הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות שכירות · פרק י״ג

ספר משפטים · 7 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות שכירות · פרק י״ג
הלכה א׳
הַבְּהֵמָה אוֹכֶלֶת כָּל זְמַן שֶׁהִיא עוֹשָׂה בְּגִדּוּלֵי קַרְקַע בֵּין בִּמְחֻבָּר בֵּין בְּתָלוּשׁ. וְאוֹכֶלֶת מִמַּשּׂאוֹי שֶׁעַל גַּבָּהּ עַד שֶׁתִּהְיֶה פּוֹרֶקֶת וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִטּל בְּיָדוֹ וְיַאֲכִילֶנָּה:
הלכה ב׳
כָּל הַמּוֹנֵעַ הַבְּהֵמָה מִלֶּאֱכל בִּשְׁעַת מְלַאכְתָּהּ לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ד) "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ". אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל מִינֵי בְּהֵמָה וְחַיָּה בֵּין טְמֵאִין בֵּין טְהוֹרִין וְאֶחָד הַדִּישָׁה וְאֶחָד כָּל שְׁאָר הַמְּלָאכוֹת שֶׁל גִּדּוּלֵי קַרְקַע וְלֹא נֶאֱמַר שׁוֹר בְּדִישׁוֹ אֶלָּא בָּהוֹוֶה. וְהַחוֹסֵם אֶת הַפּוֹעֵל פָּטוּר. אֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ בִּשְׁעַת מְלָאכָה וְאֶחָד הַחוֹסֵם אוֹתָהּ מִקֹּדֶם וְעָשָׂה בָּהּ מְלָאכָה וְהִיא חֲסוּמָה אֲפִלּוּ חֲסָמָהּ בְּקוֹל לוֹקֶה. שָׂכַר בְּהֵמָה וַחֲסָמָהּ וְדָשׁ בָּהּ לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם לַבְּעָלִים אַרְבַּעַת קַבִּין לְפָרָה וּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין לַחֲמוֹר שֶׁמִּשְּׁעַת מְשִׁיכָה נִתְחַיֵּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ. וְאֵינוֹ חַיָּב מַלְקוֹת עַד שֶׁיָּדוּשׁ בָּהּ חֲסוּמָה:
הלכה ג׳
יִשְׂרָאֵל הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל עַכּוּ"ם עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל (דברים כה ד) "תַחְסֹם". וְהָעַכּוּ"ם הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל תַחְסֹם. אָמַר לְעַכּוּ"ם חֲסֹם פָּרָתִי וְדוּשׁ בָּהּ. יָשַׁב לָהּ קוֹץ בְּפִיהָ וְדָשׁ בָּהּ וַהֲרֵי אֵינָהּ אוֹכֶלֶת. הִרְבִּיץ לָהּ אֲרִי מִבַּחוּץ אוֹ שֶׁהִרְבִּיץ בְּנָהּ מִבַּחוּץ. הֲרֵי שֶׁצָּמְאָה וְאֵינוֹ מַשְׁקֶה אוֹתָהּ. פָּרַס עוֹר עַל גַּבֵּי הַדַּיִשׁ כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל. כָּל זֶה וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אָסוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה. הָיָה הַדָּבָר שֶׁהִיא עוֹשָׂה בּוֹ רַע לִבְנֵי מֵעֶיהָ וּמַזִּיקָהּ אוֹ שֶׁהָיְתָה חוֹלָה וְאִם תֹּאכַל מִזֶּה מַתְרֶזֶת מֻתָּר לְמָנְעָהּ. שֶׁלֹּא הִקְפִּידָה תּוֹרָה אֶלָּא עַל הֲנָאָתָהּ וַהֲרֵי אֵינָהּ נֶהֱנֵית:
הלכה ד׳
פָּרָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיָה כֹּהֵן דָּשׁ בָּהּ בִּתְרוּמָה וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל וַדַּאי. וְכֵן פָּרוֹת הַדָּשׁוֹת בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וּפָרוֹת הַמְהַלְּכוֹת עַל הַתְּבוּאָה. לְפִי שֶׁיָּרַט לָהֶן הַדֶּרֶךְ אֵינוֹ עוֹבֵר עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם בַּל (דברים כה ד) "תַּחְסֹם". אֲבָל מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן אִם הָיוּ דָּשׁוֹת בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי מֵבִיא מְעַט מֵאוֹתוֹ הַמִּין וְתוֹלֶה לָהֶן בַּקְּרֻסְטְלִין שֶׁבְּפִיהֶן:
הלכה ה׳
הַדָּשׁ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁל דְּמַאי וּבִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי וּבְגִדּוּלֵי תְּרוּמָה עוֹבֵר מִשּׁוּם בַּל (דברים כה ד) "תַּחְסֹם":
הלכה ו׳
רַשַּׁאי בַּעַל הַפָּרָה לְהַרְעִיב פָּרָתוֹ וּלְסַגְּפָהּ כְּדֵי שֶׁתֹּאכַל הַרְבֵּה מִן הַדַּיִשׁ. וְרַשַּׁאי הַשּׂוֹכֵר לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר כְּדֵי שֶׁלֹּא תֹּאכַל הַרְבֵּה מִן הַדַּיִשׁ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַשְׁקוֹת פּוֹעֲלִים יַיִן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה. וְרַשָּׁאִין פּוֹעֲלִין לִטְבּל פִּתָּן בְּצִיר כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה. אֲבָל אֵין הַפּוֹעֵל רַשַּׁאי לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ בַּלַּיְלָה וּלְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ בַּיּוֹם אוֹ לָדוּשׁ בְּפָרָתוֹ עַרְבִית וּלְהַשְׂכִּירָהּ שַׁחֲרִית. וְלֹא יִהְיֶה מַרְעִיב וּמְסַגֵּף עַצְמוֹ וּמַאֲכִיל מְזוֹנוֹתָיו לְבָנָיו מִפְּנֵי גֵּזֶל מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. שֶׁהֲרֵי תָּשֵׁשׁ כֹּחוֹ וְתֵחָלֵשׁ דַּעְתּוֹ וְלֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה בְּכֹחַ:
הלכה ז׳
כְּדֶרֶךְ שֶׁמֻּזְהָר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא יִגְזל שְׂכַר עָנִי וְלֹא יְעַכְּבֶנּוּ כָּךְ הֶעָנִי מֻזְהָר שֶׁלֹּא יִגְזל מְלֶאכֶת בַּעַל הַבַּיִת וְיִבָּטֵל מְעַט בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן וּמוֹצִיא כָּל הַיּוֹם בְּמִרְמָה אֶלָּא חַיָּב לְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ בַּזְּמַן שֶׁהֲרֵי הִקְפִּידוּ עַל בְּרָכָה רְבִיעִית שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁלֹּא יְבָרֵךְ אוֹתָהּ. וְכֵן חַיָּב לַעֲבֹד בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב הַצַּדִּיק אָמַר (בראשית לא ו) "כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן". לְפִיכָךְ נָטַל שְׂכַר זֹאת אַף בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל מג) "וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד": סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת שְׂכִירוּת

אבן האזל · הלכות שכירות פרק י״ג

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות שכירות פרק י״ג

ב׳
אפילו חסמה בקול לוקה. (*א"ה עיין מ"ש ה"ה ליישב אמאי לקי כיון דאין בו מעשה ועיין לקמן פ"ד מהלכות מלוה ולוה דין ו'):
ג׳
אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה כו'. כתב הסמ"ג בלאוין קפ"ד וז"ל אמר לעכו"ם חסום פרתי ודוש בה היא בעיא ולא איפשיטא הלכך אסור ואינו לוקה עכ"ד. והם דברים תמוהים בעיני דלדידיה דלא איפשיטא אמאי אסור הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא דעיקר איסור שבות דרבנן הוא ודוקא לשאר רבוותא דאסרי הוא משום דסבירא להו מדחזינן כמה בתראי דאסרי גבי סירוס דעכו"ם ולא קי"ל כר' חידקא דאמר בן נח מוזהר על הסירוס סבירא להו דאיפשיטא בעיין לאיסור אבל לדידיה דסמ"ג דס"ל דלא איפשיטא למה והא אסור וכ"ש דאיהו פסק כר"ח דב"נ מוזהר על הסירוס דהשתא כל מאי דמוכח בגמרא דאסרי גבי הני תורי דגנבי ארמאי איכא למימר טעמא משום דבן נח מוזהר על הסירוס ולא פשיט בעיין לאיסור ועוד קשה מ"ש לא איפשיטא בעיין הלכך אסור ואינו לוקה דמהיכא תיסק אדעתין מלקות באיסורי שבות דאפילו נפשטה בעיין אינו אלא איסור דרבנן וצ"ע:
ד׳
ופרות המהלכות על התבואה כו'. נראה בעיני דהכי פירושה דפרה זו היתה מהלכת לדוש בתבואה שבמקום אחד וכדי לקצר הליכתה העבירה ע"ג תבואה שבמקום אחר שלא היתה כוונת בע"ה לדוש באותו מקום אע"פ שדרך הלוכה היתה דשה בתבואה זו אינו עובר משום לא תחסום אחר שלא היתה כוונת בע"ה לדוש שם דאם לא היתה דשה באותו מקום שירט להם הדרך מאי חסימה שייך דהא אינה עושה שום פעולת דישה באותו מקום ואי משום דמהלך כעושה מעשה הוי אמאי לא פשטו מינה בגמרא במאי דמספקא להו אי מהלך כעושה דמי או לא ועוד דאין סברא לומר דמהלך כעושה מעשה דמי אלא בשכבר התחילו לעשות הפועלין בכרם ובהליכתן מאומן לאומן אבל פועל שהלך לעשות מלאכת בע"ה בכרם ידוע ועבר דרך כרם אחר לא שמענו שיהא מותר לאכול דרך העברתו באותו הכרם ודו"ק: סליקו להו הלכות שכירות
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

קרית ספר · הלכות שכירות פרק י״ג

א׳
אזהרת שי שלא יחסום שור בדישו דכתיב לא תחסום שור בדישו וגו' אלא מניחה שתאכל כל זמן שעושה בגידולי קרקע בין במחובר בין בתלוש דכתיב בדישו דהוי גידולי קרקע ותלוש וילפינן למחובר מדהוה ליה למכתב לא תדוש בחסימה כדאמר' לעיל וכתב לא תחסום שור לאקושי חוסם לנחסם מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ואוכל ממשאוי שעל גבה עד שתפרוק שהרי עושה השור מלאכה בגידולי קרקע ואחד דישה ואחד כל מלאכות שבגידולי קרקע אחד שור ואחד כל מיני בהמה וחיה טמאים או טהורים כדתנן סוף פרק הפרה ואחד שור ואחד כל בהמה וכו' לחסימה דיליף בגמ' דבדברות אחרונות הוסיף שור וחמור והלא היו בכלל וכל בהמתך הכתוב בצידן אלא שור אתא לאגמורי שור שור לחסימה דחיה ועוף כיוצא בו מדכתיב וכל בהמתך וכל משמע ריבויה ואחד דישה ושאר מלאכות של גידולי קרקע כי דייש שהוא גידולי קרקע ולא נאמר בדישו אלא בהווה. החוסם את הפועל פטור כדילפינן מדכתיב כנפשך מה נפשך אם חסמת פטור אף פועל אם חסמת פטור דלא תימא קל וחומר דאי אתה מצווה להחיותו ואתה מצווה על חסימתו. חסמה קודם לכן וחסמה בקול חייב דלא תימא שור בדישו אמר רחמנא דלא קאמר לא תדוש בחסימה וכדאמ' בכהנים יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם הא מישתא ומיעל שרי אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות הכא נמי בשעת דישה לא תהא חסימה וחסימה בקול חייב כרבי יוחנן התם ד"צ דעקימת פיו הוי מעשה ללקות והוי ליה לאו שיש בו מעשה דבדבור נעשה מעשה. שכר בהמה ודש בה בחסימה לוקה ומשלם דקודם שיבוא לידי מלקות בחסימה בא לידי תשלומי מזונותיה שהו' משעת משיכה. והדש בפרתו של גוי עובר משום דלא תחסום שור בדישו דשור קאמר רחמנא לא שנא דישראל ולא שנא דגוי וגוי הדש בפרתו של ישראל אינו עובר הישראל דלא תחסום אישראל הדש קא מזהר לא אגוי ואם אינה נהנית באכילתה ומנעה מותר שלא הקפידה תורה אלא הנאתה וסתם דיש לאו בתרומה ומעשר משתעי קרא דאין תרומה ומעשר סתם אלא מן המירוח ואילך כדכתיב כדגן מן הגורן אבל בדמאי וגידולי תרומה עובר דדבר תורה חולין גמורין הן:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות שכירות י״ג, מתוך הלכות שכירות שבספר משפטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות שכירותכל הרמב״ם