דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני - שולחן ערוך חושן משפט סימן י״ב

שנים שבאו לפניך לדין כו' עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' קכ"א ובתשו' רשד"ם סי' שע"ח:

וכן אם היו שניהם חזקים כו' דאם ירדפנו א' השני יעמוד בעזרו כ"כ התוספות עכ"ל סמ"ע (הג"ה היינו דלא כפרש"י שירדפו להפך הדין ופי' קשה היינו בעל מריבה ומטריח הדייני') ועיין ב"ח (הג"ה שהשיג על מור"ם וכתב דהגהות אשר"י כ"כ לפי פי' רש"י אבל לפי' התוס' אפי' שניה' חזקים אינו צריך ליזקק להם משום סכנת הדיין ע"ש מילת' בטעמא ודוק):

אבל אחר שגמר הדין כו' עיין בתשו' רשד"ם סי' ק"ו.

ואמר איש פלוני כו' הב"ח כ' דיש להחמיר כהתוספו' ולא נהירא דהא מצו' לבצוע וכן נרא' עיקר כרוב הפוסקי':

איש פלוני אתה חייב כו' מדברי התו' פרק מרובה ריש (בבא קמא דף ס"ט) ופ' שנים אוחזין ריש (בבא מציעא דף י"ז) מבואר להדיא דמיד שאמר איש פלוני אתה חייב לו אע"פ שלא אמר צא תן לו הוי גמר דין. וכן נרא' להדיא מדברי הנ"י בשם המפרשי' אכן בסמ"ג עשין ק"ה דף קפ"ט ריש ע"ג מבוא' להדיא שאין זה גמר דין עד שיאמר צא תן לו ע"ש ועיין מ"ש לקמן סי' כ"ב:

אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם כו' וכתב בשלטי גבורים פ"ק דסנהדרין סוף דף ע"ד וז"ל נרא' בעיני שאין כל הדברים הללו אמורים אלא כשדיינים רוצים להטיל פשרה כפי הנרא' בעיניהם שלא מדעת הבעלי דינים אבל אם הם מודיעי' להם טיב הפשר' ומפייסים אותם עד שהם מתרצים למחול א' לחבירו או לתת א' לחברו דבר ידוע אפי' אחר גמ"ד ראוי לעשו' כן ובלבד שלא יהא שום צד הכרח בדבר אלא פיוסי' ופתויי' וזו היא מצו' גדול' והבאת שלום שבין אדם לחברו ע"כ:

רשאי הב"ד לעשות פשרה כו' גם בכאן כתב הב"ח דלהתוספות אין רשאי לעשות פשרה ויש להחמיר כדבריהם עכ"ד ואין דבריו נכונים ע"ש גם חומרא זו קולא הוא והעיקר כמו שכתב בטור:

ויש חולקין עיין ב"ח מ"ש מזה:

להשקיטם ממריבו' ע"ל ס"ס ק"י עי' בתשו' מהרשד"ם סי' שע"ח:

אע"פ שנתרצו הבעלי דינין כו' אף לאחר שהגידו הפשרה אם אין קנין יכולי' לחזור כן הוא בתשו' מיי' הלכות סנהדרי' ובמרדכי פ' ז"ב עיין בתשו' מהרשד"ם ס"ס י"א:

יכולין לחזור ואפי' התובע דנתרצ' לוותר עם הנתבע ולמחל לו מקצת התביעות ומחילה אין צריכה קנין שאני מחילה דעלמא דמעצמו ומרצונו מחל לו משא"כ במחיל' דפשרה דעל פי הדיינים מוחל לו וכדי שלא יטעון אח"כ הדיינים הטעו אותי בדבריהן מ"ה בעי קנין עכ"ל סמ"ע ועיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' ל"ד ובתשו' מהרש"ל סי' ד' ובב"ח ובא"א פ' המקבל דף ל"ד ע"א ודף ע"ה ע"א:

דפשרה צריכ' קנין כו' והפשרנים נאמנים שעשו קנין עיין בתשו' ן' לב ספר ב' סי' כ"ט ופשרה שעשו בעלי דינים עצמן ביניהן א"צ קנין כ"כ מהר"מ מלובלין בתשו' סי' מ"ז וע"ש עיין בתשו' ר"ש כהן סי' מ"ד:

אבל אם קנו מידן ע"ל סי' קנ"ה ס"ח:

אפי' ביחיד עיין בתשו' רמ"א סי' י"ז דמ"ה ע"ג:

דדוקא בשנים ע' בתשו' ן' לב ס"ב:

ה"ה אם נתן שטר כו' ע"ל סי"ג עיין בתשובת רשד"מ סי"ג:

מחילה א"צ קנין משום שמיד שמחל לו נסתלק ממנו המוחל והיינו דוק' בדלא נ קט המוחל עדיין ש"ח בידו דבתפס שטר' כל זמן שאינו מחזיר לו מיד ל"מ ביה אפי' מחילה גמור' בלא קנין עכ"ל סמ"ע וכ"כ הטור בשם הר' ישעי' וצ"ע דלקמן סי' רמ"א ס"ב לא כ' מור"ם כן ועמ"ש שם כתב הב"ח דהר' ישעי' ס"ל דהלכ' כבית שמאי דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ודבריו תמוהין דהא לא קי"ל כב"ש כדמוכח בש"ס ס"פ כל הנשבעין וכ"פ כל הפוסקים עיין בתשוב' מהר"מ מלובלין סי' מ"ז ובתשו' ן' לב ס"א כלל י"ז ר"ס נ"ז:

אין בדבריו כלום עיין בתשו' רא"ן ששון ס"ס ס"ד ובתשו' ר"א ן' חיים סי' ס"ו דף ק"ט:

בקנין ובביטול מודעא כו' ועיין מ"ש בשם מהרשד"ם בביטול מודעא בשבוע' בסי' ר"ה ס"ג ועיין בסמ"ע ס"ק כ"ב ועיי' בתשו' מבי"ט ח"א סי' ק':

ובנה זה קצת כו' עב"ח ועיין בס' מגדל דוד:

אינם יכולים לחזור בהם כו' עיין בתשוב' ן' לב ס"ב סי' כ"ט בקבלו בוררים והשליש יכריע והשליש עשה פשרה ע"ש:

בלשון הודא' כו' ע"ל סי' מ' ס"א:

יכול לחזור בו עיין בתשו' מהרי"ט סי' ק"ב:

דין פשרה בטעות כו' ע"ל סי' כ"ה בסמ"ע ס"ק כ"ט מ"ש בשם מהרי"ק ובתשו' ר"י לבית לוי סי' כ"ד דף קכ"ט וק"ל:

שיסכימו כולם עיין בתשו' ן' לב ספר ב' סי' כ"ט ובתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' ח':

אא"כ אמרו דלא כאסמכתא ע"ל סי' ס"א ס"ה בהגה וסי' ר"ז סי"ח וצ"ע:

או מעכשיו ע"ל סי' ר"ז ס"ט וי"ד ודוק:

ואם היה המשכון ש"ח כו' ע"ל סי' ס"ו ובב"י כאן:

וא' קשה פי' תקיף ואלים ואינו שומע לקול מוריו:

ותדע להיכן הדין נוטה כו' שנא' לא תגורו וגו' כי המשפט לאלהי' הוא ועיקר המשפט הוא שעת גמר דין וכן פירש"י על מ"ש ושפטו את העם בכל עת דלמדו מיניה דגמר דין בלילה כנ"ל בסי"ה ושם כתבתי דגם התוס' מודים דמ"ש ושפטו בכל עת דאגמר דין קאי ומ"ה מוקי נמי למ"ש כי המשפט לאלקי' הוא אגמר דין וק"ל ועמ"ש עוד מזה לקמן בס"ס כ"ח ואין צריך לאריכת דברים שכתב בע"ש בזה:

אי אתה רשאי כו' ע"ל סי' י"ח ס"ד אם א' מהדיינים רוצה להסתלק:

אם היו שניהם חזקים כו' דאם ירדפנו א' השני יעמוד בעזרו כ"כ התו':

דמ"מ נוהגין עכשיו כו' פי' מ"מ אפי' שניהם הם חזקים נוהגין עכשיו כו' דהחשש שמא ימסרנו למלכו' לא ימלט על הרוב מהוצאות ממון או סכנות אף שהשני חזק וכן נ"ל מסידור דברי מור"ם מהגהו' הללו אבל בד"מ כתב תחל' שלא למחו' בעוברי עביר' ואח"כ כתב דאם שניהם חזקים:

הדין אתם רוצים או הפשרה עד"ר שהוכחתי לפי מאי דקי"ל דמצוה בפשרה צריך הדיין להסביר לבעלי דינים שבפשרה נוח להם ולדבר על לבם אולי יסכימו על הפשרה וכן הוא ג"כ כוונת המחבר במ"ש שא"ל הדין אתם רוצים ר"ל במה שבאתם לפנינו לדון אם כוונתכם דוקא אדין או הפשרה כי כן הוא נכון לעשות פשרה ע"ש:

כך מוזהר כו' שנא' צדק צדק תרדוף א' לדין וא' לפשרה:

ה"ז משובח בגמ' ובטור יליף לה מדכתיב אמת. ומשפט שלום שפטו בשעריכם איזה משפט שיש בו שלום זו פשרה:

ויודע כו' ואין בזה משום מטעה לחבירו כי נוח לחבירו שיוותר מה לבעל דינו כדי שיתווך השלום ביניהם:

ואמר איש פלוני אתה זכאי כו' פי' שוב אסור לומר לזכאי עשה פשרה עמו כי ירא אני שמא טעיתי ודיינים אחרים יהפכו את דיני:

שלא במושב דיינים כו' כי מה שנעש' לפני הדיינים הוא כאלו עשאו בדעת הדיין ובהסכמתו:

ואינו רשאי להוצי' הדין חלוק מתחת ידו כו' והרא"ש סיים שם בתשוב' כלל ס"ז סי' ו' וכ' ז"ל ונתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו במקום שאין הדבר יכול להתברר בראיות ופעמים כמו שירא' הדיין בלא טעם ובלא אומד הדעת והיינו שודא דדייני ופעמים ע"פ פשרה עכ"ל והביאו הד"מ ור"ל שכל אלו הדברים יכול לעשות הדיין בע"כ דבעלי דינים:

אע"פ שנתרצו כו' כ"כ הטור והתוס' ומרדכי פ"ק דסנהדרין ולאפוקי ראבי"ה וראב"ן (הביאו המרדכי שם) דס"ל דאם שתקו אחר ששמעו הפשרה א"צ קנין:

בפשרה בב"ד כו' משמע אף שקבלו עליהם מתחל' לב"ד לדון ולאפוקי רמב"ן ומרדכי הביאו שם דס"ל דיש חילוק בין הוזקק מתחיל' לדין או לפשרה דבקבלו מתחל' לדין הפשרה קיימת בלא קנין וכ"כ בד"מ שם דמדסתמו שאר הפוסקים אין לחלק:

יכולין לחזור בהן כו' פי' אפי' התובע דנתרצ' לוותר עם הנתבע ולמחול לו מקצת תביעות ומחיל' א"צ קנין שאני מחיל' דעלמא דמעצמו ומרצונו מחל לו משא"כ במחיל' דפשרה דעל פי הדיינים מוחל לו וכדי שלא יטעון אח"כ הדיינים הטעו אותי בדבריהן מ"ה בעי קנין ומה"ט אפילו כבר אמרו לו הדיינים ענין הפשר' שנתבע יתן לו כך וכך והתובע ימחול המותר אפ"ה צריך קנין (אפי') התובע כיון שלא מדעתו מחל לו ועד"מ סעיף ח' שכ' ז"ל ומשמע שאם אמר אחר הפשר' בפי' אני מוחל לך לכ"ע אינו צריך קנין עכ"ל:

אפי' בג' פי' אפי' ג' דיינים עשו הפשרה וכה"ג בדין א"צ קנין שאני פשר' שרוצים שיוותר עמו במקצת לפנים משורת הדין:

אפי' ביחיד וי"א דוקא בשנים פירוש פשרני' ובנ"י כת' שגם הרי"ף ס"ל דבחד סגי ועיין בהגד"מ:

ה"ה אם נתן שטר עליו גם המחבר כ' בסמוך סי"ג דאם קיבל הנתבע גזירת הפשרני' ועש' שטר הן בל' הודא' הן בל' חיוב אין יכול לחזו' בו. ומור"ם קמ"ל דאפי' בעוד שאינו יודע הסך שיתפשרו אותו עליו אם נתן שטר אנפשו בלשון חיוב אין יכול לחזור בו והוא שיכתוב בשטר אפי' בלא עדים הריני חייב לך עד סך כך וכך כפי אשר ימצאו הפשרנים בינינו דבזה נתחייב לו אפי' בדבר שאינו חייב לו מעולם דאלימא מילתא דשטרי וכמש"ל סי' מ' ע"ש:

צריך להקנות לו החפץ פי' החפץ שטוענין עליו צריך הנתבע להקנות לו ע"י ק"ס כפי השיעור אשר ימצאו ביניהם הפשרנים ואם טוענין על המעות דאינו נקנה בחליפין דק"ס צריך לשעבד נפשו להתחייב לו כפי אשר ימצאו הפשרנים:

שלא יהא קנין דברים נרא' דוקא בנתבע שמקנה לו ליתן ואתן הוה קנין דברים כמ"ש בר"ס רמ"ה משום הכי צריך להקנות לו החפץ אבל בתובע סגי שיקנ' מידו לוותר ולמחול לנתבע מה שבידו וע"ל סי' ע"ג ואי תביעתו מכח שטר שבידו מקנ' לו בקנין שיחזור לחבירו השטר כפי אשר ימצאו הפשרנים אבל אם מקנ' לו בקנין שיעש' לו שטר מחיל' כפי דבריהן ה"ל קנין דברים וכ"כ מור"ם בהג"ה סי' ר"ג ס"א ע"ש:

מחיל' א"צ קנין. משום שמיד שמחל לו נסתלק ממנו המוחל והיינו דוקא בדלא נקט המוחל עדיין שט"ח בידו דבתפס שטרא כל זמן שאינו מחזיר לו מיד ל"מ ביה אפי' מחיל' גמור' בלא קנין וע"ל סי' רמ"א:

בקנין ובביטול מודעות כו' ואפילו בשבועה אם השבועה הוא בענין שיכול לבטלה בלבו ושלא יהא מה שמוציא מפיו בהדיא נגד מה שבלבו וכמ"ש בי"ד סי' רל"ב גבי נשבע ונודר למוכסן ע"ש בי"ד וע"ל בס"ס ר"ה שהביא ב"י וד"מ גם כן תשו' רשב"א זו ושמסיק עלה דוקא כשנודע אח"כ שגם הביטול מודעא היתה מחמת האונס ע"ש: (הג"ה ועיין בד"מ בסי' י"ג ס"ג שכ' מי שמסר מודע' תחל' ובירר בורר ובא לפניהם בחרם ואחר שטענו רוצה לחזור ואמר כי אנוס הי' כדי שלא יכפור לו בעל דינו במה שהודה לפני הבוררי' דא"י לחזור כו' והטעם דלא מקרי אונס כ"כ שלא היו מכריחים אותו לקבל דינם וגם קבל עליו בחרם סתם כן מסיק בד"מ בי"ד סי' רל"ב בשם רשב"ץ ע"כ הג"ה):

ובנה כו' נראה דאף שכתב הטור לקמן ר"ס קנ"ז דבדבר שאין בו דין חלוקה דבעי' קנין על חלוק' דאם החזיק א' מהם בחלקו נתקיימה החלוקה ואין אחד מהן יכול לחזור (ולא כהרמב"ם דכתב שם דצריכין שיחזיקו בו שניהם וכמו שכתב המחבר בשמו שם ס"ב ע"ש) כאן גם הטור מוד' דבעינן שיבנו שניהם ודוקא התם דיש לכל אחד חלק בו בשוה אלא שמתחל' שמשו בו כל א' בכולו ובאים לחלק ומה"נ כתב הרא"ש שם דמהני אפילו כשהחזיק אחד מהן שלא בפני חבירו ואפילו לא אמר לי' חזק קני מה שאין כן הכא דהי' ענין אחר ביניהן וע' בד"מ שהביא תשו' רשב"א שממנו כתב דין זה ותמצא שאין לו דמיון לנדון דסימן קנ"ז ודו"ק ולא כמ"ש בע"ש דגם הכא בבנה א' מהן סגי עיין שם:

בש"ע סק"ב שנאמר לא תגורו כו'. בסמ"ע פי' דיליף מדכתיב כי המשפט ול' משפט הוא גמר דין וא"א לומר כן חדא דהיה לו להתלמוד ולרבינו הטור לזכור הך כי המשפט. ותו דהא ב"י מביא תשובת רשב"א על א' שאיים לב"ד כו'. ועוד שא"כ יהא כל אדם עושה כן והתורה אמרה ולא תגורו מפני איש הרי בזה לא התחיל לטעו' ואפ"ה כתוב שעובר על לא תגורו מפני איש וא"כ הוא נגד הגמ' שאמרה דוקא אחר שיודע להיכן הדין נוטה ע"כ נראה דעיקר לימוד הגמרא דלא שייך לומר לא תגורו אלא על מי שהוא דיין משום כל זמן שלא שמע או לא יודע היכן הדין נוטה אין שם דיין עליו ולא שייך עליו לא תגורו אבל אם יודע נטיית הדין חל עליו שם דיין ועובר על לא תגורו משום הכי בההיא דרשב"א שזכרנו דמיירי במומחה לרבים כמ"ש הב"י דכבר יש עליו שם דיין ע"כ חל עליו לא תגורו בכל גווני וזה נכון:

(ותו איתא שם) הדין אתם רוצים כתב מהר"ל מפראג מדאמר רב הונא אי דינא בעיתי אי פשרה בעיתי נרא' שאין לרדוף כל כך אחר הפשרה רק דאמרי להו אי דינא בעותי כו' עכ"ל:

(ותו בס"ז) אע"פ שנתרצו כו' בסמ"ע ס"ק (י') [טו] כ' בשם דרכי משה שאם אמר אחר הפשרה בפי' אני מוחל לך דמהני וק"ל ממ"ש המרדכי בשם ראב"ן בפ"ק דסנהדרין אבל המוחל ע"י הפשרנים צריך קנין דאי לאו הכי מצי אמר לפשרנים משטה הייתי בכם כיון שלא מחל בפני ב"ד ויכול לומר לפי שהייתם מפצירים בי לא יכלתי להשמט מכם אמרתי לכם דברי הבאי לדחות אתכם מעלי עכ"ל ונראה דדרכי משה איירי שאמר מעצמו אני מוחל לך בענין שלא היה דרך תשו' על הפצרת הפשרנים כגון שנתן ביד הפשרנים הן לשלם הן למחול ואחר שמצאו מה שימחול אמר זה אני מוחל לך אינו שייך השמטה. משא"כ באם הן מתחילין בפשרה ומפצירין בו שימחול והשיב זה אני מוחל לך מקרי השמט' ועוד נראה דאם הבע"ד עצמו מבקש ממנו דרך פשר' שימחול לו ואמר אני מוחל לך דכאן אין שייך השמטה דהא אין בוש מלסרב נגדו וראיה מדכתיב בסי' ו' פייסו התובע כו' וזה ראיתי ג"כ בתשובת מהר"ם מלובלין סי' מ"ז:

(ותו איתא) באותו סי' דוקא בשנים הב"י פי' כך דברי הרמב"ם ורי"ף אבל בהגהות מיימוני כתב על דברי רמב"ם לאו דוקא ב' ה"ה א' וכ"כ בנ"י על דברי הרי"ף ע"כ נראה לית מן דחש להא מלתא וסגי אפילו בפני א' בקנין וכן פסק מוחז"ל:

(ותו איתא באותו סעיף קנין דברים) ע' מה שכ' ריש סי' ר"ג דיש לתמוה על רמ"א דיש סתירה בדבריו גם דברי סמ"ע בכאן סעיף קטן ט"ז הם דלא כמאן בסי' רמ"א:

(ותו בס"ח מחילה אין צריכ' קנין) כתב סמ"ע דוקא בלא תפיס שטרא וקשה הא כ' רמ"א בסי' רמ"א דאין חילוק בזה ואין לומר דכאן מיירי לענין פשרה דהא סיים אפילו מחיל' גמורה לא מהני וכדברי רמ"א שם הוא עיקר:

(ותו באותו סעיף אין בדבריו כלום) לפי זה בשידוכין הצד העובר לא נפטר בנתינת קנס. וי"ל דעיקר הקנין הוא על נתינת הקנס לחוד ובסי' רמ"ג סעיף י' הארכתי מזה:

(ותו בס' י"ב) ובנה זה קצת מ"ש סמ"ע לחלק בין הך יבין סי' קנ"ז דבריו סתומים ונלע"ד דהבדל זה יש ביניהם בסי' קנ"ז הוא החזקה שמחזיק לטובת שניהם שעי"ז יחזיק גם השני בחלקו משום הכי מהני מה שבנה הוא אבל כאן שהם מחולקים מי שיעש' בנין חלק פלוני ומי יעש' החלק הב' כי יש חיוב על שניהם לעשות וע"כ מה שבנה אחד מהם ורצ' לכוף על ידי זה את השני שיעשה המותר לאו כל כמיניה אכן אם היו מחולקים מי יזכה בחלק פלוני היינו בסי' קנ"ז:

(בשם מהרש"ק בב"י דבר המתחיל) וכתב עוד שאלת ראובן הפסיד את שמעון כו' עד דה"ל כתלוה ויהיב כו' ולקמן סי' ר"ה סוף סי' י"ב בב"י לא כ"כ בשם הרמב"ם והוא עיקר וכ"פ לשם בש"ע ס"ב [ס"ג] דפשר' דינה כמכר ויש ליישב בדוחק וצ"ע ועמש"ל בס"ד והוא נכון ע"כ:

קשה. פי' תקיף ואלים ואינו שומע לקול מוריו וע' בתשו' ר"א בן חיים סי' קנ"א ובתשובת רשד"ם סי' שע"ח:

הפשרה. כתב הסמ"ע דצריך הדיין להסביר לבע"ד שבפשר' נוח להם ולדבר על לבם אולי יסכימו על הפשר':

חייב. בדברי התוס' מבואר דזה מיקרי גמר דין אע"פ שלא אמר צא תן לו אבל בסמ"ג מבואר להדיא שאין זה גמר דין עד שיאמר צא תן לו. ש"ך:

ביניהם. פי' שוב אסור לומר לזכאי עשה עמו פשרה כי ירא אני שמא טעיתי ודיינים אחרים יהפכו את דיני. סמ"ע. ובש"ך כתב בשם ש"ג דאין הדברים הללו אמורים אלא כשהדיינין רוצים לפשר כפי הנרא' בעיניהם שלא מדעת הבע"ד אבל אם הם מודיעים להם טיב הפשר' ומפייסים אותם עד שמתרצים למחול א' לחבירו או לתת דבר ידוע אפי' אחר ג"ד ראוי לעשות כן ובלבד שלא יהא שום צד הכרח בדבר אלא פיוסים ופתויים וזהו מצו' גדול' והבאת שלום בין אדם לחבירו:

שלא. כי מה שנעש' לפני הדיינין הוה כאילו עשאו מדעת הדיין ובהסכמתו. סמ"ע:

להתברר. סיים הרא"ש ז"ל בתשו' ונתנו חכמים רשות לדיין לפסוק לפי ראות עיניו ופעמים בלי טעם ואומד הדעת והיינו שודא דדייני ופעמים על פי פשרה ע"כ ור"ל שהדיין יכול לעשות כן אפילו בע"כ דבע"ד. סמ"ע:

שנתרצו. אפילו לאחר שהגידו הפשרה אם אין קנין יכולים לחזור. כן הוא בתשו' מיי' וע' בתשו' רשד"ם ס"ס י"א. ש"ך:

קנו. משמע אף שקבלום עליהם מתחל' לב"ד לדון ואפי' נתרצ' התובע למחול לו מקצת תביעות ומחיל' א"צ קנין שאני מחיל' דעלמא דמרצונו מחל לו משא"כ בפשר' דע"פ הדיינין מוחל לו וכדי שלא יטעון אחר כך שהדיינין הטעו אותו בדבריהם מש"ה בעי קנין ומה"ט אפי' אם כבר אמרו לו ענין הפשר' מ"מ צריך קנין אפי' התובע ובד"מ כתב דמשמע שאם אמר אחר הפשר' בפירוש אני מוחל לך לכ"ע א"צ קנין סמ"ע:

בג'. פי' אפי' ג' הדיינים עשו פשרה וכה"ג בדין א"צ קנין שאני פשרה שרוצים שיוותר עמו במקצת לפנים משוה"ד. סמ"ע:

בשנים. ובנ"י כתב שגם הרי"ף ס"ל דבחד סגי וכתב הש"ך דהפשרנים נאמנים שעשו קנין. ופשרה שעשו בע"ד בעצמן א"צ קנין כ"כ מוהר"ם מלובלין בתשוב' סימן מ"ז וע' תשו' ר"ש כהן סי' מ"ד:

שטר. גם המחבר כ"כ בסי"ג ומור"ם קמ"ל דאפי' בעוד שאינו יודע הסך שיתפשרו אותו עליו אם נתן שטר על נפשו בלשון חיוב אינו יכול לחזור בו והוא שיכתוב בשטר אפי' בלא עדים הריני חייב לך עד סך כך כפי אשר ימצאו הפשרנים בינינו דבזה נתחייב לו אפי' בדבר שאינו חייב לו מעולם דאלימא מילתא דשטרי כמש"ל סי' מ' ע"ש. סמ"ע:

החפץ. פי' החפץ שטוענין עליו צריך הנתבע להקנות לו ע"י ק"ס כפי אשר ימצאו בינם הפשרנים ואם טוענין על המעות דאינו נקנה בחליפין דק"ס. צריך לשעבד נפשו להתחייב לו כנ"ל. סמ"ע:

דברים. כתב הסמ"ע נרא' דדוקא בנתבע שמקנ' לו ליתן ואתן הוי קנין דברים כמ"ש בר"ס רמ"ה מש"ה צריך להקנות לו החפץ אבל בתובע סגי שיקנו מידו למחול לנתבע מה שבידו וע"ל סי' ע"ג ואם תבע מכח שטר שבידו מקנ' בק"ס שיחזור השטר כפי שיאמרו הפשרנים אבל אם עשה ק"ס לעשות לו שטר מחילה ה"ל קנין דברים וכ"כ מור"ם בהג"ה סי' ר"ג ס"א ע"ש:

מחיל'. כתב הסמ"ע דוקא בדלא נקט המוחל עדיין שט"ח בידו דבתפס שטרא כ"ז שאינו מחזיר מיד לא מהני אפילו מחיל' גמור' בלא קנין והש"ך כתב דצ"ע דהא בסי' רמ"א ס"ב לא כתב מור"ם כן וכן הקש' הט"ז וע' בא"ע סי' ק"ה ס"ו בב"ש ובח"מ שם שפסקו ג"כ דלא כהסמ"ע ע"ש:

בקנין. ואפילו בשבוע' אם הוא בענין שיכול לבטלה בלבו ושלא יהא מה שמוציא בפיו בהדיא נגד מה שבלבו וכמ"ש בי"ד סי' רל"ב וע"ל בס"ס ר"ה ומי שמסר מודעא תחל' ובירר בורר ובא לפניהם בחרם ואחר שטענו רוצ' לחזור ואמר שאנוס היה כדי שלא יכפור לו בעל דינו במה שהוד' לפני הבוררים אינו יכול לחזור והטעם דלא מקרי אונס כ"כ שלא היו מכריחים אותו לקבל דינם גם קיבל בחרם סתם כן מסיק בד"מ בי"ד סי' רל"ב בשם רשב"ץ. סמ"ע:

ובנה. כתב הסמ"ע אף דלקמן ר"ס קנ"ז כ' הטור דבדבר שאין בו דין חלוק' אם החזיק א' מהם בחלקו נתקיימ' החלוק' ואין אחד מהם יכול לחזור בו ודלא כהרמב"ם דס"ל שצריכין להחזיק שניהם כמ"ש המחבר בשמו שם ס"ב מ"מ כאן גם הטור מודה דבעינן שיבנו שניהם דדוקא התם שיש לכל אחד חלק בו בשוה כו' ע"ש:

לחזור. ע"ל סקי"א מ"ש שם בשם הסמ"ע:

כולם. ע' בתשו' ן' לב ס"ב סי' כ"ט ובתשו' ר"ש כהן ס"ג סי' ח':

אחד הדיין. כ"פ הרי"ף. וכ"ה בירושלמי ריש סנה' שמא כו' ויהא החזק אויבו וכ"ה ג"כ בתוספתא וכ"ה בספרי על פ' לא תגור שמא תאמר כו' ושם אמר ג"כ עד שלא תשמע כו': (ליקוט) אחר הדיין. כ"ה בירושלמי פ"א עד שלא תשמע כו' שמא כו' ויהא החזק אויבו (ע"כ):

(ליקוט) ואם היה כו'. ספרי פ' דברים בעת ההיא לשעבר הייתם ברשות עצמיכם עכשיו הרי אתם משועבדים לציבור והיינו בכה"ג דאם שניהם רכים או חזקים לעולם צריך ליזקק להם כמ"ש בהג"ה ושם לא תגורו מפני איש או שמא תאמר מתירא אני מפני פ' שמא יהרג את בני או שמא ידליק את גדישי או שמא מקצץ את נטיעותי ת"ל לא תגורו וכן ביהושפט אומר ויאמר לשופטים כו' ויש לדחות דשמא מששמע דבריהם ויודע כו' דוקא ומ"ש לשעבר כו' מיירי בשניהם כו' ובא' לעולם א"צ וכ"מ שם שהרי ברישא אמ' שם כל' הגמ' לא תגורו מפני איש שאם באים כו' עד שלא תשמע כו' ועוד שהרי ממונים היו ואפ"ה אמר עד כו' (ע"כ):

וכן אם היו. מדקא' א' רך:

ויש מי שכ' קדושין ע"א עד שהגיעו לסכנה כו":

וכל ב"ד. שם וכן בדוד הוא כו':

אע"פ ששמע. שם דלא כר"ש בן מנסיא:

אבל אחר. שם ועתוס' ד"ה אבל:

ואין ב"ד. ב"ק צט ב' זיל אייתי ראיה דממחית כו' ושם זיל חלפיה כו' לפנים משורת הדין כו':

ויש חולקין. ב"מ כ"ד ב' ושם פ"ג א' וערא"ש פ"ב דב"מ שם:

יש כח ביד ב"ד. קדושין מ"ב א':

מי שתובעים ר"ל אע"ג שאמרו בב"ק מ"ב ונימא לי' כו' הוה מעריקנא כו' וע"ש תוס' ד"ה הוה ונ"ל כו' דמ' דמותר אין הדבר כן אלא ה"ק אתה מה לך עלי ואפי' על האמת אסור כמ"ש בשבועות ל"א א' תא קום בהדא כו' וכמש"ל סכ"א ס"א ואפי' א"ל בא כו':

ואם עבר. ב"ק נ"ו א' וע"ש תוס' ד"ה ממונא כו' ע"ש:

אפי' בשלשה. רש"י שם וכן מ' בגמ' שם דאי ס"ד כו' ל"ל תלתא כו':

וי"א. צ"ע ועש"ך:

ה"ה אם נתן. כתובות ק"א ב' וע"ש ברא"ש:

י"א. ב"ב ג' א':

מחילה. תוס' סנה' ו' א' ד"ה צריכה ורא"ש פ"ה דב"מ מגמ' דכתובות ק"ד א' כ"ז שהיא כו' וגמ' קי"ב המחהו כו' חוזר כו' וספ"ג דב"ק טענו בחטים כו' וקדושין טז א' לימא לי' כו':

שנים שקבלו. יום טוב י"ט וכ' האומר הרי עלי תודה כו':

אם טוען. נדרים ג' ב' בל תאחר דנזירות היכי כו' ות"כ פ' מצורע ע' פ' ואשה כי יזוב כו' א' מדה כלה כו':

אם ראובן. ב"ב מ"ח א' וע"ש בתוס' ד"ה אמר רבא אבל במתנה כו' וע"ש דף מ"ב או דגיטא ומתנתא כו' ע"ש וז"ש ואין לו בו זכות כו' דדמי למתנה ושם מודה שמואל היכי דיהיב זוזי משא"כ במתנ' וכה"ג:

שנים חלוקים כו'. ב"ב ג' א' כגון שהלך כו' וז"ש לעיל ס"ז או אחד משאר כו': (ליקוט) ובנה כו'. ל"ד אלא שהחזיק וכ"מ בתשו' שם (ע"כ):

(ליקוט) וזה קצת. ואף שבסי' קנז כ' בשם הרא"ש דבהחזיק א' מהן סגי תי' הט"ז דשם הוא מחזיק לטובת שניהם כו' ע"ש וכ"ה מבואר ברא"ש שם שכ' מהתוספתא החליף קרקע בקרקע כו' כיון שהחזיק א' מהן כו' (ע"כ):

פשרה כו'. כנ"ל שם:

הכופר בפקדון. ע"ב מ"א א':

וה"ה. כנ"ל:

מי. כנ"ל ס"ח: (ליקוט) מי שנתחייב כו'. ואע"ג דלא פירש להדיא כמ"ש היה מדבר עם החשה על עסקי גיטה כו' וקי"ל דהלכה כר' יוסי כמ"ש בפ"א דקדושין וכן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני כו' וע' מרדכי פ"א דסנה' (ע"כ):

פשרה בלא כו' אינו כלום. דאסמכתא היא:

אא"כ אמרי. ע"ל סי' ס"א ס"ה וסי' ר"ז סי"ח וצ"ע ועש"ך:

או מעכשיו. ב"מ ס"ו ב' ואב"א מתני' כו' ואפי' לדעת רמ"א בסי' ר"ז סי"ד כאן מהני לכ"ע כמ"ש הרא"ש ב"מ שם פ"ה סכ"ט ע"ש:

(ליקוט) צריכים כו'. ירו' פ"א ר' יוסי בן חלפתא אתון תרין ב"נ מידון קומוי א"ל ע"מ שתדינני דין תורה א"ל איני יודע ד"ת בימי רשב"י בטלו דיני ממונות אמר רשב"י בריך רחמנא דליכא חכים מידן (ע"כ):