רמב״ם - הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק א׳

ספר שופטים · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם · פרק א׳

הלכה א׳

מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה לְמַנּוֹת שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יח) "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". שׁוֹפְטִים אֵלּוּ הַדַּיָּנִים הַקְּבוּעִין בְּבֵית דִּין וּבַעֲלֵי דִּינִין בָּאִים לִפְנֵיהֶם. שׁוֹטְרִים אֵלּוּ בַּעֲלֵי מַקֵּל וּרְצוּעָה וְהֵם עוֹמְדִים לִפְנֵי הַדַּיָּנִין הַמְסַבְּבִין בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת וְעַל הַחֲנֻיּוֹת לְתַקֵּן הַשְּׁעָרִים וְהַמִּדּוֹת וּלְהַכּוֹת כָּל מְעַוֵּת וְכָל מַעֲשֵׂיהֶם עַל פִּי הַדַּיָּנִים וְכָל שֶׁיִּרְאוּ בּוֹ עִוּוּת דָּבָר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְדָנִין אוֹתוֹ כְּפִי רִשְׁעוֹ:

הלכה ב׳

אֵין אָנוּ חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בָּתֵּי דִּינִים בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר אֶלָּא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. אֲבָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ אֵינָן חַיָּבִין לְהַעֲמִיד בֵּית דִּין בְּכָל פֶּלֶךְ וּפֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז יח) "תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ":

הלכה ג׳

כַּמָּה בָּתֵּי דִּינִין קְבוּעִין יִהְיוּ בְּיִשְׂרָאֵל וְכַמָּה יִהְיֶה מִנְיָנָן. קוֹבְעִין בַּתְּחִלָּה בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בַּמִּקְדָּשׁ. וְהוּא הַנִּקְרָא סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה. וּמִנְיָנָם שִׁבְעִים וְאֶחָד. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא טז) "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל" וּמשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא טז) "וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ" הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. הַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכֻלָּן מוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ רֹאשׁ עֲלֵיהֶן וְהוּא רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה וְהוּא שֶׁקּוֹרִין אוֹתוֹ הַחֲכָמִים נָשִׂיא בְּכָל מָקוֹם וְהוּא הָעוֹמֵד תַּחַת משֶׁה רַבֵּנוּ. וּמוֹשִׁיבִין הַגָּדוֹל שֶׁבַּשִּׁבְעִים מִשְׁנֶה לָרֹאשׁ וְיוֹשֵׁב מִימִינוֹ וְהוּא הַנִּקְרָא אַב בֵּית דִּין וּשְׁאָר הַשִּׁבְעִים יוֹשְׁבִין לְפָנָיו כְּפִי שְׁנֵיהֶם וּכְפִי מַעֲלָתָם. כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה יִהְיֶה קָרוֹב לַנָּשִׂיא מִשְּׂמֹאלוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ. וְהֵם יוֹשְׁבִין בִּכְמוֹ חֲצִי גֹּרֶן בְּעִגּוּל כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַנָּשִׂיא עִם אַב בֵּית דִּין רוֹאִין כֻּלָּן. וְעוֹד מַעֲמִידִין שְׁנֵי בָּתֵּי דִּינִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה אֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה וְאֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת. וּמַעֲמִידִין בְּכָל עִיר וָעִיר מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים אוֹ יוֹתֵר סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה וְיוֹשֶׁבֶת בְּשַׁעַר הָעִיר שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ה טו) "וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט". וְכַמָּה יִהְיֶה מִנְיָנָם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים וְהַגָּדוֹל בְּחָכְמָה שֶׁבְּכֻלָּן רֹאשׁ עֲלֵיהֶן וְהַשְּׁאָר יוֹשְׁבִין בְּעִגּוּל כְּמוֹ חֲצִי גֹּרֶן כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הָרֹאשׁ רוֹאֶה אֶת כֻּלָּן:

הלכה ד׳

עִיר שֶׁאֵין בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים מַעֲמִידִין בָּהּ שְׁלֹשָׁה דַּיָּנִים שֶׁאֵין בֵּית דִּין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בָּהֶן רֹב וּמִעוּט אִם הָיְתָה בֵּינֵיהֶן מַחְלֹקֶת בְּדִין מִן הַדִּינִין:

הלכה ה׳

כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ שְׁנֵי חֲכָמִים גְּדוֹלִים אֶחָד רָאוּי לְלַמֵּד וּלְהוֹרוֹת בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְאֶחָד יוֹדֵעַ לִשְׁמֹעַ וְיוֹדֵעַ לִשְׁאל וּלְהָשִׁיב אֵין מוֹשִׁיבִין בָּהּ סַנְהֶדְרִין אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲלָפִים מִיִּשְׂרָאֵל:

הלכה ו׳

סַנְהֶדְרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנַיִם אֵלּוּ אֶחָד רָאוּי לִשְׁמֹעַ וְאֶחָד רָאוּי לְדַבֵּר הֲרֵי זוֹ סַנְהֶדְרִין. הָיוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ בֵּינוֹנִית. הָיוּ בָּהּ אַרְבָּעָה יוֹדְעִים לְדַבֵּר הֲרֵי זוֹ סַנְהֶדְרִי חֲכָמָה:

הלכה ז׳

כָּל סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה מוֹשִׁיבִין לִפְנֵיהֶן שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בְּכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה אִישׁ. שׁוּרָה רִאשׁוֹנָה קְרוֹבָה לַסַּנְהֶדְרִין. וְשׁוּרָה שְׁנִיָּה לְמַטָּה הֵימֶנָּה. וּשְׁלִישִׁית לְמַטָּה הֵימֶנָּה. וְכָל שׁוּרָה וְשׁוּרָה יוֹשְׁבִין בָּהּ לְפִי מַעֲלָתָן בְּחָכְמָה:

הלכה ח׳

אִם נֶחְלְקוּ הַסַּנְהֶדְרִין וְהֻצְרְכוּ לִסְמֹךְ אֶחָד לְהוֹסִיף עַל מִנְיָנָן סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה גָּדוֹל שֶׁבָּהּ וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבְּשׁוּרָה שְׁנִיָּה בָּא וְיוֹשֵׁב בְּסוֹף שׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה כְּדֵי לְמַלְּאוֹת חֶסְרוֹנָהּ וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁית בָּא וְיוֹשֵׁב בְּסוֹף שׁוּרָה שְׁנִיָּה. וּבוֹרְרִין לָהֶן אֶחָד מִשְּׁאָר הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בְּסוֹף שׁוּרָה שְׁלִישִׁית. וְכֵן אִם צָרְכוּ לִסְמֹךְ שֵׁנִי אוֹ שְׁלִישִׁי עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הֵם עוֹשִׂים:

הלכה ט׳

כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סַנְהֶדְרִין יִהְיוּ שָׁם שְׁנֵי סוֹפְרֵי דַּיָּנִים עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם אֶחָד מִן הַיָּמִין וְאֶחָד מִן הַשְּׂמֹאל. אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּים:

הלכה י׳

וְלָמָּה אֵין [מַעֲמִידִין] סַנְהֶדְרִין אֶלָּא בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מֵהֶן סַנְהֶדְרִין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה וַעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת. וּשְׁנֵי סוֹפְרִים וּשְׁנֵי חַזָּנִים וּשְׁנֵי בַּעֲלֵי דִּינִין. וּשְׁנֵי עֵדִים וּשְׁנֵי זוֹמְמִין. וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין. וּשְׁנֵי גַּבָּאֵי צְדָקָה וְעוֹד אֶחָד כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה לְחַלֵּק צְדָקָה. וְרוֹפֵא אֻמָּן. וְלַבְלָר. וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. הֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים:

קרית ספר · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק א׳

א׳

מצות רכב למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך דכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כדאמ' פ"ק דסנהדרין דף ט"ו ת"ר מנין שמעמידין שופטים לישראל ת"ל שופטים תתן שוטרים לישראל מניין ת"ל שוטרים תתן שופטים ושוטרים לכל שבט ושבט מנין ת"ל לשבטיך לכל עיר ועיר מנין ת"ל בכל שעריך ושוטרים הם גוליירין החובטים במקלות על פי השופטים לכל מי שאינו שומע ותנן ספ"ק דמכות סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ובגמרא מנא הני מלי דת"ר והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגת בארץ ובח"ל אם כן מה ת"ל בשעריך בשעריך אתה מושיב בתי דינין בכל פלך ובכל עיר ובח"ל אתה מושיב בכל פלך שהיא הפרכיא ואי אתה מושיב בכל עיר.

ג׳

קובעין בתחלה בית דין הגדול במקדש כדגרסינן במכילתא ולא תעלה וגו' ואלה המשפטים וגו' ומצינו למדין שבסנהדרין באין בצד המזבח ומנינם ע"א כדתנן פ"ק דסנהדרין מדכתיב אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן דאמר קרא והתיצבו שם עמך עמך ואת בהדיהו כדכתיב ונשאו אתך במשא העם אתך ואת בהדיהו. הגדול בחכמה והוא הנשיא וכו' העומד במקום משה רבינו וכל הגדול בחכמה קרוב לנשיא מימינו ומשמאלו ומעמידין בפתח העזרה ובפתח הר הבית בית דין של כ"ג ומעמידין בכל עיר ועיר מישראל ב"ד של כ"ג בשער העיר כדכתיב בכל שעריך וכתיב והציגו בשער משפט.

ה׳

כל עיר שאין בה ב' חכמים גדולים אחד ראוי ללמד ולהורות בכל התורה כולה ואחד יודע לשמוע ולשאול ולהשיב אין מושיבין בה סנהדרין כדאיתא סוף פרק קמא דסנהדרין:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק א׳

א׳

והם כו' לתקן השערים והמדות כו': נ"ב יעוין לעיל הלכות גניבה פרק ח' הלכה כ'.

ב׳

אבל בחוצה לארץ כו': נ"ב ולדברי ר"ש דדריש גבי בכורים אשר ד' אלהיך נותן לך פרט לעבר הירדן שנטלו מעצמן יעוין ספרי וירושלמי בכורים פ"א, וכאן כתוב והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך, יתכן דגם הכא דריש כן דבעבר הירדן לא היו מעמידין בכל עיר ועיר. ולקמן בהלכות מלכים גבי בני נח כתב רבינו דחייבים בכל פלך כו' ולא כגירסא דילן בכל עיר ודוק:

ג׳

קובעין בתחלה ב"ד הגדול במקדש: נ"ב לשון מכילתא פרשה משפטים, נמצינו למידין שסנהדרין באין בצד מזבח וכו' יעו"ש:

ז׳

לפי מעלתן בחכמה: נ"ב פרק יש נוחלין בישיבה הלך אחרי חכמה:

ט׳

ואחד כותב דברי המזכים: אזיל לטעמיה לפי מה שפירש בפירוש המשנה דבזה פליגי ר' יהודה ורבנן, דר' יהודה סובר דבעי שני עדים על דברי הדיין. והנהי טעמא דרבנן דלהכחשה שיאמר מטעם אחר זכיתי או מטעם זה חייבתי ואינו צריך להלנת דין לא חיישינן רק דליבא דאינשי אינשי וישכח בברור מאיזה טעם זיכה או חייב, וצריך להזכירו וכי מדכרי ליה מידכר, א"כ דומה זה למה דפליגי רב הונא ור' יוחנן בריש פ"ב דכתובות אם בעי שיזכור מעצמו או אפילו אם זוכר מתוך הכתב מועיל, וכן כתב לקמן פרק ח' מעדות הלכה ב', ועיין שם בתוס' שהביאו דירושלמי מפרש דפליגי רבנן ורבי שם אם זה הוי זכירה שמזכירו השטר יעו"ש, לכן סבר ר' יהודה דבעי שיכתבו שני סופרים דברי המזכין שיהיו שני עדים על כל דבריו של כל אחד. אולם לא אמרו בדנ"פ שיהיו מזכירין הדין ע"פ הכתב רק כדי הלנת הדין למחר, אבל לדונו מערב שבת ולגמור דינו אחר שבת ביום א', דיש שני ימים בין הכתיבה לגמרי דין חשו שמא ישכחו ואף כי הכתב יהא מכירן לא סמכו ע"ז לדיני נפשות לכן דתו דינו אחר שבת ואין דנין בע"ש, וכמו שאמרו בפרק אחד ד"מ דף ל"ה נדייניה במעלי שבתא ונגמריה בחד בשבתא מינשו טעמייהו, אף ע"ג דשני סופרי הדיינין כותבין כו' נהי דבפומא כתבין ליבא דאינשי אינשי, ופירושו דהכתב יהא מזכירו אבל לא ברור, ואפילו לר' יהודה דשנים כתבו, גם הסופרים ישכחו והדיין עמהם ויזכרו מתוך הכתב, ובזמן גדול לא סמכו לדיני נפשות וכמש"כ רבינו שם וקל הוא שהקילו בדנ"מ שאף עפ"י ששכח הדבר מכמה שנים כו', דייקא בדיני ממונות לא בדיני נפשות, ועיין כס"מ שם שבהא דיבמות מיירי אפילו נזכרין מתוך שטר יעו"ש דהוי כדנ"פ, ודוק כי כ"ז דלא כשיטת רש"י ז"ל, גם בהך דבפומא כותבין כו' יעו"ש היטב:

י׳

ולמה אין סנהדרין אלא בעיר שיש בה ק"כ כו': בגמרא שנינו תניא רבי אומר מאתים ושבעים ושבעה, וע"ז איתמר בירושלמי מאי טעמא [דרבי] כצ"ל והוא שיהא שם שנים עשר סנהדרין של שנים עשר שבטים, פירוש דשנים עשר פעמים שלשה ועשרים עולה רע"ו, וא"כ כי יהיה מושב כל הדיינין כאחד יהיה ב"ד שקול ומוסיפין עוד אחד והוי מאתים ושבעים ושבעה, וזה טעמא דרבי, והך דרבי הוא בתוספתא ונשמטה בירושלמי, ובגמרא דידן טעם אחר משום דמוסיפין יעו"ש, ואולי אסמכיה אקרא שופטים כו' תתן לך בכל שעריך כו' לשבטיך, שהשער יהיה ראוי למנות אנשים במספר כמו מנין שופטים לשבטיך היינו לכל שבט ושבט סנהדרין של כ"ג, ובס"ה עולה רע"ו כמו שבארתי, ונכון:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם פרק א׳

א׳

מצות עשה של תורה למנות שופטים ושוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, שופטים אלו הדיינים הקבועין בבית דין ובעלי דינין באים לפניהם, שוטרים אלו בעלי מקל ורצועה והם עומדין לפני הדיינין המסבבין בשווקים וברחובות ועל החנויות לתקן השערים והמדות ולהכות כל מעוות, וכל מעשיהם ע"פ הדיינים, וכל שיראו בו עוות דבר מביאין אותו לבית דין ודנין אותו כפי רשעו. מצות עשה של תורה וכו' כתב הכ"מ ברייתא פ"ק דסנהדרין דיליף מקרא שופטים ושוטרים, שמעמידין שופטים ושוטרים לכל עיר ועיר, ודע דהתם יליף מקרא שמעמידין שופטים ושוטרים לכל שבט ושבט, וצריך טעם למה השמיטו רבינו עכ"ל, ועיין בלח"מ שהקשה עוד מדברי הרמב"ם פ"ה הל' א' שכתב ואין עושין סנהדרי קטנה לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר אלא על פי בית דין של שבעים ואחד, והאריך הלח"מ בזה. ונראה דיש חילוק בין דין ב"ד ובין דין סנהדרי קטנה דהתוס' שם בסנהדרין דף ט"ז שהביא הכ"מ כתבו במה דקתני שופטים לכל שבט ושבט וז"ל, אם יש בעיר אחת מב' שבטים עושין ב' סנהדראות, אבל יש לומר דזה הוא חידש רשב"ג שם דאמר מצוה בשבט לדון את שבטו, ומוכח דת"ק לא סבר הכי, אבל במתני' הא תנן אין עושין סנהדריות לשבטים אלא ע"פ ב"ד של שבעים ואחד, לכן יש לומר דאין צריך ב"ד אלא בכל עיר ועיר, ומה דתניא בדף נ"ו וכתב כן הרמב"ם להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, פלך הוא מקום קיבוץ שבאים לשם בני העיירות לסחור זה עם זה, אבל לכל שבט ושבט אם יש שני שבטים בעיר אחת כמו שפירשו התוס' זה חידש רק רשב"ג דצריך שם ב' בתי דינים, אבל ת"ק לא סבר הכי, אלא דמ"מ כל שבט צריך שיהי' לו באיזה מקום שהוא קבוע ב"ד וסנהדרין שיוכלו בני השבט אם רוצים לדון אצל סנהדרין של שבטם לדון שם, ונמצא דאם שבט זה מפוזר בין השבטים ואין לו מקום קבוע שיהי' שם ק"כ מאותו השבט שבפחות מזה אין עושים סנהדרין, ויהי' נמצא ששבט זה אין לו, סנהדרין כלל, בזה אמרה תורה לשבטיך, שכל שבט צריך שיהי' לו סנהדרין באיזה מקום, אבל אם יש באיזה מקום סנהדרין של שבט זה, לא איכפת לו אם השבט מפוזר בין השבטים, וברוב המקומות שהוא מפוזר הוא מיעוט והסנהדרין הם משבט אחר, דלא קיי"ל בזה כרשב"ג, ולכן לא כתב כאן הרמב"ם דכל שבט צריך שיהי' לו סנהדרין שהי' משמע בכל המקומות שנמצאין בני השבט אף שיש שם סנהדרין משבט אחר, וסמך על זה שכתב בפ"ה דעכ"פ אנו יודעים משם שבכל שבט צריך שיהי' באיזה מקום שהוא סנהדרין. -השמטות מגליונות- במה שהבאתי קושית הכ"מ והלח"מ בזה שהשמיט הרמב"ם הדין שצריך להעמיד שופטים לכל שבט ושבט, ועוד דהרמב"ם כתב בפ"ה ואין עושין סנהדרי' קטנה לכל שבט ושבט אלא עפ"י ב"ד של ע"א ומבואר דמעמידין בי"ד לכל שבט, ובארתי דבמה שאמרו שופטים לכל שבט ושבט כ' התוס' אם יש מב' שבטים בעיר אחת עושין ב' סנהדרין והנה זה הוא רק לרשב"ג אבל ת"ק לא סבר הכי והדין לת"ק הוא רק להעמיד מכל שבט באיזה מקום שהוא אבל אם היה השבט מפוזר ולא היו לו במקום אחד ק"כ אין דין שיעשה ב"ד משבט זה ולכן לא כתב הרמב"ם דכל שבט צריך שיהיו לו סנהדרין שהיה משמע דבכל המקומות שנמצאין בני השבט צריך לעשות ב"ד וזה אינו וסמך על מש"כ בפ"ה דמבואר דכל שבט צריך שיהיו לו ב"ד עכ"פ, וע"ז העיר חתני הגאון מהרי"מ שליט"א דעדין קשה דלמה לא הביא הרמב"ם הדין שצריך למנות י"ב סנהדרין לכל שבט ושבט באופן דלא נטעה לומר דבכל מקום דנמצא מבני השבט צריך ב"ד מאותו שבט. ונראה דבמה שמשמע מדברי שעכ"פ צריך למנות ב"ד מכל שבט משום דדרשינן שופטים לשבטיך נראה דאינו מוכרח דבאמת אם יהיה השבט מפוזר כ"כ עד שלא יהיה בשום מקום ק"כ מאותו שבט באמת אין דין שימנו סנהדרין מבני שבטם, ומה דדרשינן לשבטיך שופטים לכל שבט זהו רק אם יש ק"כ במקום קבוע ולכן מבואר מה דלא כתב הרמב"ם שצריך למנות ב"ד לכל שבט דבאמת אינו מוכרח שיהיה חיוב ורק אם נמצאים ק"כ במקום אחד. ובמש"כ הלח"מ כאן דפלך ופלך ושבט חדא מילתא היא ומשום דא"י נחלקה לשבטים לכן כל מלכות שבט אחד נקרא פלך הקשה חתני הגרי"מ דלפי הנחה זו דאין כלל דין דחוץ מלהושיב ב"ד בכל עיר יש להושיב בערי המחוז ב"ד נוספים א"כ איך יפרש בדברי הרמב"ם בהל' ב' דבחו"ל אין חייבין להעמיד ב"ד בכל פלך דמה ענין חו"ל לפלך כיון דכונתו בפלך לשבט ומשום דא"י נחלקה לשבטים.

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם א׳, מתוך הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם כל הרמב״ם