לתת שכר אדם בהמה וכלים בזמנו ומתי - שולחן ערוך חושן משפט סימן של״ט

שקבלנות היא כו' בסמ"ע כ' הטעם דאין אומן קונה בשבח כלי עיין בא"ע סי' כ"ח סט"ו שם כתוב ב' דעות בזה ור"י ס"ל דקונה היינו משום חשש קדושין חוששין גם לדעת ר"י ומקודשת מספק אבל לענין ממונא הכריע דלא כר"י וכן פסק ב"י שם ס"ב אמנם דברי הטור בשם הרא"ש צ"ע וסתרי אהדדי ודו"ק ועיין במפרשים האחרוני' ולעיל סי' ש"ו ס"ב כתבתי דהך דהכא מיירי אפי' למ"ד אומן קונה בשבח כלי ע"ש:

או שהמחהו אצל שולחני כו' ל' ספר חסידים סימן תתרע"א אם תשכיר סופר לכתוב לך תתנה עמו שלא תהיה בבל תלין פעולת שכיר שמא כשיתבע לא יהי' לך ליתן לו ואע"פ שתעשה תנאי עמו תתן לו כשיתבע אם תוכל ואין בזה מתנה על מ"ש בתורה שהרי אמרו חכמים אדם מתנה עם פועל להאכילו לחם צר ומים לחץ אע"פ שחייב להאכילו כסעודת שלמה עכ"ל (עיין לעיל סי' קכ"ו ס"ב) ומ"ש שם:

מצוה לתת שכר שכיר בזמנו כו' ילפי' לה מדכתיב לא תבא עליו השמש ובסמוך יתבאר דהכובש שכר שכיר עובר בחמש' לאוין מ"מ לא כתב הרמב"ם והט"ו כאן אלא דעובר בלאו משום דאינך לאוין אינו עובר אא"כ אין דעתו לשלם לו כלל משא"כ בלאו דלא תבא כו' דעובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו ולא כע"ש ששינה ל' הרמב"ם והט"ו וכתב ז"ל מ"ע ליתן שכר שכיר בזמנו דכתיב לא תעשוק כו' עד ואם אחרו עובר בלאו דכתיב בה כמו שיתבאר לפנינו ולא דק דב"ה שאינו נותן בזמנו ודעתו ליתן לאחר זמנו אינו עובר משום לא תעשוק אלא משום לא תבא עליו השמש וגם לא דק לחלק בין הא למ"ש בסמוך:

אחד שכר אדם כו' ילפינן לה מדכתיב לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון מאחיך מגרך אשר בארצך בשערך דמדכתי' לא תעשוק שכר כו' אשר בארצך ילפי' שעל כל אשר בארצך חייב על שכר אדם או בהמ' או כלים מיהו על שכר קרקע כתב הטור בשם הרמ"ה (והוא היש מי אומר שכתב המחבר) דאינו עובר דדרשינן אשר בארצך ולא ארצך ממש:

כאלו נוטל נשמתו ילפי' לה בגמרא מדכתיב גבי שכירות כי אליו הוא נושא את נפשו ופליגי בגמ' חד אמר נפשו של נגזל וחד אמר נפשו של גזלן ובפריש' כתבתי ראיות דכל אחד ועפ"ר מ"ש מזה:

ועובר בחמשה לאוין ועשה בגמ' מני להו והן לא תגזול (דלגופא לא איצטרך דנילף מריבית ואונאה ע"ש בר"פ א"נ) לא תעשוק שכר שכיר ולא תעשוק את רעיך לא תלין לא תבא עליו השמש ועשה דביומו תתן שכרו. ואע"ג דקצתם כתיבי בשכיר יום וקצתם בשכיר לילה וכמו שיתבאר מ"מ ס"ל להרמב"ם והט"ו שכתבו דעובר בחמשה לאוין (ומשמע דעובר ממש בהן בבל איחור שכר שכיר) דכיון דשם שכירות חד הוא נתחייב גם בשכיר יום אמה שנ' בשכיר לילה וכן איפכא וכן כ' ב"י עפ"ר:

יש לו זמן לתנו כל הלילה כו' דמ"ש לא תבא עליו השמש ע"כ לא איירי בשכיר יום דהא שכירות אין משתלמת אלא לבסוף והיינו משתשקע השמש ואיך כ' רחמנא לא תבא עליו השמש אלא ע"כ בשכיר לילה איירי דשכירתו ניתן להתבע בסוף הלילה ונתן התורה זמן לב"ה להשתדל דמי השכירות כל היום ואזהריה התורה שלא יבא עליו השמש ליתן לו ומ"ש לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר מיירי בשכיר יום ויש לו זמן כל הלילה רק שיתנו לו קודם אור הבוקר כן הוא בגמ' ורש"י ועפ"ר:

משום ביומו תתן שכרו כן הוא ל' הגמ' והפוסקים ונ' דנקטי רישא דקרא ואחריו מיד כתיב לא תבא עליו השמש וכוונתו דעובר בתרוייהו בעשה ולא תעשה הכתובים במקרא זא"ז וע"ל סימן צ"ז ובי"ד ס"ס כ"ח כתבתי שדרך הגמ' לנקוט רישא דקרא וכוונתו לסיפ' דקרא וכ"ש כאן דכונתו לתרוייהו וק"ל:

וכיון ששקעה עליו החמה כו' דה"ל כשכיר שעות או שכיר שנה דבסעיפים שאחר זה:

אע"פ שלא שכרו אדעת' דהכי פי' ששכרו לעשות לו כסתם פועלים והרי פועלים דידן אינן עושין מלאכה עד הלילה:

יש לו תשלום כל אותו יום פי' ולא יותר כיון דכלה מלאכתו קודם שקיעת החמה חל עליו האזהרות דביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וזהו הטעם דשכיר שבת כו' דבסעיף שאחר זה:

כל זמן שהטלית ביד האומן כו' דאז אין פעולת שכיר מוטל על ב"ה לעבור עליו שהרי תופס משלו כנגדו:

משום בל תלין כו' כן הוא שם בברייתא ובטור וקשה דמשום ביומו תתן שכרו הל"ל ובפרישה כתבתי משום דרוב שכיר יום אינן עוברין משום ביומו תתן כו' וכנ"ל אלא משום בל תלין מ"ה נקטינהו ג"כ כאן כאלו אמר חיוב' דבל תלין דעלמא הוא חל כאן מיד ששקעה החמה אבל אין לתרץ ולומר דהרמב"ם והטור סבירא לי' דהגמ' נקט משום דס"ל דעובר בכל א' בכל ה' לאוין וכנ"ל ס"ב ומ"ה נקטו בל תלין לרבותא דאפי' אותו עובר וכ"ש משום ביומו תתן שכרו דז"א דהא כבר כתבתי דגם להרמב"ם והטור אינו עובר בחמשתן אלא הכובש שכרו ואין דעתו ליתנו להשכיר כלל משא"כ כאן דלא איירי בכובש וק"ל:

שקבלנות היא כשכירות כ"כ לאפוקי ממ"ד אומן קונה בשבח כלי דאליביה כשהשביחו עשה השבח לעצמו וכשאח"כ מסר הכלי עם השבח לב"ה הרי הוא כמכר לו הפועל משלו ולא מחשבי הדמים שכר פעולה אלא כהלואה קמל"ן דקיימא לן דאין אומן קונה בשבח כלי (וכמ"ש לעיל סי' ש"ו ס"ב) וה"ל שכר פעולה לגביה ב"ה:

אין שום א' מהן עובר דהא הב"ה לא שכרם והשליח אין פעולתו עליו אלא א"ל שבע"ה יתן להם:

ומכוין לדחותו פי' שאינו טרוד אלא מכוין לדחותו:

מיהו אם הפועלים יודעים כו' דומי' דהכי כתב הט"ו בריש סי' של"ו בשכרו לעשות בשל חבירו סתם כו'. וע"ד שפרשתיהו שם דר"ל דהפועל ידע שהוא אינו שלו ועפ"ר:

עבר זמנו אין כו' בגמ' ילפי' לה מדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר דלא ה"ל למימר עד בקר דלא תלין ג"כ עד בקר משמע אלא להכי כתבו ללמדינו דאינו עובר אלא עד בקר ראשון:

אפי' יש לו מעות פי' ואפי' תבעו בבקר ראשון דהא מתחלה מייאש נפשו שלא יתן לו עד יום השוק ואז לאו בר אעבור' לאו הוא וכנ"ל:

עד שיחשבו עמהן וכתב שם דאפי' תבעו בזמנו בדבר שודאי חייב לו בלא חשבון מ"מ לאו בר חיוב הוא כיון דלא הגיע זמן פרעונו עד שיחשבו והרי עדיין לא חשבו.

אא"כ תבעו כו' הכי דרשו מדכתיב לא תלין אתך מדעתך לאפוקי כשלא תבעו דאז השהייה היא מדעתו דפועל:

או שתבעו כו' או שהמחהו כו' דדרשינן אתך שיש לך אתך. אתך ולא כשהמחהו אצל חנוני.

ומ"מ אם רצה השכיר פי' ואפי' אם לא חזר החנוני מליתן לו מ"מ כיון שאין לו בידו כלום ולא נתחייב לו במעמד ג' ואם רצה החנוני יכול לחזור בו מ"ה גם הפועל יכול לחזור בו:

יום. פירוש ולא יותר כיון דכלה מלאכתו קודם שקיעת החמה חל עליו הזהרת דביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש וזהו הטעם דשכיר שבת כו' בסעיף שאח"ז. סמ"ע:

כשכירות. לאפוקי ממ"ד אומן קונה בשבח כלי דאליביה כשהשביחו עשה השבח לעצמו וכשמסר אח"כ הכלי עם השבח לבע"ה הרי הוא כמכר לו הפועל משלו ולא מחשבי הדמים שכר פעולה אלא כהלואה קמ"ל דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי וה"ל שכר פעולה לגבי בע"ה עכ"ל הסמ"ע ועיין בא"ע סי' כ"ח סט"ו שם כתוב ב' דעות בזה ור"י ס"ל דקונה היינו משום חשש קדושין חוששין גם לדעת ר"י ומקודשת מספק אבל לענין ממונא הכריע דלא כר"י וכ"פ ב"י שם ס"ב אמנם דברי הטור בשם הרא"ש צ"ע וסתרי אהדדי ועיין במפרשים האחרונים ולעיל סי' ש"ו ס"ב כתבתי דהך דהכא מיירי אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי. ש"ך (ועמ"ש שם ס"ק ד' ע"ש):

מהם. דהא בע"ה לא שכרן והשליח אין פעולתן עליו אלא א"ל שבע"ה יתן להם. סמ"ע:

יודעים. עמ"ש בזה בר"ס של"ו ע"ש:

תבעו. לשון ספר חסידים סי' תתרע"א אם תשכיר סופר לכתוב לך תתנה עמו שלא תהיה בבל תלין פעולת שכיר שמא כשיתבע לא יהיה לך ליתן לו ואעפ"י שתעשה תנאי עמו תתן לו כשיתבע אם תוכל ואין בזה מתנה על מ"ש בתורה שהרי אמרו חכמים אדם מתנה עם פועל להאכילו לחם צר ומים לחץ אע"פ שחייב להאכילו כסעודת שלמה עכ"ל. ש"ך:

לחזור. פירוש ואפילו אם לא חזר החנוני מליתן לו מ"מ כיון שאין לו בידו כלום ולא נתחייב לו במעמד ג' ואם רצה החנוני יכול לחזור בו מש"ה גם הפועל יכול לחזור בו וע"ל סי' קכ"ו ס"ב. סמ"ע:

אבל כו'. מדפרט להנך ולא יליף אלא הנך וע"ש ל"א א' שהצריך קרא לקרקעי: (ליקוט) אבל על כו'. עבה"ג והוא תמוה דזהו אליבא דת"ק דברייתא אבל תנא דמתני' לא יליף שכיר שכיר ויליף מאתך כל שפעולתו אתך ואף קרקע במשמע וקי"ל כמתני' כמ"ש בפ"ד דיבמות וכ"פ הרמב"ם ואף לתנא דברייתא למעט מבארצך קרקע אינו מוכרח וצ"ע (ע"כ): (ליקוט) יש מי כו'. וכ"מ בירושלמי שם בארצך לרבות הבהמה והעבדים בשעריך לרבות המטלטלין מ' דקרקע לא ולהכי מרבה עבדים דל"ת דהוקשה לקרקעות (ע"כ):

ופועלים כו'. כמ"ש בסד"ה:

אע"פ שלא שכרו אדעתא דהכי כצ"ל וכ"ה בסמ"ע והטעם כמ"ש בגמ' משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והרי לא גמרו מלאכתן: (ליקוט) אע"פ שלא שכרו אדעתא דהכי. דמ"מ שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אף כה"ג כמש"ש ע"ג א' א"ל רבא כו' דשכירות כו' אע"ג דלאו אדעתא דהכי אגרי (ע"כ) .

(ליקוט) שכיר שבת כו'. דלא כמתני' אלא כרב וכמש"ש (ע"כ):

נתן כו' כרב ששת וברייתא מסייעא ליה ואע"ג דדחי רב מרי דיחוייא הוא וכן אסקא רבא בפ"ט דב"ק. רי"ף ורא"ש שם ועמ"ש בסי' ש"ו ס"ג:

ואם לא כו'. וכ"ה לשון הרי"ף ודקדק נ"י מ' דאם שכרם סתם הוי כאלו אמר עלי וכ"כ הטור וכמש"ו אפי' לא כו'. ועמ"ש בר"ס של"ו אפי' כו' אבל כו' וז"ש הטור והג"ה מיהו כו' דלא כהרמ"ה:

וה"ה כו'. נלמד ממה שקדם:

וקבל כו' וזש"ש חוזר או כו': (ליקוט) וקבל כו'. דאל"כ אין להם כלום על השלחני כיון שאין לו אצל השלחני (ע"כ):

אפי' אין כו'. דאל"כ ל"ק רבה שחוזר דק"ל דמעמד שלשתן קני רי"ף וש"פ וכמ"ש בסי' קכ"ו ס"ב וירושלמי דקאמר הדא דתימא כו' ס"ל כרב ששת וקי"ל כרבה דמתני' דייקא כוותיה כמש"ש מדקתני כו' שם וז"ש ומ"מ כו':

ואם קנו כו'. תוס' שם ד"ה חוזר כו' וכמ"ש בסנהדרין כ"ד ב':