אדם שהאהיל בידו אחת על המת והשניה על הכלים או נגע והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאים וכדתנן סוף פרק ט"ו דאהלות דכיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה וכן שני בתים ובהן שני חצאי זתים ופשט ידיו לשני הבתים והאהיל על שני חצי זתים ויש בידו פותח טפח ערב את הטומאה ונעשה הכל אהל אחד כדתנן התם במתני' גופא וטמא הוא והבתים ואם אין בידיו פותח טפח אינו מביא את הטומאה כדתנן בסיפא דמתני'.
ב׳
אדם שהשקיף בצד החלון והאהיל על הטומאה שבחוץ מביא את הטומאה לבית כדתנן פרק י"א ובית אומר' מביא את הטומאה ואזלי לטעמייהו דחשבי ליה לאדם חלל טפח הילכך אף על פי שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומא' לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח וכן אם היה מוטל על האסקופ' והאהילה טומאה עליו מביאה לבית משום חלל גופו או מוציאה מן הבית לטהורין שהאהילו עליו מבחוץ משום חלל גופו כדתנן התם אליבא דב"ה דאמרי אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה וחלל הגוף חשיב חלל אף על פי שבני מעיו לתוכו.
ג׳
נושאי המת שהיו תחת אכסדרא והגיף אחד הדלת של בית שבתוך אכסדרא כדי שלא תכנס הטומאה לבית וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך כאדם וכלים אינו חוצץ בפני הטומאה דהא אמרינן לעיל דאין נעשין אהל לטהר דמביאין ואין חוצצין.
ד׳
תנור שעינו קמורה חוץ לבית והאהילו עליו קוברי המת פ"ה ב"ה אומרי' התנור טמא והבית טהור דקא סברי דנכנסת דרך עינו לתנור אבל אין יוצאה דרך פיה וכתב הר"ש ז"ל דבשאין בעין פותח טפח איירי וכדמוכח בתוספ' דסברי ב"ה דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא לטמא הבית ע"כ. מגדל הבא במדה שהוא עמד בתוך הפתח ופתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדתנן סוף פרק ד' טומאה בתוכו הבית טהור שהטומאה יוצאה דרך פתח המגדל שחוץ לבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא שדרך הטומאה לצאת וכתב הר"ש ז"ל דבמשנה דוקני' גרסינן טהור וכן בתוספת' וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם ע"כ. היתה מוכני של מגדל מושכב לאחוריו ואינה נשמטת (נשמטה) מתחת המגדל וטומאה תוך המוכני נגד קורות הבית טהור דנחשב כמגדל והרי המגדל נפתח לחוץ וכשיש במוכני טפח על טפח על רום טפח חלול כדתנן התם פרק ד' דמתני'. היה המגדל עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אף על פי שאין ביציאתה פותח טפח הבית טמא שם פרק ד' דאהלות משום שדרך טומאה לצאת וכשתצא לבית הרי היא טומאה ורבי יוסי פליג משום דאיפשר להוציא את הטומאה לחצאין או לשורפה במקומה טומאה בבית מה שבתוכו טהור דאין דרך טומאה ליכנס שם כדתנן התם. וכלים שבינו לארץ או לכותל או לקורות טמאים אם יש שם פותח טפח לארץ או לכותל או למגדל. היתה הטומאה בין המגדל והארץ או הכותל או הקורות אפילו אין שם חלל טפח הבית טמא כדתנן התם משום דבוקעת ועולה ויורדת נכנס לחלל המגדל ויוצאה לבית ומשום הכי בעינן שלא תהא הטומאה נגד עובי הדפנות של מגדל וכן כתב הר"ש. היה המגדל עומד באויר חוץ לבית טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין כדתנן התם ריש פרק ד' בפלוגתא דרבי יוסי.
ז׳
כל שיפועי אהלים כאהלים כדתנן פרק י"ז דאהלות כולהו גווני בין היתה טומאה בתוך האהל או מאחוריו או בחצי זית תוכו בחצי זית מאחוריו והאהל לעצמו טמא טומאת שבעה ואף על גב דאין טפח גג למעלה כיון דבשיפוע האהל יכול האדם לרבע טפח על טפח ברום טפח באויר שתחתיו הוי אהל דשיפועי אהלים כאהלים דמו כדאמרי'.
ח׳
היה כנף האהל (מדורה) [מרודד] שם במשנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק י״ח
ד׳
שאין התנור גבוה מעל הארץ. א"א זה הטעם אינו כלום שב"ש למה מטמאים את הכל ועוד שהתוספתא מפרשא שאין התנור טמא אלא בעין גבוה טפח ורוחב טפח אלא הטעם לב"ש מפני שהמת מתאהל על אויר עינו של תנור והעין מביא טומאה לתנור והתנור כיון שהוא טמא אינו חוצץ וכאילו נכנסה הטומאה לאויר הבית וב"ה סברי דיו לאויר העין שיטמא את התנור אבל לא נחשוב אויר העין כאויר הבית ור"ע סבר הכל טהור ואויר העין כאויר התנור למי שמאהיל עליו ואם נתן על אויר העין נסר שהוא רחב וארוך אע"פ שאין בקימורו רוחב טפח בקעה טומאה את הנסר שאין הנסר מציל אלא בצמיד פתיל ועוד שהנסר משופע ועולה ומקבל טומאה ואינו חוצץ ומביא את הטומאה לתנור. תוספתא:
ה׳
כלים שבין המגדל ובין הארץ שבינו ובין הכותל וכו' אם יש שם פותח טפח טמאים ואם לאו טהורים. א"א לא כל הענינים שוים כשהכלים בינו ובין הארץ או בינו ובין הקורות די להם באותו פותח טפח להביא טומאה לכלי שבאמצע אבל כשהכלים בינו ובין הכותל לא תביא להם טומאה באותו חלל טפח בלבד עד שיהא ג"כ פותח טפח או מלמעלה או מלמטה:
ז׳
תוך השיפוע הנוגע בו וכו'. א"א איני יודע מה ראה לפרש מתוכו מתוך השיפוע ולפי דבריו שיחשוב אחוריו ככלי שני לגבי תוכו ואם כן באהל עצמו אמר כן אבל לא בשיפוע ולא באהל אין נחת בפירושו שיחשבו כשני כלים למנות בהן ראשון ושני ואני אומר שאין שנים טמאים טומאת שבעה בשום דבר אלא או בחרב או בחיבורין או חבור אדם באדם או חבור אדם במת וחיבור לאדם במת הוא העיקר מן התורה ועל זה הדרך אני מפרש את המשנה כשהטומאה בתוך האהל הנוגע בו מתוכו טמא אפילו יהפך מן האהל מתוכו לחוץ טמא שבעה מפני שהוא בחיבורין אבל נגע מבחוץ טמא טומאת ערב שאינה חיבורים ואף על פי שאין אומרים כן בשאר כלים שאין הצדדים נחלקים גבי אהל שאינו עשוי אלא לתוכו וכשהטומאה מבחוץ טמא שבעה שזה חיבור אבל נגע מבפנים טמא טומאת ערב שאינה חבורים וכשהטומאה כחצי זית בפנים וכחצי זית מבחוץ אין הנוגע באהל חיבור לטומאה לא בפנים ולא בחוץ אבל האהל מכל מקום טמא שבעה זה הדרך ערב לי והוא הישר לכל מבין:
נחלת הכלל · ToratEmet
אור שמח · הלכות טומאת מת פרק י״ח
ד׳
היתה מוכני שלו משוכה כו'. משנה אהלות פ"ד היתה מוכני שלו משוכה לאחוריו שלש אצבעות כו' הבית טהור, ופירש רבינו בפירוש המשנה משום שהטומאה שתחת המוכני פחות מטפח אינה יוצאה מתחת המוכני לבית והא דתני שלש אצבעות ולא תני פחות מטפח דקמ"ל דלא הוי כזיז ואכסדרה דלקמן פי"ד מ"ד דאם הוא אוכל בפתח שלש אצבעות דטומאה תחתיו ר"א מטמא מה שבבית קמ"ל דבמוכני כו"ע מודו דבפחות מטפח אין הטומאה נכנסת לבית ומה שבבית טהור ופשוט, ובתוספתא צ"ל כלים שכנגד הזית, והוא דכנגד הטומאה פליגי רבי וחכמים (ולא כנגד הזוית) והיא כהתוספתא דפרק י"א גבי ארובה שבין הבית לעליה ואין בה פותח טפח יעו"ש דהך דמוכני עמה לשון אחד, וכן הגיה הגר"א בהגהותיו, והגירסא כנגד הזוית ט"ס, דכנגד הטומאה הוא זית מן המת פליגי, ופשוט:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות טומאת מת י״ח, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
