רמב״ם - הלכות טומאת מת · פרק ט״ו

ספר טהרה · 5 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות טומאת מת · פרק ט״ו
הלכה א׳
חַלוֹן תַּשְׁמִישׁ שֶׁסְּתָמָהּ כֻּלָּהּ אוֹ סְתָמָהּ עַד שֶׁנִּשְׁאַר בָּהּ פָּחוֹת מִטֶּפַח אִם בְּדָבָר הַחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה סָתַם הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דָּבָר שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. לְפִיכָךְ אִם סָתַם הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטוֹ בָּאֳכָלִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חוֹצְצִין שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַהֲרֵי הֵן טְהוֹרִין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. הָיוּ סְרוּחִין הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין. וְכֵן תֶּבֶן סָרוּחַ חוֹצֵץ וְשֶׁאֵינוֹ סָרוּחַ אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ. תְּבוּאָה שֶׁגָּדְלָה וְסָתְמָה אֶת הַחַלּוֹן אוֹ מִעֲטַתּוּ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת לְפִי שֶׁדַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָהּ שֶׁמָּא תַּפְסִיד הַכֹּתֶל. הָיָה עִקָּרָהּ רָחוֹק מִן הַכֹּתֶל וְנָטָה רֹאשׁוֹ וְסָתַם הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ב׳
חָבִית שֶׁהִיא מְלֵאָה גְּרוֹגָרוֹת סְרוּחִין שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין וְלֹא רְאוּיִין לַאֲכִילָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן וּפִי הֶחָבִית כְּלַפֵּי הַטֻּמְאָה שֶׁהֲרֵי הֶחָבִית טְמֵאָה. וְכֵן קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה תֶּבֶן סָרוּחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לְמַאֲכַל בְּהֵמָה וְלֹא לְטִיט וְלֹא לְהַסָּקָה וּמֻנַּחַת בְּחַלּוֹן. אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגָרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמֹד בִּפְנֵי עַצְמָן כְּשֶׁיִּנָּטֵל הַכְּלִי שֶׁהֵן בּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין וְאִם לָאו אֵינָן חוֹצְצִין. עֲשָׂבִים הַמָּרִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִבְהֵמָה. וּמַטְלָנִיּוֹת שֶׁאֵין בָּהֶן ג' עַל ג' שֶׁהָיוּ מְטֻנָּפִים וְקָשִׁים כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ רְאוּיִין אֲפִלּוּ לְקַנֵּחַ הַדָּם מִן הַשְּׂרִיטָה. וְהָאֵיבָר וְהַבָּשָׂר הַמְדֻלְדָּלִים בִּבְהֵמָה טְמֵאָה וְהוּא שֶׁתִּהְיֶה כְּחוּשָׁה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְהִמָּכֵר לְעַכּוּ"ם וּקְשׁוּרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבְרַח. וְהָעוֹף טָמֵא שֶׁשָּׁכַן בַּחַלּוֹן וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מְשָׂרֵט שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי אֲפִלּוּ לְתִינוֹק לְשַׂחֵק בּוֹ. וְעַכּוּ"ם כָּפוּת שֶׁהוּא מֵאֲסוּרֵי הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵין אַחֵר יָכוֹל לְהַתִּירוֹ. וּבֶן שְׁמוֹנָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שֶׁהֲרֵי אָסוּר לְטַלְטְלוֹ. וְהַמֶּלַח הַמְעֹרָב בְּקוֹצִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לֹא לַאֲכִילָה וְלֹא לַעֲבָדָה וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מֻנָּח עַל הַחֶרֶשׂ כְּדֵי שֶׁלֹּא יַזִּיק אֶת הַכֹּתֶל. כָּל אֵלּוּ מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִמְלָאכָה. וְכֵן סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וְהָיָה מֻנָּח בַּחַלּוֹן אִם גָּמַר שֶׁתִּהְיֶה שָׁם גְּנִיזָתוֹ הֲרֵי זֶה מְמַעֵט בְּחַלּוֹן. אֲבָל הַשֶּׁלֶג וְהַבָּרָד וְהַכְּפוֹר וְהַגְּלִיד וְהַמַּיִם אֵינָן מְמַעֲטִין בַּחַלּוֹן שֶׁהֲרֵי הֵן רְאוּיִין וּמְקַבְּלִין טֻמְאָה:
הלכה ג׳
מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת. בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר נְבֵלָה. אוֹ בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מִן הַמֵּת. אוֹ בְּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. הֲרֵי אֵלּוּ חוֹצְצִין שֶׁכָּל אֵלּוּ טְהוֹרִין וְאֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ לְפִיכָךְ אֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן. וְכֵן פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה אֳכָלִים שֶׁאֵינָן מֻכְשָׁרִין אֵינָן חֲשׁוּבִין אֶצְלוֹ וְאֵין דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתָן וּלְפִיכָךְ מְמַעֲטִין אֶת הַטֶּפַח:
הלכה ד׳
סָתַם הַחַלּוֹן בִּכְלִי חֶרֶשׂ וְהָיָה פִּיו לַחוּץ הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא מִגַּבּוֹ וַהֲרֵי הוּא טָהוֹר. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת כְּלִי חֶרֶשׂ זֶה מָאוּס וְנָקוּב עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָאוּי אֲפִלּוּ לְהַקִּיז בּוֹ דָּם. כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּהְיֶה דַּעְתּוֹ לְפַנּוֹתוֹ:
הלכה ה׳
הָיָה בַּבַּיִת מֵת אוֹ רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵעֲצָמוֹת הַמְטַמְּאוֹת בְּאֹהֶל וּמִעֵט הַחַלּוֹן שֶׁל בַּיִת זֶה בְּעֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה אֵינוֹ מִעוּט שֶׁהָעֶצֶם מִצְטָרֵף לָעֲצָמוֹת. וְכֵן אִם הָיָה שָׁם מֵת אוֹ כְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת וּמִעֵט הַחַלּוֹן בְּפָחוֹת מִכְּזַיִת מִבְּשַׂר הַמֵּת אֵינוֹ מִעוּט לְפִי שֶׁהַבָּשָׂר מִצְטָרֵף לְבָשָׂר. אֲבָל עֶצֶם פָּחוֹת מִכִּשְׂעוֹרָה מְמַעֵט עַל יְדֵי כְּזַיִת בָּשָׂר. וּפָחוֹת מִכְּזַיִת בָּשָׂר מְמַעֵט עַל יְדֵי רֹבַע עֲצָמוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. מִעֵט אֶת הַטֶּפַח בִּשְׁתִי וָעֵרֶב הַמְנֻגָּעִין אוֹ בְּגוּשׁ מִבֵּית הַפְּרָס אֵינוֹ מִעוּט שֶׁדָּבָר טָמֵא אֵינוֹ חוֹצֵץ. עָשָׂה לְבֵנָה מֵעֲפַר בֵּית הַפְּרָס הֲרֵי זוֹ טְהוֹרָה וּמְמַעֶטֶת. שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא גּוּשׁ כִּבְרִיָּתוֹ. נִסְתַּם הַטֶּפַח אוֹ נִתְמַעֵט בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ אִם הָיָה בָּהּ מַמָּשׁ הֲרֵי זוֹ חוֹצֶצֶת וְאִם אֵין בָּהּ מַמָּשׁ אֵינָהּ חוֹצֶצֶת:

קרית ספר · הלכות טומאת מת פרק ט״ו

א׳
חלון תשמיש שסתמה בדבר החוצץ בפני הטומאה אלא שדעתו לפנותו אינו חוצץ כדא' פרק לא יחפור והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן משם והיכי תני' דמעטי' ומוקי לה באפרזת' שאינו ראוי לבהמה וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ כדאיתא התם פ' לא יחפור. ותבואה שגדלה בחלון וחבית וקופה ועשבים מרים דהני אפרזתא במטלניות ואבר ובשר המדולדלים בבהמה טמאה ועוף וגוי כפות ובן שמנה בשבת ומלח מר כולהו ממעטי וחוצצין כדהוו בגוונא דמוקי להו התם בגמרא עלה דבריתא משום דאין דעתו לפנותו כדאמרינן התם וכן חרס וס"ת שבלה אבל שלג וברד וגליד וכפור ומים אין ממעטין כדתני' בהאי בריתא פרק לא יחפור משום דאין מתקיימין ונמסין.
ג׳
מיעט את הטפח בפחות מכזית בשר המת או מבשר הנבלה אי עצם פחות מכשעורה או פחו' מכעדשה מן השרץ הרי אלו חוצצין שאין דעתו לפנותן וכן פחות מכביצה אוכלין כולהו תנן להו פי"ג דאהלות. וכלי חרס שסתם בו את החלון ופיו לחוץ במשנה פ"ו דאהלות ומייתי לה פרק לא יחפור משום דאינו מטמאה מגבו.
ה׳
היה בבית מת או רובע עצמות שהוא מטמא באהל וכיוצא בהם ומיעט החלון בעצם כשעורה הרי הוא מצטרף לשאר העצמות ואינו חוצץ וכן פחות מכזית אינו מיעוט ומצטרף לבשר המת שבפנים כדתנן התם אבל העצם ממעט על יד הבשר שבפנים ובשר ממעט על יד העצמות שבפנים כדתנן נמי התם פי"ג. מיעט הטפח בשתי וערב המנוגעין או גוש מבית הפרס אינם חוצצין כיון דהוו דבר טמא כדתנן התם. ולבינה שעשאה מעפר בית הפרס ממעטה דכיון דנעשה עפר טהור דגוש הוא דהוי טמא ואינו חוצץ מיעוט בקורי עכביש דהיינו כביי דתנן התם במתניתין אם יש בהם ממש חוצץ ואם לאו אינו חוצץ:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

השגות הראב"ד · הלכות טומאת מת פרק ט״ו

א׳
או סתמה עד שנשאר בה פחות מטפח. א"א פחות מטפח לכזית מן המת אבל למת שלם או ליותר מכזית דיו אם מיעטו לפחות מארבעה:
ב׳
מפני שאינם ראויים למלאכה. א"א דוקא למעט בחלון אבל אם סתמו לגמרי אע"פ שדעתו לפנותו סותם דוק ותשכח:
ג׳
אינן חשובין אצלו ואין דעתו לפנותן. א"א אומר אני דלחלון שהוא ד' על ד' אם בא למעטו צריך שיבטל בו אותו המיעוט אבל לחור של טפח אם בא למעטו אע"פ שאינו מבטל המיעוט:
ה׳
או נתמעט בקורי עכביש. א"א זה כתב במקום והכבי שאין בו ממש ובמסכת כלים פרק שביעי שפופרת הקנה שחתכה לקבלה טהורה עד שיוציא את הכבי והיא אותה יריעה שנמצאת בתוכה:
נחלת הכלל · ToratEmet

משנה למלך · הלכות טומאת מת פרק ט״ו

ב׳
והוא שיהיה משרט כו'. עיין בספ"ט דשבת (דף צ') דאמרינן דלת"ק אסור ליתן חגב חי טמא לתינוק דילמא מאית ואכיל ליה. ולפ"ז אפשר דאפי' אינו משרט ממעט ובגמרא בעי לאוקומי אפי' לרבי יהודה ודו"ק. ודע דגם בעוף בעינן שיהיה קשור וכחוש ורבינו סמך על מ"ש גבי בהמה ודו"ק:
ג׳
וכן פחות מכביצה אוכלין שאינן מוכשרין כו'. לטעמיה אזיל שכתב ברפ"ד מהלכות טומאת אוכלין דכל שהוא מקבל טומאה מן התורה אבל לסברת החולקים אף במוכשרים חוצץ כיון שאינו מקבל טומאה מן התורה. (א"ה עיין במ"ש הרב המחבר לעיל פי"ב דין ב'):
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

אור שמח · הלכות טומאת מת פרק ט״ו

ג׳
וכן פחות מכביצה אוכלים שאינן מוכשרין אינם חשובים אצלו כו'. רבינו לטעמיה אזיל דסובר פחות מכביצה נמי מקבל טומאה מן התורה א"כ קשה אמאי מחלק בין כביצה אוכלין לפחות מכביצה ע"כ פירש דפחות מכביצה לא חשיב לאינשי ומבטלין אותו בלב שלם. וא"ש מה דלא משני הגמרא על הך דשמואל בפרק לא יחפור הך דרקיק בפחות מכביצה משום דע"כ שמואל מיירי דהך רקיק הוי כביצה ולא מבטל ליה, וכן מצאנו סברת רבינו בחידושי הרמב"ן, ולרבותינו בתוס' דפירשו דפחות מכביצה מקבל טומאה מה"ת ואפ"ה כתבו שם דהו"מ לשנויי בשאין בו כביצה, משום דלשיטתם אינו מקבל הכשר פחות מכביצה כמוש"כ בשבת (דף צ"א): והנה הראב"ד בהשגות מפרש הא דבעי שיבטלן היינו דוקא בחלון שהוא ד' טפחים הא בחור טפח סגי בכ"ד והוא משום דסובר דלא כרבינו דפחות מכביצה מקבל טומאה וא"כ זהו הנפק"מ בין כביצה לפחות מכביצה הא ע"כ כאן בהוכשרו מיירי וא"כ אמאי מיעט פחות מביצה ולא סבר סברת רבינו דפחות מביצה מבטלי אינשי וע"כ כשהתריפו ואמאי לא מקשה הגמרא מהך משנה ועוד דדוחק הוא למעיין, ע"כ יצא לידון בדבר החדש דבחור טפח ממעט אף אם לא מבטל ליה והתם קתני ממעטין מטפח. ומיושב מה דמקשה הגמרא ותיפוק ליה דהוי דבר המקבל טומאה דתמהו תוספות דאם מבטלו תו לא מקבל טומאה דבית שסככו בזרעים בטלה טומאתן [ותירוצם יעוין בסוכה (דף י"ד) דפליגי ע"ז] ע"כ מפרש מאי אריא משום דאינו מבטל ואינו ממעט בחלון דיש בו ד' תיפוק ליה כיון דלא מבטלו א"כ הוי מקבל טומאה ותו אמאי אינו חוצץ אף בחור טפח ג"כ ואמאי נקט שמואל דאינו ממעט בחלון דוקא בשרחב ד' אבל בחור טפח משמע דממעט, וזה שיטה חדשה ומחוורה למעיין ועיין כסף משנה ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות טומאת מת ט״ו, מתוך הלכות טומאת מת שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל