המוכר נכסיו על תנאי ודיני אסמכתא - שולחן ערוך חושן משפט סימן ר״ז

המקנה לחבירו עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן ל"ז ועיין מדיני אסמכתא בתשובת רשד"ם סימן נ"ח וסימן ק"ח וקכ"ח:

י"א דה"מ כו' עיין בסמ"ע ס"ק ו' ודבריו שם צ"ע ועיין בתשו' ר"ש כהן ס"ב ס"ס קס"ג:

מי שמכר חצרו עיין בתשובת מהרא"ן סי' ע"ז סוף דף צ"ט וסי' ע"ח ועיין בתשובת ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' א' ובתשוב' ר"מ אלשיך סי' ל' וסי' ע"ח וע' בתשובת מהר"מ מלובלין מדינים אלו בגט דוינ"א:

או נמנע הדרך כו' עיין בטור מ"ש דאם התנה עמו ע"מ לדור שם ועלה שם המקח קיים וכ"כ מהרש"ל בתשו' סי' ל"ח בשמו וכתב שכן משמע בהרא"ש ולא ירדתי לס"ד ולסוף דעת הטור דלא משמע בהש"ס וברא"ש מידי דהתם מיירי אדעתא למיסק ולא אדעת לדור וצ"ע עיין בתשו' רשד"ם סי' ק"ץ ורל"ב ורמ"ז ור"ס ורפ"ט ושצ"ז:

ודווקא במוכר קרקעותיו כו' עיין בסמ"ע ס"ק ט' ובהג"ה בסמ"ע ס"ס קפ"ה:

מי שהקנה כו' עיין בתשו' מהרא"ן ששון סימן קי"ח:

וכן המוכר או הלוקח. עיין בסמ"ע ס"ק י"א פי' סעיף זה והב"ח מפרשו דהיה בקנין תחלה בסתם ואח"כ קנו מלוקח שיחזיר לו וכמ"ש בסעיף זה (בסי' ז') ע"ש וכ"כ הכ"מ:

ואי נתן לו בע"כ עיין בד"מ וצריך עיון ועיין בהרב המגיד פ"ח מגירושין:

מכר קרקע ע' בתשובת רשד"ם סי' רס"ב ורס"ד ע' בי"ד סי' קע"ד ס"א וג' ובתשובת מהרא"ן ששון ועיין בס' א"א דף צ"ה ע"ג סי' מ"ט:

מכר לו סתם כו' עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן ל"ב ובתשו' ן' ל"ב ס"ב סי' ע"ד וס"ד דף ע"ח ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ה וסי' רי"ח בסופו ובמהרי"ט סי' ק"ב:

ונמצא שלא גמר והקנה כו' עיין בתשו' רא"ן ששון סימן מ"ט האריך בדין זה לבאר דעת הפוסקים בזה ושטת הש"ס ודברי הרא"ש בזה:

הלוהו על שדה כו'. ע"ל סי' ע"ג סעי"ז ובתשו' ר"ש כהן סי' קע"ז:

תהא שלי מעכשיו קנה עיין בב"י סי' ע"ב מחו' ל"ט:

כל היכא דלא קנה כו' עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן כ"ג ובתשובת רשד"ם סי' רס"ב ובתשובת ן' ל"ב ורא"ן ששון:

הנותן ערבון כו'. ' בתשובת מהרשד"ם סי' ר"מ ומבי"ט ח"א סי' ס' וע' לעיל סי' כ"א:

שזו אסמכתא היא. משמע הא לאו הכי כגון שסילק האסמכתא יתן והיינו כשהתנה שיהיה המעות מתנה דאל"כ ה"ל שטר שנמחל שעבידו וכמש"ל ס"ס נ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א ור"ן ושא' פוסקי' ואע"ג דהרמב"ם ס"ל לעיל סי"א דבדבר שהוא בידו לא שייך אסמכתא שאני הכא כיון שהוא ביד שליש ותלה הדבר בחזרת השט' ואה"נ אם נתן ביד השטר המלו' וא"ל כן שיהי' המעות מתנה זכה במה שבידו ואין כאן אסמכתא כ"כ הרב המגיד לדעת הרמב"ם ומביאו ב"י דף רצ"א ריש ע"ג וכן הוא בתשוב' הרמב"ן ס' א' לדעת הרמב"ם וכן נלפע"ד עיקר בדעת הרמב"ם אבל מה שתירץ הב"י דף רצ"א ע"ב לדעת הרמב"ם דיתן היינו בעדי מסיר' ולטעמי' אזל דש"ח המוקדמים כשרים לגבות מב"ח ול"נ לפע"ד דהיאך יתן דהא אפשר שיגבה בו ממשעבדי מזמן הראשון שלא כדין ושטרי חוב המוקדמי' דגובי' מבני חרי היינו מיד אבל לא שיתן ביד המלוה וכדמוכח בפרק שנים אוחזין (בבא מציעא דף י"ז ע"א) ואפשר דה"ק יתן שילך עם המלוה לב"ד לגבות לו מיד מב"ח ודוחק וגם מ"ש הב"י דהרמב"ם ס"ל כפירושא קמא דהרא"ש לא נהירא לפע"ד דהא הרא"ש במסקנא טעמא מעליא קאמר דאותיות אין ניקנות אלא בכתיבה ומסירה (וכדלעיל סי' ס"ו) וגם לא היה צריך הב"י לזה לפי דרכו דהרא"ש לא קאמר אלא במסירה לחוד בינו לבינו לא מהני אבל בעידי מסירה לא מיירי ודוק:

אם התפיסו ביד שליש. לדעת ה"ה גם הרמב"ם והמחבר מודים בזה:

לא גמר והקנה. ועיין בב"ח מ"ש ליישב הא דמהני תנאי בני גד ובני ראובן אף שהיה תולה בדעת אחרים ודבריו תמוהים דמ"ש דמדאורייתא אסמכתא קניא והביא ראיה מערב דלמא שאני ערב בההוא הנאה כו' וכמ"ש להדיא בש"ס וע' מ"ש בשם רמב"ן בזה וגם דבריו בזה הם דברי נביאות ע' בתשובות רשד"ם סימן רס"ה:

כל האומר קנה מעכשיו כו'. עיין בתשובת מ"ע ובתשובת ר"ש כהן ס"ג ס"ז:

קנה בית זה מעכשיו כו' ע"ל סי' כ"א וסי' י"ב סי"ט וע' בתשו' ר"מ מינץ סי' י"א:

אסמכתא שקנו עליה כו'. עיין בתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' קע"ז ובתשו' ר"מ מינץ סי' י"א ובתשובת ר"א ן' חיים סי' ס"ו:

כשהיו חכמי ספרד כו'. עיין בתשובות מהרי"ט סי' קל"ט ור"ש כהן ס"ג סי' ז' ול"ד:

ויש מקומות כו' עיין בא"ע סי' נ' ס"ו בהג"ה ובתשוב' מבי"ט ח"ב סי' ע"ח ור"ש כהן ס"ב סי' ס"ג וס"ג סי' נ"ד:

מיהו קנין צריך כו'. היינו ע"פ מ"ש בד"מ ובב"י סכ"א אבל בפרק איזהו נשך כשכתב המרדכי דברי ר"ת כ' והה"נ בשדוכין אע"ג דלא הוי ב"ד חשוב ולא אמר מעכשיו שקנו כו' ולפע"ד דבשדוכין כ"א מודו דלא בעי קנין וכן משמע להדיא ממ"ש התוס' והפוסקים שהוא כדי שיתחייב החוזר בו קנס לדמי הבושת כו' והוי כמו אם אוביר אשלם במיטב' ודוק וכן הוא להדיא בהגהות מרדכי דמציעא בשם סמ"ג גבי מלמד דאף ע"פ שלא הקנה חייב בקנס ואפילו מאן דס"ל במשחק בקוביא דבעי קנין מודה הכא וק"ל ומתשובת הרא"ש נמי אין ראיה ודו"ק:

ולא נמצא מלמד כו'. אחר שחזר עיין בתשובת ר"מ אלשיך ס"ס ל"ט:

כן נראה לדון ע"ל סי' י"ב סי"ט וסי' ס"א ס"ה:

נדר ושבוע' כו'. ע' בסמ"ע ס"ק נ"ג עד הרי לפנינו דמ"ש דאין עליו לקיים מכח הקנין כו' אבל לדידן דקי"ל כו' מהני נמי השבועה כו' והב"ח חולק על הסמ"ע שהריב"ש לא השיב כן אלא לדעת השואל אבל ליה לא ס"ל הכי וכן נר' עיקר וכן משמע להדיא בתשו' הריב"ש סי' שמ"א ע"ש אם נשבע לקיי' המקח ובקנס ונותן הקנס א"צ לקיים השבועה כ"כ הב"ח ובתשוב' מהר"מ מינץ סי' ט"ז ע"ש ובתשו' מהרא"ן ששון ס"ס ס"ד כ' דחייב ובתשו' ר"א ן' חיים סי' ס"ו דף ק"ס ע"ד כ' שהדבר מגומגם. כתב מהרי"ו סימן קל"ז ואי לא דמסתפינא מחבירי אמינא דלא החמירו בת"כ אלא כשנותן ת"כ לאדם לעשות לו דבר לאותו אדם עצמו כגון צדקיה לנבוכדנצר וכן ברית בין הבתרים אבל בנ"ד כיון שלא נתנה ת"כ אל המשודך בעצמו אין להחמיר כולי האי וסבר' גדול' היא כיון דטעמא שהחמירו משום דהוי כמו כריתת ברית ע"כ עיין בתשובת רמ"א סי' מ"ט וק"ח דף ר"ך ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סימן ס"ג וסי' קמ"ד בסופו וס"ג סימן ל"ד וק"ה ובתשובת ר"א ן' חיים סימן ל':

(סעיף א' בהג"ה וקודם שנגמר המקח לגמרי) בד"ר מבואר האי לגמרי דהיינו שכבר נתן לו המעות ולא כתבו עדיין השטר כו' משמע מזה אבל קודם נתינת המעו' מקרי תחלת המכר ומ"ש אח"כ אבל אם בתחלת המכר כו' משמע דתחלה ממש קאמר דהא סיים דודאי תחלת המקח ממש בעינן והיינו כ"ז שלא הושוו עדיין בקציצה אמר המוכר טובת הלוקח באותו פעם ודאי מצי הלוקח למימר לא הסמכתי בקציצה זו רק אחר ששמעתי שאתה מתנה לטובתי אבל אם כבר הושוו ואח"כ אמר המוכר טובת הלוקח אע"פ שלא נתן המעות עדיין מקרי קודם שנגמר המקח ולא מהני תנאי המוכר במה שהו' טובת הלוקח והא דכתב רבינו כגון שנתן המעות אלא שלא נכתב השטר להורות דלא נימא דזהו הוי כאחר גמר המקח לגמרי ואפילו אם התנה הלוקח טובת עצמו היה צריך קנין חדש קמשמע לן דעדיין מקרי תוך המקח:

(סעיף ב) י"א דה"מ כשקנה בא' מן הדרכים נ"ל פי' דברי הרמב"ם כל שהקדים הקנין לעשיית התנאי דהיינו שקנ' מידו שיקנה תיכף רק שהתנה תנאי על הקנין משמע שמחזיקו מיד ע"פ הקנין רק שמבקש ממנו איזה דבר וכיון שהוא בידו אין זה אסמכתא אבל אם לא קנה מידו עתה פי' שלא חל הקנין בסתם שהוא מעתה אלא אמר התנאי תחלה דהיינו אם תעשה דבר פלוני אז תקנה דכונתו העקרית על עשיית דבר פלוני ונמצא שלא הקנה לו רק דרך אסמכתא כי התנאי עיקר ולפ"ז א"צ למ"ש הב"י (דף רנ"ד סוף ע"ב) על מ"ש הרמב"ם בד"א כשקנה כאחד מן הדרכים דר"ל אחד המיוחד דהיינו בחזקה והוכרח לזה משום דמהני אף שלא מעכשיו אבל לפי מ"ש טעמו דזה חשוב כאלו אמר מעכשיו מיירי מ"ש במה דברים אמורים כשקנה באחד מן הדרכים כפשוטו באחד מדרכי הקנאה כנ"ל:

(סעיף ג') כדי לילך במקום פלו' בגמ' איתא ההוא דזבין נכסי אדעתא למיסק לא"י סליק ולא אתדר ליה מחמת חסרון מזונות או דירה אמר רבא כל דסליק דאדעתא למתדר והא לא אתדר ליה פי' המקח בטל כל שאמר כן בפי' שמוכר ע"מ כן וא"ד אדעתיה למיסק והא סליק ליה ופסק הרא"ש ובד"ר כא"ד אם פי' בשעת מכר ע"מ לדור שם במקום פלוני כו' המקח קיים כיון שעלה כו' ותמוה הוא הא ע"כ א"א לפרש האי לישנא אלא באומר לשון עלייה לחוד אבל במזכיר לשון דירה ולא הליכה כל כמה דלא מתדר אפילו ללישנא בתרא המכר בטל וכן מצאתי בפסקי הרא"ש להגיה בזו ע"ש ומודה דמקח בטל ע"כ נלע"ד דיש ט"ס בד"ר ונלע"ד [צ"ל ע"ד לילך] לדור במקום פ' שכן הוא ברמזים הטעם בזה אף שהזכיר גם הדירה מ"מ ההליכה הוא עיקרית אלא דמפרש לאן ילך וגם בדברי הרמב"ם כתוב ואינו יכול לעלות משמע שפוסק כא"ד ולא הוזכר הדירה ע"כ נלע"ד מי שמוכר ביתו ואומר שרצה לעשות איזה פעולה במקום פלוני והלך ולא מצא שם לעשות כן דהמקח בטל אע"פ שהלך כיון שלא הזכיר ההליכה ועוד נראה שאם אמר לילך ולדור הוה הדירה תנאי מחדש ואז גם הדירה מעכבת המקח משא"כ באומר לילך לדור דמשמע ההליכה לצורך דירה אז הדירה אינה בתנאי ועכ"פ אע"פ שהית' כוונתו בל' ספק ג"כ עליה מ"מ הוי דברי' שבלב ואינם דברים רק גילוי מלתא בפי' בעינן:

(ע"ש בהג"ה ודוקא) וכו' ולפי"ז נ"ל דמ"ש רבינו ס"ז במוכר חפץ וכו' צ"ל חפץ בקמ"ץ וסגו"ל (צ"ל ציר"י) ור"ל שהוא חפץ בזה וכ"ה לשון רש"י שמביא ב"י כאן:

(סעי' ה או כשיתן המעות) בסמ"ע סקי"ד הוקשה לו זה ודחק בישובו ונלע"ד דלא מיירי כאן באכילת פירות אלא בעיקר קיום המקח דנ"מ אם המוכר אין בידו מעות מזומני' לשלם לו כאשר התנה עמו ורוצ' המוכר לבטל המכר מטעם אסמכתא והמעות רוצה להחשיב' להלואה ולשלם לו במטלטלין בשומת ב"ד קמ"ל דאם אינו מחזיר לו כפי תנאו הוי מקח גמור ואינו יכול להוציא ממנו:

(סעיף ז') הלוקח מדעתו לבאר דברי הרמ"ה וליישבם מקושיית רבינו נ"ל בדרך זה איתא בפ' איזהו נשך תניא מכר לו בית מכר לו שדה וא"ל כשיהיו לי מעות תחזירם לי אסור הלוקח לאכול פירות דאין כאן מכר כיון שהוא חייב להחזירם כשיהיה לך מעות אחזירם לך מותר מ"ש רישא ומ"ש סיפא אמר רבא סיפא דא"ל מדעתו האי גברא דזבין ארעא לחברי' שלא באחריות חזיי' דהוה עציב א"ל מאי עציבת אי טרפו לך מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי אמר אמימר פטומי מילי בעלמא נינהו א"ל רב אשי טעמא מאי הוה פטומי מילי משום דהלוקח בעי לאתנוי מידי דהוה לטובתו והכא מוכר קא מתני אלא מתני' דקתני לכשיהיו לך מעות וכו' דמוכר הוא דבעי לאתנוי וכו' ואמר רבא סיפא דא"ל מדעתו הא לא א"ל מדעתיה אף שהתנה הלוקח הוי תנאי ואסור לאכול פירות אמר אמימר לא תימא דא"ל מדעתי' אלא נעשה כא"ל מדעתי' אתמר ופירש"י דעיקר ההיתר דלעיל משום דהלוקח התנה לטובת המוכר ואין זה תנאי כלל ועפ"ז הקשה רבינו על הרמב"ם והא אין זה תנאי כלל ונלע"ד דרמב"ם לא גרס בגמ' בדברי רב אשי למימר טעמא מאי וכו' אלא כמו שהוא בדברי רי"ף א"ל רב אשי לאמימר והא רבא הוא דאמר סיפא דאמר מדעתו וכו' ותו לא ויש לי הוכחה רבא לזה דמשמע מדברי הרמב"ם שהעתיק המחבר ס"א בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה ש"מ דלא איכפת לן בין מתנה הא' טובתו של השני וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ם פ' י"א דמכירה בהדיא וא"כ ע"כ ל"ג להך טעמא מאי הוה פטומי כו' אלא הרמב"ם מפרש דהוא פטומי מילי משום שלא אמר המוכר דרך האמת וצדק אלא להשקיט עצבו כדרך פי' פטומי מילי בההוא סוגיא שם גבי אתתא דש"מ דנפ"ז אם הי' המוכר מקבל עליו באמת וצדק הוה מהניא כמ"ש רש"י שם בההיא אתתא שזכרנו מש"ה פריך רב אשי לאמימר דרבא לא אשכח לאוקמי היתרא בסיפא דבריית' אלא בא"ל מדעתי' דלא הוי התנאי קיים ומש"ה מותר הלוקח לאכול הפירות הא לא"ה הוה אסור הא פטומי מילי נינהו מה שאמר הלוקח לכשיהיו לך מעות וכו' שלא אמר בדרך קבלה אמיתית וא"כ הפירות מותרים מצד שאין כאן תנאי כלל ואנן בברייתא בסיפא לא אתינן אלא להתיר לאכול פירות ולא לקיים התנאי ולמה לו לתלות ההיתר במדעתו דוקא ע"ז משני אמימר אה"נ נעשה כאלו אמר מדעתיה ומותר מצד שאין כאן תנאי אלא הלוקח אמרו דרך פטומי מילי לחוד ומזה אנו למידין דאם הוא מתרצה ברצון טוב בקבלה אמיתית להחזיר לו כשיתן לו מעות הוה התנאי קיים ואין כאן ריבית כיון שהוא עושה כן מצד עצמו לא מצד החיוב ואיך שיהיה לא קי"ל כהך פסקא דהא קי"ל בס"א כהרא"ש דהוה פטומי מילי אם אמר הא' טובת חבירו בגמר המקח וכאן אמר הלוקח טובת המוכר אחר המכירה סתם ודעת הרמב"ם ניחא במ"ש אבל אינו להלכ':

(סעיף י"א ערבוני מחול לך) וקשה הא קי"ל בסי' רמ"א מי שיש לו חפץ ביד חבירו ורוצה להקנות לו לא יאמר ממול לך אלא תקנה אותו וא"כ במה קונה כאן המוכר הערבון וא"ל דמיירי שנתנו בתורת פרעון ולפ"ז הי' ניחא במ"ש הב"י סט"ו בשם הר"ן והתוספת' שר"י האומר האיך יזכה הלה בדבר שאינו שלו וכו' דהתם לא מיירי בתורת פרעון אלא בתורת קנין וזה ליתא דא"כ דהכא מיירי שנתן לו בתורת פרעון אמאי לא קנה הכל הא קי"ל אם נתן לו בתורת פרעון קנה הכל ונלע"ד דכאן מיירי ערבוני הוא מעות לכך קנה במלת מחול לחוד או נ"ל דלאו דוקא קאמר מחול אלא זה לשון רבינו דאמר ערבוני מחול לך ובענין המועיל לזה:

(סעי' י"ג בהג"ה לפיכך כשמוכר מקנה כו') פי' דתלה הקנין באם יעשה ולא בדרך תנאי שתקנה עכשיו ע"מ שתעשה לי דבר פלוני אח"כ הוי אסמכתא דכל שהוא ביד הלוקח כאלו הוא ביד אחרים כמ"ש בסמוך וצ"ל שהחפץ הנקנה הוא ביד הקונה בעד שיקיים התנאי דאל"כ לא שייך קנין כלל אפי' לא הוי אסמכתא דהדר סודרא למריה ורבינו לטעמיה דס"ל דגם מה שבידו היה אסמכתא:

(סעיף י"ד בהג"ה וי"א) דמעכשיו לחוד כו' הסמ"ע בס"ק מ' אסיק בכוונת רמ"א דכ' מעכשיו לאו דוקא שכן משמע ליה מהתו' והרא"ש ותמהני על הרב שבא להוציא ממון מספק פירושו ושותא דמר לא ידענא אלא אקח מן הבא בידי הרי"ף כ' בפי' על ההיא דנדרים שמביא שם בההוא גברא דאתפיס זכוותיה אמר אי לא אתינא עד ל' יומין כו' וכתב הגאון האי דינא ליתא אלא במתפיס זכוותיה ונראה מדברי הרא"ש שהי' לו בזה ב' פרושים דכתב בפ' ג"פ על דברי רי"ף האלו וז"ל והתוס' פסקו אפי' בלא אתפיס זכוותיה קנה והכי נהוג עלמא עכ"ל משמע שהי' מפרש דעת הרי"ף דהכי קאמר דלא מצינו כלל דתהיה אסמכתא קונה רק במתפיס זכוותיה לחוד אבל בלא"ה לא קנה כלל וכ"כ להדיא בפ"ג דנדרים בשם י"א ודחה זה שם אלא אסמכתא קונה בכ"מ ונ"ל דמעכשיו צריך לבד"ח דבהדיא כ"כ בהגהות מיימוני פי"א וז"ל אמנם רי"א פסק הא דאמרינן בגד"ח קונה היינו כשאומר מעכשיו אע"ג דלא אתפיס עכ"ל והיינו התוס' שהזכיר הרא"ש פ' ג"פ ולא הוצרך לזה שלא בא מעכשיו רק לגלות שעכ"פ איכא אסמכתא דקניא אפי' בלא אתפיס זכוותיה ולא הזכיר בד"ח אלא לפי שהוזכר בגמ' בההוא מלתא ובתשו' כ' הרא"ש כלל ע"ב סי' ז' וז"ל אסמכתא לא קניא אלא בקנין מעכשיו ובבד"ח וכן פסק ר' חננאל בשם רב האי גאון ור"ת ורי"א אמנם הרי"ף כתב דלא בעי בד"ח ואין לו טעם וראיה דכיון דרוב חכמי ישראל כתבו דאסמכתא לא קנה אלא בבד"ח לא מפקינן ממונא אפומא דרי"ף עכ"ל ונ"ל דהי' מפרש דברי הרי"ף בשם הגאון דלעיל דדוקא במתפיס זכוותיה בעינן בו"ח עם מעכשיו אבל שאר אסמכתא סגי במעכשיו ועז"א דאין לנו טעם וראיה אלא בכ"מ בעינן בד"ח עם מעכשיו ונראה דדברי הרא"ש בסי' זה שאם קנה מיניה בבד"ח או מעכשיו צ"ל ומעכשיו דהא פשיטא דמעכשיו לחוד לא סגיא וכ"ה בספרים אחרים והיינו ע"פ דברי הרא"ש בתשו' ואח"ז נמשך רמ"א ואף שאח"ז לא הזכיר אלא בד"ח לחוד סמך רמ"א על מ"ש תחלה דצריך שניהם וכ"כ רבי' סי' קמ"ג בד"ח ומעכשיו ובהגהות מיימוני שכתבתי ג"כ מבואר בשם רי"א כן והא דכתב רמ"א בסמוך סט"ו בשם י"א דאפי' בלא התפיס מהני ר"ל לאפוקי מ"ד דבלא התפיס לא מהני לבטל אסמכתא בשום פנים והיא דעת י"א שהביא ברא"ש בנדרים שזכרתי לעיל שדוחה אותם וע"ז כתב רמ"א דנהיגו עלמא דמהני בד"ח ור"ל גם במעכשיו כנלע"ד שאין כח להוציא ממון נגד האחרונים דבעינן תרווייהו וכפשוטו דברי הרמ"א:

(סעיף ט"ו) לכתוב שט"ח כצ"ל וכ"ה בס"א וכ"ה בהגהות מיימון פי"א דמכירה ובסמ"ע הי' כתוב לפניו שטר טוב ודחק לפרשו בפירוש זר והוא בחנם:

(סעיף ט"ז) קנין מב"ח אע"ג דמחילה א"צ קניין היינו מחילה ברורה משא"כ בזה שהיא תלויה וזה דומה למוחל ע"י פשרנים כמ"ש בס"ב [בסי"ב] ע"ש:

(ע"ש מחל לו מעכשיו) מקשה רבינו כאן כיון שיש מעכשיו בהא לחוד סגי לדברי הרמב"ם ונראה לפי עניות דעתי דודאי מעכשיו לחוד סגי אלא שהיו חוששים לפעמים שאדם מחייב עצמו בסך גדול אם לא יעשה השידוך ואין לו כספים לשעבד ממילא הוה משעבד עצמו בדשלב"ל ואע"ג דכתב רבינו בסי' זה בשם הרא"ש דאדם יכול לשעבד עצמו בכתובה גדולה אע"פ שאין לו מ"מ שם מוכח דהרי"ף לית ליה האי סברא ועי"ל דהכא דהוה אסמכתא כ"ע מודים שאין מתחייב במה שא"ל כיון שצריך מעכשיו ואם א"ל עכשיו נכסים אין שייך מעכשיו והיאך יחול השעבוד ע"כ עשו להיפך שזה הודה שחייב לזה סך גדול וזה יכול למחול מעכשיו חוב שלו אם יעשה זה השידוך:

(סעיף י"ז אם אחזור) כו' הסמ"ע סק"כ הקשה מן היש חולקים דסי"א ותי' דהתם כיון שהמוכר כו' קשה הא כתב בתשובת הרא"ש כלל ק"ח הביאו ב"י בסט"ו שכ' בשם הר"מ דבמשכון שייך אסמכתא והביא ראיה מההיא דאי לא פרענא לך גבה מהאי חמרא כו' והתם הוא ממש בכהאי גוונא דאומר תזכה בגוף החפץ ואפ"ה ל"ק ונלע"ד דפשוט דהכא אם אומר תזכה בגוף החפץ היינו מעכשיו וכ"ה בלשון התוספות בפ"ק דקידושין דף ח' וז"ל וכשרגילין לעשות שדוכים צריך להזהר שיאמר הריני מקנה לך בגוף החפץ מעכשיו וכך משמע לשון המרדכי:

(סעיף י"ח אין זה מוציאו כו') נ"ל דדוקא בל' זה הוי אסמכתא דמשמע שיש כאן אסמכתא אבל אני גמרתי והקניתי שכן מורה כ"ף הדמיון דר"ל שאין קנין זה דומה לאסמכתא דבשארי מקומות אבל אם כתיב בלשון זה ושטר זה נעשה בענין שאין בי אסמכתא מהני שפיר שמודה שלא היה שם אסמכת' כלל דהיינו שנעשה בבד"ח והודאת בע"ד כק' עדים דמי ודבר זה עדיף ממי שצוה לכתוב ש"ח דבסט"ו כנלע"ד ברור:

(סעיף י"ט בהג"ה) וע"ל סי' ר"ט הסמ"ע ס"ק נ"ג פי' דברי רמ"א דכאן דוקא באין שם קנין אבל כשיש שם קנין אז השבוע' מחזקת הקנין ומחלק בזה בין הך לסי' ר"ט לדבר שלא בא לעולם ויש לו ראי' דבריב"ש סי' של"ה היתה דעת השואל כן דהשבועה מחזקת הקנין והשיב הריב"ש שזהו לר"ת דבד"ח מהני אבל להפוסקים דלא מהני אלא מעכשיו בעינן לא הוי השבועה במקום מעכשיו כו' ולדידן דקיי"ל כר"ת דסגי בבד"ח נשארה סברת השואל קיימת ותמהני על פה קדוש יאמר כן דהיאך מחלק בין הכא לריב"ש וסי' ר"ט דהא הריב"ש השיב להשואל אח"כ עוד תשובה אחרת בסי' שמ"א וז"ל ומה תאמר במה שהשיב הרא"ש במי שהקנה לחבירו מחצית מה שמרויח ונשבע לו התאמר כי השבועה מקיימת הקנין ועושה מה שלא בא לעולם כאלו בא אבל כוונת הרב שחייב להשלים מכח שבועתו עכ"ל הרי לפניך דמדמה הך דהכא דהיינו אסמכתא לההיא דדשב"ל בסי' ר"ט ובעל הסמ"ע הבדיל בענין זה מרחק רב אע"כ דעת הריב"ש דגם בזה אין השבועה מחזקת הקנין והא דכתב ריב"ש דלר"ת נוכל לומר דהשבוע' מחזקת הקנין לא החליט הדבר כן במסקנא אלא הוכיח להשואל על פניו שרצה לפסוק שם כן עז"א לפי סברתך תוכל לר"ת לומר כן אבל לא לשאר פוסקים כיון דלשאר פוסקים בד"ח אינו מעלה ומוריד אבל באמת אפי' לר"ת אין אומרים שבועה מחזקת הקנין ומ"ה לא מחלק רמ"א כלל בין הכא לסי' ר"ט ובר מכל דין דפשוטן של דברי הרמ"א מורים לעיל דבאמת לא קי"ל כר"ת ולא סגי בבד"ח אלא צריך גם מעכשיו כמ"ש בסעיף י"ז ואחר כ"ז עיינתי בד"מ שכתב כאן וז"ל ובתשו' ריב"ש סי' של"ה כתב באסמכתא אע"ג דלא קניי' מ"מ צריך לקיים שבועתו וכו' אם מת יורשים פטורים וכן אם נשאל על שבועתו פטור עכ"ל הרי בהדיא כמ"ש והר"ב בעל הסמ"ע לא עיין כל הצורך בזה:

לקיימם. לאפוקי אם התנה תנאים שא"א לקיימן דהמעשה קיים והתנאי בטל דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ושם אפשר לקיים היה וגם ילפינן מהתם כל שאר דיני התנאי כמו שרמז המחבר במ"ש וכבר נתבאר משפטי התנאי כו' והא דלא נקט אלא פרט זה דאפשר לקיים לחוד משום דבענין זה איירי כאן ללמדינו דאם נתקיימו התנאים נתקיים הקנין עכ"ל הסמ"ע עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ז ועיין מדיני אסמכתא בתשו' רשד"ם סי' נ"ח וסי' ק"ח וקכ"ח:

הלוקח. בטור מפורש כגון שא"ל אם יטרפוה ממך אזי אגבה לך שדה אחרת טובה ותפרע ממנה קרנך ושבח השדה ופירי שלה ע"ש. סמ"ע:

מילי. הרא"ש פירש הדבר דמדלא חזר הלוקח התנאי שהוא טובתו ש"מ דאף הוא לא החשיב דברי הבטחת המוכר לעיקר אלא שבא להניח עוצבו ורוגזו דהלוקח וחשב הלוקח בלבו אם אחזור התנאי יחזור המוכר מיד מדברי הבטחתו וטוב לי השתיקה אולי יבוש לחזור מהבטחתו לאח"ז אבל הסכים בדעתו לקנותו אף בלא אחריות כו' ע"ש כי כן הוא כוונת הרא"ש בשינוי לשון לתוספות ביאור. שם:

לגמרי. (בדברי הטור מבואר האי לגמרי דהיינו שכבר נתן לו המעות ולא נכתב עדיין השטר כו' משמע מזה דקודם נתינת המעות מיקרי תחלת המכר ומ"ש אח"ז אבל אם בתחלת המכר כו' משמע דתחלה משמע קאמר והיינו כל זמן שלא הושוו עדיין בקציצה אמר המוכר טובת הלוקח באותו הפעם ודאי מצי הלוקח לומר לא הסכמתי בקציצה זו רק אחר ששמעתי שאתה מתנה לטובתי אבל אם כבר הושוו ואחר כך אמר המוכר לטובת הלוקח אע"פ שלא נתן המעות עדיין מיקרי קודם שנגמר המקח ולא מהני שוב תנאי המוכר לטובת הלוקח והא דכת' הטור כגון שנתן המעות כו' להורות דל"ת דזהו כאחר גמר המקח לגמרי הוי ואפילו אם התנה הלוקח טובת עצמו יהא צריך קנין חדש קמ"ל דעדיין מקרי תוך המקח. ט"ז):

ל"ח. וע"ש בטור ובב"י ובמ"ש הבית הלל שם:

בדרך. ועיין מ"ש הסמ"ע בזה ודבריו צ"ע ועיין בתשו' רש"ך ס"ב ס"ס קס"ג כ"כ הש"ך (והט"ז פירש דברי הרמב"ם דה"ק כל שהקדים הקנין לעשיית התנאי דהיינו שקנו מידו שיקנה תיכף רק שהותנה תנאי על הקנין משמע שמחזיקו מיד ע"פ הקנין רק שמבקש ממנו איזו דבר וכיון שהוא בידו אין זה אסמכת' אבל אם לא קנו מידו עתה פירוש שלא חל הקנין בסתם שהוא מעתה אלא אמר התנאי תחלה דהיינו אם תעשה דבר פלוני אז תקנה דעיקר כונתו על עשיית דבר פלוני ונמצא שלא הקנה לו רק דרך אסמכת' כי התנאי עיקר ולפ"ז א"צ למ"ש הב"י על מ"ש הרמב"ם בד"א כשקנה באחד מהדרכים דר"ל אחד המיוחד דהיינו בחזקה והוכרח לזה משום דמהני אף שלא במעכשיו אבל לפי מ"ש הטעם דזה חשיב כאילו אמר מעכשיו אתיא לישנא דאחד מהדרכים כפשוטו באחד מדרכי הקנאה כן נ"ל עכ"ל):

לילך. (בטור כתוב אם פירש בשעת מכר ע"מ לדור במקום פלוני כו' המקח קיים כיון שעלה כו' ופסק כא"ד בש"ס דאדעתא למיסק והא סליק ליה ותמוה הוא דהא ע"כ א"א לפרש האי לישנא אלא באומר לשון עלייה לחוד אבל במזכיר ל' דירה ולא הליכה כל כמה דלא מיתדר ליה אפילו ללישנא בתרא המכר בטל ונלע"ד דט"ס הוא בטור וכצ"ל ע"מ לילך לדור במקום פלוני וכן הוא בפסקי הרא"ש להדיא ע"ש והטעם בזה אף שהזכיר גם הדירה מ"מ ההליכה היא עיקרית אלא שפירש לאן ילך וגם בהרמב"ם כתוב וא"י לעלות משמע שפוסק כא"ד ולא הזכיר הדירה ומזה נ"ל מי שמכר ביתו ואמר שרוצה לעשות איזה פעולה במקום פלוני והלך ולא מצא שם לעשות כן דהמקח בטל אע"פ שהלך כיון שלא הזכיר ההליכה ועוד נראה שאם אמר לילך ולדור הוי הדירה תנאי מחדש ואז גם הדירה מעכבת המקח משא"כ באומר לילך לדור דמשמע שההליכה לצורך הדירה אז הדירה אינה כתנאי ועכ"פ אע"פ שהיתה כונתו בלי ספק גם עליה מ"מ הוי דברים שבלב ואינן דברים רק גילוי מלתא בפירוש בעינן. ט"ז) עיין בתשו' מהר"א ששון סי' ע"ז וסי' ע"ח ובתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' א' ובתשו' ר"מ אלשיך סי' ל' וסי' ע"ח ועיין בתשובת מהר"מ מלובלין מדינים אלו בגט דווינ"א ועמ"ש הטור דאם התנה עמו ע"מ לדור שם ועלה שם המקח קיים וכ"כ מהרש"ל בתשובה סי' ל"ח בשמו וכתב שכן משמע בהרא"ש ולא ירדתי לסוף דעתם דלא משמע בהש"ס ובהרא"ש מידי (רמז למ"ש הט"ז כנ"ל) דהתם מיירי אדעת' למיסק ולא אדעתא לדור וצ"ע עיין בתשובת רשד"ם סי' ק"צ וסי' רל"ב רמ"ז ר"ס רפ"ט ושצ"ז עכ"ל הש"ך:

מטלטלים. (כת' הט"ז ולפ"ז צ"ל דמ"ש הטור בס"ז וכן הדין במוכר חפץ לקנות בדמיו כו' ר"ל שהמוכר חפץ לקנות שדה פלו' כו' וכן הוא להדיא ברש"י הביאו הב"י ע"ש עכ"ל אבל בלוקח אין חילוק בין קרקע למטלטלים וכן משמע בב"י שכת' במחו' ל"א וז"ל מוכר שום דבר וגלה דעתו שרוצה להוליכו למקום פלו' כו' יכול לחזור בו ע"ש כ"כ בתשו' שער אפרים סי' ק"מ ולכן פסק שם בלוקח שגילה דעתו בשעת גמר המקח שקונה חפץ בשביל איש א' ולא התנה בפירוש שאם לא ירצה האיש ההוא ליקחנו שיחזור לו החפץ עדיין לא נתן מעות ואח"כ לא רצה האחר ליקח החפץ ופסק הלכה למעשה דהמקח חוזר וצריך המוכר לקבלו אם לא נתן הלוקח המעות עדיין וע"ש):

דבמתנה. הטעם דדוק' במכר דקיבל מעות מסתמ' גמר ומקני אם לא דפירש משא"כ במתנה דהיא בחנם אומדן דעת כל דהו מבטל המעשה ואמרינן דלא גמר בדעתו ליתן לו בחנם. סמ"ע:

שהקנה. עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קי"ח:

כשיתן. עיין בסמ"ע פי' סעיף זה והב"ח מפרשו דהיה בקנין בסתם תחלה ואח"כ קנו מהמוכר שיחזור לו כמ"ש בס"ז ע"ש וכ"כ הכ"מ. ש"ך (וז"ל הט"ז בסמ"ע הוקשה לו בזה ודחק בישובו ונלע"ד דלא מיירי כאן באכילת הפירות אלא בעיקר קיום המקח דנ"מ אם המוכר אין בידו מעות מזומנים לשלם לו כמו שהתנה עמו ורוצה לבטל המכר מטעם אסמכת' והמעות יהיו הלואה בידו לשלם במטלטלים בשומת ב"ד קמ"ל דאם אינו מחזיר לו כפי תנאו הוי מקח גמור וא"י להוציא ממנו עכ"ל):

בעל כרחו. עיין בד"מ וצ"ע ועיין בהה"מ פ"ח מהל' גירושין. ש"ך:

קרקע. עיין בי"ד סי' קע"ד ס"א וס"ג ובתשו' רשד"ם סי' רס"ב ורס"ד ובס' א"א סי' מ"ט דף צ"ה ע"ג:

סתם. עיין בסמ"ע ובט"ז שהאריכו בביאור דין זה ע"ש ובתשו' רש"ך ס"ב סי' ל"ב ובתשו' ן' לב ס"ב סי' ע"ד וס"ד דף ע"ח ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קצ"ה וסי' רי"ח בסופו ובמהר"ט סי' ק"ב:

גמורה. ר"ל דכוונת השליח היה לו' אני איני מכניס ראשי בזה לשנות בשליחותי ולקנות על תנאי אלא אני קונהו ממך בלא תנאי רק מאחר שהיא קרובתך קרוב לו' שתחזיר מרצונה הטוב וא"כ אם היינו אומרים שהמוכר סמך נפשו על דברי השליח היה הקנין קנין גמור דאף שתחזיר לו אח"ז ה"ל כלוקח שאמר אחזירנו לך מדעתי לכן כת' הרמב"ם והמחבר שהרי לא סמכה דעתו כו' ובש"ס שאמרו סמכא דעתיה פירשוהו דר"ל שדברי השליח היו בעיניו אסמכתא בעלמ' ולא סמך על דבריו ולא גמר והקנה כי אם על תנאי ובענין הפירות שאכל תוך הזמן ע"ל ס"ס קפ"ב ובי"ד סי' קע"ד ס"ג עכ"ל הסמ"ע והש"ך כת' דבתשו' מהר"א ששון סי' מ"ט האריך בדין זה לבאר דעת הפוסקים ושיטת הש"ס ודברי הרא"ש בזה ע"כ וכת' הב"י בשם תשובת הרשב"א על ראובן שהיה חייב מנה לשמעון ומכר לו קרקע באותו מנה וכת' לו שטר מכירה אבל לא החזיק בקרקע ושמעון כת' לראובן שאם יפרע לו המנה שחייב לו המכירה תהא בטילה ואחר כך אמר ראובן שפרע לשמעון ופסק דנאמן ואינו יכול שמעון לו' שטר מכירה שלך בידי מאי בעית מאחר שאינו נותן אלא מחמת החוב אינו אלא מלוה על פה עכ"ל:

אסמכת'. ל' הש"ס כל דאי אסמכתא היא ולא קניא ור"ל דמי שאינו גומר ופוסק למכירתו אלא אומר אם לא יהי' זה הדבר יהי' מכירה כו' אמרינן דסמך דעתו שיהי' אותו דבר ולא תהא מכירה ואילו ידע שלא יהי' הדבר לא היה תולה המכירה בו כגון זה שסבר שיהיו לו מעות ויוכל לפדות שדהו תוך ג"ש נמצא שלא גמר בדעתו מתחלה להקנותו לגמרי מש"ה לא קנה ול"ד לתנאי ב"ג וב"ר דידוע הי' כוונת משה רבינו ע"ה דדעתו להקנותן לגמרי אלא שהתנה תנאי כפול שאם לא יקיימו תנאם שיחזרו ויקחו מידם עכ"ל הסמ"ע וע"ל סי' ע"ג סי"ז ובתשו' רש"ך סי' קע"ז:

מעכשיו. ואפי' להי"א שכתב הרמ"א בסי"ד דמעכשיו לחוד לא מהני שאני הכא דנתנן לידו מיד בתורת משכון ושעבוד על מעותיו והוי כעין מקח וממכר גם עשה לו טובה הלכך אמרינן דדעתו היה להיות קנין גמור מעתה רק שהתנה שיהא בידו לפדותו תוך ג"ש כ"כ הרא"ש ומ"מ הפירות לא יאכל מלוה זה תוך ג"ש דשמא יבא לפדותו ויהי' הלואה למפרע ויאכל הפירות בתורת רבית וכן פרש"י בהדיא. בסמ"ע:

הקפיד. דאז ראינו שגמר בדעתו להקנותו לו דאל"כ לא היה מקפיד כיון שיבא לפדות. שם:

וכן. כת' הסמ"ע דקמ"ל בזה דאע"ג דא"ל בלשון אם לא אפרע כו' אפ"ה לא הוי אסמכת' לענין זה וא"י לסלקו בקרקע אחרת וכן פי' תלמידי רשב"א הביאם הב"י וכו' ע"ש:

תוך. חילוק זה מבואר בהרא"ש דלאחר ג"ש הוי מחילה בטעות דהלוה הניחו לאכול מפני שסבור שנחלטה הקרקע להמלוה ע"פ תנאו ושוב נודע לו שלא נחלטה וה"ל כמי שהניח את חבירו ליטול חפץ מרשותו דסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו אבל תוך ג"ש ידע שהשדה היא בידו לפדותה והניחו לאכול בתורת רבית וס"ס אינו אלא אבק רבית עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' כ"ג ובתשו' רשד"ם סי' רס"ג:

חולקים. דלא אמרינן בשאר דברים דהוי' מחילה בטעות ולא שמיה מחילה אלא כיון דבא לידו לא מפקינן מיניה דדוקא הכא בהלוה על שדהו אמרינן אע"ג דבאו כבר הפירות לידו אפ"ה מוציאין ממנו משום דתחלת הענין הי' בתורת הלואה אלא שבתוך ג"ש אכל בתורת רבית ואינו אלא אבק רבית ולאחר ג"ש הוי מחילה בטעות כמש"ל משא"כ בשאר ענינים דלא הי' תחלתן בתורת הלואה ולדעה הראשונה שכת' המחבר דמוציאין מידו אפילו הפירות דתוך ג"ש כ"ש שיש לחלק בין נדון זה דהוי הלואה ומחשב לר"ק ובין שאר אסמכתא דלא הוה מתחלה בתורת הלואה והכי מחלק בש"ס התם הלואה הכא זבינא ע"ש פ' א"נ סוף דף ס"ו אלא שיש בזה פירושים. סמ"ע:

מחול. (וקשה הא קי"ל בסי' רמ"א דמי שיש לו חפץ ביד חבירו ורוצה להקנותו לו לא יאמר מחול לך אלא תקנה אותו וא"כ במה קונה המוכר הערבון כאן וא"ל דמיירי שנתנו בתורת פרעון דא"כ הא קי"ל אם נתן לו בתורת פרעון קנה לדברי הכל וצ"ל דמיירי שהערבון הוא מעות לכך קנה במחול לחוד א"נ דלאו דוקא קאמר מחול אלא בענין המועיל לזה. ט"ז):

לכפול. ובש"ס מוכח דכנגד שיווי הערבון קנה מהקרקע שבא לקנות ואין המוכר יכול לחזור בו וכן דעת הט"ו שכתבו א"צ לכפול הא כנגד ערבונו קנה. סמ"ע:

אסמכת'. משמע הא לאו הכי כגון שסילק האסמכת' יתן והיינו כשהתנה שיהו המעות מתנה דאל"כ ה"ל שטר שנמחל שעבודו וכמ"ש ס"ס נ"ה בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן ושאר פוסקים ואע"ג דהרמב"ם ס"ל בסי"א דבדבר שהוא בידו לא שייך אסמכתא שאני הכא כיון שהוא ביד שליש ותלה הדבר בהחזרת השטר ואה"נ אם נתן השטר ביד המלוה וא"ל כן שיהיו המעות מתנה זכה במה שבידו ואין כאן אסמכתא וכך כתב הה"מ לדעת הרמב"ם ומביאו בית יוסף וכן הוא בתשובות הרמב"ן סי' א' לדעת הרמב"ם וכן נראה לי עיקר בדעת הרמב"ם וע"ל סי' כ"א ובתשו' מהרשד"ם סי' ר"מ ובתשובת מבי"ט ח"א סי' ס'. ש"ך:

ובשטר. ואפי' אם עשה קנין ע"ז מיד מ"מ כל שגילה דעתו שעיקר כוונתו אינו כדי להקנותו אלא שיקויים תנאו מחשב אסמכתא. סמ"ע:

האומר. עיין בב"ח מ"ש ליישב הא דמהני תנאי ב"ג וב"ר אף שהיה תולה בדעת אחרים ודבריו תמוהים דמ"ש דמדאורייתא אסמכתא קניא והביא ראיה מערב דלמא שאני ערב בההיא הנאה כו' וכמ"ש להדיא בש"ס עיין בתשובת רשד"ם סי' רס"ה. ש"ך:

מקנה. (פי' דתלה הקנין באם יעשה ולא בדרך תנאי שתקנה עכשיו ע"מ שתעשה לי דבר פלו' אח"כ הוי אסמכתא דכל שהוא ביד הלוקח כאילו הוא ביד אחרים וצ"ל שהחפץ הנקנה הוא ביד הקונה עד שיקיים התנאי דאל"כ לא שייך קנין כלל אפילו אי לא הוי אסמכתא דהדרא סודרא למריה והטור לטעמיה דס"ל דגם מה שבידו הוי אסמכתא. ט"ז):

באמנה. דאע"ג דלאו אסמכתא היא מ"מ כל דבר צריך קנין וכשמונח המעות על הדף זהו קנינו מפני שהדף מושאל ומוקנה לשניהן ומי שירויח קונה לו הדף המעות מיד דה"ל כחצרו ורשותו שקונה לו. משא"כ כששוחקים באמנה. סמ"ע:

בזה. פי' אפי' איכא הני תרתי דשניהן מתנין זה כנגד זה וגם אינו בידן ס"ל להי"ח דהוי אסמכתא. שם:

מעכשיו. עיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' מ"ו ובתשובת רש"ך ס"ג סי' ז':

זה. כתב הסמ"ע דהצריך לכתוב זה משום דס"ל דאין קנין קונה אלא בדבר ידוע וע"ל סי' י"ב ס"ט וסי' כ"א ועיין בתשובת ר"מ מינץ סי' י"א:

וקנו. ה"ה שאר קנינים נמי אלא קמשמע לן דאפילו בק"ס לא אמרינן דסתמא הוי כמעכשיו דאל"כ איך יקנה אחר דהדרא סודרא למריה אלא צריך לומר בפי' מעכשיו. סמ"ע:

חשוב. הסמ"ע הוכיח דדעת הפוסקים הוא דבק"ס בב"ד חשוב לחוד סגי וא"צ לפרש בהדיא מעכשיו דסתם קנין בבד"ח הוא מעכשיו אם לא שהתנה בהדיא שלא יתחיל הקנין מעכשיו דאז לא מהני ליה נמי קנין דב"ד חשוב ע"ש (והט"ז תמה עליו ע"ש באריכות ומסיק דנ"ל שאין כח להוציא ממון נגד האחרונים דבעינן תרווייהו וכפשטות דברי הרמ"א) עיין בתשו' רש"ך ס"ב סי' קע"ז ובתשו' ראנ"ח סי' ס"ו:

דלא. מלשון זה משמע דאע"ג דידעינן בודאי דלא קנה בבד"ח מהני הודאתו והטעם כיון דהודה ואמר שקנה ה"ל כאילו ידענו שגמר והקנה מש"ה מהני כאן טפי מהמקנה באג"ק דמוכח בס"ס קי"ג דאם ידענו בודאי שאין לו קרקע דלא מהני הודאתו שהקנה אג"ק דשאני התם כיון דאין לו קרקע במה יקנה אבל כאן דתלוי בגמר ומקנה והרי הודה שקנה בבד"ח וה"ל כאנן סהדי דגמר והקנה ומיהו ק"ק די"ל דלאו בגמר דעתו לחוד תליא אלא מכח דהפקר ב"ד הפקר וכמ"ש המרדכי. סמ"ע:

כשהיו. עיין בתשובת מהרי"ט סי' קל"א ובתשובת רש"ך ס"ג סי' ז' ול"ד:

קונים. (אע"ג דמחילה א"צ קנין היינו מחילה ברורה משא"כ בזה שהי' תלויה ודומה למוחל ע"י פשרנים כמ"ש בסי' י"ב ס"ו ע"ש. ט"ז):

מעכשיו. (הקשה הב"י כיון שיש מעכשיו בהא לחוד סגי לדעת הרמב"ם ונ"ל דהיו חוששים דלפעמים אדם מחייב עצמו בסך גדול אם לא יקיים השידוך ואין לו כספים לשעבד ממילא הוי משעבד עצמו בדבר שלב"ל ואע"ג דכת' הב"י בסי' זה בשם הרא"ש דיכול לשעבד עצמו בכתובה גדולה אע"פ שאין לו. מ"מ מוכח שם דלהרי"ף ליתא האי סברא ועי"ל דהכא דהוי אסמכתא כ"ע מודים שאינו מתחייב במה שא"ל כיון שצריך מעכשיו ואם אין לו עכשיו נכסים לא שייך מעכשיו דהיאך יחול השעבוד ע"כ עשו להיפך שזה הודה שחייב לזה סך גדול וזה יכול למחול חוב שלו מעכשיו אם יקיים זה השידוך. שם):

שנהגו. עיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ע"ח ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ס"ג וח"ג סי' ל"ד:

בשידוכים. פי' הסמ"ע דאף שגזם לקנוס נפשו בסך חשוב שהבושת הוי כ"כ דבר גדול שכדאי הוא להפסיד עבור זה כ"כ ויותר מזה (ועיין בתשובת צ"צ סי' ק"ב ובתשובת עה"ג סי' ע"ד מעניני קנס בשידוכין ע"ש):

קנין. היינו ע"פ מ"ש בב"י ובד"מ אבל בפ' א"נ כשכ' המרדכי דברי ר"ת כ' והה"נ בשידוכין אע"ג דלא הוי בד"ח ולא אמר מעכשיו שקנו כו' ולפעד"נ דבשידוכין כ"ע מודו דלא בעי קנין וכן משמע להדיא ממ"ש התו' והפוסקים שהוא כדי שיתחייב החוזר בו קנס לדמי הבושת כו' והוי כמו אם אוביר כו' ודו"ק וכן הוא להדיא בהגמ"ר דב"מ בשם סמ"ג גבי מלמד דאע"פ שלא הקנה חייב בקנס ואפי' מאן דס"ל במשחק בקוביא דבעי קנין מודה הכא. ש"ך:

מזומן. דג"כ מפסיד הבע"ה שיהא בנו בטל ופסידא דלא הדר הוא עיין בתשובת ר"מ אלשיך ס"ס ל"ט:

בגוף. ול"ד למ"ש בסי"א הנותן ערבון כו' דיש חולקין וס"ל דאפי' חזר בו הלוקח לא זכה המוכר בגוף המשכון דשם הטעם כיון דהמוכר החוזר לא נתחייב בהקנס גם הוא פטור ע"ש עכ"ל הסמ"ע (והט"ז הקשה עליו דהא כ' הב"י בסט"ו תשו' הרא"ש שכת' בשם הר"מ דבמשכון שייך אסמכתא והביא ראי' מההיא דאי לא פרענא לך גבה מהאי חמרא כו' והתם הוי ממש כה"ג דאומר תזכה בגוף החפץ ונלע"ד פשוט דהכא אם אומר תזכה בגוף החפץ היינו מעכשיו וכן הוא בל' התו' פ"ק דקידושין דף ח' וז"ל וכשרגילין לעשות שדוכין צריך להזהר שיאמר הריני מקנה לך בגוף החפץ מעכשיו וכן משמע ל' המרדכי עכ"ל:

לדון. (אבל אם כתוב בל' זה ושטר זה נעשה בענין שאין בו אסמכתא מהני שפיר שמודה שלא היה שם אסמכתא כלל דהיינו שנעשה בבד"ח והודאת בע"ד כק' עדים דמי וזה עדיף ממי שצוה לכתוב שט"ח דבסט"ו כן נ"ל ברור ט"ז) וע"ל סי' י"ב סי"ט ובסי' ס"א ס"ה:

ושבועה. עיין בסמ"ע שהאריך בזה ומסיק וכת' ז"ל אבל לדידן דקיי"ל דמהני קנין בבד"ח בלי מעכשיו מהני נמי השבועה וכמו שהשיב הריב"ש להשואל כו' והב"ח חולק עליו שהריב"ש לא השיב כן אלא לדעת השואל אבל ליה לא ס"ל הכי וכ"נ עיקר וכן משמע להדיא בתשו' הריב"ש סי' שמ"א ע"ש (וכן השיג עליו הט"ז ע"ש) עיין בתשובת מהר"מ מינץ סי' ט"ז ובתשובת מהר"א ששון ס"ס ס"ד ובתשו' ראנ"ח סי' ס"ו. כת' מהרי"ו סי' קל"ז ואי לא דמסתפינא מחבירי אמינא דלא החמירו בת"כ אלא כשנותן ת"כ לאדם לעשות דבר לאותו אדם עצמו כגון צדקיה לנ"נ וכן ברית בין הבתרים אבל בנ"ד כיון שלא נתנה ת"כ אל המשודך בעצמו אין להחמיר כולי האי וסברא גדולה היא כיון דטעמא שהחמירו משום דהוי כמו כריתות ברית ע"כ עיין בתשובת רמ"א סי' מ"ט וק"ח ובתשובת רש"ך ח"ב סי' ס"ג וס"ס קמ"ד ובח"ג סי' (ל"ד) [ל'] וסי' ק"ה ובתשובת ראנ"ח סי' ל"ד. ש"ך:

שקבל. פי' אף דודאי לא קיבל עליו כן אלא שתקון סופרים הוא שכותבין כן וכן הוא בתשו' מהר"ם פדואה סי' נ' בהדיא אלא שנסתפק שם בדבר אי מהני והרמ"א הכריע דמהני ודימה זה לכתוב בשטר שקנה בבד"ח דמהני אף שידוע דלא קנה בבד"ח כמ"ש בסט"ו ומינה דכמו התם בעינן עכ"פ שיאמר המקבל לעדים שיכתבו שטר ואז אמרינן דקיבל עליו בכל תוקף שיכתבו הסופרים כן בעינן גם בזה מיהו צ"ע דלפ"ז בזה"ז דכל המקבל קנין בפני עדים דעתו שיכתבוהו בכל יפוי שטרות שנוהגין לכתוב לפ"ז אין דין אסמכתא בשטרות הנעשין בקנין לפני עדים והן כותבין בשטר שקיבל עליו כל זה בח"ח ובש"ד וצ"ע. סמ"ע:

קונה. במרדכי מבואר בשם מהר"מ דאפילו באומר דבר זה לכשיבא לידי אתננו להקדש אף על גב דאית ביה תרתי אסמכתא ודבר שלא בא לעולם אפילו הכי חייב לקיים נדרו מטעם כיון דבהדיוט יכול להקנות זה הממון לפחות משבא לעולם במסירה או בקנין. מהני גבי גבוה האמירה קודם שבא לעולם לכשיבא לעולם שיצטרך ליתן כיון דנעשה נדר וה"ה לאסמכתא כו' ע"ש:

בזה. דכיון דלא תלהו בענין אחר אלא חייב נפשו לחבירו בלי שום תנאי ודאי גמר בדעתו ליתנו לו. שם:

להרמב"ם. וכ"כ הט"ו בשמו בסי' ס' ס"ב וטעמו דאין דרך בני אדם לגמר ולשעבד נפשם בדבר שאינו יודע הקצבה ומה"ט כתבו נמי בס"ס קל"א דערב לא נשתעבד בדבר שאינו קצוב גם בסי' רל"ב ס"ז במוכר לחבירו דבר וא"ל יש בו מום ע"מ שלא תחזור כו' הרי הוא חוזר עד שיפרש המום ע"ש וכת' הטור שם הטעם משום דאין אדם מקנה לחבירו דבר שאין לו קצבה ושהרא"ש חולק ע"ז וס"ל דיכול להקנות ע"ש וצ"ע דכאן כת' המחבר דכל האחרונים חלקו על הרמב"ם וכן כת' בסי' ע' ובסי' קל"ד וסיים דהכי נקטינן ובסי' רל"ב שם סתם כדעת הרמב"ם ולא הזכיר שם המחבר ולא הרמ"א דעת החולקים כלל וי"א משום דמשמע ברמב"ם דיש טעם אחר שם והוא דנלמד מדין אונאה ע"ש וכ"כ המחבר שם אבל מ"מ זה דוחק דהרי הב"י כת' שם דאין ללמוד מדין אונאה ועיקר הטעם הוא משום דבר שאין לו קצבה וצ"ע שם (ע' מ"ש בזה בסי' ס' ס"ק ז' ובסי' קל"א ס"ק כ"ז ע"ש): (*)

המקנה כו' בין כו'. ב"מ ס"ה ב' ב"ב סג א' קל"ז ב' ושאר מקומות ועבה"ג ועמש"ל סי' רט ס"ח:

מיהו י"א כו'. ב"מ שם ועתוס' ד"ה פטומי כו' וכ' י"א שדעת הרמב"ם אינו כן כמ"ש בס"ז:

אבל אם כו'. תוס' דהא רוב תנאים כ"ה וכמ"ש המקדש את האשה וא"ל ע"מ שאני כהן כו' ועבא"ע סי' לח ס"ח: (ליקוט) אבל אם בתחלה כו'. ממ"ש בקדושין ך"ז א' ע"מ שתכתבו כו' אע"ג שהיא לטובת הלוקח. ר"ן שם בשם הרמב"ן (ע"כ):

וכן אם כו'. זהו ענין אחר בפ"ע וכמ"ש בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם כו' ואפי' למאן דס"ל דצריכה גט אמר אביי שם ל"ת טעמיה דרב כו':

י"א דה"מ כו'. דברי הרמב"ם בזה לקוחים מדברי רב האי גאון בשי"ד שכ' אם אמר הרי המכר מכור לך אם תעשה כך וכך נמצא דלא גמר והקנה באותו שעה כיון שלא אמר מעכשיו ואף שקיים תנאו בטל דהוא אסמכתא שסמך קנין הקרקע לזמן אחר לאחר שהתנה ואינו קנין בשעתו אבל כל היכא שאומר להיות קנין השדה בשעתו ולאחר הקנין מתנה על התנאי להיות לאיזה זמן שירצה לא הוי אסמכתא כגון שאמר מעכשיו או ע"מ כדגרסי' הלוהו על שדהו כו' ואוקמינן בדא"ל מעכשיו וכמ"ש בקדושין ס' באומר ע"מ דהוי הקדושין תיכף והוא יתן וכן בגירושין כמ"ש שם ובגטין ע"ד ואפי' נתקרע הגט או נשרף או שקבלה קדושין מאחר בקדושין ואמר שם ולאחר לא תנשא כו' לחומרא בעלמא שמא לא תתן ויהיה הגט בטל למפרע אבל מדינא מותרת לינשא לאלתר וכמ"ש שם ושם דכל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ושם ספ"ז הכל מודים כו' ע"מ כו' מעכשיו קאמר כו' לא נחלקו אלא באם כו' והוא אי בלשון ארמית דאמרי' בב"מ שם כל דאי אסמכתא ע"ש שהאריך וכללו של דבר דנחית לחלק בין אם או ע"מ וכן הרמב"ם כ' כאן בדרך כלל לחלק בין אם לע"מ ומפ' והולך שם הלכה גדה"ו כיצד המוכר כו' ע"מ כו' אבל אם התנה וא"ל אם כו' לפיכך כו' וכן כו' וכן כו' ולבסוף אמר ג"כ דין דמעכשיו וז"ש כאן כשקנה בדרך כו' דאם אמר בלשון ע"מ קנה מיד וכמ"ש והוא יתן ומקודשת ומגורשת מיד ואח"כ תקיים התנאי ואמר דוקא כשקנה כו' אבל אם לא קנה אע"ג שע"פ עשה מה שעשה בזה לא נקנה לו המכר וכמ"ש שם כיצד כו' והחזיק כו' ודברי' בעלמא הם ואמר כאן בדרך כלל ואח"כ מפ"ו וכ"ה בדברי רה"ג ע"ש ולא כרבים שנשתבשו בזה וסברו שהוא דין בפ"ע ואינו כן:

מי כו' כדי לילך כו'. קדושין נ' א' ההוא גברא כו' ההוא גברא כו' וז"ש או נמנע כו' או לא כו' והוא הני תרי עובדא הנ"ל וע' תוס' שם ד"ה דאיתליד כו':

או נמנע כו'. כלישנא בתרא דרבא דאמר אדעתא למיסק ולכן דוקא שנמנע הדרך ואמר או לא נסתייע כו' שעלה ואתייליד אונסא באורחא כלישנא בתרא דר"א:

או לא נסתייע לו לעלות. כלישנא בתרא דרב אשי שם:

או לקנות החטים. ע' ברי"ף בכתובות שם:

ודוקא כו'. רש"י שם מט ב' ד"ה לנכסיה מקרקעי וערא"ש שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה דברים כו' משמע וקשה כו' ואור"י דצריך כו' וכמו כן אנן סהדי כו' ודוקא במקרקעי שייך אנן סהדי משא"כ במטלטלי וזהו לדעת תוס' דאף בממון בעינן תנאי כפול משא"כ לפי' רשב"ם שם ועבא"ע סי' לח:

ואע"פ שנראים הדברים כו'. שם בסוגיא בקרבן וגטין כו':

ואע"פ שקודם כו'. שם אדעתא כו' ובעידנא דזבין כו' הא קודם אמר וז"ש אדעתא כו':

מיהו כו'. כמו בש"מ שכ' כל נכסיו ומי ששמע שמת בנו כו' ב"ב קמו ב' ומברחת בכתובות עט א' ואפי' לא אמרה מידי כמ"ש בב"ב קנא א' ועתוס' בקדושין שם ובכתובות צז א':

וי"א כו'. כן למד ריא"ז מש"מ ומי ששמע ומברחת הנ"ל: (ליקוט) וי"א כו'. דבזה א"צ לס' ראשונה דבאומדנא דמוכח כו' אלא ההיא דמברחת ומי ששמע משום דהוא במתנה וכן הא דקי"ל כראב"ע ברפ"ה דכתובות ובזה מתורץ קו' תוס' שם מ"ז ב' ד"ה שלא כו' וא"ת כו' וכן ההיא דזבין כו' ואחר כ"ז הדוחק הוצרכו תוס' בעצמן שם לחלק בין נותן דבדעתו תלוי שכ' והא דפריך כו' (ע"כ):

מי כו'. עבה"ג והגאון בשי"ז למד מספ"ה דנדרים מעובדא דשמיט כיפי קני ע"מ להקנות:

ואי נתן כו'. דהוי נתינה כלישנא בתרא בגטין:

מכר לו סתם כו'. מפ' מ"ש לענין אכילת פירות כמ"ש אסור כו' מותר דאל"כ הל"ל חייב להחזיר פטור וכ"פ הגאון ועס"א בהג"ה ועבי"ד ריש סי' קעד בב"י בשם הרשב"א ובש"ע שם ס"א

מעשה כו'. ל' הרמב"ם. והטור כ' שאינה מכורה אלא ע"ז התנאי וע"ל ס"ס קפב ובי"ד סי' קעד ס"ג:

והוא שוה יותר. כ"מ שם מדאמר בגמ' לא קנה אלא כנגד מעותיו אף כנגד מעותיו כו':

וי"א כו'. כמ"ש שם כל דאי לא קנה ושם ואם אמר קני למיגבא כו' אסמכתא היא כו' ועתוס' שם ד"ה ואי כו' ותוס' ד"ה אי ונראה לפרש אי קפיד כו':

וי"א דאם כו'. שם אא"ר פפא אי קפיד כו' ועתוס' שם ד"ה אי ונראה לפרש כו' אלא אי קפיד כו':

וכן כו'. שם אלא אפותיקי כו' ופי' הראב"ד והרשב"א אם לא אפרע לך עד ג' שנים לא תסתלק אלא בזו קנה אע"ג דלא א"ל מעכשיו דלענין אפותיקי למימר כו' א"ל רב הונא כו' וקי"ל כ"מ שאמרו סבר כו' א"ל הלכה כא"ל כו':

כל היכא כו'. שם א"ר נחמן השתא דאמור רבנן כו':

מנכה כו' מפני כו'. שם סז א' עביד רבינא עובדא כו' וכ' הרי"ף וכ"ש במשכנתא בלא נכייתא שהוא רבית קצוצה כמ"ש שם משכנתא מאי כו' ושיטת הרי"ף דבמקום דמסלקי משכנתא בלא נכייתא הוי רבית קצוצה מהא דרבינא כנ"ל ובנכייתא הוי אבק רבית דאמרי. שם האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי כו' ומוקי הרי"ף בנכייתא ובאתרא דלא מסלקי בלא נכייתא הוי אבק ריבית כמ"ש שם ס"ב א"ב והרי משכנתא בלא נכייתא כו' וע"כ באתרא דלא מסלקי ובנכייתא הוא פלוגתא שם ס"ז ב' כגי' בגמ' שם האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא כו' וצורבא מרבנן כו' ומסקנא אפי' לכל אסור אלא במשכנתא דסורא כמ"ש מאן דאסר בבתרייתא כו' מ' דאוסר לגמרי לכל וכ"כ בש"ע בי"ד ריש סי' קעב וכ"ד הראב"ד אלא שמתיר בנכייתא באתרא דלא מסלקי כמ"ש שם רבינא אכיל ואינהו מחמרי אנפשייהו ודעת הרשב"א דבנכייתא שרי בין אתרא דמסלקי בין אתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא החילוק כנ"ל לדעת הרי"ף ודעת תוס' דבאתרא דמסלקי ובלא נכייתא הוי אבק רבית והשאר מותר לגמרי וכן רש"י שם ד"ה באתרא דמסלקי לא ניכול כו' וע"ש בהג"ה ויש עוד שיטה חמשית והוא דעת הרמב"ם פ"ו מה' מלוה וע' בטור וב"י בי"ד שם ובלח"מ שם ועבסה"ת שמו ס"ב א' וברא"ש שם. ונמצא לדעת הרי"ף וראב"ד ורשב"א וכן לרמב"ם במתני' דהלוהו שיכול לסלקו הוי רבית של תורה. ולדעת תוס' הוא אבק רבית ומ"ש שם עבד רבינא עובדא דוקא בזביני משום מחילה בטעות ולא בהלואה כמ"ש תוס' שם ד"ה פירי ומ"ש ר"ן שם הדר פירי היינו מה שאכל לאחר שלש שנים משום דאכל בתורת מכר והוי מחילה בטעות כמ"ש שם למימרא דסבר ר"ן כו' התם זביני כו' ועתוס' שם ד"ה התם כו' ומפ' ר"ת כו' וז"ש וי"א דפירות כו' אבל כו' וכן בכ"ד כו' וכפיר"ת:

ויש חולקים כו' ודוקא כו'. כפרש"י שם ד"ה הכא הלואה כו' וכ"פ הרי"ף בהלואה דאיכא איסורא גביה לא הויא מחילתו מחילה משום איסור רבית ועבנ"י שם וז"ש דאם בא ליד כו' כמ"ש ר"ן מודינא דאי שמיט כו' ואמרי' התם בזביני. ודוקא פירות כו' כמ"ש ר"ן הדרא פירי וכמ"ש הכא הלואה וכנ"ל:

קנה זה כו'. כמ"ש בנדרים כז ב' שאני הכא דאמר ליבטלן זכוותיה ובזה א"צ לקנין בב"ד חשוב וער"ן שם שאני הכא דאמר ליבטלן וכוותיה כלומר כו' וכ"ד הרמב"ם ז"ל ובב"מ מח ב' וע"ז ב' דיו שיקנה כו' מ' דל"פ אלא שלא יכפול לו ערבונו:

ויש חולקין כו'. כפרש"י שם ד"ה דיו שיקנה כו' וההיא דנדרים פי' הר"ן שהוא כהודאה שראיותיו שקר ועוד פי' דמ"ש והלכתא אסמכתא כו' חוזר למעלה שאין הלכה כר"ה באומר ליבטלן זכוותיה דקניא אלא בקנין בב"ד חשוב והביאו ראיה ממתני' דב"מ הנ"ל הלוהו כו' אע"ג שהשדה בידו וכן מתני' דג"פ המשליש את שטרו וע"כ באומר המעות יהיו מתנה וישאר החוב כבתחלה דאל"כ האיך יחזיר לו את השטר והא נמחל שיעבודו ואעפ"כ אר"י לא יתן דהוי אסמכתא ובכ"מ וב"י תי' בעידי מסירה דגובין בשטר שנמחל שיעבודו כמש"ל סי' מח ואע"ג דדוקא ביום החתימה כמ"ש בפ"ק דב"מ אילימא למחר כו' מ"מ נותנים לו את השטר לגבות מב"ח כשיטת הרמב"ם דגובה מב"ח ודבריו צ"ע למסור לו השט"ח כמ"ש שמא יגבה כו' וכמ"ש בתוספתא ועבי"ד סי' קסא סי"א בהג"ה וכל מי שבא לידו ועבגמ' דב"מ ע"ב א' ובתוס' שם ד"ה שטר כו' ועוד הביאו ראיה מתוספתא דפ"א דב"מ שנים שנתעצמו זב"ז ואמר א' מהן לחבירו אם לא באתי מכאן ועד יום פ' יהא לך בידי כך וכך הגיע זמן ולא בא יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר האיך זוכה בדבר שלא בא לתוך ידו אלא ינתחנו משכן לו בית משכן לו שדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן עד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע הזמן ולא נתן יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר יהודה האיך זכה זה בדבר שאינו שלו אלא ינתחנו מודה ר' יהודה בשנים שהיו עוררים על הבית ועל השדה ואמר א' מהן אם לא באתי מכאן ועד היום אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא בא באמת אמרו שאיבד את זכותו הנותן ערבון לחבירו על הבית ועל השדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום והלה כותב לו אם אחזור בך הריני כופל לך ערבונך והגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי דברי ר' יוסי א"ר יהודה האיך זוכה זה בדבר שאינו שלו אלא נותן לו ערבון שלו ארשב"ג בד"א בזמן כו' אלמא אף במחול פליגי ועוד שם המלוה את חבירו על המשכון וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' אין לי בידך כלום הגיע זמן ולא נתן הגיע משכון בין רע בין יפה ול"פ ר' יהודה כאן ודוקא במטלטלי אבל במקרקעי כה"ג הוי אסמכתא ועבכ"מ ריש פי"א מה' מכירה ויש ליישב לדעת הרמב"ם משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת ויש קצת ראיה לדבריו:

וכ"ש כו'. כנ"ל וכמ"ש בסי"ב:

וי"א כו'. תוס' ב"מ ע"ד א' וסנה' כ"ה א' וספ"ז דעירובין וש"פ:

דכל כו'. ב"מ שם:

ומה שיש כו' אבל כו'. שם וק"ד ב':

לפיכך כו'. כ"כ הטור וצע"ג דמאי נ"מ אם המוכר מתנה או לוקח כיון שבידו ועתוס' שם דדוקא מה שאין ביד הלוקח ולדבריו למה כ' לעיל ובש"ע ס"ט והוא שוה יותר ובגמ' שם סו ב' מ' דאין חילוק בין תנאי דלוקח למוכר ע"ש:

אבל אם כו'. כההיא דפ"ג דסנה':

(ליקוט) בד"א כו' אבל כו'. ר"ל בדברים בלא קנין וכמ"ש הרא"ש בפא"נ ס"ע ואע"ג דיש דברים דנקנין באמירה כו' אבל בקנין קני ומש"ש אע"ג דהאי אסמכתא קניא כו' דאסמכתא אפי' בקנין כו' ט"ס הוא וחסר שם וצ"ל כמ"ש תוס' בעירובין פ"ב א' סד"ה אמר. ואותם המשחקים באמנה אור"י כו' דלמ"ד כו' ולמ"ד כו' וכ"ה חסר בתוס' דסנה' כ"ה א' סד"ה כל דודאי אין כאן מקום לב"ד חשוב ובדרישה דחק עצמו בזה (ע"כ):

וי"א אפי' נתן כו'. כמ"ש בפ"א דקדושין וה"נ כיון שאין חייב לו בלא המשכון דשוחק באמנה:

ודלא כיש חולקין כו'. דס"ל כרמי ב"ח דהוי אסמכתא וכ"פ הרמב"ם ועמש"ל ס"ס רג:

וי"א דאינו מותר כו'. דאע"ג דלא הוי אסמכתא מ"מ צריך קנין בא' מדרכי הקנאה דלא עדיף משאר מו"מ וכמ"ש בתוס' דעירובין פ"ב א' סד"ה א"ר יהודה ואותם המשחקים באמנה כו' ולמ"ד לאו אסמכתא היא האיך יקנה בדברים בלא קנין בשביל שנוצח את חבירו וכמ"ש דברים אין בהן אף מי שפרע וכמ"ש הרמב"ם וש"ע בס"ב דה"מ בשקנה בדרך מהדרכים כו' ר"ל אע"ג דאין בו אסמכתא כגון בע"מ כמש"ל מ"מ דרכי הקנאה צריך אבל כשהמקום והדף קנוי לאותו שירויח קונה לו מדין חצר ורשות כמ"ש בפ"ה דב"ב ועבתוס' דסנה' שם והטור כ' כס' ראשונה ולא הצריך שיהא קנוי וכמו בשותפין וע"ל סי' קעו ס"ג בהג"ה וכמ"ש בפ"ז דב"ב בההוא הנאה דקא צייתי כו':

ולא מקרי כו'. דטעם אסמכתא דסמכא דעתא שלא יצטרך ליתן וכמ"ש בסנה' כ"ה וצריכא כו' דלא גמר ומקני דאמר קים לי כו' וערש"י שם כ"ד ב' ד"ה כל כה"ג כו' דסומך כו' משא"כ בכה"ג:

י"א כו'. כ"פ ר"ת בתוס' שם ושם:

ולכן כל כו'. פ"ב דשבת ועהג"א שם:

וי"א דמעכשיו כו'. דהא כל קנין מעכשיו הוא כמ"ש בספ"ה דנדרים ואפ"ה אמרי' שם בפ"ג דבעי' בבד"ח וההוא דהלוהו על שדהו דשם שאני ועתוס' סו א' ד"ה ומניומי ומפ' ר"י כו' והר"ן בנדרים כו' דאין ראיה מספ"ה שם דודאי סתם קנין הוא מעכשיו אבל אם לא באתי לא מ' מעכשיו אלא בתר ההוא יומא:

וי"א כו'. כמ"ש בפ"ז דגטין ופ"א ופ"ג דקדושין:

ויש חולקין כו'. דוקא בקיום מעשה אמרי' דהוי כמעכשיו כמ"ש בקדושין ובגטין דהמעשה חל תיכף ותנאה הוי מקיים תנאה ואזיל ע"ש משא"כ בקנס ועסמ"ע:

וכל שלשה כו'. דבד"ח מטעם הפקר ב"ד וצריכין שידעו דכאן הוי אסמכתא ומכח הפקר ב"ד מקנין:

וי"א דבעי' כו'. כמ"ש הג"מ בשם רש"י דאין לך שופט אלא אשר יהי' כו' כמ"ש בספ"ב דר"ה:

או המומחה לרבים. מ"מ וכמ"ש בפ"ד דגטין כגון ב"ד דר"א ור"א דאלומי לאפקועי ממונא וה"ה כל שהמחוהו רבים עליהם:

ואם צוה כו'. עמש"ל סי' קיג סס"ב:

ואפי' לא כו'. עמש"ל סי' סא ס"ה:

והוא שיתפיס כו'. במ"ש הג' והרי"ף דמ"ש בנדרים והלכתא קאי אעובדא דשם ולכן קבעוהו הלכתא שם ולא על מתני' דג"פ וכמ"ש הג' דבד"ח לא מהני אלא בעובדא דשם דאתפיס זכיותיה שלא מרצונו דב"ד הזקיקוהו לכך ובעי בד"ח לאפקועי ממונא וא"צ שם מעכשיו אבל בתנאים שבין אדם לחבירו בד"ח לא מעלה ולא מוריד אלא מעכשיו דוקא וא"צ לבד"ח ועברשב"א סי' תתקי"ז ובריב"ש סי' של"ה:

וי"א כו'. שמפרשים מ"ש והלכתא חוזר מכל שינויין שם:

ואם עכבו כו'. גמ' שם והתנן נדרי כו' והלכתא כו':

וי"א דאם כו'. כמ"ש בפ"ק דגטין וכדעת הפוסקים דאב"א ל"פ אתי' ראשון וכמש"ל סי' סח ס"א בהגה:

כשהיו כו'. לרוחא דמילתא דלדעת הרמב"ם במחול לא הוי אסמכתא וכ"ש במעכשיו:

ודרך כו'. לאפוקי בד"ח דוקא דאתפיס זכוותיה בב"ד כנ"ל לדעת הגאונים:

ויש מקומות. הן דברי הרמב"ם אלא כאן לקנס שני הצדדים וע' בא"ע סי' נ' סו בש"ע:

וי"א כו' וכן כו'. תוס' דב"מ מו א' כמו באוביר ולא אעביד אשלם במיטבא דלא גזים וכן כאן כדאי כו' וערא"ש דנדרים שם:

ומיהו כו'. דגם באם אוביר הוא בשטר כמש"ש אלא לפמ"ש בתוס' שם ד"ה היה כו' ה"נ כיון דנהגו כן ה"ל כקנו:

או יאמר כו'. עמש"ל סי' קצ ס"ט: (ליקוט) הלכך כו' או כו'. הרא"ש שם והוא כשני התי' של תוס' ועבא"ה שם (ע"כ):

שטר כו'. ממה שהצריכו אג"ק בפ"ג דב"ב אע"פ שכ' דלא כאסמכתא כמש"ש ולא מהני שם אלא משום דלא הוי אסמכתא ממש דעיקר הלואתו על הקרקע וכן מטלטלי כששעבד אג"ק הוי כקרקע ולא הוי אסמכתא אלא משום דמטלטלי לחודייהו הוי אסמכתא דלא סמיך עלייהו שיכול למוכרם כ"ז שלא שעבדן אג"ק לכך הצריכו למכתב דלא כו' שלא יאמר שנכתב לשופרא דשטרא כדרך טופסי דשטרא ועברמב"ן וברא"ש כלל עב סז משא"כ כאן וכ' בה"ת שמ"ג בשם גאון דדמי לגט שאמר פסול הוא אינו גט דלא אמר כלום כמ"ש רפ"ד דגטין וכ' דל"ד להנ"ל דהא ערב לאחר מתן מעות דלאו עליה קא סמיך ואפ"ה משתעבד בקנין בלא בד"ח וערש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקעות כו': (ליקוט) שטר כו'. ערשב"ם בב"ב מד ב' בד"ה ומקשינן. אבל אקני ליה מטלטלי כו' דכל כו' אע"ג דכ' דלא כאסמכתא (ע"כ):

די"ח כו'. מההיא דפ"ג דב"ב כנ"ל: (ליקוט) דיש חולקין. וראיה מב"ב מד ב' וס' ראשונה ס"ל דל"ד לשם דשם לאו אסמכתא גמורה הוא דהא ערב לאחר מתן מעות דלאו עליה סמיך ואפ"ה משתעבד בקנין אף בלא ב"ד חשוב וערש"י בב"מ ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' ואי ירתי קרקע ויש ראיה לס' ראשונה מדהצריכו לשעבוד מטלטלי באגב ואע"ג דכ' דלא כאסמכתא (ע"כ): (ליקוט) אע"ג די"ח כו'. ערשב"ם שם ד"ה דלא כו' ודמי לאסמכתא כו' אבל ליתא דמשום דאינו אסמכתא ממש מש"ה הוא דמועיל (ע"כ):

(ליקוט) נדר כו'. בפ"ב דנזיר אמר אמרה פרה כו' ועתוס' שם ד"ה הריני נזיר מפיק ה"א כו' ושם בגמ' אלא כגון דאמר הריני נזיר וב"ש לאו תורפיה כו' ואע"ג דאסמכתא הוא ואף ב"ה ל"פ עלייהו בזה אלא משום דתורפיה דהדין גברא כו' ולר' יהודה הפרה היא הקרבן (ע"כ):

וכן אם כו'. ר"ל מטעם הודאת בע"ד כו':

ואם נדר כו'. כנ"ל בש"ע:

חייב כו'. עמש"ל סי' ס ס"ב מהירושלמי: