רמב״ם - הלכות שאר אבות הטומאות · פרק י״ח

ספר טהרה · 16 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שאר אבות הטומאות · פרק י״ח
הלכה א׳
כָּל שֶׁאַתָּה יָכוֹל לְרַבּוֹת סְפֵקוֹת וּסְפֵקֵי סְפֵקוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר, בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא. כֵּיצַד. נִכְנַס לְמָבוֹי וְהַטֻּמְאָה בְּחָצֵר סָפֵק נִכְנַס לֶחָצֵר סָפֵק לֹא נִכְנַס. טֻמְאָה בַּבַּיִת סָפֵק נִכְנַס לַבַּיִת סָפֵק לֹא נִכְנַס. וַאֲפִלּוּ נִכְנַס סָפֵק שֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם סָפֵק הָיְתָה שָׁם. וְאִם תֹּאמַר הָיְתָה שָׁם בְּעֵת שֶׁנִּכְנַס סָפֵק יֵשׁ בָּהּ כְּשִׁעוּר סָפֵק אֵין בָּהּ. וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהּ סָפֵק שֶׁהִיא טֻמְאָה סָפֵק אֵינָהּ טֻמְאָה. וַאֲפִלּוּ הִיא טֻמְאָה סָפֵק נָגַע סָפֵק לֹא נָגַע. סְפֵקוֹ טָמֵא שֶׁהַמָּבוֹי רְשׁוּת הַיָּחִיד:
הלכה ב׳
תִּשְׁעָה צְפַרְדְּעִים וְשֶׁרֶץ אֶחָד בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵי זֶהוּ סְפֵקוֹ טָמֵא. תִּשְׁעָה שְׁרָצִים וּצְפַרְדֵּעַ בֵּינֵיהֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. זֶה הַכְּלָל כָּל סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים טָהוֹר עַד שֶׁיֹּאמַר נִטְמֵאתִי בְּוַדַּאי. וְכָל סָפֵק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד טָמֵא עַד שֶׁיֹּאמַר וַדַּאי שֶׁלֹּא נִטְמֵאתִי. לְפִיכָךְ עַצְמוֹת הַמֵּת וְעֶצֶם נְבֵלָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אוֹ גּוּשׁ מֵאֶרֶץ טְהוֹרָה וְגוּשִׁים מִבֵּית הַפְּרָס אוֹ מֵאֶרֶץ הָעַמִּים וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ בְּמָה נָגַע מֵהֶן וּבְמָה הֵסִיט. כְּזַיִת מִן הַמֵּת וּכְזַיִת מִן הַנְּבֵלָה וְהֶאֱהִיל עַל אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ עַל אֵי זֶה מֵהֶן הֶאֱהִיל. שְׁנֵי שְׁבִילִין אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד טָמֵא הָלַךְ בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה הָלַךְ. אוֹ שֶׁנָּגַע בְּאָדָם זֶה בְּדֶרֶךְ וְאֵין יָדוּעַ אִם הוּא טָמֵא אוֹ טָהוֹר. אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֶחָד טָמֵא וְאֶחָד טָהוֹר וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵי זֶה מֵהֶן נָגַע. בְּכָל אֵלּוּ הַסְּפֵקוֹת טָהוֹר:
הלכה ג׳
הַמּוֹצֵא מֵת מֻשְׁכָּב לְרָחְבּוֹ שֶׁל דֶּרֶךְ אִם הָיָה שָׁלֵם וְהוּא מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה הֲרֵי זֶה טָמֵא לִתְרוּמָה שֶׁחֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע. הָיָה לוֹ מָקוֹם לַעֲבֹר אוֹ שֶׁהָיָה מְשֻׁבָּר וּמְפֹרָק שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁעָבַר בֵּין שׁוֹקָיו וּפְרָקָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם הָיָה קֶבֶר לְכָל רֹחַב הַדֶּרֶךְ הַקֶּבֶר מְצָרְפוֹ וְהָעוֹבֵר שָׁם טָמֵא. שֶׁאֵין זֶה כִּשְׁאָר סְפֵקוֹת אֶלָּא חֶזְקָתוֹ שֶׁנָּגַע:
הלכה ד׳
שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בְּמָבוֹי מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ עַד הַעֵת שֶׁיֹּאמַר בָּדַקְתִּי אֶת הַמָּבוֹי הַזֶּה בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא הָיָה בּוֹ שֶׁרֶץ אֲפִלּוּ כִּבְּדוֹ וְלֹא בְּדָקוֹ הֲרֵי זֶה מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ מִקֹּדֶם הַכִּבּוּד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמְּצָאוֹ יָבֵשׁ. אֲבָל אִם מְצָאוֹ לַח אֵינוֹ מְטַמֵּא לְמַפְרֵעַ אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיָּמוּת בָּהּ וְיִהְיֶה עַתָּה לַח בְּעֵת שֶׁנִּמְצָא:
הלכה ה׳
שְׁנֵי רֻקִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אֶחָד טָהוֹר וְאֶחָד מִן הָרֻקִּין הַנִּמְצָאִים שֶׁגָּזְרוּ עֲלֵיהֶן טֻמְאָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן אוֹ הֱסִיטוֹ וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶהוּ תּוֹלִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה. מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵקוֹת סָפֵק בַּטָּהוֹר נָגַע סָפֵק בַּנִּמְצָא וְאִם תֹּאמַר בַּנִּמְצָא סָפֵק שֶׁהוּא טָמֵא סָפֵק שֶׁהוּא טָהוֹר. הָיוּ שְׁנֵי הָרֻקִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אִם הָיוּ נְגוּבִין וּמֻנָּחִין שָׁם וְנָגַע בְּאֶחָד מֵהֶן סְפֵקוֹ טָהוֹר. נָשָׂא אֶחָד מֵהֶן תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי מִשֶּׁנְּשָׂאוֹ אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וְכֵן אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן לַח וְנִתְלָה בּוֹ הָרֹק הַלַּח תּוֹלִין עָלָיו שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ מֻנָּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה סְפֵקוֹ טָהוֹר אֶלָּא הֲרֵי הוּא עַל בִּגְדוֹ. כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאִם נָגַע בָּרֹק הַנִּמְצָא אוֹ נְשָׂאוֹ אוֹ הֱסִיטוֹ בְּכָל מָקוֹם שׂוֹרְפִין עָלָיו אֶת הַתְּרוּמָה כְּבֵית הַפְּרָס וְכַיּוֹצֵא בָּהּ שֶׁשּׂוֹרְפִין עַל וַדַּאי מַגָּעָן בְּכָל מָקוֹם:
הלכה ו׳
מִי שֶׁיָּשַׁב בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אֶחָד וְדָרַס עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁרָקַק וְנָגַע בּוֹ הָרֹק. עַל רֻקּוֹ שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. וְעַל בְּגָדָיו הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב. אִם רֹב הָעִיר טְמֵאִין בְּגָדָיו מִדְרָס. וְאִם רֹב הָעִיר טְהוֹרִים הֲרֵי הוּא טָהוֹר:
הלכה ז׳
מִי שֶׁאָבַד לוֹ כְּלִי וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טָמֵא מִדְרָס וְטָמֵא טְמֵא מֵת. אָבַד לוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְצָאוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם אִבְּדוֹ בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בּוֹ בַּיּוֹם טָהוֹר. אָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם אוֹ שֶׁאָבַד בַּיּוֹם וּמְצָאוֹ בַּיּוֹם שֶׁל אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת טָמֵא. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה אוֹ מִקְצָתוֹ טָמֵא:
הלכה ח׳
הִנִּיחַ כְּלִי אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עָלָיו הַלַּיְלָה טָהוֹר. הִנִּיחוֹ אוֹ שְׁכָחוֹ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד הֲרֵי זֶה טְמֵא מִדְרָס וְטָהוֹר מִטְּמֵא מֵת. וּמִפְּנֵי מָה לֹא הֶחְמִירוּ בְּשׁוֹכֵחַ וּמַנִּיחַ כִּמְאַבֵּד מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ דָּבָר מָצוּי תָּמִיד לֹא גָּזְרוּ עָלָיו:
הלכה ט׳
הַמְאַבֵּד וּמָצָא בְּתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי זֶה טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת שִׁמּוּר:
הלכה י׳
הַשּׁוֹטֵחַ כֵּלִים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִין. וּבִרְשׁוּת הַיָּחִיד טְמֵאִים שֶׁמָּא נָגְעוּ בָּהֶן טְמֵאִים. וְאִם הָיָה מְשַׁמְּרָן טְהוֹרִים. נָפְלוּ וְהָלַךְ לַהֲבִיאָם טְמֵאִים מִפְּנֵי שֶׁנֶּעֶלְמוּ מֵעֵינָיו. וְכֵן מִי שֶׁאָבְדוּ כֵּלָיו בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְצָאָן אֲפִלּוּ בּוֹ בַּיּוֹם הֲרֵי הֵן מִדְרָס וּטְמֵא מֵת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה י״א
שׁוֹטָה אַחַת בָּעִיר אוֹ נָכְרִית כָּל הָרֻקִּין שֶׁבָּעִיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה לְעוֹלָם בְּכָל מָקוֹם:
הלכה י״ב
מִי שֶׁדָּרְסָה אִשָּׁה עַל בְּגָדָיו אוֹ שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בִּסְפִינָה. אִם מַכִּירַתּוּ שֶׁהוּא אוֹכֵל בִּתְרוּמָה כֵּלָיו טְהוֹרִין וְאִם לָאו יִשְׁאָלֶנָּה:
הלכה י״ג
מִי שֶׁיָּשַׁן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְעָמַד כֵּלָיו טְהוֹרִים:
הלכה י״ד
נָגַע בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בְּאֶחָד בַּלַּיְלָה וְאֵין יָדוּעַ אִם חַי אִם מֵת וּבַשַּׁחַר עָמַד וּמְצָאוֹ מֵת הֲרֵי זֶה טָמֵא שֶׁכָּל הַטֻּמְאוֹת כִּשְׁעַת מְצִיאָתָן. וְאִם רָאוּהוּ חַי בָּעֶרֶב וּבַשַּׁחַר מָצְאוּ מֵת הֲרֵי זֶה סָפֵק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְטָהוֹר:
הלכה ט״ו
הַמְסֻכָּן בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְנִתְעַלֵּף וְאֵין יָדוּעַ אִם מֵת אוֹ עֲדַיִן הוּא חַי וְהוֹצִיאוּהוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְחָזְרוּ וְהִכְנִיסוּהוּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. כְּשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד סְפֵקוֹ טָמֵא וּכְשֶׁהוּא בִּרְשׁוּת הָרַבִּים סְפֵקוֹ טָהוֹר. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה מְסֻכָּן וְהוֹלִיכוּהוּ מֵעִיר לְעִיר בְּמִטָּה וְהָיוּ כִּתּוֹת מִתְחַלְּפוֹת תַּחְתָּיו וּבָאַחֲרוֹנָה נִמְצָא מֵת וְלֹא טִמְּאוּ חֲכָמִים אֶלָּא כַּת אַחֲרוֹנָה בִּלְבַד:
הלכה ט״ז
טָמֵא שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמְדַבֵּר עַל הַבּוֹר וְנִתְּזָה צִינוֹרָא מִפִּיו סָפֵק הִגִּיעַ לַבּוֹר סָפֵק לֹא הִגִּיעַ. אִם הָיָה בּוֹר שֶׁל שֶׁמֶן סְפֵקוֹ טָמֵא בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְאִם הָיָה בּוֹר שֶׁל יַיִן סְפֵקוֹ טָהוֹר בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁשְּׂפַת הַבּוֹר קוֹלֶטֶת:

קרית ספר · הלכות שאר אבות הטומאות פרק י״ח

א׳
ספק ספקא נראה דטהור מן התורה אפילו ברשות היחיד דספק טומאה גמרינן לה מסוטה והתם ליכא אלא חד ספקא ואפילו מדרבנן אמרינן דספק ספקא לקולא אלא דבטהרות ויין נסך אחמירו רבנן דרבי אליעזר בספק ספקא וכמו שכתבו התוספות סוף פרק חזקת על מתניתין דפרק ו' דטהרות דמייתי לה התם וכו'.
ב׳
תשע צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ברשות היחיד ונגע באחד מהם ספק טמא כדתניא בתוספתא דטהרות ומייתי לה פרק כל היד דף י"ח ואף על גב דרובא צפרדעים דאין להם טומאה כיון שיש שרץ אחד ביניהם הוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובכתובו' פרקא קמא נפקא לן מדכתיב וארב לו וקם עליו וכדאמ' בדוכתיה אחריני והני ספקו דר"ה תנן להו פ"ו ופרק ה' דטהרות ובתוספ' וכו'.
ג׳
המוצא מת מושכב לרחבו של דרך והוא שלם ואין לו מקום לעבור חזקתו נגע ואם היה קבר לכל רוחב הדרך הקבר מצרפו אפילו אינו שלם וכדתניא בתוספתא ומייתי לה פרק כיצד צולין דף פ"א ומדכתיב או בקבר ילפינן שכל הקבר מטמא ואפי' ריקם שבו וכמו שפרש"י ז"ל התם וכו'.
ד׳
שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי כדתניא פ' קמא דנדה ופרק דם הנדה ונראה דהוי מדרבנן.
ה׳
שני רוקים ברשות היחיד מדרבנן ותוספתא היא פרק ה' דמקואות וכו'.
ו׳
מי שישב ברשות הרבים ובא אחר ודרסו אם רוב העיר טמאים בגדיו מדרס.
ז׳
מי שאבד לו כלי ומצאו בר"ה וכו' טמא וכו' בתוספתא דטהרות פרק ח' ונראה דהוי מדרבנן וכמו שכתב הרב ז"ל דבשוכח ומניח לא גזרו עליו שאינו מצוי וכו'.
י׳
השוטח כלים בר"ה טהורי' ברשות היחיד טמאים וכו' משנה פ"ח דטהרות מדרבנן וכו'.
י״א
שוטה אחת בעיר או נוכרית הרוקין שבעיר טמאים כדתנן פ"ה דטהרות ומדרבנן. וכן מי שדרסה אשה על בגדיו ומי שישן ברשות הרבים שם פ"ה וכו' ומדרבנן.
ט״ו
המסוכן ברשות היחיד שם פ"ה ומעשה במסוכן בתוספת' וכו' וטמא שהיה עומד ומדבר:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שאר אבות הטומאות י״ח, מתוך הלכות שאר אבות הטומאות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל