א׳
מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. בס' שאגת אריה בסי' ל"ד מסופק אם הפי' עבור השירה שמצוה לכתבה משו"ה יכתב כל התורה שאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ בבלה הס"ת ונשאר השירה יצא חובת מצוה זאת. או שפי' כיון שאין כותבין פרשיות פרשיות והתורה אמרה כתבו לכם את השירה לאו שירה לחודא במשמע רק כל התורה במצוה זאת וכתב דלשון רבינו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו נראה שכל התורה ממצות הכתיבה כמו השירה עיי"ש מ"ש עוד ע"ז. ועי' בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל: ובס' שו"ת חת"ס חי"ד סי' רנ"ד הקשה דמנ"ל כתיבת כל התורה משום דאין כותבין פרשיות פרשיות דילמא כמו בתפילין ומזוזה ופ' סוטה דהתירה התורה בפירוש לכתוב פרשיות כמו"כ השירה והניחו בתימה עיי"ש: ולענ"ד שאני בתפילין וכיו"ב דאינו רשאי להוסיף אפי' אות אחת מהלכה למשה מסיני או מרבוי דקרא וע"כ התירה התורה לכתוב פרשיות בפ"ע. אבל בהשירה דעכ"פ לית לן למודא דאינו רשאי להוסיף וגם אין הסברה מחייב כן וא"כ יהיה הסתירה דאין כותבין פרשיות נגד כתיבת השירה ע"כ המצוה לכתוב כל התורה. ואין רמז לאסור ביותר שהרי משה כתב הרבה זולת השירה: ובס' שאגת אריה הנ"ל הקשה דמנ"ל עוד כתיבת כל התורה הא מותר לכתוב חומש בפ"ע כדאיתא במס' גיטין דף ס' אין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור וש"מ דניתן לכתוב וכ"כ ברמב"ם להלן הי"ד מותר לכתוב כל חומש בפ"ע עיי"ש. וא"כ מנ"ל מהאי דאין כותבין פרשיות פרשיות המצוה בכתיבת כל התורה עיי"ש. ונראה דזה נדע מהסברא אם המצוה לכתוב משנה תורה למה לא שאר התורה. דכמ"ש לעיל דאין הכונה עבור השירה כותב השאר רק מזה נדע שכותב גם שאר מהתורה וא"כ למה משנה תורה בלבד. אף דמצינו במלך שקורא במוצאי יו"ט של חג הסוכות חלק ממשנה בלבד עי' סוטה מ"א ע"א וברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג מתחיל חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג וכו' עיי"ש. הנה שם אין קורא כל משנה התורה ג"כ רק מה להעיר את העם. אבל מה שנכתב למען להשמר לדורות למה משנה תורה בלבד ולא שאר דברי התורה: ובמס' נדרים דף ל"ח ע"א א"ר יוסי ב"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא למשה וזרעו וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודא. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וכו'. וברא"ש בפי' שם ואם לא נתן להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד עכ"ל. וכיו"ב בר"ן אי שירה בלבדה קאמר מה סהדותא איכא עכ"ל. וכמו כן אם נכתב השירה למשמרת לעדות על הברכה וקללה על קיום התורה וחלילה בבטולה. ואם לא נכתב גם התורה ואם ח"ו תשתכח התורה מה תועיל לנו זכרון השירה ועל מה תעיד אח"ז ומזכרון ע"י הכתיבה בהשירה נדע כתיבת כל התורה: ועי' במהרי"ט ח"ב סי' ג' שהקשה על הרי"ף שלא הביא האי דאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ מנ"ל מצות כתיבת התורה עיי"ש. וי"ל מהאי דנדרים ילפי לה. ועי' בשאגת אריה הנ"ל שכתב דמזה אין ראיה רק שנתנה התורה כולה לכל ישראל אבל לא הכתיבה עיי"ש. אבל למ"ש כיון דהשירה נכתב לעדות ולזכרון מזה כל התורה וכמ"ש. ולשון רבינו בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל מובן על דרך זה ג"כ. ומבלעדי כל הנ"ל נראה כמפורש בתורה כי המצוה לכתוב הוא על כל התורה. כי מצינו משה כתב פרשיות רבות קודם גמר התורה ולמה יגרע חלק משאר החלקים: פרשת עמלק: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת בספר ושים באזני יהושע" (בשלח י"ז). בספר בפַתַח הבית הנודע. וברמב"ן וז"ל והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתב לקוח את הספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק עכ"ל. ועיין מה שהשיג על הראב"ע שם: כתיבת המשפטים וספר הברית: "ויבוא משה וכו' לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו'" (משפטים כ"ד ג' וד'). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם וכו'" (שם ז'). ולשון רש"י שם "ויכתוב מבראשית עד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה" עכ"ל (שם ד'). ועכ"פ כתיבת המשפטים ואמרי ה' אשר בכלל ספר הברית מפורש נאמר מכתיבתם. ועי' ברש"י (שם ז') "ספר הברית מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה" עכ"ל: עשרת הדיברות: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (כי תשא ל"ב ט"ו): "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא את ה' אלוקיך" (כי תבוא כ"ח נ"ח). נראה מזה כי כל המצות כתובים דהחיוב השמירה והעונש להעובר על כל המצות בשוה ואמר אם לא וכו' את כל דברי וכו': "והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולים ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו'" (כי תבוא כ"ז ב' וג'). ועיין ברמב"ן שם אם כל התורה או תרי"ג מצות בלבד עיי"ש: "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (כי תבוא כ"ז ח'): "כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וכו'" (נצבים ל' י'): "וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (ואתחנן ו' ט'): "וכתבתם וכו'" (עקב י"א כ'): אלות שבתוכחה: "גם כל וכו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וכו'" (כי תבוא כ"ח ס"א). "והבדלו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (נצבים כ"ט כ'). וברש"י הזה לשון זכר מוסב על הספר וכו' עיי"ש: המסעות: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (מסעי ל"ג כ"ב). ועיין בספורנו וברמב"ן שם: השירה: "ועתה כתבו וכו'" "ויכתב משה וכו'" (וילך ל"א י"ט וכ"ב). "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וכו' ולכל ישראל" (שם ט'). ועיין ברמב"ן שם: "ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה וכו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וכו'" (שם ל"א כ"ד וכו'): וביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'" (יהושע א' י"ז). "ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" (שם ח' ל"ב). "ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וכו'" (שם ח' ל"א): ובספר מלכים: "ויצו המלך את כל העם לאמור עשו פסח לה' אלדיכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מלכים ב' כ"ג כ"א). "וגם את האובות ואת הידעונים וכו' למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר" (שם כ"ד): כיו"ב הרבה כנראה אשר לא השירה בלבד נכתבה רק כל התורה כי מהנאמר אשר נאמר מ"ה בפירוש וגם לא היה משה רבינו ע"ה כתבו ונאמר בתורה ומפורסם כ"כ בכל האומה בדורות רבות אם לא היה ממצות ה' על כל התורה רק השירה היה נכתב קודם גמר התורה כמו שאר הנאמרים למעלה. גם לשון התורה הנמצא לרוב ותורה צוה וכו' ולא תורות נראה כי כל התורה היה בתוכה ולכן נאמר ביחיד על ספר התורה: ובמסכת סנהדרין דף כ"א ע"ב הביאו ועתה כתבו וכו' לחייב בכתיבת הס"ת אף בהניח לו אבותיו מצוה לכתוב משלו עיי"ש. וגם רבינו הביא משום זה שכתב אח"כ ואע"פ שהניחו אבותיו וכו'. אבל גוף כתיבת הס"ת במי שאין לו נדע מבלעדי זאת כמ"ש: אע"פ שהניחו לו אבותיו ספר תורה מצוה לכתוב משלו ואם כתבו בידו הרי הוא כאלו קיבלה מהר סיני. ואם אינו יודע לכתוב אחרים כותבין לו. ובסה"מ עשה י"ח שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ס"ת לעצמו. ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר סיני ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי יכתבהו לו והוא אומרו כתבו לכם את השירה הזאת וכו' עכ"ל: ועי' ברא"ש בהל' ס"ת ובטור בשמו בסי' ר"ע בחיוב כתיבת ס"ת בזה"ז דלמ"ש הב"י ובמעדני מלך וכיו"ב פי' דעתה נוסף החיוב בשאר ספרים וכ"כ בשאגת אריה סי' ל"ו להוכיח כן ולא כן דעת הש"ך בדעת הרא"ש שם ס"ק ד' עיי"ש ובס' בני יונה האריך כדעת הב"י וסייעתם עיי"ש: ולשון הרא"ש שם האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותו בביהכ"נ לקרות בו ברבים מ"ע היא על כל איש מישראל אשר ידו משגת לכתוב חמשה חומשי התורה ומשנה וגמרא ופירוש להגות וכו' עיי"ש: ובמסכת מנחות ל' ע"א אמר ר' גידל אמר רב הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאלו קבלו מהר סיני. וברש"י כחוטף מצוה ומצוה עבד אבל אי כתב הוה מצוה יתירה טפי עכ"ל. ובנמוקי יוסף כחוטף פי' שאין לו שכר גדול כ"כ כמי שטרח בכתיבתו ויש מקום למדת הדין לחלוק ולומר אלמלא שבאה עליו בלא טורח לא היה עושה אותה עכ"ל. ובד"מ בסי' ר"ע בשם מרדכי נראה שמפרש כחוטף מצוה שמחסר לחבירו המצוה עיי"ש: והנה מלשון רש"י ונמוק"י היה נראה דבלקח ג"כ מצוה עשה ולא מהמובחר כמו דאמרינן בעלמא מצוה בו יותר מבשלוחו משום הטירחה שמטריח בו וכן בזה בכתיבתו. אבל בשו"ע סי' ר"ע סעיף א' בהג"ה אבל לקחו כך ולא הגיה בו דבר הוה כחוטף מצוה מן השוק ואינו יוצא בזה עכ"ל: והנה בלשון רש"י י"ל דהוה ב' דברים שיהיה לו ס"ת ומצות כתיבתו. ובחוטף בקונה משוק אף שקיים שיש לו ס"ת מ"מ מצות כתיבה לא יצא עוד וזה י"ל בדעת הרמ"א אבל בלשון הנימוק"י נראה דהוי רק מהמובחר והכל מצוה אחת: והנה לומר דהוי ב' מצות דהנה שיהיה לו ס"ת כמפורש טעמא בקרא למען תהיה וכו' לעד וכו' ומלשון כתבו על מצות הכתיבה: וי"ל לדעת הרא"ש דס"ל דכתיבה מהמובחר ולא מצוה בפ"ע ולכן כתב דהאידנא שכותבין ס"ת ומניחין בביהכ"נ וכו'. וא"כ הוי כיש לו לכל אחד ס"ת. ואף שלא נעשה מהמובחר מ"מ כל אחד ידי עיקר המצוה יצא: אמנם לשון הגמ' סנהדרין כ"א ע"ב אע"פ שהניחו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו נראה מפורש דכתיבה מצוה בפ"ע ולא מהמובחר בלבד. אבל כבר העיר אאמו"ז הגאון ז"ל שהרי"ף והרא"ש והטור הביאו האי דחוטף וכו' ולא הביאו האי דסנהדרין דאע"פ שהניחו אביו וכו' והרמב"ם ושו"ע הביאו דאע"פ שהניחו אבותיו והשמיטו האי דהקונה מן השוק ועי' שכתב דס"ל דרבא חולק על ריב"ל במס' מנחות עיי"ש בהקדמתו לס' יבין שמועה עיי"ש: אמנם יש לעיין אם יוצא בשותפות במה שיש לנו חלק בס"ת בביהכ"נ ואם בעי כולו לכם כמו באתרוג ושותפים שכתבו לא יהיה יוצא חובתו בזה ועיין שו"ת ריב"ש בסי' שמ"ד עיי"ש ויש לחלק באתרוג דכתיב ולקחתם לכם וצריך שיהיה קנוי לנו כולה ולא חציו אבל בס"ת נאמר כתבו לכם ולכם על הכתיבה ואנו דנין שיהיה שלו וע"ז י"ל בשותפות ג"כ הוי שלו וצ"ע. ועיין ברש"י במס' יומא דף י"ב ע"א בד"ה דכרכים שהוא מקום שוקים ומתקבצין שם ממקומות הרבה והיא עשויה לכל הבא להתפלל ואין לה בעלים מיוחדים עכ"ל. נראה דס"ל דדבר שהוא לכל הרוצה בו לא מקרי שותפות. אבל זה רק במה שלכל העולם משא"כ ס"ת לבני העיר הוי כמו של כפרים שם. ועיין חולין קל"ה ע"ב מזוזה אע"ג דכתיב ביתך דידך אין שותפות לא כתב רחמנא למען ירבו ימיכם וימי בניכם וכו' וא"כ אפי' לקולא אמרינן לדרוש למעוטי שותפות בלי למודא מקרא. וא"כ מכ"ש בס"ת למצוה והנה ללמוד ס"ת ממזוזה צ"ע כיון דמזוזה אינה במצות הכתיבה אם לומר בזה שיהיה ממצותו לו ס"ת בזה למדין ממזוזה דכתיבה בפ"ע ולרש"י כמ"ש מהמובחר בלבד ומלשון רבינו בסה"מ ואם אי אפשר לו לכתבו צריך שיקנהו או ישכור מי שיכתבהו וכו' נראה דהוי ב' מצות והקנין ג"כ מצוה וברמ"א שכתב לא יצא יד"ח צריך לפרש ידי מצות הכתיבה אבל בלתי מעכבת זה על זה: ובס' בני יונה פי' כחוטף מצוה שאינו מוסיף ס"ת לעולם ועי' בד"מ בסי' ע"ר בשם המרדכי ובתוס' מנחות דף ל' ע"א בד"ה אם שנראה כמו כן עיי"ש. ולפ"ז ביש לו אחת שקנה ואחת שכתב לאחרים דא"כ הוסיף בס"ת לעולם וגם יש לו יהיה יוצא יד"ח אבל למ"ש ברש"י ונמוק"י משום טרחא י"ל דצריך שיהיה מטריח בשלו והנה כ"ז תליא אם דרשינן טעמא דקרא כאשר העיר ע"ז הגאון אאמו"ז ז"ל. ועיין בתוס' יו"ט פ"ב דיבמות ובתוס' סוטה דף י"ד ובכמה דוכתי: ובס' תורת חיים במסכת סנהדרין שם כתב דיחיד הכותב ס"ת ונותנה בביהכ"נ לאו שפיר קעביד דלאחר שהקדישו אינו שלו ולכם כתיב כמו באתרוג ולא בכתיבה בלבד תליא דיחיד שכתב ונאבד צריך לכתוב אחרת כמ"ש הרמב"ם בפ"ג מהל' מלכים במלך עיי"ש ועי' בס' בני יונה בזה שגם הגאון מהר"ל מפראג ז"ל כתב כן ומ"ש ע"ז ומדבריו שם נראה לחלק בין אתרוג וס"ת וכמ"ש לעיל משום דלא כתיב קחו לכם עיי"ש. והנה למ"ש לעיל לדעת הרא"ש ולומר דיוצא בס"ת בבהכ"נ משום שותפות רק דמצות כתיבה לא יצא עוד אבל בכה"ג דכתב בעצמו ויצא מצות כתיבה ומה שבביהכ"נ הוי עודנו בשותפות שלו ג"כ י"ל דיוצא לכו"ע וצ"ע ועי' במלחמות סוכה בענין סוכה ישנה שכתב דמכתבו למדין כתיבת ס"ת ולכם על לשמה עיי"ש: וכל המגיה ס"ת ואפי' אות אחת הרי הוא כאלו כתבו כולו. ובהגהות מיימוני כתב שמיירי באדם הלוקח ס"ת מוטעה שעתה היה באיסור ביד המוכר עכ"ל וכ"כ בתוס' במס' מנחות הנ"ל ועי' בד"מ בסי' ר"ע בשם המרדכי כן עיי"ש אלא שם כתב שלא חיסר ללוקח עיי"ש. והרי בנשאר לו מאבותיו ג"כ לא החסיר להם שאיתא בעולם. ובזה גם מצות כתיבה קיים ע"י הגהה: