רמב״ם - הלכות שגגות · פרק א׳

העובר בשגגה וכו'. שבת ס"ט א' קנ"ג ב' יבמות ט' א' מכות י"ג ב' הוריות ח' א' כריתות ב' א' נ' א' תו"כ דבורא חטאת ויקרא פ"א וספרי שלח פיסקא קי"א קי"ב.

שחייבין על וכו'. שם בכריתות ב' א' ועיין שבת קנ"ד א' סנהדרין ס"ו א' כריתות ז' א' והוא פשוט בכמה דוכתי רבו מלספר. מגדף. עיין לעיל פ"ח מהלכות קרבן פסח ה"ב ובמש"כ שם בזה יעו"ש היטב. מילה וקרבן פסח וכו'. עירובין צ"ו א' מכות י"ג ב' זבחים ק"ו ב' כריתות ב' א' (ועיין תוס' שבועות י"ח ב' ד"ה וכו') וע"ע תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א והנה בכריתות ב' א' איתא והפסח והמילה מ"ע ופי' רש"י שם כמו שפי' רבינו כאן ועיין תוס' זבחים ק"ו א' בד"ה אזהרה וכו' שכתב דיש לפרש שהן מ"ע ר"ל שקום עשה הן והעובר עליהן עובר בשב וא"ת ולכן פטור יעו"ש שזה תלוי אם בעינן אזהרה בקרבן או לא (ועיין תוס' מכות י"ג ב' בד"ה מה וכו' דמשמע שגי' היתה במשנה והפסח והמילה קום עשה וכו' יעו"ש היטב) שזה תלוי בפלוגתא דרבא ורבינא במכות י"ג ב' וי"ד א' יעו"ש היטב (ועי' בתוס' שבועות י"ח ב' ששם משמע שסוגיית הש"ס אזלא אליבא דרבינא וע"ע תוס' יומא פ"ה ב' ד"ה חוץ וכו' ובתוס' יבמות ח' ב' ד"ה אין חייבין וכו' ושם ט' א' ד"ה מה עכו"ם וכו' ובב"ק ק"ה ב' ד"ה מאי לאו וכו' ועיין פסחים צ"א א' וברש"י שם ותראה כי פעם פירשו דבעי אזהרה לקרבן ופעם לא יעו"ש היטב והנה רבינו כאן משמע דס"ל כרבינא דקרבן בעי אזהרה ולכן פי' שלפי שהן מ"ע אבל יש לעיין אמאי לא די לנו בטעם דלית בהו מעשה ואולי טעם משנתנו נקיט שזהו אליבא דכו"ע ואף לר' עקיבא דלא בעי מעשה א"נ דנפק"מ למקום אחר דלא מייתי חטאת רק שיהא בו אזהרה (אבל לכאורה זה אינו דזה ליכא רק בפסח ומילה) שוב ראיתי שאין בדברי רבינו הכרע וי"ל דה"ק שהן בקום עשה וכמש"כ תוס' בכמה דוכתי. והנה ראיתי בספר באר שבע שהקשה איך מוקי ר' יוחנן בכריתות ג' ב' המשנה כר' עקיבא הא לר"י דס"ל דהשמר דעשה הוא לאו א"כ לר"ע דס"ל דושמרת החוקה הזאת מיירי בפסח א"כ יש בו לאו לר"ע והמשנה לא אתי כר"ע יעו"ש שתירץ ע"פ דעת התוס' בעירובין צ"ו א' דזה מיקרי עשה יעו"ש וסיים וז"ל אך קשה בעיני על דבריהם דא"כ מאי דוחקא דגמרא דעירובין התם לאוקמי משנתנו כר"ע מכח דסבר דהשמר דעשה עשה הלא אפי' תימא דסבר ר"ע השמר דעשה נמי לאו אפ"ה שפיר מיתוקמא משנתנו כר"ע מכח חילוק זה שחילקו התוס' וצ"ע יעו"ש היטב ולא ידעתי מאי קשיא ליה דהא שפיר קאמר הש"ס התם דהשמר דעשה עשה ר"ל בהא כו"ע מודו דהוי עשה דהכתוב הזהיר לשמור לעשות הפסח ולא דמי לדר' יוחנן דהתם קאי על מה שמזהירו הכתוב שלא להניח תפילין בלילה (והך השמר דעשה עשה דעירובין ל"ד להך להשמר דעשה במנחות ל"ו ב' והבן וע"ע שבת ע"ה א') ופשוט לדעתי. ועיין בר"ה ו' א' ד"ה תשמור וכו' שבמסקנא נחתו להך דעירובין יעו"ש היטב אבל מש"כ שם בר"ה דעל כרחך מוכרח לומר דהא דכריתות אתי כר"ע מהך סוגייא דשם ג' ב' לכאורה יש לעיין דהא התם ד' א' אוקמה ר"י דאתי כר' ישמעאל ורק במגדף ס"ל כר"ע יעו"ש א"כ ה"נ כוונתו בהא דשם ג' ב' דהא דמגדף מוכח דס"ל כר"ע דלא בעי מעשה אבל לעולם י"ל דהמשנה אתיא כר' ישמעאל וי"ל דר' ישמעאל ס"ל בזה כריה"ג דושמרת קאי על תפילין בלילה וכ"מ במכילתא סוף בא דס"ל דושמרת קאי על תפילין וס"ל דלילה לאו זמן תפילין יעו"ש והנה סתמא דמכילתא על כרחך או כר"ע או כר' ישמעאל (עיין בהקדמת המפרש) וא"כ כיון דלא אתי כר"ע על כרחך אתי כר' ישמעאל וא"כ לכאורה יקשה על התוס' דר"ה כנ"ל (ודע דבבאור הגר"א באו"ח סי' ש"א ס"ק דכתב שם דר"ע ס"ל דושמרת קאי על תפילין יעו"ש הוא ט"ס וצ"ל והיה לך לאות יעו"ש היטב) וכעין זה יקשה ג"כ על המל"מ שכתב בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות שכתב וז"ל והנה דין זה שכתבתי דלאביי אליבא דר"ע שחט וזרק והעלה דחייב שלש כעת לא ראיתי דין זה בפירוש אך נראה שהסברא נותנת כן וכ"ת א"כ תיקשי מתניתין דריש כריתות דתני ל"ו כריתות אמאי לא תני זורק נמי והו"ל ל"ז כריתות שאם עשאן בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד ובשלמא לר' אבהו ניחא דס"ל דבין לר"י ובין לר"ע שחט וזרק והעלה אינו חייב כי אם שתים אך לאביי קשה ושמא י"ל דמתניתין דכריתות ר' ישמעאל היא אלא דצ"ע אותה סוגייא דריש כריתות דאמרינן מאן תנא כריתות ר"ע היא עכ"ל ובאמת לכאורה לק"מ דהא מפורש שם דמוקי המשנה כר' ישמעאל ובמגדף ס"ל כר"ע (שוב מצאתי בס' נר תמיד שהרגיש בזה יעו"ש וכן מצאתי בס' יד דוד בעירובין שם שהביא כן בשם ס' לימודי ה' יעו"ש ועיי"ש שהשיג עליו היד דוד יעו"ש היטב ולא הבנתי השגתו יעו"ש היטב וע"ע בס' שער המלך פ"ד מהל' תפילין הי"א אריכת דברים בעניינים אלו יעו"ש היטב ודי בזה). המקבל ע"ז וכו'. ועיין סנהדרין ס"ג א' ותוספתא שם פ"ו (ועיין כריתות ז' ב' תוס' ד"ה מגדף וכו'). ועיין מל"מ מה שחקר בענין מכשף אם יש בו כרת יעו"ש והנה הא דמייתי מסנהדרין ראיה דמכשף הוא בכרת עיין סנהדרין ס"ז ב' ובברכות כ"א ב' וביבמות ד' א' ומכילתא משפטים פרשה קע"ה והנה מבואר מזה דכישוף הוא חדא עם אוב וידעוני ובאוב וידעוני כתיב ביה כרת ויקרא כ' יעו"ש זהו כוונת המל"מ ומה שהקשה מתו"כ הוא בפרשת ויקרא דבורא דחטאת פ"א וז"ל אי מה ע"ז מיוחדת וחייבים עליו מיתת בי"ד אף אינו מרבה אלא את מחוייבים מיתת בי"ד הא מה אני מרבה את המקלל אביו ואמו המסית והמדיח והמכשף ונביא השקר והעדים הזוממין ת"ל ועשה יצאו אלו שאין בהם מעשה אוציא את אלו שאין בהם מעשה ולא אוציא את המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא ע"פ בי"ד ובן סורר ומורה והרוצח ת"ל תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה הרי כל העושה בשגגה כע"א מה ע"א מיוחדת מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת אף כל מעשה שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת עכ"ל והנה מדדימה זה למקלל ומסית ומדיח אלמא דגם בזה אין כרת אבל באמת אין מזה הכרח דמתחלה קאמר דהו"א דכל שיש בו מיתת בי"ד יש בו חטאת ואע"פ שאין בו מעשה וכלל כאן בין יש בו כרת בין אין בו כרת וקאמר דכל שאין בו מעשה פטור ואע"פ שיש בו כרת כגון מכשף. ושוב קאמר דהו"א דכל שיש בו מעשה ויש בו מיתת בי"ד יש בו חטאת אף שאין בו כרת וקחשיב מכה אביו וגונב נפש וכו' וקמ"ל כיון דאין בו כרת אין בו קרבן אבל מכשף י"ל לעולם יש בו כרת (ועיין תוס' כתובות ל"ז ב' בד"ה מיתות וכו') אבל יש לעיין דהא מ"מ מבואר כאן דמכשף אין בו מעשה וא"כ איך חשיב רבינו דחייב בחטאת קבועה ואולי הרבה מיני כישוף יש ואותו דבמעשה חשיב רבינו בעל אוב וידעוני במעשה וכוונת התו"כ על כישוף שאין בו מעשה ולקמן אי"ה יבואר. בעשותה אחת. עי' תוס' סנהדרין ס"ג א' בד"ה אלא וכו' וברש"י שם ס"ה א' ד"ה ור"ל וכו' ובתוס' מכות י"ד א' ד"ה לאפוקי וכו' ועיין ספרי שלח פיסקא קי"ב ובאדרת אליהו מפיק לה הגר"א מדכתיב ועשה אחת כדאיתא בתו"כ וכדברי רש"י הנ"ל אמנם דברי רבינו דכאן לא ידעתי מנ"ל ולכן אי לא מסתפינא אמינא דצ"ל ועשה אחת.

מטמא שאכל וכו'. שם במשנה ריש כריתות ובריש שבועות ושם כל פ"א ופ"ב ועוד דוכתי טובי ויבואר אי"ה לפנינו וע"ע הוריות ח' ב' ט' א' זבחים ט' ב' כריתות י' ב'. כמו שיתבאר. לקמן פ"י.

אם אשתו. הוא מה דאיתא התם בריש כריתות הבא על אשה ובתה ועיי"ש בש"ס ג' ב'. אם אמו. באמת הוא תמוה כי זהו מהשניות כמבואר ביבמות כ"א א' וט"ס הוא וצ"ל אם אמה והוא נפיק מכלל אשה ובתה ובת בתה ועיי"ש ברש"י בכריתות (ובריש יבמות) וכ"ה הלשון בפי' המשניות לרבינו בריש כריתות יעו"ש היטב וכן הרגיש הלח"מ בזה יעו"ש. אחותו. מיירי ע"כ באחותו מאנוסת אביו ועיין מש"כ בזה הלח"מ והמל"מ. אחי אביו. עיין לח"מ שתמה למה לא חשיב אשת אחי אמו דחשיב שם במשנה יעו"ש והמל"מ תמה עליו דט"ס הוא במשנה יעו"ש ובאמת מבואר כן ברש"י שם בריש כריתות במשנה וכן נדפס שם הג"ה על הגליון בשם מהרש"ק וכ"כ הבאר שבע יעו"ש (ועיין בראב"ע סוף אחרי מות דברים זרים ותמוהים בפ' י"ח פי"ד וז"ל והנה מה יעשו הסומכים במצות על התורה לבדה כי לא אסר הכתוב אשת אחי האם ולא אם האב ולא אם האם ע"כ אנחנו צריכין לקבלה ויתכן שלא הזכיר אשת אחי האם כי נלמוד מאשת אחי האב והזכירה בפרשת קדושים גם הנזכרות שלא הזכירם הכתוב דבר על ההוה עכ"ל ומבואר מזה כי ס"ל אם אמו ואשת אחי אמו הם אסורים מה"ת וזה תמוה מאד כמש"כ כאן ולעיל ד"ה אין אמו יעו"ש וצ"ע בזה). אביו וכו' אחי אביו וכו'. סנהדרין נ"ד א' ועיין לקמן פ"ד ה"א. עם בהמה וכו'. אבל הנשכב עם הזכר וכן הנשכב עם הבהמה לא קחשיב משום דלקמן בפ"ד ה"א פסק רבינו דאינו חייב אלא אחת ועיי"ש בכריתות ג' א' יעו"ש היטב ועיין לח"מ. עשרים וששה וכו'. עיין מל"מ שזו נוסחת המגדל עוז ויש גורסים כ"ג יעו"ש מש"כ בזה (ועיין בתו"כ ריש דבורא דחטאת ששם חשב כל העריות בפרט כמו שחשב רבינו יעו"ש היטב). במעשה. עיין לעיל הלכה ב'. במעשה. אבל בעל אוב הקשת זרועותיו הוה מעשה לר' יוחנן דס"ל דהשתחוואה הוה מעשה וכמש"כ רבינו לקמן פ"ז ה"א יעו"ש ועיי"ש בכריתות ג' ב' ובסנהדרין ס"ה א' אמנם בפ"ו מהל' ע"ז ה"א כתב רבינו דבעל אוב מיירי במקטר יעו"ש היטב והיינו כדעולא שם ושם ולכאורה תמוה כיון דלרבינו חייב בהשתחוואה א"כ אף בלא הקטרה חייב ויש לומר דהשתחוואה הוה טפי מהקשת זרועותיו וע"כ לא קאמר התם רק דאי נימא דהקשת זרועותיו הוה מעשה כ"ש דהשתחוואה הוה מעשה אבל להיפך לא אמרינן כיון דהשתחוואה הוי מעשה גם הקשת זרועותיו הוי מעשה אבל לכאורה לא יתכן דהא משמע התם בש"ס דבידעוני לא הוי מעשה כלל ועיין בלח"מ מש"כ בזה והנה שם ברמב"ם בפ"ו מה' ע"ז ה"ב כתב שם דידעוני מיירי נמי במקטיר יעו"ש היטב אבל יש לעיין דא"כ כיון דיש הקטרה ג"כ בידעוני א"כ מה תירץ עולא התם בעל אוב דקתני במקטר לשד יעו"ש הדרא קושיא לדוכתא ליתני נמי ידעוני ובמקטר לשד (ודע דבסנהדרין שם ליתא תיבות בע"ל או"ב רק הכי איתא התם אלא אמר עולא במקטר לשד יעו"ש ועיין מש"כ לקמן בזה) והנה מרן כתב שם בהל' ע"ז דלפי דר"י משמע דס"ל דבידעוני ג"כ אית ביה מעשה ורק ר"ל ס"ל דידעוני לית ביה מעשה יעו"ש והוא תמוה מאד לענ"ד דאדרבה לר"י י"ל דגם בעל אוב לית ביה מעשה והמשנה אתי כר"ע דלא בעי מעשה יעו"ש היטב אמנם לדידן י"ל דגם בעל אוב לא הוי מעשה ועיי"ש בלח"מ מש"כ בזה. ועוד יקשה על רבינו כיון דר"י ס"ל כיון דבלאו אחד נאמרו א"כ לא הוו חלוקין לחטאת אם כן אמאי לא פסק כוותיה והנה ראיתי לרבינו בפירוש המשניות בריש כריתות וז"ל דע שאין מונין בהלכה הזאת אלא כללי הענינים ומניחים הפרטים וזה שאמר הבא על אשה ובתה ר"ל לחבר האם עם הבנים ונכלל בו וכו' ומפני הטעם הזה הספיק לו מה שאמר בעל אוב ולא אמר ידעוני והוא ענין מה שאמר הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו אל האובות ואל הידעונים ורישיה דקרא נקט ר"ל האוב הנזכר בתחלת הפסוק והוא מורה על מה שאחריו עכ"ל והנה בזה מבואר דלא ס"ל כשיטת רש"י ותוס' רק דהכי מפרש שם הסוגיא דכריתות דהכי קא פשיט ליה ר' זירא לר' ירמיה דשתי מיתות ולאו אחד מחלקות לחטאות אליבא דר"ע דהא לר"י פשיטא דמחלק ולר"ל הטעם משום דאין בו מעשה אבל משום דאין חלוקין בלאו לית לן בה והא דקאמר התם לר"י דחלוקה דלאו הוא חלוקה ר"ל היינו לענין שיחשב במתניתין בתרתי אבל לא לענין דנימא דלענין שיתחייב תרתי זה אינו לשיטת רבינו והבן (ובהכי מיושב קצת מה שהעירו התוס' בסנהדרין ס"ה א' בד"ה הואיל וכו' דמה שהעירו שם משבת שם יעו"ש היטב לפי מש"כ רבינו לק"מ) נמצא לפ"ז ר"י מצי אוקמינהו באוב וידעוני דאית בהו מעשה והא דקאמר קסבר ר"י מאן תנא כריתות ר"ע היא וכו' לאו משום דאליבא דרבנן לא אתי שפיר רק ה"ק לר"ל דקאמר דלכן לא חשיב ידעוני משום דאין בו מעשה וע"ז אמר לו ר"י דמשו"ה לא הוי התנא שביק זה דכיון דלר"ע חייב בכה"ג אבל לר"י דמפרש דנקט חד וה"ה לאידך אתי שפיר גם לרבנן ולפ"ז אתי שפיר נמי דקא פריך א"ה אמאי תנא יצא מגדף שאין בו מעשה ניתני נמי יצא מגדף ובעל אוב וכו' ומשמע דהקושיא היא רק לר"ל ולא לר"י אלא ודאי לר"י לק"מ דמשכחת לה נמי אליבא דרבנן וכמש"כ אבל לר"ל דמוקי לה אליבא דר"ע דווקא יקשה א"כ הו"ל לרבנן לפלוג ע"ז כמו דנפלגו על מגדף ועולא דקאמר דמיירי במקטר לשד ס"ל כר"י ואתי למיפלג אר"ל ולפ"ז אתי שפיר פסק רבינו כמין חומר דמיירי תרווייהו במקטר לשד וכגירסא דסנהדרין דל"ג בעל אוב במילתא דעולא ועולא קאי אאוב ואידעוני וכדמפרש לה רבינו בפ"ו מהל' ע"ז דמיירי תרווייהו במקטר לשד ולפ"ז הא דקאמר כאן והידעוני במעשה הך תיבת במעש"ה קאי נמי אאוב. (ועיין היטב הלשון בכריתות והלשון שבסנהדרין ותראה כמה שינויים זה מזה ודע דשם איתא בכריתות וז"ל אמר אביי האי מאן דבעי למיצמד זיבורא ועקרבא אסור ואי קאתי בתריה שרי עכ"ל ועיי"ש בתוס' ד"ה ואי אתי וכו' מה שהקשו ע"ז והנה בסנהדרין ליתא שם וכן משמע ברש"י ורא"ש שם ובב"י יו"ד סימן קע"ט יעו"ש היטב. ודע עוד מאי דאיתא שם בכריתות ג' ב' וז"ל אלא אמר רבא מקטר לשד ע"מ לחברו יעו"ש אבל בסנהדרין איתא שם וז"ל אלא אמר רבא במקטר לחבר יעו"ש ועיין ש"ך יו"ד סימן קע"ט ס"ק כ"א שם תראה ההפרש שביניהם ומבואר מש"ך שהגירסא שבסנהדרין היא העיקרית גם מאי דאיתא שם בכריתות וז"ל ואלא חובר חבר דבלאו הדין הוא אלא כדתניא וכו' יעו"ש בסנהדרין איתא שם בלשון אחר יעו"ש היטב והלשון דסנהדרין מתוקן יותר יעו"ש היטב) ועיין ברע"ב במשניות נראה שכוונתו ג"כ למש"כ רבינו אבל התוס' יו"ט בד"ה בעל אוב וכו' הסב פי' הרע"ב לדרך רש"י ז"ל יעו"ש ואין נ"ל כן רק כמש"כ והסוגיא דכריתות ז' א' אזלא אליבא דר"ל כמו שמבואר מרש"י שהקשה אליבא דר"י מאי אף יעו"ש וכ"כ התוס' שם בד"ה דלית ביה וכו' ובאמת לפי סוגיא ההיא יש ליישב שיטת רבינו דלכן פסק כר"ל משום דהך סוגיא דדף ז' א' אזלא אליבא דר"ל ולר"ל אה"נ בפשיטות ניחא דכל דעביד במעשה חייב אף על ידעוני וכמש"כ המל"מ לעיל בפי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד יעו"ש היטב שהאריך בזה והנראה לענ"ד דכמש"כ הוא העיקר בהבנת דברי רבינו לפי מש"כ הוא בעצמו בפי' המשניות וע"ע בספר נר תמיד מש"כ בזה אמנם מה שנראה לענ"ד כתבתי וע"ע במל"מ לקמן פ"ד מהל' שגגות ה"א. חוץ לעזרה וכו'. עיין בלח"מ מש"כ בזה ועיין מל"מ לעיל פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"ד בד"ה ודע וכו' ויש ליישב קצת דברי הלח"מ דבכה"ג מיקרי זה חשיב במקומו עיין תוס' זבחים ק"ז א' ד"ה הני וכו' דהא בע"ז לא מפרשא דחייב תרתי ועיין בבאר שבע בכריתות בד"ה שבת וע"ז וכו' ולא ידעתי מש"כ דהעלאה בחוץ לא מתנייא בשום דוכתא יעו"ש וצ"ע דהא בזבחים ק"ו א' איתא בהדיא יעו"ש. עז בת וכו'. יבמות ט' א' הוריות ח' א' ט' א' סנהדרין ס"ב א' כריתות כ"ו א' ספרי שלח פיסקא קי"ב. שעירת עזים וכו'. עיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ועי' מש"כ שם וביבמות ט' א' איתא כשבה יחיד בשאר מצות הוא דמייתי וכו' ולמה לא נקט שעירה ובהוריות ח' א' איתא נייתי שעירה יחיד נמי היינו קרבנו יעו"ש יקשה נמי אמאי לא נקט כשבה לכן נ"ל כי ט"ס הוא כאן וכאן וצריך ליתן את של זה בזה וכצ"ל נייתי כשבה או שעירה וכו' כאן וכאן והבן. שעירת עזים. הוא ט"ס וצ"ל שעיר עזים דבעינן דוקא זכר כמפורש בכל המקומות הנ"ל ועיין זבחים ע"ה ב' ובמנחות ג' א' ועיין רש"י בהוריות ז' א' ד"ה מה נשיא וכו' ובגליון הש"ס שם ובסנהדרין שם ובכריתות כ"ו א' ותמורה י"ד א' כ' א' וע"ע בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"ז פרשה ו' (ובקרבן אהרן שם פ"ב אות ז') ועיין לעיל פ"א מהל' מעשה הקרבנות הט"ו ולקמן פט"ו. פר בן וכו'. שם ביבמות ובהוריות פ"ב ופ"ג שם ועוד במגילה ט' ב' ובסנהדרין שם. ולקמן בפט"ו יבואר אי"ה.

יחיד ששגג וכו'. יבמות ט' א' הוריות ז' ב' ח' א' ועיין מרן שאין הבי"ד מביאין פר רק בשגגת הוראה וברוב הקהל ועיין הוריות ב' ב' וד' ב' וכ"ז יתבאר לקמן פי"ב ופי"ג יעו"ש היטב.

מצות קסא שיקריב החוטא בשגגה קרבן חטאת על עבירה שחייבין על זדונה כרת דכתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ואשם או הודע אליו וגו' והביא את קרבנו וגומר וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתו חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח ריש כריתות תנן ל"ו כריתות שבתורה הבא על האם וכו' והפסח והמילה מצות עשה ואמרינן בגמרא דפסח ומילה לא תנא להו לחטאת דהא אינו חייב חטאת אלא דומיא דע"ז דכתיב בה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דהיא בשב ואל תעשה ופסח ומילה בקום עשה וכתיב נמי גבי חטאת אשר לא תעשנה דמשמע דאינו בא אלא על מצות לא תעשה וא"כ לא תנא להו בהדי חייבי חטאות אלא לסיומינהו בכריתות דחייבים בהו כרת כדכתיב בפסח והאיש אשר הוא טהור וגו' ונכרת ובמילה כתיב וערל זכר וגו' ונכרת ומגדף נמי לית ביה חטאת כדתנן התם וחכ"א אף המגדף דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה ושוגג דמגדף הוא כסבור שמברך שם בן שתי אותיות וברך שם בן ד' דאין חייב אלא על שם בן ד' כדא' פ"ד מיתות המקבל ע"ז עליו באלוה אע"פ שבמזיד נסקל דאיתקש להשתחוא' דהויא מד' עבודות כדכתיב וישתחוו לו ויאמר אלה אלהיך וגומר משמע דקבלהו עליו לאלוה הוי כהשתחוא' לו ואפ"ה פטור מן הקרבן דלא עבד מעשה וכתיב גבי חטאת אשר לא תעשנה וגומר ושאר כריתות חוץ ממגדף ופסח ומילה מביאין חטאת כדאמ' אלא טמא שאכל קדש והבא אל המקדש בטומאה דקרבנם הוי עולה ויורד ולא חטאת קבועה כדכתיב בפרשת ויקרא ובענין כריתות הוא דתנן להו בהדי הנך חייבי חטאות ותנן נמי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד.

חטאת קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד גבי חטאת פרשת ויקרא נפש כי תחטא וגו' והביא וגו' וקרבן עולה ויורד אינו קבוע אלא עשיר מביא קרבן בהמה ועני מביא עוף או עשירית האיפה כדאמ' ואם דל הוא ואין ידו משגת והביא וגו'. כל עבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה מ"ג ואלו הם א הבא על אמו. ב הבא על אם אשתו. ג הבא על אם אמה. ד הבא על אם אבי אמו. ה הבא על בתו. ו הבא על בת בתו. ז הבא על בת בנו. ח הבא על בת אשתו. ט הבא על בת בתה. י הבא על בת בנה. יא הבא על אחותו. יב הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו. יג הבא על אחות אביו. יד הבא על אחות אמו. טו הבא על אחות אשתו. טז הבא על אשת אביו. יז הבא על אשת אחי אביו. יח הבא על אשת בנו. יט הבא על אשת אחיו. כ הבא על אשת איש. כא הבא על הנדה. כב השוכב עם הזכר. כג הבא על אביו. כד הבא על אחי אביו. כה השוכב עם בהמה. כו האשה שמביאה עליה את הבהמה. כל כריתות שבעריות כ"ז וכריתות שבשאר עבירות י"ז. ואלו הן. א העובד ע"ז במעשה. ב הנותן מזרעו למולך. ג בעל אוב. ד בעלי ידעוני במעשה. ה המחלל את השבת. ו העושה מלאכה ביוה"כ. ז האוכל ושותה ביוה"כ. ח האוכל נותר. ט האוכל חמץ בפסח. י האוכל חלב. יא האוכל דם. יב האוכל פגול. יג השוחט קדשים חוץ לעזר'. יד המעלה קרבן חוץ לעזרה. טו המפטם את שמן המשחה. טז המפטם את הקטרת. יז הסך בשמן המשחה. הרי אלו מ"ג עבירות על שגגתו חטאת קבועה דחייבי כריתות נינהו דבכל הני עריות דלעיל כתיב כרת דכולל להו בסיפה ונכרתו הנפשות העושות ובאחותו שהוא בת אביו אמרינן פ"ב דיבמות דחייב שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו דאחותו מאנוסת אביו אינו חייב אלא אחת וזו הוא אחותו שמנה הרב (ריז"ל) [ז"ל] ולאו נמי כתיב בכולהו ערות אמך לא תגלה וכן בכולהו ובנדה נמי ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכרת דנדה בכלל ונכרתו הנפשות העושות דאכולהו דלעיל קאי והני עריות דלא תנן להו בריש כריתות ולא כתיבי נמי בקרא באזהרה אם אשתו ואם אמה ואם אביה ילפינן מדכתיב עונש שריפה בחמותו ולא הזהיר בה דכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וה"ק אם אשתו קיימת הוא וחמותו ישרפו ואם לאו אין כאן שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו ומנין לעשות אם חמותו ואם חמיו כחמותו נאמר כאן בחמותו זמה היא ונאמר באשה ובתה שארה הנה זמה היא מה להלן חייב הכתוב על בת בנה ועל בת בתה כבתה אף כאן נעשה אם חמותו כחמותו לשריפה ובחמותו ליכא לאו וילפינן להו דמה להלן בבת בנה ובת בתה באזהרה כדכתיב את בת בנה וגו' אף כאן חמותו ואם חמותו ואם חמיו באזהרה עובד ע"ז לאו וכרת [לאו] לא תשתחוה לאל אחר וכרת דכתי' כי דבר ה' בזה וגו' הכרת וגו' ובע"ז משתעי דהוי דבר ה' דאמר בסנהדרין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולא יהיה לך בע"ז מדבר לאו דמולך ומזרעך לא תתן להעביר למולך אי נמי לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כרת דידיה אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו' וכתיב בתריה ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו' והכרתי אותו וגו' ובעל אוב לאו אל תפנו אל האובות וכרת דכתיב והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' ונכרתה וגו' וידעוני לא תנן ליה בריש כריתות ופליגי בגמרא ר' יוחנן ורשב"ל אמאי תנא ליה בסנהדרין גבי סקילות ולא תנא ליה הכא וא"ר יוחנן הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ואין חייבים עליהם אלא א' ורשב"ל אמר הואיל ואין בו מעשה אלא שמכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר והואיל ואין בו מעש' לאו בר קרבן הוא ולהכי כתב הרב ז"ל בעל ידעוני במעשה ומחלל שבת לאו לא תעשה כל מלאכה כרת כל העושה בו מלאכה ונכרתה העושה מלאכה ביה"כ [לאו] וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כרת דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא והיינו כרת האוכל ביה"כ [לאו] כל הנפש אשר לא תעונה וגמר עינוי עינוי מאשר ענה מה התם לא ענש אלא א"כ הזהיר וכרת דכתיב ביה באוכל ונכרת כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה ובעינוי אכילה קא מיירי דגמר עינוי עינוי מהתם דכתיב ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון לאו דנותר ושרפו את הנותר באש לא יאכל כרת ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי' חלל ונכרתה חמץ בפסח לאו כל מחמצ' לא תאכלו כרת כי כל אוכל חמץ ונכרתה. אוכל חלב ודם לאו דידהו כל חלב וכל דם לא תאכלו כרת בחלב כי כל אוכל חלב ונכרתה בדם כי כל נפש בשר דמו בנפשו הוא וגו' כל אוכליו יכרת האוכל פגול לאו דידיה ואם יותר מבשר זבח השלמים לא יאכל כי קדש הם ואמרי' פ"ב דפסחים כל שבקדש פסול בא ליתן לא תעשה על אכילתו וכרת דילפינן עון עון מנותר והשוחט קדשים בחוץ למאן דגמיר בג"ש הבאה בהעלא' ואל פתח אהל מועד לא יביאנו והבאה בשחיט' ולפתח אהל מועד לא הביאו מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר ואיכא מאן דמייתי ליה בהיקשא א"ק שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה העלאה לא ענש אלא א"כ הזהיר דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכל מקום שנאמר בו השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אף שחיטה נמי לא ענש אלא א"כ הזהיר וכרת אית בהו דכתיב אשר יעלה עולה או זבח ונכרתה המפטם את שמן המשחה לאו ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כרת איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו וגו' המפטם את הקטרת לאו ובמתכונתו לא תעשו לכם כרת אשר יעשו כמוה להריח בה ונכרת הסך בשמן המשחה לאו על בשר אדם לא ייסך כרת אשר יתן ממנו על זר ונכרת. על כל אלו מביא על שגגתו כשבה או שעירה דילפי כולהו כריתות מע"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' ובע"ז משתעי דהמודה בע"ז ככופר בכל מצות שבתורה מה ע"ז חייבין על זדונה כרת כדילפינן לעיל וחייבין על שגגתם חטאת אף כל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת דכתיב התם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א"כ פרשת חטאת דכתיב בפרשת ויקרא נפש כי תחטא בשגגה וגו' אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וגו' אכולהו חייבי כריתות קאי דהדיוט מביא כשבה או שעירה ומלך שעיר עזים כדכתיב אשר נשיא יחטא וגו' וכהן משיח מביא פר בן בקר והוא נשרף כדכתיב אם הכהן המשיח יחטא וגו' והקריב פר בן בקר ובשגגת ע"ז אחד הדיוט ואחד מלך וכהן משיח הכל שוין לע"ז בת שנתה דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו ולא תעשו וגו' דלא ילפינן מע"ז להני כריתות אלא דחייבי חטאת נינהו כיון שיש בהם כרת במזיד כמו ע"ז שהוקשו לה כדמתני ליה ר' יהושע לבריה תורה אחת לעושה בשגגה וגו' אבל ע"ז לחודה היא דשוין בה הכל והני כריתות הדיוט ומלך וכהן חלוקין בהם כדאמ'.

אחד יחיד ששגג באחד מאלו או מרובין דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה דמה שצבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת היינו ברוב ישראל ששגגו ועשו על פי הוראת בית דין:

וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת. ראיתי לרבינו ז"ל במנין המצות סי' שנ"ב שמנה כל מחוייבי מיתת בית דין שאין בהם כרת וכתב שהם עשרה ולא מנה המכשף בכללם. משמע דס"ל דמכשף יש בו כרת אף שלא נזכר בתורה מ"מ דמי לאוב וידעוני וקצת סמך יש לסברא זו מההיא דס"פ ד' מיתות דאמרינן אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו וכו' ודוק. ובלאו דמכשף סי' ל"ד כתב דמכשף בשוגג חייב חטאת קבועה וכ"כ הר"ב החינוך. ולפ"ז יש לתמוה למה לא מנה רבינו המכשף בכלל המ"ג ובריש כריתות נמי לא תני ליה במתני' דל"ו כריתות. ומ"מ דברי רבינו דבמנין המצות צריכין תלמוד משום דבת"כ פ' ויקרא גבי פר כהן משיח מוכח בהדיא דמכשף לית ביה כרת דמייתי לה בהדי מסית ומדיח דכוותיה ומוכח נמי התם שאף אם היה מן הדין שיתחייב חטאת אף בדבר שאין בו כרת מכשף אין בו חיוב חטאת משום דאין בו מעשה וצ"ע. ומ"ש והמגדף מפני שאין בו מעשה, עיין בלח"מ. ובתשובות מהר"ם די בוטון (דף קכ"ט):

הבא על אשת אביו הבא על אשת אחי אביו. (צ"ל הבא על אביו הבא על אחי אביו וכן מתבאר לקמן ריש פ"ד יע"ש). ומ"ש רבינו נמצאו כל כריתות שבעריות כ"ג ובשאר העבירות י"ז. בפרטן אתה מוצא כ"ו וי"ז בשאר עבירות הרי מ"ג שיתחייב עליהם חטאת קבועה ומה שמנה כ"ג הם העריות שבא עליהם אזהרה מיוחדת לכל אחת ואחת וכמו שתראה במנין המצות יע"ש. אך אם אשתו ואם אמה ואם אביה אין בהם אזהרה מיוחדת אבל הם בכלל אשה ובתה בת בנה ובת בתה. עוד נ"ל שחשבון זה של כ"ג הוא חשבון הכריתות ואינם כי אם כ"ג לפי שהבא על אביו ועל אחי אביו כבר יש בהם כרת משום השוכב את הזכר וכן הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו כבר יש בו כרת משום הבא על אחותו כמו שנתבאר זה במסכת יבמות ובאלו השלשה לא בא בהם אזהרה מיוחדת כי אם לחייבם שתי חטאות נמצאו שלחשבון החטאות הם כ"ו ולמנין הכריתות הם כ"ג. כן נראה מדקדוק דברי רבינו שכתב נמצאו כל כריתות שבעריות כ"ג. וראיתי להרב בעל לח"מ שהקשה דבריש כריתות מני אשת אחי אמו ולמה לא מנאה רבינו ודבריו תמוהים דע"כ ט"ס הוא דנפל בספרים משום דאשת אחי אמו שניה היא כמו שנתבאר בפ"א מהלכות אישות. ואולי גירסת הרב היתה אשת אחיו מאמו ומש"ה תמה על רבינו. ומ"מ גם לפי גירסא זו קשה דבפרטן אתה מוצא ל"ז ובמתניתין תני ל"ו. ועוד קשה דאמאי לא תני נמי הבא על אחותו בתרתי אחות מאב ואחות מאם אלא ודאי דגירסא זו ליתא. ושוב מצאתי נוסחי דוקני דליתא להאי בבא וכן היה גירסת ר"ע ז"ל וזה פשוט. עוד תמה הרב על רבינו דכי היכי דמנה אחות בתרתי דהיינו אחותו ואחותו שהיא בת אשת אביו ה"נ ימנה בתו שתים דהיינו בתו מאנוסתו ובתו מנשואתו וכן אמו בזנות חייב אחת ואם היא אשת אביו חייב שתים והניח הדבר בצ"ע. ודבריו תמוהים לפי דמה שמנה בת אשת אביו הוא מסוג מה שמנה הבא על אביו ועל אחי אביו לפי שכל אלו יש בהם אזהרה מיוחדת כדי לחייבם שתים אבל בתו מאנוסתו אין בה אזהרה מיוחדת כדי לחייבו שתים ומה שיתחייב שתים הוא משום אשה ובתה שהזכיר הכתוב אע"פ שאינה בתו וכן אמו יתחייב שתים משום אשת אביו שהזהיר הכתוב אע"פ שאינה אמו וכבר מנה רבינו אשה ובתה ואשת אביו וא"כ לאיזה תכלית ימנה בתו מנשואתו ואמו שהיא נשואת אביו. סוף דבר שדברי הרב בחשבון זה מרפסן איגרי ועל הסמ"ג יש לתמוה למה לא מנה אחותו שהיא בת אשת אביו וצ"ע. ועיין בגירסת מגדול עוז דגריס נמצא כל כריתות שבעריות כ"ו: