דין המחזיק שלא בפני המערער והוא - שולחן ערוך חושן משפט סימן קמ״ג

והלך למקום שאינו יכול למחו' ונ"ל דאם בתחלה ידע שזה יחזיק בשלו ולבסוף הוא ירצה לטעון דהוי טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה וכך הוא כוונת ב"י ע"ש ודלא כמ"ש בב"ח ופשוט:

אפילו החזיק בפני המערער. הטעם דעד ג' שנים אינש מזדהר בשטר לקיחה או מתנה שהי' בידו ותו לא מזדהר וכיון דאיכא ריעות' לפנינו דלית ליה שטר בידו תוך ג' שנים אמרינן דשקורי קמשקר ואפי' אם המערער הוא אינש דרגיל להקפיד מלהאכיל לאחרים משדהו אמרינן דלא קפיד עמו או לפירות הורידו או כפי שאר טענות של המערער:

והוא במדינה אחרת. הטעם דחברא חברא אית ליה:

בכפרים שהעם טרודים כו'. עפ"ר שם כתבתי לשון הכ"מ שתמה ע"ז מ"ש של כפרים משל עיירות וכתב אפשר דמיירי בירידים פרויא"ש בלע"ז דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרווח להו עלמא טובא עכ"ל ולי נראה דה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מ"ה אין העם טרודים בו כל כך:

דמזה יש ללמוד כו'. מדצריכין לטעם דטרוד הי' בשוקא משמע הא בלאו ה"ט הוי חזקה אע"ג דלא הי' עמו בכל ג' שנים עד סוף שנת ג' והטעם כיון דאין לו זמן למחות אלא זה ה"ל למחות מיד ומינה נמי איפכא דאם הי' עמו בתחלה ולא בסוף דיכול להתנצל ולומר אמרתי עדיין יש לי זמן ועפ"ר:

אין שומעין לו במה שאומר כו'. הטעם כתב הרא"ש ז"ל כיון שזה החזיק בשופי ג' שנים והחזקה נשמע אפילו במדינה אחרת עליו לברר שהי' במקום שלא היתה מחאתו נשמעת אם היה מוחה בו ולכך נמנע מלמחות עכ"ל והא דלא סיים הרא"ש וכתב דאינו נאמן לומר שלא שמע החזקה נ"ל דה"ק אף אם בא להתנצל ולומר אמת ששמעתי החזקה אבל לא שמעתי מחמת רחיקת המקו' עד שנה שלישית לחזקתו ואז אם הייתי מוחה לא הי' נשמע המחאתי בשנה הג' לחזקתו ולכך לא מחיתי לגמרי ע"ז כתב דאינו נאמן לומר כן:

ולא בנכסי רטושי' כו' בטור כתב עוד בנכסי נטושין ול' הגמרא דפ' המפקיד (סוף בבא מציעא דף לח) נקט ושם אמורידין קרוב לנכסיהן קאי וכתבו הטור והמחבר לקמן בסימן רפ"ז ס"ח ומוכרח שם בגמרא דנטוש מיקרי מי שנוטש נכסיו בעל כרחו מחמת איזה אונס והולך לו וע"ש מה שנא' והשביעית תשמטנה ונטשתה קרי לאפקעתא דמלכ' שבע"כ בל' נטישה ורטוש' קרי למי שהולך מדעתו ואין אנו יודעין להיכן הלך וע"ש מ"ש אם על בנים רוטשה וכתב נ"י שם דה"פ דקרא קודם ביאת האויב ברח מעצמו מפני פחד וז"ל הטור כאן רטוש מפני שאין אנו יודעין היכן הוא ור"ל כיון שאין אנו יודעין להיכן הלך שמא הוא במקו' שאין רגילין שיירות לבא שמא הן שהוא במקו' רחוק או קרוב והמחבר נקט בלשונו כאן רטושי' משום דנטושי דפי' שנוטש נכסיו בעל כרחו כבר נתבאר דינו ממ"ש המחבר לפני זה דאם נטש ועזב נכסיו מחמת סכנת נפשות דאין חזקתו חזקה כלל ואם מחמת ממון חזקתו חזקה אם לא שהלך וברח למקו' רחוק כ"כ שלא היה נשמע החזקה ומחאתו ובזה אפי' בכל אדם כבר נתבאר דאין חזקתו חזקה ועפ"ר שם כתבתי עוד מזה:

(סעיף ב' אין שומעין לו) נ"ל דאפי' שבועה א"ל ואין יכול לומר אתה ידעת שהייתי במקום רחוק כיון דחזקה ברורה היא קיימ' במקום עדים:

בפני. ואפילו אם המערער הוא אינש דרגיל להקפיד מלהאכיל לאחרים משדהו אמרי' דלא קפיד עמו או לפירות הורידו או כפי שאר טענה של המערער. סמ"ע:

טרודין. ה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מש"ה אין העם טרודים בו כל כך כ"כ סמ"ע (והב"ח כ' דבכפרים אין חדרים כראוי להיות ממונם בטוח. כנה"ג):

והלך. נ"ל דאם מתחלה ידע שזה יחזיק בשלו ולבסוף הוא רוצה לטעון דהוי טרידנא ולא ידעתי שהיית מחזיק בשלי לא מהני והוי חזקה וכך הוא כוונת ב"י ע"ש ודלא כמ"ש בב"ח ופשוט. ש"ך:

שיברר. הטעם כתב הרא"ש ז"ל כיון שזה החזיק בשופי ג"ש והחזקה נשמעת אפילו במדינה אחרת עליו לברר שהיה במקום שלא היתה מחאתו נשמעת אם היה מוחה בו ולכך נמנע מלמחות עכ"ל והביאו הסמ"ע ע"ש (ונ"ל דאפי' שבועה א"צ וא"י לו' אתה ידעת שהייתי במקום רחוק דכיון דחזקה ברורה היא קיימא במקום עדים. ט"ז):

ממון. אם ברח מחמת שהי' חייב ממון לשררה אפשר דהוי כמו בורח מחמת נפשות. משפט צדק ח"א סי' ס"ט. כנה"ג):

החזיק בקרקע כו' אפי' כו'. ב"ב מ"א א' א"ל כמאן כר' יהודה כו':

ואם החזיק כו' אפי' כו'. שם ל"ח מתני' וגמ':

והיו אלו. מדקאמר שם דכל שתא ול"ק סתם דאתית תלתין יומי ש"מ שצצריך להיות בסוף ג"ש והי' יכול שבשנה הראשונה היתה ואין לומר להיפך שצ"ל בתחלת שלש שנים דהא אמרו שם לט ב' צריך למחות בסוף כל שלש כו':

ולא ידעתי. רשב"ם שם:

ויש מי כו'. שאין מצוי להם וכמ"ש בכתובות ד' א':

וי"א דמזה. כנ"ל:

שאם היה. מדסגי בתלתין יומי לבד:

ואם היה. מדקאמר כל שתא כו' כנ"ל:

אין כל. כשיטת התוס' שם ך"ט ב' ד"ה שכוני כו' ע"ש:

יש מי. ב"מ לח ולט אתמר שבוי שנשבה כו' תנאי היא כו' וש"מ מדר"ה אין מחזיקין בנכסי קטן כו' ומדפליגי באלו אם מורידין ואף מ"ד אין מורידין דלמא מפסיד להו אבל בלא"ה מורידין ש"מ שאין מחזיקין בנכסיהם:

ולא בנכסי שוטים. שם בורח ה"ה כשבוי כו' ובכתובות מח א' דשוטה כיוצא שלא לדעת: