הנותן מתנה וחוזר בו או הנותן לעבד - שולחן ערוך חושן משפט סימן רמ״ט

האומר כו' עיין בתשוב' רשד"ם סימן צ"ד ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קכ"ב:

הרי זה ממחוסרי אמנה. הטור מסיים וכתב ע"ז ז"ל בד"א במתנה מועטת אבל במתנה מרובה לא שהרי לא סמכה דעת המקבל שיתננה לו עד שיקננה לו בקנין או בא' מן ההקנאות שהמתנה נקנית בהן עכ"ל והיינו דוקא בעשיר אבל בעני אין חילוק דאפי' במרובה נמי זכה מתורת נדר וכמ"ש בסי' קכ"ה סעיף ה' ובסי' ר"ד ורמ"ג ע"ש:

שאינו גר תושב. גר תושב הוא מי שקיבל עליו ז' מצות בני נח ובו כתיב לגר אשר בשעריך תתננו והיינו אם אין לו משלו מצוה להחיותו ואם יש לו עכ"פ מותר להחיותו משא"כ בעכו"ם שאינו מקבל עליו ז' מצות בני נח אף שאינו עובד כו"ם כתיב ביה או מכור לנכרי דוקא במכירה ולא במתנה אם לא שיש לו גם כן צד הנאה מהעכו"ם דה"ל כמכירה וה"ה במכירו או שיש בו משום דרכי שלום:

קנה עצמו בן חורין. דהעבד עצמו בכלל נכסי דאדונו הוא והרי מתנתו וידו באין לו כאחד:

ושונא מתנות יחיה. פסוק הוא (במשלי ט״ו:כ״ז) ודריש לה הגמ' כן ברפ"ג דקידושין וכונת רז"ל דדרך בני אדם להיות להוט אחר ממון בסוברם להחיות נפשו ונפש ביתו וקאמר דאדרבה שונא מתנות יחיה כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהם ועפ"ר:

(ס"א) האומר ליתן כו' בפרק לולב וערבה א' ר' זירא לא לימא אינש לינוקא יהבינא לך מידי ולא יהיב ליה משום דאתי לאגמורי שקרא שנאמר למדו לשונם דבר שקר: (מי) שנותן לחברו מתנה ולאחר שבא לידו אומר איזה תנאי על המקבל אפי' הוא תוך כ"ד אין כאן תנאי זה הוכחתי בא"ע סימן ל"ח סעיף א':

מועטת. אבל מרובה לא והיינו דוק' בעשיר אבל בעני אין חילוק דאפי' במרובה זכה נמי מתורת נדר וכמ"ש בסי' קכ"ה ס"ה ובסי' ר"ד ורמ"ג ע"ש וע' בתשו' רשד"ם סי' צ"ד ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ב:

מתנה. אם לא שיש לו ג"כ צד הנאה מהעובד כוכבים דה"ל כמכירה. סמ"ע:

חורין. דהעבד עצמו בכלל נכסי אדונו הוא והרי מתנתו וידו באין לו כאחד. שם:

חסידות. דדרך בני אדם להיות להוט אחר הממון בסוברם להחיות נפשם ונפש ביתם וקאמר דאדרב' שונא מתנות יחיה כי הלהוט אחר מתנות צריך להחניף הבריות ואינו מוכיחן על מעשיהם הרעים שרואה בהן עכ"ל הסמ"ע:

האומר כו'. ב"מ מט א' וכר"י:

אא"כ כו'. ובזה תי' מ"ש שולח אדם ירך לעכו"ם ואוקמוה בפ"ב דפסחים כר' יהודה. תוס' שם. ועבה"ג:

הנותן כו'. קדושין ך"ג ב' דכ"ע כו' ובמקומות הרבה:

והבעל כו'. שהוא נ"מ שלה: (ליקוט) הנותן כו' והבעל כו'. בקדושין ך"ג דכ"ע אין קנין כו'. וכ' הר"ן שם ומיהו לאו למימרא דאשה כעבד דאלו עבד נתן לו רבו או אחר לא קנה כלל ואלו באשה אמרינן בירושלמי פ"ו דכתובות אע"ג דעבד לר"מ יד עבד כיד רבו זכתה אשה זכה בעלה מודה שאין לו עליה אלא אכילת פירות ושם בפ' הכותב אלו אחר שכתב לה יש לו אכילת פירות הוא כ' לה לא כ"ש כו' ופ"ו שם מ"ט אמרו מציאת האשה לבעלה א"ר יוסי שלא תהא אשה מברחת זהובים מבעלה ואומרת מציאה מצאתי הגע עצמך שנותן לה אחר במתנה קול יוצא למתנה כו' והובא בהג"א שם רפו ושלא כדברי רש"י בסנה' ע"א ד"ה על מנת כו' דלא כו' (ע"כ):

הכותב כו'. מתני' במס' פאה:

מדת כו'. ברפ"ג דקדושין ובפ"ג דחולין ושאר מקומות: