נגעי הראש והזקן הוא שיפול השיער וכו'. כתב הראב"ד א"א מהתוספתא נראה וכו'. ופשט דברי רבינו כת"כ שהוא יותר סמכא מהתוספתא וכך נראה מדבריו עוד בסוף הלכות אלו שכתב הצרעת הוא שם האמור בשותפות וכו' ונפילת קצת שיער הראש או הזקן קרוי צרעת ולפי זה קרחת וגבחת ונתק אחד הוא אלא כשיש בו בהרת נידון כדין הנזכר שם וכשאין בו בהרת נידון בשיער צהוב דק ופשיון: ואין נתק פחות מכגריס המרובע. בתוספתא פ"ד ובת"כ.
ומ"ש ולא נאמר עמוק בנתקים וכו'. בת"כ:
והאשה והסריס שהעלה זקנם וכו'. תוספתא פ"ד זקן האשה וזקן הסריס וכו' משהעלו שיער הרי הם כזקן לכל דבר ואיתא בפ"ק דקידושין ברייתא וגמרא:
ב׳
הנתקים מטמאין בב' סימנין וכו'. משנה בפ"י.
ומה שכתב ששיער צהוב האמור בתורה הם שתי שערות. בת"כ.
ומה שכתב ואין שם בנתק שיער שחור כלל יחליט. כלומר שאם היה שם שיער שחור לא יחליט כמו שיתבאר.
ומ"ש לא היה בו שיער לא שחור ולא צהוב יסגיר שבוע אחד. מפורש בתורה וכי יראה הכהן את נגע הנתק וכו' ושער שחור אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים.
ומ"ש ובשביעי רואהו אם נולד בו שער צהוב דק או שפשה הנתק יחליט. ג"ז מפורש בתורה וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שיער צהוב וכו' והתגלח ותניא בת"כ מנין לשיער הצהוב שיטמא שלא בפסיון והפסיון שיטמא שלא בשיער צהוב ת"ל לא יבקר לשיער הצהוב טמא הוא:
ומ"ש נולדו בו שתי שערות יפטור אותו. מפורש בתורה ושער שחור צמח בו נרפא הנתק טהור הוא ונתבאר בת"כ דשיער היינו שתי שערות.
ומ"ש לא פשה ולא נולד בו שיער צהוב ולא שיער שחור יגלח סביבות הנתק וכו'. מפורש בתורה והתגלח ואת הנתק לא יגלח ושנינו בת"כ וכי מה יש בנתק לגלח אלא מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר כשיפשה וכן תרגם אונקלוס וכך שנינו במשנה פ"י:
ג׳
כיצד מגלחין את הנתק וכו'. בפ"י.
ומ"ש ותגלחתו כשירה בכל אדם וכו'. בתורת כהנים והתגלח בכל אדם לפי שמצינו שתגלחת האחרונה בכהן ת"ל והתגלח בכל אדם והתגלח בכל דבר לפי שמצינו שתגלחת אחרונה בתער תלמוד לומר והתגלח בכל דבר והתגלח אפילו נזיר לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אפילו מנוגע ת"ל והתגלח אע"פ שהוא נזיר:
הסגירו ולא גילחו וכו'. בתוספתא [פרק רביעי] דנגעים:
ד׳
שיער צהוב האמור בתורה וכו'. בספרי.
ומ"ש וזה שנאמר דק הוא שיהיה קצר וכו'. ברפ"י וכר"ע וכמה שיעור קצר זה כתב ר"ש:
ה׳
שתי שערות הצהובות הדקות סימן טומאה בין שהיו זו וכו'. בפ"י שיער צהוב דק מטמא במכונס ובמפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה ר"ש אומר אינו מטמא אלא הפוך פי' הפוך שקדם הנתק לשיער צהוב שלא הפוך שהשיער צהוב קדם לנתק. וידוע דהלכה כר' יהודה לגבי ר"ש.
ומ"ש והוא שיהיו ניטלות בזוג. בפ"ו דנדה (דף נ"ב ע"ב) איפליגו תנאי בשיעור שתי שערות האמורות בכל מקום ואמרינן בגמרא דהלכה כדברי כולם להחמיר ושיעור כדי שיהיו ניטלות בזוג הוי שיעור מועט שבכולן והוי להחמיר וכבר כתבתי כן בפרק ב' מהלכות אלו גבי שיער לבן:
ו׳
השיער השחור וכו'. בתורת כהנים:
ומה שכתב ואינן מצילות עד שיהיה אורכן כדי לכוף ראשן לעיקרן. על פי מה שנתבאר שהלכה כדברי כולם להחמיר ושיער שחור שהוא בא לטהר צריך שיעור הגדול שהוא כדי לכוף ראשן לעיקרן שזה הוא להחמיר ומה שיש לדקדק על דברי רבינו בפ"א מהלכות פרה כתבתי שם.
ומ"ש בין שהיו זו בצד זו בין שהיו מפוזרות וכו' עד רחוק מן הקמה שתי שערות. בפ"י הצומח מציל מיד השיער צהוב דק ומיד הפסיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר והמשואר מציל מיד שיער צהוב [דק] ומיד פסיון מכונס [ומפוזר] ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות פי' נתק כגריס שהוחלט בשער צהוב או בפסיון וצמחו בנתק שתי שערות שחורות מצילות. בין מכונס דשתיהן במקום אחד בין מפוזר זה ברוח זה וזה ברוח זה. מבוצר באמצע הנתק. ושלא מבוצר דקיימי בנתק מן הצד. והמשואר שקדמו שתי שערות שחורות הללו לנתק דכשניתק שיער ראשו או זקנו כגריס נשארו מהם שתים בתוך הנתק ואם הם מבוצרות באמצע הנתק מצילות אבל אם עומדות מן הצד אינן מצילות אא"כ רחוקות מסוף הנתק המוקף שערות כשיעור מקום שתי שערות ולשערות המקיפות את הנתק קמה קרי להו וכששערות הללו רחוקות מקום שתי שערות מן הקמה היינו נמי מבוצר:
ז׳
שתי שערות שצמחו וכו'. שם וכתב הר"י קורקוס ז"ל דלהציל מיד הפסיון קאמר דסד"א יצטרף עם השחור להציל כיון דבפני עצמו לא הוי סימן טומאה:
י׳
שני נתקים זה בצד זה. גם זה בפ"י שני נתקים זה בצד זה ושטה של שיער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום אחד טמא משני מקומות טהור כמה תהיה הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טמא ומפרש רבינו דשיטה של שיער מפסקת ביניהם דקתני היינו שיטה של שיער שחור ומפרש דטמא דקתני רישא היינו לומר דאינו טהור על ידי השיער שחור שהרי הוא כמות שהיה דאכתי לאו מבוצרות הן. ומה ששנינו נפרץ במקום אחד כגריס טמא היינו אפילו נפרץ משני מקומות כמ"ש הראב"ד וכמו שמבואר הטעם בדברי רבינו:
ומ"ש רבינו נתק שהשיער השחור מקיפו. גם זה שם שני נתקים זה לפנים מזה ושיטה של שיער מפסקת ביניהם נפרץ ממקום א' טמא משני מקומות טהור כמה תהא הפרצה מקום שתי שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור ופירושה מבואר בדברי רבינו:
י״א
נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכו'. תוספתא בפ"ד וה"פ שאם יש בחוט רוחב ב' שערות נתק זוקק לטמא שאר נתקים בשיער צהוב ובפסיון שאם השיער צהוב בחוט הוי כאילו הוא בנתקים האחרים וכן אם פשה החוט הוי כאילו פשו השתי נתקים.
ומ"ש ומצילים בצומח בו, כלומר שאם צמח שיער שחור בחוט הוי כצומח בשתי הנתקים ומציל מיד שיער צהוב או פסיון שבנתקים אבל במשוייר אינו מציל עד שיהא בחוט כגריס דמשוייר אינו מציל אלא מבוצר כמו שנתבאר בפרק זה ואי אפשר להיות מבוצר אא"כ יש בו כגריס כמו שנתבאר גבי בהרת:
י״ב
מי שהיה בראשו נתק וכו'. בפ"י מי שהיה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ותניא בתורת כהנים מנין שאם היה בו נתק כגריס וניתק כל ראשו טהור ת"ל ואיש כי ימרט ראשו וכו' יכול הזקן מעכבו ודין הוא וכו' ת"ל ראשו טהור הוא אין הזקן מעכב או אינו אלא ניתק ראשו טהור ניתק זקנו לא יהיה טהור ת"ל ואיש להביא את הזקן ומשמע לרבינו שאין דרשה זו מבוררת כ"כ ולפיכך כתב ואע"פ שאין זה מפורש בתורה שבכתב וכו':
ומה שכתב או אחר הפיטור. תוספתא הביאה ר"ש בפ"י ניתק ראשו וזקנו כולו כאחד בין מתוך החלט בין מתוך הסגר בין מתוך הפיטור טהור משום פריחה. ופי' ר"ש ניתק ראשו וזקנו כלומר או זקנו. בין מתוך הפיטור טהור משום פריחה כלומר אם פטרו ואח"כ פרחה בכולו טהור עכ"ל. ויש לשאול מ"ש מבהרת דפורח בכולו אחר הפיטור טמא. וי"ל דשאני התם דקרא מוכח שאין הפריחה מטהרת אלא פורח מן הטמא ואילו הכא כתיב ואיש כי ימרט ראשו וגו' משמע בכל גוונא ואין טעם להחמיר כל אחר הפטור כיון דליכא לאוכוחי הכי מקרא ולא מטמאינן אלא בבא כן בתחלה דלא מיקרי פריחה ואין להקל בכולו יותר מבקצתו ומדמינן ליה לנגע עכ"ל הר"י קורקוס ז"ל:
י״ג
הבא בתחלה וכל ראשו נתוק וכו'. תוספתא פ"ד והביאה ר"ש בפ"י הבא כולו נתק יסגיר בסוף שבוע א' ובסוף שבוע ב' נולד לו שיער שחור מן הצד טהור חזר וניתק טמא משום פשיון ופירש ר"ש הבא כולו וכו' אין פריחה בתחלה טהורה בנתק כמו שאינה טהורה בבא כולו לבן אלא שמציל וחשיב כשחור משוייר. טמא משום פסיון ומש"ה נקט מן הצד דבאמצע אין טמא משום פשיון דאין הנתק פושה לתוכו כדאמרן גבי בהרת אבל לענין הצלה מציל בין באמצע בין מן הצד עכ"ל:
כתב הראב"ד נולד לו שיער שחור טהור א"א ואפילו הלך השחור וכו'. וי"ל שרבינו סמך על מ"ש למעלה נתק שהוחלט וכו' ונולד בו שיער שחור וטיהר אע"פ שהלך השיער השחור ה"ז טהור שנאמר נרפא הנתק שסימני טומאה עומדים:
וכתב הר"י קורקוס ז"ל ואיכא למידק מ"ט דהא בשחור מטמא משום פסיון קרי כאן נרפא הנתק טהור הוא ומה לי צמח אחר החלט או אחר הסגר כי היכי דהתם לא חשבינן ניתוק השיער השחור לפשיון עד שיפשה פשיון אחר גם בזה לא יחשב לפשיון ונראה דכשהיה שם סימן טומאה ובא השחור וביטלו וטיהר אז אנו אומרים נרפא טהור אבל כשטיהר מתוך הסגר לא קרינן ביה נרפא דגם בלא שיער שחור היה אפשר להיות טהור אם עמד בין שני הסגרים הילכך כל שנולד בסוף ההסגר שיער שחור חשבינן כאילו תחלתו כן היה וכשניתק הרי פשה הנתק ועדיין צריך בירור עכ"ל:
הבא כולו נתוק וכו' הלך השיער שחור טמא משום פשיון. תוספתא כתבתיה בסמוך:
י״ד
הראש והזקן אין מעכבין זה את זה. משנה פ"י ופסק כר' יהודה לגבי ר"ש.
ומ"ש ואין מצטרפין זה עם זה ואין פושין מזה לזה. שם.
ומ"ש ואי זהו זקן וכו'. שם.
ומה שכתב מותח את החוט וכו'. בתוספתא [פ' רביעי]:
נחלת הכלל · Torat Emet 363
קרית ספר · הלכות טומאת צרעת פרק ח׳
א׳
נגע הראש והזקן הוא שישאר המקום פנוי בלא שיער וזהו שנקרא נתק שניתק ונתלש השער ממקומו וכדנילף לקמן ואין נתק פחות מגריס כדדרשינן בת"כ אם כן למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס כדילפינן לעיל אף נתק ובין שהיה מראהו עמוק או לא כדתניא בת"כ ומראהו עמוק אין לי אלא מראה עמוק מנין לרבות את השוה ואת הגבוה כלומר דשוה הנתק לעור הבשר הגבוה ת"ל והנה אין מראהו עמוק מן העור דאף על גב דאין מראהו עמוק אלא שוה טעון הסגר ואם כן למה נאמר מראה עמוק דמשמע ולא שוה שיכול אם נתקו אדם יהא טמא תלמוד לומר מראה עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים. האשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מטמא כנתקים כדתני' פ"ק דקידושין זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי הוא כזקן לכל דבריהם דאף על גב דאחד מסימני סריס הוא שאין לו שער בזקן וכולהו סימנין בעינן לשיהיה סריס הכא איירי כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכי האי גוונא סריס הוא כדאמ' פרק אלו יוצא דופן ומוקמינן להך ברייתא לטומאת נגעים ופריך תלמודא טומאת נגעים בהדיא כתיב זקן באשה כדכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן ומשני אצטריך סד"א לצדדים כתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הדר אתאן לאיש קמ"ל תנא דבריתא דהרי הן כזקן לכל דבריהם ולא תימא לצדדין קתני אלא ראש וזקן אאשה נמי כפשטיה דקרא וכיון דבאשה אי אית לה זקן מטמאה בנגעי זקן כל שכן בסריס.
ב׳
הנתקים מטמאים בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון שער צהוב דק כתיב בקרא ובו שער צהוב דק וטמא אותו וגו' וכתיב והנה לא פשה הנגע בעור וגו' וטהר אותו הכהן ויש בו הסגר שתי שבועות כדכתיב בקרא הסגר שתי שבועות והסגיר והסגיר ושער צהוב היינו שתי שערות ולא יותר דשער לשון רבים כדאמ' לעיל ומיעוט רבים שנים כדתניא בתורת כהנים וצהוב ולא ירוק ולא אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולם ולא את הלבן שהוא סימן טומאה בבהרת תלמוד לומר צהוב ולא לבן ודומה לתבנית הזהב ואין שער צהוב סימן טומאה אם יש בנתק שער שחור ג"כ כדכתי' ובו שער צהוב דק וטמא אותו יחליט וגו' וכתיב בתריה ושער שחור אין בו והסגיר דבשאין בו לא זה ולא זה יסגיר דאם יש לו שער צהוב הא כתיב וטמא ואם אחר הסגר נולד שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב משמע דאם פשה או נולד שער צהוב יחליט ואם אחר הסגר נולדו בו שתי שערות שחורות יפטור אותו כדכתיב ואם בעיניו עמד הנתק וגו' ושער שחור צמח בו נרפא הנתק מנין אפילו שער אדום וירוק שאינו צהוב ת"ל ושער דגורעין שחור ודורשי' ושער אין דמשמע כל שיער דאפילו ירוק דצהוב דומה לתבנית זהב צהוב כמו זהוב. לא פשה ולא נולד בו שער צהוב שהן סימן טומאה ולא שער שחור שהוא סימן טהרה יגלח סביבות הנתק כדכתיב והתגלח דהיינו בסביבות הנתק דאלו במקום הנתק ליכא שער לגלח וכדתנן פרק עשירי כיצד מגלחין את הנתק היה מגלח חוצה לו וכו' אזהרה שלא לגלח הנתק דכתיב ואת הנתק לא יגלח ודרשינן בת"כ וכי מה יש בו לגלח והרי ניתק השער כדמשמע לישנא דנתק וכתיב נמי לא היה בו שער צהוב ושחור נמי כתיב ושער שחור אין בו ואדום וירוק מרבינן להו לעיל דהוו כשחור ואם כן מה שער יש בו לגלח ולבן נמי אף על גב דאינו לא סימן טומאה ולא סימן טהרה לפי דעת הרב ז"ל כדמשמע לקמן אפילו הכי לא מצי גילוח אלבן כיון שאינו מעלה ואינו מוריד בנתק אלא ע"כ האי גילוח הוא סמוך לנתק לא יגלח אלא מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה שאם יפשה יעבור השערות ויצא למקום הגילוח והיינו דמתרגמינן ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב שתי שערות מכל רוח דמוקף הנתק שערות כעטרה ומסגירו שבוע שנית ואחר הסגר אם פשה או נולד שער צהוב יחליט כדכתיב בהסגר שני והנה לא פשה הנתק בעור וטהר ואם פשה יפשה וגו' לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע דכשפשה אין צריך לראות אם נולד בו שער צהוב והוא טמא וכן בשער צהוב טמא ואם לא נולד בו כלום יפטור אותו שאין הסגר יותר מב' שבועות כדכתיב בתר הסגר שני והנה לא פשה הנתק וגו' וטהר אותו הכהן ואם אחר שפטרו נולד בו שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו וראהו הכהן וגו' טמא הוא ודרשינן בת"כ אין לי אלא לאחר הפיטור בסוף שבוע ראשון ושני מנין תלמוד לומר פשה יפשה ומנין לשער צהוב שחוזר אחר הפיטור יהא טמא ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא משמע דאם לא פשה יבקר לשער הצהוב ויטמא והכא לאחר הפיטור מיירי כדכתיב האי קרא בתר קרא דאחרי טהרתו ומנין לשער הצהוב שיטמא בלא פשיון ולפשיון שיטמא בלא שער צהוב ת"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע אם פשה טמא בפשיון ולא יבקר לשער הצהוב דאפילו ליכא שער צהוב טמא כיון דפשה ומשמע נמי לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא כלו' בשיש שער צהוב לא יבקר לפשיון אי איתא אי לאו דטמא הוא בלא פשיון כיון דאית ביה צהוב. כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה כדאיתא וכדתנן במתניתין ותגלחתו כשרה בכל אדם כדתניא בת"כ והתגלח בכל אדם דלא בעי תער וכהן בגילוח ובכל דבר בין בתער בין במספרים דלא בעי תער וכהן כתגלחת אחרונה דמצורע דבעי תער וכהן כדילפינן התם ואפילו היה נזיר הרי זה מגלח דתניא בת"כ לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף על פי שהוא מנוגע ת"ל והתגלח אף על פי שהוא נזיר הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר.
ד׳
שער צהוב הוא התבנית הזהב דצהוב זהוב וזה שנאמר דק הוא קצר כדתנן ריש פרק עשירי שער צהוב דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך דהלשון אומרת דק קנה זה אפילו שיהיה ארוך כיון שהוא דק ורבי עקיבא אומר עד שאתה למד מן הקנה נלמד מן השער דק שערו של פלוני דר"ל קצר לא ארוך ונקטינן כרבי עקיבא מחברו.
ה׳
שתי שערות צהובות בין שהיו זה בצד זה או לא בין באמצע הנתק או בסוף בין קדם הנתק את השער או קדם השער לנתק כדתנן פ"י שער צהוב מטמא מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך דאי שער לבן שאין אחר מצילו מידו ואינו מטמא אלא הפוך זה ששער שחור מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך ורבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך [אמר הפוך] אבל הנתק שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך דלא היה בו משמע בין כך ובין כך והלכתא כרבי יהודה ומפוזר ושאינו מבוצר פשיטא דהוי נמי סימן טומאה דהא בשער לבן נמי הוי סימן טומאה כדאמר' לעיל דבמחיה לחוד הוא דבעיא מבוצר כדילפינן לעיל.
ו׳
השער השחור המציל בנתק אין פחות מב' שערות כדאמרינן לעיל וארכן כדי לקוף ראשן לעיקרן כרבי ישמעאל דמתניתין דפרק בא סימן דאף על גב דבשער לבן וצהוב נקטינן כרבי עקיבא דאמר כדי שיהו ניטלות בזוג דהוא שיעורא רבה הכא בשער שחור שהוא סימן טהרה כנתקים נקטינן כרבי ישמעאל ואע"ג דאיפסיקא התם הלכתא כדברי כולם להחמיר וא"כ שהם סימן טומאה הוה לן להחמיר בשיעורא זוטא וכשהן סימן טהרה הוה לן להחמיר נמי שלא יהיו סימן טהרה עד שיעורא רבה דהוא ניטלות בזוג כדפי' רש"י ז"ל התם אפ"ה לא איצטריך כרבה הכל להחמיר אלא לענין קטנה כדפי' רש"י ז"ל אבל הכא דק"ל כל ספק נגעים להקל נקטינן כרבי עקיבא בסימן טומאה להקל וכרבי ישמעאל בסימן טהרה להקל דאף על גב דאינן ארוכות כל כך הוי סימן טהרה והרב ז"ל פי' התם דניטלות בזוג הוא שיעורא זוטא דכולהו וא"כ אתי שפיר דבסימן טומאה נקט שיעורא זוטא להחמיר והכא בסימן טהרה דב' שערות שחורות נקט נמי להחמיר בשיעורה רבה כדפסיק מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר והיינו דכתב אינו מציל עד שיהו ארכן כדי לכוף ראשן לעיקרן דהיינו שיעורה רבה. בין שהיו הב' שערות שחורות זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק שישאר מן השער עד סוף הנתק מקום צמיחת שתי שערות כדתנן התם פ"י המשואר דכשניתק שער ראשו נשארו ב' שערות שחורות שקדמו לנתק מציל מיד שער צהוב ומן הפסיון מכונס ומפוזר ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה דהיינו שערות המקיפות את הנתק רחוק מהם ב' שערות וכדאמרינן במחיה דבעינן מבוצר ואם צמח אחר כך שניתק מציל מכל מקום כדתנן במתניתין גופא הצומח מציל מיד שער צהוב ומיד פשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר כדתניא בת"כ ושער שחור אין בו הא יש בו שער שחור טהור ומציל מסימני טומאה דהיינו שער צהוב ופשיון ואין בו משמע עד שיהא מבוצר בו כלומר שיהא מבוצר בתוכו ומוקף שער השחור בנתק שיער מקום בשערות והאי קרא היינו במשואר כשניתק כדכתיב ושער שחור אין בו וסמיך ליה והסגיר דהיינו שנשארו ב' שערות אלו כשניתק ראשו קודם הסגר וגבי צומח אחר הסגר כתיב בתר הסגר שנאמר ושער שחור צמח בו נרפא הנתק ודרשינן בת"כ צמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר"ש ז"ל צריך לדקדק מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר"ש ז"ל אף על פי שאינו מבוצר ע"כ ונראה דמשמע ליה לתנא דת"כ דאין בו משמע מבוצר אין בו הא אם יש בו מבוצר טהור דאי אין בו הוא מן הצד אצל שער המקיף את הנתק הא יש בו אצל שער המקיף דהיינו מן הצד הוי טהור אם כן הרי הוא מן השער המקיף ואינו בכלל הנתק והיכי להוי סימן טהרה אלא ע"כ לומר דאין בו היינו מבוצר בתוכו הא אם יש בו כלומר מבוצר בתוכו טהור אבל בצומח דכתיב צמח בו משמע מ"מ כדאמרינן.
ז׳
ב' שערות שצמחו אחד שחורה ואחד לבנה או צהובה אחד ארוכה ואחד קצרה אין מצילות כדתנן התם אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אינן מצילות ופי' הר"ש ז"ל כגון להציל מן הפסיון דסד"א כיון דשער אחד צהוב בפני עצמו ואינו סימן טומאה יצטרף עם השחור להציל מן הפסיון קמ"ל דשחור הוא דמציל ולא צהוב ומדברי הרב ז""ל נראה דשער לבן אינו כשחור להציל שכת' א' שחורה ואחד לבנה או צהובה אינן מצילות ובמתניתין תנן אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אין מצילות דמשמע דלבנה בהדי שחורה מצלת דדוקא בהדי צהובה הוא דאינה מצלת ובהדיא תניא בת"כ אין לי אלא שחור מנין לרבות הירוק והאדום והלבן ת"ל ושער והר"ש ז"ל נמי מייתי לה להא ברייתא ונראה דלדעת הרב ז"ל לא גרסינן בה לבן אלא ירוק ואדום ואגב שטפא דתניא גבי שער צהוב ולא שחור ולא ירוק ואדום ולא לבן תנו בה נמי לבן אבל לבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה בנתקים לדעת הרב ז"ל דכיון דשער לבן הוי סימן טומאה בבהרת ממעטי' ליה דלא להוי סימן טומאה בנתק מדכתיב צהוב אבל לא מרבינן ליה שיציל כשחור הואיל ומטמא בבהרת ובסמ"ג נמי הביא ברייתא זו ולא הזכיר בה לבן משמע דלבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה כדעת הרב ז"ל ובמתניתין נמי נראה דגריס אחד שחורה ואחד צהובה או לבנה דמשמע דלבנה אינה מצטרפת להציל וכן כתב בפי' המשנה וב' שחורות אם האחד לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין ע"כ. נתק שהוחלט בשער צהוב או בפשיון ונולד בו שחור וטיהר אף ע"פ שחזר והלך שער השחור טהור עד שנולד בו שער צהוב אחר או פסיון אחר כדתנן התם לת"ק דרבי שמעון בן יהודה ור' שמעון וטעמא דכתיב נרפא הנתק טהור הוא וטהרו כיון שנרפא בסימן טהרה טהור אף על פי שסימני טומאה עדין במקומם.
ט׳
החליטו בשער צהוב והלך ובא אחר במקומו או פשה וכן אם החליטו בפסיון והלך שחזרו וצמחו שערות במקומו ושערות אלו אינן מצילות שלא צמחו בנתק אלא בפשיון וחזר פשיון אחר או שער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שער שחור כדתנן התם פ"י ובת"כ דרשינן דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב ואם פשה יפשה אין לי אלא אחר הפיטור כדכתיב אם פשה תפשה הנתק בעור אחרי טהרתו מנין אף בסוף שבוע ראשון ושני ת"ל יפשה ואם פשה והלך הפסיון וחזר פשיון הוה ליה כאלו בא עכשיו דמרבית לה מפשה יפשה בתחלה ובסוף כדא' וכן שער הצהוב החוזר טמא מדכתיב לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע לא יבקר אם חזר דילמא אית ביה טהרה מיום דהלך אלא כיון דחזר טמא.
י׳
ב' נתקים זה בצד זה ושטה של שער שחור מפסקת ונפרצה מצד אחד הרי הוא כמות שהיא שהשער שחור הוא בצד הנתק ואם נפרץ משני מקומות טהור כדתנן במתניתין משום דנשארו ב' שערות שחורות באמצע מבוצרות תוך הנתק ומקום הפרצה שערות ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס הוי נתק אחד וטמא דשער שחור בצדו הוא ואינו מבוצר כדתנן נמי התם ואם היו שני נתקים זה לפנים מזה שהיה מקיף שער את הפנימי ונתק כגריס מקיף סביב השער אם נפרץ ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל ששער שחור אינו אלא בצדו לא מבוצר לתוכו ומשני מקומות טהור אפילו היתה פרצה כגריס שהרי נעשו נתק אחד ויש שער שחור באמצע וכדתנן התם ממקום אחד טמא מב' מקומות טהור וכמה תהא הפרצה ב' שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור וקשה לשון הרב ז"ל שכתב ואפילו היתה פרצה כגריס דהא תנן נפרץ ממקום אחד כגריס טהור דמשמע דוקא כגריס אבל פחות מגריס ממקום אחד טמא כדתנן ברישא וכדכתב הרב ז"ל עצמו נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא וכו' ואפשר לפרש לשון הרב ז"ל ואפילו היתה פרצה כגריס כלומר אפילו היתה פרצה אחד והיתה כגריס טהור. והיינו מאי דקתני מתניתין ממקום אחד כגריס טהור.
י״א
נתק שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת ב' שערות זוקקין ליטמא כשער צהוב ופשיון ומצילין שתי שערות שחורות הצומחות בו אבל הנשארים באותו החוט אינם מצילים עד שיהא רוחב החוט כגריס כדתניא בתוספתא פ"ד לת"ק דר' אלעזר בר' שמעון משום דצמח מציל בכל מקום והמשואר אינו מציל אלא מבוצר כדילפינן לעיל.
י״ב
מי שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק בכל ראשו הרי זה טהור בין שנתק מתוך הסגר או החלט או בסוף שבוע אחד ושני או אחר הפיטור דבכולם פריחת כל הראש מטהרת אפילו היה לו שער צהוב וילפינן לה בת"כ מדכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא וכן אם היה בזקנו נתק כגריס ואחר כך נתק כל זקנו טהור כדילפינן מדכתיב ואיש להביא את הזקן יכול הזקן יעכב את פריחת הראש ת"ל ראשו ניתק כל ראשו טהור דאין הזקן מעכבו כדתנן במתניתין הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר מעכבין וכו'.
י״ג
הבא בתחלה כל ראשו נתוק או כל זקנו יסגיר שבוע אחד ושנים ואם נולד לו שער צהוב אף אחר הפיטור טמא אלא אם כן נולד לו שער שחור כדתניא בתוספתא פ"ד דאין פריחה מטהרת בתחלה בנתק כמו שאינה מטהרת בבא כולו לבן בתחלה כדמעטי' ליה לעיל פ' שביעי מדכתיב הוא דאינו טהור אלא טמא ואם הלך שער שחור טמא משום פשיון כדתניא נמי התם בתוספתא דאם היה שער שחור מן הצד וניתק טמא משום פשיון שפשה הנתק במקום ב' השערות והיינו דנקט מן הצד דאם הוו באמצע וניתק לא הוה פשיון דאין הנגע פושה לתוכו כדאמר לעיל.
י״ד
הראש והזקן אין מעכבין זה את זה כדילפינן לעיל מדכתיב ראשו טהור ואין הזקן מעכבו ואין מצטרפין לשיעור גריס ואין פושין מזה לזה כדתנן התם במתניתין דילפינן ליה מדכתיב צרעת הראש או הזקן מלמד שהם שנים ואין מצטרפין ולא פושין כדאמר' ובמתניתין ובתוספתא מפרש מה שהוא מן הראש ומה שהוא מן הזקן שהוא מפרק לחי ועד פיקה של גרגרת:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות טומאת צרעת ח׳, מתוך הלכות טומאת צרעת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
