דין הגונב כיס בשבת - שולחן ערוך חושן משפט סימן שנ״א

אבל אם אבדו אח"כ כו' צ"ע מנ"ל הא ובטור ליתא כן אלא גבי מחתרת משום דמיד שיוצא ממחתרת תו לא מחייב מיתה אבל הכא י"ל כיון דעדיין עומד בחיוב המיתה דשבת פטור כשאבדו ודוק:

כגון הגונב כיס בשבת כו' בסי' ש"ן כתב הטור עוד ענין אחר דפטור אף מקרן משום דקם ליה בדרבה מיני' והוא כגון שהית' בהמה שאולה או שכורה בידו וטבחה בשבת לשם גניבה דחיוב גניבה ואיסור שבת באים כא' ועפ"ר:

ולא הגביהו ברשות הבעלים דאלו הגביהו הגנב קנאה דהגבה' קונה בכ"מ וכדמסי' המחב':

אלא הי' מגררו ומוציאו כו' ל' הטו' ע"פ הגמ' כן הוא והי' מגררו ומוציאו מרשו' בעלי' לר"ה וחיבר ידו למפתן הבית תוך ג' סמוך לארץ והפילו לתוכו שאיסו' גניב' ואיסו' שבת באין כא' כו' וה"ט משו' דאם לא הוציאו מרשות בעלים לר"ה לא הי' כאן חיוב מית' דהוצא' שבת ואלו לא חיבר ידו למפתן הבית לא הי' כאן חיוב ממון דגניב' דהמושך מרשות בעלי' לרשות הרבי' ולא הגבהו לא קנאה במשיכה דמשיכ' אינו קונ' כ"א בסימט' או בחצר של שניהן או ברשותו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קצ"ז לכך צ"ל שמשכו מרשות בעלים וגררו והפילו מיד כשיצא מן הבית לתוך ידו דידו הוה כרשותו וקנאו לו וג"כ הוה כר"ה כיון שהוא בר"ה נמצא דאיסור גניבה ואיסור שבת באים כא' ומ"ש שחיבר ידו לתוך ג' ה"ה כשהי' מונחת על הארץ בר"ה ולמעלה ממנה רק שלא יהא גבוה מן הארץ ג"ט דאלו הי' גבוה ג"ט נמצא קודם שבא הכיס לידו היה צריך להגביהו תחלה ג"ט מהארץ בעודו ברשות בעלים כדי להניחו לידו ואז קנאה מיד בהגבהה קודם ביאת איסור שבת שאינו חל עליו עד שהוציאו מרשות בעלים והניחו לידו שהוא בר"ה והא דאמרו דחיבר ידו להמפתן כו' ה"ה אם ידו רחוק קצת מהמפתן דאף דאיסו' שבת הי' בא תחלה כיון שהיא תוך ג' וכלבוד דמי מ"מ כשבא הכיס אח"כ לידו כבר חיוב מיתה עליו וקם ליה בדרבה מיני' אלא שיש בזה פלוגת' כמ"ש מור"ם מ"ז בהג"ה משא"כ כשחיבר ידו להמפתן דבאין החיובים כא' דפטור לכ"ע ועפ"ר ודוק:

אבל אם אבדו אח"כ חייב כצ"ל דכל שלא בא עליו חיוב מיתה וחיוב תשלומין יחד חייב וכאן נמי כל זמן שהכיס עם המעו' הוא בעין ברשותו דמריה קאי ולא חל עליו חיוב ממון עד שעת תבירה ואתביר' לאו חיוב מיתה הוא:

בכל ענין פטור מלשלם טעמייהו דמיד שהוציא הכיס חייב מיתה ולא פקע מיניה האיסור ותו לא חל עליו חיוב ממון כיון דהוא חייב מיתה דקלב"מ:

וכן כל כיוצא בזה בטור כ' כגון הבא במחתרת כו' ע"ש:

(ס"א) אלא היה מגררו כו' בטור כתב וחיבר ידו למפתן הבית וביארו בסמ"ע ותמהתי למה כתב דבר זה דהא כתבו תוס' בפ' אלו נערות דף ל"א דגרסי' רב אשי אמר כגון שצירף ידו למטה מג' א"נ כדרבא משמע לתירוץ הראשון דלענין שבת בעינן הנחה על מקום ד' וכשצירף ידו למטה מג' לא בעינן מקום ד' דכלבוד דמי וכמונחת אארעא דמי א"נ אפי' צירף ידו למעלה מג' וכדרבא דידו חשובה כד' על ד' ודברי רבינו כאן ע"כ הם אליבא דרש"י ואין זה דרכו:

שפטור. בסי' ש"נ כת' הטור עוד ענין אחר דפטור אף מקרן משום דקלב"מ והוא כגון שהיתה בהמה שאולה או שכורה בידו וטבחה בשבת לשם גניבה דחיוב גניבה ואיסור שבת באים כאחד. סמ"ע:

מגררו. לשון הטור ע"פ הש"ס כן הוא והיה מגררו ומוציאו מרשות בעלים לר"ה וחיבר ידו למפתן הבית תוך ג' סמוך לארץ והפילו לתוכו שאיסור גניבה ואיסור שבת באין כאחד כו' וה"ט משום דאם לא הוציאו מרשות בעלים לר"ה לא היה כאן חיוב מיתה דהוצאת שבת ואילו לא חיבר ידו למפתן הבית לא היה כאן חיוב ממון דגניבה דהמושך מרשות בעלים לר"ה לא קנאה אם לא הגביה דמשיכה אינה קונה כי אם בסימטא או בחצר של שניהן או ברשותו וכמ"ש הט"ו בסי' קצ"ז. שם:

חייב. צ"ע מנ"ל הא ובטור ליתא כן אלא גבי מחתרת משום דמיד שיוצא ממחתרת תו לא מיחייב מיתה אבל הכא י"ל כיון דעדיין עומד בחיוב המיתה דשבת פטור כשאבדו. ש"ך:

וי"א. טעמייהו דמיד שהוציא הכיס חייב במיתה ולא פקע מיניה האיסור ותו לא חל עליו חיוב ממון כיון דקלב"מ. סמ"ע:

קודם. דמשעה שהגביהו קנאו דהגבהה קונה בכל מקום. שם:

לרשות הרבים. כ"ה לשון הרמב"ם בפ"ג ופ' כרבינא שם וכתי' ר"י בתוס' שם ד"ה ובר"ה אבל הטור כ' כתי' דרב אשי שם ורב אחא ועתוס' הנ"ל בשם ריצב"א וכ"כ בב"ק ע"ט א' ד"ה או כו':

ואבדו. מסקנא דגמ' שם והלכתא כו' אלמא הלכה כרבא והא דאהדרינהו רבא ממדות חסידות הוא דעבד. רז"ה:

שם. כ"ה לשון הרמב"ם מ' שס"ל כס' ראשונה בהג"ה וז"ש בהג"ה אבל כו' דלא כמ"מ. ב"ח:

אבל כו'. דההוא שעתא הוא דגזליה כמ"ש בב"מ מ"ג א' האי מאן כו' מ"ט כו' ה"נ כן וזה שאמר אבל נטל לא ול"ק אבל לא שבר לא דהא תרווייהו נטל הוא וכן פשטא דמתני' בא במחתרת ושבר מ' בעודו במחתרת והגמ' פריך לרב דוקא מ' דלרבא ניחא וכן דקאמר והאלקים כו' מנ"ל לרבא דס"ל לרב כן דלמא נטל ושבר קאמר. רמב"ן:

וי"א כו'. כ"ה דעת רש"י שם ד"ה מסתברא ועתוס' שם ד"ה מסתברא כו' וכ"כ הרז"ה ע"ש אבל הרמב"ן כ' דל"ק קושית תוס' כלל דהא רב קא' אפי' נטל ורבא קא' דבנטל ליתא דרב. ודברי הש"ך תמוהים דהא במ"מ איתא להדיא הפלוגתא אדין זה ומה שהקשה דעדיין בחיוב מיתה קאי וכ"כ בפרישה י"ל דבכרמלית וכיוצא ואח"כ ר"ל אחר חיובו ועברז"ה שם שכ"כ להדיא:

(ליקוט) אבל אם גנב כו'. ולא כ' שעמד לפוש בין הגבהה להוצא' כמ"ש בכתובות ל"א א' משום שפ' כלישנא בתרא שם א"נ התם אי בעי כו' ועתוס' שם ד"ה ה"נ כו' מ"מ. והשמיט מש"ש דבזוטרי לא משום דבלא"ה ע"כ ברברבי איירי כמ"ש בב"ב פ"ו א' וממ"נ לא מחייב דבזוטרי לא קני לה ועתוס' שם ושם ומ"מ יש פנים ודרכים אחרים שחייב ואין דרכו של הרמב"ם בזה (ע"כ):