ"ש:
ט׳
והשאר חולקים בשוה. אפשר אפילו אם ליכא כאן אלא כדי כתובה של הראשונה מכל מקום כשלא נשבעה השניה אז אמרינן שנטלה כתובתה והניח כדי שני כתובות מיהו יש לומר כיון כב"ד אינו אלא מצד התקנה וכאן איכא ספק שמא לא לקחה ולא הניח אלא כדי כתובה של הראשונה חולקים:
י׳
והשניה קיימת. אף על גב דאיכ' חשש שמא אתי לאנצויי הואיל יורשי השניה לא לקחו כלום מ"מ תקנו חז"ל אף בזה התקנה של כב"ד:
י״א
אבל אם מחלה וכו'. אף על גב מזון בנות מבואר בסימן אח"ז דלא מהני מחילה שלה מ"מ כב"ד מהני מחילה שלה:
י״ב
לפיכך אין הבנים יורשים כב"ד. כ"כ הרמב"ם פי"ט וכן ס"ל באלמנה דאין לה מזונות כשאין הכתובה בידה שמא מחלה ובסי' צ"ג כתבתי רוב פוסקים חולקים עליו ולכאורה נראה להני פוסקים גם כאן לא חיישי' שמא מחלה מיהו י"ל שם טוענת ברי אבל כאן היורשים אין להם טענו' ברי גם לענין מזונות נכסים בחזקתם דהא בל"ז צ"ל כן לשיטות הני פוסקים דהא ס"ל אם אין השטר כתובה בידה אינם גובה הכתובה כמ"ש בסי' ק' ע"כ צ"ל משום לענין מזונות אמרינן הנכסים קיימא בחזקת' וכן בהרא"ש פ' שני דייני אפילו לשיטות הפוסקים דס"ל דגובה הכתובה אפילו אין שטר הכתובה בידו הואיל מעשה ב"ד הוא י"ל יורשים שאני כמ"ש:
י״ג
לפיכך בנים יורשים. עיין ס"ס בב"י מ"ש בשם הרשב"א /הרשב"ץ/ כב"ד לא תקנו אלא כשיש בנים לשתיהן ואם אין בנים לשתיהן לא שייך כב"ד ואינם אלא יורשים מ"ה אם נתן האב משכ"מ זכה המקבל מתנה אף על גב כב"ד כירוש' דמי ודוחה את משכ"מ מ"מ נגד יורשים ממש זכה מתנות ש"מ:
י״ד
מהיום ולאחר מיתה. אז זכה בגוף מהיום אף על גב הפירות לא זכה עד אחר המיתה מ"מ כב"ד אין גובי' מפירות ק"ו מכתובה דאינה גובה מפירות כמ"ש בסי' ק' כ"כ המרד' פי"נ ובבדק הבית ובד"מ הביאו דבריו ושם במרד' ס"פ הנ"ל פסק אפילו אם נתן לאחר מתנה מהיום ולאחר מיתה ואמר שיטול כאחד מן הבנים מ"מ אין גובה בב"ד /כב"ד/ מטעם הנ"ל ובד"מ סי' ק' הקשה דסותרי' דברי המר' זא"ז דהא כתב שם ר"פ הנ"ל לענין כתובה גובה אפי' אם נתן במתנות בריא כיון שאמר כאחד מן הבנים לא עדיף מן היורשים וע"ש מ"ש:
נחלת הכלל · Vilna, 1876

חלקת מחוקק · אבן העזר סימן קי״א

א׳
וי"א שאף תוספ' בכלל. לא ידעתי למה כת' זה בשם י"א הא גמרא ערוכה היא ר"פ אף על פי חשיב כמה דברים שתו' כתובה ככתובה וחד מינייהו כתובו' בנין דכרין:
ב׳
כיצד נשא אשה וכתבות' ונדונייתא אלף וכו'. לאו דוקא ה"ה אם סך הכתוב' שוה יש תועלת בכתוב' בנין דכרין אם יש לאחת יותר בנים מלחברתה:
ג׳
ומתה בחייו ואח"כ נשא אשה אחרת. לאו דוקא שנשא האשה האחרת אחר מיתה הראשונ' ה"ה נשא אותה בחיי הראשונ' או נשא אותה בבת אחת וכמ"ש בסמוך סעיף ד':
ד׳
על כדי כל הכתובות דינר. ואין לתמוה דינר א' לשני זכרים ודינר א' להרבה זכרים דכל מידת חכמים כך הוא:
ה׳
אלא כשעת מיתת אביהם. ואם היו מרובין בשעת מיתה ונתמעטו בשעת חלוקה כבר זכה בן הגדולה בכתובת אמו ואם נתמעטו אח"כ ולא נשאר שיעור שתי כתובו' אזי הפסיד כל א' לפי חלקו שהי' לו בנכסיו עד מחצה לפי מה שנתבאר בסעי' א' שלזה מגיע אלף ות' ולזה ת"ר נמצא אם רק עמדו הנכסים על אלף חולקין הנכסים על ך' חלקי' ולוקח זה י"ד חלקים וזה ו' חלקים נמצא זה לוקח תש"ע/ ת"ש /וזה ש"ל/ ש' /:
ו׳
אף על פי שיש עליו ש"ח וכו'. הטעם דבפריעת החוב ג"כ מקיימי' נחל' דאוריית' כאלו הוו חולקים הדינר ביניהם ומ"מ אם אין כאן מותר דינר ויש כאן ב"ח א"א דבפריעות החוב מקוים נחלה דאורייתא והשטר יחלקו ביניהם לפי ערך הכתובו' דק"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומיד בשעת מית' כשאין שם מותר דינר זכו בני הקטנים לחלוק בשוה:
ז׳
כנגד היותר אינו ממעט. נראה הא דנקט נגד היותר לאו דוקא ה"ה אם החוב יותר מהמותר דאין סברא לחלק ביניה' מאחר דק"ל ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואינו מגרע כח המותר וזכו מיד בני הגדולים מה לי ב"ח קטן נגד המותר או ב"ח גדול הרבה וסוף סוף זכו מיד בני הגדולים ופורעין החוב והמותר יחלקו כפי ערך הכתובו' ולא ידעתי למה כתב דין זה בשם י"א בסעי' שאח"ז דגם הרמב"ם הכי ס"ל אף על פי שכתב כנגדה מותר וכן מוכח מדברי המ"מ בהא דכתובה נעשית מותר לחברתה כתב יש מי שכתב שאם אינו מספיק לב' הכתובו' וכו' ע"ש וכן פסק וסתם בסעי' ט' ועיין מ"ש שם:
ח׳
אף על פי שלא הניח יותר על ב' הכתובו'. ה"ה אם לא הניח כדי שתי הכתובו' רק מותר דינר על כתובת בנין דכרין ואף על פי כשיקחו בני האחת כתובתה בתורת חוב לא ישאר כב"ד במלואו אפ"ה שייך כב"ד דגם לחצאין תקנו כב"ד וכ"כ המ"מ וכמו שהעתקתי מקצת לשונו לפני זה וכ"כ בסמוך סעיף ט':
ט׳
ואח"כ יורשים בני הראשונה כתובת אמם בתנאי זה. דכתוב' נעשית מותר לחברת' ולא חיישינן לאנצויי שיאמרו בני השניה למה תטלו בירושת אבינו יותר ממנו כי מה שאנו נוטלין אין זה ירושה מאבינו רק מן האם אנו יורשים כתובה שלה:
י׳
ואם מתה קודם שתשבע. שאז חושדין אותה שנפרעה בחייה כתובת' ע"כ אין לבני' חלק בכתובת':
י״א
וכ"ש אם מתו שתיהן וכו'. וכלו' ונשבעו קודם שמתו דאל"כ חולקין הבנים בשוה כמו שיתבאר בסמוך סעיף י"א:
י״ב
לפיכך בני הגרושה נוטלין תחלה. היינו אם נשבעה הגרושה קודם מותה או שמתה הגרושה קודם שמת הוא דה"ל מת מלוה בחיי לוה:
י״ג
אין כאן כתובת בנין דכרין. כבר כתבתי הטעם דפריעת ב"ח אין כאן נחלה דאורייתא כל זמן שאין שם מותר דינר דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ומיד זכו כל הבנים לחלוק בשוה:
י״ד
מותר על כתובה ראשונה אפילו דינר וכו'. וזה כדעת הי"א בסעיף ז' וכבר כתבתי דבחנם כתב בלשון י"א דגם הרמב"ם הכי ס"ל וכמו שכתב המ"מ וכן משמע מדברי הרמב"ם שכתב בדין ז' בניה קודמין לירושת כתובתה מדקאמר קודמין משמע אף שלא ישאר לבני אחרת כתובת בנין דכרין במלואו:
ט״ו
והשנייה קיימת. ואף על גב דהכא איכא למיחש טפי לאנצויי שאין בניה נוטלין כלום אפ"ה קמ"ל דלא אבדו בני המתה כתובת בנין דכרין כל שיש מותר דינר:
ט״ז
חולקין כל הבנים בשוה. דלא תקנו כב"ד רק כשהבעל יורשה אשתו ולא כשמת הוא בחייה אף שלא נשבעה על כתובתה וגם היא נחשדת שלקחה צררי:
י״ז
אבל אם מחלה כתובתה לבעלה וכו'. כבר כתבתי בסי' ק"ה דנראה אף אם לא מחלה כתובתה רק מחלה לו תנאי כתובה כולו או מקצתו הרשות בידה ולא דמי למחייב לזון בת אשתו דאין פטור האם מועיל ובסי' שאח"ז מביא הרב בהג"ה שהראב"ד חולק במזון הבנות וגם המ"מ הניח הדבר בצ"ע ועיין בר"ן:
י״ח
נתן כל נכסיו לאחרים במתנת ש"מ וכו'. עיין ברא"ש פ' האומר שהכריח זה בראיות ועיין בהשגו' הראב"ד ובמגיד משנ' ועיין בב"י בח"מ סי' רנ"ב ומ"ש שם בשם הר"ר יהודא בן הרא"ש ושנחלק עליו ועיין בד"מ ריש סי' זה מ"ש בשם המרדכי:
נחלת הכלל · Vilna, 1876

ט״ז · אבן העזר סימן קי״א

א׳
יורשין כתובתה בגמ' א"ר יוחנן מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ ויתן לבתו כבנו ואימא דאב לירות פי' ממה שנותן האב לירת בנין דכרין אבל נכסי הבעל מנה ומאתים ותוס' לא לירות ומשני א"כ ממנע האב ולא יכתוב לבתו ואימ' היכא דיהיב אב נדוניא לבתו לכתוב כתובת ב"ד והיכא דלא יהיב אב לא לכתוב לא פלוג רבנן:
ב׳
ונדונייתה אלף כו' וה"ה היכא דהכתובות שוות אלא דלאחת יש לה בנים זכרים יותר מלחברתה רש"ל והוא פשוט:
ג׳
אעפ שיש עליו שט"ח דכיון דהשטר יוצא על כולם נמצא כולם פורעים והוא נחלה שלהם שעשו' בהפרעות חוב אביהן ר"ן:
ד׳
ואח"כ יורשים בני הראשונה כו' דפריעת כתובה של השנייה הוא נחשב למותר על כתובת ב"ד של הראשונה דבשעת מיתה נתחייב הכתובה להשניה ובפרעון זה נתקיים נחלה דאורייתא משא"כ בשאר חוב שחייב לאחרים אמרינן ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה היה כאלו נתחדש אחר המיתה:
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886

באר היטב · אבן העזר סימן קי״א

א׳
אמן. בן שמחל לאביו כתובת בנין דכרין מחילתו מחילה הראנ"ח ח"ב סי' ט'. הר"ם גלאנטי סי' א':
ב׳
בכלל. לא ידעתי למה כתב בשם י"א הא גמר' ערוכה היא ר"פ אעפ"י שתוס' כתובה ככתובה דמי לענין כב"ד ח"מ ב"ש ומשפט צדק מ"א סימן כ"ט. ועיין בהר"ש הלוי חא"ה סי' א':
ג׳
האידנא. אפי' אם הבן מוחזק לא מהני. משפט צדק ח"א סי' ס"ט ועיין כנה"ג בהגהת ב"י:
נחלת הכלל · Torat Emet 357

ביאור הגר״א · אבן העזר סימן קי״א

א׳
מתנאי כו'. ל' הרמב"ם:
ב׳
ונדונייתא. ערש"י שם ד"ה ואימא דאב כו':
ג׳
וי"א כו'. ורש"י הנ"ל ודברי המחבר תמוהים דלית מאן דפליג ע"ז דגמרא ערוכה היא שם נ"ה א' והרמב"ם לא חידש אלא נדונייתה אבל תו' בכלל כתובה היא וכמש"ש בס"פ הקודם לזה דין תוספת כדין העיקר כו':
ד׳
כיצד כו'. גמרא שם צ"א א':
ה׳
דינר. דוקא הרא"ש שם וכמש"ש בגמרא אלא בפחות כו' ת"ק דמתניתין כו':
ו׳
נמצאת כו'. גמרא שם נ"ב ב':
ז׳
אפילו מת כו'. מדקמבעיא להו מועטין ונתרבו דוקא שנתרבו גוף הנכסים:
ח׳
בין בזו כולי. ממש"ש צ' א' נשא את כו':
ט׳
וי"א כו'. הרא"ש שם ראיתי מן הגדולים כו' ולא כו':
י׳
אף על פי שלא כו'. גמרא שם ומדל"ק מותר דינר וז"ש וכ"ש אם מתו שתיהן כו' במתני' שם ול"ק מותר דינר כנ"ל:
י״א
הכתובת כו'. שם:
י״ב
מהם כו'. אבל כו'. הרא"ש שם ע"ש:
י״ג
מתה כו'. דהא דדייקינן שם מדקתני שניה. ויורשיה ומדקתני שניה ש"מ שאפילו בחייה. שם ודלא כר"ח:
י״ד
לפיכך אין כו'. כנ"ל ס"ח:
ט״ו
א' נשבעה כו'. כנ"ל בסי"א וכמ"ש בשבועות שם:
ט״ז
כל היורש כו'. נ"ב ב' נ"ה א' צ' ב':
י״ז
י"א כו'. הרא"ש פ"ד בשם בע"ה והרמ"ה והר"י וכן הרמב"ם וכמש"ל ר"ס ק' ותוספת שם ד"ה ותגבה כו' חולקין ע"ז וכן סה"ת וכ"כ הרא"ש בשם רמ"מ וריצב"א:
י״ח
ומיהו אפילו כו'. כת"ק דלא כר"ש שם במתניתין:
י״ט
וי"א כו'. ריב"ש:
כ׳
לפיכך כו'. ע"ל סימן צ"ג סי"ח:
כ״א
ואם אין כו'. מתניתין נ"ב ב' לא כתב לה כו':
כ״ב
אבל כו'. כפירוש ר"ה שם וע"ל סימן קי"ב סעיף י':
כ״ג
וי"א כו'. הרא"ש בפ"ד שם:
כ״ד
נתן כו'. לשון הרי"ף שם ואי קשיא הא דאמרינן אין מוציאין למזון כו' ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר מיתה כמש"ש קל"ז א' ומזונות אלמנה ומש"מ בהדי הדדי קא אתו ותרווייהו תקנתא דרבנן נינהו כו' וכ"ה דברי הרמב"ם שם הל' י"ג וכמש"ו הואיל ומש"מ כו' וכמו במזונות וכן כללינהו הרמב"ם שם יחד:
כ״ה
ואם נתנם כו'. בד"ה. וכתב אע"ג דהוא כמתנת ש"מ כמש"ש קל"ה ב' ובספ"ק דב"מ ה"מ לענין הפירות אבל לענין הגוף דין מתנת בריא לה ועתוספת שם ד"ה כל ומיירי כגון כו':
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886

על הסימן הזה

שולחן ערוך אבן העזר סימן קי״א, מתוך חלק אבן העזר. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל