רמב״ם - הלכות פסולי המוקדשין · פרק ז׳

מליקתן פסולה. זבחים ס"ח א'. אינו כנבלת וכו' שם. ומדלא הוציא זר מן הכלל מבואר דס"ל דמליקת זר אינו מטמא בבית הבליעה וכר"י דס"ל הכי שם ע"ב והלכה כר"י לגבי רב ותניא כוותיה שם ס"ט א' יעו"ש. ודע כי בתוספתא שם פ"ז איתא וז"ל מלק הזר ומלק הפסול מטמאין בבית הבליעה הפגול והנותר אינן מטמאין בבית הבליעה מפני שלא היה פסולן בקדש עכ"ל נ"ל כי ט"ס הוא ועוד דהא בפסול כו"ע לא פליגי דלא מטמא בגדים בבית הבליעה לכן נ"ל דכצ"ל מלק הזר מלק הפסול הפגול והנותר אינן מטמאין בבית הבליעה וכו' וזהו הברייתא המובא בש"ס דתניא כוותיה דר' יוחנן ומשמע דגם בע"מ נמי אין מטמא ועיין תוס' ס"ט א' ד"ה ולטעמיך. מלק בלילה. שם ס"ח א' ועיין לח"מ כאן ועיין מש"כ לעיל פ"ג ה"ו. חולין בפנים וכו'. שם במשנה וצ"ע אמאי לא כתב בקדשים בין בפנים בין בחוץ כדאיתא שם ס"ט א' ועיי"ש בתוס' ד"ה לאתויי וכו' ושם ס"ח ב' בד"ה אמר רב וכו' ויש לעיין בזה.

תורים שלא וכו'. שם ס"ח ב' במשנה. ושנסמית עינה וכו'. היינו שנחטטה לגמרי ועיי"ש בתוס' ד"ה ושנסמית וכו'. זה הכלל וכו'. שם ס"ח ב' במשנה.

ונמצאת טרפה וכו'. שם ס"ט א' ב' איפלגי בה תלתא תנאי ר' מאיר ס"ל מליקתה מטהרת טרפה מטומאתה ור' יהודה ס"ל דאף שחיטתה אינה מטהרת מידי טומאתה ורבי יוסי ס"ל דמליקתה אינה מטהרת ושחיטתה מטהרת מידי נבלה (וכן הובא שם נ' ב') והלכה כר' יוסי וכמו שפסק רבינו בפי' המשניות שם. שמלק בסכין. שם ס"ח א' במשנה ושם ב' בגמרא. חולין בפנים וכו'. שם ס"ח א' וס"ט א'. כשר למזבח. עי' תוס' זבחים ס"ח ב' ד"ה אמר וכו' בהג"ה שם ושם ס"ט א' ד"ה לאתויי וכו' ושם פ"ד ב' ד"ה ומוציא וכו' בהג"ה שם יעו"ש ועיין מש"כ בזה לעיל פ"ג ה"ו יעו"ש היטב.

הנרבע והמוקצה וכו'. שם פ"ה ב' ויבמות פ"ג ב' בכורות מ"ב א' ותוספתא זבחים פ"ז (ויש שם ט"ס בדברי ר"א וכצ"ל ר"א אומר טומטום ואנדרוגינוס אין מטמאין בגדים בבית הבליעה שהיה ר"א אומר כל מקום שנאמר זכר ונקבה אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם ועוף הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה אין אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהן כצ"ל וכ"ה ביבמות שם ובבכורות שם ועיין בתו"כ ויקרא פ"ז פרשה ו' וע' מש"כ בפ"ג מהל' איסורי מזבח ה"ו יעו"ש היטב. במעשה הקרבנות. פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ו. ועולת העוף וכו'. לעיל פ"ו שם ה"ב.

למעלה פסולה וכו'. זבחים ס"ו א' קינין פ"א מ"א והיינו דוקא בהזייתה עשאה למעלה אבל אם מלקה למעלה כשר כדאיתא לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ט וכ"ה בש"ס וכ"כ מרן. כמעשה עולה. היינו ר"ל שמיצה וכ"ש הוא מהא דלעיל וכתב זה משום סיפא דכתב בהלכה ט' דאפ"ה אין מטמאין בבית הבליעה וכצ"ל במשנה התם (ובאמת שם אין הכרח בזה דהתם לא תני בכה"ג דלשון רבינו יעו"ש).

שעשאה למטה. שם בזבחים ובקינים. מלק סימן וכו'. כ"ה ש"ס מפורש בחולין כ"ט ב' דבעולה מלק בה סימן אחד למעלה וסימן אחד למטה פסולה דעביד בה מעשה חטאת העוף יעו"ש ומתוך כך תמיה לי על מש"כ התוס' יו"ט כאן (בד"ה עשאה למטה וכו') וז"ל ואפילו מליקה בלבד שעשאה למטה נראה דפסולה וכו' יעו"ש וקשה למה תלה הדבר בנראה הא ש"ס מפורש דאף בסימן אחד למטה פסולה ונראה ממנו דאשתמיטתיה ג"כ דברי רבינו דכאן. ולכאורה יש עוד ראיה לזה הדין מהא דאיתא בזבחים ס"ז א' עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת נמשך והוי חטאת ומסקינן שם ס"ח א' דאינו מועיל רק לצאת ממעילה ולא לאכשורה יעו"ש אלמא דבסימן אחד למטה נעקר שם עולה ממנו אבל באמת אין משם שום ראיה דהתם מיירי שעשה לגמרי כמעשה חטאת שלא מלק רק סימן אחד והזה דמה למטה אבל אה"נ אם מלק סימן אחד למטה והשני מלק מלמעלה ומיצה כדין עולה לשם עולה לא מוכח מידי משם ואדרבא מלשון רש"י התם משמע דלהכי נעקר שם עולה ממנו דקדשים שם חטאת עלה עד לא חלה עלה שם עולה פסולה יעו"ש היטב ומשמע מזה דבסימן אחד למטה אכתי לא חל עלה שם עולה פסולה ובאמת דברי רש"י הללו צ"ע קצת מהסוגיא דחולין הנ"ל דמשם מבואר דתיכף כשמלק סימן אחד למטה נעשה עולה פסולה אמנם בתוס' שם ד"ה ועולת העוף וכו' מבואר כדברי רבינו שכתב שם וז"ל וי"ל שהמליקה מושכתו ובסימן ראשון ליכא פסול של עולה דנימא שתמשך ותיהוי חטאת וכו' משמע מזה דאדרבא דהא דנעשה פסול בעולה זהו הגורם להמשך להיות חטאת יעו"ש וכ"כ עוד שם ס"ו ב' בד"ה דשני וכו' יעו"ש היטב וזה שלא כרש"י והבן ויש עוד לעיין בזה ועיין בסוף הפרק מש"כ עוד מזה. כמליקת עולה. היינו במיצוי והבדלה. כמעשה חטאת. היינו שלא הבדיל או שהזה ואף דבש"ס שם ס"ו ב' מוקי הך בבא דשני במיצוי היינו כי היכי דלא תיקשי אמאי נקט ומועלין בו אמנם רבינו דלא הזכיר כאן מדין מעילה אה"נ דמיירי לענין שני במליקה נמי ופשוט. והא דשני במיצוי צ"ל דלא מיצה כלל רק הזה לחוד ועיי"ש בתוס' ד"ה ואלא במיצוי וכו' (שם ע"ב) יעו"ש היטב אמנם התוס' לא כתב זה רק למ"ד מיצוי חטאת העוף לא מעכב ורבינו פסק לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ז דמיצוי מעכב וצ"ל דס"ל כתירוץ קמא דתוס' דאפילו הזה ומיצה אח"כ מיקרי זה שינוי לגבי עולה א"נ יפרש הסוגיא אליבא דמ"ד מיצוי לא מעכב והוא מיירי כאן משינוי מליקה. אבל זה דחוק דא"כ איך יפרנס רבינו סוגיא זו למ"ד מיצוי מעכב איך יתרץ קושיא זו לכן נ"ל דאפשר ס"ל כתנא קמא דאפילו אי מיצה אח"כ מ"מ מיקרי זה שינוי לגבי עולה או דאפילו לא מיצה אח"כ רק הזה לחוד מ"מ מיקרי זה מעשה חטאת אע"ג דלא עשה מעשה הכשר חטאת לגמרי מ"מ נפק מידי עולה בתרתי במה שעשה למטה וג"כ הזה ויש לעיין בזה. ודע הא דפריך הש"ס שם דשני במאי אילימא דשני במליקה מדקתני סיפא וכולן אין מטמאין בבית הבליעה ומועלין בהן נימא דלא כרבי יהושע וכו' יעו"ש היטב נ"ל דה"פ מדקאמר וכולן שעשאן למטה כמעשה כולן פסולה וקאמר דמועלין בהם ומשמע דקאי אף אעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת דאל"ה הו"ל לומר חוץ מחטאת העוף וחוץ מעולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת לדברי רבי יהושע אבל עכשו משמע דכו"ע מודים בזה דעשאה למטה כמעשה כלם דמועלין בה ואם נימא דבכלל זה הוא שעשאה למטה ומלק שלא בהבדלה כמעשה חטאת ולשם חטאת א"כ אין מועלין לרבי יהושע אלא ודאי הכא לא מיירי כלל מהא דשינה במליקה והא דקתני עשאה למטה כמעשה כולם פסולה ומועלין בה היינו ע"כ דשינה במיצוי ולא מיירי הכא כלל משינה במליקה ובשינה במליקה ועשה למטה לשם חטאת תני לבבא בפ"ע מחלוקת ר"א ור"י. כן נראה לענ"ד בזה ומיושב היטב תמיהת התוס' שם בד"ה דשני במליקה וכו' יעו"ש היטב ודוק (ואף דיש לדקדק דלמה ליה להקשות דסיפא ע"כ מיירי במליקה הו"ל להקשות אי במיצוי הא מבואר ברישא דלכו"ע מועלין בו מ"מ יש ליישב ויש לעיין בזה).

כמליקת עולה וכו'. היינו בין דמלק בהבדלה לדעת רבינו דקי"ל לעיל פ"ז מהל' מעשה הקרבנות ה"ו דאם הבדיל בחטאת פסול ובין דשני בהזאה ולא הזה רק מיצה כדאיתא התם בסוגיא יעו"ש היטב. וכ"ז מבואר שם ס"ו א' במשנה.

כמעשה חטאת וכו'. היינו או דשני במליקה שלא הבדיל או ששינה במיצוי וכאן לכו"ע מועלין בה אף דשני במליקה כיון שעשאה למעלה וכמש"כ התוס' שם ד"ה דשני במליקה וכו' וכל הדינים הללו מבוארין שם ס"ו א' במשנה.

מקום עשייתן וכו'. זה מבואר בהדיא במשנה שם ס"ו ב' ומרן כתב דזה נלמד מהמשנה ס"ח א' יעו"ש וא"צ לזה כי משנה מפורשת היא. שנתפגלה או וכו'. גם בזה כתב מרן דנלמד ממשנה ס"ח א' יעו"ש וא"צ לזה כי היא ברייתא מפורשת שם ס"ט א' ובתוספתא שם פ"ז והבאתיו לעיל ה"א.

על הספק וכו'. עיין פסחים כ"ח א' נזיר כ"ט א' תמורה ל"ד א' כריתות ז' ב' ח' א' כ"ב ב' כ"ה א' כ"ו ב' נדה כ"א ב' כ"ח א' נ"ד ב' ע' א' ערכין ח' ב'. ספק זבה וכו'. כתב מרן דוקא במחוסרי כפרה יש להביא חטאת העוף הבא על הספק לפי שאסור לאכול בקדשים אבל מטמא מקדש לא יעו"ש וה"ה נשבע שבועת ביטוי דלא וצ"ע מאי שנא מנזיר דמביא בספק חטאת העוף וכמבואר בנזיר נ"ט ב' וע"ע בהל' נזירות פ"י יעו"ש היטב אבל באמת לק"מ דהתם מיירי שמביא על טומאה ובלא זה הוא מעוכב לאכול בקדשים יעו"ש היטב והבן. והנה כללא דמילתא חטאת העוף הבא על הספק אינו אלא בדבר המחוסר כפרה בלי חטא אבל על החטא אינו מביא על הספק רק אשם תלוי ודוקא דבר שעל ודאי יש חטאת קבועה אבל דבר שעל ודאי אין מביא רק קרבן עולה ויורד אין מביא בספקו אשם תלוי כמבואר לקמן סי' קכ"ד סעיף א' יעו"ש היטב וע"ע לקמן פי"א מהל' שגגות ה"ב והובא כאן בלח"מ. (שוב מצאתי בס' שער המלך בפ"ב מהל' שחיטה ה"ב שהשיג על דברי רבינו יעו"ש ולפי מש"כ מיושב היטב בעזר ה') שוב ראיתי דזה טעות עיין בכריתות ח' ב' ובתוס' נזיר נ"ה ב' בד"ה אוכל בקדשים וכו' דנזיר טמא אינו מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא כפרתו יעו"ש ואפ"ל דשם הטעם בנזיר טמא כדי לתקוני גברא דהוי כמו מחוסר כפורים והבן ועיין בתוספתא דזבחים פ"ז וז"ל חטאת העוף הבא על הספק מטמא מספק ומטמא בבית הבליעה עכ"ל והטעם שהוא ספק נבלה ואמטו להכי אין נאכלת ג"כ כמש"כ רש"י. בהלכות שגגות. בפ"ח.

תעשה ודאית וכו'. כריתות כ"ב ב' כ"ו ב'. הזיית דמו וכו'. וכר' יוחנן שם כ"ו ב' ורב ור"י הלכה כר"י ואי משום דאיתא ברייתא כוותיה דרב ה"נ אי' כוותיה דר"י יעו"ש ובתוספתא ספ"ב דכריתות איתא וז"ל האשה שהביאה חטאת העוף על ספק לידתה ונודע לה שלא ילדה ה"ז חולין ותתננה לחברתה (צ"ל או תתננה לחברתה) ושילדה ודאי תעשנה ודאי שממין שמביאה על לא הודע מביאה על הודע. ממליקתה ונודע לה שמיצה דמה (צ"ל אם נמלקה נודע לה ממיצה דמה) כיפרה אסור באכילה משמיצה דמה כיפרה אסור בהנאה שעל הספק באה מתחלתה כיפרה ספקה והלכה לה עכ"ל ועיי"ש במפרש והיינו כרבי יוחנן.

הרי זה תקבר. כריתות כ"ה א' כ"ו ב' יעו"ש היטב. ומאי דאיתא בפסחים כ"ח א' ובתמורה ל"ד א' מחלוקת ר' יהודה ורבנן וס"ל לרבנן דתשרף היינו בשלא נודע לה שום דבר ופליגי בעיקר מצותה אי בעי שרפה או קבורה ובזה הלכה כרבנן. והנה כהתימי את הסימן הזה אמרתי לבאר עוד דבר אחד. והוא כי מהנראה מסוגיא דזבחים ס"ו ב' הא דאוקמינן שם הסיפא דמיירי דשני במיצוי דאל"כ לא אתי שפיר הא דאיתא שם וכולן מועלין בה והא בעולה שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אין מועלין בה לר' יהושע יעו"ש א"כ למאי דמוקמינן דשני במיצוי היינו הך דעשאה למטה במליקת שתי סימנין ובהבדלה שפיר כמעשה עולה רק דשני במיצוי ולא עביד מיצוי רק הזאה כמעשה חטאת ומ"מ הדין דאין מטמא בבית הבליעה אלמא דאף שמלק העולה למטה אין מטמא בגדים בבית הבליעה ומינה דה"ה אם עלה לא ירד וכמש"כ התוס' בריש מעילה ג' א' ד"ה חדא מגו וכו' יעו"ש היטב דשפיר אייתי ראיה רב יוסף מינה דה"ה לשחט קדשי קדשים בדרום יעו"ש היטב וזה דלא כמש"כ התוס' בזבחים פ"ד ב' (סד"ה הניתנין למעלה וכו' יעו"ש היטב) ובנדה מ"א א' (סד"ה הנתנין וכו') שכתב דמשום שחיטה לבדה לא חשיב פסולו בקדש ומייתי ראיה מהא דהכא דהא אוקמינן דשני במיצוי דמשמע דהמליקה היתה במקומה וכו' יעו"ש היטב ולפי מש"כ אין שום הכרח מזה דהא דאוקימנא דשני במיצוי היינו דווקא משום עשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת אמנם עשה למטה כמעשה עולה לשם עולה או עשה למטה כמעשה חטאת לשם עולה היינו שעשה המליקה למטה. ואף אם נימא דכל הבבא מיירי דשני במיצוי דזה פשוט דמיירי דהמליקה היתה למטה כדמשמע פשטא דמתניתין רק הא דקתני כמעשה חטאת אין הכוונה דמלקה למטה כמעשה חטאת אלא המליקה היתה כעולה ורק דשני במיצוי ועשה הזאה כמעשה חטאת ודוק היטב וברור הוא בעיני ורש"י פי' שם ס"ו ב' בד"ה אלא במיצוי וכו' אבל היכא דבמליקה לא שני ומולקה למעלה כמעשה עולה תו לא מושכה בשינוי דמיצוי שלא מיצה אלא הזה כדין חטאת וכו' יעו"ש היטב והיינו כמש"כ התוס' בזבחים ובנדה דמיירי שהמליקה היתה למעלה ורק ששינה במיצוי. אבל לא זכיתי להבין מי דחקו לזה ואי לא מסתפינא אמינא שט"ס הוא ברש"י וכצ"ל ומולקה למטה כמעשה עולה וכו' דוק והבן.

כל הפסולין לעבודה שמלקו מליקתן פסולה דאף על גב דשחיטה כשרה בזר מליקה פסולה דכתיב והקריבו הכהן אל המזבח ומלק ואין זר קרב לגבי המזבח ואף על פי שאותו העוף פסול אינו כנבלת העוף לטומאת בית הבליעה דאהני מליקתה דאם עלתה לא תרד לפי שנפסלה בקדש כרבי יוחנן לגבי רב ריש פרק חטאת העוף בזבחים דילפינן מבמה שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחלה דאין כיהון בבמה ומתניתין דקתני כל הפסולין לאיתויי זר ותניא נמי כותיה כדאיתא התם וכן אם מלק בלילה או ששחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינם כנבלה משנה שם שמאל ולילה וגו' אין מטמאין ובגמרא שמאל אית ליה הכשרה ביום הכפורים דכהן נוטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו ולילה דאשכחן לה הכשרא באיברים ופדרים שחיטת חולין בפנים דכתיב והנפש אשר תאכל נבלה וטרפה ומיתוקמא האי קרא בנבלת עוף טהור והאי טריפה קרא יתירא הוא למדרש ביה הכי מה טרפה דשוה בפנים כבחוץ דכאן וכאן היא אסורה אף נבלה דכתיב הכא היא כטרפה דמטמאה בפנים ובחוץ יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ אין מטמאים דחולין שחוטין בחוץ אין מטמאין ולא שוו בפנים כבחוץ וקדשים אע"ג דאידי ואידי בין חוץ בין פנים פסולים נינהו אפילו הכי כיון שהועילה שחיטת חוץ לחייבו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן מדכתיב או אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה שמה ולהכי ראוי שתועיל לה לטהרה מידי נבלה אשכחן חוץ פנים מנא לן הואיל ולא שוו בפנים כבחוץ דהא אוקימנא דבחוץ לא מטמא ואף על גב דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו ודנין דבר שלא בהכשרו מדבר שלא בהכשרו כדאמרינן התם פרק חטא' העוף.

מלק תורין שלא הגיע זמנן ובני יונ' שעבר זמנן ושיבש גפה ושנסמית עינה ושנקטעה רגל' הרי זו נבלה לכל דבר משנה שם וטעמא דתורין ובני יונה דאינן ראויין לקרבן הואיל ולא הגיע זמנן או שעבר זמנן והוו להו כמליקת חולין ויבש גפה ונסמית עינה ונקטעה רגלה משום מחוסר אבר דאף על גב דאין תמות וזכרות בעופות היינו בדוקין שבעין אבל מחוסר אבר ממעטינן ליה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף למעוטי יבש גפה ונסמית עינה נמי הוי מחוסר אבר דנסמית היינו שנחטטה זה הכלל כל שפסולה בקדש כמלק בלילה (והא) דאמרינן לעיל אינה מטמאה בבית הבליעה לא היה פיסולה בקדש שכשבאת לקדש היתה כבר פסולה מטמאה בגדים בבית הבליעה ומשנה היא שם. לפיכך המולק ונמצאת טרפה או חולין בעזרה וקדשים בחוץ הוי נבלה שאין המליקה מטהרת אלא דבר שהוא כשר למזבח ונמצאת טרפה הוא משנה שם כרבי יהודה ורבי יוסי ולא כרבי מאיר דדריש קל וחומר מבהמה דשחיטתה מטהרתה מטומאתה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון מה התם בשחיטה היא דמטהרת טריפתה מטומאתה ולא מליקה הכא נמי לא במליקה וקדשים בחוץ דאין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו דהיינו מליקת קדשים בפנים וקדשים בחוץ נמי הוי דבר שלא בהכשרו ולא תימא נילף להו ממליקת שמאל ולילה דהוו שלא בהכשרו דכיון דאם עלה לא ירד הכשרו קרינא בהו.

הנרבע המוקצה והנעבד והאתנן ומחיר וטומטום ואנדרוגינוס שנמלקו הוו נבלה לכל דבר ברייתא פרק המזבח מקדש וטעמא דאין קדושה חלה עליהן דאין פסולן בקדש וטומטום ואנדרוגינוס נמי אף על גב דאין תמות וזכרות בעופות קסבר האי תנא בריה בפני עצמה היא ואינו ספק זכר וספק נקבה.

חטאת העוף נעשית למטה ואם עשאה הזיותיה למעלה כמעשה חטאת מליקה בסימן אחד והזאה ומיצוי או כעולה או לשם עולה או חטאת פסולה משנה פרק חטאת העוף עשאה למעלה כמעשה כולן פסולות דכיון דכתיב בה אל יסוד המזבח אם עשאה למעלה פסולה וכן עולת העוף שעשאה למטה אפילו סימן אחד פסולה בין שמלקה כעולה בין שעשאה כחטאת בין לשם חטאת או עולה משנה שם עשאן למטן כמעשה כלן פסולה דכיון דכתיב בעולת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראש המזבח אף מליקה ולא תימא כיון דהקטרה אינה מעכבת ומליק' מעכבת לא גמרינן מינה דהכי ילפינן מה הקטרה אם שנה המקום הרי הוא כאלו לא הקטיר כך מליקה אם שנה מקומה דהוי למעלה כהקטרה הויא כאלו לא מלק ואם לא מלק פסול. חטאת העוף שמלקה למטה כמליקת עולה לשם חטאת או כמעשה חטאת לשם עולה או כמעשה עולה לשם עולה פסולה משנה שם ובגמ' דשני במאי בהזאה שלא הזה אלא מצה שהיא עבודת העולה ולהכי מיפסלא ולשם עולה נמי פסולה דכתיב בחטאת ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטתה לשם חטאת. וכן עולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת שלא מצה אלא הזה או כמעשה חטאת ולשם חטאת פסולה כיון דשנה במיצוי שלא מצה דם הגוף כמעשה עולה לשם חטאת כשרה אלא שלא עלתה לבעלים לשם חובה כדתנן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח ומן החטאת דכתיב כאשר נדרת נדבה אם כמו שנדרת עשית יצאת ידי נדר ואם לאו נדבה יהא ויביא אחר לחובתו.

כל אלו שנפסלו מפני שינוי מעשיהם או מקומן ושמן אינן כנבלת העוף לטומאה וכן אם נתפגלו או נעשו נותר דכולן הוו פיסולן בקדש דאמרן לעיל דכל שפסולו בקדש אינו מטמא בגדים בבית הבליעה.

חטאת העוף הבאה על הספק נעשית כמצותה ואינה נאכלת אלא תשרף כדתנן שלהי תמורה ובנזיר פרק מי שאמר ילפינן דחטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת מדכתיב והדוה בנדתה והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי שאכל חלב בשוגג והוא הדין לוודאי זיבה אף נקבה מביאה קרבן על וודאי לידה חטאת העוף ומה זכר מביא אשם תלוי על ספק אף אשה מביאה קרבן על ספק לידה אבל עדין לא שמענו אם ממין בהמה או ממין העוף אלא ממה ששמענו שממין שמבי' זכר על הוודאי מביא על הספק אף נקבה ממין שמביאה על הוודאי מביאה על הספק והוא עוף אי מה זכר מביא קרבן על הספק ונאכל דאשם תלוי נאכל אף נקבה שמביאה חטאת העוף על הספק תהא נאכלת אמרת לא דאם אמרת בזכר דנאכל שכן אין בו אלא איסור אחד דדילמא שומן מאי דאכל וקמייתי חולין לעזרה תאמר בנקבה דדילמא רוח הפילה או דבר שלא נתחייב עליה קרבן וקא פגע בשני איסורין דקא משוי לה מליקה ואית בה איסור נבלה וחולין בעזרה ולהכי לא תאכל אלא תשרף כשאר קדשי פסולין. חטאת העוף הבאה על הספק כדאמר' ונודע שהיא חייבת בה ודאי עד שלא נמלקה תאכל דהא נעשית ודאי ואם אחר שנמלקה נודע לו גומר עשייתה ותשרף שלא יאמרו חטאת הבאה על הספק נאכלת כרבי יוחנן לגבי רב שלהי כריתות ותניא כוותיה ומדאוריתא נאכלת דהויא חטאת העוף ודאי ואם נודע אחר מליקה שאינה חייבת בה תקבר כדתנן שלהי כריתות דכיון דלא הויא קדש לא הויא כקדשים שנפסלו דנשרפין:

וכן עולת העוף שעשאה למטה אפילו מלק סימן אחד למטה וסימן א' למעלה פסולה כו'. בגמרא (דף ס"ז) אמר רב אדא בר אהבה אומר היה רבי יהושע עולת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כיון שמלק בה סימן אחד נעשית חטאת העוף ופריך ממשניות דכולהו מסכתא דקנים דלא יצאתה ידי חובת חטאתה יעו"ש. והנה לכאורה תמוה דאימת אמרו דנמשכת ונעשית חטאת העוף דוקא במליקה לשם חטאת דנעקר מיהא שם עולה ובאופן שאם עשאה למעלה לשם חטאת לא עלתה לבעלים לשם חובה או בחטאת כי האי גוונא הואי פסולה אלמא דהוי עקירה לכן נמשכת ונעשית חטאת העוף, אבל כולהו משניות דמסכת קנים דמיירי בטעה ולא נמלך וסבור שהיא חטאת ואילו הוי ידע דעולה היא לא היה מקריבה לשם חטאת ובזה אמרו במנחות (דף מ"ט) דעקירה בטעות לא הוי עקירה וא"כ הוי כמו עולת העוף שעשאה למטה לשם עולת העוף דפסולה וצ"ע. והנראה דאם חשב בטעות הוי כמאן דלא חשיב כלום והוי כאילו עשאה סתם וקדשים סתמן לשמן קיימו לכן כשר, אבל כאן שאם יעשה אותה למטה לשם חטאת העוף נמשכת ונעשית חטאת הלא סתמא לאו לשמה קיימא כי עביד לה למטה ולכן הוי אכתי עקירה דהואי כסתמא ונעשית חטאת ויעוין ריש מכילתין סברא כזו לענין לחלק בין קדשים לגירושין. וטפי יש לומר דמאי טעמא אמרו חכמים דעקירה בטעות לא הוי עקירה משום דאמדו דעתיה דאילו הוי ידע מה הוא היה עושה לשמו, ונתבונן הכא דמלקה למטה לו יהא דאילו הוי ידע דעולה היא הלא בטח עשאה למעלה לשם עולה השתא מיהא דכבר נמלקה למטה ואם תשאר עולה תהא פסולה ואם תמשך ותנתק לשם חטאת תהא כשרה ודאי דעכשיו שבלא דעת מלקה למטה טוב לו שתשאר במחשבתו שחשב בה ותיעשה חטאת ובזה הוי מחשבה אפילו בטעות כיון שע"י טעותו בא לידי מעשה הגורמת שאם תתקיים מחשבתו תהא חטאת קרבן כשר ואם לא תיפסל ודאי ניחא ליה שתתקיים מחשבתו המוטעה וברור. וכיון שכן למאי דמסיק אימור דא"ר יהושע לאפוקי מידי מעילה כו' וא"כ אף אם תאמר דנשאר מחשבתו פסולה תו הוי עקירה בטעות שבלא דעת אמיתתה עשאה לשם חטאת והוי כמו דעשאה לשם עולה לכן בכולהו משניות דמסכת קנים מועלין בהן ג"כ כיון דע"י טעות נעקרו וכן לפום שנויא קמא כיון דאף במולקן לשם חטאת גם כן פסולין א"כ סתמן לשמן קיימי ולא הוי עקירה וא"ש וברור:

כל הפסולין לעבודה שמלקו מליקתן פסולה, ואע"פ שאותו העוף פסול אינו כנבלת העוף הטהור לטומאה, וכן אם מלק בלילה או ששחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינם כנבילה. הלח"מ הביא ד' התוס' בזבחים דס"ח דמתני' ר"ש הוא דסובר כל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד, דהא אמרינן בגמ' בברייתא דמליקה המתרת את האיסור פי' דאם עלה לא ירד אינה מטמאה, ומליקת לילה לר' יהודה תרד, וכתב הלח"מ דהרמב"ם סובר דמתני' אפי' כר' יהודה, ומפרש מליקה המתרת את האיסור כפירש"י שבחייה לא היתה ראויה להקרב לגבוה והותרה במליקה זו, ודבריו תמוהים שהביא ד' רש"י שפי' על הברייתא דיכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמא בבה"ב, דהא פירש כן על מליקה כשרה, וכמו שכתב בד"ה הא נמי נבלה דקאי על עולת העוף, אבל מה תירץ בזה על מליקת לילה לר' יהודה דתרד דלא הותרה במליקה זו לגבוה, ובאמת גם רש"י מפרש להדיא במתני' כד' התוס', שכתב ואינם מטמאין שמליקתן מטהרתן לפי שנפסלו בקודש, ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו, וא"כ קשה לשיטת הרמב"ם דשחיטת לילה אם עלו ירדו, איך פסק דמליקת לילה אינה מטמאה. והנה התוס' בזבחים שם אחר שכתבו דמתני' ר"ש הוא, הקשו דר"ש הא סבר דמליקת שמאל מליקה גמורה, וכתבו דס"ל כוותי' בחדא ופליג עליו בחדא א"נ מודה ר' יהודה בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד, דהנך תלתא מיעוטי בבהמה כתיבי, ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד עכ"ל, וכונתם במה שכתבו ומיהו, היינו דהא גם בעוף איכא פסולים דאם עלו ירדו, וכמו דממעט ר"ש בברייתא דף כ"ד ממיעוטא דזאת דבודאי מוקצה ונעבד ואתנן וכו' גם בעוף אם עלו ירדו, ולפי תי' זה נוכל לומר דגם הרמב"ם סובר כן, ואף דפסק כר' יהודה זהו בשחיטת לילה, אבל מליקת לילה לא תרד, אח"כ ראיתי שכתב כן התוי"ט בפ"ז וקצת משמע כן בדברי הרמב"ם בפ"ג הל' ו' שכתב וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה, או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד, וראיה גמורה אינה כיון דכתב לשון המשנה שנשחטה בלילה. אלא דאינו מבואר בסברא למה נחלק בין בהמה לעוף, וגם מה שכתבו דמיעוט אחד הוא גם בעוף צריך ישוב, ואף דלכאורה לא קשה דמה שכתבו דהני תלתא מיעוטי הוא דוקא בבהמה הא כתבו אליבא דר' יהודה, ולדידיה ע"כ צ"ל דעל אין פסולו בקודש לא צריך מיעוט דהא ממעט מהג' מיעוטים נשחטה בלילה ונשפך דמה ויצא דמה, א"כ שפיר אם אין פסולו בקודש גם בעוף אם עלה ירד, אלא דמ"מ קשה דעכ"פ לר"ש דאינו ממעט אלא אין פסולו בקודש מקרא דזאת, ולדידיה גם בעוף ודאי נתמעט אין פסולו בקודש, ואיזה טעם הוא שחולקין בזה ר' יהודה ור"ש, דר' יהודה אינו ממעט אלא בבהמה ור"ש ממעט גם בעוף, אמנם גם בזה אפשר ליישב כיון דאין פסולו בקודש מסתבר יותר דירד, בזה שפיר לא מחלק ר"ש בין בהמה לעוף, אלא עיקר מילתא לחלק בין בהמה לעוף אין בזה טעם מבורר. והנה בפ"ג הל' ט"ו כתב הרמב"ם דמליקת זר אם עלה לא ירד, ולכאורה נאמר דכמו דבמליקת זר אם עלה לא ירד כן הוא גם במליקת לילה, אבל באמת לא שייך זה לזה דבשחיטת לילה הא סובר הרמב"ם כר' יהודה דאם עלתה תרד, וכבר כתבתי שם בטעמא דמליקת זר דאם עלה לא ירד, הוא משום דמצינו לזר הכשר בשחיטה וסובר דשחיטה הוי עבודה, דא"א לומר דילפינן מבמה דא"כ דוקא בזר ולא בכל הפסולין, והרמב"ם כתב שם אחד זר ואחד שאר הפסולין, וא"כ במליקת לילה ע"כ אנו צריכין למצוא טעם במה שאני משחיטת לילה. ונראה דיש לומר דמה דממעטינן נשחטה בלילה ונשפך דמה דאם עלה ירד אף שנתמעט מקרא ג' מיעוטים מ"מ מה דסובר ר' יהודה דאלו הג' נתמעטו זהו משום דסובר דהוי כמו אין פסולו בקודש, דאף דר"ש סובר דאין פסולו בקודש הוא כמו נרבע ונעבד דנפסל קודם שבא לעזרה, ואלו הג' נפסלו בעבודתם או אחר שחיטה וקבלה, מ"מ סובר דאף אם נימא דשחיטה הוי עבודה, אבל עיקר עבודת היתר הקרבן הוא זריקה, וכיון שנפסל קודם זריקה לא חשיב פסולו בקודש, וזהו דגלי קרא בהנך מיעוטי דזאת היא העולה, ומיושב מה שכתב הרמב"ם בפ"ג הל' ח' הך כללא דכל שפסולו בקודש, דקשה דהא הך כללא הוא לר"ש. ולפי"ז מבואר דגם לר' יהודה הוי הך כללא אלא דקרא ממעט דהני ג' הוי כמו אין פסולו בקודש. והנה ר' יהודה הא מיירי בדין האימורין או איברי העולה אם עלו למזבח דשחיטה וקבלת הדם עדיין לא עשו הכשר לגבי הקטרת האימורין או איברי העולה, ולגבי הדם אם הי' ר' יהודה סובר כר"ג דגם בדם אם עלו לא ירדו, א"כ ביצא דמה כיון שכבר נתקדש הדם בכלי שרת וכן בנשחטה בלילה אם אח"כ נתקבל הדם בכ"ש ביום, דבלילה אין כ"ש מקדשין דם, אפשר דבזה יודה ר' יהודה דאם עלו לא ירדו, אלא דכיון דלא קיי"ל כר"ג, ור"ע וריה"ג לא סברי כר"ג, א"כ י"ל דר' יהודה נמי לא סבר כר"ג, ואין נ"מ לגבי הדם כלל ולכן אמר בסתמא דהני ג' אם עלו ירדו. והנה במליקת לילה דהעוף נמלק במזבח וכיון דעבודת המזבח גם בלילה א"כ בעולת העוף אפשר דנתקדשה על המזבח במליקת לילה, ולא דמי לנשחטה בלילה דנפסל הקרבן קודם שהי' בקודש, לכן מה דעלו האימורין או איברי העולה על המזבח לא הוי פסולו בקודש כיון דנפסל קודם, אבל מליקת העוף אף דהוא קודם מיצוי וכמו קודם זריקה בבהמה, מ"מ כיון דקיי"ל כעולא דאימורים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו, ופסק הרמב"ם כן אף דפסק כר' יהודה, וכבר כתבו התוס' בזבחים דפ"ג ע"ב דהא דעולא אתיא אפי' כר' יהודה וכתבו וז"ל כיון דאיכא זריקת דמה, וכונתם ודאי משום דאח"כ יהי' זריקת דם כבר אסור מעכשיו להורידם, דאין לומר דכונתם אחר שיהי' זריקת דם דזה פשיטא ואיזה חסרון בזה שהעלום לפני זריקת דמן, ואף דזה ודאי דצריך דוקא שיהי' דם כשר לזריקה דהא יצא דמה אם עלה ירד, א"כ כשנמלקה בלילה הא אין הדם ראוי לזריקה אפי' אח"כ ביום כיון שכבר נפסל במליקה, מ"מ י"ל כיון דליכא אלא ג' מיעוטים לא ממעטינן אלא הני דאין פסולו בקודש כלל שנפסל קודם שבאו האימורין על המזבח, אבל נמלקה בלילה כיון שהיו ביחד היינו שנפסל הקרבן על המזבח, ובתחלת המליקה הא הי' עומד שיהי' ראוי למיצוי, ונמצא דפסלות הקרבן בא בזמן כשהוא על המזבח, לכן זה עדיף מנשחטה או יצא דמה, וזה מיקרי פסולו בקודש, ומודה ר' יהודה דאם עלה לא ירד. ומה שהכריח להרמב"ם לחילוק זה זהו כדי להעמיד מתני' דפ' חטאת העוף דתנן מלק בשמאל או בלילה וכו' אינן מטמאות בביה"ב, להלכה אליבא דר' יהודה, ובפרט לפי"מ שמוכיחים בתוס' דהא לר"ש בשמאל מליקה גמורה היא וכנ"ל.