רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק ט״ז

ארובה שהיא באמצע הבית וטומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור ושאר הבית טמא כיון שהטומאה תחת התקרה הכלים שכנגד הארובה טהורים כיון שהם רואים פני הרקיע דליכא אהל כנגד הארובה מלמעלה ואע"פ דטומאה אצל הכלים שהם כנגד התקרה תוך ג' טפחים לא אמרי לבוד דשאני טומאה דהלכתא גמירי לה הכי דכל שאינו תחת אהל הטומאה לא מיטמא היתה הטומאה כנגד הארובה בלבד כל הבית טהור דאינה תחת אהל הבית וכדתנן באהלות פרק עשירי ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין הארובה פותח טפח היתה הטומאה מקצתה תחת התקרה ומקצתה תחת אויר הארובה שיש בה פותח טפח מה שבתוך הבית הכל טמא דאף על גב דלא הוי כל הטומאה אלא כזית חציו תחת התקרה וחציו תחת האויר אפילו הכי אנו מושכין כל הטומאה לבית כיון שהיה מסובכת וגם כן מה שכנגד הטומאה שהוא נגד הארובה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן כדתנן ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין בה פותח טפח תנן מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה רבי יוסי אומר אם יש בטומאה שתחלק ויש שיעור טומאה תחת התקרה ושיעור תחת הארובה הכל טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור דכיון דאין בה פותח טפח אינו נמשך מה שבתוך הבית להשלים חצי שיעור שכנגד ארובה להוציא הטומאה ולהכי אפילו האהיל נגד הטומאה מן הארובה טהור וברישא דאיכא שיעור נגד הארובה אפילו מה שאינו כנגד הטומאה אלא הוא בבית נגד האויר של ארובה שאינו נגד הטומאה טמא כיון דאיכא שיעור נגד הארובה והא דתנן וכנגד הטומאה טמא דמשמע דוקא כנגד הטומאה אבל שלא כנגד הטומאה וכנגד אויר הארובה טהור הוא הדין דאפילו כנגד הארובה שלא כנגד הטומאה טמא ומשום דתנן בסיפא בדליכא שיעור דכנגד הטומאה טהור דהוי רבותא דאפילו מאהיל על הטומאה טהור כיון דליכא שיעור נגד אויר הארובה תנא נמי ברישא דכנגד הטומאה טמא והוא הדין שלא כנגד הטומאה נגד אויר הארובה הואיל דאיכא שיעור טומאה נגד הארובה כדאיתא וכן כתב הרב ז"ל ברישא דיש בה פותח טפח ומקצת הטומאה נגד הארובה דכנגד כל הארובה טמא. היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה הכל טמא כדתנן התם אין בארובה פותח טפח הוא טהור דאין טומאה יוצאה לו בפחות מטפח כיון דאין הטומאה אלא כנגד התקרה ואם היתה הטומאה נגד הארובה שם במשנה ר' מאיר מטמא וחכמים אומרים אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה דהא דאמרי' דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח היינו כשאינו מאהיל על הטומאה ממש אלא שטומאה בבית והוא מאהיל על פחות מטפח שבבית ואינו יוצא טומא' שבבית כנגד התקר' לחוץ דרך ארובה שאין פותח טפח אבל אם הטומאה כנגד הארוב' והאהיל עליה נגד הטומאה אפילו שאין בה פותח טפח טמא כדאמרינן אלא שאם קדם רגלו לטומאה שתחת הארובה טהור המאהיל עצמו משום דנסתמה הארובה מקודם הטומאה ולא אתיא עליה כדאמר'.

היה כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה שאין בה טפח הבית טמא כדתני' בתוספתא בפלוגתא דרבנן ורבי יוסי.

בית וארובה באמצע התקרה ועליה על גבה וארובה בעליה נגד ארובת הבית בין יש בהן פותח טפח או לא הטומאה בבית כנגד ארובות טהור ועליה נמי טהורה אפילו שיש בארובה פותח טפח כיון דיש לעליה נמי ארוב' שיש לה פותח יוצאה משם הטומאה לחוץ טומאה נגד הארובות הבית טהור כדתנן התם במתניתין ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בה פותח טפח ואם נתן דבר שהוא מקבל טומאה על אחת מן הארובות לשיש בהן פותח טפח הכל טמא מה שבבית ומה שבעליה דאין דבר שמקבל טומאה חוצץ כדא' לעיל והרי יש בהן פותח טפח שיצא' הטומאה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית העליה טהורה ואם נתנו על ארובת העליה הבית והעליה טמאים וכנגד הארובות למעלה טהור כדתנן ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בארובות פותח טפח תנן דאם הטומאה בבית ונתן דבר שמקבל טומאה או שאינו מקבל בין מלמטה בארובה של בית בין בשל עליה אין טמא אלא התחתון דאין טומאה יוצאה בפחות פותח טפח ואפילו מה שנתן על הארובה שמקבל טומאה טהור כיון דלא הוי הטומאה נגד הארובה אבל אם הטומאה כנגד הארובה ונתן על אחד מן הארובה דבר שהוא מקבל טומאה טמאין הבית והעליה שהרי עירב את הטומאה דאע"ג דאין יוצאה הטומאה בפחות מטפח הכא דהיתה הטומאה נגד הארובה והאהיל על הטומאה דבר המקבל טומאה כיון שיצאה הטומאה לטמא אותו דבר המטמא טומאה שהאהיל עליו הרי עירב את הטומאה למעלה בעליה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על אחד מן הארובות הבית שלמטה לבד טמא דאף ע"ג דהטומאה היתה נגד הארובה ולא נגד תקרת הבית השתא שכסה הארובה נעשה כל הבית סתום והרי בתוכה טומאה וטמא כל מה שבתוכה אבל העליה טהורה אע"ג דלא כסה אלא ארובת העליה של מעלה ולא ארובת הבית משום דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח כדאמר' והיינו כשעשה הארובה אבל נפתחה התקרה ונעשית ארובה מאליה הא אמרינן לעיל דכל שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף.

הפוחת את המעזיבה להכניס בה רגל הערש אם יש במה שפחת ונכנס בו רגל הערש פותח טפח ויש טומאה בבית אף העליה טמאה ואם אין בה פותח טפח הרגל לבד טמא שאין טומאה יוצאה לעליה בפחות מטפח ורגל מיהא טמא שמאהיל בבית כדתנן פי"ב סנדל של עריסה וכו' ומונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה והתינוק טמא טומאת ערב כדאמר' לעיל דשלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב ואע"ג דאמרינן לעיל גבי ארובה שאין בה פותח טפח וטומאה בבית ונתן את רגלו על גבה טהורה הכא מיירי בשהרגל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מעזיבה של מטה דנידונית מעזיבה מחצה על מחצה כדתנן פ"ו כך כתב רבינו שמשון. נפחתה המעזיבה מאליה שיעורה כמלא אגרוף כיון דלא הוי בידי אדם כדאמר' לעיל.

ארובה שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ מכוונת כנגד ארובה ויכולה לצאת בצמצום מן הארובה טומאה תחתיה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה למעלה ולמטה והבית כולו טהור וטעמא דבתוכה או על גבה דאע"ג דלא הויא טומאה רצוצה דאינה תחתיה כיון שהיא מגולה לשמים תחת אויר הארובה ונכנסה ויוצאה מן הארובה אין הבית טמא ורבינו שמשון ז"ל כתב דהמאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאף על גב דאין כלי חרס מטמא מגבו היינו בשאר טומאה או אפילו בטומאת מת והוא מוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדאיתא בסיפא דמתניתין אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אף על גב דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה נמי טמא דאע"ג דאין אדם וכלים מטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כל זמן שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדרה ע"כ וכן נראה גם כן מדברי הרב ז"ל שכתב ואין טמא אלא כנגדה דמשמע מחוץ לקדרה. היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או תחת תקרת הבית כלו טהור מה שבתוך הקדרה וכל מה שכנגדה נגד הארובה שהרי האהילה אהל טפח מגבה על הטומאה ומצלת של מעלה כיון דאינה מקבלת טומאה מגבה וכדתנן במתניתין טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד ובמתניתין תנן בתוכה או על גבה הכל טמא ונראה שהרב ז"ל גורס הכל טהור כמו שפי' בפי' המשנה דכיון שהטומאה היא כנגד הארובה כל הבית טהור ואף מה שתחת הקדרה כיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינו טמא אלא מה שכנגד הטומא' עד לרקיע ומה שבתוך הקדרה כשהטומאה בתוכה נמי איפשר דטמא מאוירו מטעם חיבורין כדאמ' לעיל. היתה הקדרה קטנה שאם תעלה מן הארובה נמצא בינה ובין הארובה פותח טפח אע"פ שהיא גבוה טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור בתוספ' פרק י"א תני בבי טובא בארובה ובהדיא תניא היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצולין תוכה וגבה עם דופנו של אהל ואם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכה בארובה וישיבנה לארובה פותח טפח ואם היתה טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע"כ לשון הברייתא והא דקתני הכל טמא היינו מה שבתוכה וע"ג אבל הבית טהור כיון שאם תעלה יש פותח טפח בינה ובין הארובה מצלה על הבית וכן פי' הר"ש ז"ל. היתה הקדרה מונחת בצד איסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא כיון שיש ממנה פותח טפח לפנים הכל אהל א' הוי ותוכה וגבה טהור כיון שגבוהה טפח. היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שנכנסה טפח במשקוף וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד והיינו דתנן בסיפא דמתני' בתוכה או על גבה הכל טמא ואם לא היתה נכנסת במשקוף פותח או היתה בצד המשקוף טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה והבית טהור כדתנן במתני' התם פרק ארובה.

קורות הבית והעליה שאין עליהן מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה בלבד טמא כדתנן במתניתין דאהלות פרק י"ב היתה הטומאה בין קורת הבית לקורת העליה בין שתיהן בלבד טמא כיון שהן מכוונות ויש בהן רוחב טפח. היתה הטומאה על גבי עליונה כנגדה עד לרקיע טמא כדתנן התם ואם היו מכוונות קורות העליונות כנגד אויר התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא שאם תעלה התחתונות או תוריד העליונות נמצא הכל סתום כאלו היתה תקרה שוה ולכך הכל טמא כדתנן התם ואם היתה טומאה על גבן מהן ולרקיע טמא. אין בקורות פותח טפח בכל גוונא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדתניא בתוספת' בסיפא אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה וכו' ואכולהו קאי אעליונות מתחתונות דלית בהו פותח טפח. בית שנסדק גגו וכותליו פרק י"ב דאהלות טומאה בצד חוץ כלים שבצד פנים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס טומאה בצד פנים אם היה רוחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב"ה כדקתני בתוס' כלים שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאים.

אכסדרה שנסדקה אויר הסדק מפסיק והוו כשני אהלים כדתנן התם. נתן רגלו או קנה עירב את הטומאה שהרי נסתם האויר כדתנן נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה נתנן בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח ואדם וכלים מקבלים שם במשנה:

אם היה בארובה פותח טפח הבית כולו טמא וכנגד כל הארובה טמא. א"א כמדומה אני שיש כאן שיבוש המשנה לא אמרה כן שאם יש בה פותח טפח כ"ש שכנגד ארובה טהור אבל לשון המשנה מקצת הטומאה בבית ומקצתה תחת ארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אבל לא מה שכנגד ארובה דכ"ש הוא וה"מ שיש בה פותח טפח אבל כשאין בה פותח טפח ומקצת טומאה בבית ומקצתה תחת ארובה חלקו בה ר"מ ורבי יהודה ורבי יוסי דר"י אמר אף כנגד הטומאה טהור ור"מ סבר כנגד הטומאה טמא ורבי יוסי אמר אם יש בטומאה כדי שתתחלק וכו' הכל טמא ואם לאו הבית טמא וכנגד הטומאה טהור ולעולם כל מה שכנגד ארובה שלא כנגד הטומאה טהור לדברי הכל וזהו העיקר:

או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. א"א לא יורדת עד התהום כטומאה רצוצה שהרי זו אינה רצוצה שהרי היא בתוך הקדרה או על גבה אלא בוקעת את הקדרה ומטמאה כלים שתחתיה בינה ובין הארץ מפני שהוא כלי טמא ואין כלי טמא חוצץ מ"מ כיון שאין על גבה טפח על טפח שהרי פתוחה לאויר אינו מביא את הטומאה לצדדין אבל מטמא מה שתחתיו עד הארץ: או על גבה הבית כולו טהור. א"א זה המחבר משבש את המשנה מדעתו והוא דעת משובשת והמשנה אמרה בתוכה או על גבה בכלי טמא וכן עיקר לפי שהוא כלי טמא ואינו חוצץ ובוקעת הטומאה לתחתיה כאילו היא פתוחה מלמטה וכיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינה רוצצת נעשית היא עצמה אהל טפח להביא את הטומאה לבית שהכלי הטמא מביא את הטומאה ואינו חוצץ: ותוכה וגבה טהור. א"א זה האיש מפרש במקומות שאין להם צורך ומניח המקומות הצריכים ולמה לא פירש כאן תוכה וגבה למה טהור והלא המשקוף מאהיל עליה כטפח ואומר אני שזאת הקדירה צרה מפיה ויש לה כוליא טפח כאותה ששנינו ואת התנור ג' מן הכוליא שהן ד' מן השפה דכוליא דתנור טפח וכן דרך רוב הקדרות וזאת הקדירה הכוליא שלה נכנסת תחת השקוף אבל פיה מבחוץ לפיכך אין הטומאה נכנסת לה אבל כשהטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא מפני שהוא כלי טמא וכאילו היא פתוחה תחת השקוף כטפח:

ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר. א"א אע"פ שאין ביניהן אויר טפח לפי שאין הטומאה עוברת לקורה הואיל ויש שם אויר דוק ותשכח: היתה הטומאה על גבי קורה העליונה. א"א וכן על גבי קורה התחתונה: לפי שכל טומאה שאינה תחת פותח טפח ברום טפח הרי היא כרצוצה. א"א כמה זה לשון מקולקל אלא שאין חוצץ לפני הטומאה ואינו נעשה אהל להביא את הטומאה אלא בטפח מרובע ולא אמרינן חבוט רמי אלא כשיש בקורה רוחב טפח: בית שנסדק וכו'. א"א כמה קלקל עלינו את הענין כי הוא מפרש השיעורין שבמשנה לטהרה והם אינם אלא לטומאה ומפני זה השיבוש סיבב פירוש המשנה לדרך אחרת ובתוספתא כותל שנסדק והוא כותל הבית שהוא לצד החצר ויש לפניו תקרה עודפת ואין פתח לזה הבית זולתי זה הסדק א"נ יש לו פתח אחר אבל אין פתח מציל אלא על פתחים מגופים אבל על הסדק שהוא פתוח ועל החור שהוא פתוח אינו מציל ב"ש סברי אינו מוציא את הטומאה עד שיהא בו ד' טפחים ואפילו לכזית לפי שאין לסדק תואר פתח ובה"א כעובי חוט המשקולת אע"פ שאין בו טפח מפני שהוא ארוך וסופו להיות גדול והולך ורבי יוסי אומר משום ב"ה בפותח טפח כדין חור שבין בית לבית לכזית:

אכסדרה שנסדקה וכו'. א"א שנסדקה גגה וזה אין לו שיעור שאין הטומאה מעברת הקורות אפי' בפחות מטפח ונראה לי מה שאמרו בבית שנסדק שאם היתה הטומאה מבחוץ והכלים מבפנים טהורים אע"פ שיש בסדק כשיעורים הללו דוקא בסדק מפני שסופו להבנות אבל חור אחד דברי הכל בטפח בין בחוץ בין לפנים: עירב את הטומאה. א"א כמה שיבושין נשתבש בדברים הללו שלא נאמרו על מי שנתן רגלו למעלה מן הסדק שאין הרגל חלול ואין צורך לחללו שהרי דבר המקבל טומאה מביא את הטומאה ולא הוצרכו לחללו אלא לאדם שהוא חוצץ את הטומאה תחתיו ואין שם חלל טפח להביא את הטומאה חוץ ממקומה ועל זה אמרו אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה:

בכסף משנה. מ"כ כו'. נ"ב גמרא סוכה (דף י"ח) עיי"ש: