מוכר שאמר במאתי׳ ולוקח אומר במנה - שולחן ערוך חושן משפט סימן רכ״א

המבקש כו'. עיין בתשובות מהרשד"ם סי' קע"ג וקע"ד ובתשו' מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"י דף ק"ן:

המבקש לקנות מחבירו כו' אם המוכר הוא שתבע כו' כעין ד"ז כ' הטור והמחבר בטור א"ע ס"ס כ"ט לענין קדושין ע"ש:

וחז' א' וחזרו ומשכו סתם אמרינן כו'. נרא' דקמ"ל בזה דאע"ג דחזר המוכר מחמת שמכר' לדעתו בזול ואומר איני רוצה ליתן לך המקח אא"כ תוסיף על קציצ' ראשונה וחזר עליו הלוקח עד שנתן לו הסחורה סתם דהל"ל כשחזר עליו הלוקח ולקחו ממנו דעת הלוקח היה למלאות רצון המוכר וכמ"ש בדין הנ"ל בזה אומר במנה וזה אומר במאתים קמ"ל דלא ואכזה כתב הנ"י שם בפ' האומנים דאמרי' שם בגמרא השוכר את הפועל ליתן לו ד' וזל המלאכה וחזר בו הבע"ה ואזל פועל ופייסו לבע"ה ל"מ בע"ה למימר הא דנתפייסתי אדעתא דבצרית לי מהשכירות אלא מצי הפועל למימר פייסתיך אדעתא לעשות לך מלאכה טובה וע"ז כתב שם הנ"י בשם הרמב"ן דאע"ג דאמר הבע"ה בהדיא איני רוצה שתעשה עבודתי אלא בסלע פחות מהקציצה ושלא דמי לדהא דתניא בתוספתא המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במאתי' כו' (וכמ"ש הטור והמחבר כאן) "עד דהתם שאני דלא הית' קציצ' ביניהן עכ"ל פי' התם דליכא קציצה ליכא תרעומות "על החוזר מ"ה אמרי' דהחוזר ולוקחו סתמא מסתמא נתרצה למלאות רצונו דהאידך משא"כ בפועלים דהית' ביניהן קציצה ויש על החוזר בו תרעומות מ"ה אמרינן כשנתפייס סתמו אדעתא דקציצ' ראשונה נתפייס בה כדי לסלק מעליו התרעומות ועד"ר שהביא ג"כ דעת נ"י בקיצור וע"ל סי' של"ב:

(בהג"ה היתה בחחילה קציצה) כדי לבאר דבר זה נעתיק מ"ש הנ"י פ' האומנין אגמרא יפה ששה דינרין נותן להם שקל וז"ל כתבו האחרוני' ז"ל בשם רמב"ן דל"ד שחזר בע"ה סתם אלא אפילו פי' ואמר אין רצוני אלא בכך וכך ואזלו פועלים ופייסיניה כיון שהיתה קציצה ביניהם מתחלה ואם היה חוזר יש להם עליו תרעומת כשפייסוהו על דעת תנאם הראשון פייסוהו ול"ד לההיא תו' פי' דין זה שזכר כאן המחב' שאותו שתבע את חבירו צריך שיתן כדעת חבירו דהתם שאני דליכא קציצה אחרת עכ"ל וכ' אחר כך דהיינו דוקא כשהיה להם תרעומת אם חזר בו אבל אם היה אפשר לבע"ה לחזו' בלא תרעומת כגון שכבר חזרו הפועלים בהם או שאפש' להם למצא מקום להשתכ' בזה אמרי' כשחוז' בע"ה ואמר בפי' אין רצוני אלא בכך וכך ואולי פועלים פייסוהו כיון דאין להם אפילו תרעומת בטלה הקציצה הא' וכבר חזר ממנה וקצץ קציצה אחרת ואדעת' דהך קציצה נתפייסו עכ"ל משמע לי מזה דבמקום שיש תרעומת קיימא קציצה הא' היינו דוקא אם אזלו הפועלים וגילו דעתם שאין רצונם לעשות על פי השער שאמר עכשיו אז אמרי' ודאי גם בע"ה נתפייס וחזר מן החזרה לקציצה הראשונה אבל אם אחר חזרת בע"ה הלכו הפועלים בלי שום דיבור ועשו מלאכה ודאי אין להם אלא כמו שחזר בע"ה ואמר בפי' אין רצוני ליתן רק פחות דמש"ה כ' נ"י כשפייסוהו על דעת תנאם הראשון פייסוהו להורות דתליא מילתא בפיוס כמ"ש משא"כ בסתם דודאי קבלו דעתו במה שחזר בפי' והם לא אמרו כלום דודאי המשיכה או הקנין שעשה אח"כ היה על סך חזרה שחזר בו עכשיו כיון שיש בידו לחזו' מן הדין והוא חזר וא"ל מ"ש בנ"י בשם רמב"ן שאני הכא דליכא קציצה ולא אמר ש"ה דליכא פיוס אחר החזרה דקמ"ל רבותא אף אם היה פיוס ל"מ כיון שלא היה שם קציצה כלל ולפ"ז מ"ש רמ"א כאן אם חזר ומשכו סתם כו' צ"ע מאוד מאחר שאין לנו גילוי דעת מהלוקח דלא ניחא ליה ליקח בסך החזרה במה נתבטל החזרה שפי' המוכר בפי' שאינו רוצה ליתן בסך הראשון כמ"ש רמ"א עצמו היה תחלה קציצה ביניהם וחזר א' משמע שחוז' בפי' וא"ל דמיירי רמ"א כאן שהלוקח הרבה והפצי' בהמוכ' וכדרך שזכרנו בפועלים דלעיל שפייסוהו דלא ה"ל לרמ"א לשתוק מזה כיון שהוא מיסוד הדין ואין בידי לקיים דברי הרמ"א אלא בדרך זה דה"ק אם חזר א' מהן מן הקציצה ונתבטל המקח ואח"כ בא הוא עצמו ומשך בסתם ודאי אדעתיה דקציצה הא' משך דהא הצד שכנגדו לא גילה דעתו שמבטל הקציצה ואם כן הוה הדין כמו שכ' המחב' אם המוכ' הוא שתבע כו' אלא שאין ענין זה שייך לההיא דנ"י שזכרנו אבל הוא אמת מצד הדין אך דאין לו מקור וצ"ע ולעיקר הדין נראים הדברים כמ"ש דכל שחזר המוכר בפי' מהקציצה הא' והלוקח בא ומשך סתם אדעתיה דקציצה הב' משך:

לקנות. כעין דין זה כת' הט"ו בא"ע ס"ס כ"ט לענין קדושין ע"ש ועיין בתשו' רשד"ם סי' קע"ג וקע"ד ובתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סי' ק"י דף ק"נ:

קציצה. עיין בסמ"ע ובט"ז מה שביארו בדין זה ע"ש וע"ל סי' של"ב:

היה בתחלה כו'. ב"מ ע"ז א' ל"צ דאייקרא עבידתא ואימרו כו' ל"צ דזל עבידתא ואימרו כו' וכ' הרמב"ן ואפי' אמר בע"ה או פועלים בפי' אין רצונם כו' וענ"י שם: