נפקד אומר איני יודע במה אני חייב - שולחן ערוך חושן משפט סימן רצ״ח

כל שומר כו'. המחבר סתם כדעת הרמב"ם וכ"פ הב"י ועד"ר שם כתבתי שיש לתמוה על פסקא זה מאחר שהראב"ד והרא"ש והטור והמ"מ בשם הרשב"א כולם הסכימו לדחות דברי הרמב"ם בזה וכו' עכ"ל סמ"ע ולעיל סי' ע"ב העליתי כדעת הרמב"ם ורבותיו והבאתי עוד שכן דעת הרמב"ן והר"ן והנ"י ע"ש ומה שהקשה בסמ"ע מדברי הב"י סי' צ' סי"ט בלא"ה דברי ב"י מגומגמים דהרב המגיד שכתב דעיקר הדברים כהראב"ד לא קאי אהיה לו לידע ע"ש ודוק:

כגון שהפקיד אצלו כיס כו' וא"י לישבע ומשלם. ובסמ"ג עשין פ"ח דף קע"א ע"א כתב ע"ז וז"ל אמנם בדין זה אני אומר שאין כאן אלא שבועה דרבנן מאחר שאינו מודה בדבר שבמנין כך וכך דינרים היו בו והשאר א"י ובשבועה דרבנן אין אומרים משואיל"מ עכ"ל ומביאו הב"ח לעיל סי' רצ"ב סט"ו והיינו כהשגת הראב"ד פ"ה מהל' שאלה אמנם כבר הביא הר"ן פ' שבועת הדיינים דברי הרמב"ם שדחה השגה זו וגם ה"ה שם כתב וכבר דחה הרמב"ן טענה זו בטעם נכון בחדושיו בשבועות גם קשה לי על הסמ"ג שהרי הוא בעצמו כ' בעשין ע' דף קמ"ח ריש ע"ב כדברי הרמב"ם והמחבר לקמן סי' שפ"ח סוף סעיף א' וכן בעשין צ"ד דף קע"ו ע"ד כתב כדברי הרמב"ם והמחבר דלעיל סי' ע"ב סי"ב וע"ש. שוב מצאתי בש"ג סוף פ' הכונס ופ' ח"ה דף קע"ז שהקשה זה על הסמ"ג והניח בצ"ע אך שכתב שם על ההמ' במ"ש שכבר דחה הרמב"ן טענה זו בטעם נכון בחדושיו בשבועות שאינו יודע הטעם ואילו ראה דברי הרמב"ן שהביא הר"ן פ' שבועות הדיינים לא היה כתב כן:

אבל איני יודע כמה היה בו. ודוקא שהיה בו דברים שדרכו להניח בכיס דאל"כ פטור כדלקמן ר"ס שפ"ח ע"ש:

שהוא מחויב שבועה. צ"ע דלקמן סי' שפ"ח סעיף א' פסק בהג"ה דנשבע ונוטל ואפשר שמחלק בין מזיק לפקדון אבל בדברי כל הפוסקים אין נראה לחלק ועמש"ל סי' צ' ס"י ולענין הלכה העליתי לעיל סי' ע"ב סי"ב ס"ק נ"א כהרמב"ם והמחבר ע"ש עיין בא"א דף ק"ד ע"ב:

וכן השומר אומר א"י כו'. עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סימן קל"ג שפסק דאם אבד לו אבן טוב וא"י כמה היה שוה לא ה"ל משואיל"מ. דלא ה"ל לידע שאינו ידוע אלא לבקיאין ע"ש ולעיל סימן ע"ב ס"ק נ"א העליתי דה"ל משואיל"מ ע"ש:

שאינו יודע כו'. קשה דלעיל סימן צ"ד ס"ב וסוף הסימן פסק דבכה"ג א"צ גילגול ע"ש וצ"ע:

מפקיד כו'. עיין בסמ"ע ס"ק ה' וע' בסמ"ע לעיל סי' רצ"א ס"ק י"ב:

כל שומר כו' שהפקיד אצלו כיס כו'. המחבר סתם כדעת הרמב"ם שכ"כ וכ"כ הב" בחיבורו ועד"ר שם כתבתי שיש לתמוה על פסקא זה מאחר שהראב"ד והרא"ש והטור והמ"מ בשם הרשב"א כולם הסכימו לדחות דברי הרמב"ם בזה דהפקידו כיס דלא יטלנו המפקיד בלא שבועה חמורה מטעם דלא ה"ל לנפקד למידע מאי הפקיד אצלו בשקין או בכיס או בתיבה צרורה וחתומה וגם הב"י בעצמו כ' בסימן צ' בסי"ט בסופו שהמ"מ מסיק וכ' שעיקר הדברים המה כדברי הראב"ד בהפקיד כיס מלא ועיין בש"ע סימן צ' ס"י דפסק המחבר ג"כ כמ"ש כאן וכתב עליה ז"ל וי"א דנשבע שאינו יודע ונפטר עכ"ל ודבריו סתומין אמאי קאי וכתבת לזה ב' פרושי' כאן בדרישה וא' מהן הוא דקאי אמאי דכ' לפניו דעת הרמב"ם בהפקידו שק צרור וטוענו שהיה מלא מרגליות והנפקד משיבו יודע אני שהיו בו מרגליות ואיני יודע כמה דנוטל המפקיד בלא שבועה ועלי' כתב די"א שנשבע ויפטר משום דס"ל דלא עשו תקנת נגזל בנפקד ושהירושלמי מיירי באש וכמ"ש הרא"ש שהרבה מפרשים פירשוהו כן וגם ס"ל להאי י"א כסברת הראב"ד והרא"ש דלא אמרינן בזה מתוך שאיל"מ כיון דלא הו"ל לנפקד למידע וע"ש בדרישה ובסמ"ע שם סי' צ' ולפ"ז לא ה"ל להמחבר לסתום כאן כדעת הרמב"ם כיון שכ' בסימן צ' בש"ע עליה וי"א דלא כוותיה ולפי' השני שכתבתי בדרישה דהי"א הנ"ל קאי אדין שכתב שם לפני זה והוא אהיכא דהשומר טוען איני יודע שמא סיגין היו בו וס"ל להי"א דלא אמרינן דמסתמא הי' דעת התובע גם על השק נמצא דה"ל כטוענו בחיטין והנתבע משיב לו איני יודע אם חיטין או שעורין וס"ל כהראב"ד דבכה"ג עשו תקנת נגזל מ"ה ס"ל דישבע הנפקד שאינו יודע ויפטר ולפ"ז לק"מ דכאן לא מיירי המחבר בדין טוען הנפקד שמא סיגין היו בו ואפשר דלזה רימז ג"כ מור"ם ז"ל בקיצור לשונו במ"ש בהגהותיו ז"ל וע"ל סימן צ' ס"י וע"ש בסמ"ע:

מת אביו והניח לו שק צרור כו'. אורחא דמילתא נקט דאלו לא הניחה לו אביו מסתמא הי' יודע מה הי' בו גם י"ל כיון שהתובע טוען שמא אי הוה טוען טענת עצמו שהוא הפקידו ואינו יודע כמה אפילו שבועה ע"י גלגול שאינו יודע לא היה צריך השומר לישבע דלמה ליה למידע יותר מהמפקיד ועד"ר:

ישבע השומר כו'. האי טעמא כמ"ש כיון שהתובע בעצמו לא תבעו בברי:

ויכלול. בשבועתו כו'. אבל אי לא גלגול שבועה דאינו ברשותו לא הי' צריך לישבע אטענת שמא ואפי' לצי"ש לא הוה צריך וכמ"ש בטור ובדברי המחבר לעיל בסי' ע"ה גם כתבתיהו לעיל בפרישה:

מפקיד שאמר נגנב לי מהפקדון ז"ל הרשב"א שם והביאו בד"מ אחד שהפקיד בית מלא לאחר וטוען שנגנב ממנו והוא אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ויפטר ול"ד לההיא דירושלמי דשק צרור כו' דהמפקיד נשבע ונוטל דהתם מיירי דהשומר מודה או שיש עדים ע"ז שנגנב אבל כאן אומר איני יודע כו' עכ"ל וק"ק למה כתב הטור והמחבר בסי' רצ"ו ס"ד שכ' ז"ל מאה סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא נ' ובע"ה משיב זהו שהפקדת בעצמך ומה שנתת אתה נוטל פטור השומר בהיסת עכ"ל ול' "זהו "שהפקדת "בעצמך דכתב משמע שהשיבו שלא נשתנה ולא ניטל מהפקדון בודאי כלל מכאשר הפקידו ולפי דברי הג"ה זו הל"ל רבותא דאפילו משיב איני יודע אם מאה היה או חמשים דגם כן נפטר בשבועה:

שומר. כתב הסמ"ע דיש לתמוה על שסתם המחבר כדעת הרמב"ם בזה מאחר שהראב"ד והרא"ש והטור והמ"מ בשם הרשב"א כולם הסכימו לדחות דברי הרמב"ם בזה דהפקידו כיס דלא יטלנו המפקיד בלא שבועה חמורה מטעם דלא ה"ל לנפקד למידע מאי הפקיד אצלו בשקין או בכיס או בתיבה צרורה וחתומה כו' ע"ש גם הש"ך כתב דבסי' ע"ב העלה כדעת הראב"ד ורבותיו ע"ש:

כמה. ודוקא שהיו בו דברים שדרכן להניח בכיס דאל"כ פטור כדלקמן ר"ס שפ"ח. ש"ך:

ומשלם. ובסמ"ג עשין פ"ח דף קע"א ע"א כתב ע"ז וז"ל אמנם בדין זה אני אומר שאין כאן אלא שבועה דרבנן מאחר שאינו מודה בדבר שבמנין כך וכך דינרין היו בו והשאר איני יודע ובשבועה דרבנן אין אומרים משאיל"מ עכ"ל ומביאו הב"ח בסי' רצ"ב סט"ו והיינו כהשגת הראב"ד פ"ה דשאלה אמנם כבר הביא הה"מ שם והר"ן פרק שבועת הדיינים דברי הרמב"ן שדח' השג' זו גם ק"ל על הסמ"ג שהרי הוא עצמו כתב בעשין ע' דף קמ"ח ריש ע"ב כדברי הרמב"ם והמחבר בסי' שפ"ח סס"א וכן בעשין צ"ד דף קע"ו ע"ד כתב כדברי המחבר בסי' ע"ב סי"ב שוב מצאתי בש"ג ס"פ הכונס ופרק חזקת הבתים שהקש' זה על הסמ"ג והניחו בצ"ע. שם:

יטלו. צ"ע דבסי' שפ"ח ס"א בהג"ה פסק דנשבע ונוטל ואפשר שמחלק בין מזיק לפקדון אבל מדברי כל הפוסקים אין נרא' לחלק ועמ"ש בסי' צ' ס"י ולענין הלכ' העליתי בסי' ע"ב ס"ק נ"א כהרמב"ם והמחבר ע"ש עיין בא"א דף ק"ד ע"ב. שם:

אביו. אורחא דמלתא נקט דאילו לא הניח לו אביו מסתמא הי' יודע מה הי' בו גם י"ל כיון דהתובע טוען שמא אי הוה טען טענת עצמו שהוא הפקידו ואינו יודע כמה אפילו שבועה ע"י גלגול שאינו יודע לא הי' צריך השומר לישבע דלמה ליה למידע יותר מהמפקיד. סמ"ע:

השומר. עיין בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' קל"ג שפסק דאם אבד לו אבן טוב ואינו יודע כמה הי' שוה לא ה"ל משואיל"מ דלא ה"ל לידע שאינו ידוע אלא לבקיאין ע"ש ולעיל סי' ע"ב ס"ק נ"א העליתי דה"ל משואיל"מ ע"ש. ש"ך:

ויכלול. אבל בלא גלגול שבועה דאינו ברשותו לא הי' צריך לישבע אטענת שמא ואפילו לצי"ש לא הוה צריך וכמ"ש הט"ו בסי' ע"ה כ"כ הסמ"ע. והש"ך הקש' דלעיל סי' צ"ד ס"ב וסוף הסי' פסק דבכה"ג א"צ גלגול ע"ש וצ"ע עכ"ל:

ופטור. עמ"ש בסי' רצ"א ס"ק ט"ז ע"ש:

כל כו'. עברא"ש ס"פ הכונס ובפ' הדיינין ור"ן שם ועמ"ש בסי' צ' ס"י:

והוא כו'. עמש"ש:

מת כו'. עסי' ע"ה סי"ח ושם סי"ז כל טענת כו':

ויכלול כו'. אבל בסי' צד ס"ט לא פ' כן וע"ש ס"ב ומש"ש וכ"מ לש"ך שהקשה כן:

מפקיד כו'. ול"ד לשק צרור דסי' צ' ס"י דשם ודאי נגנב ועשו תקנת נגזל בפקדון וכן בפ' הכונס שעשו תקנת נגזל באשו שודאי נשרף אבל באין ידוע א"א לומר תקנת נגזל דבנגזל עצמו אמרי' בשבועות מ"ו א' ודלמא לא משכנו כו'. שם:

נשבע כו'. עסי' ע"ה ס"ט ישבע כו':