הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה · פרק ג׳
הלכה א׳
שְׁמוֹנֶה הֲלָכוֹת יֵשׁ בְּמַעֲשֵׂה הַתְּפִלִּין כֻּלָּן הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. וּלְפִיכָךְ כֻּלָּן מְעַכְּבוֹת וְאִם שִׁנָּה בְּאַחַת מֵהֶן פָּסַל. וְאֵלּוּ הֵם. שֶׁיִּהְיוּ מְרֻבָּעוֹת. וְכֵן תְּפִירָתָן בְּרִבּוּעַ. וַאֲלַכְסוֹנָן בְּרִבּוּעַ עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶן אַרְבַּע זָוִיּוֹת שָׁווֹת. וְשֶׁיִּהְיֶה בָּעוֹר שֶׁל רֹאשׁ צוּרַת שִׁי״ן מִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל. וְשֶׁיִּכְרֹךְ הַפָּרָשִׁיּוֹת בְּמַטְלִית. וְשֶׁיִּכְרֹךְ אוֹתָן בְּשֵׂעָר מֵעַל הַמַּטְלִית. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסָן בְּבָתֵּיהֶן. וְשֶׁיִּהְיוּ תּוֹפְרִין אוֹתָן בְּגִידִין. וְשֶׁעוֹשִׂין לָהֶן מַעְבֹּרֶת מֵעוֹר הַחִפּוּי שֶׁתִּכָּנֵס בָּהּ הָרְצוּעָה עַד שֶׁתְּהֵא עוֹבֶרֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹךְ תּוֹבָר שֶׁלָּהּ. וְשֶׁיִּהְיוּ הָרְצוּעוֹת שְׁחוֹרוֹת. וְשֶׁיִּהְיֶה הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהֶן קֶשֶׁר יָדוּעַ כְּצוּרַת דָּלֶ״ת:
הלכה ב׳
כֵּיצַד עוֹשִׂים תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ. לוֹקְחִין עֵץ מְרֻבָּע אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ וּכְגָבְהוֹ. וְאִם הָיָה גָּבְהוֹ יוֹתֵר עַל רָחְבּוֹ אוֹ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. וְאֵין מַקְפִּידִין אֶלָּא עַל אָרְכּוֹ שֶׁיְּהֵא כְּרָחְבּוֹ. וְחוֹפְרִין בּוֹ שְׁלֹשָׁה חֲרִיצִין כְּדֵי שֶׁיֵּעָשֶׂה לוֹ אַרְבַּע רָאשִׁים כְּגוֹן זֶה:וְלוֹקְחִין עוֹר וּמַרְטִיבִין אוֹתוֹ בְּמַיִם וּמְשִׂימִין בּוֹ אֶת הָעֵץ וּמַכְנִיסִין אֶת הָעוֹר בֵּין כָּל חָרִיץ וְחָרִיץ וּמְכַמְּשִׁים אוֹתוֹ וְהוּא רָטֹב מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ דְּמוּת שִׁי״ן שֶׁיֵּשׁ לָהּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁין מִיָּמִין הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין וּדְמוּת שִׁי״ן שֶׁיֵּשׁ לָהּ אַרְבָּעָה רָאשִׁים מִשְּׂמֹאל הַמֵּנִיחַ:
הלכה ג׳
וּמַנִּיחִין אֶת הָעוֹר עַל הָעֵץ עַד שֶׁיִּיבַשׁ. וְאַחַר כָּךְ חוֹלֵץ הָעוֹר מֵעַל גַּבֵּי הָאִמּוּם שֶׁל עֵץ וְנִמְצָא הָעוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַרְבָּעָה בָּתִּים פְּנוּיִין. וּמַכְנִיסִין פָּרָשָׁה בְּכָל בַּיִת וּבַיִת. וּמַחְזִירִין מִקְצָת הָעוֹר מִלְּמַטָּה וְתוֹפְרִין אוֹתוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו. וּמַנִּיחִין מִן הָעוֹר שֶׁלְּמַטָּה מָקוֹם שֶׁתִּכָּנֵס בּוֹ הָרְצוּעָה כְּמוֹ תּוֹבָר וְהוּא הַנִּקְרָא מַעְבֹּרֶת:
הלכה ד׳
וְכֵיצַד עוֹשִׂין תְּפִלִּין שֶׁל יָד. לוֹקְחִין עֵץ מְרֻבָּע אָרְכּוֹ כְּרָחְבּוֹ וְיִהְיֶה גָּבְהוֹ כְּאֶצְבַּע אוֹ יָתֵר עַל זֶה מְעַט אוֹ פָּחוֹת מְעַט וּמְחַפִּין אוֹתוֹ בְּעוֹר רָטֹב וּמַנִּיחִין אֶת הָעוֹר עַל הָאִמּוּם עַד שֶׁיִּיבַשׁ וְחוֹלֵץ אֶת הָעוֹר וּמַנִּיחַ אֶת אַרְבַּע הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּמְקוֹם הָעֵץ וּמַחֲזִיר מִקְצָת הָעוֹר מִלְּמַטָּה וְתוֹפְרוֹ מֵאַרְבַּע פִּנּוֹתָיו. וּמַנִּיחִין מִן הָעוֹר תּוֹבָר מְקוֹם הָרְצוּעוֹת:
הלכה ה׳
כֵּיצַד סִדּוּר הַפָּרָשִׁיּוֹת בִּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ. מַכְנִיס פָּרָשָׁה אַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהוּא עַל יְמִין הַמֵּנִיחַ. וּ (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ סְמוּכָה לָהּ. (שמות יג יא) ״וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ״ בְּבַיִת שְׁלִישִׁי סְמוּכָה לִשְׁמַע. וְ(שמות יג ב) ״קַדֶּשׁ לִי״ בְּבַיִת רְבִיעִי שֶׁהוּא לִשְׂמֹאל הַמֵּנִיחַ תְּפִלִּין כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַקּוֹרֵא שֶׁלְּפָנָיו כְּנֶגֶד פְּנֵי הַמֵּנִיחַ קוֹרֵא עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה כְּגוֹן זֶה: וְאִם הֶחֱלִיף סִדּוּר זֶה פְּסוּלוֹת:
הלכה ו׳
תְּפִלָּה שֶׁל יָד כּוֹתְבָם בְּאַרְבָּעָה דַּפִּין בְּעוֹר אֶחָד אָרֹךְ כְּסֵפֶר תּוֹרָה עַל סִדּוּרָן בַּתּוֹרָה כְּגוֹן זֶהאִם כְּתָבָן עַל אַרְבַּע עוֹרוֹת וְהִכְנִיסָן בְּבַיִת אֶחָד יָצָא וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְדַבְּקָם:
הלכה ז׳
כְּשֶׁהוּא גּוֹלֵל הַפָּרָשִׁיּוֹת בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד גּוֹלֵל אוֹתָן מִסּוֹפָן לִתְחִלָּתָן עַד שֶׁתִּמְצָא כְּשֶׁתִּפְתַּח הַפָּרָשָׁה תִּקְרָא כָּל פָּרָשָׁה וּפָרָשָׁה מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ:
הלכה ח׳
וּכְשֶׁמַּכְנִיסִין אֶת הַפָּרָשִׁיּוֹת בַּבָּתִּים שֶׁלָּהֶם כּוֹרְכִין אוֹתָן בְּמַטְלִית וְעַל הַמַּטְלִית שֵׂעָר וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אוֹתָן בְּבָתֵּיהֶן. וְשֵׂעָר זֶה צָרִיךְ לִהְיוֹת שְׂעַר בְּהֵמָה אוֹ שֶׁל חַיָּה טְהוֹרָה וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל הָעָם (לְבָרְכָן) [לְכָרְכָן] בִּשְׂעַר זְנַב הָעֲגָלִים:
הלכה ט׳
כְּשֶׁתּוֹפְרִין אֶת הַתְּפִלִּין אֵין תּוֹפְרִין אֶלָּא בְּגִידִין שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ שֶׁל חַיָּה טְהוֹרָה וַאֲפִלּוּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. לוֹקְחִין הַגִּידִין שֶׁיֵּשׁ בַּעֲקֵב הַבְּהֵמָה אוֹ הַחַיָּה טְהוֹרִים וְהֵם לְבָנִים. וְאִם הֵם קָשִׁים מְרַכְּכִין אוֹתָן בַּאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַד שֶׁיֵּעָשׂוּ כְּפִשְׁתָּן וְטוֹוִין אוֹתָן וְשׁוֹזְרִין אוֹתָן וּבָהֶן תּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין וִירִיעוֹת סֵפֶר תּוֹרָה:
הלכה י׳
כְּשֶׁתּוֹפְרִין הַתְּפִלִּין תּוֹפְרִין אוֹתָן בְּרִבּוּעַ. וַהֲלָכָה רוֹוַחַת שֶׁיִּהְיוּ בְּכָל צַד שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת עַד שֶׁיִּהְיוּ הַכּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תְּפִירוֹת בֵּין שֶׁל יָד בֵּין שֶׁל רֹאשׁ. וְאִם עָשָׂה הַתְּפִירוֹת עֶשֶׂר אוֹ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה עוֹשֶׂה. וְכָל הַתְּפִירוֹת יִהְיֶה הַחוּט שֶׁלָּהֶן סוֹבֵב מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת:
הלכה י״א
וְצָרִיךְ שֶׁיַּגִּיעַ הֶחָרִיץ שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ עַד מְקוֹם הַתֶּפֶר. וְאִם הָיָה הֶחָרִיץ נִכָּר כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ אַרְבָּעָה רָאשִׁין נִרְאִין לַכּל וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הֶחָרִיץ מַגִּיעַ לִמְקוֹם הַתֶּפֶר כְּשֵׁרוֹת. וְאִם אֵין חָרִיץ נִכָּר פְּסוּלוֹת. וְצָרִיךְ לְהַעֲבִיר בְּתוֹךְ כָּל חָרִיץ וְחָרִיץ עַל גַּבֵּי הָעוֹר חוּט אוֹ מְשִׁיחָה לְהַבְדִּיל בֵּין בַּיִת לְבַיִת. וּמִנְהָג פָּשׁוּט לְהַעֲבִיר גִּיד מִגִּידֵי הַתְּפִירָה בְּכָל חָרִיץ וְחָרִיץ מִשְּׁלָשְׁתָּן:
הלכה י״ב
וְכֵיצַד עוֹשִׂין הָרְצוּעוֹת. לוֹקְחִין רְצוּעָה שֶׁל עוֹר רְחָבָה כְּאֹרֶךְ הַשְּׂעוֹרָה. וְאִם הָיְתָה רְחָבָה מִזּוֹ הַשִּׁעוּר כְּשֵׁרָה. וְאֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל רֹאשׁ כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הָרֹאשׁ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר וְתִמְתַּח שְׁתֵּי הָרְצוּעוֹת מִכָּאן וּמִכָּאן עַד שֶׁיַּגִּיעוּ לַטַּבּוּר אוֹ לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ מְעַט. וְאֹרֶךְ רְצוּעָה שֶׁל יָד כְּדֵי שֶׁתַּקִּיף אֶת הַזְּרוֹעַ וְיִקְשֹׁר מִמֶּנָּה הַקֶּשֶׁר וְתִמָּתַח רְצוּעָה אַחַת עַל אֶצְבַּע אֶמְצָעִית וְיִכְרֹךְ מִמֶּנָּה עַל אֶצְבָּעוֹ שָׁלֹשׁ כְּרִיכוֹת וְיִקְשֹׁר. וְאִם הָיוּ הָרְצוּעוֹת אֲרֻכּוֹת יָתֵר עַל שִׁעוּרִים הָאֵלּוּ כְּשֵׁרוֹת:
הלכה י״ג
וּמַכְנִיס רְצוּעָה שֶׁל רֹאשׁ בַּתּוֹבָר שֶׁלָּהּ. וּמַקִּיף בְּמִדַּת רֹאשׁוֹ וְקוֹשֵׁר קֶשֶׁר מְרֻבָּע כְּמִין דָּלֶ״ת. וְקֶשֶׁר זֶה צָרִיךְ כָּל תַּלְמִיד חָכָם לְלָמְדוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ צוּרָתוֹ בִּכְתָב אֶלָּא בִּרְאִיַּת הָעַיִן. וְכֵן בְּשֶׁל יָד קוֹשֵׁר קֶשֶׁר כְּמִין יוּ״ד. וְתִהְיֶה הָרְצוּעָה שֶׁל יָד עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת בְּתוֹךְ הַקֶּשֶׁר כְּדֵי שֶׁיַּרְחִיב וִיקַצֵּר בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה לִקְשֹׁר עַל יָדוֹ:
הלכה י״ד
הָרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין בֵּין שֶׁל רֹאשׁ בֵּין שֶׁל יָד פְּנֵיהֶם הַחִיצוֹנִים שְׁחוֹרִים וְזוֹ הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי. אֲבָל אֲחוֹרֵי הָרְצוּעוֹת הוֹאִיל וּמִבִּפְנִים הֵן אִם הָיוּ יְרֻקּוֹת אוֹ לְבָנוֹת כְּשֵׁרוֹת. אֲדֻמּוֹת לֹא יַעֲשֶׂה שֶׁמָּא תֵּהָפֵךְ הָרְצוּעָה וּגְנַאי הוּא לוֹ. וְלֹא יִהְיֶה אֲחוֹרֵי הָרְצוּעָה לְעוֹלָם אֶלָּא כְּעֵין הַקְּצִיצָה אִם יְרֻקָּה יְרֻקִּין וְאִם לְבָנָה לְבָנִים. וְנוֹי הוּא לַתְּפִלִּין שֶׁיִּהְיוּ כֻּלָּן שְׁחוֹרוֹת הַקְּצִיצָה וְהָרְצוּעָה כֻּלָּהּ:
הלכה ט״ו
הָעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְשֶׁעוֹשִׂין מִמֶּנּוּ הָרְצוּעוֹת הוּא עוֹר שֶׁל בְּהֵמָה אוֹ חַיָּה אוֹ עוֹף הַטְּהוֹרִים וַאֲפִלּוּ נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שֶׁלָּהֶן. וְאִם עָשָׂה מֵעוֹר טְמֵאִים אוֹ שֶׁחִפָּה תְּפִלִּין בְּזָהָב פְּסוּלוֹת. וְעוֹר הָרְצוּעָה צָרִיךְ עִבּוּד לִשְׁמָהּ. אֲבָל בְּעוֹר שֶׁמְּחַפִּין בּוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ עִבּוּד כְּלָל אֲפִלּוּ עֲשָׂהוּ מַצָּה כָּשֵׁר. וּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה נָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָן בְּעוֹר מַצָּה:
הלכה ט״ז
אֵין עוֹשִׂין הַתְּפִלִּין אֶלָּא יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲשִׂיָּתָן כִּכְתִיבָתָן מִפְּנֵי הַשִּׁי״ן שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹר כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. לְפִיכָךְ אִם חִפָּן הַכּוּתִי אוֹ תְּפָרָן פְּסוּלוֹת וְהוּא הַדִּין לְכָל הַפָּסוּל לְכָתְבָן שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹתָן:
הלכה י״ז
תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל יָד וְשֶׁל יָד עוֹשִׂין אוֹתָהּ שֶׁל רֹאשׁ לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה. וְכֵן רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ אֵין עוֹשִׂין אוֹתָהּ לִתְפִלָּה שֶׁל יָד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁלְּבָשָׁן. אֲבָל תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ שֶׁלֹּא לְבָשָׁן אָדָם מֵעוֹלָם אִם רָצָה לְהַחֲזִירָן לְיָד מֻתָּר. וְכֵיצַד עוֹשִׂין. טוֹלֶה עָלֶיהָ עוֹר עַד שֶׁתֵּעָשֶׂה אַחַת וְקוֹשְׁרָהּ עַל יָדוֹ:
הלכה י״ח
תְּפִלִּין שֶׁנִּפְסְקוּ הַתְּפִירוֹת שֶׁלָּהֶן אִם הָיוּ שְׁתֵּי הַתְּפִירוֹת זוֹ בְּצַד זוֹ אוֹ שֶׁנִּפְסְקוּ שָׁלֹשׁ תְּפִירוֹת אֲפִלּוּ זוֹ שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זוֹ הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלוֹת. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּישָׁנוֹת אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת כָּל זְמַן שֶׁפְּנֵי טַבְלָן קַיָּמוֹת כְּשֵׁרוֹת. וְאֵלּוּ הֵן הַחֲדָשׁוֹת כָּל שֶׁאוֹחֲזִין מִקְצָת הָעוֹר שֶׁנִּקְרַע תִּפְרוֹ וְתוֹלִין בּוֹ הַתְּפִלִּין וְהוּא חָזָק וְאֵינוֹ נִכְרָת הֲרֵי אֵלּוּ חֲדָשׁוֹת. וְאִם אֵין רָאוּי לִתְלוֹת בּוֹ אֶלָּא הוּא נִפְסָק הֲרֵי אֵלּוּ יְשָׁנוֹת:
הלכה י״ט
רְצוּעָה שֶׁנִּפְסְקָה אֵין קוֹשְׁרִין אוֹתָהּ וְאֵין תּוֹפְרִין אוֹתָהּ אֶלָּא מוֹצִיאָהּ וְגוֹנְזָהּ וְעוֹשִׂין אַחֶרֶת. וְשִׁיּוּרֵי הָרְצוּעָה פְּסוּלִין עַד שֶׁיְּהֵא אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ כַּשִּׁעוּר אוֹ יָתֵר עָלָיו. וּלְעוֹלָם יִזָּהֵר לִהְיוֹת פְּנֵי הָרְצוּעָה לְמַעְלָה בְּעֵת שֶׁקּוֹשֵׁר אוֹתָן עַל יָדוֹ וְעַל רֹאשׁוֹ:
דברי ירמיהו · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג׳
ב׳
כיצד עושין תפילין של ראש וכו' ומכניסין את העור בין כל חריץ וחריץ ומכמשים אותו והוא רטוב מכאן ומכאן עד שעושין בו דמות שי"ן וכו'. עיי' בס' מעשה רוקח שדייק מלשון ומכמשים וכו' לא יעשנה ע"י דפוס אלא מקמטי העור עצמן יעשה השי"ן ושכ"כ ברש"י חולין דף ט' ע"א עיי"ש שכתב בד"ה קשר וכו' נראה בה שדי השי"ן החקוקה בקמטי התפר וכו' עיי"ש. ובשו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' ל"ה מכשיר בדפוס שלא נאמר כתיבה בשי"ן הזה עיי"ש ועי' במג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז עיי"ש:
ה׳
כיצד סדור הפרשיות וכו'. ועיי' בראב"ד וכ"מ ובס' מעשה רוקח עמד ע"ז שקורין תפילין של ר"ת שאינו לדעתו למ"ש בטור בסי' ל"ו דר"ת ס"ל דלטטפת שבפ' והיה אם שמוע חסר שני ווי"ן ובאותן שמניחין של ר"ת כותבין לטוטפת מלא וי"ו ראשונה כדעת רש"י עיי"ש שכתב דהיה לקראתם תפילין רבינו האי וכיו"ב עיי"ש:
י״א
וצריך שיגיע וכו' וצריך להעביר בתוך כל חריץ וחריץ על גבי העור חוט או משיחה להבדיל בין בית לבית וכו'. ובב"י בסי' ל"ב דבגמ' לא קאי אלא אכתבם על בעור אחד עיי"ש: ועי' בשו"ת מהרמ"ע מפאנו סי' ל"ח שכ' דעצה טובה קמ"ל שינסה הסופר בחוט או משיחה אם יש בעומק החריץ כדי להכניס בו חוט כל שהוא דייקא נמי שכתב להעביר ואותו הבדל יספיק להכשירן עיי"ש:
ט״ו
העור שמחפין בו התפילין וכו' ועור הרצועה צריך עיבוד לשמה אבל בעור שמחפין בו אינו צריך עבוד כלל אפי' עשהו מצה כשר ומקומות הרבה נהגו לעשות אותן בעור מצה. ובב"י בסי' ל"ב כתב דדעת רבינו דהלכה כרשב"ג וס"ל דאין מחלוקתם בעור הבתים כלל רק בעור הקלפים. א"נ דס"ל דמיירי בעור הבתים רק דס"ל דהלכה כת"ק עיי"ש: ויקשה לפי הסוגיא דסנהדרין מ"ח בהזמנה מלתא והא לפ"ז פליגי אם בעי עיבוד כלל דטוב יותר וחזק אם לא נתעבד ועי' בב"י וטו"ז ס"ק ל"א: ונראה לומר. דהנה גם למ"ש בתוספות במסכת מנחות די"ל דרק לענין עור הבתים פליגי דהוי תשמיש מצוה עיי"ש. יקשה ג"כ דא"כ מנ"ל דהזמנה לאו מלתא הרי במצוה גופה לכו"ע צריך הזמנה. אמנם יש לומר דלכאורה למה לנו לדמות הזמנה לענין לשמה דהרי יש לומר דשם גזרה התורה שיעשה גם תיקון העור למצוה ולא ההנחה בלבד המצוה גם העיבוד והכתיבה ממצותיה ובעי כמו"כ לשם ה' ומה לנו לדמות לשמה להזמנה כלל דבכה"ג דיש לומר דהוי הכל מהמצוה גופה ולא מהזמנה לה וכמ"ש ואין דומה להזמנה מלתא דבעלמא כלל. אבל בתשמיש מצוה דלא שייך לומר כן דודאי אינו בכלל המצוה גופה שם שייך הזמנה בלבד וע"ז פליגי דבעי הזמנה בתשמיש מצוה. וא"כ למאן דס"ל דתשמיש לא בעי הזמנה כמו כן בעבוד העור אשר למותר ובגדר לא צריך גם כן לא הוי רק בגדר הזמנה בלבד:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג׳
א׳
שמונה הלכות יש במעשה התפילין כולן הלכה למשה מסיני לפיכך כולן מעכבות ואם שנה באחד מהן פסול. ואלו הן שיהיו מרובעות וכן תפירתן בריבוע ואלכסונן בריבוע עד שיהיה להן ד' זויות שוות. ושיהיה בעור של ראש צורת שין מימין ומשמאל. ושיכרוך הפרשיות במטלית ושיכרוך אותן בשיער מעל המטלית ואח"כ מכניסן בבתיהם. ושיהיה תופרים אותם בגידים. ושעושים להם מעבורת מעור החיפוי שתכנס בה הרצועה עד שתהא עוברת והולכת בתוך תותר שלה. ושיהיו הרצועות שחורות. ושיהיה הקשר שלהן קשר ידוע בצורת דלת. והשין שיש לה שלשה ראשים מימין המניח תפילין ודמות שין שיש לה ד' ראשים משמאל המניח דהיינו כנגד פרשת קדש שהיא הראשונה וזו השין גם כן היא ראשונה שהיא כנגד שין שבלוחות והוי לימין הקב"ה כדכתיב מימינו אש דת למו דהוא שין שבלוחות ושין של ג' כנגד שין שבס"ת דהוי אחרונה כערך של לוחות והוי אצל פרשת והיה אם שמוע דהויה אחרונה ואם החליף לא פסל.
ה׳
כיצד סידור הפרשיות בתפילין של ראש. מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית אחד שהוא מימין המניח ושמע סמוכה לה והיה כי יביאך סמוכה לשמע וקדש לי בבית ד' שהיא לשמאל המניח כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח. ואם החליף סדר זה פסולות. ותפילין של יד כותבו בד' דפים בעור אחד כמו סדר הכתוב בתורה ואם כתבם על ד' עורות והכניסם בבית אחד יצא דהרי הוי אות אחד. כשהוא גולל הפרשיות בין של ראש בין של יד גוללן מסופן לתחלתן עד שתמצא כשתפתח הפרשה תקרא כל פרשה ופרשה מתחילתה לסופה.
ח׳
וכשמכניסן בבתים כורכים אותם במטלית של עור ועל המטלית שיער ואח"כ מכניסים אותן בבתיהם. ושיער זה צריך להיות של בהמה או חי' טהורה ואפילו מנבלות וטריפות שלהן דהא הוו ממין המותר לפיך. התפירה נמי אינה אלא בגידין של בהמה או חיה טהורה. ויהא התפירה בריבוע. והלכה רווחת שיהו בכל צד ג' תפירות עד שיהיו הכל י"ב כנגד י"ב שבטי ישראל ואם עשאם עשרה או י"ד כשר. וצריך שיגיע חריץ של תפילין של ראש למקום התפר דבעינן ד' בתים נכרות דהא ילפינן להו מקרא ואם היה החריץ ניכר כדי שיהיו ד' ראשים נראין לכל אע"פ שאין החריץ מגיע למקום התפר כשרות ואם אינו ניכר פסולות. ומנהג להעביר גידי התפירה בכל חריץ וחריץ.
י״ב
ומכניס רצועות הראש בתיתר שלה ומקיף כמדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דלת ובשל יד קושר כמין יוד. הרצועות בין של ראש בין של יד פניהם החיצונים שחורים והיא הלכה למשה מסיני.
ט״ו
העור שמחפין התפילין ועושים ממנו הרצועות הוא עור של בהמה או חיה או עוף טהורים ואפילו נבלות וטריפות שלהם דבכל מידי דהוא צורך תפילין בעינן מהמותר לפיך. ואם עשה מעור הטמאים או שחפן זהב פסולין דלא הוו מן המותר לפיך.
ט״ז
אין עושין התפילין אלא ישראל שעשייתן ככתיבתן מפני השין שעושין בעור. דכתיב וקשרתם וכתבתם כדלעיל וה"ה כל הפסול לכותבם שלא יעשה אותם מהאי טעמא.
י״ז
תפילין של ראש אין עושין אותם של יד ושל יד עושים אותה של ראש ומכניסין אותם בד' בתים לפי שאין מורידין מקדושה חמורה של תפילין של ראש שיש בהן רוב השם של שדי שין ודלת. ולמ"ד מעלין בקודש ואין מורידין ילפי לה בפ' ב' הלחם מדכתיב ויקם משה את המשכן וגו' ויקם את עמודיו דרישיה וספיה דקרא בלשון הקמה דאפילו בצחות הלשון לא הורד ש"מ דאין מורידין אי נמי דלא סייעוהו אחיו הכהנים ש"מ אין מורידין. ומעלין ילפינן ליה דאמר קרא את מחתות החטאים האלה ריקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום וגו' בתחלה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח ועוד דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו' ותניא ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש וכן הרצועות מהאי טעמא. וזהו כשלבשם אבל לא לבשם אדם מעולם אם רצה להחזירה ליד מותר דאכתי לא חלה עליה קדושה יתירתה. וכיצד עושה תולה עור עד שתעשה אחד כדי שיהא אות אחד.
י״ט
רצועה שנפסקה אין קושרין אותה ואין תופרין אותה דכי היכי דאמר וכתבתם שיהא כתיבה תמה הכי נמי בקשירה בעינן קשירה תמה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג׳
א׳
שמונה הלכות יש במעשה התפילין כו' ושיהיה בעור של ראש צורת שי"ן מימין ומשמאל. הנה לפנינו בגמרא שבת דף ס"ב אמר אביי שי"ן של תפילין הלמ"מ ואמר אביי דלי"ת של תפילין הלמ"מ ואמר אביי יו"ד של תפילין הלמ"מ וכן פרש"י באורך בדף כ"ח דכולהו הלכה למשה מסיני. אמנם בתוספות כתבו דלא גרסינן הך דדלי"ת ויו"ד מדאמרינן בדף כ"ח ההוא מלמען תהיה תורת ד' בפיך נפקא, אלא לעורן והאמר אביי שין של תפילין הלמ"מ, ותו נפיק מקרא דתורת ד' בפיך אלא לרצועות והא"ר יצחק רצועות שחורות הלמ"מ, ומתרץ נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי, הרי דברצועות אין אותיות של שם. ונראה ליישב הגירסא. דנתבונן נא אם יקשור אדם בשבת תמונת אותיות בעור האם יתחייב משום כותב אם יתרו בו משום כותב ודאי דאינו חייב דלאו דרך כתיבה בכך, וגדולה מזו אמרו בטוה על העזים אף ע"ג דכתיב טוו על העזים ורחמנא קריא טוויה גבי משכן אין דרך טוויה בכך, כמו כן הכא אע"ג דכתב הוא אין מלאכת כותב בדרך זה ולא מיקרי כותב גבי שבת רק חייב משום קושר אם יתרו בו משום קושר, אמנם דהוי כתב לענין דמיקרי תורת ד' שפיר מקרי כתב, אבל נתבונן דגבי כותב בדיו, ובסיקרא כו' אמרו דאם אינן נהגין זה עם זה כמו בכותב על שני כותלי הבית פטור משום דאינו חיבור זה לזה והוי כל אות בפני עצמו וכאילו כתב אות אחת, אם כן איך יתכן לאמר דהוי בכלל תורה מה דנצטרפו השי"ן שבבתים והדלת שברצועה באחורי הראש והיו"ד שבקשר של יד כיון דאינן נהגין זה עם זה וכל אחד בפני עצמו וגם בכתב גמור בכה"ג פטור לגבי שבת בודאי דאין זה בכלל תורה [ולכן אתי שפיר מה שהקשה במרדכי דאמאי מותר להתיר הקשר יתחייב משום מוחק השם דלפ"ז אין בו צירוף כתב דיתחייב משום מוחק, רק איסור דלמחוק השם נפ"ל מלא תעשון כן ואין כתוב מחיקה רק כל שסותר מידי דקדושה וא"כ נשאר קושיא לדוכתא ואכמ"ל] אבל על השי"ן שבבתים טעמא דחשוב תורה ופריך דתיפוק ליה דיהיה מעור טהור מקרא דלמען תהיה תורת ד' בפיך משום דכותב אות אחת גמטרי' בן בתירא מחייב ואף חכמים דפליגי מכל מקום מודו דכתב הוי לענין תורה וכדאמרו אמוראי מנין ללשון גמטריא מן התורה אנכי כו' נמרצת נצטדק כו' רק לענין שבת לא הוי דרך כתיבה בכך וכמו קושר בעור בשבת צורת אותיות כו' ואם כן השי"ן שבעור הבתים של ראש לא גרע מכתב אות אחת גמטריא דהוראתו גלויה במה שנכתב בעור הבית של ראש דמאי ענינו אם לא להורות על שם שי"ן דלת, וכל שהוראתו גלויה הוי ככותב אות אחת ונקודה לרמוז על גמטריא שלו, וזה רק בראש התיבה דאילו בירט הטית מנטתה הוא הראש דנון הוא מאותיות האמנתיו יטה נטה הטה אטה ולכן שפיר פריך רק על של ראש דתיפוק ליה מלמען תהיה תורת ד' נפקא דטהורות בעי, אבל הך דרצועות לאו בכלל תורה הוי כיון דאינן נהגין כאחד וזה ברור בס"ד. אמנם רבינו נראה דלא גריס רק שי"ן של תפילין הלמ"מ כפי גירסת תוספות, ודלת בקשר דכתב להלכה הוא מדאמרו קשר של תפילין הלמ"מ וזה על קשר של דל"ת וכמו שאמרו על קרא דוראית את אחורי מלמד שהראהו קשר של תפילין אבל קשר של יו"ד לא זכר בההלכות ודו"ק.
י״ב
רחבה כאורך השעורה. נ"ב מדרש ילמדנו פרשה בא.
י״ט
ולעולם כו' פני הרצועה למעלה. נ"ב דרב הונא איתהפיך ליה רצועה ויתיב בתעניתא מוע"ק.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ג׳, מתוך הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה שבספר אהבה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
