א׳
במקום הפנוי שלפני בית הבד שפעמים מניחין שם כדין כשבית הבד מלא או כיוצא בו. טור:
שולחן ערוך - חושן משפט · סימן תי״ב
שולחן ערוך חושן משפט סימן תי״ב - 5 סעיפים, ולצידם סמ״ע, באר היטב, ביאור הגר״א. לרבי יוסף קארו, בעברית.
חושן משפט · סימן תי״ב
סעיף א׳
המניח הכד ברה"ר ונתקל בו אחר או טען כד ונתקל ונשבר והשופך מים לרשות הרבים והזיקו. ובו ה סעיפים:המניח את הכד ברה"ר ובא אחר ונתקל בו ושברו פטור שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים ואם הוזק בו בעל הכד חייב ואפי' הפקיר הכד שכל המפקיר נזקיו בדבר שאין לו רשות לעשות מתחלה חייב:
סעיף ב׳
הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו כמו במקו' פנוי שלפני בית הבד ובא אחר ונתקל בו ושברו חייב ואם הוזק בו המהלך בעל הכד פטור מפני שהי' לו להסתכל ואם היתה אפיל' או שמילא כל הדרך כדים פטור על שבירתן ואם נתקל בה והוזק בעל הכד חייב וכן כל כיוצא בזה ואם מילא כל הדרך כדים שאי אפשר לעבור אפילו שברו בידים פטור ומיהו אם בשעה ששיברם הוזק בחרסיה פטור אע"פ שזה מילא כל הדרך דאיהו דאזיק אנפשיה:
סעיף ג׳
ודוקא אדם אין דרכו להסתכל בדרכים אבל בהמ' שעיני' למטה דרכה לעיין אנה תלך לפיכך אם נתקל' והוזקה בכד המונח בר"ה פטור בעל הכד ואם שברתו דרך הילוכה הוה ליה רגל ופטור דרך ביעוט הוה ליה קרן וחייב:
סעיף ד׳
מי שהיה טעון כד ונתקל ונשבר הכד והזיק לאחרים בשעת נפילה פטור דנתקל לאו פושע הוא (ע"ל טור סי' ש"ד) לפיכך אם לאחר שנחו שברי הכד בארץ הוזק בהם אדם או שהוחלק במים שנשפכו מהכד פטור מדיני אדם דה"ל מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס וחייב בדיני שמים אם היה לו פנאי לסלקם ואם נתכוין לזכות בשברי החרס חייב בנזיקין שיזיקו אח"כ דהשתא הוה ליה בור ופטור בהם על הכלים ואם פשע בנפילתן ונשבר הכד חייב על מה שיזיק בין בשעת נפילה בין על אחר שנחו השברים אפי' דאפקרינהו:
סעיף ה׳
השופך מים בר"ה ונטנפו בהם כליו של חבירו פטור דהוה ליה בור ופטור בו את הכלים בין הפקירם בין לא הפקירם אבל אם הוחלק בהם אדם ונפל לארץ והזיק חייב וכל שכן אם נבלעו המים בארץ ונעשו רפש וטיט והזיקו דהשתא ה"ל בור ממש אפי' אם הוא בימות הגשמים שיש רשות לכל אדם לפתוח ביב שלו להיות מקלח בר"ה אפי' הכי אם הזיק חייב לשלם וכ"ש בימות החמה דחייב כיון שהוא שלא ברשות שאין לאדם רשות לפתוח לרשות הרבים בימות החמה:
סמ״ע · חושן משפט סימן תי״ב
ב׳
ושברו חייב דאף דאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים שאני הכא דיודע דלפעמים מניחים שם כלים וה"ל להתבונן ולראות אם יש שם ואם היתה אפילה שלא היה יכול להתבונן ה"ל כנתקל בכלי דשאר מקומות ופטור:
ג׳
ואם היתה אפילה או שמילא כל הדרך כדים פטור כו' כן הוא ל' הרמב"ם בפי"ג דנ"מ ד"ו. ונרא' דאף דקאמר דממלא כל הדרך כדים מ"מ מיירי דהי' אפשר לו לסבב ולילך מן הצד או להגבי' רגליו לעבור דרך עליהן מ"ה דוקא בנתקל בה ושברו קאמר דפטור אבל כשמילא כ"כ עד שא"א לעבור בזה כ' המחבר אחר זה מיד דאפי' שברה בידים וברשות פטור וכן הוא משמעות הגמרא דר"פ המניח ורש"י והתוס' שם ע"ש וגם ע"ל ס"ס שע"ט:
ד׳
ה"ל רגל ופטור דרגל אינו חייב אלא בחצר הניזק כמ"ש בסימן ש"ץ ושצ"א:
ה׳
ה"ל קרן וחייב. פי' חייב ח"נ כדין קרן:
ו׳
דנתקל לאו פושע היא. כ"כ הרי"ף והרמב"ם וגם הטור סתם וכתב בסי' זה כן בס"ו ולא חילק בין נתקל במקום מדרון לבמקום שאינו מדרון אכן בר"ס ש"ד חילק בינייהו וכ' דנתקל במקום שאינו מדרון פושע הוא מדינא וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש בס"פ האומנין אבל הרא"ש ג"כ לא הזכיר שם חילוק בין מקום מדרון לאינו מקום מדרון ועד"ר בר"ס ש"ד שם הארכתי:
ז׳
דה"ל מפקיר נזקיו כו'. דמסתמא אדם מפקיר החרסים מן הכלי שנשבר לו בדרך והמים שנשפכו ממנו להארץ:
ח׳
אפילו דאפקרינהו. דה"ל מפקיר נזקיו אחר שהונחו במקום שלא היה להן רשות להניח כגון זה שפשע בנפילתו:
ט׳
ונפל לארץ והוזק בפר שם כתבתי ל' התוס' דמוקי לה בנפל לארץ שבו המים נשפכו דה"ל כקרקעית הבור דא"כ קשה מ"ש מנתקל בבור ונפל אחורי הבור דפטור כמ"ש בסי' ת"י ע"ש:
י׳
נבלעו המים בארץ. ונמחה מהן הארץ עד שנעשה רפש וטיט:
י״א
והזיקו דהשתא כו' דוקא הזיקו הא אם מת מזה השור פטור כיון דאין כאן הבל וגם ליתא כאן חבטה דעומק עשרה טפחים וכמ"ש בסי' ת"י בטור ובדברי המחבר דחבטה גובה י' טפחים דוקא בעינן לתשלומי מית' ע"ש:
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
באר היטב · חושן משפט סימן תי״ב
א׳
הדרך. נראה דמ"מ מיירי דהיה אפשר לו לסבב ולילך מן הצד או להגביה רגליו לעבור דרך עליהן מש"ה דוקא בנתקל ושברו פטור אבל כשמילא כל כך עד שא"א לעבור בזה אפילו שמרו בידים פטור כמ"ש המחבר אח"ז וכן הוא משמעות הש"ס דר"פ המניח ורש"י ותוספות שם ועיין לעיל סוף סי' שע"ט. סמ"ע:
ב׳
דנתקל. עמ"ש בזה בר"ס ד"ש ע"ש:
ג׳
מפקיר. דמסתמא אדם מפקיר החרסים מן הכלי שנשבר לו בדרך והמים שנשפכו ממנו להארץ. שם:
ד׳
דאפקרינהו. דה"ל מפקיר נזקיו אחר שהונחו במקום שלא היה לו רשות להניחן כגון זה שפשע בנפילתו. שם:
ה׳
לארץ. וכתבו התוס' דאיירי שנחבט בקרקע שהמים נשפכים עליה דדמיא לקרקעית הבור דאל"כ מ"ש הנתקל באבן והוזק בקרקע דפטור כמ"ש בר"ס תי"א. שם:
ו׳
והזיקו. אבל אם מת השור מזה פטור כיון דאין כאן הבל ולא חבטא דעומק עשרה טפחים כמ"ש בסי' ת"י. שם:
נחלת הכלל · Torat Emet 357
ביאור הגר״א · חושן משפט סימן תי״ב
א׳
ואם הוזק כו'. כיון דאיבעיא ליה לעיוני וכמש"ש נ"ד ב' בשור פקח:
ב׳
ואם כו' או כו'. דבזה ל"פ במערבא ארב ושמואל.
ג׳
ודוקא כו'. עסי' ת"י ס"כ:
ד׳
לאחר נפילת אונס. שם ב' אלא הקמ"ל דמפקיר כו':
ה׳
ואם נתכוון כו'. גמ' שם. ופליגי הרי"ף ור"י דרי"ף כ' דמ"ש דפליגי בתרתי חדא תליא בחבירתה כמ"ש ר' יוחנן שם אלא הקמ"ל כו' כנ"ל ולפ"ז באחר פשיעה לד"ה חייב ור"י כ' דר"י פליג אף באחר נפילת פשיעה ומ"מ לדינא אין נ"מ דמ"מ אין הלכה כר"י בזה וכמ"ש ר' יוחנן וכן מבור בר"ה כמש"ש ב' וקי"ל דחייב כמ"ש בסי' ת"י ס"ו וז"ש ואם פשע כו'. ופי' כר' יהודה משום דבכולה פירקין קרו ליה רבנן ועמ"ש בסי" תי"ג ס"ב:
ו׳
אם ה"ל כו'. עתוס' שם ד"ה מדמתני'. ועוד דאי ל"פ כו':
ז׳
ואם פשע כו' בין כו'. זהו מש"ש ומודים חכמים לר"מ כו':
ח׳
בין על כו'. זהו אידך ומודים כו' דוקא ברוח שאין מצויה וכפי' תוס' שם סד"ה ופליגי:
ט׳
השופך כו'. עבה"ג וכמש"ש ותרתי ל"ל כו':
נחלת הכלל · Shulhan Arukh, Hoshen ha-Mishpat; Lemberg, 1898
על הסימן הזה
שולחן ערוך חושן משפט סימן תי״ב, מתוך חלק חושן משפט. השולחן ערוך לרבי יוסף קארו הוא ספר ההלכה המרכזי של עם ישראל - פסקי ההלכה למעשה ערוכים בקצרה ובבהירות, מסודרים לפי נושאים בארבעה חלקים. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
שולחן ערוך, רבי יוסף קארו - נחלת הכלל