א׳
או בריא שקנו ממנו. עיין בח"ה סי' רנ"ג שם מבואר לשון להבא אם מהני בו קנין:
דין שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד - שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״ח
דין שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד. שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״ח - 3 סעיפים, ולצידם בית שמואל, חלקת מחוקק, ט״ז, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
אבן העזר · סימן ק״ח
סעיף א׳
דין שכיב מרע שאמר תטול אשתי כאחד מן הבנים. ובו ג סעיפים:שכיב מרע שאמר (או בריא שקנו ממנו) (רשב"ם פרק יש נוחלין) תטול אשתי כאחד מן הבנים נוטלת כאחד מבניו יתר על כתובתה ואם נולדו לו בנים אחר הצוואה מצטרפים עם אלו שהיו בשעת הצוואה ונוטלת חלק עם כלם כיצד היו לו ג' בנים בשעת הצוואה ולאחר זמן נולדו לו שנים נוטלת כא' מחמשה שהוא שתות כל הממון ואינה נוחלת עמהן אלא בנכסים שהיו לו בשעת הצוואה אבל הנכסים שבאו לו אחר זמן הצוואה אין לה בהם חלק שאין אדם מקנה דבר שלא בא ברשותו: הגה היה ספק בנכסים אם היו בשעת הוצאה או לא על האשה להביא ראיה או לא תטול חלק בהם (ב"י בשם הריטב"א פ' יש נוחלין):
סעיף ב׳
אם היו הבנים מרובים ונתמעטו נוטלת חלק כאחד מהבנים שבשעת מיתה ויש מי שנסתפק בזה:
סעיף ג׳
אם מתו כל הבנים רואים כמה היו בשעת הצוואה ונוטלת חלק הראוי לאחד מהם והשאר ליורשיו: הגה הכותב לבתו ולחתנו שיטלו חלק כאחד מבניו הוי כאלו כתב כך לאשתו ואינו נוטל אלא בנכסים שהיו לו בשעת הכתיבה (מרדכי פ' יש נוחלין) ומה שנוהגין בשטר חצי זכר שכותבים עכשיו לבנות שנוטלין בכל אשר ימצא לו כמו הזכרים משום דכותב להם דרך הודאה שחייב להם סך מה ולא יפטר אלא כשנותן להם כמו הזכרים ובדרך זה יכול להקנות אף מה שלא ברשותו הן ראוי הן מוחזק (ד"ע) הנותן מתנה לאשתו או לבנותיו אסור להערים אח"כ וליתן מנכסיו לבניו או לאשתו כדי להפקיע ממקבל מתנה מה שראוי לו (כן נראה מתשו' מהרי"ל סי' פ"ח):
בית שמואל · אבן העזר סימן ק״ח
ב׳
תטול אשתי כא' מן הבנים. אף ע"ג אם עשתה יורש לא אמר כלום דאין בידו להוריש מי שאינו ראוי להוריש אפ"ה אם אמר תטול זוכה משום דהוא לשון מתנה נ"י ולא אמרינן בכה"ג דמחלה הכתובה דהא אינו מחלק כל הנכסים לכן נוטלת יתר על הכתובה כ"כ הנ"י:
ג׳
ונתמעטו. היינו בחיי אביהם אבל אם מתו אחר מות אביהם לכ"ע אין לאשה זכות, המגיד:
ד׳
ויש מי שנסתפק בזה. היינו הראב"ד ורמב"ן ויש לומר כיון הרשב"ם והרא"ש ס"ל דנוטלת כא' מבנים שבשעת מיתה והראב"ד והרמב"ן מסופקים יש לנו להלוך אחר פשיטות הרא"ש והרשב"ם, מיהו הנ"י כתב בשם הרשב"א והרא"ה דפסקו דא"י להוציא מהם חלק גדול כא' מבנים בשעת המיתה מיהו בנתרבה לא מהני תפיסה שלה ואין לה אלא חלק קטן כא' מבנים אחר שנתרבו:
ה׳
רואין כמה היו בשעת הצוואה. דהא ראוי הוא דתטול כשעת המיתה אלא הואיל דעתו קרובה אצל הבנים אמרי' דהבנים אשר יולדו לו אינם מפסידים לכן אם מתו נוטלים כשעת המתנה וא"ל אם כוונתו כא' מן הבנים אשר יולדו לו הוי קני /את/ כחמור עיין בנ"י מתרץ קושיא זו:
ו׳
ומה שנוהגים בשח"ז. עיין דין זה בתשובת מהרש"ל סי' נ"א ותשו' הרב סי' ג' ותשו' מהר"מ מלובלין סי' ה' ובח"ה סי' רפ"א:
ז׳
הנותן מתנה לאשתו וכו'. כלומר שנתן לאשתו או לבתו שתטול חלק כא' מן הבנים ורוצה להערים וליתן במתנ' אח"כ רוב נכסיו לבניו כדי שלא יגיע להאשה רק חלק קטן:
נחלת הכלל · Vilna, 1876
חלקת מחוקק · אבן העזר סימן ק״ח
א׳
או בריא שקנו ממנו. אין דעה זו מוסכמת שכבר נתבאר בח"מ סי' רנ"ג שכל לשון שהוא להבא כגון יטול יזכה יחזיק יש מחלוקת בדבר אי מהני בבריא בקנין ודעת הרמב"ם ור"י מיגאש דהוי קנין דברים וצריך לפרש דברי הרב שכוונתו בריא שקנו ממנו בלשון המועיל לכל חד כדאי' ליה וכמ"ש המ"מ לדעת ר"י מיגאש דמיירי דאמר ליה בלשון הקנאה ולא בלשון תיטול:
ב׳
תיטול אשתי כא' מן הבנים. אף על פי שאם עשאה יורשת כא' מן הבנים לא אמר כלום דאין בידו להוריש מי שאינו ראוי ליורשו אפ"ה כי אמר תטול לשון מתנה הוא ולא אתי כא' מן הבנים ומבטלי':
ג׳
יתר על כתובתה. אף על גב שנתבאר לעיל סי' ק"ו שאם עשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה על פי האופנים שנתבאר שם הכא לאו מחלק הוא ולטפויי קאתי:
ד׳
כא' מהבנים שבשעת מיתה. אבל אם מת א' מן הבנים לאחר מיתת האב דבר פשוט הוא שאין לאשה זכות בחלק בן המת וכמו שכתב המ"מ:
ה׳
הנותן מתנה לאשתו או לבנותיו. כלומר שנתן לאשתו או לבתו שיטלו חלק כא' מן הזכרים ורוצה להערים וליתן במתנה אח"כ רוב נכסיו לבניו כדי שלא יגיע לאשה רק חלק קטן בין הבנים וכן אם נתן לבנותיו חלק בין הזכרים יערים ויתן לאשתו מתנה מרובה כדי שלא יגיע להם רק חלק קטן בירושה ועיין בתשובת מהרי"ל סי' צ"ב:
נחלת הכלל · Vilna, 1876
ט״ז · אבן העזר סימן ק״ח
א׳
יתר על כתובתה כתב הר"ן בשם הראב"ד אע"ג דאמרינן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה ה"מ במחלק אבל זה אינו מחלק ולטפויי אתא וכתב עוד ואף על גב דקי"ל דאם עשאה יורשת לא אמר כלום מ"מ כי אמר תטול לשון מתנה הוא ולא אתי לשון כאחד מן הבנים ומבטל ליה:
ב׳
ויש מי שנסתפק פי' אם על שעת מתנה כיון או על שעת חלוקה ולפיכך בין במרובין ונתמעטו בין במועטין ונתרבו ידה על התחתונה עכל ב"י בשם הראב"ד ורמב"ן וא"ל הך ויש מי שנסתפק קאי על מ"ש בסעיף א' דאזלינן בתר החלוקה וכתה הרב המגיד ולכ"ע אם נתמעטו אחר מיתת האב אינו זוכה בחלק המת כלום עכ"ל:
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
באר היטב · אבן העזר סימן ק״ח
א׳
ממנו. עיין בח"מ סימן רנ"ג שם מבואר לשון להבא אם מהני בו קנין כבריא ע"ש:
ב׳
הבנים. משום דהוא לשון מתנה נ"י ח"מ ב"ש:
ג׳
ונתמעטו. היינו בחיי אביהם. אבל אם מתו אחר מות אביהם לכ"ע אין לאשה זכות המגי"ד ח"מ ב"ש:
ד׳
ח"ז. עיין בתשו' מהרש"ל סי' נ"א ותשובת רמ"א סי' ג' ותשו' מהר"ם לובלין סי' ה' ובח"מ סי' רפ"א ס"ז בהג"ה:
ה׳
להערים. כלומר שנתן לאשתו או לבתו שתטלו חלק כא' מן הבנים ורוצה להערים וליתן במתנה אח"כ רוב נכסיו לבניו כדי שלא יגיע להאשה או לבתו רק חלק קטן עיין מהרי"ל סי' צ"ב:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · אבן העזר סימן ק״ח
א׳
או בריא כו'. רשב"ם שם ד"ה האומר כו':
ב׳
יתר כו'. וכ"כ רשב"ם שם בל' אחרון:
ג׳
שאין כו'. רשב"ם שם:
ד׳
היה ספק כו'. דהמע"ל וע"ל סימן ק"ז בבה"ג ס"ק ב'.
ה׳
אם כו'. כפירשב"ם שם וכ"כ הרא"ש בפסקיו שם וכן הסכים בתשובה דלא כראב"ד:
ו׳
אם כו'. מדהוצרך למימר ובבנים כו' אלמא דמסתבר לו' דשקלא כדהשתא אלא דאמידנא דעתיה דדעתו של אדם קרובה אצל בנו. הרא"ש בפסקיו שם:
ז׳
ומה כו'. ובדרך כו'. עח"מ ס"ס ס"ו:
ח׳
הנותן כו'. כמ"ש בסוטה כ"א כ"ב איזה כו' אר"י כו' אביי כו':
נחלת הכלל · Apei Ravrevei: Shulchan Aruch Even HaEzer, Lemberg, 1886
על הסימן הזה
שולחן ערוך אבן העזר סימן ק״ח, מתוך חלק אבן העזר. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל