המוציא שם רע על בת ישראל וכו' לוקה שנאמר ויסרו אותו. ברייתא פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ה:).
ומ"ש ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. שם ואיכא מ"ד התם דאזהרתיה מונשמרת מכל דבר רע כלומר דהשמר פן ואל אינו אלא לא תעשה ורבינו עדיף ליה לאתויי מלא תלך רכיל דהוי לאו מפורש.
ומ"ש שהמאה סלעים הם כסף מזוקק. משנה פרק יש בכור (בכורות דף מ"ט:) מאה של מוציא שם רע בשקל הקודש במנה צורי.
ומ"ש ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה. שם פלוגתא דאמוראי ופסק כרבא דבתרא הוא:
ב׳
והמוציא שם רע על הקטנה וכו'. בפרק אלו נערות (כתובות דף מ':) אמר ר"ל המוציא ש"ר על הקטנה פטור שנאמר ונתנו לאבי הנערה נערה מלא דבר הכתוב מתקיף לה רב אדא בר אהבה טעמא דכתב רחמנא נערה הא לאו הכי ה"א אפילו קטנה והא כתיב ואם אמת היה הדבר הזה וכו' וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא אלא כאן נערה הא כל מקום שנאמר נער אפילו קטנה במשמע ופירש"י (דף מ"ד:) נערה מלא דבר הכתוב כל מקום כתיב נער וכאן כתיב נערה מלא להוציא את הקטנה. ויש לתמוה על רבינו שכתב דברי ר"ל כהוייתן דפיטורא דקטנה משום דנערה מלא דבר הכתוב ולא היה לו לתת טעם אלא משום דכתיב וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין היא. וי"ל שלהיות ראיה זו יותר פשוטה וקצרה נקטה. אך קשה שכתב והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא דבר הכתוב וזה שלא בדקדוק שנערה בפסוק זה חסר והמלא הוא ונתנו לאבי הנערה.
ומה שכתב שהמוציא שם רע על הבוגרת פטור פשוט הוא שכל מקום שנאמר נערה ממעט הבוגרת וכדאמרינן גבי אונס ומפתה והכי תניא בפרק נערה שנתפתתה גבי מוציא ש"ר:
ג׳
אין דנין דין זה אלא בפני הבית וב"ד של כ"ג וכו'. משנה פירקא קמא דסנהדרין האונס והמפתה והמוציא שם רע בשלשה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים המוציא שם רע בעשרים ושלשה מפני שיש בו דיני נפשות וידוע דהלכה כחכמים:
ה׳
(ד-ה) ומצות עשה של תורה וכו' עד אשה הראויה לו. נלמד מדין אונס שנתבאר בפ"א:
ומ״ש ולמה לא יבא עשה וידחה את ל״ת וכו'. בפרק אלו נערות (כתובות דף מ'):
ו׳
כיצד הוצאת שם רע וכו'. בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ו) כיצד הוצאת ש״ר בא לב״ד ואמר פלוני לא מצאתי לבתך בתולים אם יש עדים שזינתה תחתיו וכו' בסקילה זינתה מעיקרא וכו' נמצא שש״ר אינו ש״ר הוא לוקה ונותן מאה סלע בין בעל ובין לא בעל ראב״י אומר לא נאמרו דברים הללו אלא בשבעל ופסק כראב״י שמשנתו קב ונקי ועוד דפשוטי הכתובים אתו כוותיה ועוד דבגמרא מסיק אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה.
ומ"ש מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים זוממין וזוממי זוממין, שם:
ז׳
הוציא עליה שם רע והיא בוגרת וכו'. שם (כתובות דף מ"ה) נערה המאורסה שזינתה ומשבגרה הוציא עליה שם רע הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' היא וזוממיה מקדימין לבית הסקילה ותניא תו התם סרחה ולבסוף בגרה תידון בסקילה ובגמרא ואמאי נערה המאורסה אמר רחמנא והא בוגרת היא אמר רבי אלעא אמר קרא הנערה הנערה שהיתה כבר:
ח׳
כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה וכו'. . וכן הכותית שנתגיירה וכו' אפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה וכו'. משנה פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מ״ד) היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה ה״ז בסקילה ואין לה לא פתח בית האב ולא מאה סלע ופירש רש״י ולא מאה סלע אם נמצא בעל שקרן ועדיו זוממין ובגמרא מנא הני מילי אמר ריש לקיש דאמר קרא ומתה לרבות הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה א״ה מילקא נמי נילקי ומאה סלע נמי לשלם אמר קרא ומתה למיתה נתרבתה ולא לקנס:
ט׳
קידש נערה וגירשה וכו'. וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו'. שם (דף מ"ו) בעי רב אשי הוציא ש"ר על נישואין [הראשונים] מהו על נשואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם ובעיא קמייתא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא:
ומ"ש וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש:
י׳
אינו חייב עד שיבעול אותה כדרכה ויוציא שם רע בכדרכה. מסקנא דגמרא שם בשם רבי יוחנן:
י״א
וכן אם אמר לא מצאתיה בתולה וכו'. ומה שכתב ולא הביא עדים אלא באו מאליהן הרי זה פטור וכו'. פרק נערה שנתפתתה לא אמר לעדים באו והעידוני והם מעידים אותו מאליהן הוא אינו לוקה ואינו נותן מאה סלע וכו' או היא או זוממיה מקדימין לבית הסקילה:
י״ב
זה שנאמר בתורה ופרשו השמלה וכו'. שם אבל יש לתמוה שלא אמרו כן בגמרא אלא לרבנן דהוצאת ש"ר הוי בין בעל בין לא בעל אבל לראב"י דאמר אינו חייב אלא כשבעל אמרינן התם דדברים ככתבן. ומאחר שרבינו פסק כראב"י לא ה"ל לפרש כרבנן. ואפשר לומר דסבר רבינו דאע"ג דלראב"י דברים ככתבן יש במשמע לפרשם נמי כדפירשו אליבא דרבנן:
תשלום דיני מוציא ש"ר כתב רבינו בפרק ג' מהלכות איסורי ביאה (דין ח':):
סליקו הלכות נערה בתולה
נחלת הכלל · Torat Emet 363
מגדל עוז · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
א׳
המוציא שם רע עד דיבר הכתוב. בכתובות פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ה) ופרק אלו נערות (דף מ') :
ג׳
אין דנין זה וכו'. עד שיתבאר בהלכות סנהדרין. עיקר הלכה זו במשנה ריש מסכת סנהדרין (דף ב') דקיימא לן הלכה כרבנן. וענין בפני הבית מפורש פ"ק דמסכת ע"ז שבטלו משחרב הבית וגלו מלשכת הגזית וביאור הלכות סנהדרין הוא פ"ה:
ד׳
מצות עשה של תורה שתשב אשת מוציא שם רע עד לוקה על גירושיה. במסכת מכות פרק אלו הן הלוקין (דף ט"ו:) ובכתובות פרק אלו נערות (דף מ':) ופרק קמא דתמורה (דף ה') ובירושלמי:
ה׳
נמצא בה דבר זמה וכו' עד עשה ולא תעשה קיימין. פרק אלו נערות:
ו׳
כיצד הוצאת ש"ר עד סוף הפרק. פרק נערה שנתפתתה (דף מ"ה מ"ו) :
נחלת הכלל · Friedberg Edition
קרית ספר · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
א׳
מצוה נד שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם שנאמר ולו תהיה לאשה על כרחו אפילו כעורה או מוכה שחין דלהכי איצטריך קרא למיכתב ולו תהיה לאשה וגו' להיכא דאית בה דבר שלא ירצה לקחתה שיקחנה על כרחו. המוציא שם רע על בת ישראל ונמצא הדבר שקר לוקה שנאמר ויסרו אותו וכתיב גבי סורר ומורה ויסרו מה להלן בן עמו אף כאן בן עמו והיינו ויסרו דהכא מויסרו דהתם וההוא ויסרו דהתם מבן שעמו דלגמריה לבן שעמו על ויסרו והדר יליף בן דאייתינן הכא מבן והיה אם בן הכות מה התם מלקות כדכתיב ארבעים יכנו אף הכא מלקות ואזהרה שלו מלא תלך רכיל בעמך. ונותן לאביה משקל מאה סלעים כסף מזוקק מדכתיב וענשו אותו מאה כסף ואם היתה יתומה הרי הן של עצמה כי הוציא שם רע על בתולת ישראל ולא בתולת גרים והא בתולת גרים יתומה היא דרחמנא אפקריה לזרעיה דאב ואיצטריך קרא למעוטה ממאה כסף אי אמר' בשלמא כי האי גונא יתומה בישראל מיחייב איצטריך קרא למעוטי בתולת גרים דהיינו יתומת גרי' אלא א"א יתומה בישרא' פטו' השתא בישראל פטור בגרים מיבעיא. והמוציא שם רע על הקטנה או על הבוגרת פטור מן הקנס ומן המלקות ואינו חייב עד שיוציא על הנערה שנאמר והוציאו את בתולי הנערה נערה מלא בה"א דבר הכתוב לאפוקי קטנה ובוגרת נמי לאו נערה היא.
ג׳
אין דנין דין זה אלא בפני הבית ובב"ד של כ"ג כשאמר שיביא עדים שזינתה מפני שיש בדין מוציא שם רע דיני נפשות שאם היה אמת נהרגת ואין דיני נפשות בפחות מכ"ג דכתיב בדיני נפשות ושפטו העדה והצילו העדה עדה שופטת ועדה מצלת הרי כאן עשרים ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב נשארו עשרה מרגלים ומנין להביא עוד שלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות אם הרוב מחייבים לא תלך אחריהם להרוג שומע אני דלטובה לזכות הלך אחריהן שאפילו מיעוט המזכין ורבים המחייבים כתיב לא תהיה אחרי רבים לרעות ואם כן למה נאמר אחרי רבים להטו' משום זכות לא איצטריך דהא אפילו מיעוט מזכין אלא אפילו לחייב הלך אחריהם אבל אינו כהטייה לטובה הטייה לטובה אפילו אין יתרין מזכין על המחייבים אלא אחד זכה אבל לחובה עד שיהו מחייבין עודפים על המזכין שנים וה"ק לא תהיה אחרי רבים לרעות על פי עד אחד אבל אחרי רבים בשנים אפילו לרעות הילכך על כרחיך כ"ב בעינן דבציר מעשרה מזכין ליכא למימר דהא כתיב והצילו העדה ותו לא משכחת חובה בציר מי"ב ואין ב"ד שקול דאין עושין כ"ב זוגות שאם יחלקו לחצאין הוי להו פלגא ופלגא ולא משכחת לה הטיתך לטובה על פי עד אחד הילכך מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן כ"ג. ובפני הבית דכתיב בדיני נפשות בזקן ממרא כי יפלא וגו' ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא מלמד שהמקום גורם לחייב הנידון ואם אינם שם לא ידונו ולכל שאר דיני נפשות דרשינן מדכתיב שופטי' ושוטרים וגו' וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח כל זמן שסנהדרי גדולה במקומה בלשכת הגזית שחציה בקדש וחציה בחול כדין אצל מזבח אז שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל דיני נפשות ואונס ומפתה בכל זמן ובג' כדין כל קנסות.
ד׳
-העתקה מסוף הפרק-[ אזהרת פא שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו כדכת' לא יוכל שלחה כל ימיו ושילח זה בגט כדכתיב ושלחה מביתו ואם גרשה עובר על ל"ת וכופין אותו להחזיר ואינו לוקה דכל ימיו בעמוד והחזר קאי כמו שנתבאר באונס ואם קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שנאסרה עליו משעת גירושין הרי זה לוקה על גירושיה שהרי עבר על לאו ואין ספק בידו לקיים עשה שבו. נמצא בה דבר זמה או שנמצא עליו אסורה מן התורה הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ולמה לא יבא עשה וידחי ל"ת ככלאים בציצית משום שאיפשר הוא שלא תרצה היא לישב ונמצ' עשה ול"ת קיימים השתא נמי כשהוא מגרשה מלמדין אותה שתתרצה היא בגירושין וכדאמרינן לעיל במצות אונס.]
ו׳
כיצד הוצאת שם רע שיבא לב"ד ויאמר נערה זו בעלתי ולא מצאתי לה בתולים כמו שנאמר ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים וכשחקרתי על הדבר נודע לי שזנתה תחתי אחר שארסתיה דקודם שארסה היא פטורה מכלום ובועלה חייב ממון וזה שנא' ואם אמת היה הדבר הזה בעדים שזנתה אחר אירוסין וב"ד שומעין דברי העדים וחוקרים עדותם דדיני נפשות בחקירה ואם נמצאו אמת נסקלה ואם הביא האב עדים והזימו עדים שהביא הבעל ונמצאו עידי הבעל שהעידו שקר ילקה הוא ויתן מאה סלעים והם יסקלו במיתה שזממו לעשות לנערה שהיא סקילה דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו' ועל זה נאמר ואלה בתולי בתי אלו העדים שיזימו עידי הבעל. חזר הבעל והביא עדים אחרים והזימו עידי האב הרי הנערה ועדי אביה נסקלין על זה נאמר ואם אמת היה הדבר הזה מפי השמועה למדו שפרשה זו יש בה עדים וזוממים וזוממי זוממים. הוציא עליה שם רע והיא בוגרת אף על פי שהביא עדים שזנתה תחתיו כשהיתה נערה הרי זה פטור מן המלקות ומן הקנס דבשעה שהוציא שם רע עליה בוגרת היתה וקרא נערה קאמר אבל היא נסקלת אם נמצא הדבר אמתי אע"פ שהיה בוגרת עתה הואיל ובשע' שזנתה נערה היתה דכתיב והוציאו את הנערה ולא כתיב והוצאוה משמע הנערה שהיתה כבר ואף על פי שאינה עכשיו דמעשיה גרמו לה וכשהיא זנאי נערה זנאי משא"כ במלקות וקנס דידיה דאינו חייב דעקימת שפתיו דהשתא שהיא בוגרת גרמו לו והרי אינה עכשיו נערה כדאמרינן.
ח׳
כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין. [והיינו משום דכתיב קרא (דברים כח, יט) נערה ולא בוגרת וכן הני דאימעיטו לעיל כ"א מקנס היינו משום דהוו בחזקת דאינן בתולות כשוטה וחרשת וכו' והכא נמי כתיב (שם פס' יז) בתולים, וכן ממאנת ואילונית טעמא משום דלא אתיא לכלל נערה והכא נמי נערה כתיב, וקטנה דחייבין עליה קנס ואינה בדין מוציא שם רע לא קשיא להאי כללא, דהכא לא כילינן אלא כל נערה]. וכן הנכרית שנתגיירה פחותה מבת ג' ואפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פטור מן הקנס ומן המלקות שנאמר כי הוציא שם רע על בתולת ישראל בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואם היתה הורתה בקדושה גם כן הויא בתולת ישראל מעליא.
ט׳
הביא עליה עדים שזנתה בקידושין ראשונים שקדשה וגרשה וחזר וקדשה ונמצאו זוממין פטור דפשטיה דקרא בנישואין ראשונים מיירי. וכן אם היתה יבמתו שכנסה והוציא עליה שם רע והביא עליה עדים שזנתה תחת קדושי אחיו ונמצאו זוממין הרי זה פטור דכתיב את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם אין יבם שהוציא שם רע על נישואי אחיו בכלל פרשה זו לטעון טענת בתולים. וכל הפטור אם רצה לגרש מגרש דלא מנעה תורה שלא יגרש אלא למי שנותן קנס כדכתיב וענשו אותו ולא תהיה לאשה לא יוכל וגו'.
י׳
אינו חייב עד שיבעול כדרכה ויוציא שם רע כדרכה דהיאך אתה קורא לא מצאתי לה בתולים אלא א"כ אמר בעלתיה כדרכה ומצאתיה בעולה. בעל שלא כדרכה ואמר לא מצאתי לה בתולים פטור כדאמרינן. וכן אם אמר לא מצאתי בתולה ולא אמר שזנתה תחתי או שאמר זנתה תחתי ולא הביא עדים אלא באו מאיליהן הרי זה פטור דלא ענשתו תורה אלא על שהוציא הוא עליה שם רע והביא עדים שקרים כדכתיב ושם לה עלילות דברים לאמור לא מצאתי לבתך בתולים ואלה בתולי בתי וגו' ומדואלה בתולי בתי אמרינן דאלו העדים שיזימו העדים שהעידו ושזנתה תחתיו משמע דהוא הביאם דלא הזכיר התורה העדים אלא עלילות דברים ששם לה והם העדים שהביא ועל זה הוצרך לומר הוא ואלה בתולי בתי שהם העדים כדאמרינן. והעדים שהעידו מעצמם נהרגים אם הוזמו דהא אף על פי שלא הביאם הוא אם היתה מכוונת עדותם היתה נהרגת על פיהם ועכשיו שהוזמו נהרגין מדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם וגו'.
י״ב
זה שנאמר בתורה ופרשו את השמלה לשון כבוד שנושאין ונותנין בסתרי הדבר וכן זה שיאמר האב ואלה בתולי בתי הם זוממי עידי הבעל וזה שנאמר ואם אמת היה הדבר הזה תהרג כשזנתה אחר האירוסין בעדים כדאמר דכתיב לזנות בית אביה דקודם האירוסין כבר אמרה תורה שהוא פטורה מכלום ובועלה חייב ממון בלבד בין פתה בין אנס: אזהרת פא שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו כדכת' לא יוכל שלחה כל ימיו ושילח זה בגט כדכתיב ושלחה מביתו ואם גרשה עובר על ל"ת וכופין אותו להחזיר ואינו לוקה דכל ימיו בעמוד והחזר קאי כמו שנתבאר באונס ואם קדם אחר וקדשה או שמתה או שהיה כהן שנאסרה עליו משעת גירושין הרי זה לוקה על גירושיה שהרי עבר על לאו ואין ספק בידו לקיים עשה שבו. נמצא בה דבר זמה או שנמצא עליו אסורה מן התורה הרי זה יגרשנה בגט שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ולמה לא יבא עשה וידחי ל"ת ככלאים בציצית משום שאיפשר הוא שלא תרצה היא לישב ונמצ' עשה ול"ת קיימים השתא נמי כשהוא מגרשה מלמדין אותה שתתרצה היא בגירושין וכדאמרינן לעיל במצות אונס. ואין בכל מצות הלכות אלו כי אם שנים או שלשה דברים מדברי סופרים בכלל ושמרתם את משמרתי וגו':
נחלת הכלל · Friedberg Edition
צפנת פענח · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
א׳
ונותן לאביה כו' ואם היתה כו'. עיין בתוספתא פ"א דכתובות דגם הכתובה צריך ליתן לה דזה כבר נתחייב מקודם ועיין בהך דסנהדרין ד' ח' ע"א ע"ש ברש"י ותוס':
ח׳
כל נערה שאין כו'. הנה מלשון רבינו מוכח וכן מלעיל הל' ה' דאם היא חייבי לאוין מ"מ יש לה קנס כמו גבי אונס, אך עיין בירושלמי כאן פ' ג' הל' ו' מוכח דאין לה קנס רק אם אשה הראויה לו ועיין בתוס' סנהדרין ד' ח' ע"ב ד"ה והביא בסוף הדיבור ואם רק אסורה מדרבנן אם זה מיקרי ראויה לו עיין כתובות ד' ל"ו ע"א כיון דמדאורייתא חזיא, ועיין בהך דעירובין ד' ל"ח ע"ב גבי ניער דמצי אמר אף ע"ג דלא אמר כו', והא מדרבנן אסור לומר משום הכנה וע"ש בירושלמי פ' ג' ראוי הוא לעבור על השבות כו', ושם ד' ע"ח ע"ב ותוס' שבת ד' מ"ג ע"א דמחלקי בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן דאיסור דרבנן מיקרי ראוי, אך לא דמי דשם אח"כ נסתלק האיסור וכמש"כ התוס' ביצה ד' ל"א ע"ב ע"ש ועיין בהך דפסחים ד' מ"ח ע"א גבי מוקצה וכ"כ בזה:
ט׳
וכל הפטור כו'. הנה קשה נהי דפטור מחמת ספק לקולא אך מ"מ הלאו היאך יעבור מספק וצ"ל דזה ג"כ בגדר קנס שקנסה אותו התורה וכ"ז שלא נגמר הדין אינו מתחייב קנס וכיון דנשאר בתיקו שוב אין ב"ד יכולים לגמור הדין וכמש"כ הראב"ד ז"ל בהל' גניבה פרק ב' הל' י"ב ע"ש וא"כ שוב שפיר יכול לגרשה לכתחלה, ועיין מש"כ התוס' כתובות ד' ל"ג ע"ב ד"ה לאו ותוס' ב"ק ד' ל"ג ע"ב ע"ש, ועיין מש"כ לעיל פרק א' הל' ג', ועיין מש"כ הר"ן ז"ל במס' קדושין פ' ד' גבי הך דמשפחה שנטמעה נטמעה, ובאמת שם ג"כ הטעם משום דמבואר בירושלמי תרומות פ' ח' הל' א' דפסול משפחה צריך ב"ד וכן הוא בירושלמי סנהדרין פרק ד' הל' ח' דהוה כדיני נפשות לגבי דמתחילין מן הצד ע"ש ובפרק ג' הל' ג' גבי פסולי עדות, וכ"ז שלא נפסק אין על המשפחה שם פסול ומותרת להתערב, אבל במשפחה שכבר נפסלה בב"ד לא מהני מה שנטמאה, ועיין מש"כ רבינו בהל' עדות פ' כ' הל' א' דמשמע שם דב"ד מקבלין העדים להזים אף דא"א לקיים בהם דין זוממים ע"ש ונפסלים בודאי, ועיין תוס' ב"ק ד' ע"ב ע"ב ותוס' סנהדרין ד' ס"ה ע"ב ד"ה יצאו דמשמע ג"כ שם דס"ל כן וע"ש דף ח' ע"ב:
י׳
אינו חייב כו'. הנה לפי הגירסא שלנו בדברי רבינו י"ל שר"ל כמו הך דכתובות דף י' ע"א גבי כאן בבחור כאן בנשוי ולכך אמר דמכין אותו מכת מרדות כדאמר שם דמתבינן ליה כופרא ע"ש ועיין בירושלמי כאן פ' ד' אפילו בא עליה ביאה אחרת ועיין מש"כ לקמן בהל' אס"ב בזה ע"ש בפ"ג:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
משנה למלך · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
ב׳
והמוציא שם רע על הקטנה כו' נערה מלא דבר הכתוב. (*א"ה עיין מה שהקשה מרן בכ"מ דלמה תפס רבינו דברי ר"ל כהוייתם ולא היה לו לתת טעם אלא משום דכתיב וסקלוה וקטנה לאו בת עונשין. והנה אהא דפריך בגמרא טעמא דכתיב נערה הא לאו הכי וכו' כתבו התוס' דהוקשה לר"י דמה בכך אם קרא איירי בבת עונשין כו'. ובסוף דבריהם כתבו וז"ל אבל אין לומר דמסתבר ליה דדוקא בבת עונשין מיחייב משום שבא להורגה דבפ"ק דסנהדרין כו' משמע דלאו משום דקא גרים לה קטלא מיחייב ע"כ. וקשיא לי דאמאי הוצרכו התוס' לדחות תירוץ זה ממשמעות סוגיא דסנהדרין והלא דבר זה לימוד ערוך הוא בידינו בפ"ג דערכין (דף ט"ו) ואהא דתנן התם נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה דפריך בגמרא ממאי דילמא משום דקא גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר כו' אמר רבא אמר קרא כי הוציא ש"ר על ש"ר שהוציא ע"כ. איברא כי לא על התוס' בלבד תלונותי דגם לרב אדא בר אהבה תקשה דלפי המסקנא משמע דטעמא דמוציא ש"ר פטור משום דאינה בת עונשין כמ"ש רש"י בגמרא (דף ע"ד:) ולפום סוגיא דערכין דחיוב הקנס הוא על מה שהוציא ש"ר מה לי קטנה מה לי גדולה והיל"ל דטעמא משום דנערה מלא דיבר הכתוב לאפוקי קטנה דאי לאו נערה מלא הו"א דאף קטנה במשמע מדכתיב כי הוציא ש"ר על ש"ר שהוציא דהאומר בפיו חמור מן העושה מעשה. ומתוך כך נלע"ד דתפס הרמב"ם סוגיא דערכין לעיקר מש"ה הוצרך לומר דטעמא משום דכתיב נערה מלא ודוק):
ט׳
קידש נערה וגירשה כו'. בפרק נערה (דף מו) בעי רב אשי הוציא שם רע על נישואין [הראשונים] מהו על נישואי אחיו מהו פשוט מיהא חדא דתני רבי יונה את בתי נתתי לאיש הזה ולא ליבם ובעיא קמייתא דלא איפשיטא פסקה רבינו לקולא כ"כ מרן ז"ל. ועדיין הדבר קשה אצלי ממה שסיים רבינו וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש דס"ל דלא הזהיר הכתוב שלא יוכל לשלחה אלא היכא דחייב קנס ומלקות אך היכא דליכא חיוב קנס ומלקות אם רצה לגרש יגרש. ולפי זה היכא דהוי ספיקא דדינא כגון הוציא שם רע על נישואין הראשונים נהי דמילקא לא לקי מספק דהא מלקות במקום מיתה עומדת וכי היכי דאינו נהרג על הספק הכי נמי אינו לוקה וכן קנס אינו משלם דספיקא דממונא לקולא. אבל לגרש איך יכול לגרשה והלא ספיקא דאורייתא הוא ופשיטא דאזלינן לחומרא וצ"ע: סליקו הלכות נערה בתולה
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
נחל איתן · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
ט׳
קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע והביא עדים שזינתה תחתיו בקידושין הראשונים ונמצאו זוממין וכן אם היתה יבמתו שכנסה וכו' (היה) [הרי זה] פטור מן המלקות ומן התשלומין וכל הפטור אם רצה לגרש יגרש. ופירש המל"מ דס"ל לרבינו דלא הזהיר הכתוב שלא יוכל לשלחה אלא היכא דהיה חייב עונש (בזמן הבית) אך היכא דליכא עונש אם רצה לגרש יגרש. והנה לא כתבו מקור לזה דמנין יצא זה לו לרבינו לומר כן. ונראה דיש ללמוד כן מהסוגיא דפ"ג דמכות (דף ט"ו) דקאמר התם לא יאמר ולו תהיה לאשה גבי אונס דגמר ממוציא שם רע וכו' ומסיק דאונס ממוציא שם רע לא גמר דאיכא למפרך מה למוציא שם רע דקאי בולו תהיה לאשה שכן היה לוקה ומשלם. ואי איתא דאף הפטור במוציא שם רע ממלקות ותשלומין קאי בחיוב דולו תהיה לאשה א"כ אכתי תקשי דלא יאמר ולו תהיה לאשה גבי אונס וגמרינן ליה ממוציא שם רע כי האי כגון שהוציא על נשואת אחיו דקיי"ל שפטור ממלקות ותשלומין ואפילו הכי חייב לכונסה אלא שמע מינה דכל היכא דמיעט רחמנא גבי שם רע ופטרו ממלקות ותשלומין פטרו גם כן מלכונסה: ומה שהקשה המל"מ דאמאי כתב רבינו דכל הפטור אם רצה לגרש יגרש דמשמע דקאי על מה שכתב ברישא קידש נערה וגירשה וחזר וקידשה והוציא עליה שם רע בקידושין הראשונים וכו'. וזה הוא ספיקא דדינא ובעיא דלא איפשטא בגמ' הוציא עליה שם רע על נשואין הראשונים מהו. ונהי דמלקא לא היה לקי מספק וכן קנס לא היה משלם מספק אבל לגרש היאך יכול מספק והלא ספיקא דאורייתא הוא ופשיטא דאזלינן לחומרא. ובס' מעיין החכמה כתב דלית נגר דיפריקנה. ואני אומר דלאו נגר אנא ואפריקינה די"ל דחיוב זה דלא יוכל לשלחה שאני משאר חיוב דאיסור דאזלינן בספיקו לחומרא אלא דמי לחיוב דממון דאזלינן בו לקולא. משום דקיי"ל דבדעתה וברצונה הדבר תלוי ואם אמרה לא בעינא לא איתא לחיוב זה כלל וכיון דניתן למחילה משום הכי דמי לממונא דלא מחייב מספיקא והכי נמי מחייבינן ליה מספיקא בשאר כסות ועונה שחייב בעל לאשתו. [וכהאי גוונא גבי אוכל תרומה במזיד דקיי"ל דיכול הכהן למחול הו"ל כדבר של ממון ולא כאיסור. ויש להביא ראיה ממ"ש המפרשים הובא בס' נתיבות המשפט סי' כ"ה בריש דיני תפיסה דספק גזל שרי ועל כרחך היינו משום [דכיון] דניתן למחילה לא הוי כשאר איסורין. וכל שכן לפי דעת רבינו דכל הספיקות איסורין מדברי סופרים ולכך היקל בכהאי גוונא: ועיין בהרדב"ז ח"א סי' ס"ח שנשאל במי שאנס אשה ואסר הנאתה עליו והרי אסורה עליו בלא יחל אם צריך לכונסה ולאו כל כמיניה לאוסרה עליו ולהפקיע המצוה המוטלת עליו. והשיב דכיון דחל עליו תחילה עשה דולו תהיה לאשה שוב אינו יכול להפקיע במה שאסרה עליו. וא"ת מאי שנא מהא דאמרינן דנדרים חלין על דבר מצוה וכו' היינו דוקא במצות שבין אדם למקום כגון שאמר ישיבת סוכה עלי אסור אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא חל והגע עצמך הרי שהיה חייב לחבירו מנה ואמר פלוני מודר מנכסי כלום חל הנדר על המנה שהוא חייב הכי נמי לא שנא שאין חל הנדר לדחות חיוב העשה. ויש לתמוה שהוא נגד סוגיא ערוכה דפ"ג דמכות (דף ט"ז) דפריך גבי אונס שגירש היכי משכחת שילקה הא הוי ניתק לעשה ולא היה לוקה אלא א"כ ביטל העשה בידים ומוקי לה רב שימי מנהרדעא כגון שהדירה ברבים או על דעת רבים שאין לו הפרה ופירשו התוס' דאפי' בלא מצא עליה עון יכול לידור וחל הנדר כשאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרים ע"כ. אלמא דכהאי גוונא שאסר הנאתה עליו חל הנדר נמי גבי אונס ולא אמר[ינן] דלא חל הנדר לדחות חיוב עשה דולו תהיה לאשה והיינו טעמא דדוקא הנאתו עליה אינו יכול לאסור כיון דמשועבד לה אבל הנאתה עליו יכול לאסור וכדאמר גבי קונם שאיני משמשך. וגם מה שהביא ראיה מבעל חוב יש לדחות דשאני בעל חוב דאלמוה לשיעבודא דידיה וכמ"ש תוס' בכתובות (דף נ"ט ע"ב) אבל בעלמא קונמות מפקיעין משעבוד חבירו. וכן משמע ביבמות (דף קי"א) גבי יבמה שנדרה הנאה מיבמה]:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
אור שמח · הלכות נערה בתולה פרק ג׳
ה׳
נמצא בה כו' או שנמצא אסורה עליו מחייבי לאוין או מחייבי עשה כו' הרי זה יגרשנה בגט: הנה בלא הוזמו העדים רק הוכחשו אם נאמר דלא שריא אליו, הוי משום העדים שלא נתבטלה עדותן לגמרי, פשיטא לרבותינו בתוספות פ"ק דסנהדרין (דף ח' ע"ב) סד"ה והביא האב עדים, דאינו משלם קנס כיון דאסורה עליו משום העדים של הבעל אינו נקרא מוציא ש"ר, אבל בשאינו ראוי לקיימה מחמת עשה או לאו אם משלם קנס במוציא ש"ר, בזה נסתפק בספר דרוש וחדוש, והוא מפורש בירושלמי הלכה ו' דאינו משלם דפריך תמן על מה דיליף מה מוציא ש"ר בראויה לו אף אונס בראויה לו, אי מה להלן אשה הראויה אליו ומשלם קנס אף כאן אשה הראויה אליו ומשלם קנס, ופירושו דלענין אשה הראויה לו לא מסתברא כלל למילף דתמן כיון שאינה ראויה לאשות, א"כ לא היה להאב להשיאה לאיש שאינה ראויה לו ומש"ה לא קנסתו תורה, משא"כ באונס ומפתה, ואף אם לא כתב ולו תהיה לאשה במוציא ש"ר רק לא יוכל לשלחה לחוד ידענא דבאשה שאינה ראויה לקיימה מסברא אינו משלם קנס ודוק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות נערה בתולה ג׳, מתוך הלכות נערה בתולה שבספר נשים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
