רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק ד׳

ספר טהרה · 14 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת מת · פרק ד׳
הלכה א׳
רְבִיעִית דָּם הַבָּאָה מִשְּׁנֵי מֵתִים טְהוֹרָה עַד שֶׁתִּהְיֶה כָּל הָרְבִיעִית מִמֵּת אֶחָד. שִׁדְרָה שֶׁנִּגְמְרָה מִשְּׁנֵי מֵתִים כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מִקְצָת הַחֻלְיוֹת מֵאֶחָד וְתַשְׁלוּמָן מִמֵּת אַחֵר וְכֵן הַגֻּלְגּלֶת שֶׁל שְׁנֵי מֵתִים וְרֹבַע עֲצָמוֹת מִשְּׁנֵי מֵתִים וְאֵיבָר מִן הַמֵּת מִשְּׁנֵי מֵתִים כָּל אֵלּוּ אֵינָן מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל אֶלָּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא כִּשְׁאָר כָּל עֲצָמוֹת:
הלכה ב׳
אֵיבָר מִן הַחַי מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים טָהוֹר אֲפִלּוּ מֵאִישׁ אֶחָד אִם נֶחְלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר:
הלכה ג׳
כְּזַיִת בָּשָׂר מִשְּׁנֵי מֵתִים וּכְזַיִת נֶצֶל מִשְּׁנֵי מֵתִים וּמְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב מִשְּׁנֵי מֵתִים שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ רֶקֶב הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן כַּחֲצִי זַיִת בָּשָׂר וְכַחֲצִי זַיִת נֶצֶל מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. וּשְׁאָר כָּל הַטֻּמְאוֹת שֶׁבַּמֵּת אֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְּשִׁעוּרֵיהֶן:
הלכה ד׳
עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלָק לִשְׁנַיִם מְטַמֵּא בְּמַשָּׂא. וְכֵן רֹבַע עַצְמוֹת מֵת אֶחָד שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ וְאֵין בְּכָל אֶחָד מֵהֶם עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל כְּאִלּוּ לֹא נִדַּקְדְּקוּ:
הלכה ה׳
כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁחֲתָכוֹ לַחֲלָקִים וְרִדְּדוֹ וְדִבְּקוֹ מְטַמֵּא בְּאֹהֶל וּבְמַשָּׂא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּמַגָּע קְצָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁחִבְּרוֹ שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר:
הלכה ו׳
כְּזַיִת חֵלֶב שָׁלֵם שֶׁהִתִּיכוֹ טָמֵא. הָיָה מְפֹרָד וְהִתִּיכוֹ טָהוֹר:
הלכה ז׳
שִׁדְרָה שֶׁנִּגְרְרוּ מִמֶּנָּה רֹב חֻלְיוֹת שֶׁלָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁלְדָּהּ קַיֶּמֶת אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל. וּבַזְּמַן שֶׁהִיא בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר אֲפִלּוּ מְשֻׁבֶּרֶת אֲפִלּוּ מְכֻתֶּתֶת מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מִפְּנֵי שֶׁהַקֶּבֶר מְצָרְפָהּ:
הלכה ח׳
כָּל הַמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל שֶׁנֶּחְלְקוּ וְהִכְנִיסָן בְּתוֹךְ הַבַּיִת הָאֹהֶל מְצָרְפָן וּמְטַמְּאִין בְּאֹהֶל:
הלכה ט׳
עֶצֶם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו כְּזַיִת בָּשָׂר בִּידֵי שָׁמַיִם וְהִכְנִיס מִקְצָתוֹ לְפָנִים מִן הַבַּיִת נִטְמָא הַבַּיִת. שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶם כִּשְׁנֵי חֲצָיֵי זֵיתִים בָּשָׂר וְהִכְנִיס מִקְצָתָן לִפְנִים הַבַּיִת טָמֵא. וְאִם הָיָה הַבָּשָׂר תָּחוּב בָּעֲצָמוֹת בִּידֵי אָדָם הַבַּיִת טָהוֹר שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר:
הלכה י׳
מְלֹא חָפְנַיִם רֶקֶב שֶׁנִּתְפַּזֵּר בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָמֵא:
הלכה י״א
רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַבַּיִת טָהוֹר לְהַבָּא וְכָל שֶׁהָיָה בּוֹ בְּעֵת שֶׁנִּבְלְעָה הָרְבִיעִית בָּאָרֶץ טָמֵא:
הלכה י״ב
כְּזַיִת מִן הַמֵּת שֶׁאָבַד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וּבִקֵּשׁ וְלֹא נִמְצָא, הַבַּיִת טָהוֹר. וְלִכְשֶׁיִּמָּצֵא הַבַּיִת טָמֵא לְמַפְרֵעַ מֵעֵת שֶׁאָבַד עַד שֶׁנִּמְצָא:
הלכה י״ג
רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ בָּאֲוִיר אִם קָרַשׁ אוֹ שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם אַשְׁבֹּרֶן וְהוּא הַמָּקוֹם הַנָּמוּךְ כְּמוֹ גֻּמָּא וְהֶאֱהִיל הַמַּאֲהִיל עַל מִקְצָתוֹ נִטְמָא. נִשְׁפַּךְ עַל הָאַסְקֻפָּה בַּמּוֹרָד בֵּין לְפָנִים בֵּין לַחוּץ הַבַּיִת טָהוֹר. שֶׁהֲרֵי לֹא נָח הַדָּם עַל הָאַסְקֻפָּה. וְאִם הָיְתָה הָאַסְקֻפָּה אַשְׁבֹּרֶן אוֹ שֶׁקָּרַשׁ הַדָּם עָלֶיהָ הַבַּיִת טָמֵא. רְבִיעִית דָּם שֶׁנִּבְלְעָה בִּכְסוּת אִם מִתְכַּבֶּסֶת וְיוֹצְאָה מִמֶּנּוּ רְבִיעִית דָּם הֲרֵי זוֹ הַכְּסוּת מִתְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל וְאִם לָאו אֵינָהּ מִתְטַמְּאָה בְּאֹהֶל וַהֲרֵי הִיא כִּכְסוּת שֶׁנָּגְעָה בְּמֵת שֶׁכָּל הַבָּלוּעַ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לָצֵאת טָהוֹר. כֵּיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ. מְכַבְּסִין אוֹתָהּ בְּמַיִם וּמֵבִיא מַיִם כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן לְתוֹכָן רְבִיעִית דָּם אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה אוֹ שֶׁהָיָה מֵי הַכִּבּוּס אָדֹם יוֹתֵר מִמֵּי הַמֶּזֶג בְּיָדוּעַ שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה רְבִיעִית:
הלכה י״ד
הַמַּשָּׂא וְהַמַּגָּע וְהָאֹהֶל שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם. וְכָל שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד מִצְטָרֵף וּמְטַמֵּא. וּמִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְטָהוֹר. כֵּיצַד. הַנּוֹגֵעַ בְּכִשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים אוֹ שֶׁנָּשָׂא שְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בְּבַת אַחַת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עַל חֲצִי זַיִת וַחֲצִי זַיִת אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו. אוֹ שֶׁהָיָה הוּא וַחֲצִי זַיִת תַּחַת הָאֹהֶל וְהֶאֱהִיל בְּמִקְצָת גּוּפוֹ עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ הֶאֱהִיל חֲצִי זַיִת עַל מִקְצָתוֹ. הַכּל טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁהוּא שֵׁם אֶחָד. אֲבָל הַנּוֹגֵעַ בַּחֲצִי זַיִת אוֹ הַנּוֹשֵׂא חֲצִי זַיִת וְדָבָר אַחֵר מַאֲהִיל עָלָיו וְעַל כַּחֲצִי זַיִת. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל עָלָיו חֲצִי זַיִת אַחֵר. אוֹ שֶׁהֶאֱהִיל הוּא עַל חֲצִי זַיִת אַחֵר. וְכֵן הַנּוֹשֵׂא כַּחֲצִי זַיִת וְנָגַע בַּחֲצִי זַיִת אַחֵר. הַכּל טְהוֹרִים. שֶׁאֵין הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא לֹא בְּמֵת וְלֹא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת. וְלֹא הַמַּגָּע מִצְטָרֵף עִם הָאֹהֶל וְלֹא הָאֹהֶל מִצְטָרֵף עִם הַמַּשָּׂא [לְפִי שֶׁאֵינוֹ שֵׁם אֶחָד]:

קרית ספר · הלכות טומאת מת פרק ד׳

א׳
רביעית דם הבאה משני מתים טהורה וכן שדרה וגלגלת ורבע עצמות ואבר משני מתים כולהו הוו פלוגתא דר' עקיבא וחכמים פרק ב' דאהלות דמטהרי רבנן מטומאת אהל דכולהו גמרינן להו ממת אחד ולא משני מתים ומייתי לה פכ"ג ואמרו דבכולהו חזר בו רבי עקיבא חוץ מרביעית דם הבאה משני מתים דכתיב על כל נפשות מת גבי נזיר דמגלח עליו.
ב׳
אבר מן החי משני בני אדם טהור כדתנן בהאי מתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים ואפילו מאיש אחד אם נחלק לשנים טהור כדתנן התם לרבנן דר' יוסי ואפילו חזר וחברו דחיבור אדם אינו חיבור. כזית בשר משני מתים ומלא תרווד משני מתים מצטרפין זה עם זה משום דשוו בשיעוריהן בכזית אבל גלגלה ורובע ושדרה ואבר לא מצטרפי דלא שוו בשיעוריהן דאין עצמות ואיברים שני מתים שוים ואין חצי גלגלה זה שוה לחצי גלגלה זה אבל כזית בין ממת זה בין ממת זה הוי שיעור.
ד׳
עצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא פרק ב' דאהלות רבי עקיבא מטמא והיינו במשא דבמגע אין נוגע וחזר ונוגע ואין חיבור בידי אדם חיבור וכן רובע עצמות המת שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל שם במשנה רבי שמעון מטהר וחכמים מטמאים. כזית מן המת שחתכו נחלקים ורדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא ואינו מטמא במגע אף ע"פ שחברו דחיבור אדם אינו חיבור וכדאיתא בתוספתא דאהלות פרק ד'. כזית שלם שהתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שם בתוס' וטעמא דכזית שלם כיון שהיה טמא קודם ה"נ השתא דלאו מידי חיבור עבד איהו אבל כשהיה מפורד שלא היה מטמא במגע התיכו ונתחבר הוי חיבור בידי אדם ולא שמיה חיבור דהא פרח ליה טומאה מיניה כשנתפרד כדאיתא פכ"ג. שדרה שנגררו רוב חוליות שבה אף על פי ששלדה קיימת אינה מטמא' באהל ובקבר הקבר מצרפה וכתבו בתוספות פרק כ"ג דהכי גמירי לה דכשגרר רוב צלעות שבה שעקר רוב הצלעות טהורה אף על פי שהן מונחות אצלה ובקבר אפילו משוברת ומפורקת טמאה שהקבר מצרפה להיות כמו שלימה.
ח׳
כל הטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית האהל מצרפן ומטמאין באהל כדתנן פ"ג דאהלות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים ומייתי לה פרק העור והרוטב. עצם שיש עליו כזית בשר בידי שמים והכניס מקצתו לפנים מן הבית נטמא הבית וכן ב' עצמות בשני חצאי זתים והכניס מקצתן לפנים אבל היו תחובין בעצם בידי אדם טהור שם במשנה וטעמא דאף על גב דעצם אינו מטמא באהל הוי יד להכניס טומאת הבשר ויש יד נמי לפחות מכזית כר' יוחנן דפליג ארב פרק העור והרוטב.
י׳
מלא תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא שם במשנה פלוגתא דרבנן ור' שמעון ומייתי לה פרק המפלת. רביעית דם שנתבלע בתוך הבית טהור שם במשנה ובנדה פרק האשה אמרינן הבית טמא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דבסוף שבאו לבית אחר שנבלע הדם טהורים והא בכלים דמעיקרא שהיו קודם שבלעה טמאים שנטמאו באהל. כזית מן המת שנאבד בתוך הבית טהור ולכשימצא הבית טמא למפרע פרק האשה רבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ובגמרא כמה עובדות דבדקו ולא מצאו ואחר כך נמצא ומסתמא טמאו למפרע.
י״ג
רביעית דם שנשפך באויר שם במשנה פרק ג' אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו דקטפרס אינו חיבור אבל אם אשבורן שהוא מקום גומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפילו האהיל על מקצתו. נשפך על האיסקופה והיא קטפרס בין לפנים שמשפע לצד פנים בין לחוץ והבית מאהיל עליו טהור אף על פי שסופו לירד לפנים אינו חיבור היה אשבורן או קרש טמא. רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת ויצאה ממנה רביעית דם שנבלעה בה הרי הכסות מטמאה ואם לאו אינה מטמאה באהל והרי היא ככסות שנגעה במת כיון שנגע בה רביעית דם אבל רביעית דם עצמו שבלוע אינה מטמאה כיון שאינו יכול לצאת שם משנה ומייתי לה פרק האשה ומוקי לה בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד כדקתני מתניתין דטהורה אם אינו יכול לצאת אבל דאוריתא לא ולהכי כתב הרב ז"ל שהבגד עצמו הוא ככסות שנגעה במת.
י״ד
המשא והמגע והאהל ג' שמות הם ואין מצטרפין אלא כל שהוא משם אחד כדתנן זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא מב' שמות אינו מצטרף ומייתי לה פרק העור והרוטב ומייתי מתניתין דאהלות דקתני נוגע בחצי זית ומאהיל בחצי זית טמא ובעי למימר דנוגע ומאהיל חד שמא הוא אלא דקשיא לה סיפא דקתני הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור ומוקי רישא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים דכולה נגיעה היא הילכך מגע ומגע כגון נוגע בשני חצאי זתים בבת אחת או האהיל על חצי זית וחצי זית מאהיל עליו טמאים אבל מגע עם אהל או עם משא וכן הם עם מגע אינן מצטרפין כדאמר' דכל חד באנפי נפשיה בשיעורי וכיון דליכא שיעור בחד לא מצטרף חבריה משום דהיא גוונא אחריתי מטומאה וכל חד מינייהו אית ליה קרא באנפיה נפשיה כדילפי' לעיל:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק ד׳

ח׳
כל המטמאין באהל וכו'. א"א אע"פ שאין שם צירוף אהל:
י״ג
נשפך על האסקופה במורד בין לפנים בין לחוץ הבית טהור. א"א זו המשנה קשה עלי ולשון המשנה כך הוא נשפך על האסקופה והיא קטפרס בין בפנים בין בחוץ והבית מאהיל עליו טהור וקשיא לי מכדי קטפרס מפזרו ומטהרו מאי שנא אסקופה דנקט אפילו בתוך הבית נמי כלים הבאים שם לאחר שפיכה טהורים ואולי נאמר משום כלי דקודם שפיכה נקט לה שאם נשפך בתוך הבית טמאים משעת כניסת הטומאה לבית אבל על האסקופה אפשר שלא נכנס כולו בחבור אפילו שעה אחת מיהו תוספתא קשיא לי רבי יוסי אומר זקנים הראשונים היו אומרים מקטפרס ולפנים טמא מקטפרס ולחוץ טהור טעמייהו דזקנים לא ידענא מ"ש בפנים ומאי שנא בחוץ והא מפוזר הוא ואולי נאמר דסבירא להו דכולי' בית כאשבורן דמי וזה הוא כשהמדרון כלפי פנים אבל כלפי חוץ לא וראוי לסמוך עליו ונ"ל דדוקא רביעית דם שחלוקתו מטהרתו אף ע"פ שמאהיל על כולו אבל שאר טומאות דמת אף ע"פ שנחלקו טמאים והטעם מפני שרביעית דם נקרא נפש שהוא שיעור נפשו של קטן ואינו נפש אלא א"כ הוא מחובר:
נחלת הכלל · ToratEmet

משנה למלך · הלכות טומאת מת פרק ד׳

א׳
רביעית דם הבא כו'. עיין במ"ש התוס' פ"ח דיומא (דף פ"א) ד"ה כל ועיין בתוספות ריש סנהדרין. (א"ה עיין מ"ש מר זקני בס' תוספת יוה"כ):
ה׳
שאין חיבורי אדם חיבור כו'. עיין לקמן פרק ו' מהלכות טומאת אוכלין דין י"ב:
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת מת ד׳, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל