ביאות הרבה וכו'. כריתות ט"ו א' וכרבנן דפליגי עליה דר"א ועיין יבמות צ"ב א' ובירושלמי שבת פ"ז כ"ה א' יעו"ש. ימים הרבה וכו'. כן משמע מהך דהתם י"ז א' ועיין בשבת ס"ז ב' תוס' ד"ה כלל וכו' יעו"ש היטב ועיין לקמן פ"ו ה"א. ואח"כ נודע וכו'. כן מבואר בכריתות ט"ז ב' י"ז א' ובשבת ע"א וע"ב יעו"ש היטב ועיין שבועות י"ט וכריתות י"ח ב' יעו"ש.
ב׳
על הערוה וכו'. כריתות ט"ו א' ובתוספתא פ"א. ידיעות בנתיים וכו'. היא היא דהכל חדא וכמבואר שם בתוספתא.
ג׳
עריות הרבה וכו'. כריתות ט"ו א' י"ז א'. שאמרו חכמים וכו'. לעיל פ"ד ה"א. על בהמה וכו'. שם ט"ז א' י"ז א'.
ד׳
שהביאה עליה וכו'. הכל נלמד מדין הקדום וכמש"כ מרן.
ה׳
שהלך בעלה וכו'. יבמות צ"ב א' וכזעירי דר"א ס"ל כוותיה שם ועיי"ש ירושלמי ה"ב יעו"ש ומה שהקשה הלח"מ יעו"ש עיין נוב"י מהדו"ת יו"ד סי' צ"ו יעו"ש היטב. לאנשים הרבה. שם בגמרא ובתוספתא פי"א. שזינתה עם וכו'. זה כ"ש מהא דנשאת חייבת כ"ש שזינתה שלזה לא התירוה פשיטא דחייבת ומה דפליגי שם בזינתה היינו לדעת המשנה דס"ל דנשאת פטורה ופליגי בזינתה וזה פשוט ומבואר וכ"כ מרן. וטהרה מנדתה וכו'. כ"ה בכריתות י"ז א' ובירושלמי שבת פ"ז כ"ה א' ועיין לקמן פ"ז ה"ט ושם אי"ה יבואר מזה.
ו׳
שלא בשעת וכו'. שבועות י"ח א' ועיין נדה י"ב א' דשם משמע דאפילו בלא סמוך לווסתה חייב יעו"ש היטב והנה יש לי אריכות דברים בזה ושוב מצאתי בנוב"י מהדו"ת חלק יו"ד סימן צ"ו מזה יעו"ש. בין שנמצא וכו'. שם דמוקי הא דחייב דווקא בסמוך לווסתה אבל שלא בסמוך לווסתה אה"נ דאנוס הוי. שיבעול ויפרוש וכו'. שם בשבועות י"ז ב'. עד שלו וכו'. שם י"ח א' כריתות י"ז ב' נדה י"ד א' נ"ז ב'. מיד כשפירש וכו'. נדה ו' א' י"ב א' י"ד ב'. לתחת הכר וכו'. שם י"ד ב'. מן המטה וכו'. פסק כרב חסדא שם י"ד ב' משום דרב אשי נשאר בקושיא ועיין בלח"מ מש"כ בזה. ועיין במרן שכתב דהא דאם לא היה סמוך לוסתה מיחשב אנוס דוקא בדבדקה קודם תשמיש אבל אם לא בדקה לא מיחשב אונס יעו"ש ולכאורה יש לעיין בזה א"כ מאי קאמר התם בשבועות י"ח א' ואלא בשאין סמוך לוסתה וכו' אכניסה אנוס הוא יעו"ש הא משכחת לה בכה"ג דהויא אין סמוך לוסתה ולא בדקה עצמה. איברא דיש ליישב ע"פ מש"כ הנוב"י במהדורא תנינא יו"ד סימן פ"ה דבא על הטהורה משמע שידוע לנו שהיא טהורה יעו"ש ומיירי שבדקה עצמה ולכן תמה שפיר וע"ע שם סימן צ"ו יעו"ש היטב ולדינא עיין ביו"ד סימן קפ"ה ובנו"ב שם מה שהאריך בזה יעו"ש היטב.
ז׳
ואמרה לו וכו'. אבל אם לא אמרה נטמאתי ופירש באבר חי פטור כן מוכח בשבועות י"ח א' דפריך מי מצית לאוקמי בשלא סמוך לוסתה ואפרישה והא נמצא קתני ונמצא לבתר הכי משמע ואי אפרישה מעיקרא כי פריש ליה מעיקרא הו"ל ידיעה עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה לעולם נמצא קתני וכו' יעו"ש היטב ואי איתא לוקמי בשלא אמרה לו נטמאתי אלא ודאי דבלא אמרה נטמאתי פטור על הפרישה ועיין במל"מ שגם הוא כ"כ דאם לא אמרה נטמאתי והיה שלא סמוך לווסתה דפטור יעו"ש היטב וע"ע שם כל פרטי הדינים בזה. איסורי ביאה. פ"ד הי"א יעו"ש. בשאר העריות וכו'. עיין במרן והטעם לפי שאמרו בנדה לפי שיציאתו הנאה לו כביאתו יעו"ש א"כ ה"ה בכל ערוה כן ועיין שבועות י"ח ב' ובירושלמי הוריות פ"ב ה"ה דמשמע לכאורה דדוקא בנדה מדנפקא מפסוק ותהי נדתה עליו יעו"ש. לא ידע וכו'. זה למד מהא דאיתא בשבועות י"ח א' אידי ואידי אכל שתי זיתי חלב בהעלם אחד אבל יש לעיין דלא דמי להתם דהתם אף דידע שהיא נדה מ"מ לא ידע שחטא עליה כי היה סבור שהוא אנוס או שסבור שאין חייב חטאת וכמש"כ המל"מ יעו"ש אבל הכא כיון שנודע לו שהיא ערוה א"כ ידע שחטא וכיון שכן הרי הם שתי העלמות וידיעה בנתיים ובעיני זה צ"ע גדול אם לא נימא דפליג רבינו על רש"י ותוס' וס"ל דכל שהיה שוגג גמור בתחלת הביאה ובסוף מיקרי שגגה אחת בהעלם אחד ולא מיקרי ידיעה בנתיים אם לא שהיה לו ידיעה בתחלה שיש איסור בביאתו כמו ת"ח הבועל סמוך לוסתה ואתי שפיר דלא משכח בש"ס דליחייב שתים רק בבא על אשתו סמוך לוסתה ובת"ח לזו ולא לזו ולדעת רש"י ותוס' אמאי לא קמ"ל בשום דוכתא דהבא על אשתו נדה וסבור טהורה היא ובאמצע נודע לו שנדה היא שחייב שתים או הבא על הערוה וע"ד שכתב רבינו ז"ל וצ"ע בזה וה' יאיר עיני.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות שגגות פרק ה׳
א׳
הבא על ערוה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד אפי' היו ימים רבים בין בעילה ובעילה הואיל ולא נודע לו בנתים והיא גוף אחד אינו חייב אלא חטאת אחד פרק אמרו לו פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים דאמרי דאינו חייב אלא חטאת א' הואיל והוי בהעלם אחד אבל בשנים וג' העלמות חייב על כל בעילה דידיעות מחלקות כדתנן במתניתין דפרק ספק אכל כשם שאם היתה ידיעה בין חלב וחלב שאכל בשוגג חייב על כל אחד כך באשם תלוי וכו'. הוא לא היה לו ידיעה בנתים והיא היתה לה ידיעה בין כל ביאה וביאה שנמצאו הביאות אצלה בהעלמות הרבה או אפכא מי שהיתה לו ידיעה ידיעות מחלקות בו פרק אמרו לו תניא הוא בהעלם אחד והיא בהעלמות הרבה היא חייבת על כל אחת ואחת והוא אינו חייב אלא א'. הבא על עריות הרבה בהעלם אחד אף על פי שכולם משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' שם פרק אמרו לו במשנה הבא על ה' נשיו נדות בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת טעמא משום דהוו גופין מוחלקין כדאמ' וכן בה' אחיותיו או בה' בנותיו או בא על הזכור והביא זכור אחר עליו או שבא על שני' שלשה חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין דאף על גב דאמרן לא תשכב לא תשכיב חדא היא היינו כשבא עליו והביאו עליו אבל הוא ואחר דהיינו גופין מוחלקין חייב על כל אחד כדאמרן והוא הדין בבהמות או אשה שהביאה עליה כמה בהמות חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד דחייבת על כל א'.
ה׳
האשה שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאה אפילו על פי בית דין ונודע אחר כך שהוא קיים חייבת קרבן אחת פרק האשה רבה במשנה נשאת על פי בית דין פטורה מן הקרבן ובגמרא ליתא למתניתין מדתנן בי מדרשא וכו' דאין זה הוראה דתימא דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור דטעות הוא כסבורים שמת ואף רבי אליעזר סבר יקוב הדין את ההר דלא נימא על פי בית דין הוא ונפטרה מן הקרבן אלא הולכין אחר עומק הדין ואמרינן טעותא הוא ותביא חטאת שמינה ובקרבן חד מיהא סגי דפליגי רבי אליעזר וחכמים דרבי אליעזר סבר קרבן על כל ביאה וחכמים סברי קרבן א' על הכל הואיל ולא נודע לה בנתיים והויא לה כאוכל חלב וחלב בהעלם אחד ומודים חכמים לר' אליעזר בנשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין הם.
ו׳
הבא על הנדה בשגגה וטהרה וטבלה וחזרה לנדתה וחזר ובא עליה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם סוף פרק אמרו לו אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה וראת וחזר ובא עליה וכו' דטבילות הויין כימים שבנתים דפשטיה דימים שבנתים הו' ידיעה לחלק לענין שגגת שבת והכא נמי ימים שבנתים של התר שכבר טבלה הויין ידיעה לחלק. הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטורין מקרבן חטאת דאנוסין הם בין נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אבל אם בא עליה סמוך לווסתה וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן שהוא שגג שלא ידע שהיה אסור לבעול סמוך לוסת פרק ב' דשבועות במשנה אי זו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ובגמרא איתמר משמיה דרבי חייא בר רב חייב שתים וכן אמר רב הונא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה בקישוי דיציאתו הנאה לו כביאתו ובמאן אלימא בת"ח בשלמא אכניסה ליחייב דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ולאו אנוס הוא אלא שוגג אלא אפרישה אמאי חייב יודע הוא דאם אמרה לו נטמאתי דצריך להמתין עד שימות האבר ומזיד הוא ואי בעם הארץ שהוא שוגג על שתיהם אידי ואידי כאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שלא נודע לו בין כניסה ליציאה שחטא שכשאמר' לו נטמאתי אינו יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן ואין זה אונס אלא שוגג וכיון דלא למד נמצא שלא ידע בין כניסה לפרישה שחטא והוה ליה בא על נדה שתי בעילות בהעלם אחד ואי מיירי מתניתין דאמרה לו נטמאתי בשאין סמוך לוסתה אי בת"ח ולא חדא לא מיחייב אכניסה אנוס ואפרישה מזיד ואי בעם הארץ חדא הוא דמיחייב אפרישה דאומר מותר אבל אכניסה אנוס הוא לעולם בתלמיד חכם ובסמוך לוסתה והוי תלמיד חכם לזו שיודע שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן כדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם והזרתם הוי כמו והפרשתם ואמר רבי יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא עניינא ואפרישה לא הוי ת"ח דאינו יודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דצריך לפרוש באבר מת דהוה ליה שוגג על שתיהן אכניסה דסבור יכולני לבעול ואפרישה דאומר מותר ושני זיתי חלב בהעלם אחד לא הויא שהרי ת"ח הוא לזו שלא היה לו לבעול סמוך לוסתה ואין זה אונס אלא שוגג כסבור יכולני לבעול קודם וכי אמרה לו נטמאתי ידע שחטא אכניסה והוה ליה ידיעה בין כניסה לפרישה ואם תאמר מזיד הוא בבעילה סמוך לוסתה אין זו קושיא שאין כרת וחיוב חטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג הוא כסבור יכולני לבעול ותנן פרק כל היד נמצא על עד שלו טמאים שניהם טומאת שבעה היא משום נדה והוא משום בועל נדה כדכתיב ותהי נדתה עליו דודאי ראתה דם קודם בעילה או בשעת בעילה וחייבין שניהם בקרבן נמצא על שלו אותיום פי' מיד לאחר בעילה שניהם טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן של אותיום טמאים מספק ופטורים מן הקרבן כדי שתושיט ידה לכר ותבדוק ותקנח ולאחר זמן זה היא טמאה בודאי ואם שהתה עד כדי שתרד מן המטה וקנחה עצמה ונמצא הדם על עד שלה הוא טהור והוא הדין בשאר העריות אם נודע לו שהוא ערוה בתוך התשמיש ופירש אינו חייב אלא חטאת אחד אם לא ידע שאסור לפרוש:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
משנה למלך · הלכות שגגות פרק ה׳
ה׳
או שזינתה עם אנשים הרבה כו'. עיין במ"ש מרן. ומלבד תירוצו עוד י"ל דאותה סוגיא ע"כ אתיא כמ"ד יחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור אבל אנן קי"ל כמ"ד חייב כמבואר לקמן פרק י"ג וא"כ פשיטא דלדידן אין חלוק בין זנתה לנשאת וזה פשוט. (א"ה עיין בדברי הרב המחבר לקמן פי"ד הלכה ג'). ואני זה ימים שנסתפקתי בהא דאמרינן דלר"י הוי דוקא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אם מאי דתני חלוצה הוי אשגרת לישן או דלמא דס"ל דאפילו באיסורין דרבנן חייבת בקרבן משום דכל טענתה היא אתון שויתו לה פנויה וכיון דאיכא מיהו איסורא אפילו מדרבנן אזדא לה טענתה. ומ"מ כבר הוכחנו מכמה מקומות דלפעמים שונה התנא חלוצה ואין הדין כן בחלוצה, (א"ה תמצאנו בפ"א מהל' נערה בתולה הלכה ה' וע"ש באורך):
ו׳
מפני שזה כאנוס כו'. והא דתנן בר"פ החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן מיירי בכונס תוך ג' דאי לאחר ג' ולא הוכר עוברה אינו חייב בקרבן כיון דרוב נשים עוברם ניכר לג' וזו לא הוכר עוברה אנוס הוא דמאי הוה ליה למיעבד, כ"כ התוספות שם ד"ה ונמצאת יע"ש:
ז׳
ואם לא ידע שאסור לפרוש כו'. דע מי ששמש עם האשה שלא בשעת וסתה ואמרה לו שנטמאת אינו חייב על הכניסה משום דהוא אנוס דמאי ה"ל למיעבד כיון שהיה שלא בשעת וסתה אך אם היה בשעת וסתה חייב על הכניסה ואם לא אמרה לו שנטמאת ואח"כ ראתה בעד שלו דם חייב אחת ואין לחייבו שתים משום כניסה ופרישה לפי שהכל היה בהעלם אחת ומי שבעל וחזר ובעל הנדה בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת וא"כ אף אי חשבינן לכניסה ופרישה לשתי בעילות אינו חייב אלא אחת וזה פשוט. הכלל שכל שלא אמרה שנטמאת אם היה שלא בשעת וסתה אינו חייב כלל בין ת"ח ובין ע"ה ואם היה בשעת וסתה חייב אחת בין ת"ח ובין ע"ה. ואם אמרה נטמאתי אם היה שלא בשעת וסתה אם היה ת"ח ויודע שאסור לפירוש בקשוי ופירש בקשוי אינו מביא קרבן משום דמזיד הוא ואם הוא ע"ה חייב בקרבן אם פירש בקשוי. ואם אמרה נטמאתי והיה בשעת וסתה אם היה ת"ח וטעה דקסבר יכולני לבעול חייב משום כניסה דהא שוגג הוא אך על הפרישה אינו חייב משום דמזיד הוא. ואם היה ע"ה אינו חייב אלא אחת אע"פ שאינו מזיד על הפרישה משום דהוי כאוכל שני זיתי חלב בהעלם אחת. והנה כפי סוגית הגמרא לא משכחת שיתחייב שתים אלא במשמש סמוך לוסתה ואמרה לו נטמאתי ופירש בקשוי והיה ת"ח וידע דצריך לפרוש סמוך לוסתה אלא דסבר יכולני לבעול וכשאמרה לו נטמאתי ידע שחטא אכניסה והיה ע"ה בדין זה דאינו יכול לפרוש בקשוי ומש"ה חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה משום דכשאמרה לו נטמאתי הרי היתה לו ידיעה שחטא שהרי היה יודע דצריך לפרוש קודם וסתה אלא דשגג דסבר יכולני לבעול אך אם היה ע"ה ולא ידע דרשה זו דוהזרתם אינו חייב אלא אחת משום דהכל חשיב כהעלם אחת משום דכשאמרה לו נטמאתי אינו יודע עדיין שחטא דכיון דלא למד דרשא זו דוהזרתם סבור דלא חטא משום דאנוס הוא דלדידיה אין חילוק בין שעת וסתה לשלא בשעת וסתה וכיון שלא ידע שחטא בין כניסה לפרישה אף שידע שבעל נדה לא חשיב ידיעה אלא חשיב הכל כהעלם אחת ואינו חייב אלא אחת: ויש להסתפק במי שאכל כזית חלב כסבור שומן היה ואח"כ ידע שחלב אכל אלא דסבר שאינו חייב חטאת וחזר ואכל חלב כסבור שומן הוא חייב שתים או לא מי אמרינן דכיון שלא ידע שהיה חייב חטאת לא חשיב ידיעה והוי כאילו אכל שני זיתי חלב בהעלם אחת דומיא דנדה דאמרינן דאף שידע דבעל נדה כיון דלא ידע שחטא דסבר אנוס הוא לא חשיב ידיעה וה"ל כאילו בעל וחזר ובעל בהעלם אחת ה"נ הוי דכוותיה או דלמא שאני הכי גבי נדה דאף שידע דבעל נדה סבור הוא דאין בידו עון אשר חטא כלל משום דאנוס הוא ואנוס רחמנא פטריה אבל הכא לא מיבעיא בשידע דהאוכל חלב דחייב כרת אלא דטעה בקרבן דפשיטא דחשיבא ידיעה ומה ששגג בקרבן לא חשיב שגגה דומיא דמאי דקי"ל דשגגת קרבן לא חשיב שגגה ואע"ג דהתם מיירי בתחלת המעשה לומר דלא הוי שוגג אלא מזיד מ"מ אפשר דלענין דבעינן ידיעה באמצע כיון שידע שחטא בשוגג עון שיש בו כרת חשיב ידיעה ומה ששגג בקרבן לא חשיב שגגה אלא אפי' אם שגג בכרת דבעלמא קי"ל הזיד בלאו ושגג בכרת הוי שגגה הכא לענין ידיעה כל שידע שחטא אף דהיה סבור שלא חטא עון דכרת אלא איסורא בעלמא חשיב ידיעה ושאני נדה דסבר דאין בו עון אשר חטא כלל משום דאנוס הוא. אך התוספות כתבו בפירוש שלא נודע לו שנתחייב חטאת משמע דבעינן שידע דחייב חטאת כדי שתחשב ידיעה בינתיים לחייבו שתים והכי דייקי דברי רש"י. (א"ה ולענין ב"ד שהורו דמותר לבעול סמוך לוסתה עיין במ"ש הרב המחבר לקמן פי"ד הלכה ב'):
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות שגגות ה׳, מתוך הלכות שגגות שבספר קרבנות. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
