דין פטור שאלה בבעלים עם כל דיניו - שולחן ערוך חושן משפט סימן שמ״ו

באמירה כו' כ"כ הטור ולפע"ד אינו מוכרח בהרא"ש דמ"ש הרא"ש והיינו אמירה דלעיל ר"ל דמוכח התם דלא בעינן עידן עבידתייהו ממש והוא הדין דלא בעינן הכנה אלא דבש"ס קאמר בעידן עבידתייהו פי' הרא"ש כן וכן משמע בתוס' ר"פ השואל וכן משמע ל' ר"י נ"ל ח"ג וז"ל שאלה בבעלים מיקרי מזמן שמכיני' עצמן ללכת כו' כי בעלים באמירה עכ"ל ובתו' פ' חז"ה דף מ"ג ע"ב ובמרדכי שם גבי מה שהקשו דא"ל שמור לי היום כו' וא"ת אכתי שמירה בבעלים היא דאמרי' בריש השואל דבעלים באמיר' ותירצו דשאני התם דבאמיר' משעבד עצמו ליכנס במלאכתם מיד אבל הכא לא משתעבד עד למחר עכ"ל מוכח דבאמירה אף בלא הכנה הוי שמירה בבעלים ודוק:

א"ל שמור לי היום כו'. עיין בתשו' הר"ן סי' כ':

וי"ח כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' שכתב שבדרישה כתב טעם החולקין והטעם ברור שכבר השיג הרא"ש על הרי"ף בדברים נכונים וכן שאר אחרונים השיגו על הרי"ף והרמב"ם בזה כדאית' בנ"י ע"ש:

דשלוחו של אדם כמותו כלו' דמספיקא לא מפקינן ממונא ואמרי' שלוחו של אדם כמותו וכן מוכח בש"ס ופוסקים וכ"כ הנ"י בשם הר"ן להדי' ולפ"ז אם תפס המשאיל לא מפקינן מיניה אפי' להיש חולקין וכן עיקר:

לרבעה כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ט"ז שמביא אבעיות דש"ס ומסיים בתיקו כו' וזה אינו אלא בש"ס ובפוסקים הוא בעיא דלא איפשטא אבל לא סלקא בתיקו ונ"מ דאם תפס המשאיל אין מוציאין מידו אבל אי הוי סלקו בתיקו מוציאין מידו וכמש"ל סי' כ"ה ס"ב לדעת הרא"ש וטור וכן כתבתי שם בשם רש"ל (וכן כתבתי לקמן ס"ס שצ"א לדעת הטור ע"ש) וכ"כ הטור כאן להדיא ואף לענין אונסין אי תפס לא מפקינן מיניה שוב הארכתי בזה בספרי תקפו כהן:

הרי זה ספק כו'. אם חייב באונסי' אבל חייב בגנבה ואבדה כיון דאיכא ש"פ לשואל כדין ש"ש כ"כ הרא"ש וכ"כ הרא"ש בשם הרמ"ה ומשמע מכאן דאין ש"ש חייב בגנבה ואבדה אא"כ שכרו ש"פ:

ואם תפסו הבעלים כו' תימא על הר"ב שסתם כאן כמחבר ולעיל סימן ר"ב ס"ג וכן סי' תי"ג ס"א הביא דעת היש חולקין דבבעי' דלא נפשט' לא מהני תפיסה וכן קשה על הע"ש:

ואם פשע כו'. עיין בסמ"ע ס"ק י"ח וכן הוא בה' המגיד דזה תלוי בפלוגתתן דלעיל (הג"ה ס"ס ס"ו) עיין בתשובת ר"י לבית לוי סי' נ"א:

ויש פוטרים וכן עיקר וכדלעיל סי' ס"ו ס"מ ור"ס ש"א:

כל אלו ספק שמירה בבעלים הוא. וכ' הטור ואי תפס מפקינן מיניה וכ' ב"י וב"ח שיש ט"ס בדבריו וצ"ל לא מפקינן מיניה כדלעיל סי"א ואחריו הגיהו כן בטור ולפע"ד י"ל כי אדרבה בכונה כ' הטור כאן מפקינן מיניה דהנך בעיות סלקא בש"ס בתיקו וכבר כ' הרא"ש בפרק כיצד הרגל דהיכ' דסלק' בתיקו [לא] מהני תפיס' וכמ"ש הטו' גופו בשמו לקמן סי' שפ"ח ס"א וס"ד וכ"כ סי' ש"ץ סס"א בשם ר"י ול"ד לדלעיל סי"א דלא סלק' בתיקו וכמ"ש שוב מצאתי בטור קלף ישן נושן לא מפקינן מיני' וכן העליתי בספרי תקפו כהן דאין לחלק בין תיקו לבעי' דלא איפשט' לדע' הרא"ש וע"ש שהארכתי בזה:

שהוא עמו במלאכתו כו'. עיין בתשובת מהרי"ט סי' ש"ל:

אבל לא מפטר מטעם שמירה בבעלי' כו' כ' בסמ"ע ס"ק כ"ח שהוא תמוה דנרא' מוכח מל' הטור דגם בכה"ג פטור מכח שמיר' בבעלי' דאי מה"ט דלוקח הוי לחוד הוי מחייב אפשיע' כדין לוקח בהמ' לל' יום ואי משום שמיר' בבעלי' לחוד בכה"ג דאין לו עסק עם האשה אלא עם המשכיר היה חייב מ"ה צריך הטעם דלוקח הוה כו' ולא ידענ' מאי קשיא ליה דגם כוונת מור"ם כן הוא דמשו' שמיר' בבעלי' לחוד לא מפט' אי לא הוי כלוקח ונ"מ בגזלן שהפקיד כו' ודוק: גם מה שתירץ הסמ"ע דבשכרה או שאלה לזמן כגון לשלשים יום דבכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח לזמן כו' וכ' שכתב כן לדברי הטור והמחבר דאזלי בשטת הרא"ש ע"ש לא ידעתי מי הזקיקו לזה וגם לא נהירא כלל דכיון שהוא לוקח אינו שומר של המשאיל רק שומר של אשתו ופטו' מפשיע' לדעת הרא"ש וטור דהוי שמירה בבעלים ואין טעם כלל לחלק בין שאל' הפרה כל ימיה ובין שאלה לזמן ול"ד ללוקח בהמה לל' יום דהוה שומר של משאיל ואין המשאיל עמו. והכי מוכח להדיא ממ"ש הרא"ש וטור דלענין בעל בנכסי אשתו לא נ"מ מידי והוצרכו לדחוק דיש נ"מ בדברי ר"י בלוקח בהמה לל' יום ואם איתא ה"ל לפרש כפשוטו דנ"מ בשאל' לל' יום ונשאת אלא ודאי פשיטא דהבעל פטור בכל ענין לסברתם ודוק כך נ"ל לדעת הרא"ש וטור וכן דעת מור"ם בהג"ה אם נא' דס"ל כוותייהו: אבל באמת דברי הרא"ש והטו' תמוהין לי דהיכא קאמרי דמשום שמירה בבעלים פטור דהא אמרי' בש"ס (פ' השואל דף צ"ו ע"ב) בשאלה ונישאת דלר' יוסי דקי"ל כוותיה דאמר תחזו' פרה לבעילים הראשוני' לא שייך כאן שמיר' בבעלים דה"ל כמאן דשאיל מבעלי' הראשוני' ומייתי לה הרי"ף והרא"ש התם וא"כ נהי דמסקינן דבעל לוקח הוה מ"מ לפי מה שפי' ר"י דמ"מ ש"ח הוי א"כ בפשיע' חייב דכשומ' של בעלים הראשוני' הוא להתחייב בפשיע' (ודוחק גדול לו' דדוקא בשוכר שהשאיל אמרי' כן לר' יוסי משא"כ הכא ודוק) ונרא' דס"ל להרא"ש וטו' דהא דקאמרי' בש"ס דלר' יוסי לא הוי שמיר' בבעלים היינו מקמי דקאמרי' בעל לוקח הוי אבל לבתר דמסיק דלוקח הוי א"כ אפי' לר' יוסי אין לבעל דין עם בעלים הראשוני' כלל רק עם האשה והוי שמיר' בבעלי' אבל אין זה עיקר אלא נראה כמ"ש דלפי' ר"י אף למאי דמסקי' דלוקח הוי לא הוי שמיר' בבעלי' וחייב בפשיעה (שוב ראיתי במע"מ פ' השואל בזה באריכות ע"ש) וכן משמע פשט דברי התוספו' דר"י אסוגיא דשמעת' קאי דהבעל חייב בפשיע' ע"ש בתוס' וכן משמע להדיא בנ"י שאביא לקמן דלהתוס' חייב כאן בפשיע' וכן משמע להדי' באגודה וז"ל בעל בנכסי אשתו לא שואל ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי מתקנת אוש' פר"י שומר חנם הוא חייב בפשיע' וכן הלוקח בהמ' לל' דלא שואל ולא שוכר הוי ואפ"ה חייב בפשיע' עכ"ל משמע להדי' דגם הבעל בנכסי אשתו ששאל' פרה חייב בפשיע' אלמא דלא הוי שמיר' בבעלים והיינו מטעמא דפרישית וכן כ' בהגהות מיימוני פ"ב מהלכות שאלה אמ"ש הרמב"ם אשה ששאלה ואח"כ נישאת כו' אפי' פשע מפני שהוא כלוקח וז"ל אבל ר"י אומר דחייב בפשיעה כש"ח ומשלם למשכיר לרבי יוסי דאמר תחזו' פרה לבעלים הראשוני' עכ"ל ונרא' דגם הרמב"ם סובר כן דלא הוי שמיר' בבעלי' אלא דס"ל דאפי' ש"ח לא הוי אלא לוקח ממש והיינו שכ' ואפי' פשע מפני שהוא כלוקח משמע משום דהוא כלוקח פטור אפי' פשע וכ"כ הנ"י וז"ל דאגרה פרה כו' והדר נסבה כו' לוקח הוי ואין עליו חיוב כדין שומר כלל כו' וכן דעת הרמב"ן דפטור לגמרי ואפי' מפשיע' וכן הראב"ד כ' דלא מחייב ולא מידי לבעלים וכן דעת הרשב"א והר"ן שפטור אפי' מפשיעה אע"פ שלא אמרו כן בתוס' עכ"ל. וא"כ דברי מור"ם בהג"ה ברורים בזה כמ"ש אבל לא מפטר מטעם דהוי שמירה בבעלים כו' רק שלפ"ז צ"ל דס"ל להרמב"ם וסייעתו דכיון דהוי לוקח א"כ אפי' ש"ח לא הוי והיאך סתם לקמן סי"ח כהמחבר דלוקח בהמ' לל' יום הוי ש"ח והלא בתוס' מבואר דלמדו כן מדברי ר"י דס"ל בשאל' ונישאת הוי ש"ח וצ"ל דס"ל למור"ם דגם הרמב"ם מודה בזה ולא קאמר הרמב"ם אלא בבעל בנכסי אשתו דהוי לוקח גמור כל ימיה דאשה וגם דהא כשתמו' הרי הם שלו לגמרי למפרע א"כ הוי כלוקח גמור משא"כ בלוקח לל' יום ודוק:

בבעל החפץ עצמו כו' ע"ל סי' רצ"א בסמ"ע ס"ק מ"ח וע' ביש"ש פ"י דב"ק סי' מ':

ואם הודיע כו' ואם שאל אבן טוב לרפואה ונגנב פטור הבעל אך אם שאל לה בגד על החתונה לפי כבוד' ועשרה מסתמא ניחא לבעל וחייב אפי' באונסי' אבל לא בגד חשוב מערכה אם לא שנושאת ונותנת בתוך הבית מהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ל"א וע"ש:

שנא' אם בעליו עמו בגמ' פ' השואל דף צ"ה יליף מדיוקא דקרא דכתיב אם בעליו עמו לא ישלם וקאי אמ"ש לפני זה דאיירי משאלה ושבורה ומיתה דמשמע דוקא דבעלים עמו בתרוייהו בשאלה ובשבורה או מיתה הא הוה בחד מנייהו ולא באידך חייב ומדכתיב בעליו אין עמו ישלם משמע דאינו בשום א' מתרוייהו הא הוה בחד מנייהו פטור וקאמר הא דמשמע דאם היה בחד מנייהו פטור היינו אם היה בשעת שאלה אף דלא היה בשעת שבירה או מיתה והא דמשמע דבעינן שיהא בתרוייהו היינו דאף אם היה עמו בשעת שבורה ומיתה חייב אם לא היה עמו בשעת שאלה ושם יהיב טעמא דלא אמרינן איפכא וכתבתיהו בדרישה ע"ש ומשואל ילפינן לכל השומרים וכמ"ש הטור והמחב' בס"ס זה גם כתבו כן לעיל במקומן בדין שאר שומרין ולא כע"ש שכתב כאן דהא דבעינן שיהא עמו בשעת שאלה ולא בשעת שבירה ומיתה נילף ממשמעות הקרא דאם בעליו עמו דמשמע דקאי אוכי ישאל דלע ל מיני' ואשתמיטת' מיני' הגמ' הנ"ל ע"ש ודוק:

אבל אם משך תחלה ואח"כ השקהו כו' ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא נקט זה משום רבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור:

אפי' לא הי' עמו בשעת כו' כבר כתבתי הלימוד לזה מדיוקא דקרא:

אלא מזמין ומכין כו' והיינו דוק' כשהבטיחו לעשו' מלאכתו ולא קבע לו השואל לזה זמן אבל אם קבע לו השואל זמן אימתי יעש' מלאכתו אף שהו' מוכן לא מיקרי שאל' בבעלי' כ"כ הטו' בשם הרמ"ה ונרא' דגם הרא"ש מוד' בזה ועפ"ר:

ודלא כיש חולקין כו' עד"מ שם הביא דעת המרדכי דס"ל דבעינן שהשואל יבקש ממנו לעשות מלאכה זו:

לתקנת בהמתו דאם יעלה על הבהמה בלא תפיסת הש"טעגרב יכאיב לה:

נתבאר בסי' ש"ה ע"ש דכ' הטור והמחבר דשמור לי ואשמור לך מיד הוה שמירה בבעלים ופטור מכל דבר ובשמור לי היום ואשמור לך למחר לא הוה שמירה בבעלים ודין ש"ש עלי' דאם נגנב מיד השומר היום מחויב לשלם לו דהא מקבל הנא' על שמירתו דישמרנו לו בעל הפרה או של הכלי למחר וע"ש בסי' ש"ה דנתבא' נמי דין שאול לי ואשאל לך אי הוה שאלה בבעלים ופטור או לא ויש פלוגתא בזה ומ"ה לא כ' כאן דין שאול לי ואשאילך ובסמוך ס"ו [ס"ח] כ' דין השאילני היום ואשאילך למחר דלא הוה שאלה בבעלים הרי דנקט דינים הברורים ומפלוגתא לא איירי:

הבעלים עצמן ולא שליח אע"ג דקי"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו שאני הכא דכתיב ב"פ בעליו עמו דמשמע דדקדק הכ' דוקא הבעלים עצמן:

ויש חולקין כו' עד"ר והגד"מ שם שכתבתי טעם לדברי מור"ם למה הביא דעת החולקין ולא פסק כהרי"ף והרמב"ם וכמ"ש המחבר ע"ש.

שיד עבד כיד רבו ואע"ג דאינו בר מצות ועד"ר:

נשאל לו העבד בלא דעת רבו כו' פי' ול"ת שגם לזה מקרי ידו כיד רבו:

ששאל א' מהן מחבירו פי' אפי' לצרכו שאינו לצורך השותפות וקאמר ששאל א' מהן דאלו שניהן שאלו זה מזה ה"ל כדין השאילני ואשאילך דאפי' באנשי' שאינן שותפין ה"ל שמיר' בבעלי' לחר מ"ד וכ"כ בב"י ע"ש וזהו דלא כמ"ש המ"מ וכ"מ ע"ש:

הוה שאלה בבעלים דתמיד הן יחד בעסק השותפות:

השאילני היום כו' אינה שאלה בבעלים ור"ל דאינו פטור אבל מ"מ אינו עליה אלא ש"ש וכמ"ש לעיל סי' ש"ה ס"ו:

דקנין פירות כו' פי' דבעל בנכסי מלוג אשתו אין לו אלא פירות כ"ז היותם יחד ואינו נקרא בעל במלאכתו:

לרבע' או להראותו בה כו' "עד ה"ז ספק פי' דהן איבעיא דלא איפשטא בגמ' וז"ל הגמ' לרבעה מהו כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי א"ד טעמא מאי משום הנאה והכא אית לי' הנאה להראות בו עשיר ויקיפו לו מהו ממונא בעינא והא איכא או דלמא בעינא ממונא מינה דשאלה גופא והא ליכא פחות משום פרוטה מהו מי אמרינן ממונא בעינן והא איכא או דלמא כל פחות מש"פ לאו כלום הוא שאל ב' פרות מהו מי אמרינן זיל בתר שואל ומשאיל והאיכא א"ד זיל בתר פרות ובכל חדא וחדא ליכא ממונא תיקו וכל הנך איבעיות פירש"י והטור לענין אי הוי לשואל דין שואל להתחייב באונסין או לא אבל אי שאלינהו בבעלים לא קמבעיא להו בהו דפשיטא דפטור באונסין אבל הרמב"ם פי' גם הני איבעית לענין שאלה בבעלים וכמ"ש המ"מ שם והמחבר סתם דבריו כדי לפרש בו איזה פי' שנרצה ודוק:

שאל משני שותפין כו' ג"ז איבעיא דלא איפשטא וז"ל הגמ' כולו בעליו בעינן והא ליכא א"ד מההיא דידיה מיהא מיפטר שותפין ששאלו כו' כולו שואל בעינן והא ליכא א"ד מההיא פלגא דשיילי מיהת מיפטר עכ"ל:

ואם פשע בה יש מחייבין טעמו דס"ל דפושע כמזיק בידים הוא וכל שאין לנו ראיה ברורה דהוה פשיעה בבעלים לפטרו חייב לשלם והטו' ס"ל דאין לחלק בין פשיע' בבעלי' לגניב' ואביד' בבעלי' וכיוצ' בזה כתבו הטו' והמחב' פלוגתתן לעיל בס"ס ס"ו ע"ש:

מידי דהוה אשותפין ששכרו שכיר חדש כו' פי' מידי דהוה שנים ששכרו בשותפו' שכיר לחדש שיהא שכיר למלאכת שניהן לעשות לכל א' מלאכת עצמו באיזה שצריך לו ושותפין דקאמר ר"ל שהן שותפין בשכיר חדש זה אבל אינו ר"ל שהן שותפין בדבר אחר ושוכרין שכיר חדש זה לעשות להן בדבר ההוא דא"כ ל"ד לשתלא ומקיז דם ואינך דקחשיב דהרי שם בני המדינה אינן משותפין בו יחד בכלום וק"ל ועפ"ר:

אז הוא נשאל להם כו' ואפי' שלא בשעת הלימוד כיון שצריך ללמד עמהן בכל עת שירצו כ"כ ג"כ הטור ועד"ר שדקדקתי מדכתב כן בהוא נשאל להן ולא כ"כ בהן נשאלין לו דמחשב שאלה בבעלים אפי' בשעה שאינן לומדין וגם הרשב"ץ דקדק לכתוב בש"ץ השאיל להן (שכ' מור"ם דינו בסמוך בהג"ה) דמחשב הוא להן שאלה בבעלים בכל אותו יום אפי' שלא בשעת תפלה ובהן שאולין לו לא כ' ששאולין לו אלא בשעת תפלה וכתבתי דנראה דה"ט דברב וש"ץ שעושים פעולת הלימוד והנגינה דתפילה נראה בהן הפעולה יותר ומ"ה מחשבין פועלים ועמהן במלאכתן יותר ע"ש:

שאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים פטור כו' פי' שלאחר שכלה זמן השאלה שהיתה מתחלה בבעלים לא החזיר להמשאיל אלא עומדת עדיין בחצירו וחזר ושכרה לזמן מה שלא בבעלים ונגנבה או נאבד' באותו זמן של השכירות:

פטור שהשכירות תלוי בשאלה פי' אין לך דין חיוב שוכר שלא תהא חייב עליו השואל וכיון דהשואל הי' פטור בזמן שאלתו כיון שהשאיל בבעלים הרי הוא כאלו ימי השאלה הגיעו עד סוף זמן השכירו' ופטו' אם נגנב' או נאבד' וכ"ש אם נאנס' שהרי השוכ' פטור באונסים:

אבל אם שכרה כו' בזה איבעי' בגמ' כיון דדין שאלה נתחלק מדין שכירו' שהרי שואל חייב באונסין ולא שוכר לא יהנה השכירו' שהי' בבעלים למה שנאנס בימי השאל' שהי' שלא בבעלים ואע"ג דלא חזר ומשכה מחדש מ"מ כיון דעדיין עומדת בחצירו מיד ששאלה ממנו חל עליו חייב דין שואל להתחייב אפי' באונסין א"ד כיון דשייך דין שואל בדין שכירות בחיוב גניב' ואביד' כאלו שייכי בכול' דמי:

וחזר ושאלה שלא בבעלים כו' אבעיות הללו פירש"י והרא"ש דגם הן באת"ל דשאלה בשכירות ג"כ מישך שייכי הואיל ושייכי במקצת מ"מ כאן כיון דצריכין לו' תרתי מישך שייכי דהיינו שכירו' בשאל' ושאלה בשכירו' כולי האי לא אמרי' א"ד אמרי' כיון דבראשונ' שואל בבעלי' חזר' שאל' בתריית' למקומ' לשאל' הראשונ' וכן בשכר' ראשונ' בבעלים חזרה השכירות אחרונ' למקומ' ולשכירות הראשון וזהו טעם הי"א דכ' מור"ם אם שכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים מיקרי שמירה בבעלים כיון דגרסי' בגמ' באיבעי' שלישי' את"ל וכל את"ל ה"ל פשיטות דאיבעי' שלפני זה אבל הרמב"ם לא גרס את"ל מה"נ כ' המחבר שהוא בספק:

אין הראשונ' גוררת את השנייה כו' כלו' ל"ת כיון דבעינן דיהא תחלת השכירות או השאלה בבעלים ואי לא הוה מתחילתו בבעלים אע"פ שאח"כ בשעת שבירה ומיתה הוה בבעלים חייב כמ"ש הטו' והמחב' בסי' זה בס"ב וה"נ נחשב הכל כשכירות א' והרי מתחלתו שלא בבעלי' הי' קמ"ל כיון דכלו ימי שכירו' הראשונ' ה"ל זה כשכירו' חדשה והיה בבעלים ופטו' אע"ג דאם הוה שכירות הראשונ' בבעלים ושניה שלא בבעלים אמרי' דמחשב הכל לשכירו' א' ופטו' בשומרין הולכין להקל וכ"כ הטור ע"ש:

שהוא עמו במלאכתו פי' אפי' שאלה ממנו בשעה שאינה עוסקת עמו במלאכתו פטו' כיון דהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר משא"כ איפכא כשהיא שואלת ממנו דמחשב כאלו שאלה מאחר ואינה פטורה אא"כ שאלה ממנו בשעה שעוסק במלאכתה והטור מסיק וכ' בזה ז"ל אפי' היו שכורין או שאולין בידו ממנה קודם שנשאה שלא בבעלים ואח"כ נשאה מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים ונסתלק שאלה או שכירות הראשון שלא הי' בבעלים ופטור עכ"ל:

אשה ששאלה ואח"כ נשאת כו' כן הוא ל' הרמב"ם ספ"ב דשאל' וכתב שם המ"מ ז"כ דהוא איבעיא דאפשט' כו' וצ"ל דאע"ג דאיבעיא בגמ' הוא אי שכר' הוא מאחר ונשאת כו' ס"ל להרמב"ם דל"ד "שכר' אלא ה"ה אי "שאלה וכ"כ הנ"י האיבעי' וכ"כ ב"י ועד"ר:

אבל לא מיפטר מכח שמירה בבעלים. כ"כ גם בד"מ והוא תמוה דנראה מוכח מל' הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוי לחוד הוי מחייב אפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אחר זה (ואי משום שמירה בבעלים לחוד בכה"ג דאין לו עסק עם האשה אלא עם המשכיר היה חייב מ"ה צריך הטעם דלוקח הוה) וכן כתבו התו' והטו' בהדי' דין לוקח לשלשים יום דחייב כדין ש"ח אדין זה דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ול"ד בנכסי אשתו של עצמ' אלא אף אפרה ששכר' ונשאת כ"כ ע"ש וכ' דמ"מ בעל פטור משום דה"ל שמיר' בבעלים ועמ"ש בפרישה ישוב לדברי הטור והמחבר שאזלו בשטת ר"י והרא"ש וחלקתי "בין אם שאלה או שכר' היא הפרה כל ימי חיות' דהפרה או כל ימי חיותה דהאשה (דומה למ"ש הטור והמחב' בסי' שמ"א בא"ל השאלני בטובך ע"ש) דבכה"ג פטו' הבעל אפי' פשע בה ונגנבה משום לוקח ולא משום פשיעה בבעלים כיון דהפר' עכ"פ אינה שלה ומזה איירי המחבר ומור"ם כאן וגם הטור בסי"ט. ובין שכרה או שאל' לזמן כגון לל' יום דבכה"ג אף שהוא לוקח חייב בפשיעה דלא עדיף מלוקח ממש לזמן וכמ"ש ר"י והטור בסכ"א וא"כ לק"מ ודוק:

דהא אין החפץ שלה רק שאול בידה כו' כבר כתבתי דס"ל דל"ד "שכר' היא אמרו בגמ' אלא ה"ה שאלה היא ומ"ה הוצרך לומר דהטעם הוא משום דאין החפץ שלה ולא משום שלא תיקח היא דמי המיתה מהשואל ולא תתננה למשכיר שלה כלום דהיינו עושה סחורה בפרתו של חבירו ודוק:

והאש' חייבת לשלם כו' ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספות על כתוב' דאורייתא דחייבת למכור בטובת הנאה אלא דמיירי כאן באין לה וסמך אמ"ש ל' בסי' תכ"ד וכן משמע בד"מ ע"ש. וגם בגמ' פ' החובל (בבא קמא דף פ"ט ע"א) דפריך אדין חבלה תזבין נכ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ומדפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחויבת לזבין ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובי מחויבת למכור נכ"מ ולשלם דאל"ה לא ה"ל למקשן להקשו' כ"כ בפשיטות ודוק ועד"ר:

לוקח בהמה לל' יום כו' הטעם כיון דאינו לוקח גמור:

(ס"ג) אלא מזמין כו' הרא"ש הוכיח כן מדאמרי' ר"פ השואל בעלים באמירה מיקרי בעליו עמו ואח"כ אמרי' ספרא דמתא וטבחי כולהו בעידן עבידתייהו מקרי בעליו עמו משמע דבעי' דווקא עבידתייהו ותירץ דלאו דוקא עבידתייהו אלא כיון שמזמן עצמו לעבודתי מקרי עידן עבידתייהו וכתב רבינו ע"ז וכ"כ הרמ"ה אלא שחלק דוקא שלא פירש לו זמן אימת שירצה השואל יעשה לו מלאכתו לפיכך כיון שאם א"ל לעשותה עתה יעשה נמצא שמעתה הוא שאול למלאכתו אע"פ שעדיין לא עשה אבל כשא"ל לעשות מלאכה בזמן ידוע כ"ז שלא התחיל לעשותה אינו קרוי עמו במלאכתו וא"א כתב כסברא ראשונה עכ"ל וכ' סמ"ע דאף הרא"ש מודה בחילוק הרמ"ה והוא תמוה דא"כ למה חילק הרא"ש בין הזמנ' לאמירה דלמא גם אמירה לחוד סגי והקושי' מתרצה כה"ג לחוד דהיינו דבעינן בעידן עבידתייהו שא"ל לעשות מלאכה בזמן ידוע וההיא באמירה מיירי שלא פי' לו זמן:

(סי"ג הרב כו') עיין בריש הלכות פסח מה שתרצתי עפי"ז לענין שאילה בבעלים:

(סי"ז) מפני שהוא כלוקח כדי לבאר דין זה נעתיק הסוגיא אמרינן בפרק השואל דקא מיבעי ליה רמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמ' והדר נסבא ואליבא דר"י דאמר בדוכתא אחריתא תחזור פרה לבעלים ראשונים נמצא דדין עם הבעלים ראשונים והשתא לאו בבעלים היא ובזה מיבעיא לי אי שואל הוי הבעל וחייב באונסין להבעלים א"ד שוכר הוי ופטור מאונסין ומשנינן בעל לא שוכר הוי ולא שואל הוי אלא לוקח הוי וכתבו התוס' אלא לוקח הוי ומיהו נ"ל דש"ח הוי וחייב בפשיעה ולפ"ז הלוקח בהמה לל' יום אע"ג דלא שואל הוי ולא שוכר הוי דהא בלשון מקח לקחה מ"מ ש"ח הוי עכ"ל ומשמע מדברי רביני הרא"ש דפי' דברי התו' בדרך זה באמת הוי בעל פטור מפשיעה אפי' במה ששכרה היא מעלמא כיון דלא הוי עליה דבעל אלא שם לוקח בנכסי אשתו וכאן דאין הבהמה שלה. אזל ממנו שם לוקח ולכלל שם שומר לא אתי לעולם מ"ה לא שייך עליו כלל שם ש"ח אבל אם היתה הבהמה שלה פטור מפשיעה בלא טעמא דלוקח הוי אלח אי אפי' בנכסי אשתו שומר הוי או שואל הוי אעפ"כ פטור דהוי פשיעה בבעלים נמצא דמ"ש התוס' דמ"מ ש"ח הוי לא באו להחליט בזה שום דין גבי בעל דהא בעל פטור בכל גווני כמ"ש הרא"ש ורבינו בהדיא אלא כוונת דעכ"פ יש עליו שם ש"ח אם הבהמה של אשתו ואע"ג דאין נ"מ לדינא מזה השם דהא פשיעה בבעלים היא שהרי תמיד עמו במלאכתו מ"מ נ"מ במקום אחר דהיינו בלוקח לל' יום דהוי ש"ח וזהו ג"כ כוונת המחבר שכתב מפני שהוא כלוקח ר"ל אם הבהמה של אשתו אז היה עליו שם לוקח נמצא עכשיו שאינה של אשתו אין לו שום שייכות כלל להך בהמה ואפי' ש"ח לא הוי משא"כ בלוקח לל' יום דהוי באמת לוקח וע"ז כתב רמ"א אבל לא מיפטר מטעם שמירה בבעלים כמו שפטור בנכסי אשתו ממש מטעם זה כמ"ש בסמוך דכאן לא שייך שמירה בבעלים כיון שהבהמה של אחרים כנלע"ד פשוט בזה ודברי הסמ"ע שכתב בזה שגם בפרה ששכרה היא מאחר שצריך לטעם דפשיעה בבעלים הוא תמוה מאוד ואינו מחוייב כלל גם בלא"ה אין דבריו מובנים בזה:

השקהו. ה"ה אם עשה עמו אח"כ מלאכה גמורה אלא דנקט זה לרבותא דהשקהו בשעת שאלה דפטור. סמ"ע:

מזמין. והיינו דוקא כשהבטיחו לעשות מלאכתו ולא קבע לו השואל זמן לזה אבל אם קבע לו זמן אימתי יעשה מלאכתו אף שהוא מוכן לא מקרי שאלה בבעלים כ"כ הטור בשם הרמ"ה ונראה דגם הרא"ש מודה בזה. שם:

באמירה. והש"ך כת' דאין דין זה מוכרח ע"ש שהביא ראיה מהתוס' ורבינו ירוחם והמרדכי דמוכח מדבריהם דגם באמירה בלא הכנה הוי שמירה בבעלים:

היום. עיין בתשו' הר"ן סי' כ':

עצמם. אע"ג דקי"ל בכ"מ שלוחו של אדם כמותו שאני הכא דכתי' ב"פ בעליו עמו משמע דדקדק הכתו' דוקא הבעלים עצמן. סמ"ע:

חולקין. כלו' דמספיקא לא מפקינן ממונא ואומרים שלוחו כמותו וכן מוכח בש"ס ופוסקים וכ"כ הנ"י בשם הר"ן להדי' ולפ"ז אם תפס המשאיל לא מפקי' מיניה אפי' להי"ח וכן עיקר. ש"ך:

מחבירו. פירוש אפי' לצרכו שאינו לצורך השותפות וקאמר ששאל אחד מהן דאילו שניהם שאלו זה מזה ה"ל כדין השאילני ואשאל לך דאפי' באינן שותפים ה"ל שמירה בבעלים לחד מ"ד וכ"כ ב"י ע"ש וזהו דלא כמו שכת' הה"מ והכ"מ. סמ"ע:

בבעלים. דתמיד הם יחד בעסק השותפות. שם:

ספק. הסמ"ע כת' דכל הני הן אבעיות בש"ס ומסיים בתיקו וזה אינו אלא בעיות דלא איפשטו הן ונ"מ דאם תפס המשאיל אין מוציאין מידו אבל אי הוי סלקי בתיקו מוציאין מידו וכמ"ש בסי' כ"ה ס"ב לדעת הרא"ש והטור וכ"כ שם בשם רש"ל וכ"כ הטור כאן להדי' אך לענין אונסין אי תפס לא מפקינן מיניה. שוב הארכתי בזה בספר תקפו כהן. ש"ך:

מידם. תימא על הרמ"א שסתם כאן כהמחבר ולעיל סי' ר"ב ס"ג וכן לקמן סי' שפ"ח ס"א וסי' ש"צ ס"ב הביא דעת הי"ח דבבעיא דלא נפשטא לא מהני תפיסה וכן קשה על הע"ש. שם:

פוטרים. וכן עיקר וכמ"ש בסי' ס"ו ס"מ ור"ס ש"א. שם:

אשותפים. פירוש שהן שותפין בשכיר חדש זה אבל אינו ר"ל שהן שותפין בדבר אחד ושכרו שכיר חדש זה לעשות להן בדבר ההוא. דא"כ ל"ד לשתלא ומקיז דם ואינך דקחשיב דהרי שם בני המדינה אינן משותפין יחד בכלום. סמ"ע:

שירצו. כ"כ ג"כ הטור והא דכת' כן בהוא נשאל להן ולא כת' כן בהן נשאלין לו דמיחשב שאלה בבעלים אפילו בשעה שאינן לומדים וגם הרשב"ץ בדין הש"צ שכת' הרמ"א בסמוך דקדק לכתוב בהשאיל הוא להן דמיחשב בכל אותו יום אפילו שלא בשעת תפלה שאלה בבעלים ובהם שאולין לו לא כת' אלא בשעת תפלה ונראה דה"ט דברב וש"צ העושין פעולת הלימוד והנגינה דתפלה נראה בהן הפעולה יותר ומש"ה מיחשבי פועלים ועמהן במלאכתן יותר. שם:

ספק. וכת' הטור ואי תפס מפקינן מיניה וכת' ב"י וב"ח שט"ס הוא וצ"ל לא מפקינן כדלעיל סי"א ולפע"ד י"ל דאדרבה בכונה כת' כאן הטור דהנך בעיות סלקי בתיקו וכבר כת' הרא"ש בפרק כיצד הרגל דהיכ' דסלקא בתיקו מהני תפיסה וכמ"ש הטור בשמו בסי' שפ"ח ס"א וס"ד וכ"כ בסי' ש"צ סוס"א בשם ר"י. ול"ד לסי"א דלא סלקא בתיקו וכמ"ש שם. שוב מצאתי בטור קלף ישן נושן לא מפקינן. וכן העליתי בספר תקפו כהן דאין לחלק בין תיקו לבעיא דלא איפשטא לדעת הרא"ש וע"ש שהארכתי בזה. ש"ך:

השניה. כלומר ל"ת כיון דבעינן שיהא תחלת השכירות או השאלה בבעלים ואי לא הוה מתחלתו בבעלים אע"פ שאח"כ בשעת שבירה ומיתה הוה בבעלים חייב וה"נ נחשב הכל כשכירות א' והרי מתחלתו שלא בבעלים הוי קמ"ל כיון דכלו ימי שכירות הראשונה ה"ל זה כשכירות חדשה והוי בבעלים ופטור אע"ג דאם הראשונה הוה בבעלים ושניה שלא בבעלים אמרינן דמיחשב הכל לשכירות א' ופטור. בשומרים הולכין להקל וכ"כ הטור ע"ש. סמ"ע:

במלאכתו. פירש הסמ"ע דאפילו שאל ממנה בשעה שאינה עוסקת עמו במלאכתו פטור כיון דהיא מוכנת ועומדת לעסוק במלאכתו תדיר משא"כ איפכא כשהיא שואלת ממנו מיחשב כאילו שאלה מאחר ואינה פטורה אא"כ שאלה ממנו בשעה שעוסק במלאכתה והטור מסיק בזה ז"ל אפי' היו שכורין או שאולין בידו ממנה קודם שנשאה שלא בבעלים ואח"כ נשאה מאותה שעה ואילך חשוב שאלה או שכירות בבעלים ונסתלק שאלה או שכירות הראשון שלא היה בבעלים ופטור עכ"ל ועיין בתשו' מהרי"ט סי' ש"ל:

אבל. עיין בסמ"ע שתמה על הרמ"א בדין זה וכת' דנראה מוכח מלשון הטור דגם בכה"ג פטור מפשיעה מכח שמירה בבעלים דאי מה"ט דלוקח הוא לחוד הוה מחויב בפשיעה כדין ש"ח דומיא דלוקח לל' יום כמ"ש הט"ו אח"ז כו' ע"ש ועיין בש"ך שיישב תמיהתו ע"ש באריכות:

עצמו. עיין במהרש"ל פ"י דב"ק סי' מ' ועמ"ש בסי' רצ"א ס"ק מ"ה:

ממון. ע"ל סי' תכ"ד ס"י דאם יש לה נ"מ או נצ"ב או תוספת על כתובה דאורייתא חייבת למכור בטובת הנאה אלא דכאן מיירי באין לה וסמך אמ"ש שם וכן משמע בד"מ ע"ש וגם בש"ס ב"ק דף פ"ט ע"א דפריך אדין חבלה תזבין נ"מ ותתן ליה ומשני בדלית לה ודמפשט להמקשן כ"כ דביש לה נ"מ דמחוייבת לזבן ולשלם משמע דס"ל בשאר חיובים מחוייבת למכור נ"מ ולשלם. סמ"ע:

נכנס. ואם שאל לה אחד אבן טוב לרפואה ונגנב פטור הבעל אך אם שאל לה בגד על התחתונה לפי כבודה ועשרה מסתמא ניחא לבעל וחייב אפילו באונסין אבל לא בגד חשוב מערכה אם לא שנושאת ונותנת בתוך הבית. מהרש"ל ב"ק פ"ח סי' ל"א וע"ש. ש"ך:

חנם. הטעם כיון דאינו לוקח גמור. סמ"ע:

(ליקוט) בשעה שמשך. כמש"ש ב' פרה במשיכה כו' (ע"כ):

ל"ש היה כו'. צ"ה ב':

(ליקוט) בעוד שהוא משקהו. לאפוקי אח"כ כמו השאילני היום ואשאילך למחר בס"ח וקאמר והשקה וכו' דס"ל להרמב"ם דוקא אחר שהתחיל במלאכה וכמ"ש בעידן עבידתייהו אבל לתוס' ורא"ש אפי' קודם לכן בשעה שהלך וכמ"ש בס"ג (ע"כ):

אבל אם כו'. שם ומתני' צ"ד ב' וכמ"ש בס"ב: (ליקוט) אבל אם משך כו'. שם ואי פקח כו' (ע"כ):

(ליקוט) אבל אם לא כו'. מתני' וגמ' שם (ע"כ):

(ליקוט) שאל כו'. ע' תוס' צ"ד א' ד"ה פרה במשיכה כו' וברא"ש שם ס"ו (ע"כ):

(ליקוט) אע"פ כו'. כ"מ שם בגמ' דקא' איגלאי מילתא כו' מ' דמעצמו עשה ודוקא כה"ג (ע"כ):

כיש חולקין ומפרשים דשואל בקש מהמשאיל:

וכן כו'. נלמד מהנ"ל: (ליקוט) וכן אם כו'. מרדכי והג"א שם. מהנ"ל (ע"כ):

וי"ח כו'. כר' יונתן דסוגיא בכ"מ שלוחו כו' ועוד דספיקא דדינא קי"ל להקל וראיית הרי"ף דחו שלפי דבריו השיב לו אף לר' יאשיה הרא"ש שם: (ליקוט) וי"ח. וכ"כ הרשב"א והר"נ והנ"י דכאן אזלינן לקולא ובנדרים להחמיר ועמ"ש על הרי"ף אבל דברי הרי"ף י"ל דמ"ש בגמ' תבעי ליה למ"ד כו' אינן דברי רב עיליש אלא דברי גמ' דהא אינהו קודם לרב אשי דפשט שליח פלוגתא כו' ומדקא' מסתברא יד כו' מ' דוקא בעבד ועוד ראיה לדברי הרי"ף ממש"ש צ"ט א' יד עבד כו' ומשני בעבד עברי ואם איתא עדיין שאלה בבעלים וכן בשליחו ואפשר שזה קושית הגמ' משום שאלה בבעלים דלא כפרש"י אבל הרא"ש וסייעתו מפ' כפי' תוס' שם ד"ה באומר כו' שדוקא במקום הבעלים אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דלא ס"ל כן וכמ"ש בס"ו בהג"ה דדוקא בלא דעת בעלים וכמש"ש ע"ש (ע"כ):

נשאל לו כו'. רמב"ם ולמד ממש"ש צ"ט א': (ליקוט) נשאל כו'. דלא אמרינן יד עבד כיד רבו אלא מדעת בעלים ולכן לא פריך בגמ' שם צ"ט א' יד עבד כו' אלא אסיפא ולא ארישא אבל כ' דאף מדעת אינו כלום אלא דוקא שנשאל הרב עצמו ע"ש צ"ט א' בד"ה באומר כו' (ע"כ):

שותפים כו'. ב"ב מ"ג ב': (ליקוט) שותפים כו'. ב"ב מ"ג ב' וע' ברמב"ם כאן (ע"כ):

האומר כו'. שם וב"מ פ"א א':

(ליקוט) לפיכך כו'. מ' אף כולה וכ"מ בדברי הרי"ף ורא"ש שסתמו אבל לפי גי' שלנו בגמ' דוקא אפלגא וענ"י שם (ע"כ):

ויש פוטרים דפשיעה בבעלים פטור כנ"ל ודעת הרמב"ם הואיל והן שני ספיקות לחיוב דלא כמ"מ והביאו בה"ג ש' וכיון שהוא כמזיק ואין כו' דא"כ כל פשיעה בבעלים יחייב:

והמקיז. עמ"ש בס"ס ש"ו.

וי"א כו'. לשון הרא"ש שם: (ליקוט) וי"א שבזמן כו'. ממש"ש צ"ו א"ר לפום חורפא כו' אע"פ שאינה עוסקת תמיד אלא שמחוייבת תמיד ומטעם זה כ' הראב"ד בפכ"א מה' אישות דאשה ששברה כלי בעלה פטורה משום ששכיר לה כל שעה אבל הרמב"ם כ' כטעם הירוש' בפ' הכותב והביאו תוס' שם פ"ו ב' ד"ה ר"א כו' וכ' המ"מ שדוקא היא שכורה לבעלה אבל הבעל לא אלא בשעה שמתעסק בצרכיה וכ"כ הרשב"א וש"פ ועבנ"י בב"מ שם (ע"כ):

מידי דהוה כו'. דלא קמבעיא להו אלא בנשאל לא' מהם כנ"ל:

י"א כו'. תוס' שם ד"ה שאלה כו':

אבל כו'. כמש"ש צ"ו ב':

אפילו פשע כו'. כ"כ הרמב"ם והטור ודעת הרמב"ם מש"ש דלוקח הוא פטור אף מפשיעה וכ"ד הרשב"א ברפ"ז דיבמות ורוב הפוסקים אבל תוס' שם ד"ה בעל כ' דחייב בפשיעה וכ"ד הרא"ש אלא שכ' דאין נ"מ בזה דמ"מ פשיעה בבעלים הוא אלא נ"מ לענין לוקח כמ"ש תוס' שם וכמ"ש בסי"ח וכ"כ הטור בסוף הסימן אלא שבתחנה כ' כלשון הרמב"ם וש"ע אפי' כו'. וכ' ד"מ מ' מדבריו דלא מפטר משום שמירה בבעלים רק משום לוקח כדעת הרמב"ם וכ"כ במרדכי כו' אבל לא דק דהרי הטור כ' בעצמו למטה כדעת הרא"ש אבל העיקר דמ"ש מפני שהוא כלוקח לא כ' אלא אנגנבה ופשע פטור משום פשיעה בבעלים אלא שנמשך אחר לשון רמב"ם ור"ל דבזה אין פלוגתא אבל ר"י כתב אבל מ"מ דעת הרב נכונה וכמ"ש במרדכי רפ"י דב"ק וכמ"ש שם בסוגיא להדיא ואליבא דרבנן כו' כי תיבעי לך כו' וערש"י ד"ה ואליבא כו' ודברי הרא"ש וטור צע"ג:

וכן גזלן כו'. מרדכי הנ"ל: מגמ' הנ"ל

והאשה כו'. ב"ק פ"ז א':

ואם הודיע כו'. כמ"ש בב"מ מ"ב ב' במפקיד נימא לה לאימא כו' וה"ה כאן: (ליקוט) ואם הודיע כו'. עבה"ג דאינו דומה ליורשין אבל בנ"י שם כ' שהבעל הוא כמו היורשים ע"ש (ע"כ):

ודוקא כו' או כו'. דאל"כ צ"ל הסוגיא דשם צ"ו ב' בלא הודיעתו מאי קמיבעיא להו שואל הוי כו' אמאי יהא חייב כיון שלא הודיעתו וכמש"ש בגמ' הנ"ל נימא לה לאימא זילי שלימי אמרה לא כו':

לוקח כו'. סותר למ"ש בסי"ז וצ"ע ועש"ך ס"ק י"ב: (ליקוט) לוקח כו'. עמש"ש שהוא תמוה ועוד הקשה ב"ח קושיא אחרת מ"ש ממתנה ע"מ להחזיר שכ' הרא"ש בסכ"ג דסיכה שחייב אפי' באונסין וכ' שם שאפי' לדעת ר' ישעי' חייב כדין ש"ש ומנ"מ מתנה או מכירה אבל דעת הש"ע ל"ק שפ' בסי' רמ"א ס"ח כדעת הרשב"ם ועבסמ"ע שם ס"ק כ"א (ע"כ): (ליקוט) לוקח כו'. עסי"ז דהרמב"ם פוטר אף מפשיעה וכ"כ נ"י שם וכ' שכ"ד הרמב"ן והרשב"א והראב"ד והר"נ (ע"כ):