קרית ספר · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק כ״א
א׳
מצות רלא לשפוט השופט בצדק דכתיב בצדק תשפוט עמיתך וזהו השויית ב' בעלי דינים בכל דבר וכדמייתי פרק שבועת העדות וקרא הכי משמע לשון צידוק והשויית שניהם דאלו לעניין הטיית הדין הא כתיב לא תטה משפט ובעלי דינין בעמידה בשעת גמר דין דכתיב וישב משה לשפוט את העם ויעמד העם דמשמע בשעת משפט דהיינו גמר דין יעמדו ל"א משום דעדים כגמר דין דמי וכתיב ועמדו שני האנשים כדאיתא התם ועדים לעולם בעמידה כדאמר עולא התם דף ל' משום דכתיב ועמדו שני האנשים דהיינו עדים שהם שנים דאלו בעלי דינין שנים באים לדין ולא ג' לא היה לו לכתוב אלא ועמדו האנשים אלא שרמז בכאן לעדים ות"ח מושיבים אותם בין בדין בין בעדות דעשה דכבוד תורה עדיף דכתיב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח וכדמייתי נמי התם. מקדימין דין היתום לדין האלמנה דכתיב שפטו יתום ריבו אלמנה ודין אלמנה קודם לדין ת"ח אף על גב דאית ביה עשה דכבוד תורה לא קדים ליתום ולאלמנה. ואשה קודמת לאיש שבשתה מרובה.
ז׳
אסור לדיין לשמוע דברי בעל דין חברו דכתיב מדבר שקר תרחק כדאיתא התם דף ל"א ובסנהדרין מפיק ליה משמוע בין אחיכם לדיין ולבעל דין דשמוע בין אחיכם משמע כשיהיו שניהם יחד שמעו דבריהם ולא זה בלא זה ומשמע נמי שמעו דברים בין אחיכם כשתהיו שניכם משמע: אזהרת שלג שלא לישא שמע שוא והשומע מא' עובר בלא תעשה דכתיב לא תשא שמע שוא והתם דריש לא תשא ולא תשיא לדיין ולבעל דין ובכלל זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר לא ישמע מפי המתורגמן ונראה דעל שנים מתורגמין יכול לסמוך.
ט׳
צריך הדיין לשמוע ולשנות טענותיהם כדכתיב ויאמר המלך וגו' מניין לדיין שלא יעשה מליץ לדבריו דכתיב מדבר שקר תרחק ראה בעל דין מצטער להשיב יסייע אותו ויתיישב בדבר עד שלא יהיה מעורכי הדיינים:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק כ״א
ו׳
ודין (ה)אלמנה קודם ל[דין] ת"ח: נ"ב יצא לו לרבינו מהא דאמרו בפ"ק דשבת תחת ת"ח ולא תחת אלמנה דענויה קשה טפי לכן מקדימין דינה:
ז׳
אזהרה למקבל(י) לשון הרע כו': נ"ב מכילתא וערבי פסחים קי"ח:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כ״א, מתוך הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.