מי שנתחלפו כליו בבית האבל והמשתה - שולחן ערוך חושן משפט סימן קל״ו

הרי זה ישתמש בהן. עיין בתשו' ר"א ן ששון סי' ק"ט וע' בב"ח ודבריו פשוטים דכשנודע שנאבדו שלו צריך לחזור מיד ודמי למ"ש בס"ב ע"ש:

ואפי' אומן עצמו כו'. ואם יבא בעל הטלית ויאמר לא צויתי למכור טליתי ולא לקחתי ממנו שום דמים נאמן ליקח טליתו מיד זה אם יש לו עדים שזו הטלית הי' שלו או יתן בו סי' כ"כ הטור והביאו ג"כ סמ"ע אע"ג דלא ראו עתה בידו החפץ אלא הוא עצמו מודה שאינ' שלו צריך לחזור ואף שאומן הי' נאמן לו' לקוח במגו דהחזרתי כ"כ בתשו' רשד"ם ס"י ע"ש:

וכשיבא בעל החפץ וכו'. ע' בתשובות מהר"א ן' ששון סי' ק"ט:

הרי זה ישתמש כו'. הטעם מבואר בטור דאמרי' מדנתנו לו האומן ואמר לו הילך טלית סתם ולא א"ל הילך טליתך וכדמסיק המחבר ש"מ דגם האומן ידע דטליתו של אחר מסר לו במקום טליתו בכוון ובודאי לא עשה כן אלא מחמת שבעל טלית זה בקש ממנו למכור טליתו וכוון למכור אותו הטלית ונתחלף אותו הטלית בטלית זה וכבר קיבל האומן המעות מהלוקח ונתנו לבעל הטלית הזה ואותו המוכר כבר משתמש בהמעות שקיבל מהאומן מ"ה התירו לו ג"כ להשתמש בטלית זה ולא חששו שמא יחזור הלוקח ויאמר לו על בגד זה נתתי מעותי או ימצא בו מום ויבטל המקח ונמצא שהשתמש בטלית שאינו שלו דכיון דגם המוכר משתמש בהמעות אינו מקפיד כאשר גם זה ישתמש בטלית שלו ומזה יתבאר לך הטעם למה לא התירו לו לשמש כ"א בא"ל הילך טלית סתם וגם לא במסרו לו אשתו ובניו אע"פ שאמרו לו הילך טלית סתם דמסתמא לא ידעו מענין המוכר עם האומן ובלא דקדוק אמרו טלית סתם ונתבאר ג"כ מ"ש נתחלף הטלית בבית האומן מנתחלף בבית המשתה והאבל דה"ט דשם אין רגילין לו' לעושה המשת' ולהאבל שימכרו טליתם וק"ל:

ואפי' אומן עצמו כו'. המחבר קיצר כאן ולא כת' כל חלוקי דין זה כאשר הן מבוארין בטור בסימן זה וז"ל ואם היא שוה יותר על שלו כשיבא בעלה בשביל' יתן לו העודף או יחזיר לחבירו טליתו והוא יתן לזה דמי הטלית שלו שנמכר (ור"ל והברירה ביד זה שנמסר לידו הטלית ליתן לו העודף כיון דזה צוה לאומן למוכרו ולא ביקש להחזיק בטליתו או להחזיר לו טליתו) ואם יבא בעל הטלית ויאמר לא צויתי למכור טליתי ולא לקחתי ממנו שום דמים נאמן ליקח טליתו מיד זה אם יש לו עדים שזה הטלית הי' שלו או יתן בו סי' דנהי שאנו תולין לו' שציוה להאומן למוכרו היינו כל זמן שהדבר ספק אבל כשבא בעל הטלית וטען ברי נאמן עכ"ל הטור ור"ל דיקח את שלו מיד זה שנמסר לו הטלית והוא יחזור אחר האומן ואף אם נאבד ביד האומן עכ"פ יקח זה את שלו וכמ"ש מור"ם בהג"ה בסעיף שאחר זה ואותו הג"ה קאי גם אדין זה אלא שבדין נתחלפו לו כליו בבית האבל ומשתה כל אימת שבא צריך ליתן החפץ לבעליו דשם מסתמא לא אמרי' דנתנ' להאבל או לבעל המשת' למכרו ומ"ה סתם מור"ם שם וכת' וכשיבא יתן לו משא"כ בזה דאין נותנין לבע"ה אא"כ טוען ואומר לא צויתי למכרו וכו' וק"ל:

ה"ג דוקא שאמר לו סתם הילך טלית אבל א"ל הילך כו':

והביאה לאחד שאינו שלו. שם בת"ה מסיק דלא ישתמש בו וצריך להחזיר כלי זה לבעליו אע"פ ששלו נאבד ודין אומן שנתנו לו כלים לתקן והשכינם ע"ל סי' שנ"ו ס"ז:

ס"ב בהג"ה וכן כובסת עכו"ם כו' דין זה הועתק מת"ה והוא תמוה וי"ל על ת"ה עצמו שהרי דין מפורש הוא במרדכי פרק הגוזל בתרא והוא לא הביאו ולפעד"נ ללמוד מדברי המרדכי בזה חידוש אח' שכ' וז"ל ומכאן הבאתי ראיה על כובסת עכו"ם שהיתה רוחצת בגדים לכמה יהודים ואבדה סדין אחד ונטלה סדין א' מן האחרים ונתנה לו תמורות סדין שלו וצויתי להחזיר שהרי אותם יהודים אחרים לא נתייאשו מסדין שלהם אלא היו מרדפין אחר הכובסת מפני הסדין שלהם וגם קי"ל גנב ופרע חובו כו' דלא עשו תקנת השוק ומחזירו בחנם אבל ודאי אם הכובסת משכנה את הסדין לאותו איש הרי עשו תקנת השוק במשכנתא עכ"ל מדכתב שהרי הבעלים מרדפים אחריה וה"ל כאמת גמור ולפ"ז היה נראה במי שנתנה לו הכובסת סדין א' תחת שלו ואינו יודע של מי הוא ועי"ז הוא מונח ימים רבים אצלו עד זמן שא"א לבני אדם שלא יחקור אחר שלו ודאי מתייאש ממנו והכובסת סלקה אותו בדבר אחר ובת"ה סי' שי"ט לא מיירי אלא בשני' באים לפנינו וטוענים בעדו שיחזיר לו מה שאין כן באם לא בא שום אדם וצועק על סדין שלו אמרי' ודאי סלקה הכובסת אותו כל שנשתהה שם כמ"ש:

ישתמש. הטעם מבואר בטור דאמרינן מסתמא נתן בעה"ב רשות לאומן למכור טליתו וה"ט דלא התירו באמר לו הילך טליתך כ"א דוקא בטלית סתם וגם לא במסרו לו אשתו ובניו אף שאמרו טלית סתם דמסתמא הם לא ידעו מענין המוכר עם האומן ונתבאר גם כן מאי שנא בית האומן מבית המשתה והאבל משום דשם אין רגילין לומר שימכרו טליתם עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' ק"ט ובהרשד"ם חח"מ סי' קל"ט ובמהריב"ל ס"א סי' ק' ובמשפט צדק ח"א סי' ע"ו:

עצמו. המחבר קיצר כאן ובטור מבואר יותר וז"ל ואם הוא שוה יותר על שלו כשיבא בעלה בשבילה יתן לו העודף או יחזיר לו טליתו והוא יתן לזה דמי טלית שלו שנמכר (ר"ל הברירה ביד זה שהטלית בידו להחזיר לו טליתו או ליתן העודף) ואם יבא בעל הטלית ויאמר לא צויתי למכור טליתי ולא לקחתי ממנו שום דמים נאמן ליקח טליתו מיד זה אם יש לו עדים שטלית זה היה שלו או יתן בו סימן עכ"ל הסמ"ע ואע"ג דלא ראו עתה בידו החפץ אלא הוא עצמו מודה שאינו שלו צריך להחזיר ואף שהאומן היה נאמן לומר לקוח במגו דהחזרתי כ"כ בתשו' רשד"ם ס"י ע"ש ש"ך:

שלו. (והט"ז דקדק מל' המרדכי בדין זה דאם היה מונח ימים רבים אצל זה שהביאה לו הכובסת דבר שאינו שלו והוא זמן הרבה כ"כ שא"א לבני אדם שלא יחקור אחר שלו ודאי נתייאש ממנו והכובסת סלקה לזה בדבר אחר וע"ש) ודין אומן שנותנין לו כלים לתקן והשכינם ע"ל סי' שנ"ו ס"ז בהג"ה:

וכשיבא בעל. שם בבית כו' עד שיבא כו' ול"ק עד שיחזיר לו את שנו:

וכן כובסת. ג"כ שם בבית האומן כו' עד שיבא כו' כנ"ל וכובסת היא אומן כמ"ש שם וטליתו ביד כובס ומהא דב"ק נטלו לסטים כסות וכו':