דין הוצאת זיז ומרזב והעמדת סולם - שולחן ערוך חושן משפט סימן קנ״ג

המבקש להוציא זיז כו' עיין בתשובות מהרי"ט ס"ס ק"ח ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סצ"ח:

ואם לא מיחה כו' נראה בפחות מטפח שהוציא בעל הזיז א"י להסירו בעל הזיז כ"ז שירצה בעל החצר משא"כ בזיז טפח שמיח' בו בעל החצר אזי גם בעל הזיז יכול להסירו כשרוצה וכך מורה ל' הטור בב' מקומות דסעיף ו' וי"א וגם ל' הרא"ש מור' כן ודלא כפי' הב"ח ודוק גם דברי הב"ח כהוגן לפ"ק של התו':

בעל הכותל יכול למחות כו' והב"ח פסק דא"י למחות וכתב דגם דעת הרשב"ם הוא כן ואין דבריו נראין דאין כוונ' רשב"ם לומר רק שיוציא זיז מרשותו עד סמוך לכותלו ולא בכותל של חברו גם מה שהביא מסולם לא דמי כלל:

יש מי שכתב כו' עיין בתשובת מהרשד"ם סתס"ב:

הרוצ' להוציא צנור כו'. עיין בתשובת ר"ש כהן סי' צ"ח ספר ב' ובתשובת מבי"ט ח"א סצ"ו:

כך החזיק בעל החצר כו'. היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עליה אין בעל החצר יכול לעכב כ"כ נ"י בשם הרא"ה והר"ן לאפוקי ריטב"א דחולק ע"ז עכ"ל סמ"ע ועיין בתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' פ"ב ובתשובת מהרא"ן ששון סס"ח:

לעקור הצנור מצד זה כו'. עד אין בעל החצר כו'. עד"ר שם הארכתי בביאור דברי הרמב"ם בזה אם כ' דין זה מכח פי' המשנ' והאוקימתו' שבש"ס דפי' המרזב אין לו חזק' לענין שבעל החצר אין לו בה חזקה למחות בבעל הגג מלקצר' או לעקור מצד לצד או שכתב כן מסברא כו' עכ"ל הסמ"ע ופי' זה אין לו שחר דא"כ מאי קמ"ל רב יודא אמר שמואל ניהבי' [כי היכי] כו' הלא לפ"ז באר היטב הוא במתני' דיש לו חזק' לבעל החצר ותו איכא למידק דא"כ צ"ל דמזחיל' יגרע כח המחזיק מבמרזב ובמזחיל' יכול בעל החצר לקצר ובמרזב א"י לקצר זה אינו עולה על הדעת כלל ותו דתי' רב ירמי' לענין בנין לא יהי' שוה לפ"ז עם שאר תי' ויהי' סברות הפוכות לכן ודאי שמסברא למד זה ודו"ק:

אין בעל החצר יכול לעכב כו'. בדריש' ופריש' כתבתי והוכחתי דוקא שאין בעל החצר טוען שמגיע לו היזק בתשמישו שמשתמש שם במקום שירדו שם המים אלא שבא למחות משום דניחא לי' לקבל המים במקום הזה בזה קאמר דאין שומעין לבעל החצר עכ"ל סמ"ע נרא' דכ"כ כדי ליישב דברי הרמב"ם כדי שלא יסתרו דברי נמוקי יוסף בשם הריטב"א שהביא ב"י ס"ס י"ב ע"ש:

מי שהוריד מי גגו כו'. עיין בתשו' ן' לב כפר א' כלל י"ד ספ"ד:

אינו יכול למנעו כו'. ואינו דומה לזיז כל שהוא כו' דשם מזיקו בראי' כו' משא"כ כאן עכ"ל הסמ"ע הב"ח כתב דאיירי כאן בחצר שאין בו בית דומיא דשדה ע' בתשובת ר"ש כהן סצ"ח:

ובחזקת סולם כו'. ע' בסמ"ע ס"ק ל"א עד לכן נסתפק מור"ם ולא הכריע באלו כו' וא"כ הוי דינא כל דאלים גבר לפי מ"ש בס"ס קל"ט ע"ש וק"ל וע' ע"ש עד שיש להקשות מסברא זו אהרשב"ם הנ"ל דבהעמדת סולם ונעיצת קורות אינו מצריך ג"ש כו' אינו מוכרח שיסבור רשב"ם כן בנעיצת קורות ועיין בב"ח מ"ש ע"כ צ"ל דבחלון ויש [דיש] בו היזק ראיי' כו' ר"ל וא"כ הסברא נותנת יותר להכריע דחלון מיקרי רשות אחרת וק"ל וע' בתשו' מהרשד"ם סימן רס"א ורס"ז:

הואיל ונשתמש בקורה אחת נאמן כו' ע' בב"ח שישב ל' זה כו' וכ"כ הכ"מ בשם הריב"ש ע"ש וק"ל ודלא כמשמעות הסמ"ע ע"ש:

ראובן שבנה יסוד כו' ע' בתשו' מהרשד"ם סי' רפ"ד:

המבקש להוציא זיז. זיז הוא כעין נסר או ראש קורה הבולט מן העלייה לחוץ ואף אם הוא פחות מטפח ואינו ראוי לשמש עליו מ"מ ראוי לתלות בו מידי ויש היזק ראייה ולא מצי למימר אתלה בו דרך אחורנית ולא אראה בחצר חבירי דחיישי' שיהפך פניו ויראה בו בכוון ויתנצל לומר דמ"ה היפך פניו דירא שמא יפול בעומדו בקצה העליי' ולא יתפס על הראייה כגנב גמרא ור"ש:

וכל זמן שלא הסירו כו'. כ"כ הטור לפי שיטת המ"ד דגם לזיז טפח אין לו חזקה בפחות מג' שנים ולפחות מטפח אין לו חזקה כלל וא"ש אבל מור"ם דכתב בזה על דברי המחבר קשה הלא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם והרמב"ם סבירא ליה דאפי' לזיז כל שהוא יש לו חזקה לאלתר אם לא מיח' בו ושוב לא מצי למחות בו ומשתמש בו בעל הזיז וכמ"ש הטור בשמו בס"ס זה והמחבר אחר זה מיד בס"ב וצ"ל דמור"ם כתב דין זה לכל מר כדאית ליה וממיל' לדעת הרמב"ם מיירי כשמיחה בו מיד ואמר שאינו מוחל לו על קביעת הזיז אלא לכשירצה יסלקנה ואחר מחא' זו קאמר דאין בעל הזיז משתמש בו וק"ל:

ולא מיחה בו בעל החצר לאלתר. נראה דהאי לאלתר לאו דוקא הוא אלא ר"ל לאלתר מכי אתברר ליה הזיקו ושתק וכן כתב הרמב"ם בפי' המשנה וכ"כ הטור בסי' קנ"ד סט"ז [סט"ו] בשם הרמב"ם [הרמב"ן] דס"ל ג"כ א"צ ג"ש אלא מכי אתברר ניזקו ושתק ודוק' בלסתום חלונו בפניו אמרו דאלתר הוי חזקה משום דמסתמא נתברר לו ניזקו מיד וע' בריב"ש סתע"א וע"ל בסקנ"ה סל"ה מ"ש המחבר ומור"ם בפסקן של דברי' הללו וגם בסקנ"ד סי"ב ועוד בהרבה מקומות כתב מור"ם מחילוקי דעות הללו וכתבתי כלל הדברי' בסמ"ע בסי' זה סי"ו ע"ש ודו"ק:

הרי החזיק בעל הזיז בנ"י ס"פ חזקת כ' דאפי' להרי"ף וסייעתו דס"ל דאין חזק' להיזק ראיי' היינו מחלון לחצר דקביע תשמישתי' אבל מגג לחצר וכ"ש בתשמיש זיז מהני חזקה:

ומשתמש בו כו'. כ"כ בטור בדין חזקת הזיז וממילא להרמב"ם הדין כן לאלתר באם לא מיחה בו:

לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו בפרישה ודרישה הוכחתי מל' הרמב"ם והטור שהביאו וגם מל' המחבר שכתב החזיק באויר החצר כנגדו דהאי תחת הזיז דקאמר ר"ל במקום הזיז עצמו קאמר כשיבנה במקומו ממש יוסר הזיז ויבוטל תשמישו לגמרי ובהא דוקא יש חילוק בין זיז טפח לפחות מטפח דבפחות מטפח אף שהחזיק בו כשלא מיח' בו לאלתר לענין זה דשוב לא יכול בעל החצר למחות בבעל הזיז מלהשתמש בו כ"ז שאינו רוצה בעל החצר לבנות בחצירו תחת הזיז מ"מ כשירצה לבנות יכול לבטל לגמרי תשמיש הזיז משא"כ כשהוא טפח דאין יכול לבטל תשמיש הזיז ע"י בנינו שיבנ' במקומו אבל גם בזיז טפח ס"ל כהרי"ף והרא"ש דאין בעל הזיז יכול למנוע לבעל החצר מלבנות תחתיו עד הזיז ומ"ה לא הזכיר גם הרמב"ם והמחבר ריחוק הבנין תחת הזיז בזיז טפח כ"א בהיותו ד' טפחים באורך או במשך. ושוב מצאתי כ"כ בפי' המשניות להרמב"ם בפ' ח"ה על משנה זו ז"ל ואם ישב זיז טפח יש לו חזקה ויכול בעל הזיז למנוע לבעל החצר לבנות סמוך לאותו זיז שלא יסיר אותו ויכניסוהו בהבנין כו' והיינו כמ"ש ועד"ר:

ואם אין בזיז טפח לא החזיק באויר החצר. גם מכאן מוכח מדלא כתב לא החזיק באויר שתחת הזיז דלא איירי דוקא מאויר שתחת הזיז אלא אפי' מאויר שבמקום הזיז וע"ג מיהו דוקא לענין שיוכל לבנו' במקומו שע"י יבוטל תשמישו וכמ"ש ודו"ק:

החזיק בארבע על ארבע. דכיון דהניח לו אורך של מקום חשוב נתרצה לו נמי ברחבו דאין מקום חשוב בפחות מד' על ד' ר"ש:

ארבע ולא יותר. פי' במשך כל העשרה ויכול לעשות ארבע רחבו וז"ש הטור ומור"ם יכול לעשותו ר"ל כמות שהוא בכל ארכו יעשנה ארבע:

ואם בעל החצר כו'. דאע"ג דאין שייך היזק ראיה מבעל החצר לבעל הגג מ"מ יכול למחות שיאמר זיזך יקלקל כותלי וכן פסק הטור וכתב דלא מסתברא לי' דברי ר"י אברצולני דמתיר בכה"ג ע"ש ס"י:

שאין לו בו לא פתח כו' עד"ר שם הבאתי לשון התו' דנ"ט שכתבו בד"ה ואפי' בעל החצר כו' דאף שבאותו צד שהגג פתוח להחצר צריך לעשות מעקה גבוה ד' אמות (ור"ל כשהוא גבוה כ"כ אין שייך לומר שיוציא זיז למעלה מהמעקה וישמש בו ויראה משם דאין דרך שימוש בכך) י"ל שמיירי שמוציא הזיז בקרן זויות בסוף המעקה שהוא בצד שעל פני חצירו עכ"ל ור"ל דבשאר ג' צדדי גג אף שצריך ג"כ לעשות מעקה כדי שלא יפול הנופל משם מ"מ אינו גבוה כ"כ ועד"ר:

וגם לבנות כנגדו כו'. עפ"ר שם כתבתי דכנגדו דקאמר ר"ל במקום הזיז ממש דאף אם הזיז הוא למטה מהחלון או בצדו בתוך משך טפח מהחלון אסור לבנות שם שמא יעמוד עליו ויציץ בתוך חלונות דחבירו וכמ"ש בסי"ד קנ"ד ע"ש:

יש מי שכתב שאותן זיזין כו'. האי ויש מי שכ' כו' לאו לאפלוגי אדלעיל קאי אלא מפני שכתב המחבר בריש סעיף זה דיש מי שכ' שכל זה כו' ע"ז כתב מור"ם דיש מי שכ' עוד קולא אחרת בענין זיז שאותן זיזין כו' וק"ל:

יסלקם לגמרי. שם בנ"י סיים וכ' ז"ל ואם הוא שותף בכותל יטול חצי עובי הכותל לתשמישו כדינו עכ"ל וכלל דבריו דנ"י דבא לומר דכיון דמהזיזין מצד עצמן אין לו היזק א"כ אינו יכול למחות דה"ל זה נהנה כו" וכיון דאינו יכול למחות מ"ה אין לו חזקה לאחר זמן ויכול לסלקם כשירצה לבנות לו וליטול חלקו בכותל וע"ל בסקנ"ד סי"ו מ"ש המחבר בענין זה די"א דיכול למחות משום דלא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינ' לאחר זמן וי"ל דכאן הכל מודים כיון דהכל יודעים דמדרך העולם להניח לחבירו הדר בצדו להאריך זיזו לחצירו עד עת שיצטרך לבנות שם:

הרוצה להוציא צינור על חצר חבירו כו'. הצנור נעשה באופן שהמים הבאים אל תוכו יתרחקו על ידו מליפול סמוך להכותל בין שידבק הצנור למזחילה העשוי כמדת אורך גגו וע"י הצנור יורחקו מי הגשמים מהכותל בין שמעמיד הצינור בחלון ביתו ושופך לתוכו השופכין מי תשמישו של ביתו וירחקו ע"י מהכותל וכן משמעות הגמרא פח"ה (ריש ד' נ"ג) ומשניהן איירי הרמב"ם כאן ודו"ק:

כך החזיק בעל החצר כו'. היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב כ"כ נ"י שם בשם הרא"ה והר"ן ולאפוקי הריטב"א דחולק ע"ז ועד"מ י"ז:

אבל אם נפל הכותל כו'. אין זה דבר והפוכו עם הדין שהתחיל בו מור"ם שהתחיל באיבד זכותו של בעל החצר ומסיק בדין של בעל הגג אימת לא איבד זכותו ואימת איבד זכותו לכן נראה שיש כאן חסרון בבא אחת וכצ"ל וכן אם סילק בעל הגג מרזב שלו בדרך מחילה מיד הוה מחילה ואינו יכול להחזירה אבל כו' ושניהן הן מדברי הרשב"א סי' אלף וקל"ח וכ"כ בד"מ ע"ש ודו"ק:

לעקור הצנור מצד זה כו' עד אין בעל החצר כו'. עד"ר שם הארכתי בביאור דברי הרמב"ם בזה אם כתב דין זה מכח פי' המשנה והאוקימתות שבגמ' דפי' המרזב אין לו חזקה לענין שבעל החצר אין לו בה חזקה למחות בבעל הגג מלקצר או לעקור מצד לצד או שכתב כן מסברא אבל הרא"ש והטור פירשו למשנה ומהראי' שבגמ' שר"ל שאין לבעל הגג חזקה למחות בבעל החצר מלבנות אבל לשאר דברים יש לו בה חזקה דאין בעל החצר יכול לקצרה או לשנותה לצר אחר שלא מדעת בעל הגג וזהו שכ' מור"ם בהג"ה בס"ח וסבר דפי' שניהן עולה להלכה ועד"ר:

אין בעל החצר יכול לעכב כו'. בדרישה ובפרישה כתבתי והוכחתי דהיינו דוקא כשאין בעל החצר טוען שמגיע לו היזק בתשמישו שמשתמש שם במקום שירדו שם המים אלא שבא למחות משום דניחא ליה לקבל המים במקום הזה בזה קאמר דאין שומעין לבעל החצר ע"ש ודו"ק:

לבנות תחת הצנור בדריש' הוכחתי דה"ה תחת המזחיל' ובין שהיא של עץ או אבן ס"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש דמותר לבנות תחתי' ע"ש ולא כטור שפסק לחלק בין של עץ לשל אבן ותמה על הרא"ש למה לא הביא בפסקיו האוקימת' שבגמ' שמחלק בין של עץ לשל אבן וב"י הסכים עמו ושם בדרישה כתבתי ופרשתי הסוגי' שבגמ' בע"א ובו נתיישבו בס"ד כמה קושיות שהניח הב"י בצ"ע ע"ש:

שאין הצנור כו'. פי' להתרחק בנינו מתחתיו כדין תחת זיז שהיא בולט' ד' מהגג שגם סתם צינור בולט יותר מד"ט ועמ"ש שם בס"ג:

אם ירצה לקבלם בכלי כו'. פי' כשרוצה בעל החצר לעשות בנין במקום ירידת המים מהמזחילה שיעוכב עלידו ירידת המים מגג של חבירו ורוצה לקבל מימי הגג בכלי בכל פעם וישפוך הכלי או שיצרף צינור למזחילה של בעל הגג שיתרחק ע"י ירידת המים למקום רחוק הרשות בידו:

בני ר"ה יכולין לעכב עליו. וסיים שם ברשב"א הטעם משום שהמים הנשפכין דרך מרזב חוסמין הן את העוברים ועוד שפעמים יורדין בקילוח על המשאות שעוברין בר"ה ומקלקלות וכ"ש אם מקלחין לביב של בעלי בתים שמא יתקלקל הבית מרוב המים שמא יבואו המים ויציפו בתיהם עכ"ל ד"מ י"ז:

ואפי' לבנות על גגו כמין צריף כו'. ל' הגמ' רב יוסף אמר המחזיק לנוטפי ולשופכי אחזיק נמי לצריפי דאורבני ופי' רשב"ם שם צריפי דאורבני הוא בית המכוסה בענפי ערב' והיינו אורבנ' ומתוך שהטיפין סמוכין מאוד אין בעל החצר יכול להשתמש תחתיהן ואפ"ה ה"ל לבעל הגג חזק' ועד"ז פירשו נמי הטור סי"ח אלא שלא כתב ואינו יכול לשמש תחתיהן אלא ואינו נח לשמש תחתיהן וכ' הטור סי"ו בשם הרמ"ה דנלמד מזה דיש בידו להגביה הגג עם הצינו' אע"פ שקילוחו חזק יותר אבל הרמב"ם נרא' דלא פי' צריפי דאורבני כפי' הרא"ש והטור הנ"ל שהרי אחר שכ' שיכול לשנות המים המנטפים בכל אורך הגג לקבצם ולהורידם דרך צינור במקום א' כו' והיינו נטפי ושפכי הנ"ל בגמ' סיים וכ' דיכול לבנות על גגו כמין צריף מוכח מזה דכן פירש הוא צריפא דאורבנ' ולא הזכיר שמכוס' הצריף בענפי ערב' שהנוטפין הן סמוכין ותכופין ונראה שהוא פי' צריפי דאורבני שהוא בנין מכוס' בשיפוע הרבה ומחמת רוב השיפוע המים יורדין במהרה לחצר חבירו ומזה אין לבעל החצר היזק כ"כ כמו אם הגביה הגג עם הצינור ומ"ה ס"ל להמ"מ דאף דכ' הרמב"ם דיש לו חזק' ורשות לעשות צריף בשיפוע מ"מ אין לו חזק' ורשות להגביה הגג מאשר הי' בתחלה וכמ"ש המחבר בסעי' שאחר זה ומסיק המחבר שם וכתב דיש מתירין גם בזה והוא דעת הרמ"ה הביאו הטור והיינו טעמא משום דפי' צריפי דאורבני בענין אחר כמ"ש ודוק:

וקנה מראובן שיקבל כו' מה שכ' כאן וקנה ולא קאמר והחזיק על ראובן משום דבחורב' לא שייך חזקה כמ"ש הטור והמחבר בסקנ"ד סי"ו ע"ש:

ומי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבל על גג ראובן כו' לפי נוסח זה בס"י י"ל דזה קאי אמ"ש לפני זה והחזיר מי גגו לחצירו של שמעון כבתחלה ע"ז קאמר ועוד החזיר גם מי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבלם על גגו ועכשיו חוזרין לחצר שמעון אבל נוסח זה אינו נכון דא"כ שיקבלם גגו הל"ל ולמה חזר וכתב גג ראובן ועוד דהא לא קנה מראובן שיקבלם על גגו אלא בחורבתו לכן נראה דה"ג ומי גגו של שמעון שקנ' מראובן שיקבל' נוטפין על גג ראובן וחוזרין לחצר שמעון עם מי גג כו' וכן הוא ל' הטור ?):

ממחין בידו שלא ישפוך שם חמשה. נראה דחמשה ל"ד קאמר אלא גם ארבע ושלש' אסור לשפוך כיון שלא החזיק אלא לא':

אבל השופך שופכין ברשותו דרך ביב כו'. עד כיון דברשותו שופך. דקדק בריש' ובסיפא דדבריו ילמדונו דהיתר הוא כיון דברשותו שופך הא ל"ה אף שיצאו משם דרך ביב הוה אסור ולא כמ"ש בע"ש דשינ' בלשונו בזה:

סולם קטן כו' בתוך חצר חבירו כו'. כן פירשו ג"כ הרא"ש והטור הביאו וכ' עליו ז"ל ור"י פי' דבכה"ג אפי' קטן נמי יש לו חזקה דכיון דעובר הוא על חצירו ודאי קפיד אלא מיירי שסומכו בחצירו על כותל חבירו וכיון שהוא קטן חבירו אין מקפיד עליו עכ"ל:

א"י למנעו כו'. ואינו דומה לזיז כל שהוא הנ"ל בר"ס זה דאמרי' דיכול למחות ואם לא מיחה החזיק בו כו' דשם מזיקו בראיי' משא"כ כאן דמדלא מקפיד אלא אהעמדת סולם ש"מ דאיירי דאינו מקפיד על הכניסה והיציאה בחצירו בלא העמדת סולם וביוצא ונכנס בל"ה א"י לשמש בו אלא דרך רשות חבירו ואז ישמר ממנו חבירו בתשמישו וחבירו יכול לבטלה כל זמן שירצה ועד"ר:

ואין כל א' יכול להכביד כו'. כאן צ"ל מקום הג"ה זו ולא כספרים ישנים דהעמיד מקומ' בסוף הגה"ה בסעיף י"ג ע"ש וק"ל:

ובחזקת סולם כו'. עד ויש חולקים בכל חזקות אלו ע"ל סי' קנ"ה סל"ה שהכריע מור"ם כדעת הרמב"ם דאין צריך ג"ש ונראה דאותה הכרע' לאו הכרע' כללית היא דא"כ קשה למה כתב זה כמה פעמים בפלוגתא לעיל בס"ס קמ"ב גבי פתיחת חלון ובסימן זה ס"ב גבי זיז ובסעיף ז' גבי מזחילה ובסעיף זה לענין חזקת סולם ואינך דקחשיב גם בסי' קנ"ד ס"ז גבי פתיחת חלון ובשום א' מהקומות הללו לא כתב הכרעתו ושבק עד סי' קנ"ה סל"ה לכן נראה לחלק ולומר דדוקא שם גבי הרחקת גפת מהכותל או סולם מהשובך או משרה מהירק וכל אינך הרחקה דקחשיב התם דהמזיק עושה הדבר בשלו ואינו נהנה בשל חבירו כלום אלא שחייב להרחיק משום שחבירו ניזק על ידו בהן הכריע שא"צ להחזיק ג"ש משא"כ בחזקת זיז או מזחיל' או שהעמיד סולם בחצר חבירו או נעץ קורות בכותל של חבירו דבכל אלו בא להשתמש בשל חבירו וכן פתיחת חלון דנהנה מאור אויר של חבירו וכ"ש היכא דמזיק בראיתו אף שהגאונים והרמב"ם ס"ל דגם בכל אלו א"צ חזקת ג"ש כיון דאינ' מזיקי' בגופו של קרקע והמחבר סתם בכל המקומות הנ"ל כוותייהו מ"מ מור"ם נסתפק בהכי כיון דר"ת ור"י והרא"ש ויתר רבני צרפתי ס"ל דגם בכל הני בעי' ג"ש וטענ' גם בד"מ סי' קנ"ה אחר שהזכיר פלוגתת הרמב"ם ור"ת כ' שקי"ל כהרמב"ם משום המע"ה וע"פ דבריו של נ"י הכריע שם מור"ם כהרמב"ם וה"ט דהמע"ה הוא דוקא בדין נזקי הרחקות שעושה בשלו וחבירו בא להוציא מידו משא"כ באינך הנ"ל שמשתמש בשל חבירו דשם הניזק מיקרי מוחזק ואדרבא ע"פ טעם זה היה נ"ל להכריע איפכא דבכל הנ"ל בעינן ג"ש וטענ' אלא מפני שלא שייך מוציא מחבירו בתשמישין הנ"ל כמו ששייך איפכא כשבא להרחיק את זה משלו לכן נסתפק מור"ם ולא הכריע באלו: מיהו בסי' קנ"ד ס"ס ז' גבי פתיחת חלון אחר שכ' הפלוגתא כ' ז"ל ועיין לעיל סי' קנ"ה סל"ה עכ"ל נראה קצת דגם שם דעתו נוטה להכריע דאין צריך ג"ש וה"ט כיון דפתח בשלו אלא שנהנה מאויר חצירו הבא ממיל' מ"ה מיקרי חבירו הבא לבנות נגדו ולסתמו קצת מוציא ממנו משא"כ גבי הוצאת זיז ומזחילה ששם משתמש בשל חבירו בפועל וז"א דא"כ יש להקשות מסברא זו ארשב"ם הנ"ל דבהעמד' סולם ונעיצת קורות אינו מצריך ג"ש ובחלון כתב דצריך ע"כ צ"ל דבחלון דיש בו היזק ראי' מחשב חסרון קרקע ע"ש ובסקנ"ד סי"ו ס"ק ל"ז והא דלא כ' מור"ם כלום בסקנ"ה סמ"ג אדברי המחבר שסתם שם כדברי הרמב"ם משום דסמך אמקומות הנ"ל וס"ל כוותיה בדין הרחקה הנ"ל גם נלמד מיניה לשאר ענינים ודוק ובע"ש כתב בסקנ"ה סל"ה על הכרעת מור"ם הנ"ל הטעם משום דמסתמא אין אדם רואה לחבירו שעושה דברים כאלו ושותק עכ"ל וזהו כל' הרמב"ם שכן כ' בכל דינים הנ"ל ומשמע דס"ל דמור"ם הכריע כן בכל הדינים הנ"ל ולעד"נ דז"א אלא כמו שכתבתי ודו"ק:

לאחר ל' יום החזיק כו'. כן הוא דעת הרמב"ם וסייעתיה הנ"ל דס"ל דא"צ חזקת ג"ש וטענה כ"א להחזיר קרקע אבל לר"ת וסייעתי' ס"ל דגם בזה צריכין חזקת ג"ש ומפרשי מקור דין זה הנזכר בגמ' דקאי אענין אחר וכמ"ש בדריש' ע"ש ושם כתבתי דבהג"ה כ' דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעי' בסוכה דעלמא דימי השנה:

א"י להחזיק בקירה שנייה. נראה דגם בדין זה הרמב"ם לטעמו אזיל דס"ל דמשום דשתק ומחל יש לו חזקה מ"ה ס"ל דלמאי דחזינן דשתק לי' מחל ולמאי דלא חזינן דשתק ליה לא מחל אבל לר"ת והרא"ש וסייעתי' דס"ל דבעינן חזקה ג"ש וטענה שקנ' מאתו ס"ל דאם החזיק לקורה אחת יכול להכניס שם הרבה קורות וכן כ' הרא"ש והטור בהדיא וכ' הטעם משום דאין קנין למחצ' אלא שמתחל' לא הוצרך אלא לקורה אחת וכן כתב הב"י בסכ"ה ע"ש:

בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו כו' אבל אם טוען כותל זה אני שותף בה עיין בריב"ש ותמצא דאיירי בשני בתים העומדים בשני צידי ר"ה א' של ראובן והשני של שמעון והיה סומך ראובן קורה מכותלו לשל שמעון דהיה ניכר לכל שאותו כותל שסמך עליו לא היה שלו וזהו ג"כ כוונת המחבר במ"ש כשהודה שאין כותל זה שלו ור"ל שצריך להודות דאנן סהדי ע"ז והשתא א"ש דאינו נאמן במ"ש דהוא מחל לו הכנסת קורות במיגו שהי' אומר אני שותף בכותל זו וכמ"ש הטור והמחבר בס"ס קנ"ז דנאמן במיגו כו' (ומ"ש והוא מחל לו על הכנסת קורה זו דהרמב"ם אזיל לטעמי' דבטענת מחילה הוי ליה חזקה על כן לא אמרינן שמחל לו יותר וכנ"ל וזה שכתב המחבר שהרי לא מחל לו אלא על קורה א' משא"כ כשהוא טוען שהוא שותף בהכותל דאז אם החזיק בקורה אחת יש לו חזקה בכולו וכדמסיק ועד"מ) ומ"ש אבל אם טוען כותל זה אני שותף בו ר"ל שהם דרין זה אצל זה והכותל שביניהן אין אנו יודעין של מי הוא וק"ל ומ"ש מור"ם בהג"ה ז"ל אבל אם מודה שמתחיל' היתה של חבירו כו' איירי נמי בצריך להודות שהי' של חבירו ובא ללמדנו שאף שהחזיק בקורות הרבה ושיכול לנעצן במקום שירצה אפ"ה אינה ראיה שהכותל עצמה היא חציה שלו ומסיק די"א דהוי ראי' ג"כ לענין הכותל עצמו אבל לא על מקום הכותל ולמקום הכותל לא מהני אפילו עשה ע"ג תקרה וז"ש שאין לחלק ובטור מסיים בהדיא וכתב דלמקומו לא הוי חזקה כ"ז שלא פי' לו בפירוש ע"ש ודו"ק:

אא"כ עשה תקרה עליה. פי' לכל מר כדאית ליה לסברת הרמב"ם וסייעתי' א"צ ג"ש לזה ולר"ת וסייעתי' בעינן שיחזיק בהתקר' ג"ש וכן הא דמסיק מור"ם וכ' וי"א שאין לחלק כו' הוא דברי הרא"ש ואליבא דהרא"ש היינו דוקא בהחזיק בהכנסת הקורות ג"ש וקיצר כאן וסמך אמ"ש לעיל וק"ל:

אין לנעוץ על אותו כותל חדש כו'. (הג"ה וכ"כ בנ"י שם אלא דסיים וכ' אם לא שהחזיק תחלה בתקרה ומעזיבה עכ"ל ד"מ כ"ו) והיינו משום דאזדא לה המקום שנשתעבד לו משא"כ כשנפל הכותל שחלון בתוכה וכמ"ש המחבר בסי' קנ"ד ס"ט ועמ"ש בסמ"ע ס"ק כ"ה:

אין לו אלא היסוד כו' די"ל דלא קנה ראובן משמעון אלא מה שהי' צריך לו לצורך היסוד להרחיבו ולא מה שע"ג בשוה לו:

[סעיף ג' לבנות תחת הזיז] פי' הסמ"ע סק"ו הוא דחוק לפע"ד חדא דלשון תחת הזיז לא משמע להסיר הזיז כמו שמצינו בס"ח לבנות תחת הצינור דשם פשוט הוא אין כח להסיר צנורו ותו דא"כ מאי ולבטל תשמיש דקאמר דמשמע היא קיים רק התשמיש בטל ויש עוד הוכחה מתלמודא לפי פי' הכ"מ בדברי הרמב"ם אלא שאין להאריך ונלע"ד הדברים כמשמעותן שבזיז עצמו אין לבעל החצר שום זכות אפי' בפחות מטפח רק שיכול לבנות בית תחתיה עד סמוך לו וממילא מבטל תשמישו משא"כ בזיז טפח דהחזיק באויר החצר פי' מה שהוא תחת הזיז. היינו כדרך תשמיש הזיז ולא הוצרך כאן לתת שעור להרחק' דאזלי' בתר תשמיש. הרגיל אלא אם הוא במשך ד' שאז לא אזלי' בתר תשמישיה אלא מרחיק י' טפחים שהוא רשות בפני עצמו מש"ה נתן שם שיעור להרחקה ומה שהביא סמ"ע מפי' המשניות לא הרגשתי שם בראייתו דה"ק שמא בלי ידיעתי תסיר גם הזיז ותכניס אותו המקום בבניינך:

[דבטור כ' רבינו] בסי"ב ונמצא שזכיתי בחצירך לשפוך בו מי גגי כו' והוא תמוה דהא בסי' קנ"ה סכ"ח פסק ראובן שמכר את הבית לא' וחצר לא' צריך לסתום החלונות וצ"ל דהכא מיירי ששייר המוכר לענמו וכ' זה למ"ד לא אמרי' מוכר בעין יפה מוכר:

[ס"ה יסלקם לגמרי] הא דהקשה הסמ"ע סק"י מסי' קנ"ד נראה דרמ"א תירצו בלשון זה וכוונתו דהכא אין עליו לטרוח לתבוע אותו כיון דהיזק בחצירו הוא יכול לסלקו ובעל הזיז יהיה מוכרח לתבוע אותו שלא יסלקו משא"כ בהיזק ראיה דסי' קנ"ד שיצטרך בעל החצר לתבוע את בעל החלון שיסתום חלונו כדי שלא יזיקנ' בראיה ובעל החצר אינו רוצה לבנות כותל בחנם נגד החלון לבטל ההיזק נמצא שיצטרך לתבוע את בעל החלון ולטרוח בדינא ודיינא:

(סעיף ח') אין בעל הגג יכול לעכב וכו' רבינו תמה על הרא"ש שלא הביא אוקימתא דמזחיל' של אבנים ונראה ליישב דהא הרא"ש כ' יראה כו' כיון דפליגי הני אמוראי ולא אפסקא הלכה כמאן החזיק המרזב דאזלי' בתר המיקל ולא יגע במרזב אך יכול לבנות תחתיו כר' ירמיה כו' ונראה כוונתו דמכח ספק אין לא מהם למחות שום דבר לחבירו ומש"ה נראה בדין דבונה תחתיו אפשר דס"ל לאינך אמוראי דיכול לבנות אפי' תחת המזחילה של אבנים כי היכא דלר' ירמיה מותר עכ"פ תחת המרזב של אבנים ומש"ה פסק הרא"ש שלבעל החצר אין רשות בשום דבר ליגע בגוף המזחילה וכן אין בעל המזחילה יכול למחות לבעל החצר לבנות בשלו כי אין חילוק בין אבנים לעץ אלא למ"ד שאם בא לבנות תחתיו בונה אליביה צריך התלמוד לדחוק ולומר כך וא"כ אין לבעל הגג כח למחות מלבנות בשלו דשמא קי"ל כאינך אמוראי בזה והא דנקט הרא"ש כרבי ירמיה לאו למימר' לרבי ירמיה יכול לבנות דהרא"ש מיירי לענין היתר המרזב לבנות תחתיו מצינו קולא כתי' רבי ירמיה אבל לענין המזחילה לא פסק כוותיה דאיהו מחמיר בשל אבנים כיון דאפשר לשאר תירוצים מותר הכל במזחילה כמו במרזב לר' ירמיה:

(סעיף ט"ז ויש חולקין) בכל כו' עיין מה שכתב סימן קנ"ה סעיף ל"ה.

(סעי' י"ז כל ז' ימי החג) בסמ"ע הביא הג"ה דבעינן גם ל' ובב"י כ' ולא בעינן ל' כיון דלא נחית מעיקרא אדעתיה דרשות רק אדעתיה דמצוה:

(סי"ח אלא אם טוען) כו' הריב"ם שמביא ב"י הוקשה לו מה ראיה יש בסמיכות קורות לומר שחצי הכותל שלו ותי' דמיירי הרמב"ם בכותל החוצץ בינו לחבירו דאף אם יש לא' כמה תקראות הסמוכות לכותל ולזה א' וטוען ששותף היה מעת היותה נאמן וקשה מ"ש רמב"ם תחלה בד"א כשהודה כו' להימניה במגו דאי בעי טוען שותף אני בכל הכותל ונ' דמשום זה פי' בסמ"ע סקכ"ג דמיירי בצריך להודות והדברים דחוקים ולק"מ דהריב"ש מפרש כל דברי הרמב"ם בכותל שבינו לחבירו אלא הטעם דעיקר החזקה מכח דשתק ומיחל וא"כ אין שייך מיגו דודאי אנו מאמינים לדבריו שמחל לו בשתיקתו אלא דאנן סהדי שלא מחל לי כל הכותל בשביל זה וע"ז קאמר בד"א שהודה כו' אבל אי טען בפי' הכותל זה אני שותף בו הן מצד המכירה הן מצד הנתינה אז היא נאמן וכ"ז לשיטת ריב"ש בב"י אך הוא בעצמו לא הסכים בפירוש זה שהרי כ' אך צ"ע מה צריך לקורה זו כלל כיון שהכותל חוצץ ביניהם כמ"ש ב"י ע"כ נלע"ד דמיירי הרמב"ם בכותל הידוע לו לבדו ע"פ העדים וכמשמעות סידור הדברים ברמב"ם וגם לשון מי שהחזיק בכותל זה כו' דהיינו מ"ש ריש ס"ז משמע שקאי על מ"ש תחלה שם שהכותל של ראובן לבדו וס"ל להרמב"ם כרמב"ן שמביא רבינו כאן דנעיצת קורה היה כמי אכילת פירות בשדה אלא דס"ל להרמב"ם דלא מהני ליה זה אלא ענין תשמיש דכותל כמ"ש נאמן ומשתמש בכולו כו' דמשמע דלא מהני אלא לתשמיש נמצא דברישא אין חילוק טענה ביניהם רק שרוצה בהנחת קורתו להניח קורה א' עוד מצד מחילה בזה הדין עם בעל הכותל אבל בסיפא שטוען יש ליחלק בכותל שקניתי ממך והא ראיה שהשתמשתי בה בקורות נאמן ומשתמש כו' שוב מצאתי בכ"מ שכ' תשובה אחרת בשם ריב"ש דמיירי כאן בידוע לאחד מהם אלא שברישא מיירי שטוען מטעם מחילה וסיפא מיירי שטוען שותף אני ר"ל פרעתי החציה ולא מטעם מחילה משמע מזה בהדיא כמ"ש וריב"ש עצמו חזר בו:

(ע"ש וי"א דדוקא כו') היינו דעת הר"ר יונה בד"ר דס"ל כל שלא נתן תקרה אין לו חזקה בגוף הכותל אלא באבנים וה"ר יונה מיירי ג"כ בבא בטענה כמ"ש בהדיא ריב"ש סי' רי"א הביאו ב"י בסמוך נמצא שד' דיעות יש בבא בטענה הריב"ש ס"ל דאין מועיל נעיצת קורות לשום דבר זולת נעיצת קורות הללו ואפי' נתן עליו התקרה והרר"י ס"ל בנעיצת קורות לחוד כמו הריב"ש אלא בנותן התקרה מזה יש ראייה שלקח גם חצי אבני הכותל והרמב"ם ס"ל דאף בנעיצה לחוד הוה חזקה אפי' למקום הכותל בבא בטענה כי זהו כמו אכילת פירות השדה והרא"ש ס"ל דאף בלא תקרה ומעזיבה הוי כמו דס"ל להר"י בנותן התקרה דהיינו שזכה בחצי האבנים ולא בחצי המקום ודברי הרמ"א קשים עלי שכתב וי"א דדיקא כו' שהוא דעת הר"י דמיירי בבא בטענה היאך אומר בזה אם מודה שמתחלה היתה של חבירו ופרעו החצו אם כן היינו רישא שאומר מתחלה היתה כותל של שותפין דמה לי שטוען שמתחלה היה הבנין של שנינו או שטוען שלקחתי ממך החצי ותו אפי' לדבריו שיש חילוק להמניה במגו דאי בעי אמר מתחלה כו' ופי' הסמ"ע על דברי הרמ"א תמוהבכאן ואין בידי ליישב דברי הרמ"א רק שהוא פי' לדברי הר"י שמיירי גם כן בלא טענה ואין הכחשה ביניהם אלא שאומר בשעה שקניתי ממך זכיתי בחצי הכותל כי זהו בכלל המקח בזה אמרינן לא הוי ראיה אלא אם כן נתן התקרה ואם כן גם י"א הכ' שאין לחלק כו שהוא דעת הרא"ש מיירי גם כן בלא טענה והכחשה והמעיין שם באשר"י יראה להדיא שקאי על החזקה שבא בטענה ומצד נאמנות נגעו בה וכדפירש בסמוך ולענין הלכה נראה שיש לפסוק כדעת ריב"ש שפסק כהר"י בבא בטענה דבעינן סמיכת תקרה ומעזיבה דוקא ואז יש לו החציה באבני הכותל ובב"י כתב בשם הרא"ש בזה הכל הולך אחר המנהג:

שתולה. ול"מ למימר אתלה בו דרך אחורנית ולא אראה בחצר חבירי דחיישינן שיהפך פניו ויראה בו בכוון ויתנצל לו' דמש"ה היפך פניו דירא שמא יפול בעומדו בקצה העלייה ולא יתפס על הראייה כגנב גמ' ור"ש עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהרי"ט ס"ח ק"ח ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ח:

מרצונו. הקשה בסמ"ע דהא לא כ"כ הטור אלא לפי שיטת המאן דאמר דלזיז פחות מטפח אין לו חזקה כלל אבל הרמ"א דכ"כ אדברי המחבר שהם כהרמב"ם דס"ל דאפי' לזיז כל שהו יש לו חזקה לאלתר אם לא מיחה כמ"ש המחבר אחר זה בסעיף ב' לא אתיא שפיר וצ"ל דהרמ"א כ' דין זה לכל מר כדאי' ליה כו' ע"ש:

לאלתר. ר"ל מכי אתברר ליה היזקו ושתק ודוקא בלסתום חלונו בפניו אמרו דלאלתר הוי חזקה משום דמסתמא נתברר לו נזקו מיד ועיין בריב"ש סי' תע"א וע"ל סי' קנ"ה סל"ה ובסי' קנ"ד סי"ב. סמ"ע:

והניחו. נרא' בפחות מטפח שהוציא בעל הזיז א"י להסירו בעל הזיז כל זמן שירצ' בעל החצר משא"כ בזיז טפח שמיחה בו בעל החצר אזי גם בעל הזיז יכול להסירו כשרוצ' וכך מורה ל' הטור בב' מקומות ודלא כפי' הב"ח גם דברי הב"ח כהוגן לפי קושיית התוספות עכ"ל הש"ך (עיין במהר"ש יונה ז"ל בפירושו להלכות שכנים. כנה"ג וע"ש אות ד' להגהת הטור):

תחת. פי' הסמ"ע דר"ל במקום הזיז עצמו כשיבנה ממש במקומו יוסר הזיז ויבוטל תשמישו לגמרי ובהא דוקא יש חילוק בין זיז טפח לפחות מטפח אבל גם בזיז טפח ס"ל דאין בעל הזיז יכול למנוע לבעל החצר מלבנות תחתיו עד הזיז כו' ע"ש) (והט"ז כת' דלשון תחת הזיז לא משמע כן אלא הדברים כמשמען שבזיז עצמו אין לבעל החצר שום זכות אפי' בפחות מטפח רק שיוכל לבנות תחתיו עד סמוך לו וממילא מבטל תשמישו משא"כ בזיז טפח דהחזיק באויר החצר מה שהוא תחת הזיז כדרך תשמישו) ועיין במהרש"ך ח"ג סי' י"ד:

ד'. פירוש במשך כל העשרה יכול לעשות רחבו ד'. סמ"ע:

למחות. והב"ח פסק דא"י למחות וכת' דגם דעת הרשב"ם הוא כן ואין דבריו נראין דאין כונת רשב"ם לו' רק שיוציא זיז מרשותו עד סמוך לכותלו ולא בכותל של חבירו גם מה שהביא מסולם ל"ד כלל. ש"ך:

פתח. התוספות כתבו וז"ל דאף שבאותו צד שהגג פתוח לחצר צריך לעשות מעקה גבוה ד"א (ור"ל וכשהוא גבוה כ"כ לא שייך לו' שיוציא זיז למעלה מהמעקה וישמש בו ויראה משם דהא אין דרך שמוש בכך) י"ל דמיירי שמוציא הזיז בקרן זויות בסוף המעקה שהוא בצד שע"פ חצירו ע"כ ור"ל דבשאר ג' צדדי הגג אף שצריך ג"כ לעשות מעקה מ"מ אינו גבוה כ"כ עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' תס"ב:

כנגדו. ר"ל במקום הזיז ממש דאף אם הזיז הוא למטה מהחלון או בצדו בתוך משך טפח מהחלון אסור לבנות שם שמא יעמוד עליו ויציץ בתוך חלונות חבירו וכמ"ש בסי' קנ"ד ע"ש. סמ"ע:

יסלקם. ע"ל סי' קנ"ד סי"ו מ"ש המחבר בענין זה די"א דיכול למחות משום דלא ניחא ליה לירד עמו בדינא ודיינא לאח"ז וי"ל דהכא הכל מודים כיון דהכל יודעים שמדרך העולם להניח לחבירו הדר בצדו להאריך זיזו לחצירו עד עת שיצטרך לבנות שם. שם:

החזיק. עיין בתשובת רש"ך ס"ב סי' צ"ח וס"ג סי' פ"ב ובתשובת מבי"ט ח"א סי' צ"ו ובתשובת מהר"א ששון סי' צ"ח:

לעכב. כ' הסמ"ע דהיינו דוקא כשאין בעל החצר טוען שמגיע לו היזק בתשמישו שמשתמש במקום שירדו שם המים אלא שבא למחות משום דניחא ליה לקבל המים במקום הזה בהא קאמר שאין שומעין לבעל החצר. (מים הנגרים תחת הקרקע ממעין למעין יש להם חזקה מהר"ם גלאנטי סי' פ"ה ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' צ"ו) כנה"ג:

הצנור. כתב הסמ"ע דה"ה תחת המזחילה ובין שהיא של עץ או אבן ס"ל להרי"ף והרמב"ם והרא"ש דמותר לבנות תחתיה ולא כטור שפסק לחלק בין של עץ לאבן ותמה על הרא"ש ע"ש ועמ"ש הט"ז בזה:

בונה. עיין בתשובת ן' לב ס"א כלל י"ד סי' פ"ד. ש"ך:

חמשה. ל"ד קאמר אלא גם ד' וג' אסור לשפוך כיון שלא החזיק אלא אחד. סמ"ע:

תטלנו. כת' הב"ח דאיירי כאן בחצר שאין בו בית דומיא דשדה ע"ש ובתשובת רש"ך סי' צ"ח. ש"ך:

בכל. כת' הסמ"ע דלקמן סי' קנ"ה סל"ה הכריע הרמ"א כדעת הרמב"ם דא"צ חזקת ג"ש ונרא' דלאו הכרעה כללית היא דא"כ קשה למה כת' זה כמה פעמים בפלוגתא בס"ס קמ"ב גבי פתיחת חלון ובסי' זה בכמה מקומות לכן נראה לחלק כו' ע"ש ובתשובת מהרשד"ם סי' רס"א ורס"ז (ועיין במהר"ש יונה בפירושו להלכות שכנים. כנה"ג):

החג. כתב הסמ"ע דבהג"ה כתוב דהני ז' ימי החג המה נוסף על ל' יום דבעינן בסוכה דעלמא דימי השנה (והט"ז הביא בשם ב"י דלא בעינן ל' כיון דלא נחית מעיקרא אדעתא דרשות רק אדעתא דמצוה):

טען. עיין בריב"ש ותמצא דאיירי בשני בתים העומדים בשני צדי ר"ה אחד של ראובן והב' של שמעון והיה ראובן סומך קורה מכותלו לשל שמעון דהי' ניכר לכל שאותו כותל שסמך עליה לא היה שלו וזהו ג"כ כוונת המחבר במ"ש בד"א כשהודה כו' ר"ל צריך להודות דאנן סהדי ע"ז כו' עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כ' דדבריו דחוקים ומפרש בענין אחר ע"ש):

בכותל. (אם רוצה להגביה הכותל אע"פ שמכביד על הכותל אם אינו נמשך נזק לחבירו א"י לעכב על ידו. מהרש"ך ח"ב סי' מ"ז ועיין במהר"א ששון סי' פ"ז. כנה"ג):

יסוד. עיין בתשובת מהרשד"ם סי' רפ"ד:

המבקש. לשון ש"ע של אלו ד"ס הכל לשון הרמב"ם ולשון ב"ה הוא שיטת תוס' ורא"ש וטור וע"ש תוס' עד ועוד כו'. ושיטת הרמב"ם וש"ע ופי' יכול למחות דבעל החצר הוא להוציא זיז ויכול למחות דבעל הגג הוא לבנות תחתיו וכפי' תוס' הנ"ל ועוד כו' דבזיז טפח בין בעל הגג בין בעל החצר יכולין למחות רק דבעל החצר קודם חזקה ובעל הגג לאחר חזקה ובפחות מטפח בעל החצר ג"כ קודם חזקה ובעל הגג אין יכול למחות לעולם אפי' לאחר חזקה והמחאה ודבעל הגג ובעל החצר כנ"ל ופי' במתני' חזקה על אויר שתחת הזיז ובזה הוא החילוק שבין טפח ופחות מטפח וה"ק אין לו חזקה על האויר ולכך אין יכול למחות על הבנין אבל בזיז עצמו אפי' פחות מטפח החזיק והכריחו מדקתני אין יכול למחות וא"א שלא החזיק כלל דאפי' להסירו צריך פשיטא דאין יכול למחות ושיעור חזקה מיד שלא מיחה בו ושיעור הבנין שמעכב עליו אין שיעור אלא כדי תשמיש הזיז וז"ש לבנות תחת הזיז ולבטל תשמישו אבל החזיק במשך ד' שאז יש לו ד' על ד' אז החזיק ג"כ באויר גובה י"ט תחתיו ואין יכול לבנות כשיעור הזה לפי שהוא רשות לעצמו כמ"ש לענין שבת ומרחיבו עד ד" והחזיק באויר י"ט להשתמש ושלא לבנות בעל החצר. ושיטת התוס' ורא"ש וב"ה ופי' מחאה בין דבעל הגג בין דבעל החצר הכל לענין תשמיש הזיז וכמ"ש בתוס' שם ובזה אפשר דגם הרמב"ם מודה ולכן הגיה ב"ה דבריו על לשון הרמב"ם וכן התוס' מודים ג"כ בפי' מחאה להרמב"ם רק שמפרשים חזקה לענין הסרת הזיז ומחאה לענין תשמיש כנ"ל ומפ' בטפח בעל החצר מוחה קודם חזקה ובעל הגג אחר חזקה כנ"ל ובפחות מטפח בעל הגג אין יכול למחות לעולם ג"כ כנ"ל לשיטת הרמב"ם ובעל החצר יכול למחות לעולם וג"כ אין לבעל הגג חזקה לעולם ואין יכול למחות בבעל החצר לעולם בתשמיש הזיז. ובאלו ג' דברים הם חולקים על הרמב"ם וש"ע ועוד דלהרמב"ם החזקה מיד שנודע הזיקו ולא מיחה וא"צ טענה ולתוס' צריך חזקה ג"ש וטענה:

כל שהוא. ר"ל אפי' פחות מטפח בעל החצר מעכב להוציאו וכן בסיפא בס"ב אפי' פחות מטפח החזיק בעל הזיז:

בעל החצר. כרב הונא שם:

שהרי. שם:

וכ"ז שלא. לשיטת הרמב"ם דלאלתר החזיק מיירי דעדיין לא החזיק שמיחה בו רק שמניחו לזמן מועט וז"ש שהניחו בעל החצר מרצונו ועסמ"ע סק"ב:

אין כו' ובעל כו'. כפי פי' ל"ש אלא כו' אבל כו' כנ"ל וגם הרמב"ם מודה בזה וכן התוס' מודים לו כפי' על הוצאת הזיז:

הוציא. כפי שיטתו דלענין חזקת הזיז עצמו אין חילוק בין טפח לפחות מטפח:

ולא מיחה. כנ"ל לשיטתו בשיעור החזקה:

ומשתמש בו ומונע כו'. דלהרמב"ם בגוף הזיז החזיק אפי' פחות מטפח ולכן לענין התשמיש שוה ג"כ לזיז טפח ותוס' וסייעתם חולקים בזה עליו בד' דברים א' לענין שיעור החזקה וז"ש וי"א דכל כו' ועוד במ"ש החזיק כו' ומשתמש בו. ומונע כו'. וע"ז כ' וי"א דבזיז כו'. בעל החצר כו' אבל כו':

וי"א דכל. כמו בחזקת גוף הקרקע וה"ה בתשמישין ונזקין כמ"ש בסימנים אלו קנג קנד קנה וכמ"ש בב"ב מא א' כל חזקה כו' ומפ' בכל ענייני חזקה וג"כ צריך ג"ש כמ"ש שם א"ל כמאן כו' ור' ישמעאל איירי בפתיחת חלון. והרמב"ם וסייעתו מפ' דלענין נזקים ותשמישין א"צ טענה כמ"ש שם והא אחזיקי לי ופשטא דשמעתא משמע בלי שום טענה דהדר גודא בארעא דחבריה ואמר שם והא אחיל כו' וע"ש תוס' ד"ה והא שפי' לפי שיטתם ושם ך"ג א' והא אחזיק להו מ' ג"כ שלא בטענה וע"ש תוס' ד"ה והא וג"כ א"צ ג' שנים כמ"ש שם נ' ב' אין דין חזקה לנזקין וכמ"ש בפי' בפ"ג על מתני' הזיז כו' וא"ל בחזקה לנזקין משלש שנים והוא מ"ש אין דין חזקה לנזקין ושם ו' ב' ואי חבריה בטינא כו' וע"ל סי"ז וע"ש בתוס' ד"ה ואי כו' והתוס' פי' שם לפי שיטתן דאמתני' קאי וע"ש ד"ה האי כו' ומ"ש שם מ"א א' כמאן כו' לאו דבעינן ג"ש רק שיתברר שנודע הזיקו ולכן אמרו ולסתום לאלתר כו' דבזה ודאי נודע הזיקו לאלתר כמ"ש שאין אדם עשוי כו' וכמ"ש בפי' מתני' הנ"ל וג"כ לא הויא חזקה לאלתר אלא כשיעמוד אותו הנזק כדי שיוכל לומר לאותו שהוזק כבר נתפייסת כיון שלא מחית עליו וע"ש וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"א ובחדושיו פ"ג וכמ"ש בירושלמי הפותח חלון כו' יכול מימר ליה הוינא בעית לעי ואע"פ שס"ל לירושלמי שגם סייע לא מהני בזה לית הלכתא דפליג בגמ' דידן שם מא א' והא אחיל כו' וע"ל סי' קנה סל"ה.

וי"א דבזיז. כפי פי' במתני' אין לו חזקה כנ"ל:

ואם כו'. כמ"ש ל"ש אלא כו' וכפי' כנ"ל אפי' להמפרשים דכל חזקה הוא לאלתר כאן לא מהני כלל אפי' לא מיחה:

היה בזיז. כפי' יש לו חזקה. באויר החצר כנגדו ויכול למחות. לבנות תחתיו כשיעור תשמישו ועט"ז וכן ברישא בפחות מטפח:

או שבולט רשב"ם שם:

ולא מיחה. כשיטתו:

אבל אם כו'. רשב"ם שם והרא"ש מדקא' ארבעה מ' דוקא ד' לא פחות ולא יותר דבפחות לא החזיק כלל ביותר משיעורו וביותר צ"ל על יותר מארבעה:

ואין בעל. דלא כהרי"ב שמפ' ואין יכול למחות בעל הגג כו' על לקבוע זיזין בעל החצר בכותלו וכפי' רשב"ם ד"ה בבעל א"נ כו' רק שרשב"ם מפ' סמוך לכותלו ועב"ח:

יש מי. בזה מודה רב הונא לרב יהודא אפי' בזיז טפח ואפי' לענין הוצאתו וכמ"ש שם לימא בהיזק ראיה כו':

ויש. ג"כ כנ"ל כמ"ש דא"ל לתשמישתא כו' ואף רב הונא ל"ק אלא משום דחזיא למיתלא בי' כמ"ש שם:

ואין לו חזקה. דכל שאין יכול למחות אין לו חזקה כמ"ש שם בזיז וחלון כמ"ש מרדכי והג"מ וע"ל סי' קנד סכ"ב בהג"ה:

וכשירצה. ר"ל לענין זה אין לו חזקה דהא אין יכול למחות בו:

בעל החצר. דכל שיש לו חזקה יכול למחות כנ"ל:

ואם כו'. אפי' צינור למקומו יש חזקה רק לבנות כמ"ש בס"ח וכמ"ש בגמ' שם:

כדאמרי'. שם ס' א' וכפי' הרמב"ם דמשום מחילה וכס' הראשונה בסי' קנד סי"ב בהגה:

וכן אם כו' בדרך מחילה. ר"ל דבכה"ג לענין מחילת בעל הסתירה צריך מעשה הניכרת כמ"ש שם בהגה וכ"ז כשסתם כו' וכמ"ש שם:

אבל אם נפל. דכל שנפל דבר המחזיק לא הפסיד חזקתו כמ"ש שם ס' ב' וכמ"ש בתוספתא לענין שובך על מתני' ואם לקחו ך"ג א' וכמ"ש בסי' קנה סך"ד וכמ"ש ו' א' אחזיק להורדי אחזיק לכשורי שאפי' ינטל או נפלה ההורדי לא הפסיד חזקתו ואפי' לכשורי:

ואם עשה כו'. ר"ל דכאן מיד ששתק הוי מחילה כנ"ל:

רצה כו' או. ר"ל אע"ג דפליגי שם בבעל החצר אם יכול אבל בבעל הגג מודי כמ"ש שם נט א' לדידי קני כו" וכמ"ש הנ"י שם דל"ק לדידי קני איגרך למיאמ' דלא קני רק המים וז"ש שלא החזיק כו' וגם אין יכול לעכב מטעם שלא שעבדתי מקום אחר בחצר למימך שאפי' משפכי לנטפי יכול לשנותן כמ"ש שם ו' א' וכמש"ל בס"י וכן אין יכול לעכב בקיצורו שיורד מהר שהרי יכול לשנותן לצריפא דאורבני וכמ"ש שם ושם:

והואיל ואין. שאפי' לבנות תחתיו יכול אע"פ שמקבל בבניינו:

אבל לא כו'. הרא"ש שם דלא כשמואל ור' חנינא אלא כר' ירמיה ב' א':

להטותו. לפי' רשב"ם:

או לשנותו. לפי' תוס' ד"ה מרזב כו' ור"ל אפי' באותו רוח להטותו:

ואפי'. גמ' שם וכנ"ל:

והוא כו'. שם נט א':

ראובן. נלמד מס"ו במכ"ש וכמ"ש שם ך"ד ב' שאני הזיקא דרבים כו':

אע"פ. כמש"ל סי' קנ"ה ס"י וס"כ ע"ש:

מי. כפי' רשב"ם שם ורבו:

ואפי' לבנות. כפי' רבו הר"י מיגש:

מי שבא. מדפליגי בנטפי ושפכי ואף להמתיר משום דאין מוסיף בהזיקו: (ליקוט) מי שבא כו'. דהאר"נ דאמר לצריכא דאורבני לא ודאי דאוסר בתוספת היזק ואפ"ה קאמר דאחזיק לבטפי אלמא דה"ק דאינו מוסיף בהיזקו וא"כ רב יוסף דמתיר דצריפא י"ל ג"כ מה"ט. רמב"ן (ע"כ):

ויש מתירין. טור בשם רמ"ה דס"ל כפי' רשב"ם בפי' צריפא דאורבני וזה ודאי מוסיף בהיזק הוא:

מי שהחזיק. כנ"ל בסי"א מי שבא כו' וכמ"ש שם וכ' והא דתניא בתוספתא החזיק לגשמים החזיק לכביסה החזיק לכביסה החזיק לגשמיים והוא תוספתא בסוף ב"מ והמ"מ העתיק לכביסה א' שופך חמש כביסות תירצו שם איירי בשופך לביב וז"ש אבל השופך כו' ופי' ב"ה דוקא בשופך ברשותי דרך כו':

וכ"ז שירצה. כפי פירושו כל הני חזקה דזיז וסולם וחלון הכל לבנות תחתיו וכתי' ר"י ב"א לענין מרזב:

ואם קבעו. תוספתא בפ' בתרא דב"מ לענין ד"א ע"ש:

כל שהן. ר"ל בין הורדי וכשורי דל"פ אלא בכותל חבירו וכמ"ש בסי"ח בש"ע:

ואע"פ. כן מ' שם בגמ' בי כוי כו' וא"א שאין יכול להכניס מאי ס"ד:

ואין. ר"ל אע"ג שאמר למעלה כל שהן ואפי' כשורי וכמה שירצה מ"מ אין כו' וכמ"ש בב"מ קיז ב' תחתון שבא כו' וכמ"ש שם הרא"ש בשם הראב"ד שבא לשנות מהמנהג מההיא דהורדי:

שראובן סייע. שם מא א' דלא כירושלמי:

או ראה. כנ"ל ס"א:

בד"א כו'. מדקאמר בי כווי כו' והא אפי' החזיק בקורה אחת לא החזיק יותר כ"ש בעוד שלא נשתמש בו כלל אלא דבי כווי לא מיירי בטענת מחילה אלא בטענת שותף וכמ"ש רשב"ם דקאי אמתני' ושם אם הניח קורה מהני בטענת שותף וז"ש במתני' אע"פ שלא נתן כו' דלכאורה הוא מיותר אלא משום סיפא דדוקא בכה"ג בחזקת כו':

וי"א. הוא דעת הר' יונה דרמב"ם אזיל לשיטתו שפי' דהורדי וכשורי בטענת מחילה אבל לשיטת המפ' דכל החזקות דוקא בטענה א"כ ע"כ גם דהורדי בטענת שלקח ממנו וכמ"ש רשב"ם שם וצ"ל דבי כווי בטענת שותף מעיקרו דקאי על מתני' כנ"ל:

אא"כ. דאל"כ במה יחזיק בלקח ממנו וע"ש ך"ט ב' וז"ש במתני' אע"פ כנ"ל:

וי"א שאין. הרא"ש שם דס"ל דאף בהורדי אחזיק בהרבה קורות למ"ד אחזיק כו' דאין קנין למחצה וכל הכותל קנה ממנו וכ"כ התוס' ך"ג א' ד"ה והא:

אבל לא. דלא קנה ממנו רק הכותל וכמ"ש בב"מ קיז ב' דבעל העליה אין לו בקרקע כלום וכ"ש כאן דלא לקח רק לתשמישו ואף שקנה הכותל ואף לר' נתן שם משום דבעל העליה מפסיד בקרקע וכמ"ש שם:

ואינו יכול לטעון. כמ"ש בסי"ח דהרמב"ם מפ' כאן בטענת שותף:

וכיון שכן. כתובות שם שיפצה מאי וכ' הרי"ף שם הלכך לא תשפץ:

ובא בטענה. דכאן אף לשיטת הרמב"ם וש"ע צריך טענה כיון שבא להחזיק למעלה כנ"ל בהורדי:

החזיק למעלה. כמ"ש באילן לח א' בבא מחמת טענה:

איכא למימר. אף לר"י שם ס' ב' דאין מחזיר היינו בשל רבים כמ"ש שם משום דרב יהודה כו':

וצריך לישבע. כמ"ש בסי' קמ:

ונ"ל. כמש"ל בסי"ד ואין כ"א כו' אע"ג שבא בטענת לקוחה לפי שיטת התוס' ורא"ש כמש"ל ואם היה מודה לו שלקח ממנו להכניס כשירצה היה יכול להכניס: