אין שליחות לעכו״ם ויש שליחות לעבד - שולחן ערוך חושן משפט סימן קפ״ח

אין העכו"ם כו' עיין בתשוב' מבי"ט ח"ב סימן קמ"ה:

בטל השליחות מכל וכל. פי' אפילו אם הצליח רוצה להשלים חסרונו:

אין העכו"ם נעשה שליח לדבר מהדברים כו'. ילפינן מדכתב גבי תרומה גם אתם ודרשינן גם אתם לרבות שלוחכם שגם הם יכולין לתרום במקום בעל התבואה ומדלא הוצרך גם לרבות שליח דהא כברנילף ממ"ש בפסח וגיטין ובצריכותא (וכמ"ש בסי' קפ"ב) דרשו מגם להקיש השליח לאתם ונכתב למילף מה אתם בני ברית ובני מצוה אף שלוחכם יהיה כן לאפוקי עכו"ם. גם י"ל דאי לאו דנלמד מפסח וגיטין להיות שליח של אדם כמותו היינו מוקמינן יתורא דגם לענין אחר השתא דנילף שליח משם מוקמינן יתורא דגם לזה ללמדינו שהשליח הנלמד ממקום אחר יהיה כמותו גם מ"ש הטור והמחבר דאין ישראל נעשה שליח לעכו"ם מהאי היקש הוא ילפינן דבעינן שיהא המשלח והשליח בענין א' וכן הוא בגמ' בהדיא עפ"ר:

ואפי' אשת איש כ"כ הרמב"ם ובפרישה כתבתי דנ"ל פירושו דאפי' איש זה לאשתו של איש אחר וקמ"ל בזה דאע"ג דרשות אחרים עליה ואינו דומה כ"כ להמשלח מ"ש:

ואפי' עבד ושפחה. פי' אפי' כנענית שהם בני מצות קצת ואע"ג דלענין זיכוי עירוב על ידן וע"י אשתו שנותן לה מזונו' אינו מזכה וכמ"ש הטור והמחבר באו"ח בסי' שפ"ו שאני התם דבעינן שיזכו בו האחרים שמזכה להן העירוב שנשאר בידם ה"ל ידם כיד המזכה וכאלו הן עדיין ביד המזכה משא"כ בשליחות דלא שייך זה דהן מוסרין הדבר ליד מי שנשלחים אליו ועפ"ר:

וישנם במקצת מצות. ר"ל אע"פ שאינו דומי' להמשלח ישראל לגמרי שחייב בכל המצות מ' מ ישנם במקצת המצות:

שלא שלחו אלא להודיעו. פי' להודיעו שהוא צריך לשמן:

ולאהי' לשלחואלא עם בן דעת. ודוקא בפונדיון שנשאר בעין ביד החנוני הוא דאמרי' הכי דכיון דהפונדיון דאבי הקטן הוא אין לו להנות ממנו עד שיגיע לאב חליפין בעדו משא"כ בצלוחית שלא נשאר ביד החנוני אין עליו לשומרו יותר מהאב עצמו שמסרו להקטן ואף שלקחו החנוני בידו למדד ביה להקטן מה בכך אבידה מדעת אביו מעיקרא הי' וה"ה אם הי' מחזיר הפונדיון בעין ליד הקטן ולא הי' רוצה לשלוח ע"י כלום ונאבד מיד הקטן הי' פטור החנוני ועפ"ר:

ומדד לאחרים כו'. דאז ה"ל שולח יד בשל חבירו וחייב באונסים עד שיעשה בו חזרה גמורה:

ואם פירש ואמר כו'. הטעם פשוט דהא אין שייך לומר דכוונתו הי' לשלוח ע"י בן דעת דהא בפירוש אמר לי' לשלוח ע"י בנו הקטן:

האומר לחבירו מנה כו'. כל' המחבר כן הוא לשון הרמב"ם שם בפ"ב דשלוחין והא דחזר וכתב הרמב"ם והמחבר דין זה כתוב שם בכ"מ ז"ל עד הנה איירי דשולח לקנות והכא בשולח לו חובו או פקדונו עכ"ל והיותר נראה דבא לחדש כאן וללמדינו של"ת דוקא כשאומר בפירוש שלח לי עם הקטן כדלעיל הוא דאינו חייב הא אם אמר שלח לי עם פלו' די"ל דלא ידע שהוא קטן וחייב קמ"ל אע"פ שהוא קטן כיון דעכ"פ קיים מאמרו פטור השולח:

בטל השליחות מכל וכל. ע"ל סי' קפ"ב שם כ' הטור חילוקי דינים בזה והוא דאם אין השליח הודיע להמוכר שהוא שליח המשלח אזי המקח קיים והדין הוא בין השליח והמשלח עוד כתב שם חילוקים אחרים ע"ש:

ועיין לעיל סוף סי' קע"ו. כצ"ל ור"ל דשם כ' רמ"א פלוגתא באם נתפס בגופו אם חייב לפדותו באם הי' שלוחו בחנם ואפשר לומר דדוקא שם הכריע מ"ו רמ"א דיש פלוגתא משום דאמרי' דהוה גופו כשאול לו מ"ה ס"ל חד מ"ד דחייב לפדותו משא"כ כאן דניזק השליח בממונו י"ל דכ"ע מודים דפטור המשלח מ"ה סתם רמ"א ולא כתב כאן דיש חולקין אזה ודו"ק:

שליח. (אם מומר לעכומ"ז יש לו דין עובד כוכבים לענין שליחות ע' בתשו' ב"י דיני גיטין סי' י"ד מערכה מול מערכה גם ריא"ז בהגהותיו סביב הרי"ף פרק המביא גבי מתני' דהכל כשרים להביא את הגט כתב דמומר לעכומ"ז ראוי להביא שליחות לאשת ישראל ועיין בספר פני משה ח"ב סי' ל"ח ובתשובת המבי"ט ח"ב סי' קמ"ה ובתשובת הרשד"ם סי' נ"ח. בני חיי):

איש. פי' אפילו איש זה לאשת אחר וקמ"ל אע"ג דרשות אחרים עליה ואינה דומה כ"כ להמשלח. סמ"ע:

לאחרים. דאז ה"ל שולח יד בשל חבירו וחייב באונסין עד שיעשה בו חזרה גמורה. שם:

וכל. פי' אפילו השליח רוצה להשלים חסרונו וע"ל סי' קפ"ב. ש"ך:

קע"ו. דשם כת' הרמ"א פלוגתא אם חייב לפדות למי שהיה שלוחו בחנם ואפשר לומר דדוקא התם הכריע די"ח משום דאמרינן דגופו הוי כשאול לו מש"ה ס"ל לחד מ"ד דחייב לפדותו משא"כ הכא דניזוק השליח בממונו יש לומר דכ"ע מודים דפטור המשלחו ולכך סתם הרמ"א כאן. שם:

לדבר מהדברים. שם:

איש או אשה. גטין ס"ב ב' קדושין נ"ב א':

ואפי' אשת איש. ערובין ע"ט ב"מ י"ב נדרים פ"ח גטין ס"ד ס"ה: (ליקוט) ואפי' אשת איש. גטין ך"ג ב' במתני' אף הנשים כו' ויבמתה כו' (ע"כ):

ואפי' עבד. שם ושם וב"מ צ"ח ב' לא ע"י עבדו הא עבד של אחרים ש"ד ובגטין ך"ג אין העבד כו' הא במילתיה דאיתיה כשר ושם נראים דברים כו' ואם לחשך כו' וז"ש ושפחה וכן שם ושם:

הואיל כו' וישנם כו'. שם:

אבל מי כו'. שם ע"א במתני' וגמ':

ולא עושים כו' וא' כו'. ב"מ ע"א ב' וגטין ס"ה א' ושם וב"מ יו"ד י"א:

לפיכך כו'. ר"ל שלא שלח הבע"ה ביד התינוק לא הפונדיון ולא הצלוחית ולכן חייב החנוני על שניהם ומפ' כמ"ש רשב"ם בשם אית דמפרשי כו' ואע"ג דמתני' מיירי בצלוחית שמסרה לו הבע"ה כ' כאן בחנוני שמסר משום קושית הגמ' שם בשלמא כו' והתי' כגון שנטלה לא כ' כאן אלא במקומו בה' גזילה וע"ל סי' שנ"ט ס"ה:

ונתן בידו כו'. כפי' רשב"ם ותוס'

ואם פי' כו'. שם ור"י סבר כו' אלמא דבהא מודי רבנן:

בין מלוה. ב"ק ק"ד ועתוס' שם ד"ה שליח וד"ה רבה:

בין פקדון. ב"ק שם וב"מ צ"ח ב':

אפי' היה כו'. כצ"ל ואם פירש כו':

כל היכא כו'. כנ"ל סי' קפ"ב ס"ב ועמ"ש שם:

מי כו'. עמש"ל סי' קע"ו סמ"ח ובב"ק קט"ו ב' ואם אמר לו אני כו' דוקא שאמר ואתה נותן כו':

או שהעלילו כו'. ירושלמי וע"ל סי' קכ"ח ס"ב וסי' קע"ו שם: