רמב״ם - הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק י׳

ספר שופטים · 9 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק י׳

הלכה א׳

אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת שֶׁהָיָה מִן הַמְזַכִּין אוֹ מִן הַמְחַיְּבִין לֹא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ אֶלָּא נָטָה אַחַר דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שמות כג ב) "וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁלֹּא תֹּאמַר בִּשְׁעַת מִנְיָן דַּי שֶׁאֶהֱיֶה כְּאִישׁ פְּלוֹנִי אֶלָּא אֱמֹר מַה שֶּׁלְּפָנֶיךָ:

הלכה ב׳

וּבִכְלַל לָאו זֶה שֶׁלֹּא יַחְזֹר הַמְלַמֵּד זְכוּת בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְלַמֵּד חוֹבָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג ב) "לֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁעַת מַשָּׂא וּמַתָּן. אֲבָל בִּשְׁעַת גְּמַר דִּין יֵשׁ לַמְלַמֵּד זְכוּת לַחְזֹר וּלְהִתְמַנּוֹת עִם הַמְחַיְּבִים:

הלכה ג׳

תַּלְמִיד שֶׁהָיָה מְזַכֶּה וּמֵת רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מְזַכֶּה בִּמְקוֹמוֹ:

הלכה ד׳

אָמַר אֶחָד יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת וְנִשְׁתַּתֵּק אוֹ מֵת קֹדֶם שֶׁיְּלַמֵּד זְכוּת וְיֹאמַר מֵאֵי זֶה טַעַם מְזַכֶּה הֲרֵי הוּא כְּמִי שֶׁאֵינוֹ:

הלכה ה׳

שְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ טַעַם אֶחָד אֲפִלּוּ מִשְּׁנֵי מִקְרָאוֹת אֵין נִמְנִין אֶלָּא כְּאֶחָד:

הלכה ו׳

וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין מַתְחִילִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת מִן הַגָּדוֹל שֶׁמָּא יִסְמְכוּ הַשְּׁאָר עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא יִרְאוּ עַצְמָן כְּדָאִין לַחְלֹק עָלָיו. אֶלָּא יֹאמַר כָּל אֶחָד דָּבָר הַנִּרְאֶה לוֹ בְּדַעְתּוֹ:

הלכה ז׳

וְכֵן אֵין פּוֹתְחִין בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת לְחוֹבָה אֶלָּא לִזְכוּת. כֵּיצַד. אוֹמְרִים לָזֶה שֶׁחָטָא אִם לֹא עָשִׂיתָ דָּבָר זֶה שֶׁהֵעִידוּ בּוֹ עָלֶיךָ אַל תִּירָא מִדִּבְרֵיהֶם:

הלכה ח׳

אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת מַעֲלִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן לַסַּנְהֶדְרִין. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו שׁוֹמְעִין לוֹ וְאֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאִם אֵין מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו אֵינוֹ יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֲפִלּוּ אָמַר הַנִּדּוֹן עַצְמוֹ יֵשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת שׁוֹמְעִין לוֹ וְעוֹלֶה לְמִנְיָן. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו:

הלכה ט׳

בֵּית דִּין שֶׁטָּעוּ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת וְחִיְּבוּ אֶת הַפָּטוּר וְגָמְרוּ דִּינוֹ לְחוֹבָה וְנִרְאֶה לָהֶם הַטַּעַם שֶׁיִּסְתְּרוּ בּוֹ אֶת דִּינוֹ כְּדֵי לְזַכּוֹתוֹ סוֹתְרִין וְחוֹזְרִין וְדָנִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ וּפָטְרוּ אֶת הַמְחֻיָּב הֲרִיגָה אֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ וְאֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁטָּעוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין הַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ. אֲבָל אִם טָעוּ בְּדָבָר שֶׁהַצְּדוֹקִין מוֹדִין בּוֹ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לְחוֹבָה. כֵּיצַד. אָמְרוּ הַבָּא עַל הָעֶרְוָה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ פָּטוּר וּפְטָרוּהוּ מַחֲזִירִין אוֹתוֹ וּמְמִיתִין אוֹתוֹ. אֲבָל אִם אָמְרוּ הַמְעָרֶה שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ פָּטוּר וּפְטָרוּהוּ אֵין מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

קרית ספר · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק י׳

א׳

אזהרת שכא שלא לנטות אחרי דברי חברו אלא שיאמר דבר הנראה לו בדעתו ועל זה נאמר לא תענה על ריב לנטות מפי השמועה למדו שלא תאמר בשעת מנין די שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך ודרשינן לא תענה על ריב על רב דהכי כתיב בלא יו"ד ומשמע לא תחלוק על מופלא של ב"ד הילכך לא מתחלינן מיניה דילמא חזי ליה חובה ולא פלגא עלויה ולהכי מתחילין מן הצד ובכלל זה שלא יחזיר המלמד זכות בדיני נפשות ללמד חובה דסברא היא דבעינן והצילו ומתוך שאתה אומר לו שלא לחזור הוא מחזר אחר ראיות להעמיד דבריו ושמא ימצא ראיות נכונות אבל בשעת גמר דין שכבר חיזר על כל צדדין ונראה לו שאין דבריו נכונים חוזר ומלמד חובה. תלמיד שהיה מזכה ומת רואין אותו כאלו הוא חי במקומו דהשתא מיהא לא הדר ביה. ב' שאמרו טעם א' מב' מקראות אין (נאמנין) [נמנין] אלא כאחד כדילפינן התם דף ל"ד דאמר קרא אחת דבר אלהים שתים זו שמענו מקרא אחד יוצא לכמה טעמים ואין טעם אחד יוצא מכמה מקראות והכי משמע אחת דבר אלהים שתים זו שמענו אבל שתים לא דבר אלהים לשמוע אחת.

ז׳

אין פותחין בדיני נפשות לחובה אלא לזכות כדתנן התם דף ל"ב ואמרינן בגמרא דאמרינן ליה אי לא קטלת לא תדחל ותניא נמי הכי אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית הנקי תחלת התנאי לזכות מכאן שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות ומדיליף פתיחת הזכות מהכא היינו אי לא קטלת לא תדחל כאביי ורבא. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה משתקין אותו יש לי ללמד זכות מעלין אותו דלזכות הכל מלמדין כדתנן התם ואפילו אינו מן הסנהדרין וכדאמ' רב פפא בגמרא ודרשינן התם מנין לאחד מן התלמידים שאמר יש לי ללמד עליו חובה שאין שומעין לו ת"ל אחד לא יענה בנפש למות למות הוא דאינו עונה הא לזכות עונה ואפילו הנדון עצמו אמר יש לי ללמד על עצמי זכות שומעין לו כדתנן פרק היו בודקין.

ט׳

ב"ד שטעו בדבר שאין הצדוקין מודים בו וחייבו את הפטור ונראה להם לסתום הדין חוזרין ודנין אותו אבל אם פטרו את המחוייב אין סותרין את דינו כדתנן פרק אחד דיני ממונות דף ל"ב וילפינן התם מנין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות שמחזירים אותו ת"ל נקי אל תהרוג משמע נקי מן החטא אף על פי שנתחייב בדין ומנין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג דמשמע צדיק שנצטדק בדין ואף ע"פ שאינו נקי וכדאמרי' התם דל"ג:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק י׳

א׳

מפי השמועה למדו וכו': נ"ב תוספתא פרק ג':

ב׳

ובכלל לאו זה וכו' שנאמר לא תענה על ריב וכו': נ"ב כן מפרש המכילתא, אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות עיי"ש, מראה הפנים פ"ד ה"ז, ועיין ירושלמי שם לא תענה אפילו אחרי מאה, ובמראה"פ שלא תנטה אחרי דבריהם של מאה אפילו עי"ש ודוק:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם י׳, מתוך הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כל הרמב״ם