רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק כ׳

שלשה דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלים ובלועין כדתניא פ"ו בתוספתא דכלים בבא קמא דמסכת כלים. הבלועים מצילין על הטהורים שלא יתטמאו מטומאה שבבית ככלב שנכנס לבית המת וטבעת בלועה בבטנו ומונעין את הטומאה שלא תצא אם בלע טומאה ונכנס לבית אבל צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים שבתוכן ואין מונעין את הטומאה שלא תצא מתוכן לטמא שאם טומאה בצמיד פתיל או באהל שבתוך אהל אחר מה שבאהל טמא כדאמ' פרק בהמה המקשה גבי מתניתין דהאשה שמת וולדה בתוך מעיה טהורה אמר רבא כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מיטמאה טומאה בלועה מנא לן דכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה ועדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש אלמא מכיון שנבלעה הרי היא כמי שנתעכלה ובמשא נמי לא מטמאה דקאמר בס' טהור וטהרה דבלועה אינה מטמאה ילפינן בקל וחומר מה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאין בליעת הכלי מעכבתו מלטמא את הכלי ואת כל האהל דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע דמטמאה כל המאהילים עליה אפילו סמוך לרקיע אלמא אפילו בלועה קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעה כלי ואפילו הכי מציל צמיד פתיל על טהרה שבתוכו ומעכבת מלטמא באהל המת אדם שמציל כלים שבבית מטומאה שבתוכו דמעכל הטומאה כדא' אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא משום בלוע ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפי' נמי התם בק"ו מבלוע דלמעלה דרך פיו כדאיתא התם ובלוע דבהמה נמי ילפינן בק"ו דאדם שמטמא בחיים ואפילו הכי מציל בבלוע. ואם מתה הבהמה ובשר המת בתוך מעיה או בכלים הרי הוא כמי שאינו בלוע כדתנן פי"א דאהלות גבי כלב שאכל בשר ומת [ו]מייתי לה פרק העור והרוטב דוקא בעודם חיים דאין טמאים הוא דילפינן דמצילין אבל כשמתו לא. וכל שלשה ימים הכלב מטמא כזית המת שבתוכו כדתנן פי"א דאהלות כדאמר בעלמא יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקב"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו שלשה ימים במעיו מעת לעת ובחיה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת כר' יהודה בן בתירה התם במתניתין. נשחט רוב אחד בעוף או שנים בבהמה מייתי לה פרק העור והרוטב דהוו כמתים כיון דמטמאה טומאת אוכלין אלמא מתה הוא כדקאמר אביי התם ודוקא כשנשאר הבשר בתוך מעיהן אבל הקיאום דרך בית הרעי הבשר טהור דהוי עיכול משום דרכיך והעצמות דקשו טפי טמאין כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל גבי זאבים דבלעו שני תינוקות בעבר הירדן ואהל בתוך אהל דאין חוצצה היינו משום דמקבלת טומאה והמקבל טומאה אינו חוצץ וכן אי נמי כשאין דרך לטומאה לצאת אלא דרך אהל חיצון וכדאמרינן לעיל.

אין הבלועין בכלים או באבנים ניצולין מליטמא באהל המת וכוש ומלמד ולבנה תנן להו בכלים פ"ט דאין הבלוע בתוכן ניצול מטומאה שבבית וכן מחט וטבעת המובלעין בטפלת התנור כדתנן התם פ"ט אלא א"כ היה התנור מוקף צמיד פתיל דכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל ניצול גם הם ניצולים דבטיל אגב טפלה של תנור כדתנן התם. וכן חבית המוקפת צמיד פתיל ומחט וטבעת במגופה מצדה שם במשנה מצדה טמאים מכנגד פיה טהורין נראין בתוכה אבל לא לאוירה טהורין שוקעין בתוכה תחתיהן כקליפת השום טהורים ובתוספתא תניא פ"ז אין החבית מצלת עליהם באהל המת ואם נמצאו למעלה משפתה כנגד תוכה של חבית מצלת עליהם בין שהטיט צף תחתיהן בין שאין הטיט צף תחתיהן והא דאין הטיט צף תחתיהם דטהורין היינו כשנראים באוירה לבד ואין יוצא מקצתן לתוך אוירה אבל יוצא לתוך אוירה אין צמיד פתיל מציל על הכלים מדרבנן אלא א"כ יש תחתיהן כקליפת השום מטיט דאע"פ שהן שקועין כיון שמכוסים טהורים והיינו דתניא בין שהטיט צף תחתיהן דכשהן שקועין לתוך אוירא בעינן טיט צף וכשאין שקועין אלא הם כנגד האויר של הבית לא בעינן טיט צף אבל שקוע לתוך אוירא בלא טיט צף טמאין דאין כלים נוטלין בצמיד פתיל מדרבנן כד'.

כל הבלועין בקרקעיתו של בית אינן ניצולין באהל המת שקרקע האהל כמוהו עד התהום כדתנן פרק ט"ו דאהלות ואם יש במקומה טפח על טפח טהורין כדתנן התם שארצו של בית כמוהו ותניא בספרי כל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ואם חלק הבית במחיצה שם טומאה בחצץ כלים שבבית טמאים דאינה חוצצת בפני הטומאה כיון שדרך הטומאה לצאת מן הבית טומאה בבית כלים שבחצר טהורים אם יש במקומה טפח על טפח שהאהל מציל אף על פי דאינו חוצץ כדאמר' לעיל ואם אין במקומן טפח על טפח טמאין כדאמרינן שקרקע הבית כמוהו עד התהום.

ביב שיש ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור כדתנן פרק ב' דאהלות אין ביציאתו פותח טפח ויש בחללו לפנים פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור שהטומאה תצא מן הבית ואין דרכה ליכנס לשם אין בו פותח טפח ולא ביציאתו טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדילפינן מכל אשר באהל לעשות כל מה שבקרקעות הבית כמוהו עד התהום.

שתי חביות ובהן כשני חצאי זתים ומוקפות צמיד פתיל מה שבתוכן טהור שצמיד פתיל מציל עליהן מליצטרף החצי זית שבחוץ ומה שבבית טמא דאין צמיד פתיל לחצוץ בפני הטומאה כדילפינן לעיל וכדתנן ספ"ח נפחתה אחת מהן היא והבית טמא וחברתה טהורה כדתנן התם וכן שני חדרים בכל אחד חצי זית הבית שלפניהן טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס מזו לזו כדתנן התם ובתוספת' תניא כשהן של זה זו לפנים מזו שדרך טומאה ליכנס לאחת מהן אותה שהטומאה יוצאה עליה טמאה:

וכן אהל בתוך אהל. א"א דוקא באהל שהוא מקבל טומאה אי נמי באהל הפנימי שאין לו דרך לצאת אלא על החיצון:

והאבנים אינן ניצלין כיצד. א"א הרבה עיינתי וחשבתי ולא נתברר לי דבר זה ראיה ברורה לא מן המשנה ולא מן התוספתא לא ממשנת כלים והתוספתא ולא ממשנת אהלות והתוספתא כי כל מה שהביא ממשנת כלים היא ותחילת המשנה טבעת או מחט שנמצאו בנחושתו של תנור נראין אבל לא יוצאין אם אופה את הבצק והוא נוגע בהן טמא פירוש טמא התנור ובמחט טמא מת מיירי כיון שהוא נראה כל כך שהבצק נוגע בו כמו שיוצא לאויר התנור אבל אם שוקע שאין הבצק נוגע בו אע"פ שראשו נראה אינו יוצא לאויר התנור ובבצק הבינוני שאינו לא רך ולא קשה שהרך אפי' שוקע נוגע בו והקשה אפי' הוא שוה לנחושתו של תנור אינו נוגע נמצא בטפלת התנור מוקף צמיד פתיל בטמא טמאים ובטהור טהורים פירוש על הנראים ועל היוצאים קאי ובמחט וטבעת טהורים שאם נכנס התנור לאהל המת אע"פ שהוא מוקף צמיד פתיל אם התנור ראוי לקבל טומאה אין התנור מוקף מציל אותם שהרי אמרו אין כלי חרס מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס מפני תנורו של ע"ה שהוא טמא אבל אם הוא טהור שלא הוסק טהורים שהרי על גב ע"ה נמי טהור ולפיכך ניצלים עם התנור בצמיד פתיל נמצא במגופת החבית מצדיה טמאים כנגד פיה טהורים פירוש מצידי החבית אין החבית מצלת אותן בצמיד פתיל לפי שאינו חבור לחבית שאין צורך לצידי החבית במגופה אבל כנגד פיה ניצלין שהרי צורך המגופה לפיה של חבית. ויש כאן קושיא גדולה לפי מה שפירשנו והרי אמרו שאין כלי חרס מציל אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס ואולי נאמר שאני מגופה מטפלה שהטפלה כגופה של חבית והיא טמאה על גב ע"ה אבל המגופה אינה כחבית וכלי טהור הוא בשאין לו תוך ומכח עצמה היא מצלת שלא גזרו עליה משום כליו של ע"ה ואפילו יש לה תוך. נראים בתוכה אבל לא לאוירה טהורים שוקעים בתוכה ותחתיהם כקליפת השום טהורים נראה לי מאחר שאינם יוצאים לאויר החבית טהורים שנצלים בצמיד פתיל של חבית ושל מגופה כמו שפירשנו אבל אם היו יוצאים לאוירה נחשבים ככלי החבית ואינה מצלת על כלים שבתוכה אלא על כלי חרס אבל אם היו שוקעים בתוך החבית ותחתיהם טיט כקליפת השום שהם נחבאים במגופה אע"פ שהכלים עומדים בתוך התנור טהורים לפי שהם כלי המגופה ולא כלי החבית ואולי בזה החוט יש לי לתלות דמשמע מהכא טעמא דאיכא צמיד פתיל הוא דניצלין הא משום דנבלעין במגופה לא והמשנה שהביא כוש שבלע צנורא ומלמד שבלע את הדרבן וכו' יכול אני לומר שנראים ואינן יוצאים דאיירי ברישא במחט וטבעת ומשנת ספוג קשיא ליה דתנן בהאי פירקא ספוג שבלע משקין טמאים ונפל לאויר התנור טמא שסוף המשקין לצאת אלמא בלוע שאין סופו לצאת טהור וכוש שבלע צנורא היאך סופו לצאת אלא ע"י אדם ואולי כיון שיוכלו לצאת בידי אדם סופו לצאת קרינא ביה מכל מקום מה שפירש בטמא טמאים ובטהור טהורים והסוגיא שכתב על זה אינה כלום וסותרת את דבריו בין תבין:

שאין האהלים מונעין את הטומאה כמו שביארנו. א"א אני לא ידעתי אנה נתבאר דבר זה והלא דבר ידוע הוא שהאהל חוצץ אם אינו מקבל טומאה אבל טעם המשנה מפני שדרך הטומאה לצאת משם ואין דרכה ליכנס שם ואדם גדול טעה בזה: