רמב״ם - הלכות שאר אבות הטומאות · פרק ח׳ ספר טהרה · 13 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.
הלכות שאר אבות הטומאות · פרק ח׳
הלכה א׳
כָּל הַנּוֹגֵעַ בְּיָדָיו בְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה בֵּין שֶׁהָיָה אוֹתוֹ רִאשׁוֹן אָדָם אוֹ כְּלִי אוֹ אֹכֶל אוֹ מַשְׁקִין טְמֵאִין נִטְמְאוּ יָדָיו בִּלְבַד עַד הַפֶּרֶק. וְכֵן הַמַּכְנִיס יָדָיו לַאֲוִיר כְּלִי חֶרֶס שֶׁנִּטְמָא בְּאַב הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁהִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת מְנֻגָּע נִטְמְאוּ יָדָיו. וְטֻמְאַת הַיָּדָיִם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים:
הלכה ב׳
הַיָּדָיִם שְׁנִיּוֹת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים לְעוֹלָם שֶׁאֵין טֻמְאָתָן אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶם וּכְשֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עֲלֵיהֶן גָּזְרוּ שֶׁיִּהְיוּ כְּשֵׁנִי לְטֻמְאָה. אֲפִלּוּ הִכְנִיס יָדָיו לְבַיִת הַמְנֻגָּע אוֹ שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בְּאָדָם שֶׁמְּטַמֵּא בְּגָדִים עַד שֶׁלֹּא פֵּרַשׁ מִמְּטַמְּאָיו הֲרֵי יָדָיו שְׁנִיּוֹת:
הלכה ג׳
הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר וְצָרִיד שֶׁל מְנָחוֹת הֲרֵי הֵן כְּרִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמוֹנִין בָּהֶן רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדָיִם בִּכְבֵיצָה. וְאֵין הַפִּגּוּל וְהַנּוֹתָר מִצְטָרְפִין אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁעוּרָן שָׁוָה בִּכְבֵיצָה הוֹאִיל וְטֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל שְׁאָר הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין שֶׁאֵין אֳכָלִים טְמֵאִין מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם עַד שֶׁיִּהְיוּ כְּבֵיצָה:
הלכה ד׳
קוּלִית הַפִּגּוּל אוֹ הַנּוֹתָר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא סְתוּמָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ בְּיָדָיו נִטְמְאוּ יָדָיו שֶׁהָעֲצָמוֹת שֶׁל קָדָשִׁים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ נוֹתָר אוֹ פִּגּוּל מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם הוֹאִיל וְנַעֲשׂוּ בָּסִיס לְדָבָר הָאָסוּר:
הלכה ה׳
בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁיָּצָא חוּץ לִמְחִצָּתוֹ הֲרֵי הוּא סָפֵק אִם מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם אוֹ לֹא. לְפִיכָךְ אֵינוֹ מְטַמֵּא שֶׁסְּפֵק טֻמְאַת הַיָּדַיִם טָהוֹר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם בְּשַׂר פֶּסַח שֶׁיָּצָא חוּץ לַבַּיִת הוּא הֲרֵי הוּא טָהוֹר, בְּנֵי חֲבוּרָה זְרִיזִין הֵן:
הלכה ו׳
אֵין טֻמְאַת יָדַיִם בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁגָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הַיָּדַיִם לֹא גָּזְרוּ בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא הַנּוֹגֵעַ בָּאֳכָלִין טְמֵאִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן בֵּין שֶׁנָּגַע בַּמִּקְדָּשׁ בֵּין שֶׁנָּגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ וְנָגַע בְּקָדָשִׁים בַּמִּקְדָּשׁ לֹא טִמְּאָן. וְאִם נָגַע חוּץ לַמִּקְדָּשׁ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא אֶת הַקֹּדֶשׁ וּפוֹסֵל אֶת הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:
הלכה ז׳
מִי שֶׁנִּטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגְעָה בַּאֲחֶרֶת הָאַחֶרֶת טְהוֹרָה וְנוֹטֵל אֶת הַטְּמֵאָה וְדַיּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אִם נִטְמֵאת יָדוֹ אַחַת וְנָגַע בַּשְּׁנִיָּה טִמְּאָהּ. וּשְׁתֵּיהֶן צְרִיכוֹת טְבִילָה לְקֹדֶשׁ אֲבָל לִתְרוּמָה בִּנְטִילַת יָדַיִם בִּלְבַד יִטָּהֲרוּ יָדָיו:
הלכה ח׳
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּבֵית דִּינוֹ גָּזְרוּ עַל כָּל הַיָּדַיִם שֶׁיִּהְיוּ שְׁנִיּוֹת וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יָדַע בְּוַדַּאי שֶׁנִּטְמְאוּ מִפְּנֵי שֶׁהַיָּדַיִם עַסְקָנִיּוֹת. וְלֹא גָּזַר שְׁלֹמֹה עַל הַיָּדַיִם טֻמְאָה אֶלָּא לְקֹדֶשׁ. וְאַחַר כָּךְ גָּזְרוּ חֲכָמִים שֶׁאַחֲרָיו אַף לִתְרוּמָה. וּלְפִיכָךְ צָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם לִתְרוּמָה וְאִם נָגַע בִּתְרוּמָה קֹדֶם שֶׁיִּטּל יָדָיו פְּסוּלָה וְנִשְׂרֶפֶת עַל טֻמְאָה זוֹ:
הלכה ט׳
לָט אָדָם יָדָיו בְּמַפָּה וְאוֹכֵל תְּרוּמָה בְּלֹא נְטִילַת יָדַיִם וְאֵין חוֹשְׁשִׁין שֶׁמָּא יִגַּע אֲבָל לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ אוֹ עַל טָהֳרַת תְּרוּמָה גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִגַּע לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן:
הלכה י׳
הוֹאִיל וְהַיָּדַיִם שְׁנִיּוֹת אִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקֶה עֲשָׂאוּם תְּחִלָּה. וְאִם נָגְעוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ בָּאֳכָלִין עוֹשִׂין אוֹתָן שֵׁנִי. וְאִם נָגְעוּ בְּמַשְׁקִין אֲחֵרִים עוֹשִׂין אוֹתָן תְּחִלָּה שֶׁהַמַּשְׁקִין תְּחִלָּה לְעוֹלָם כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין אֵלּוּ שֶׁנִּטְמְאוּ מֵחֲמַת הַיָּדַיִם מְטַמְּאִין כֵּלִים שֶׁעִקַּר טֻמְאַת הַיָּדַיִם מִדִּבְרֵיהֶם. וְכֵן גָּזְרוּ חֲכָמִים עַל כָּל אָדָם שֶׁיֹּאכַל אֳכָלִין טְמֵאִין בֵּין שֶׁאָכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ אֹכֶל שֵׁנִי וְעַל כָּל הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁיִּהְיֶה שֵׁנִי לְטֻמְאָה עַד שֶׁיִּטְבּל. וְאִם נָגַע בָּאֳכָלִין עֲשָׂאָן שְׁלִישִׁי. וְאִם נָגַע בְּמַשְׁקִין אֲפִלּוּ מַשְׁקֶה חֻלִּין עֲשָׂאָן תְּחִלָּה לְטַמֵּא אֳכָלִין וּמַשְׁקִין אֲחֵרִים. אֲבָל לֹא לְטַמֵּא כֵּלִים הוֹאִיל וְעִקַּר טֻמְאַת אָדָם זֶה מִדִּבְרֵיהֶם. וּמִפְּנֵי מָה גָּזְרוּ טֻמְאָה עַל הָאוֹכֵל אֳכָלִין טְמֵאִים. שֶׁמָּא יֹאכַל אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ שֵׁנִי וְיִשְׁתֶּה עָלָיו מַשְׁקֶה תְּרוּמָה וְנִמְצָא הַמַּשְׁקֶה תְּרוּמָה טָמֵא בָּאֹכֶל שֶׁבְּפִיו. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִים שֶׁמָּא יֹאכַל עִמָּהֶן אֹכֶל תְּרוּמָה וְנִמְצָא טָמֵא בְּמַשְׁקִין שֶׁבְּפִיו. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ בִּתְרוּמוֹת שֶׁאָסוּר לֶאֱכל תְּרוּמָה טְמֵאָה:
הלכה י״א
אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיֹּאכַל מַאֲכָלִים טְמֵאִים כַּחֲצִי פְּרָס שֶׁהוּא כְּבֵיצָה וּמֶחֱצָה שׂוֹחֶקֶת. וְכֵן הַשּׁוֹתֶה אֵינוֹ מִתְטַמֵּא עַד שֶׁיִּשְׁתֶּה מִמַּשְׁקִין טְמֵאִין רְבִיעִית. וְכָל הָאֳכָלִין מִצְטָרְפִין לְכַחֲצִי פְּרָס לִפְסל אֶת הַגְּוִיָּה. וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִרְבִיעִית. וְאִם אָכַל אוֹ שָׁתָה פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה טָהוֹר. אָכַל מְעַט וְשָׁהָה וְאָכַל מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. וְכֵן אִם שָׁתָה מְעַט וְשָׁהָה וְשָׁתָה מְעַט אִם יֵשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס מִצְטָרְפִין וְאִם לָאו אֵין מִצְטָרְפִין. אָכַל פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר וְטָבַל וְעָלָה וְאָכַל מְעַט מִיָּד אִם לֹא שָׁהָה בֵּינֵיהֶן וַהֲרֵי בֵּין אֲכִילָה שֶׁלִּפְנֵי טְבִילָה וְשֶׁלְּאַחַר טְבִילָה בִּכְדֵי אֲכִילַת פְּרָס הֲרֵי אֵלּוּ מִצְטָרְפִין:
הלכה י״ב
אִשָּׁה שֶׁהִיא רִאשׁוֹן לְטֻמְאָה וּמֵינִיקָה אֶת בְּנָהּ הֲרֵי הַבֵּן טָהוֹר וְלֹא גָּזְרוּ עָלָיו טֻמְאָה שֶׁאֲפִלּוּ תֹּאמַר שֶׁיָּנַק רְבִיעִית אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשׁ מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף יֶתֶר מִכְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יוֹנֵק בְּבַת אַחַת:
הלכה י״ג
הַמְעֻבֶּרֶת הִתִּירוּ לָהּ לֶאֱכל אֳכָלִין טְמֵאִין פָּחוֹת מִכְּשִׁעוּר. וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת הַרְבֵּה מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. וְאֵינָהּ צְרִיכָה טְבִילָה אֶלָּא הֲרֵי הִיא טְהוֹרָה:
קרית ספר קרית ספר · הלכות שאר אבות הטומאות פרק ח׳ א׳
אין אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וטומאת ידים מדרבנן וכן האוכל או שותה אוכלין ומשקין טמאים הוא שני לטומאה מדרבנן וכל דיני פרק זה בידים פ"ג ופ"ב דחולין ופ"ק דפסחים ופ"ק דשבת וסוף זבין ופרק העור והרוטב ופרק כיצד צולין ופרק חומר בקדש ופרק כל הבשר ופרק אמרו לו:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות ח׳, מתוך הלכות שאר אבות הטומאות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל