רמב״ם - הלכות פרה אדומה · פרק ט״ו

ספר טהרה · 10 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות פרה אדומה · פרק ט״ו

הלכה א׳

הַנּוֹגֵעַ בְּמֵי חַטָּאת שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים טָמֵא וְאֵינוֹ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) "וְהַנֹּגֵעַ בְּמֵי הַנִּדָּה יִטְמָא עַד הָעָרֶב". הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁמֵּי הַנִּדָּה אָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאוֹת שֶׁל תּוֹרָה. וְטֻמְאַת מַגָּעָן בְּכָל שֶׁהוּא. וְאִם הָיָה בָּהֶן כְּדֵי הַזָּאָה מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ מְטַמֵּא בְּגָדִים בִּשְׁעַת מַגָּעוֹ אוֹ בִּשְׁעַת מַשָּׂאוֹ עַד שֶׁיִּפְרשׁ מִמְּטַמְּאָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט כא) "וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה יְכַבֵּס בְּגָדָיו". אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּמַזֶּה עַל הַטָּמֵא אִם טִהֵר אֶת הַטָּמֵא קַל וָחֹמֶר שֶׁיִּהְיֶה הוּא טָהוֹר. מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לְשִׁעוּר שֶׁהַנּוֹגֵעַ אוֹ הַנּוֹשֵׂא מֵי נִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי הַזָּיָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ הַזָּאָה טָמֵא וּמְטַמֵּא בְּגָדִים דִּין תּוֹרָה. וְכַמָּה הוּא שִׁעוּר הַזָּאָה כְּדֵי שֶׁיִּטְבּל רָאשֵׁי גִּבְעוֹלִין שֶׁל אֵזוֹב בְּמַיִם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֵּי חַטָּאת מְטַמְּאִין בִּזְמַן שֶׁנָּגַע בָּהֶן אוֹ נְשָׂאָן שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן. אֲבָל אַחַר שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּלָל. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁטָּבַל אֶת הָאֵזוֹב וְהִזָּה עַל הָאָדָם הַטָּמֵא אוֹ עַל הַכֵּלִים וְהָיוּ הַמַּיִם שׁוֹתְתִין וְיוֹרְדִין מֵעַל הַטָּמֵא לָאָרֶץ. וְכֵן הַמַּיִם הַנִּתָּזִין בִּשְׁעַת הַזָּאָה עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַטָּהוֹר הֲרֵי אוֹתָן הַמַּיִם טְהוֹרִים וְהַנּוֹגֵעַ בָּהֶן וְהַנּוֹשְׂאָן טָהוֹר. הִטְבִּיל אֶת הָאֵזוֹב לְהַזּוֹת עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה הֲרֵי הַמַּיִם הַמְנַטְּפִין כְּשֵׁרִין לְהַזּוֹת מֵהֶן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. לְפִיכָךְ מְטַמְּאִין טֻמְאַת מֵי חַטָּאת לְפִי שֶׁלֹּא עָשׂוּ מִצְוָתָן שֶׁהֲרֵי הַטְּבִילָה הָיְתָה לְשֵׁם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:

הלכה ב׳

אֵין מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין אֶת הַכּל קֹדֶם שֶׁיַּעֲשׂוּ מִצְוָתָן עַד שֶׁיִּהְיוּ טְהוֹרִין וּכְשֵׁרִין לְהַזָּאָה. אֲבָל מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ כְּגוֹן שֶׁנִּתְעָרֵב בָּהֶן מַיִם אוֹ שֶׁשָּׁתְתָה מֵהֶן בְּהֵמָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַפּוֹסְלִין אוֹתָן אִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה נִטְמָא בֵּין שֶׁנָּגַע בְּיָדָיו בֵּין שֶׁנָּגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ. נָגַע בָּהֶן אָדָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת וַאֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיוּ:

הלכה ג׳

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּטְמְאוּ וְנָגַע בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּטְמְאוּ אָדָם הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. וְאִם נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת בְּיָדָיו נִטְמָא. נָגַע בִּשְׁאָר גּוּפוֹ הֲרֵי הוּא טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה:

הלכה ד׳

מֵי חַטָּאת שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹכָן מֵי מַעְיָן אוֹ מֵי מִקְוֶה אוֹ מֵי פֵּרוֹת. אִם רֹב מֵי חַטָּאת מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא. וְאִם רֹב מֵי פֵּרוֹת אֵין מְטַמְּאִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה מְטַמְּאִין. אֵפֶר פָּרָה שֶׁנִּתְעָרֵב בְּאֵפֶר מַקְלֶה וְקִדֵּשׁ בְּכֻלָּן אִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר פָּרָה מְטַמְּאִין בְּמֵי נִדָּה. וְאִם הָיָה הָרֹב אֵפֶר מַקְלֶה אֵין מְטַמְּאִין בְּמַגָּע אֲבָל מְטַמְּאִין בְּמַשָּׂא:

הלכה ה׳

אֵפֶר כָּשֵׁר שֶׁנְּתָנוֹ עַל גַּבֵּי הַמַּיִם שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְקַדְּשָׁן וְנָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לִתְרוּמָה בֵּין בְּיָדָיו בֵּין בְּגוּפוֹ נִטְמָא. נָגַע בָּהֶן הַטָּהוֹר לְחַטָּאת אֲפִלּוּ בְּיָדָיו הֲרֵי זֶה טָהוֹר כְּמוֹת שֶׁהָיָה:

הלכה ו׳

מֵי חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלוּ לֹא יְגַבְּלֵם בְּטִיט שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂם תַּקָּלָה לַאֲחֵרִים שֶׁמָּא יִגַּע בַּטִּיט וִיטַמֵּא. שֶׁמֵּי חַטָּאת אֵינָם בְּטֵלִין בְּטִיט שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) "חַטָּאת הִיא":

הלכה ז׳

פָּרָה שֶׁשָּׁתָת מֵי חַטָּאת אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁחֲטָה בְּתוֹךְ כ"ד שָׁעוֹת בְּשָׂרָהּ טָהוֹר שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ט) "לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה". בִּזְמַן שֶׁהֵן שְׁמוּרִין אֵינָן בְּטֵלִין. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁתָאָתָן פָּרָה בָּטְלוּ שֶׁהֲרֵי אֵינָם שְׁמוּרִין:

הלכה ח׳

הַמַּזֶּה מֵחַלּוֹן שֶׁמַּזִּין מִמֶּנּוּ עַל הָרַבִּים. וְהֻזָּה עָלָיו וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְאַחַר כָּךְ נִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁחֶזְקַת הַמַּיִם שֶׁמַּזִּין מֵהֶן עַל הָרַבִּים שֶׁהֵן כְּשֵׁרִין וַהֲרֵי זֶה כְּאָנוּס. אֲבָל אִם הֻזָּה עָלָיו מֵחַלּוֹן שֶׁל יָחִיד וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְנִמְצְאוּ הַמַּיִם פְּסוּלִין חַיָּב בְּקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לוֹ לִבְדֹּק עַל הַמַּיִם וְאַחַר כָּךְ יִכָּנֵס לַמִּקְדָּשׁ. מַחֲלִיקִים הָיוּ הָעָם בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹתְתִים בָּאָרֶץ מֵחַלּוֹן שֶׁל רַבִּים וְדוֹרְסִים אוֹתָן וְנִכְנָסִים לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא הָיוּ חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא פְּסוּלִין הֵן:

הלכה ט׳

הַמַּזֶּה בְּאֵזוֹב הַטָּמֵא לְחַטָּאת. אִם יֵשׁ בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם פְּסוּלִין וְהַזָּיָתוֹ [פְּסוּלָה]. אֵין בּוֹ כְּבֵיצָה הַמַּיִם כְּשֵׁרִים וְהַזָּאָתוֹ פְּסוּלָה. וְאֵזוֹב זֶה מְטַמֵּא חֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה שֶׁאֵין מוֹנִין לְחַטָּאת:

הלכה י׳

הַמַּגְבִּיהַּ כְּלִי שֶׁהֻזָּה עָלָיו וַהֲרֵי עָלָיו הַמַּיִם כְּדֵי הַזָּאָה טָהוֹר שֶׁהַמַּיִם שֶׁעָשׂוּ מִצְוָתָן אֵינָן מְטַמְּאִין כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

קרית ספר · הלכות פרה אדומה פרק ט״ו

א׳

מצות קע"ג שיהיו מי חטאת מטהרים מטומאת מת ומטמא לטהור דכתיב והזה הטהור על הטמא וכתיב הנוגע במי הנדה יטמא הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא והנוגע לצורך הזאה טהור מק"ו שהוא יטהר הטמא ואיך יטמא הוא בעצמו וכדתניא בתוספתא ובספרי ועוד דוהזה הטהור משמע שאינו מקבל טומאה על ידי הזאה. ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שלא לצורך דכתיב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב וטומאת מגען בכל שהוא כדכתיב סתמא מי הנדה ולא כתיב וכבס בגדיו ואם היה במים כדי הזייה מטמא בגדים בשעת מגע ומשא שלא לצורך דכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו ואמרינן בספרי מים שהן ראוין לנדה ולא מים שאין בהם כדי הזיה מה אני מקיים והנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שאין בהם כדי הזייה שמטמאים במגע אבל לא במשא דנוגע כתיב אבל מזה מי הנדה דהיינו שיש בהן כדי הזייה אף במשא דלא כתיב נוגע ולא נאמר מזה מי הנדה אלא לשיעור הזייה כדמשמע ומזה מי הנדה כלומר מי נדה שיעור הזאה ואמרינן פ"ק דנדה מאי מזה נושא ולכתוב נושא קמ"ל דעד דדרי כשיעור הזאה שהוא כדי שיטבול ראשי גבעולי אזוב במים כדאמר' לעיל. מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין כדתנן במתניתין שלהי מכלתין דפרה וטעמא דכיון שנעשה מצותן הרי אינם מי נדה וקרא כתיב ומזה מי הנדה והנוגע במי הנדה דמשמע בשעת הזאה ועל דבר שמקבל טומאה לפיכך מים השותתין והמנתזין מהזאת דבר שהוא מקבל טומאה טהורי' ומדבר שאינו מקבל טומא' טמאי' שלא עשו מצותן וכדתנן נמי התם מי חטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו והטהור להזאה אין מטמאין אותו אפילו נגע בידיו וכדתנן התם פרק ט' ואם נטמאו מטמאין לטהור לחטאת בנגיעת ידיו וכדתנן נמי התם והיינו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכלים ומשקין מטמאים כלים ואדם. נפלו לתוכן מים פסולים לחטאת או מי פירות אזלינן בתר רובא לטמא במשא ואם הם מחצה על מחצה נמי מטמאים כדתניא בתוספתא פ"ח דאזלינן לחומרא במחצה על מחצה וכדמסיים בה בין כך ובין כך פסול להזות מהן. אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואין מקדשין בו כדתנן התם פ"ט ודלא כר' אליעזר דקאמר מקדשין בכולו וכתב הרב ז"ל דאפילו רוב אפר מקלה מטמא במשא שהרי נושא אפר חטאת אפילו היא מעורבת דאינו כעירוב מים פסולים עם מי חטאת דאמרינן דאם רוב מי פירות אין מטמאין דמים במים מתערבים מכל וכל ואינן נכרים מי חטאת בהם מה שאין כן בעירוב אפר אע"ג שהוא מעורב כל חד וחד באנפיה נפשיה הוא. אפר כשר שנתערב במים פסולים מטמאין מדרבנן את הכהן ואת תרומתו כדתניא התם בתוספתא וכדתנן נמי במתניתין פ"ט דטהור לחטאת אפילו נגע בידיו טהור.

ו׳

מי חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשה תקלה לאחרים שיטמאו כדתנן נמי התם לת"ק דר' יהודה דאינם בטלים בטיט דכתיב חטאת היא ואע"ג דאמרינן לעיל דעירוב אזלינן בתר רובא הכא אפשר שגבל בהם ומקצתם אינם מעורבין אלא עומדין בפני עצמם ואם יגע בהם יטמא. פרה ששתת מי חטאת בשרה טהור דאינן שמורות וכתיב למשמרת.

ח׳

המזה מחלון של מים ונמצאו המים פסולים הוי כספק טומאה בר"ה וטהור ומשל יחיד חייב בקרבן עולה ויורד כספק טומאה ברה"י דילפינן מסוטה כדאמ' בכמה דוכתי וכהן גדול בין כך ובין כך פטור כדתנן התם פי"ב דאין כהן גדול חייב על ביאת מקדש וקדשיו כדילפי' סוף פ"ב דהוריות מדכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל דהיינו יחידים. מחליקין היו במים ששותתין מחלון של רבים ונכנסין למקדש כדתנן התם דכיון דעשו מצותן אין מטמאין.

ט׳

המזה באזוב הטמא לחטאת כגון דלקטו לאכילה ונטמאה אם יש כביצה דהוא שיעור אוכל לטמא אחרים המים פסולים דנטמאו והזאתו פסולה משום דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא המזה טהור והאזוב טהור אין בו כביצה המים כשרים דלא נטמאה והזאה פסולה דהויא מאזוב טמא כדאמ' וכדתנן התם במתני' ומטמא את חברו עד מאה כדאיתא התם דאין או' בחטאת ראשון ושלישי משום מעלה דחטאת.

י׳

כלי שהוזה עליו ויש בו מים כדי הזאה ונשאו טהור שהרי נעשה מצותן כדתנן התם אוחז הוא טהור בקורדום הטמא וכו' אף על פי שיש עליו מים כדי הזיה טהור דהא נעשו מצותן כדאמר':

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אור שמח · הלכות פרה אדומה פרק ט״ו

ז׳

בשרה טהור. נ"ב חזר מפירוש המשנה. ובכסף משנה, ובפירקא כו' יעו"ש. נ"ב בתוספתא:

ח׳

המזה מחלון שמזין ממנו על הרבים כו'. משנה פרק י"ב, והעיקר כפירוש רבינו דמטעם אנוס, דאם מפני שהוא ספק טומאה ברה"ר הלא אמרו ריש נדה דבסוף טומאה פליגי ר"ש ורבנן אם ספיקו ברה"ר טהור יעו"ש היטב. ועיין תוי"ט שהעיר קצת בזה: מחליקין היו העם כו' ולא היו חוששין להן. לשיטת רבינו בפירושו וכאן בחבורו דכל שנתכוון להזות על דבר המקבל טומאה בעת הטבילה תו המים הנוטפין מן הטהור וכן המים הנוטפין מן האזוב כבר נעשו מצותן ואינן מטמאין, א"ש דמחליקין בהמים דכל המים המה ממה שנתכוין להזות על דברים המקבלים טומאה בעת טבילת האזוב, אבל לשיטת ראב"ד בהשגות שאם הטביל האזוב להזות על המקבל טומאה והזה על הטמא מים הנוטפין בשעת הזאה מטמאין הואיל ונוטפין מן האזוב, א"כ אמאי מחליקין הא הכא יש כאן מים שנטפו מן האזוב. ולכך הגיה בהשגות הכא, א"א ורובן מן המים עשו מצוותן. פירוש דהרוב מים מה שנטפו מן הטמאים והכלים הטמאים שהזה עליהן וברור. אמנם לר' יהודה דסובר דמין במינו לא בטל עדיין תקשה איך היו מחליקין הא איכא מים הנוטפין מן האזוב שמטמאים ולא בטלי. אלא די"ל דאזיל לטעמו פ"ט מ"ה דפרה ששתתה מי חטאת דבטלו במעיה שאינן למשמרת כן הכא בטלי במי חטאת שנעשו מצותן שאינן למשמרת וכמו בטיט שנגבלו לדידיה וכ"ז מדכתיב למשמרת ודוק:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות פרה אדומה פרק ט״ו

א׳

הנוגע במי חטאת כו'. כתב מרן ושמא י"ל דסבר רבינו כו' וקצת משמע מדברי הר"ש כו' והנה בפירוש כתב הר"ש בפ"ה דזבים משנה ח' דהנוגע במי חטאת שיש בהם כדי הזיה אינו מטמא בגדים וכ"כ רש"י בפרשת חקת וכ"כ התוספות בפ"ק דסוכה (דף י"ד): והתימה מהרא"ם שהבין דברי רבינו כפשטן שאין חילוק בין מגע למשא ונסתייע מברייתא דספרי מה יעשה מדברי רבינו פ"ו מהלכות שאר אבות הטומאה והיא תוספתא פ"ה דזבים דמוכח מינה דאי לאו משום מסיט לא היה מטמא בגדים משום מגע ועיין בקרבן אהרן פרשת ויקרא פי"ב דין ג'. ובפירוש כתב רבינו בפרק קמא דכלים מ"ג גבי מרכב שחלוק מגעו ממשאו כמו נבילה ומי חטאת שיש בהם כדי הזייה וכ"כ בסוף משנה ב' יע"ש:

ד׳

אפר פרה שנתערב כו'. (א"ה עיין במה שכתב הרב המחבר לקמן פ"א מהלכות מטמאי משכב ומושב דין י"ד): סליקו להו הלכות פרה אדומה

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות פרה אדומה ט״ו, מתוך הלכות פרה אדומה שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות פרה אדומה כל הרמב״ם