השוכר את הפועל להשקות השדה והשוכר - שולחן ערוך חושן משפט סימן של״ד

וכן בכל אונס שאירע כו' עיין בתשובת רמ"א סי' י"ט ובתשו' רשד"ם סי' רצ"ה ותט"ו ובמבי"ט ח"א סי' ר"ה:

מיהו יש חולקין כו' בד"מ הביא תשו' מהר"מ שבמרדכי פרק האומנין ותשו' הרשב"א סי' אלף ק"ח בשם הראב"ד החולקות וכ' אח"כ ובת"ה סי' שכ"ט פסק כדברי מהר"מ אלא שמשמע שם שאם הקדים לו השכר אין צריך להחזיר לו וע"ש עכ"ל ד"מ ולא ירדתי לס"ד שהרי גם מהר"מ ס"ל התם להדיא דאם כבר קיבל השכירות כולו א"צ להחזיר רק שצריך להחזיר לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה וכדברים האלו כתב ג"כ בת"ה שם דא"צ להחזיר לו מן השכר רק כפועל בטל מחזיר לו ע"ש מיהו כאן בהג"ה י"ל דא"צ להחזיר אפי' כפועל בטל כיון דהרשב"א חולק והמע"ה אבל בד"מ וכן בסמ"ע סק"ד משמע להדיא שפסק כן מכח דברי ת"ה והוא תמוה ואם בא לו' דאין צריך להחזיר מה שקבל מהשכירות כפי הזמן שאינו רוצה לדור עוד אבל כפועל בטל מחזיר לא הי' צריך לפסוק כן מכח היש חולקין דהא מהר"מ גופיה פסק להדיא שם דא"צ להחזיר אם כבר קבל השכירות ע"ש וצ"ע. ולענין דינא נ"ל עיקר כמהר"מ ואע"ג שבב"י ס"ס שי"ב פסק כהרשב"א ולא כמהר"מ כבר סתר הב"ח שם דבריו והוא דעיקר ראיית הרשב"א הוא מכח דשכירות ליומא ממכר הוא והתוס' פ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ו ע"ב) ופ"ק דע"ז דף ט"ו ע"א כתבו דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא אלא באונא' דרבי קרא ולא בשאר דוכתי וכ"ה בת"ה סימן שי"ח ומהרש"ל בתשו' סי' מ"ג דלא אמרינן שכירות ליומא ממכר רק גבי אונאה ולא בשאר מילי ע"ש (גם מ"ש הב"י שדעת התוס' פרק חז"ה דף כ"א ע"ב כהרשב"א סתר הב"ח שם) ועוד נ"ל דאפי' אי אמרי' שכירות ליומא ממכר הוא אין היורשים צריכין לשלם די"ל דלכל יומא ויומא ממכר הוא עוד י"ל דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר וה"נ כיון דטעמא הוא דב"ה הוי כמו פועל וה"ל להתנות בטל השכירות מיהו אם כבר קבל השכירות א"צ להחזיר מטעם דכיון דנתן לו שכרו נתרצה לו שיהיה שלו אפי' יארע אונס וכמ"ש התוס' פ' האומנין דף ע"ט ריש ע"ב והפוסקים ות"ה סי' שכ"ט אלא דנ"מ שצריך להחזי' לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה ודוק:

מחמת שינוי כו' בתשובת מהרי"ל שם ואם נפשך לו' שלא יחשב אונס כיון שלא הי' בורח מעצמו אם לא שיברחו אביו נרא' דהא ליתא כו' ע"ש ובתשובת מהר"מ פדאוה סי' כ"ו משמע דדוקא כשהמועט ברחו אבל אם הדבר חזק ב"מ שכולם ברחו הוי מכת מדינה וכמ"ש בהגהות אשר"י (פ' האומנין מא"ז) דאם הביטול מחמת גזירות המושל בעיר וא"א למלמדים ללמוד ה"ל מכת מדינה ונותן לו כל שכרו ומשמע עוד שם דאף שהרוב ברחו לא הוי מכת מדינה שכ' שם וז"ל למה הניח ההג"ה ענין חולי הנער אשר נתעסקה בו ובאה לדבר בגזירה המושל שהוא מכת מדינה הי' לה לומר אם החולי מכת מדינה שרבים הם החלו כמו בדבר או שאר חלאים המתרגשים בהשתנות העתים א"ו אין כוונת ההג"ה על הרוב רק על הכלל כולה שכל המלמדים בטילים ובחולי לא ימצאו דבר זה כו' עכ"ל ואין דבריו נ"ל בזה לפע"ד דהא אמרינן בש"ס פ' המקבל דהיכא דאשתדוף רובא דבאגי הוי מכת מדינה והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ הטור לעיל ריש סי' שכ"ב אלא נראה דנקט ש"ס המושל דהוי מילתא פסיקא משא"כ בחולי שהיו צריכין לראות אם הרוב חולים אבל אה"נ אם ידוע שהרוב חולים או שהרוב ברחו מהעיר הוי מכת מדינה כן נלפע"ד (עיין בפסקי מהר"מ מטיקטין במרדכי דפוס קראקא בתחלת נזיקין במי שהשכיר בית לחבירו ונכנס בו ואחר כך נתהוה שינוי אויר ודבר ב"מ והוכרחו לברוח ופסק דצריך השוכר לשלם לו ודבריו צ"ע לדינא ועיין מ"ש בתשו' מהר"מ ד"פ סי' תל"ד עיין בתשובת ראב"ח):

שכרו להשקות עיין בתשובת ר"א ן' חיים סי' נ"ג:

דינין הרבה מדיני מלמד כו' עיין בתשו' רמ"א סי' נ':

פסידא דפועל ואין הבע"ה נותן לו כלום פי' אפי' כפועל בטל אינו נותן לו והטעם כתב הטור (וגם מור"ם כתבו אחר זה מיד) דרך כלל ז"ל לעולם לא יתחייב ב"ה אא"כ הוא היה יודע והפועל לא היה יודע דה"ל להב"ה לגלות לו ולהתנות אבל אם שניהן יודעין או שניהן אינן יודעין הפועל מפסיד שהמע"ה וידו על התחתונה ע"כ ל' הטור.

ואם היה מכת מדינה. ע"ל סי' שכ"א ומדציין מור"ם המראה מקום על סימן שכ"א ולא גם על סי' שכ"ב ששם מקור דיני מכת מדינה נראה דלא בא כאן אלא לרמז על שכתב שם בסי' שכ"א ס"א דבמכת מדינה לפעמים יד הפועל על העליונה וכמ"ש שם בשם מהר"ם דפסק כן במלמד ועמ"ש שם עליו דלענ"ד אין דעת מהר"מ במרדכי כן ע"ש שהארכתי:

דב"ה הוי כפועל כו' פי' כמו דבפועל אמרי' המע"ה ה"נ הב"ה הבא להוציא מבאי כחו דהמת והחולקין ס"ל שאני שכירות בתים דה"ל כמכר לו הבית כל אותו שנה וכ"כ שם בת' הרשב"א הטעם בהדיא:

לכן אם קבל השכר כו' כן משמע בת"ה סי' שכ"ט (והביאו הד"מ) שכתב זה אדין אחר והביא ראיה מדין ספינה זה ליין זה שמבוארין דיניו לעיל סימן שי"א ומשום דאינו דומה ממש כ' מור"ם דין זה בל' "כן "נראה "לי:

והוי פסידא דפועל או מלמד עיין מ"ש בס"ס זה:

אינו נותן לו כלום ג"ז מטעם הנ"ל דרוב השדות שבעולם אם ירד הגשם א"צ להשקותן נמצא דב"ה ופועל שוים בידיעתו ואמרינן ביה המע"ה אפי' אי לא הראה הב"ה השדה להפועל קודם לכן משא"כ במניעת המטר חפירת שדהו שכ' מור"ם דינו אחר זה דאין רוב השדות נמנעות מלחפור מחמת המטר שירד עליהן והבע"ה היודע דרך שדהו ה"ל להתנות וכ"כ בתוס':

אבל אם בא הנהר נותן כו' הא דלא מפליג גם בזה בין דרכו לבא לאין דרכו לבא או אם הפועלים מבני העיר או לא כמו שמחלק בס"ה בשכרו להשקות השדה מן הנהר ופסק הנהר משום דסתם נהר עשוי לבא דלכך עושין החריצין להוליך המים בכל השדה והב"ה הוא היודע דרך שדהו וחריציו משא"כ הפועלים דאע"פ שהן מההוא מתא אינן יודעין אם עשה ב"ה חריציו לשדהו שיביא דרך שם אבל אם פוסק הנהר או לא זה יודעין כל בני העיר כ"כ התוס' פ' האומנין (בבא מציעא דף ע"ז) בד"ה עביד דפסק כו':

דה"ל להודיעם עמ"ש לפני זה:

דאם ביקר הב"ה כו' פי' אפי' לא הראה השדה להפועלים בשעת שכירתו אותן מ"מ כיון דהב"ה ראה שדהו ומצאו שהיה ראוי לחפור תו לא מקרי גרם היזק לפועלים דמה היה לו לעשות משא"כ כשלא ראה הוא שדהו קודם לכן דה"ל להעלות על דעתו שמא אינה ראוי' לחפור אותו מחמת ליחותא דהקרקע ואיך שכר פועלים לחפרו דנראה מדעתו שדעתו לשלם להם עכ"פ:

למלאכה ידוע כו' מפירש"י (שם ריש דף ע"ז) נ' עוד דצריך לשוכרן לשד' ידוע דאל"כ יכול הפועל לומר לב"ה תן לי שדה אחר שראוי לחופרו דמי יימר דאשדה זו שכרתני ע"ש ובר"ס של"ה כ' הט"ו דכמו שהרשות ביד הפועל לומר תן לי מלאכה אחרת כזו כן יש רשות ביד בע"ה לשנותו למלאכה אחרת כזו אם כלה לו זה המלאכה ע"ש:

כשותף ואינו כפועל הטעם מבואר דבפועל צריך הב"ה לתת לו שכירתו אף אם לא יעשה השדה פירות כלל מה"נ משלמין כפי מלאכתו משא"כ אריס דאם אין השדה עושה פירות אינו נותן לו הב"ה שום דבר מ"ה כשעושה פירות מקבל פירותיו כפי מה שהתנה עמו אפי' לא השקהו כלל דמזלו גרם ומן השמים נסתייע:

פסידא דמלמד כבר כתבתי בסי' של"ג ובר"ס זה דנ' אם חוזר ומקבל אחר שהבריא סתם ולא א"ל לנכות לו בשכרו דצריך ליתן לו שכירתו משלם דומיא דפועל ע"ש:

פסידא דבע"ה. ע' פרטי דין זה בר"ס שאחר זה בהגהת מור"ם ז"ל:

וע"ל סימן פ"א כו' מי שאומר לחבירו כו' ע"ש שלא כ' שם מדין זה מידי בפי' אלא מכללא נלמד מדכ' שם בס"א דדוקא אם הבטיח לחתנו שילמד כו' הוא דפטור וכן בס"ז דוקא אם התנה עם אחר בפני אבי הבן הוא דפטור הא לאו הכי חייב זה השוכר לשלם לו למלמד ואינו יכול לומר משטה הייתי בך וע' מ"ש מור"ם עוד מדינים אלו בסי' של"ו ס"א בהג"ה:

(ס"א) ופסק הנהר כו' צ"ל דלאו נהרא רבה קאמר דאם לא כן הוה מכת מדינה וכל ההפסד על ב"ה וכמו שהוכחתי מדברי המרדכי בסי' שכ"א בענין גזירות המושל שלא ללמוד כו' ע"ש וכן משמע ממ"ש כאן רמ"א ואם היה מכת מדינה כו' וסמ"ע חולק כמ"ש בס"ק ב' וכבר הוכחתי בסימן שכ"ח דליתי' לדבריו כמו שהבאתי מהגהת אשר"י ואלו ראה אותה לא היה כ"כ:

(הוי כשאר אונס) וה"ה באחד שהיה משכיר בית לחבירו ונתהוי שנוי אויר ב"מ שצריכין הכל לברוח נראה פשוט שההפסד של ב"ה חדא דזה הוא מכת מדינ' דא"א לדור בבתים שבעיר וא"ל דהא בבית גופא ליתא שום מכה דהא הגזירו' המושל שלא ללמוד במרדכי פ' האומנין פסק דלא הוי מכת מדינה כיון דרוב העיר לא ברחו מ"מ משמע במקום שצריכין הרוב לברוח ודאי הוה מכת מדינ' ועוד דעכ"פ הוה שום אונס על מכת דבר ח"ו וכיון דהבע"ה ושוכר שניהם לא ידעו הוי ההפסד על המוציא שהוא הבע"ה שהוא המשכיר כ"ז נ"ל פשוט אלא שראיתי פסק א' נדפס בספר האלפסי דפוס קראקא בזה דהשוכר צריך לשלם כל השכירות וטעות הוא ומביא שם ראייה מתשובת מיימון סי' קכ"ט והמעיין שם יראה שאין שום ראייה משם הנלע"ד כתבתי.

(ס"ד פסידא דמלמד) עיין מ"ש בסי' של"ד ק"ד [ס"ה] אם חוזר ומקבלו סתם אחר שהבריא מה דינו:

(דכל לומדי תורה כו') בת' רשב"א אלף ק"צ כתב בדין זה וז"ל ולענין פרעון תלוי בראיית ב"ה שאם רואין שמלמד זה הוא טורחו בלימודו הנאה לו בישיבתו בטל נותן לו שכרו משלם ואם לאו נותן לו שכרו כפועל בטל מאותה מלאכ' דבטיל מיני' עכ"ל:

אונס. עיין בתשובת רמ"א סי' י"ט ובתשובת רשד"ם סי' רצ"ה ותט"ו ובמבי"ט ח"א סימן ר"ה:

חולקין. וכת' הש"ך דלענין דינא נ"ל כדעה הראשונה דהא עיקר ראיית הי"ח הוא מכח דשכירות ליומא ממכר הוא והתוס' בב"מ דף נ"ו ע"ב ופ"ק דע"ג דף ט"ו ע"א כתבו דלא אמרי' שכירות ליומא כו' אלא באונאה דרבי קרא ולא בשאר דוכתי וכ"כ בת"ה סי' שי"ח ובתשו' מהרש"ל סי' מ"ג ע"ש ועוד נ"ל דאפילו אי אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא א"צ היורשים לשלם די"ל דכל יומא ויומא ממכר הוא ועוד דאטו במכירה גופא כשיש אונס בדבר והוא בענין שה"ל להמוכר להתנות מי לא נתבטל המכר וה"נ כיון דטעמא הוא דבע"ה הוי כמו פועל וה"ל להתנות בטל השכירות מיהו אם כבר קבל השכירות א"צ להחזיר מטעם דכיון דנתן לו שכרו נתרצה שיהא שלו אפילו יארע אונס וכמ"ש התוס' בב"מ דף ע"ט ריש ע"ב והפוסקים ובת"ה סי' שכ"ט אלא דנ"מ שצריך להחזיר לו כפועל בטל מה שהבית פנוי לו לעשות בו מה שירצה עכ"ל:

שינוי. לשון תשובת מהרי"ל שם ואם נפשך לומר שלא יחשב אונס כיון שלא היה בורח מעצמו אם לא שיבריחו אביו נראה דהא ליתא כו' ע"ש ובתשו' מהר"מ פדואה סי' (כ"ו) [פ"ו] משמע דדוקא כשהמיעוט ברחו אבל אם הדבר חזק ב"מ שכולם ברחו הוי מכת מדינה וכמ"ש בהג"א פ' האומנין מא"ז דאם הביטול מחמת גזירת המושל בעיר וא"א למלמדים ללמוד ה"ל מכת מדינה ונותן לו כל שכרו (ע"ל ר"ס שכ"א בהג"ה) ומשמע עוד שם דאף שהרוב ברחו לא הוי מכת מדינה ואין דבריו נ"ל בזה דהא אמרינן בש"ס פרק המקבל דהיכא דאשתדוף רובא דבאגי הוי מכת מדינה והוא מוסכם מכל הפוסקים וכ"כ הטור בר"ס שכ"ב אלא נראה דנקט המושל דהוי מלתא פסיקא משא"כ בחולי שהיו צריכין לראות אם הרוב חולים אבל אה"נ אם ידוע שהרוב חולים או שהרוב ברחו מהעיר הוי מכת מדינה כן נלפע"ד עיין בפסק מהר"מ מטיקטין במרדכי בתחלת נזיקין במי שהשכיר בית לחבירו ונכנס בו ואח"כ נתהוה שינוי אויר ודבר ב"מ והוכרחו לברוח ופסק דצריך השוכר לשלם לו ודבריו צ"ע לדינא וע"ש עיין בתשו' מהר"מ דפוס פראג סי' תל"ד ובתשו' ראנ"ח סי' נ"ג. ש"ך:

הנהר. הא דלא מפליג הכא בין ידעו הפועלים כו' כמ"ש בס"א עיין מ"ש התוס' פרק האומנין דף ע"ז ע"א ד"ה עביד דפסיק ע"ש:

וראה. פירוש אפילו לא הראה השדה לפועלים בשעת ששכרן מ"מ כיון דבע"ה ראה שדהו שהיא ראויה לחפור תו לא מיקרי גרם היזק דמה היה לו לעשות משא"כ כשלא ראה שדהו קודם לכן דה"ל לעלות על דעתו שמא אינה ראויה לחפור מחמת ליחות הקרקע ואיך שכר פועלים לחפרה ונראה מדעתו שחשב לשלם להם עכ"פ. סמ"ע:

ידועה. מפרש"י נראה עוד דצריך לשוכרן לשדה ידוע דאם לא כן יכול הפועל לומר תן לי שדה אחרת שראויה לחפור דמי יימר דאשדה זו שכרתני ובר"ס של"ה כת' הט"ו דגם לבעל הבית יש רשות לשנותו לפועל למלאכה אחרת כזו אם כלה מלאכתו ע"ש. שם:

כשותף. הטעם מבואר דבפועל צריך בע"ה לתת לו שכירותו אף אם לא יעשה השדה פירות כלל מה"נ משלם לו כפי מלאכתו משא"כ אריס דאם אין השדה עושה פירות אינו נוטל כלום מש"ה כשעושה פירות נוטל כפי מה שהתנה עמו אפילו לא השקה כלל דמזלו גרם ומן השמים נסתייע. שם:

דמלמד. עמ"ש בשם הסמ"ע. בסי' של"ג ס"ק כ' וגם כאן הדין כן ע"ש וע"ל סי' של"ו ס"א בהג"ה ועיין בתשו' רמ"א סי' נ':

השוכר כו' וכן בכל כו'. הרא"ש בפי' הגמ' שם:

ואם הוי כו'. עמש"ש: (ליקוט) ואם כו'. עהג"א ד"ה וגם ואם הביטול כו' (ע"כ):

מי כו'. דבע"ה כו'. ר"ל דהוא לוקח השכירות ולכן דינו כפועל דה"ל להמנות וכ' שם ול"ד לספינה ע"ט א' דאמרינן אלא בספינה סתם ויין זה כו' וכמ"ש תוס' שם בד"ה אלא כו' ותי' ריב"ן כו' ומ"מ מה שדר בו חייב כמש"ש בחמור דא"ל אילו בעית כו'. שם:

מיהו כו'. דשכירות ממכר הוא כמ"ש בפ"ד נ"ו ב' ואמרינן דאין המשכיר יכול להוציאו כמש"ל ר"ס שי"ב:

לכן כו'. בד"מ כ' ובתה"ד פ' כמהר"מ אלא שמ' שם דאם הקדים השכר א"צ להחזיר לו וז"ש לכן כו' אבל במרדכי שם איתא להדיא כן שכ' אם לא נתנה כל השכירות היורשין פטורין כו' וכן נראה לפי מ"ש הרא"ש דטעמא דהוי פסידא דפועלים משום המע"ה אלא דהרב סובר דטעמא משום דה"ל להתנות וכמ"ש במרדכי שם וכמ"ש למעלה וה"ל להתנות ולכן לא חילק ברישא בדין דפועל באם נתן או לא וא"כ אפי' נתן יחזיר וז"ש לכן כו' ר"ל הואיל הוא פלוגתא דרבוותא וא"ל דהרב נתכוון למ"ש בתשובה שם דאם נתנה כל השכירות יש כח ביד היורשין להושיב בתוכה דכוותה כמ"ש האי מאן כו' ושלים עבידתא בפלגא דיומא ואם לא יחזיר ליורשיו כמה אדם רוצה ליקח פחות כשלא היתה דרה בו כמ"ש בפועל בטל דבזה ודאי ל"פ הרשב"א וכמש"ל בסי' שי"ו. אבל בתה"ד שם ס"ל דמדינא כ"ה וכן י"ל כוונת מהר"מ וכמ"ש בספינה שם ע"ט ומתוס' שם ד"ה אי אתה כו' וי"ל כיון שנתן כו':

שכרו כו'. כגי' הספרים בליליא וכתי' השני של תוס' שם ד"ה ואתא כו':

וכן אם כו'. טור וכ"כ הג"א ונלמד מס"א וכ"כ הטור בהדיא אחר דין הנ"ל דס"א לפיכך אם שכרו להשקות כו':

(ליקוט) י"ל הא דאמרינן כו'. ערא"ש שם ס"ג א"נ כיון שלא הראם כו' ורש"י ע"ז א' ד"ה לא סיירה כו' (ע"כ):

ונותן לו כל כו'. ר"ל כמש"ש אמאי וליתיב כו' כי קאמר כו' וכמ"ש בר"ס של"ה: