הבכור נוטל פי שנים ואיזה הוא בכור - שולחן ערוך חושן משפט סימן רע״ז

אע"פ שיצא ראש הנפל. כתב הסמ"ע ס"ק י"ג אפי' נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הנולד אח"כ באותו הפעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל' ודלא כתשובת שארית יוסף וכ"כ הב"ח וכ"כ רש"י להדיא פרק המקשה דף ס"ח ע"ש:

נוטל פי שנים. לישנא דקרא נקט דכתיב (בפ' כי תצא) כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שנים:

כיצד הניח כו'. פי' ל"ת שנוטל פי שנים בכל אחיו קאמר קרא והיינו שאף אם הניח עשרה בנים ואחד מהן בכור אפ"ה נחלק הנכסים לשלשה חלקי' ונוטל הבכור שני חלקי' וכל האחים יחד חלק א' אלא פי שנים כנגד אח א' מהאחין הפשוטין קאמר והיינו שבכה"ג מחלקין בנכסי אביו לי"א חלקי' ונוטל הבכור שבהן שני חלקי' וט' הפשוטי' כל א' חלק אחד ועד"ז הוא מ"ש הרמב"ם והמחבר שאם הניח חמשה בנים שהבכור נוטל שליש הממון כו' והיינו שמחלקין נכסי אביו לו' חלקי' ונוטל הבכור ב' חלקי' דהיינו השלישי' והפשוטים כל א' חלק דהוא שתות מכל הממון וק"ל:

נוטל אותם כאחד כו'. וכ"כ הטור והמחבר בסי' קע"ד ס"ב ושם כ' הטור ומור"ם הביאו שם דהיינו דוקא שהיו החלקים שווים ולא היה לפשוט שדה במיצר אלו השדות ע"ש:

שנולד אחר מיתת אביו כו'. ל' הטור כגון שמת והניח אשתו מעוברת וילדה תאומי' או שהי' לו שתי נשים ומת והן מעוברת:

אינו נוטל פי שנים. דיכיר כתיב בעינן שיכירנו בחייו:

ואם יצא פדחתו. בטור כ' רוב פדחתו דרובו ככולו ומחשב על ידו כאילו יצא ראשו והוי כילוד כולו ואע"פ דעדיין יציאת הפדחת ליכא הכרה גמורה מ"מ כיון דהוה כילוד ה"ל ג"כ כאילו הכירו:

כשהוא גוסס כו'. דאז לא הוה בר הכרה ולפ"ז צ"ל דמ"ש דביצא פדחתו הוי כילוד והוא מהגמרא לא מיירי שיצא פדחתו בשעה שהיה גוסס ומת ואחר מותו נולד דא"כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר לאחוריו וחלה ומת ואח"כ נולד כולו א"נ אחר שיצא פדחתו כשהי' בריא מת האב פתאום ואחר מותו נולד כולו ועפ"ר:

שנולד טומטום כו'. נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהי' בן משעת הויי' דהיינו משעת לידה אבל מדכתיב וילדו לו בנים אינו ללמד זה דהא בעינן לה להא דאינו ממעט בחלק בכורה וכמו שמסיק המחבר ועפ"ר:

ה"ג וכן בן פשוט שנקרע ונמצא זכר אינו ממעט. וכן הוא לשון הרמב"ם שהעתיק המחבר זה ממנו וכן כתב הטור בסי' זה בסכ"א:

וכאילו אינו עמו אלא שני פשוטים כו'. ע' בטור סכ"א דסי' זה דשם מבואר זה יותר ועוד שם ז"ל וכן בן הנולד לאחר מיתת האב אינו ממעט בחלק הבכור' כו' ומפרשו שם ע"ד שמפורש בטומטום ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכור' והוא מ"ש המחבר בס"ס שאחר זה וק"ל:

קטן בן יום א' ממעט כו'. ר"ל אף דלא הי' חי אלא יום א' ומת מ"מ ה"ל לענין בכורה כאלו הי' חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט ובכור חולקין העזבון לד' חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים ומאינך ב' חלקים נוטל הפשוט חלק א' וחלק של זה הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד ולא אמרינן דאין חולקין הנכסים אלא לג' חלקי' ויטול הבכור חלק אחד דהיינו בכורתו בראש כאלו לא היה הקטן עמו בעולם ואח"כ יחלקו הב' חלקים לג' חלקים ויטלו הבכור והפשוט כל א' חלק וחלק זה שמת יטלו יחד עיין בטור:

אבל לא העובר. דוילדו לו בנים כתיב שנולדו לו בחייו:

אע"פ שיצא ראש הנפל כשהוא חי כו'. בגמ' פי' רש"י דאם יש בקרבה תאומי' והא' הוציא ראשו חי והחזירו למעי אמו וקדמו השני ויצא אפ"ה הוי זה השני בכור אע"ג דאפי' יצא רוב פדחתו מחשב כילוד כו' כנ"ל וכ"ש זה שיצא כל ראשו ה"מ כשיצא פדחת של בן קיימא אבל זה שהוא נפל לא מחשב ילוד דבבכור ראשית אונו כתיב מי שאביו אונן עליו ודוה על מיתתו משא"כ בנפל ולפי זה אפי' נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ באותו פעם או לאחר זמן הוא בכור לנחל' והא דכתב רש"י כגון שהוציא ראשו והחזירו משום דתנן שם דהיוצא אחר נפל הוא בכור לנחלה ואינו בכור לכהן לפדותו בה' סלעים ומ"ה פירש"י כן משום רבותא ללמדינו דאינו בכור לכהן אע"פ שלא נולד כולו ועד"ר שהארכתי והוכחתי זה ודלא כמ"ש בתשו' הגאון מהר"י כ"ץ מקראק' דפסק בתשובותיו דגם לענין בכור לנחלה דאם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה:

והשני שהרי קדמו אחר. פי' והיה בן קיימא שלב אביו דוה ואונן עליו:

היה לו בנים כשהי' עכו"ם. רבותא קמ"ל דאפי' נולדו לו הבנים כשהיה עכו"ם דהוה הזריע' והליד' שניהן שלא בקדוש' אפ"ה הבנים שנזרעו ונולדו אחריו ביהדות אינן בכורים ועמ"ש בר"ס ער"ה דאפי' נולד ביהדות כשנזרע במעי אמו שלא בקדושה אינו בן ירושה כ"ש דלא הוה ליה דין בכור ע"ש:

אין לו בכור לנחלה. הטעם דהבנים שהי' לו כשהי' עכו"ם אית להו יחוס אחריו דכתיב בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הנולד לו בן משפחה וכותית וכמ"ש בס"ס שלפני זה:

ששנוא' בנשואיה ז"ל ע"ש כלומר אפילו עשה בנשואי' איסור שלא הי' לו לנושאה מחמת איסור עכ"ל והיותר נראה ששנוא' בנשואיה ר"ל שאין קדושין תופסין בה וזה שסיים וכ' וכ"ש בן גרושה ובן חלוצ' ור"ל שקידושין תופסין בה.

מי שנסתפק לנו כו'. כתב ב"י וז"ל כתוב בתשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור והלה כופר והביא הטוען כתב אחד שכתוב בו נולד פלוני ד' לסיון שנת י"ד והוציאו כתובת אמו והיה זמנה ב' בכסליו שנת י"ג תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתוב' כי אינה צוואה וי"ל טעה או שחפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ד"מ:

כגון שנתערב עם אחר. ל' הטור כגון שילדו שתי נשים ביחד ואינו ידוע לנו איזה ילדה תחלה:

ונוטלין חלק בכורה פי' בין שניהן:

אין נוטלין חלק בכורה. שנא' והיה הבן הבכור דמשמע שיהא בן בכור ודאי:

אינו יורש א' מהן. דכל א' ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע"ה:

אמו כל ימי הלידה. פי' עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית:

על מי שלא הוחזק בבנו. דכתי' באב כי את הבכור בן השנוא' יכיר יכירנו לאחרי' מכאן שהתור' האמנתו עליו ודקדק הטור והמחבר וכתבו על מי שלא הוחזק בבנו כו' ולא כ' על מי שהוחזק לנו שאינו בנו דס"ל דכה"ג אינו נאמן דחזק' זו ממ"נ ע"י מי בא אם ע"י אביו שהי' רגיל לומר אינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו וכעין שכ' מור"ם בשם הרמב"ן אחר זה ואם ע"י עדים שמעידים שנולד מאשה אחר' או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדי' ומ"ש הטור והמחבר אחר זה דכשאמ' על המוחזק לנו בבכור שאינו בכור דנאמן שם א"ש דמיירי שאין עדים מעידי' שהו' בנו הבכור אלא מעידין שנולד מאשתו בראשונ' ועי"ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור וראשון מפסל ממילא דמדהשני בכור ש"מ דהראשון הוא ממזר והתורה האמינתו ע"ז והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לנו שהוא בכור ע"י עצמו וכמ"ש מור"ם בהג"ה והוא מדברי הטור בשם רמב"ן ע"ש ובטור כ' דנאמן עליו ויטול פי שנים אפי' בנכסים שיפלו לו כשהוא גוסס והמחבר השמיטו ומור"ם כתבו בר"ס רע"ט לענין חלק פשוטו' וה"ה לחלק בכורה:

כדרך שבודקין אותו לגיטין. ע' בא"ע סי' קכ"א שם מבוא' כיצד בודקין אותו:

יורשת שני שלישי כו'. למדנו זה בג"ש כשם שבני בנים עומדים במקום אביהם לירושת חלק פשיטות כן בן או בת הבכור עומד במקום אביו ליטול חלק בכורה:

(ס"ו אע"פ שיצא ראשו חי) במשנה שנינו יש בכור לנחלה ואין בכור לכהן פי' לתת לו ה' סלעים פדיון. הבא אחר נפלים אע"פ שיצא ראשו חי ובן ט' שיצא מת הבא אחריהם בכור לנחלה ואינו בכור לכהן ופירש"י הבא אחר נפלים שיצא ראשו של נפל חי כגון שהיה תאומים א' נפל וא' שכלו לו חדשיו והוציא הראשון ראשו חי והחזירו ובא חבירו והקדימו זה האחרון בכור לנחלה דהראשון לא הפסידו ואע"ג דראשו שהוציא חשוב לידה מעליא וטעמא דגבי נחלה כתיב ראשית אונו מי שלב אביו דוה עליו אם מת יצא נפל שהוציא ראשו והוי כילוד דלאו בר קיימא הוא ואין לבו דוה עליו אבל לענין כהן בפטר רחם תלה רחמנא והרי הא' פטר את הרחם עכ"ל וכתב מהר"י כ"ץ מקראקא מדלא קמ"ל מתני' רבותא דאפילו נולד כל הנפל ואח"כ נולד הב' דהוי בכור לנחלה אלא ודאי בכה"ג שהוציא ראשו דוקא הוי הב' בכור לנחלה. וא"ל דתנא קמ"ל רבותא לענין בכור לכהן דלא הוי בכור אף שא' לא יצא כ"א ראשו דהא הרמב"ם פ"ב דנחלות לא דבר רק מבכור לנחלה ואפ"ה כתב לענין זה דיצא הא' ראשו לחוד וכן הטור הזכיר יצא רובו של הראשון ולא הזכיר כולו אלא ש"מ דבכולו יצא לא הוי הב' בכור לנחלה ומכח זה פסק באשה שילדה ולד שהיה חי כמו ג' או ד' שעות ונולד לסוף ט' חדשים מטבילתה אבל לא פירש בעלה ממנה אח"כ תוך ימי עבורה ומת הולד דהולד שתלד אח"ז לא הוי בכור לנחלה ע"כ וכתב סמ"ע דבכור ראשית אונו הוא דכתיב משא"כ בנפל ולפ"ז אפילו נולד הנפל כולו נ"ל דהבן הילוד אח"כ הוא בכור לנחלה והא דכ' רש"י והחזירו משום רבותא דסיפא דתנן אח"כ ואינו בכור לכהן ולא כמו שכתב הר"י כ"ץ מקראקא דגם לענין בכור לנחלה אם נולד הנפל כולו אין הבא אחריו בכור לנחלה עכ"ל הסמ"ע ודברי הסמ"ע בזה מבוארין ברש"י ר"פ בהמה המקשה שאפילו נולד הנפל כולו אין השני בכור לנחלה ונקט ראשו משום רבותא דאינו בכור לכהן אלא מ"מ יפה פסק מהר"י כ"ץ בנדון שלו דהשני לא הוי בכור לנחלה דשאני האי מתני' דבא אחר נפלים דמיירי בנפל ודאי שהרי פי' רש"י שם בבכורות ובהמה המקשה דלא כלו חדשיו והשני שבא אחריו כלו חדשיו וזה א"א לדעת אא"כ מחמת שינוי הצורה שרואין בו שלא נגמרה בריאתו כמ"ש הביאו ב"י בסימן רע"ו דבעינן נמי סימנים או שיהיה למ"ד יום ואז יצא מתורת נפל מ"ה פרש"י שם בחולין דאפילו ביצא כולו הוי נפל אבל כל שאין אנו רואין בו רעותא ודאי אפילו ביצא ראשו חי לחוד אין השני בכור לנחלה דלא יהא אלא ספק נפל מ"מ אין להב' דין בכור מכח ספק. ותו דסברא הוא ליזיל בתר הרוב דהוי בן קיימא כמ"ש התוס' בפ' יוצא דופן דף מ"ד בד"ה דקים ליה כו' אלא דבאבילות הקילו מספק לומר שמא נפל הוא ומש"ה ודאי בהאי דמהר"י כ"ץ אין להב' דין בכורה כיון שלא ראינו שום ריעותא בהראשון שהיה חי קצת אפילו אם לא היה מוציא אלא ראשו חי לחוד נ"ל לדין כן דאין הב' בכור לנחלה שאין ריעותא בהראשון כנלע"ד:

(ס"ט בגיותו ונתגייר) קמ"ל רבותא דאע"ג דהבנים האלו היו הורתן ולידתן שלא בקדוש' מ"מ הבן הבא אחריו בקדושת לידה והריון אינו בכור לנחלה ולעיל ר"ס רע"ה כ' דהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לא הוי בר ירושה כלל:

(אין בכור לנחלה) דהבנים של גיות אית להו יחוס אחריו כדכתיב מרודך בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל הבא על השפחה אין להבן יחוס אחריו כלל:

(סי"א מי שנסתפק לנו) כ' הב"י בשם תשובת הגאונים האומר לאחיו אני בכור לנחלה והלה כופר והביא הטוען כתב א' שכתב בו פלוני נולד ד' ניסן שנת י"ד והוציא כתובת אמו והיה זמנה ב' כסלו שנת י"ג. תשובה אין סומכין על זכרון זמן הלידה עם זמן הכתובה כי אינה צוואה כי י"ל טעה או שהיה חפץ לכתוב מה שכתב שלא באמת עכ"ל ונלע"ד דזה מיירי בכתב שכתב א' מעלמא שאינו אביו ואפשר שהכתיבה היתה שלח בדקדוק אבל הכותב זמן תולדות בניו לזכרון לא נסמך ע"ז לענין ירושה והלא מצינו בפי' צ"א אדם יכול לישבע על מה שמוצא בפנקס שלו וגם לא שייך הטעם השני שחפץ לכתוב על מה שלא באמת דאנו רואין שנתכוין לכתוב זמן הלידה כדי שיכול לידע אח"כ אימת יהיה בר מצוה ויהיה זמן גדלות שנו לכל מילי ותו דבסמוך אח"כ כ' דאביו נאמן לומר זה בכור אע"פ שאינו בכור ע"ש ע"כ נראה דאם היה כתב אביו מהני לענין בכור לנחלה:

(ואם הוכרו כו'). דבבכורה כתיב יכיר אבל בחלק פשוט כותבין הרשאה אפילו לא הוכרו מעולם:

(אינו יורש אחד) דכ"א ידחנו והמע"ה ונראה פשוט שאפילו תפס מפקינן מיניה כמו בספק בכור דתקפו כהן מוציאין ריש ב"מ:

(סעיף י"ב כל שבע') שאז יוצא מרשות אמו לכנוס בברית מכאן ואילך מוטל על אביו דכתיב יכיר ועיין מ"ש סמ"ע סימן י"ד סעיף ל"ה דכאן מיירי שלא בהכחשה מאב ואם דלא כמ"ש שם בפרישה:

(שלא הוחזק) אבל אין שייך בזה הוחזק שאינו בנו דא"א בזה חזקה דאי ע"י עדים שהוא ממזר או שהוא עצמו אומר עליו כן תחלה שוב אינו נאמן לומר עליו אח"כ שהוא בנו משא"כ במוחזק לן שהוא בכורו היינו עפ"י עדים שהוא נולד בראשונה אלא שהאב יוכל לומר לא ממני הוא אלא ממזר הוא:

(לא יוכל אח"כ לומר) בב"י הביא בשם הנ"י אפילו תוך כ"ד וע' סי' רע"ט:

(סי"ג וה"ה אם מת הבכור כו') לא ידענא למה הביא רמ"א הגם דמהרי"ק כתב כן ע"ז לפי ששאלוהו על מעשה זו וכתב וכ"ש אם אמר כן בשעת מיתה בודאי לא כוון להשטות ממילא כ"כ באומר כן בחייו דמהני בכל ענין שאומר בני בכורי הוא:

(י"ד כדרך שבודקין לגיטין) עיין בא"ע סי' קכ"א כיצד בודקין:

פדחתו. בטור כתו' רוב פדחתו דרובו ככולו ואע"ג דביציאת הפדחת עדיין ליכא הכרה גמורה מ"מ כיון דהוי כילוד ה"ל ג"כ כאילו הכירו. סמ"ע:

גוסס. דאז לא הוי בר הכר' ולפ"ז צ"ל ביצא פדחתו דלא מיירי דבשע' שהיה גוסס יצא פדחתו ואחר מותו נולד דא"כ לא מחשב בכור אלא מיירי שיצא רוב פדחתו ואז היה בריא וחזר וחלה ומת ואח"כ נולד כולו א"נ שמת פתאום אחר שיצא פדחתו ואח"כ נולד כולו. שם:

טומטום. נלמד מדכתיב והיה הבן הבכור שהיה בן משעת הויה דהיינו משעת לידה. שם:

ממעט. ר"ל אף דלא היה חי אלא יום א' ומת מ"מ ה"ל לענין בכור' כאילו היה חי עדיין ואם יש עמו עוד פשוט חולקין העזבון לד' חלקים ונוטל הבכור ב' חלקים והפשוט חלק א' ועוד חלק הקטן שמת חולקין הבכור והפשוט יחד כו' עיין בטור שם:

ראש. ואפילו נולד הנפל כולו הדין כן ודלא כמ"ש בתשובת הגאון מוהר"י כ"ץ מקראקא כ"כ הסמ"ע וכת' הש"ך דגם הב"ח כ"כ וכן הוא ברש"י להדיא פרק המקש' דף ס"ח ע"ש ע"כ:

לנחל'. הטעם דהבנים שהיו לו בהיותו עובד כוכבים אית להו יחוס אחריו דכתי' בלאדן בן בלאדן משא"כ בישראל שיש לו בן משפח' כו' דאינו קרוי בנו לשום דבר כמ"ש בס"ס רע"ו. סמ"ע:

בנישואי'. ר"ל שאין קידושין תופסין בה וזה שסיים וכ"ש בן גרושה כו' ור"ל שקידושין תופסין בה ודלא כע"ש שפי' שלא היה לו לנושא' מחמת איסור שם:

אחר. לשון הטור כגון שילדו ב' נשיו ביחד ואינו ידוע לנו איז' ילדה תחלה. שם:

מהן. דכל אחד ידחנו אצל חבירו לומר לאו בני אבינו הוא והמע"ה. שם:

שבעת. פי' עד יום השמיני דאז מוציאו האב מרשות האם להכניסו בברית. שם:

נאמן. דכתיב יכיר יכירנו לאחרים מכאן שהתור' האמינתו עליו ודקדקו הט"ו לכתוב על מי שלא הוחזק כו' ולא כתבו על מי שהוחזק שאינו בנו דס"ל דבכה"ג אינו נאמן דחזק' זו ממ"נ ע"י מי באה אם ע"י האב שהיה רגיל לומר שאינו בנו תו אינו נאמן לומר שהוא בנו ואם ע"י עדים שמעידין שנולד מאש' אחרת או מאשתו מאיש אחר ודאי אינו נאמן להכחיש העדים ומ"ש הט"ו אח"ז וכן אם אמר על המוחזק כו' התם לא מיירי שעדים מעידין שהוא בכור אלא שמעידין שנולד מאשתו בראשונה ועי"ז הוחזק בבכור והאב אומר על השני שנולד אחריו שהוא בכור והראשון נפסל ממילא שהוא ממזר והתור' האמינתו ע"ז והיינו דוקא ע"י עדים אבל לא כשהוחזק לבכור ע"פ עצמו וכמ"ש הרמ"א בהגה"ה עכ"ל הסמ"ע (ועיין בתשו' מהרשד"ם סי' ש"ד ובתשו' ן' לב ח"א כלל י"א סי' ס"א):

שנשתתק. עיין בא"ע סי' קכ"א שם מבואר כיצד בודקין אותו וע"ל סי' ר"נ ס"ו (מצאתי כתו' בהגהת מהריק"ש ז"ל לא נשתתק ונמצא כתוב בכת"י הניכרת לב"ד פלוני בני בכורי צ"ע אם יועיל או אם נאמר שכת' כן בטעות כיון שלא שאלו אדם על זה. בני חיי):

י"א כו'. עתוס' שם ד"ה בכור. קשה כו'. ותי' בנ"י דנ"מ לכה"ג דאינו בר הכירא כמש"ל קכז ב' אבל וילדו לו קרינן דכחי הוא לכ"ד:

לפיכך כו'. שם ב' הא ראשו חי כו' ושם הא נמי תנינא כו' וכר' יוחנן שם וכנ"ל סג:

אבל כו'. מתנ' עודה שפחה ונשתחררה. ר"ל שנשאה בעודה שפחה וילדה ממנו ואח"כ נשתחררה וילדה וז"ש עודה כו' וכן בנכרית כו'. משבאת לישראל ילדה. הוא מילתא אחריתי ומזה הסיפא הקשו לר"י שם מז א':

שנאמר כו'. בגמ' שם דריש לח"ל שנא' כי תהיין וכן הקשה לח"מ ונר' דצ"ל אחר ואצ"ל כו' ועתוס' קכז ב' ד"ה כך. ור' אניהו כו': (ליקוט) היה הבכור כו' שנא' כו'. ספרי פ' תצא ד"א כי תהיין לאיש שתי נשים אין לי אלא שהן שתים מנין אפי' כו' מנין אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכ"ה ת"ל שנואה שנואה ריבה את העריות שהן בל"ת ועדיין לא ארבה את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים ת"ל שנואה שנואה ריבה יכול אפי' שפחה אפי' נכרית ת"ל כי תהיינה כו' וילדו לו מי שהולדות שלו יצאו אלו שאין הולדות שלו וז"ש בס"ט אבל ישראל שה"ל כו' ומפרש הרמב"ם דר"ל יצאו אלו כו' דמבכר את בן האהובה בזה וכן ודאי דהא אין מתייחס אחריו דאף בנכרי אי לאו דה"ל ייחוס הבא אחריו הוא בכור לנחלה וכן בעבד לד"ה (ע"כ):

ספק כו' והבא כו'. בכורות מז ב':

אפי' אמר כו'. וז"ש במילתיה דר"י זה בני כו' ושם קלד א' האומר כו' וכן להיפך נאמן לומר שאינו בנו והוא ממזר כמ"ש בקדושין שם ודלא כרשב"ם ותוס' קלד ב' ד"ה ליורשו כו' וכן הרא"ש שם חלק עליהם:

מיהו כו'. כיון שהגיד כו' וכמ"ש קכו ב' אמר בני כו':

וה"ה כו'. ר"ל אע"ג שלא נתכוין בשביל הנחלה וכנ"ל לענין הרפואה: