דין השומרים בעבדים וקרקעות - שולחן ערוך חושן משפט סימן ש״א

ולא בהקדשות הן של מזבח עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל' ובסי' ק"ג וק"ח:

ומ"מ ש"ש כו'. עיין בתשו' רא"ן ששון סי' ע"ג:

והכי קי"ל. ואני הוכחתי לעיל סי' ס"ו ס"ק קכ"ב דהעיקר כהרמב"ם דבפשיע' חייב:

שומר שמסר לשומר בדברים אלו חייב כו'. וכ"כ בד"מ וז"ל כ' הרא"ש בתשו' כלל ל"ט סי' ב' אע"ג דדברים אלו פטורים אפי' מפשיעה אפ"ה בשומר שמסר לשומר חייב דהוי כאלו השליכו לנהר וזה דלא כתשוב' מהרי"ק שורש ו' שפטר בהקדשות שומר שמסר לשומר וע"ש עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהרא"ש בתשובה שם מיירי להדיא שנתנו לשני לגמרי ולא בתורת שמירה ע"ש אבל בשומר שמסר לשומר לא פליג אמהרי"ק ולא מסתבר כלל לומר דגרע מפשיעה וכ"כ הרא"ש גופיה בפרק המפקיד דשומר שמסר לשומר אפילו פשיעה לא הוי וכן מוכח לעיל סי' רצ"א סכ"ו דפסקו כל הפוסקים והט"ו דאם מביא השומר הראשון עדים שנאנס אצל השומר השני או שראה שנאנס אצלו ויכול לישבע על זה פטור וכן מוכח בש"ס פרק המפקיד (בבא מציעא דף ל"ו ע"ב) גבי הא דמשני רבא התם לדידי דאמינא אנת מהימנת לי בשבועה ליכא לאותב' כלל ופסקו כל הפוסקים כרבא ואי הוי פשיעה הא ה"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב וגם מהרי"ק שם לא כ' דהוי פשיעה אלא למ"ד דיכול לו' אין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר (ואפ"ה פטר מהרי"ק התם מטעם דכאן פטור אפי' פשע ע"ש) אבל למאי דקי"ל דטעמא הוא משום דא"ל האיך לא מהימן לי בשבועה משמע שם במהרי"ק דאפי' פשיעה לא הוי וכ"כ הרא"ש פ' המפקיד שם דלמ"ד אין רצוני כר הוי פשיעה ולדידן אפי' פשיעה לא הוי ע"ש והוא ברור:

שאין נשבעין על אלו. ע' בטור [סי' צ"ה סי"ד] בשם רב האי דאין נשבעין על הקדשות ע"ש:

טענת ודאי כו'. ע' בב"ח סי' צ"ה וצ"ע:

אם קנו מידם כו' הר"ן כ' בכתובות ר"פ הנושא דלדעת הרמב"ם דלעיל ריש סי' מ' ה"ה באומר אתם עדי או חייב עצמו בשטר ע"ש ולפע"ד דדוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק מה שא"כ הכא שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דמי לערב שכתב הר"ן גופא שם דדמי לאסמכתא ול"מ אתם עדי רק קנין וכן מדוקדק בלשון הרמב"ם שם שכ' המתחייב עצמו בממון ולא בתנאי כו' כן נ"ל ודוק כ' הסמ"ע אבל בלא קנין אינו מחייב בדבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בדבור בעלמא כו' דשאני התם שהוא בכלל השומרים כו' כן כתב המ"מ כו' ליתא כן במ"מ רק בנ"י ע' ב"י וכן כתוב בתוס' פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ח ע"א) ד"ה אמר ר' יוחנן כו' ול"נ הטעם דמתנה להיות כשואל והוי כאלו אמר הריני שואל דומה להריני כאלו התקבלתי משא"כ הכא דשואל גופא פטור דאין כאן דין שומרים כלל ודוק:

מעות עניים כו'. ע' בתשובת מהרא"ן ששון סי' ע"ג וע"ז:

ופשע בהם עיין רש"ל פ"ח דב"ק סי' ע"א וע' בתשוב' מהר"מ אלשקר סי' ע' ע"א ובתשו' מהרי"ט סי' קי"ו ובתשובת רמ"א סי' ל"א ובמהרשד"ם סי' רס"ו:

וכן אם הגבאי אמר כו'. ואם לא אמר שניהם פטורים בחלק הצדקה אבל ביתר המשכון על החוב חייב הגבאי לשלם ללוה וע"ל סי' ע"ב ס"ה מ"ש בשם רש"ל:

שלשה דינים האמורים בתורה כו'. ר"ל ש"ח דנשבע על הגניבה וש"ש על האונס ושואל דוקא כשמתה מחמת מלאכה ואי לאו חייבים:

אינם לא בקרקעות כו'. כבר נתבאר בס"ס ס"ו ובר"ס צ"ה דילפי' לה מדכתיב בפרשת שומרין כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמור ודרשינן לה בכלל ובפרט דבעינן דבר דומה לפרט דהיינו דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות דאינן מטלטלין ועבדים הוקשו לקרקעות (אליבא דכ"ע במילי דאורייתא כנ"ל סי' שס"ג ס"ג) ושטרות אין גופן ממון ונכסי הקדש ושל עכו"ם נתמעטו מדכתיב רעהו ועיין בסמוך ס"ו חילוק במעות עניים ומיעוטים הללו קאי אכל מה שנזכר בהפרשה דהיינו חיוב שבועה ותשלומין:

ויש מחייבין בפשיעה טעמא דה"ל כמפסיד בידים והפוטרים ס"ל דאינו דומה להדדי דהא שמירה בבעלים פטור בכל הד' שומרים אפי' בפשיעה ומפסיד בידים בבעלים חייב בהן אשר"י:

חוץ מן ההקדשות והיינו הקדש גמור ולא בהקדש של העניים כ"כ הב"י ומ"מ:

השואל בית ונשרף פטור כו' ומה"ט אפי' בא האונס מכח השואל פטור וכן פסק בעיר שושן כאן ולא כמ"ש בע"ש גופ' בר"ס ש"מ דאינו פטור אא"כ בא האונס מעלמא ולא מכח השואל ע"ש:

אם היה שם טענת ודאי דלא תקנו שבועת היסת כ"א אטענת ודאי לאפוקי שבועת השומרין שחייבה התורה אפי' אטענת שמא ואפי' אין טוען כלל:

אם קנו מידו להתחייב כו' אבל בלא קנין אינו מתחייב בדיבורו אע"פ דמתנה ש"ח להיות כשואל ומתחייב בכך בדבורו בעלמא וכמ"ש הטור והמחבר בסי' רצ"א סכ"ז שאני התם דעכ"פ הואבכלל השומרים לכך מתחייב בדיבורו ביותר מאשר מתחייב מן הדין בלא דבור משא"כ הללו שאינן בכלל דין השומרין כלל כ"כ המ"מ וב"י וע"ל סי' ש"ה דכתב הטור והמחבר בס"ד דבדבור בעלמא חל התנאי בשומרים בין לחיוב בין לפטור ובפטור א"צ טעם כיון דקי"ל מחילה א"צ קנין כמ"ש הטו' והמחבר בסי' י"ב ובאינך דוכתי:

אפי' ענבים העומדים ליבצר. ע"ל סי' צ"ה מ"ש בפרישה גם בסי' קצ"ג ושם בסמ"ע הארכתי בישוב דברי המחבר ומור"ם מ"ש שם וסתמו וכתבו כאן ובסי' צ"ה ע"ש:

מעות עניים כו' פטור פי' אע"פ שאין למעות עניים דין הקדש וכמ"ש הטור והמחבר ס"ס צ"ה ובסי' רי"ב מ"מ פטור מדכתיב לשמור ולא לחלק ר"ל לא חייבה התורה כי אם כשבא לידו בתורת שמירה דהיינו שישמרנו לו בידו לזמן מה ואח"כ יחזירוהו לידו מה שא"כ ממון זה דהנותנו בידו לשמור אינו רוצה שיחזירהו לו לאחר זמן וא"ת א"כ יהיה זה שומר של עניים שיחלק להם הממון ע"ז קאמר שהוא ממון שאין לו תובעים שהרי לא ניתן לידו לחלקו לעניים מיוחדים וכיון שמה"ט הוא פטור מ"ה מסיק דאם היה זה הממון מופקד בידו לחלקו לעניים דבמקום זה זה וגם קצץ כמה יתן לכל אחד מקרי שומר דידהו כיון דאין לממון זה דעניים דין הקדש ישלם כו' ומה"ט נמי הוא שמסיק מור"ם ז"ל וכתב דאם הגבאי א"ל שמור לי חייב דהרי גילה דעתו שיהא שומר לו דהיינו שיחזירהו לידו והוא יתנו למי שירצה:

מעות של יתומים דינו כו' קמ"ל בזה ג"כ דל"ת דאין שם שומר עליו כיון דאין נשבעין על טענת קטן ואי משום ב"ד שמסרו הממון לידו הרי ממון אינו שלהם ואינו מבקש שיחזיר להן קמ"ל כיון דכשיגדלו הקטנים יתבעו ממנו מקרי ממון שיש לו תובעים ודין שומר שלהן הוא עליו:

ואסור להשתמש בהן. כ"כ ג"כ הטור כאן ואין כאן מקום דין זה גם כבר כתבו הטור והמחבר לעיל ס"ס רס"ז ונראה דחזר וכתבו כאן אגב דכתבו שדינו כדין מעות של כל אדם והיינו דש"ח פטור עליו מגניבה ואבידה וש"ש פטור מאונסין ואי הוה מותר להשתמש בהן הוה חייב עליו אפילו באונסים כמ"ש הטור והמחבר שם ובסי' רצ"ב וה"א דישתמש בהן כדי שיהא חייב באחריותן וכדמי אבידה קמ"ל דלא התירו אלא באבידה דעשה טובה ע"ש סי' רס"ז:

עד שיהא תחילתו וסופו ישראל ילפינן מדכתיב בנתינה כי יתן איש אל רעהו גם בתשלומין כתיב ישלם שנים לרעהו ומה"ט נמי אם היה הנפקד מתחל' עכו"ם ואח"כ נתגייר והרי הפקדון עדיין בידו דאין לו דין שומר ועפ"ר שכתבתי דנ"ל להגיה כן בדברי הרמב"ם ובטור שהביאו:

וכן חולין ואח"כ הקדישן. בטור בשם הרמב"ם כתב עוד ז"ל וכן הפקיד של הקדש ואח"כ פדאוהו והרי הוא חולין ביד השומר וכלן חד טעם להן וכנ"ל:

אבל אם נתנו לו לאבד פטור אפי' אם לא א"ל אבדהו ע"מ לפטור ואפי' א"ל אח"כ שמריהו לי כיון דמתחלה לא בא לידו בתורת שמירה פטור:

והדר אמר ליה קרע חייב דאמרי' השטה בו וכוונתו היה שאם יקרענו הרי יהיה חייב כדין מזיק בידים:

מזבח. עיין בתשובת ראנ"ח סי' ל' וסי' ק"ג וק"ח:

שכרו. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' ע"ג:

קיי"ל. ואני הוכחתי בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו דהעיקר כהרמב"ם דבפשיע' חייב. ש"ך:

ההקדשות. היינו הקדש גמור ולא בהקדש של עניים כ"כ ב"י ומ"מ. סמ"ע:

חייב. והש"ך השיג על הרמ"א בזה וכתב דהרא"ש בתשוב' לא מיירי אלא שנתנו לשני לגמרי ולא בתורת שמירה אבל בשומר שמסר לשומר לא פליג אמהרי"ק וכ"כ הרא"ש גופיה בפרק המפקיד דשומר שמסר לשומר אפי' פשיע' לא הוי וכן מוכח בסי' רצ"א סכ"ו דפסקו כל הפוסקים והט"ו דאם הביא שומר הראשון עדים כו' ע"ש:

קרקעות. ומה"ט אפילו בא האונס מכח השואל פטור וכ"פ בע"ש כאן ודלא כמ"ש בר"ס ש"מ דאינו פטור אא"כ בא האונס מעלמא ולא מכח השואל עכ"ל הסמ"ע:

ודאי. דלא תקנו שבועת היסת כי אם אטענת ודאי לאפוקי שבועת השומרים שחייב' התור' אפילו אטענת שמא ואפילו אינו טוען כלל. שם:

מידם. הר"ן כ' בר"פ הנושא דלדעת הרמב"ם פי"א מה' מכיר' ה"ה באומר אתם עדי או חייב עצמו בשטר ע"ש ולפע"ד דדוקא התם שמתחייב עצמו מיד בלי ספק משא"כ [הכא] שאינו מתחייב מיד רק אם יאבד דומ' לערב שכתב הר"ן גופיה שם דדמי לאסמכתא ולא מהני אתם עדי רק קנין וכן מדוקדק בל' הרמב"ם שם שכתב המתחייב עצמו בממון ולא בתנאי כו' וכתב הסמ"ע אבל בלא קנין אינו מתחייב בדבורו אע"פ דמתנ' ש"ח להיות כשואל ומתחייב בכך בדבור בעלמא וכמ"ש בסי' רצ"א סכ"ז שאני התם דעכ"פ הוא בכלל השומרים לכך מתחייב בדבורו יותר מאשר מתחייב בדין בלא דבור משא"כ הללו דאינן בכלל שומרים כלל כ"כ המגיד משנה כו'. ליתא כן במגיד משנה רק בנ"י עיין בב"י וכ"כ התוספות ב"מ דף נ"ח ע"א ד"ה א"ר יוחנן כו' ול"נ הטעם דמתנ' להיות כשואל והוי כאילו אמר הריני שואל דומ' להריני כאילו התקבלתי משא"כ הכא דשואל גופיה פטור דאין כאן דין שומרים כלל ודו"ק. ש"ך:

ופשע. עיין רש"ל פ"א דב"ק סי' ע"א ובתשובת מהר"מ אלשקר סי' ע' וע"א ובתשובת מהרי"ט סי' קט"ז ובתשו' רמ"א סי' ל"א ובמהרשד"ם סי' רס"ו ובתשו' מהר"א ששון סי' ע"ג וע"ז:

פטור. פירוש אע"פ שאין למעות עניים דין הקדש וכמ"ש הט"ו ס"ס צ"ה ובסי' רי"ב מ"מ פטור שנאמר כו' ר"ל דלא חייב' התור' כי אם כשבא לידו בתורת שמיר' שישמרנו לזמן מה ואח"כ יחזירנו לידו משא"כ בממון זה דהנותנו בידו לשמור אינו רוצה שיחזירוהו לו אח"ז וא"ת א"כ יהי' זה שומר של העניים שיחלק להם הממון ע"ז קאמר שהוא ממון שאין לו תובעין כו'. סמ"ע וע"ש:

כל אדם. קמ"ל בזה דל"ת דאין עליו שם שומר כיון דאין נשבעין על טענת קטן ואי משום ב"ד שמסרו הממון לידו הרי הממון אינו שלהן ואינן מבקשין שיחזיר להן אפילו הכי כיון דכשיגדלו הקטנים יתבעו ממנו מקרי ממון שיש לו תובעין ודין שומר שלהן הוא עליו. סמ"ע:

שהפקיד. וה"ה אם הי' הנפקד מתחל' עובד כוכבים ואח"כ נתגייר והרי הפקדון עדיין בידו אין לו דין שומר. שם:

הקדישן. בטור בשם הרמב"ם כתב עוד וז"ל וכן הפקיד של הקדש ואח"כ פדאוהו והרי הוא חולין ביד השומר וכולן חד טעם להן. שם:

לאבד. אפילו לא א"ל אבדיהו ע"מ לפטור ואפילו א"ל אח"כ שמרהו לי כיון דמתחל' לא בא לידו בתורת שמיר' פטור. שם:

חייב. דאמרינן השטה בו וכונתו הי' שאם יקרענו הרי יהי' חייב כדין מזיק בידים. שם:

ג' דינים כו'. עבה"ג וער"ס צ"ה:

של מזבח כו'. דסתם הקדש לבד"ה וה"ה למזבח מדפריך בפ' הזהב ממתני' דשקלים ולאפוקי של עניים מדאצטריך למעוטי לשמור ולא לחלק לעניים ועס"ו:

ומ"מ כו'. ב"מ נ"ח א':

ויש כו'. מדל"ק ש"ח אינו משלם דפשיעה כמזיק הוא וחייב בהקדש מדרבנן ועתוס' דב"ק ו' ב' ד"ה שור כו' וה"ה לאינך וס' ראשונה דפשיעה ל"ד למזיק שהרי פשיעה בבעלים פטור משא"כ במזיק ועב"ק ס"ב א' הנותן כו' ובמתני' לא הוזכר אלא במפורש בקרא וכן השואל וכמ"ש בפ' השואל דוכי ישאל מוסיף על ענין ראשון ויליף נמי מכלל ופרט ועמ"ש בסי' ס"ו ובשי' צ"ה: (ליקוט) ויש מחייבים בפשיעה. לבד מהקדש ועתוס' דב"ק ו' ב' ד"ה שור כו' דבכל נזקין פטור בהקדש וכ"כ הרא"ש שם וש"פ (ע"כ):

חוץ מן ההקדשות. ב"מ שם:

פטורים אף כו'. מדלא פרקינן שם ההיא בשבועה שאינה ברשותו. נ"י:

שומר כו'. אין בזה מחלוקת דודאי ס' שניה עיקר דאף פשיעה אינו וכמ"ש תוס' דב"ק י"א ב' ד"ה את כו' וש"מ וכמש"ל סי' רצ"א סכ"ו וכמ"ש בב"מ ל"ו ב' א"ל לדידכו כו' אבל הרא"ש שם מיירי שנתנו לשני לגמרי ולא בתורת שמירה:

השואל כו' עמ"ש בסי' צ"ה:

הא כו' אע"פ כו'. עמש"ש:

המוסר כו'. עמש"ש:

אבל כו'. כ' המ"מ נראה דתרתי בעינן שיהיו אנשים ידועים ויהיה חלק כ"א ידוע וכפרש"י עכ"ל:

וכן אם כו'. דממון שי"ל תובעים הוא והגבאי יחזיר לצדקה וכר"י במתני' דב"מ ל"ה ב'. שם:

מי כו'. שם כ"ט ב':

אי לא א"ל כו'. מתני' וגמ' שם וער"ס שפ"ב בש"ע והג"ה שם ע"ש: