המקבל בית השלחין ושדה האילן ויבשו - שולחן ערוך חושן משפט סימן שכ״א

וכ"מ שמנכה לו כו'. בסמ"ע האריך בכאן לסתו' דברי הר"ב וכל דבריו שם אינם מוכרחים ובפרט מ"ש דהר"מ במלמד ר"ל שההפסד על שניהם ובז' יישב דברי מהר"מ פדווא' וז"א כנרא' לכל מעיין גם אישתמיטתי' דברי הגה' אשרי פ' האומנים מא"ז ודברי מהר"מ פדו' גופא בתשו' סי' פ"ו שכתבו להדיא שהבעל הבית נותן לו כל שכרו והבאתיו דבריו לקמן סי' של"ד סעיף א' מיהו מטעם אחר נ"ל דאין דברי מהר"מ במלמד סתירה לדברי מהר"מ פדאוו' דהתם לא למד מכאן ואילך ולא היה אפש' לו ללמוד עוד א"כ כשהגיע סוף הזמן הוי כמו לעבר משא"כ בחנות וכה"ג דהחזיק החנות עדיין תחת ידו י"ל דה"ל לחזו' ולא חזר מחל וזה לא שייך במלמד ולא בבית שנשרף והשתא א"ש דהלא מהר"מ פ' גופה בתשו' ספ"ו כתב במלמד כמהר"מ ודוק עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל"ח ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ח:

אע"פ שאינו עומד בתוכה כו' ע"ל סי' קנ"ד ס"ס כ"ז בהג"ה מ"ש שם בשם הב"י והוא תלוי בפלוגתא זו וק"ל:

והוא בית השלחין. פי' שדה יבישה שאין די לה במי גשמים וצריכים להשקותה נקראת בית השלחין על שם מה שנא' השולח מים ע"פ חוצות וכדי שלא יגדל הטירחא להביא מים מן הנהר להשקות' רגילין לחפור בה מעין שנוטלין ממנו מים להשקות' ומה שכ' והוא בית השלחין ל' המחב' והטו' הוא כלו' אותה שדה שחוכ' הי' באותו עת בית השלחין ולא שחוכר אומר למחכי' חכור לי בית השלחין זה כמ"ש בסעיף שאחר זה:

או בית האילן. פי' שהוא שדה של תבואה שגדלים בה ג"כ אילנות ופירות האילנות יבואו לידו דהמקבל בלי טירחא וכנ"ל בס"ס ש"ך:

ולא פסק הנהר הגדול. דאלו פסק הוה מכת מדינה והי' מנכה מן השכירות כמו שמסיק אחר זה בסי' שכ"ב:

אלא אפשר להביא בדלי. דאל"כ גם אחרים מסתמא אין יכולין להביא שיבש ג"כ נהר קטן שלהן כמו של זה וה"ל מכת מדינ' דמנכין לו לחוכ' כדמסיק התוס' כ"כ לחד שינוי ועוד כתבו שם שינויים אחרים דיש בו נ"מ לדינא לענין מקבל ועד"ר שם כתבתי לשונם ולא כתבתי כאן משום דמסיק מור"ם ז"ל וכ' דבקבלנות אינו מנכה לו אפי' במכת מדינה דלפי' זה אין שייך אותם שינויים אחרים דתוס' ע"ש ודו"ק:

אבל בקבלנו' כו'. וסתם מור"ם ז"ל כדעת נ"י אף דלדעת התוס' והרא"ש והטו' וסייעתו משמע ומוכח דס"ל דאפי' בקבלנות מנכה לו וצ"ל לטו' אף דבאכל' חגב או נשדפ' דג"כ מכת מדינה הוא יתבא' בסי' שכ"ב דאינו מנכה בקבלנות אלא מה שבשד' הן רב הן מעט נוטל כל אחד ע"פ תנאם שאני הכא ביבש הנהר הגדול דהמקבל יכול למנוע עצמו קודם שיגדלו התבוא' והפירות יאמר לא אדלה מים מנהרות הרחוקים כי אדעתא דהכי לא קבלתי מתחל' וכל' התוס' שכתבתי בדריש' בר"ס זה משא"כ באכל' חגב או נשדפ' דשם מאי דהוה הוה ואין המקבל מנעתו בשביל זה משום מלאכ' ועד"ר:

וכ"מ שמנכ' לו אין חילוק במה שעבר או להבא וכן פסק מהר"ם כו' עד ויש חולקין וס"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כו' עד והסברא הראשונ' נ"ל עיקר דברים הללו שכתבם מור"ם כאן כתבו ג"כ בד"מ בסי' זה שם הביא דברי מוהר"ם פדוואה ז"ל שהיא הדעה החולקת שכ' כאן והשיג עליו ודבריו שם ג"כ המה בקיצו' אבל מבוארים יותר מבכאן ע"ש ובעיני נפלאו דברי מור"ם והשגתו על דברי מהר"ם פד"ו בזה כי המעיין בגוף הדברים שכ' בשם מהר"ם פד"ו בתשובתו סי' ל"ט יראה עין בעין שהמה ברורים כשמש והנני אעתיק מקור תשובת מהר"ם פד"ו לפנינו ששם סי' ל"ט כ' שנשאל על ראובן שהשכי' חזקת חנותו לשמעון על ו' שנים ובעד שכר קצוב לשנה ואח"כ אדון העיר צוה לדיין שלו שלא יעשה שום משפט לנגוש העכו"ם אשר יקבלו בהלוא' בריבית באמנ' מהיהודים כ"א אשר המה מלוים על משכנות ואחר שעמד' הגזיר' הזאת כמו ט' חדשים וראה שמעון שלא יכלו לבטל הגזיר' רצה שמעון שראובן ינכה לו משכירתו למפרע במשך הט' חדשים אשר לא הי' יכול להשתמש בהלוא' באמנ' רק על משכנות וראובן לא רצה כו' והשיב ז"ל (ע"ש בדף פ"ז סוף ע"א ותמצאנו) היכא דהקלקול הוא בנדון להבא כנדון דידן אשר כל שאלתם הוא על להבא בדין חזרה קאי (ולא בדין ניכוי) כמו ששכר בהמה או בית ונפל בו מום או קלקול מה ואין מחלקין בין מכת מדינ' או מכה פרטית רק מאחר דנשתנ' ונפל בו מום יכול לחזו' ואם אינו חוזר הוא חפץ בשכירתו אף שבא לחזו' אחר זמן אינו יכול לנכות למפרע אלא אמרינן מדלא חזר מתחל' מחל ליה על הקלקול ומקור דינים אלו הם בהאומנים בהשוכ' חמור זה והבריק' או נשתט' כו' ושכר' לרכיב' או להוליך עליו כלי זכוכית ואין בחמו' כדי למכור ולא כדי לשכו' דחוז' בו ומשלם לו כפי מה שהלך עד עת שהבריק' ואע"ג דבהבריק' דהתם אם שכר למשוי אומר לו הרי שלך לפניך (וכמ"ש לעיל בסי' ש"י) שאני התם שראוי עוד לכל המלאכ' ההיא אשר נשכר לה רק שצריך טורח וזמן יותר אבל בנדון דידן שמפסיד הריוח דהלואת אמנה הו"ל כאלו נשבר' או מתה מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא מאחר שא"א להעבי' המום ומילתא דמסתב' הוא דלא מצינו ניכוי כ"א בהכרח כו' (ר"ל דוקא היכא דמתה או הבריק' בשכרו לרכיב' והוא באמצע הדרך דמוכרו וקונ' או שוכר בדמיו חמור אחר כמ"ש בר"ס ש"י דשם אין שייך חזרה כיון שהוא באמצע) אבל היכא דאינו הכרח למה נבא לידי ניכוי ולברר שמאם אשר ישומו אולי א' מהם לא ניחא ליה בשומא ולא היה משכירו או שכרו בשומא זו. ואף שהוא סברא אביא עוד ראיה ממ"ש בח"מ בסי' רל"ב מכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום שלא ידע הלוקח מחזירן אפי' אחר כמה ימים שזהו מקח טעות. ואם נשתמש הלוקח בחפץ אחר שידע בו המום הרי זה מחלו וא"י לחזו' בו כו' "עד וה"ה בנדון דידן דנפל מום וקילקול בהשכירות דה"ל להשוכ' לחזו' מיד בתחלת הגזיר' ומדלא חזר אמרי' דמחל ואף שבמקח דוקא כי היה בו מום קודם המקח הוא דיכול לחזו' בו משום מקח טעות אבל אם נולד אח"כ מפסיד הלוקח שם הדין כן כיון דברשות הלוקח הוא לגמרי אבל בשכירות אף כי הוא ממכר ליומא מ"מ גם למשכי' שייכא כי שלו הוא כאשר ביאר הר"ן כו' ור"ל דוקא במכר אם היה נעשה בו המום אח"כ הוא דאמרי' דבמזלו דהלוקח נעשה בו המום משא"כ בשכירות דשייך בו גם המשכי' אין שייך לו' דהמום והקלקול שנעשה אח"כ בהשכירות דנעשה ע"י מזל רע דהשוכ' דילמא במזל רע דהמשכי' נעשה מ"ה שניהן יכולין לחזו' בו דהיינו השוכ' מליתן השכירות בשלימות והמשכי' יכול לחזור בו מליתן לו בפחות מהסך ששכרוהו. עיין שם שזהו תמצית דברי תשובתו וקצרתיו בשינוי ל' קצת לתוספת ביאו' ואחר שהאריך שם להשיב למהרר"ק ולמהרר"ז שהשיגו על תשובתו חזר שנית וכ' שם (דף צ' ע"א) בקיצור כדברים הנ"ל והמעיין שם יראה דאף שמהרר"ק ומהרר"ז השיגו עליו לא השיגו עליו בסברתו וראייתו הנ"ל אלא השגתם היתה מענינים אחרים ע"ש. ומעתה אעתיק לפנינו בקיצו' השגת מור"ם שהשיג על תשובת מוהר"ם פדו' הנ"ל בד"מ שלו אחר שהביא דבריו וראייתו מההיא דשוכ' את החמו' כו' וכ' עליו ז"ל ותמהני עליו מאי מייתי ראיה מדין שכירות חמור ומת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפש' דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכן משמע בתשובת מהר"ם והביאו המרדכי פ' האומנין בדין מלמד שא"א לו ללמוד מפני גזירת המושל ופסק שם דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על הבע"ה דמשמע שם דאף על מה שלהבא שייך מכת מדינה ולא יכול בע"ה לחזור בו וע"ש ול"ד לקרקע דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו במכת מדינה ולא אמרי' דכל ההפסד הוא על השוכ' (ר"ל ולמה כתב המרדכי דהוה הפסד על הבע"ה שהוא השוכר להמלמד) די"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזה אמרי' דגם הוא יפסיד משא"כ בשאר משכיר ולכך הוה כל ההפסד של השוכר וכן נראה בתשובת מיימוני סי' כ"ז בדין בית שנשרף עכ"ל ד"מ. ולא עמדתי על סוף דעתו דמור"ם בהשגתו הנ"ל מראש' ועד סופ' דמ"ש ותמהני מה מביא ראיה מחמור דאינו מכת מדינ' כו' הלא מהר"ם פד"ו הקדים בריש דבריו דבקלקול ומום הנעשה בדבר להבא אין לחלק בין מכת מדינ' או לא ולסברת מור"ם קשה מה ראה לומר דבחמור כיון דאינו מכת מדינ' ואינה בדין ניכוי דמ"ה הוא בדין חזרה ולא נאמר אדרב' כיון דבחכירו' שאינה מכת מדינה אין מנכין לו כלל רק צריך לשלם להמשכי' הכל משום דאמרי' דריע מזלו הוא דגרם כן נאמר נמי השוכר חמור דלא יהיה בשוכר בדין חזרה רק צריך לשלם למשכיר כל שכירתו דבמזלו הרע מת החמור ולא היה יכול להוליכו למקום ששכרו וכעין מה שכתוב בתשובת מיימוני סי' כ"ז באחד ששכר בית ונשרף דמסתבר לומר דצריך השוכר לשלם כל שכירתו בלא ניכוי כיון דברשותו נשרף אמרי' מזלו גרם דומיא דשוכר בית ונפל דאמרי' אי א"ל בית זה אזדא ליה ומשמע שם אפי' דעדיין לא נתן השכירות שצריך לשלם לו כו' אבל היכא דנשרף ג"כ בתי שאר העיר מכת מדינה הוא ואז דינו כשוכר חמור והוליכו ומת בחצי הדרך דמשלם לו לפי ערך ה"נ משלם לו כפי ערך שדר בו עד שנשרף עכ"ל (והיא התשוב' שהביא מור"ם בד"מ הנ"ל בסוף דבריו לראיה) אלמ' דבאינו מכת מדינה כ' דמסתבר לומר דצריך לשלם כל מה שקצב עמו בשכירתו וכאלו לא נשרף או נפל והוא ודאי מטעם דכיון דהבע"ה נתן לו ביתו לידו אדעתא שיתן לו ממנו שכירות כך וכך והשוכר קיבלו עליו צריך לקיים תנאו ואין שייך לומר שיחזור בו השוכר מאחר שכבר נפל הבית או נשרף ואינו מחזיר להב"ה את שלו כמו שמסרו לידו וא"כ מן הסברא הי' לנו לומ' כן ג"כ בהשוכר את החמור ומת בחצי דרך אם אינה מכת מדינה ונתלה אותו במזל רע דהשוכ' דמת כשהי' תחת ידו וישלם לו כל שכירתו אלא ששם בתשו' מיימוני הנ"ל כ' דיש סברות לחלק בין בית וחמור לספינה ע"ש שסתם דבריו (וגם במ"ש דבאינו מכת מדינה מסתבר לומר שישלם השוכר כל שכירתו חולק עליו מהר"ם כמ"ש בתשובת מיימוני בשמו בסי' מ"ז והוא פלוגתא שכתבתי שנ"ל בסי' שי"ב בהג"ה סי"ז ע"ש) מ"מ הבאתי ראי' מדבריו דאין סברא לומ' דבההיא דחמור שמת מ"ה אינו משלם לו השוכר אלא חוזר בו משום דאינה מכת מדינ' דהא בכה"ג בשכר בית ונפל או נשרף יש דעות דאינו יכול לחזור בו. ומה שהביא מור"ם ראייה מתשוב' מהר"מ והמרדכי דפ' האומני' דכתבו היכא דגזר המושל שלא ללמוד דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על הבע"ה שלא יוכל הבע"ה לחזור בו אפי' להבא עכ"ל לע"ד נראה דאין דעת המרדכי בשם מוהר"ם דצריך הבע"ה לשלם להמלמד כל ההפסד דאין טעם להדבר כי מאחר שגזר המושל שלא ללמוד הוא דבר שאינו שכיח ולא ה"ל למידע לא להבע"ה ולא להמלמד ובכה"ג קי"ל דהוה פסידא דמלמד ודפועל דהן באים להוציא כמבוא' בגמ' ובפוסקי' וכמ"ש בטור ובדברי המחב' בסי' של"ג ושל"ד ולא חלקו שם בין מכת מדינה לאין מכת מדינה ואף שמור"ם כ' בסי' של"ד ס"א בהג"ה ז"ל ואם הוה מכת מדינה ע"ל סי' שכ"א ורימז לדברי' שכ' כאן מור"ם לשטתו שכ' כאן אזל. וסבר' זו לא מצינו בשום מקום ואדרב' מסתבר' לומר כיון דמכת מדינה הוא המשכיר והשוכר שווין בהדבר ואין לומר דמזלו דשום אחד גרם ולחזו' לכללינו המע"ה או לפחות יהי' ההפסד על שניהן כמו דאמרי' בגמ' וכתבו הטור והמחבר לעיל סי' שי"א בשכר ספינ' סתם ליין סתם ונטבעה שחולקין אם לא שאחד מהן רוצה לקיים התנאי כו' ע"ש ס"ה. גם במלמד זה שגזר המושל שלא ללמוד יחלוקו שהרי אם זה יאמר שרוצ' לקיים התנאי גם השני מוכן לקיים התנאי אלא שא"א מצד המושל או ה"ל לדמות זה ליין זה וספינ' זו דאמרי' דיד המוחזק הוא על העליונ' ולמה פסק במרדכי בשם מוהר"ם סתם דכל הפסידא על הבע"ה דמשמע אפי' אם עדיין השכירו' בידו צריך לשלם להמלמד וכן הוא דעת מור"ם דבא להשיב על מוהר"ם מפד"ו דשם המעשה הי' דהי' השוכר מוחזק וס"ל למור"ם דאינו יכול לחזור השוכ' משכירתו אפי' להבא אלא צריך לשלם לו בנכוי ולכן נראה שגם דעת המרדכי בשם מהר"ם הוא כן כי המעיין שם במרדכי יראה דלא כתב שם דכל ההפסד הוא על הבית אלא זה לשונו שם בפ' האומני' בדפוס גדול סי' שמ"ז אם הביטול של המלמד מחמת גזירת המושל שבעיר ואי אפשר ללמד הוי מכת מדינה ויהא הפסד של בעל הבית עכ"ל הרי דלא כ' כל ההפסד על הב"ה כמו שהביא מור"ם לשונו בד"מ וגם כ' כן כאן בש"ע גם לא כ' ויהא ההפסד על הב"ה בה"א הידיע' דהוי משמע הפסד הידוע דהיינו כל ההפסד אלא כתב ויהא הפסד על הבע"ה ונלע"ד פשוט דכוונ' המרדכי בשם מהר"ם הוא דגם לב"ה יה' הפסד דהיינו יחלוקו כמו שאמרו בספינה הנ"ל והשתא א"ש הנתינת טעם שכתב המרדכי שיהא הפסד לבע"ה כיון דהוא מכת מדינה דר"ל כמ"ש לעיל דבמכת מדינה שניהם שווין ואין לתלות במזלי של זה יותר מבשל זה מ"ה מצינו בו דמנכין בהשכירות או יחלקו באופן שיהיו שווין בהפסד ואף שסתם המרדכי דבריו ולא כ' שיהי' גם ההפסד על הב"ה והיינו שיהיו שווי' בהפסד ולשונו אפשר לפרש דר"ל כל ההפסד על הב"ה מ"מ כיון דלא פי' ג"כ דבריו לכתוב ל' דיהא משמע שיהא כל ההפסד ניחא לן לפרש דבריו שכוונתו שיהיו שוים כדי לישב כל התמיהות הנ"ל וממ"ש נתבאר לך ג"כ וגם הראייה שהבי' מור"ם בסוף דבריו מתשוב' המיימוני סי' כ"ז בההוא דבית שנשרף כו' אין לו מזה ראיה ואדרבה סייעת' דירי הוא משם כנ"ל ולפי סברת מור"ם צ"ל דכלל דבריו הוא דס"ל דלהבא מנכין ולא אמרי' דה"ל לחזור ומדלא חזר מחיל (וכדעת י"א שהביא מור"ם אח"כ) דמ"ד זה ס"ל דלא אמרי' כן אלא בדבר שאין מכת מדינה דהוא פסידא דפועל מ"ה אמרי' דה"ל לחזור כיון שההפסד שלו משא"כ בדבר שהוא מכת מדינ' דאין ההפסד לפועל ומ"ה לא אמרי' דמחיל כיון שאינו חוזר ומ"ה מלמד שהוא כפועל במכת מדינ' ההפסד הוי של בע"ה וגבי הבע"ה אין שייך לומר דה"ל לחזור וגם אינו יכול לחזור כמ"ש לקמן בסי' של"ג ס"ד וגם צ"ל לסברתו דבכוון השמיט מור"ם הפלוגת' בסי' שי"ב סי"ז בהג"ה דפסק כמאן דאמר זה ודייק כן מל' המרדכי דסתם כנ"ל ומתשו' מיימוני סי' כ"ז שהשווה מכת מדינה לשריפת בתים לחמור) ודוק.

וכל ההפסד כו'. עמ"ש ל' בו תמצא דברי מור"ם שכ' טעם למה אמרי' במלמד שכל ההפסד על הבע"ה (שהוא השוכ' להמלמד) מ"ש מהשוכר או חוכר שדה ונלקה במכת מדינ' דאין כל ההפסד על השוכ' אלא מנכה למשכיר וגם בכלל הדברי' הנ"ל כתבתי שנראה שאין דעת המרדכי כן ע"ש ודו"ק.

הי' עומד בתוך השדה וא"ל בית השלחין זה אני משכי' לך כו'. בפרישה ודרישה כתבתי והוכחתי דלא בעינן שלשתן דהיינו עומד בתוכ' ואומ' זה וגם יזכרהו בשם בית השלחין אלא אפי' עומד חוצה לה ואומ' בית השלחין זה אני משכיר לך ג"כ קפידא היא דאל"כ לא הל"ל אלא שדה זה אנני משכי' לך ומדקפיד ואמר שדה זה וגם קא"ל בית השלחין ש"מ דלדוק' ולקפיד' קאמ' כן ובסעי' שלפני זה מיירי דלא אמ' אלא שדה זה אני משכיר לך ולא בית השלחין ובזה דוקא אמרי' אע"ג דבשעת השכירות הי' בית השלחין והי' מעין בתוכו י"ל דלא קפיד אזה ואינו מנכה לו והשת' א"ש דסיים הט"ו וכתבו בתר האי דינא ז"ל לפיכך אם לא הי' עומד בתוכו כו' ולא כ' רבותא דאפי' עומד בתוכ' וגם אמר בית השלחין אני משכי' לך דאפ"ה אינו מנכה לו כיון דלא אמר ג"כ זה אלא ודאי בא"ל זה ה"ל כעומד בתוכו ועומד בתוכו ה"ל כא"ל זה דאין מעליות' לעומד בתוכו אלא שיראה לפניו שהי' בית השלחין שיש בה מעין וה"ה באומר לו זה וראוהו לפניו ע"ש ודוק:

אבל אם נשאר מטע עשרה כו'. דמצי למימ' לי' עדיין שם בית האילן עליה ועוד שעתה שעומדין מרווחין יגדל בהן פירות יותר ממה שהי' עליו בראשונה כשהיו עומדין תכופין ועפ"ר:

או שלא יבש הנהר לגמרי פי' אלא שהי' לו טירחא יותר כגון שמתחלה הי' דולה בלא שהייה ועכשיו שנתייבש בעומק כמו אמה ושתים צריך לשחות נפשו ולדלות:

שאמר מחכיר לחוכר. דאז אמרי' כיון דאין על המשכיר להקפיד ודאי מ"ש בית השלחין אני חוכר לך לשם בעלמא נתכוון דנקרא בית השלחין משא"כ כשחוכר א"ל בית השלחין אני חוכר ממך אז מסתמ' לקפידא א"ל ואפי' אינו עומד בתוכה וגם לא אמר זה הוי קפידא

(ס"א אלא אפשר) כו' הקשו התוס' ז"ל זה הוא אפי' בלא אפשר אמאי ינכה לוכיון דלא הוי מכת מדינה ותירצו דקמל"ן אפי' יבשו ג"כ יאורים קטנים של שדות אחרי' דהוה מכת מדינ' אפ"ה אינו מנכה כיון שאפש' להביא ע"י טורח ולפ"ז לא מיחשב מכת מדינה כ"ז שיש אפשרות להביא ע"י טורח ועוד תירצו דודאי בחכירות לא היה צריך לטעם זה אפילו בלא אפשר נמי אין מנכה אלא משום קבלנו' איצטריך שלא יכול לומר לא אתעסק בה ואפ"ה לא משלם במיטבא לפי שאינו מחוייב להביא מנהרות אחרים הרחוקים ביותר וע"כ הוצרך לו' דלא יבש נהרא רבה ומצי לאתויי בדוולא ולכך מחוייב לעשותו בקבלנות עכ"ל ונראה לפ"ז במקום דלא אפשר והוא עושה מה שאינו חייב לעשות ומייתי ממקומות אחרים ודאי לא גרע מחוכר וכי היכי דבחוכר מנכה במכת מדינה ה"נ במקבל שנוטל במה שגדל בשדה זו יותר ממה שפסק תחילה לפי ערך ועפ"ז נ"ל לפרש ד"ר שכתב בזה באם קבלה ממנו ברביעי עתה שיבש המעיין צריך להוסיף בחלקו עכ"ל והיינו שאין הפסד בסך התבוא' בשדה זו ואפ"ה מוסיף לו. כיון שזה המקבל טרח והביא לה מים די סיפוקה כ' המ"מ בשם הרמב"ן דהא דמקשינן וגמ' אי דיבש נהרא רבא אמאי אינו מנכה הא מכת מדינ' היא דוק' אחכירו' מקשי' אבל בקבלנו' אע"ג דמכת מדינה היא לא מנכה ליה ומה שימצאו יחלוקו לפי מה שהתנו ולדבריו הסכי' הרשב"א עכ"ל דבר ברור הוא דזה מיירי דהמקבל לא טרח והביא מים ממקומות אחרים אלא הניח השדה כמות שהיא וע"ז בא הפסד בגידול התבואה ובזה קאמר שמה שנשא נוטל המקבל חלק לפי מה שהתנו וא"כ אין כאן מחלוקת. ורמ"א שכתב כאן אבל בקבלנות כו' אתי' לד"ה וצ"ע על הנ"י ריש המקבל שנ' דברים אלו של המ"מ שזכרנו וכתב שהאחרונים שכתבו כן בשם הרמב"ם [הרמב"ן] לא נתחוורו להם דבר [הרמב"ם] דכתב דקאי דוקא [אף] על הקבלנות עכ"ל והוא תמוה ביותר דהא הרמב"ם לא הזכיר כן רק בתחלה כתב השוכר או המקבל שד' כו' כמו שהעתיק כאן המחבר בתחילת הסי' וזהו גמרא ערוכה דמתני' זו בין לשכירות בין בקבלנות ומ"ש המ"מ דוקא אחכירו' ולא אקבלנו' היינו אדיוקא דדייקינן הא אם יבש נהרא רבה דמנכה לו בזה יש חילוק והיינו אם לא טרח והביא מים וכמ"ש ונמצא דגם המ"מ ורבינו אין ביניהם מחלוקת כלל ורמ"א בד"מ כתב שיש מחלוקת בזה ואחריו נמשך הסמ"ע ס"ק ד' והם נמשכו אחר הנ"י וככר כתבתי דצ"ע רב דאין כאן מחלוקת והוא מצד עצמו דבר רחוק דמחלק בין מכת מדינה דכאן למכת מדינה דסי שכ"ב ואין להחילוק של סמ"ע שום סברא דכיון דהוי כגידול התבואה דהכא מיפסד הוה ממש כאכלה חגב דסי' שכ"ב:

(והא דאמרינן כו') בסמ"ע הביא כאן מחלוקת ר"מ פאדויה עם רמ"א והך יש חולקין שהביאו רמ"א הוא דעת רמ"פ ובעיני דברי שניהם תמוהים כמו שיתברר בירור גמור דדעת ר"מ פאדוי תמוה היא שס"ל שבכ"מ שיש קילקול להבא אין שייך מכת מדינה לנכה אלא לעולם בדין חזרה קאי ובבית האילן ובבית השלחין לא שייך חזרה כיון דאפשר לתקנו ע"י טורח הוא דבר שאין דעת סובלו דאם המקבל לא חש לאותו השדה כיון שאין שם האילן או בית השלחין ורוצה לחזור בו מהיום והלאה אמאי לא יוכל לחזור לפי דעת רמ"פ ואמאי כתבו התוס' בפ' המקבל דף קד שאין המקבל יוכל לחזור כו' וצריך לעבוד השדה כיון שאין מכת מדינה ומשמע דגם לענין חזרה תלוי' במכת מדינה אע"פ שהוא להבא. ותו ק' ממ"ש התוס' והטור בשם א"ח [ר"ח] בסי' שי"ב [ש"י] באם לאו בדרך הילוכה נטלה אלא שמחפשין בבתים אחר הבהמות הרי ההפסד של בעל החמור וחייב להעמיד לו חמור אחר שנעשה מלאכתו לאלתר ואמאי לא יחזור בו בעל החמור דהא הקילקול הוא להבא ותו ק' לפי דבריו דחשיב גזירת השר לענין ריבית למום ומ"ה פסק דמצי השוכר לחזור בו ואמאי אמרי' בסי' שי"ב [ש"י] באם הבריקה וראוי' עדיין למשא דא"ל השוכר הרי שלך לפניך וצריך לטלטל עצמו עמה זמן רב הא אין לך מום גדול מזה דאדעתא דהכי לא שכרה. ודעת רמ"א ג"כ תמיה שכתב בשוכר החמור ומת כיון דלא הוי מכת מדינה לא אמרינן שם נכוי וכאן שיש מכת מדינה הוה לעולם בדין נכוי הא אין ענין זה לזה דמכת מדינה אינה מועלת אלא שלא יפסיד השוכר בההי' מכה דלא מזלי' גרם אבל אינה מועלת למה שלא יוכל לחזור כל היכא דמצי מנכה והנלע"ד דבכ"מ [דנ"מ] במכת מדינה והוא בדרד זה דבכ"מ שנתבטל הענין ויפסד לגמרי כמו מת או נשבר בבהמה אם שכרה אפילו למשוי בסי' שי"ב [ש"י] או אפילו בהבריקה ושכרה לרכיבה או לכלי זכוכי' אין ע"ז שום שכירות כלל כיון דאינה ראוי' כלל למה [לזה] דינו תלוי בין אם אמר בהמה זו אי בהמה סתם וכמ"ש בסי' שי"ב [ש"י] אבל במקום שיש עדיין אותו דבר בעין שאירע בו הפסד לא מצי שום א' מהם לחזור ומ"מ אין דבר זה דומה למום דדין מום אין לו ענין רק אם היה קודם הוא מקח טעות משא"כ כאן דנעשה אח"כ והוה החילוק במזל של מי כמו שמור' ע"ז כל שיטי ההלכות במה שהזכירו תמיד בזה דמזלי' דמאן גרים וכלל החילוק בזה דאם הוא מכת מדינה בין כאן בחכירות קרקע ונלקה הקרקע: בין בשוכר בהמה הוה הפסד של המשכיר דמזלו גרם ומ"ה כתבו התוס' ורבינו בשם ר"ח בסי' שי"ב [ש"י] באם מחפשי' הבהמות כו' כמו שהעתקתי בסמוך דאז ההפסד על בעל החמור והטעם כתבו התוס' שם דאז לאו מזלי' של השוכר גרים כו' והיינו ממש טעמא דמכת מדינ' בכ"מ נזכר ממנו כדאית' פ' המקבל דף ק וע"כ ה"נ בשדה בית השלחין מנכה לי מן חכירו אם הוא מכת מדינה אבל עכ"פ אין כאן חזרה ומ"ה אף בשדה אילן שנקצץ האילן אין השוכר חוזר בו אלא מנכה שיעור הפירות וכן ביבש המעין ואפשר לדלות בדלי וכמ"ש הרמ"ה בהדי' הבאתי לעיל בר"ס זה דאפי' קבלן לא מצי הדר ביה בדרך זה וכ"ש שוכר או חוכר ואם אינו מכת מדינה הוה ההפסד לשוכר כולו הן כאן בבית השלחין הן בהמה שהבריקה ואין מנכה לו כלום והשכירות כדקאי קאי כיון שעדיין ראוי למלאכת הראשונ' אלא שנתקלקל במקצת במזל השוכר ונמצא דה"ה בחנות שנשאל עליו ר"מ פאדווה הרי החנות קיים לענין הלואת הרבית אלא שנתקלקל קצת מחמת ההלואה באמנה מנכה לו שיעור המגיע לאותו חלק אם הוא מכת מדינה הגזירה ההיא וא"א לתקנה בשום ענין אפילו ע"י טורח וכמ"ש לעיל ואם אינה מכת מדינה הוה ההפסד של השוכר אבל עכ"פ אין כאן שום חזרה ונמצא שלפי' הדין יפה פסק הרב רמ"א כאן בהגה' שבכל מקום תלוי בנכוי כאן ולא בחזרה אלא שמ"ש בד"מ שהעתקתי בסמ"ע דלעיל דשאני בבהמה שאינו מכת מדינה איני יודע שום פירוש לזה דלפי מ"ש הכל שוה גם מ"ש בד"מ ולא דמי לקרקע שאכלה חגב אין לענ"ד שום פירוש לדברים אלו והדברים מחוורים כשמלה חדשה כמ"ש בס"ד [וכן] פסק מהר"ם כו' מה שהקשה סמ"ע על דברי מהר"ם בזה ס"ק ד' בסופו בסי' שלד במלתא דלא שכיחא דהוי פסידא דפועל ומכח זה פי' דברי המרדכי דחצי ההפסד קאמ' לא דק בזה דבהגהת אשר"י בפ' האומנין דף קמו כתב דין דמושל וכתב שם בפירוש ונותן לו כל שכרו ע"ש ועיקר קושיית הסמ"ע לק"מ דבסי' שנד לא מיירי ממכת מדינה ולא הוי פסידא רק לזה לחוד אבל בכ"מ שיש מכת מדינה אה"נ דכל ההפסד על ב"ה דמזל דידיה גרים ולא אזלינן בתר שכיח או לא וכן ראיתי בתשובת רמ"ה [רמ"פ] בסי' פ"ו דבמכת מדינה הי' כל ההפסד של ב"ה מכח דין זה דגזירות המושל של המרדכי שזכרנו והוא ברור והוא פשוט וכמ"ש גם רמ"א בסי' שלד לחלק בין מכת מדינה או לא.

(ס"ב) ולא א"ל הזה לכאורה משמע דלשון הזה דייק ליתור ואינו כן דע"כ צ"ל הזה דבלא"ה לא ידענו איזה בית השלחין משכיר לו אלא לישנא דבית השלחין הוא העיקר וכן איתא בגמ' מכדי דקאי גביה עסקינן מדקאמר זה בית השלחין דקאמר ל"ל ושפיר כ' הסמ"ע דאפי' עומד חוצה לה ומראה עליה ואו' בית השלחין זה הוי קפידא:

(מחכיר לחוכר) דהמשכיר אינו דורש בטובתו של חוכר אלא בוודאי שמא בעלמא א"ל דמתקרי כך כדאיתא בריש סי' ריח סי"ח לענין גפני' משא"כ בא"ל חוכר למחכיר ודאי דרך קפידא קאמר כמות שהוא ואפי' אינו עומד בתוכה ולא אמר זו ונראה דהלכה כי"א הללו דהא מסיק ב"י כן בשם אחרונים וגם רבינו הטור הכריע כן וע' מ"ש שמ"א [שמ"ב] ס"ז מזה דבר נכון:

מלמד. הסמ"ע האריך הרבה לסתור דברי הרמ"א בזה והש"ך דחה דבריו ע"ש ובתשובת ראנ"ח סי' ל"ח ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ח:

זה. נראה לי דלא בעינן שלשתן דהיינו עומד בתוכו ואומר זה וגם יזכרהו בשם בית השלחין אלא אפי' עומד חוצה לו ואומר בית השלחין זה אני משכיר לך ג"כ קפידא הוא דאל"כ לא הל"ל אלא שדה זה אני משכיר לך ומדקפיד ואמר ליה שדה זה וגם אמר בית השלחין ש"מ דלדוקא ולקפידא אמר כן ובס"א מיירי דלא א"ל בית השלחין אלא שדה זה אני משכיר לך ובזה דוקא אמרינן אע"ג דבשעת השכירות היה בית השלחין וגם מעיין בתוכו י"ל דלא קפיד ע"ז ואינו מנכה לו והשתא א"ש דסיים הטור והמחבר הכא וז"ל לפיכך אם לא היה עומד בתוכו כו' ולא כת' רבותא דאפי' עומד בתוכו וגם אמר בית השלחין אני משכיר לך דאפ"ה אינו מנכה לו כיון דלא אמר ג"כ זה אלא ודאי באמר ליה זה הוי כעומד בתוכו. ועומד בתוכו הוי כאמר ליה זה דאין מעליותא לעומד בתוכו אלא שיראה לפניו שהוא בית השלחין שיש בו מעיין וה"ה בא"ל זה וראוהו לפניו. סמ"ע:

נשאר. דמצי למימר ליה עדיין שם בית האילן עליה ועוד שעתה שעומדין מרווחין יגדל בהן פירות יותר ממה שגדלו עליהן כשהיו עומדין תכופין. שם:

החוכר או כו'. גמ' סם אר"פ הכי תרתי כו':

אבל בקבלנות כו'. ערש"י שם ד"ה נימא ליה כו' ותנא כו' וערש"י ק"ה ב' במתני' ד"ה מכת כו' וע"כ צ"ל כן כמ"ש בגמ' הנ"ל מכאן ואילך דאיתא כו' ואע"ג דהאי מתני' היא בתרתי מ"מ קושית הגמ' לא קאי אלא אחכירות וכ"מ מתוס' שם ד"ה מככה כו' ואע"ג כו' מ"מ הכא בסיפא כו' כיון כו' מ' דוקא בסיפא כיון דאמר כו' אבל הטור כ' בין בחכירות בין בקבלנות וכ' נ"י שכ"ד הרמב"ם שהביא כאן בש"ע שמתחיל בחוכר ומקבל ואמר ואם כו' ואע"ג שאמר חכירו ל"ד ולשון מתני' נקט כמו ברישא אינו מנכה כו' וכתי' השני של תוס' ק"ד א' ד"ה דאפשר. א"נ כו' ומ"ש תוס' בד"ה היינו לתי' ראשון אבל הטור ס"ל דלדינא שני התי' אמת וכ"כ בהג"א שם ד"ה ואע"ג כו' ובפרישה תי' דה"נ ל"ד לאכלה חגב דיכול למנוע עצמו ולומר לא אדלה כו' ועסמ"ע ס"ק ה' והוא מדברי התוס' דאפשר. א"נ כו' ע"ש משא"כ במתני' דיבש נהרא זוטא ומחוייב לעשות בקבלנות כמ"ש תוס' שם ואפ"ה קאמר בסיפא דמנכה לו אף בקבלנות ולכן הוצרך תוס' שם לומר משום כיון דא"ל בית השלחין כו':

וה"ה בכל כו'. וכמש"ש ק"ה ב' בחגב ג"כ דבחכירות או בשכירות לעולם מנכה וכת"ק שם וכמ"ש בגמ' שם א"ל לית דחש כו' לאפוקי קבלנות וז"ש משכירותו:

(ליקוט) שנפסד הענין לגמרי. עס"ב בהג"ה (ע"כ):

ואם אפשר כו'. כתי' הראשון של תוס' הנ"ל וכ"ש לשיטתו שפ' דלא כתי' השני וצ"ל ע"כ תי' הראשון:

וכ"פ מהר"ם כו'. במרדכי סי' ת"ע ומביא ראיה ממנה שמכת מדינה שייך ג"כ בלהבא דלא כמהרמ"פ:

וכל כו'. וכ"כ מהרמ"פ סי' פו וכ"ה בהג"א אבל צ"ע אדרבה הואיל ומכת מדינה מנכה לו משכירותו כנ"ל וכן הקשה שם בהג"א פ' האומנין ו' בסד"ה וגם על בגד. ואם הבטול מחמת גזירת המושל כו' וצ"ע כו' ואף שבד"מ תי' דל"ד לקרקע דקרקע בחזקת בעליה עומדת וגם המשכיר יפסיד משא"כ בשאר משכיר מ"מ איני מובן במה שתלה הואיל ומכת מדינה כו' וגם מ"ש בהג"ה וה"ה בכל כיוצא בזה כו' וכ"פ מהר"מ כו' מ' אף בשאר משכיר לעולם מנכה לו וכ"מ במהר"פ סי' לט שכ' דטעם דמנכה לו משכירתו ובמקח שנולד היזק אח"כ אין מפסיד המוכר משום דבמכר ברשות הלוקח לגמרי משא"כ במשכיר מ"מ של המשכיר הוא וכמ"ש הר"ן בפ' המקבל כו' וכ"כ הנ"י שם משום דנהנה המשכיר מהפירות וכן בכל שכירות מהשכירות שהרי אם נפסד הדבר נפסד שכרו מכאן ולהבא כמש"ל בסי' ש"י בחמור ובסי' שי"ב בנפל הבית או נשרף ולכן כל ימי השכירות נהנה המשכיר ועוד צ"ע מסי' של"ד ס"א בהג"ה וכן בכל אונס כו' וכן הקשה סמ"ע אלא שהרב נזהר שם וכ' ואם הוי מכת כו' סי' שכא ס"ל דאע"ג דאם שניהן יודעין או לא יודעין פסידא דפועל מ"מ במכת מדינה פסידא דבע"ה והדבר להיפך ממכת מדינה שבקרקע ששם קולא דבע"ה וז"ש עסי' שכ"א ולא כ' סי' שכ"ב מ"מ דבריו תמוהין ומרפסן איגרא יציבא בארעא כו' מאן דאית לי תורי כו':

וי"ח כו' כמש"ל סי' שי כו'. ר"ל דכתב שם דאם אין בדמים לא ליקח ולא למכור נותן לו של חצי הדרך ודוקא בהבריקה ונשתטתה שראוייה למלאכתו עדיין א"ל הרי שלך לפניך אבל לא במתה שנפסד הענין וכן בנפל בית זה כמש"ל בסי' שי"ב סי"ז אינו חייב לבנותו אלא כו' וא"כ הל"ל לחזור כשראה ההפסד ובשלא חזר סבר וקבל וכמש"ל סי' רלב ס"ג המוכר לחבירו כו' אבל אם נשתמש כו' וע"ש ס"ד אין כו' וא"י לומר כו' וכן אם כו' וכ' שם ול"ד לאכלה חגב דשם לעבר מאי דהוה הוה וכן נקצץ האילן ויבש המעין שאם יחזרו בהן לשוא טרחו בשעבר כו' ע"ש וכ' בד"מ ותמיהני עליו דמייתי ראיה מדין חמור שמת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפשר לעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכ"מ במהר"מ בדין מלמד כו' כנ"ל ואין אלו אלא דברי נבואה לחלק בדין חזרה בין מכת מדינה או לא ועסמ"ע שהשיג עליו ג"כ אבל נראין דברי הרב מסוגיין ועס"ב בהגה וי"א דוקא כו' אבל אם אמר כו' והוכיחו כן מהתוספתא והביאו הרא"ש שם שדה בית השלחין אני שוכר ממך שדה בית האילן אני שוכר ממך יבש המעין ונקצץ האילן חייב להעמיד לו מעין וחייב להעמיד לו אילן אחר שדה בית השלחין זו אני שוכר ממך שדה בית האילן זו אני שוכר ממך יבש המעין נקצץ האילן מנכה לו מחכירו וכ' אלמא דאף ברישא שלא א"ל זו אפ"ה קפידא כיון שא"ל חוכר למחכיר וא"כ קשה על מהרמ"פ לפ"ד הא ברישא יכול לחזור בו ואפ"ה כ' שמנכה לו מחכירו וכאן א"א לשוא טרח דהא צריך לחפיר לו מעיין וצ"ל דמהרמ"פ ס"ל כשיטת התוס' שם ד"ה אידי כו' והרא"ש דרישא אינו מנכה אף בדא"ל חוכר למחכיר דמתני' בכה"ג איירי כמ"ש תוס' ובזה מתורץ קושית הב"ח והדרישה דהא בתוספתא מ' להיפך כנ"ל והרא"ש מביא תיכף אח"ז התוספתא ואיך נעלם ממנו זה אבל לפי מ"ש ניחא דהתוספתא הוא סייעתא דלהכי אין מנכה כיון שבידו לחזור כנ"ל ולפ"ז דברי הרב נכונים דבמכת מדינה לא שייך דין זה דהא מתני' בדא"ל חוכר למחכיר כנ"ל ומאי פריך גמ' ה"ד אילימא כו' אבל נ"ל דאדרבה מהרמ"פ ל"ל דעת תוס' מדדחיק תוס' אם הוי קפידא או לא ולפ"ד אפי' הוי קפידא אינו מנכה לו כנ"ל אלא בשיטת הנ"י והמ"מ והא דכ' קפידא לא שמנכה לו אלא שיכול לחזור וכמ"ש בתוספתא וזה שלא הזכיר הנ"י והמ"מ שמנכה אלא שהיא קפידא ודלא כמ"ש בס"ב בהג"ה ודברי הג"ה שם תמוה דהא במקום שאין מכת מד נה מודה למהר"פ ואמאי מנכה ולפ"ז אין חילוק בין נ"י והרא"ש לדינא:

וי"א כו'. רא"ש בשם ירושלמי ועבה"ג ס"ק ז' וכ"ה בירושלמי שם ופי' הרא"ש:

וי"א כו'. מהתוספת' הנ"ל טור ועי' במע"מ שתמה על הרא"ש וממ"ש בגמ' אידי ואידי כו' ומה שהקשה תוס' שם דהא מתני' קתני א"ל חכור לי כו' פי' חכור ממני קאמר ומזה ג"כ דייק הר"ן מדאיצטריך לדחוקי בא"ל מחכור וחכור ממני ולא אוקמוה כפשטה בא"ל חוכר:

מנכה כו'. עמש"ל דגם נ"י והמ"מ ס"ל כרא"ש ולא אמרו אלא שחייב להעמיד לו אחר ודברי הרב צ"ע אלא שבטור בשם הרמ"ה כ' כדברי הרב ומ"מ צ"ע מכאן ולהבא כמ"ש לעיל: