מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו - שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ״ז

אינו זקוק לו כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ק"י:

של שני שותפים כו'. ובשותף עכו"ם פסק ביש"ש פי"א דחולין דחייב ע"ש אמנ' לפי מה שפסק מור"ם בי"ד סי' רפ"ו ס"א בהגה במזוזה דפטור' אפשר דהוא הדין במעקה ולפי המרדכי דע"ז יש להסתפק:

מצות עשה לעשות אדם מעקה. כל סימן זה ליתא בטור והמחבר העתיקו מדברי הרמב"ם שכ' סי' זה אות באות בפי"א מהל' רוצח ושמירת נפש ומפני שדינים שבסימנים שלפני זה מיירי מדיני רציחה ושמירת נפש כתבן ג"כ הרמב"ם שם באותן הלכות מ"ה סידר וקבע המחבר גם לזה כאן כמו שסידרם הרמב"ם בהל' א' מ"ש:

והוא שיהיה בית דירה בסמוך ס"ג יתבאר דלא נאמר בתורה גגך אלא להוציא בתים שאינם עשויים לדירה ע"ש וכתב הכ"מ שם על דברי הרמב"ם אע"ג דבספרי מרבינן להני מקרא דחייבים במעקה וכן כתוב הסמ"ג מ"מתנאי יש בדבר לענין אם מחוייבים המה במזוזה ופוסק הרמב"ם כמ"ד דפטורים המה במזוזה וס"ל דה"ה לענין מעקה דלא מקרי ביתך וס"ל דבספרי דמחייבי אתיא כתנא דס"ל דגם במזוזה חייב ולית הלכתא כוותיה עכ"ל בקיצור ואם כן תימא על המחבר שבהל' מזוזה בי"ד ר"ס רפ"ו סתם וכ' דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם וכאן במעק' סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש ונראה דהרמב"ם [דהמחב'] הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים מ"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח וק"ל:

שאין בו ד' אמות כו'. שאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה:

של שני שותפין כו'. פי' אע"ג דכתיב לגגך מ"מ מדתלה התורה טעם המעקה משום חשש דיפלו ממנו מה לי שהבית הוא של א' או של שנים:

לפי שאינם עשויה לדירה ואפילו המחייבים בית בקר ובית אוצרות במעקה וכנ"ל מ"מ מודים בזה מפני שבית הכנסת אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים היא וכן פירש"י בפ' ראשית הגז:

ר"ה גבוה כו'. פי' ויש לחוש שיפלו מר"ה ע"ג הגג:

אינו זקוק למעקה. פי' ול"ת שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא י' טפחים גבוה מר"ה דכיון דבני ר"ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לרה"ר:

שנאמר כי יפול הנופל ממנו. פי' ודרז"ל ממנו ולא לתוכו וק"ק ל"ל מיעוטא דממנו ולא לתוכו הא בלה"נ יכול הב"ה לומר אי לא היה ביתי מכ"ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר"ה לארץ ובדוחק י"ל דה"א דהיו צריכין למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשותו ממטה לר"ה:

מי' טפחים. משמע מכל סביבו והיינו דלא כסמ"ג ודלא כהראב"ד בהשגותיו וע"ש בכ"מ דמפרש במאי פליגי:

ואחד כל דבר כו'. בספרי מרבה כל הני מדכתי' ולא תשים דמים בביתך:

ועבר בלא תשים דמים וז"ל ד"מ בסי' תכ"ו כ' הרמב"ם בהל' אבל בפי"ד מצות עשה מדבריהם ללות אורחים ואמרו רז"ל כל מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה כו' עד אפילו המלווה לחבירו ד' אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר וא' לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג' פרסאות עכ"ל רמב"ם. ובילקוט מהר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד' אמות עכ"ל וכ' הרמב"ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוית אורחים אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצות ושכר הלוית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בהם מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וירץ לקראתם ולוי תן יותר מהכנסתם עכ"ל רמב"ם וכן הוא במדרש בפרשת וירא עכ"ל ד"מ:

הרבה דברים אסרו כו'. מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד:

(ס"ד) שנאמר כי יפול הנופל ממנו כו' בפ' הפרה דף נ"א ילפינן ממנו ולא לתוכו ושם מדמה לה לדין בור ומ"ה לק"מ מה שהקשה הסמ"ע ל"ל קרא דודאי ה"א דחייב כמו בקונה הקרקע עם הבור שבתוכו דחייב אע"ג דאי לא כרה הבור מ"מ עכשיו היא שלו ה"ה נמי דחייב לסלק היזיק הבא ע"י נפילה לקרקע שלו דהא בהבל שלו וחבטה שלו ניזק הנופל קמ"ל דפטור: כאן מביא סמ"ע בשם ד"מ בשם הרמב"ם חיוב הלויית תלמיד לרב עד כמה ומביא בשם ליקוטי מהר"ש האידנא מחלו ע"ז ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער עוד שם בסמ"ע לפי שאינ' עשוייה לדירה ואפי' המחייבים בבית בקר מודים כאן שבה"כ אין גגיך שייך בו כלל כו' וכפי' (וכפרש"י) בראשית הגז עכ"ל ותירץ בזה דל"ת אמ"ש בסמוך דבשל שותפין חייב ופירש דשאני התם דמ"מ אפשר לפסוק על השותפין שיסלקו ההיזק משא"כ ברה"ר כדאיתא בפ' ח"ה בסופו דבני רה"ר מאן פייס ומאן ישבוק:

(ס"י) עליו תבא ברכת טוב זה נכלל בפסוק ופריו מתוק לחכי (בפסוק חכו ממתקים) פירשו חז"ל יש חיך מתוק מזה. הנ"ל די לאדם שיציל עצמו מהיזק אלא עוד נותנין לו שכר על זה:

דירה. תימא על המחבר דגבי מזוזה ביו"ד ר"ס רפ"ו סתם וכת' דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם וכאן במעקה סתם דאינן חייבין במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש הכ"מ ונראה דהמחבר הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג בית הבקר ובית האוצר ובית העצים מש"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין שם יוצאים ונכנסים כל כך למיחש שיפול משם ולהצטרך מעקה משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ק"י:

שאין. דאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה. שם:

שותפים. ובשותף עובד כוכבים פסק במהרש"ל פי"א דחולין סי' ב' דחייב ע"ש אמנם לפי מה שפסק הרמ"א בי"ד סי' רפ"ו ס"א בהג"ה דפטור במזוזה אפשר דה"ה במעקה ולפי טעם המרדכי ספ"ק דע"ז יש להסתפק. ש"ך:

לדירה. אפילו המחייבים בית הבקר ובית האוצר במעקה כנ"ל מ"מ מודים בזה מפני שבה"כ אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים הוא וכן פרש"י בפרק ראשית הגז. סמ"ע:

למעקה. פירוש דל"ת שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא גבוה י"ט מר"ה דכיון דבני ר"ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לר"ה. שם:

ממנו. ודרז"ל ממנו ולא תוכו. וק"ק ל"ל מיעוטא דממנו הא בלאו הכי נמי יכול הבעל הבית לומר אי לאו ביתי מכ"ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר"ה לארץ ובדוחק י"ל דה"א שיהא צריך למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשוותו ממטה לר"ה. שם:

טפחים. משמע מכל סביבו ודלא כסמ"ג ודלא כהראב"ד בהשגותיו ועיין שם בכ"מ דמפרש במאי פליגי. שם:

אסרו. מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד

מ"ע כו' והוא כו'. ע' בליקוטים פ': (ליקוט) והוא כו'. בספרי אין לי אלא בית מנין לרבות הבונה את בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת"ל לא תשים דמים בביתך יכול אף בונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה וכ"כ סמ"ג אבל הרמב"ם ס"ל דהספרי אתי כמ"ד בית התבן כו' חייבי' במזוזה והוא אזיל לשיטתו שפ' כמ"ד שהם פטורין ממזוזה כמ"ש בפ"ו מה' מזוזה וטעמו לפי שהמסקנא שם כן אע"ג דאיתותב רב יהודה מדאמרינן שם תניא רב שמואל בר יהודא קמיה דרבא כו' ומ' דרבא קבל מיניה דלא הקשה אלא פתחת כו' ולא איתות בר"י אלא במ"ש דסתמא ד"ה חייב [פטור] ועבי"ד סי' רפו ס"ב שפ' שם כהחולקין על הרמב"ם שפ' כרב כהנא דסתמא חייב וצ"ע על המחבר שפ' כאן כהרמב"ם וע' (ע"כ):

בית כו'. ס"ל מש"ש ליתנהו כו' היינו לכל הני כללי דכמה יוצאין מן הכלל והיינו דחשיב שם בכורה ומתנות ועוד דמ"ש ליתנהו דהיינו ר' אלעאי חולק ולית הלכתא כוותיה דלא נהגו כוותיה אלא בראשית הגז:

גובה כו'. כמ"ש בב"ב ולא את הגג בזמן שי"ל מעקה כו' ובתוספתא פ"ו דב"ק חפר כו' ועשה לה חוליא גבוה י"ט פטור כו' עשה לה חוליא פחות גובה מי"ט חייב ודלא כסמ"ג וכמ"ש בס"ז ועמ"ש בליקו' שם: (ליקוט) המעקה כו'. הראב"ד כ' דוקא ממקום דרשו והוא מקום הנמוך שבו אבל שאר צדדין ג"ט ור"ל משום דאמר בספרי כמה הוא מקום מעגלו ג"ט בית דורסין עשרה וסמ"ג פי' הספרי שבבור די בג"ט וזהו מקום מעגלו אבל בבית י"ט חבל הרמב"ם לא ס"ל כן וכמ"ש בתוספתא בפ"ו דב"ק חפר כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא גבוה י"ט כו' פטור עשה לה חוליא פחותה מי"ט כו' חייב. וערפ"ד דב"ב במתני' (ע"כ): (ליקוט) גובה המעקה כו'. בספרי פ' תצא כמה מקום מעגלו ג"ט בית דורסין עשר ופי' סמ"ג שבבור ג"ט בבית י"ט והראב"ד שם פי' שממקום דרסו שהוא מקום הנמוך עשר אבל שאר צדדין ג"ט אבל הרמב"ם לא חילק כלל ואפשר שמפ' ג"כ כפי' הראב"ד אבל ס"ל דגמ' פליג דקא' ברפ"ד דב"ב בזמן שי"ל מעקה כו' וכן בירוש' שם (ע"כ):

כל המניח כו'. ספרי ועשית מעקה לגגך זו מ"ע לא תשים דמים בביתך מל"ת:

אחד כו'. שם מעקה לגגך א"ל אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין ת"ל לא תשים דמים בביתך כו' ותוספתא כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא כו' וז"ש כגון שהיתה כו' ודלא כסמ"ג ועי' בליקוטים שם:

שנאמר השמר כו'. פ"ה דברכות:

ואם לא כו'. כנ"ל ס"ו:

הרבה כו'. ע' פ"י דפסחים ובפ"ק דחולין חמירא סכנתא כו' ובשבת קיג ב' אף בחול אסור: