רמב״ם - הלכות מקואות · פרק ג׳

ספר טהרה · 26 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מקואות · פרק ג׳
הלכה א׳
וְאֵלוּ חוֹצְצִין בְּכֵלִים. הַזֶּפֶת וְהַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. הַזֶּפֶת שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית מִתּוֹכָן חוֹצְצִין מֵאֲחוֹרֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים מִבֵּית הָאֻמָּן. אֲבָל מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הַזֶּפֶת שֶׁבַּתַּמְחוּי וְשֶׁבַּקְּעָרָה בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן חוֹצְצִין:
הלכה ב׳
הַמּוֹר וְהַקּוֹמוֹס בֵּין בְּכוֹס בֵּין בִּצְלוֹחִית בֵּין בְּתַמְחוּי וּקְעָרָה בֵּין מִבַּעַל הַבַּיִת בֵּין מִבֵּית הָאֻמָּן בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן חוֹצְצִין. הָיָה זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַטַּבְלָא וְעַל הַשֻּׁלְחָן וְעַל הַדַּרְגָּשׁ אִם הָיוּ נְקִיִּים חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּיד עֲלֵיהֶן. וְעַל הַבְּלוּסִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן:
הלכה ג׳
הָיוּ עַל מִטּוֹת בַּעַל הַבַּיִת חוֹצְצִין עַל מִטּוֹת שֶׁל עָנִי אֵינָן חוֹצְצִין. עַל אֻכַּף בַּעַל הַבַּיִת חוֹצֵץ וְעַל זַקָּקִין אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַמִּרְדַּעַת מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ:
הלכה ד׳
הָיוּ זֶפֶת אוֹ חֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל בִּגְדֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲפִלּוּ מִצַּד אֶחָד חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁמַּקְפִּידִין עַל מַלְבּוּשָׁן לִהְיוֹת נָקִי. עַל בִּגְדֵי עַמֵּי הָאָרֶץ מִשְּׁנֵי צְדָדִין חוֹצֵץ מִצַּד אֶחָד אֵינוֹ חוֹצֵץ:
הלכה ה׳
הָיוּ עַל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁל זַפָּתִים וְשֶׁל יוֹצְרִים וְשֶׁל מְפַסְּלֵי אִילָנוֹת אֵינָן חוֹצְצִין:
הלכה ו׳
טַבָּח שֶׁהָיָה דָּם עַל בְּגָדָיו אֵינוֹ חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד:
הלכה ז׳
מוֹכֵר רְבָב שֶׁהָיָה רְבָב עַל בִּגְדוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה. הָיָה הַטַּבָּח מוֹכֵר רְבָב וְהָיָה עַל בִּגְדוֹ דָּם וּרְבָב הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם חוֹצֵץ מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנַיִם וּמַקְפִּיד אוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ שֶׁהֲרֵי מְלַאכְתּוֹ הִיא וְאֵינוֹ מַקְפִּיד:
הלכה ח׳
הָיָה הַזֶּפֶת אוֹ הַחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן עַל הַסַּנְדָּל מִתּוֹכוֹ. מִלְּמַעְלָה חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ. עַל הַסַּפְסָל מִלְּמַעְלָה אוֹ מִן הַצְּדָדִין חוֹצֵץ מִלְּמַטָּה אֵינוֹ חוֹצֵץ:
הלכה ט׳
לִכְלוּכֵי צוֹאָה שֶׁבַּכִּסֵּא וְשֶׁבַּקַּתֵּדְרָה הַמְכֻבָּשִׁין בֵּין מִתּוֹכָן בֵּין מֵאֲחוֹרֵיהֶן בֵּין מִלְּמַטָּה בֵּין מִן הַצְּדָדִין אֵינָן חוֹצְצִין מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מַעֲבִירִין אוֹתָן. אֲבָל לִכְלוּכֵי שְׁמָרִים שֶׁבַּכּוֹס וְשֶׁבַּצְּלוֹחִית וְהַמּוֹךְ שֶׁבַּשֵּׁיר וְשֶׁבַּזּוֹג. וְהַטִּיט וְהַבָּצֵק שֶׁעַל יַד הַקּוֹרְדוֹם וְשֶׁעַל יַד הַמַּגְרֵפָה [אֵינָן חוֹצְצִין. הִגְלִידוּ] חוֹצְצִין:
הלכה י׳
דָּבָר בָּרוּר הוּא שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁאָמַרְנוּ בְּזֶפֶת וּבְחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן שֶׁאֵינָן חוֹצְצִין בְּכֵלִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד הוּא לְפִיכָךְ אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי חָפוּי בְּזֶפֶת אוֹ בְּחֵמָר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד. אֵין בְּדָבָר זֶה הֶפְרֵשׁ בִּכְלִי מִן הַכֵּלִים אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שָׁוִין בְּדָבָר זֶה:
הלכה י״א
כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן חֲלוּלִין שֶׁהִכְנִיסָן שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּן. אוֹ שֶׁהִכְנִיסָן כְּדַרְכָּן וְלֹא מֵרְקָן. אוֹ שֶׁהָיוּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְנִשְׁבְּרוּ. לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה:
הלכה י״ב
כְּלִי שֶׁהָפַךְ פִּיו לְמַטָּה וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל מִפְּנֵי שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בְּכֻלּוֹ. הָיָה בּוֹ מָקוֹם שֶׁאֵין הַמַּיִם נִכְנָסִין בּוֹ עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ:
הלכה י״ג
כְּלִי שֶׁהוּא צַר מִכָּאן וּמִכָּאן וְרָחָב בָּאֶמְצַע אֵינוֹ טָהוֹר עַד שֶׁיַּטֶּנּוּ עַל צִדּוֹ:
הלכה י״ד
צְלוֹחִית שֶׁפִּיהָ שׁוֹקֵעַ אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיַּטֶּנָּה עַל צִדָּהּ:
הלכה ט״ו
קַלְמָרִין אֵינָהּ טְהוֹרָה עַד שֶׁיִּקָּבֶנָּה מִצִּדָּהּ כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ הַמַּיִם לָעַקְמוּמִיּוּת שֶׁבָּהּ:
הלכה ט״ז
בְּהֵמָה שֶׁהָיָה הַשֵּׁיר שֶׁעָלֶיהָ רָפוּי וְנִטְמָא מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בִּמְקוֹמוֹ:
הלכה י״ז
לֹא יַטְבִּיל אָדָם אֶת הַקֻּמְקוּם בְּפֶחָמִין שֶׁבּוֹ אֶלָּא אִם כֵּן שִׁפְשֵׁף:
הלכה י״ח
כְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין וְהִטְבִּילוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. הָיָה מָלֵא מַיִם וְהִטְבִּילוֹ הֲרֵי הַמַּיִם וְהַכְּלִי טְהוֹרִין כְּאַחַת מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם יֵשׁ לָהֶן טָהֳרָה בְּמִקְוֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּטֻמְאַת אֳכָלִין וּמַשְׁקִין. הָיָה הַכְּלִי מָלֵא מֵי רַגְלַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם. הָיָה בּוֹ מֵי חַטָּאת אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ מֵי מִקְוֶה עַל מֵי חַטָּאת שֶׁבְּתוֹכוֹ הֲרֵי זֶה טָהוֹר. וְאִם לָאו עֲדַיִן הוּא בְּטֻמְאָתוֹ וּכְאִלּוּ הֵן שְׁאָר מַשְׁקִין שֶׁחוֹצְצִין בֵּין גּוּף הַכְּלִי וּבֵין מֵי הַמִּקְוֶה:
הלכה י״ט
כְּלִי שֶׁתּוֹכוֹ טָהוֹר וְגַבּוֹ טָמֵא וְהָיָה מָלֵא יַיִן לָבָן אוֹ חָלָב וְהִטְבִּילוֹ. הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב אִם הָיָה רֹב הַכְּלִי פָּנוּי כְּדֵי שֶׁיִּרְבּוּ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁטֻּמְאָתוֹ מִדִּבְרֵיהֶן. אֲבָל אִם הָיָה בּוֹ יַיִן אָדֹם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין לֹא עָלְתָה לוֹ טְבִילָה:
הלכה כ׳
לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַיִם טְמֵאִין וְהָיָה עַל פִּיו טִיט טוֹפֵחַ וְהָיָה הַטִּיט שׁוֹקֵעַ בַּמַּיִם וְהִטְבִּילוֹ טָהוֹר. וְאִם הָיָה טִיט הַיָּוִן וְכַיּוֹצֵא בּוֹ כְּאִלּוּ לֹא טָבַל. וְכֵן טַבַּעַת שֶׁנְּתָנָהּ בִּלְבֵנָה שֶׁל טִיט טוֹפֵחַ וְהִטְבִּילָהּ טְהוֹרָה. וְאִם הָיָה טִיט יָוֵן כְּאִלּוּ לֹא טְבָלָהּ:
הלכה כ״א
אֵלּוּ שֶׁאֵין צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם בָּהֶן. סְתָם קִשְׁרֵי בִּגְדֵי עֲנִיִּים, וְאִם הִקְפִּיד עֲלֵיהֶן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי בִּגְדֵי בַּעֲלֵי בָּתִּים סְתָמָן חוֹצְצִין, וְאִם אֵינוֹ מַקְפִּיד עֲלֵיהֶן אֵינָן חוֹצְצִין. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁנִּקְשְׁרוּ מֵאֲלֵיהֶן. וְחֵבֶט הַסַּנְדָּל. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁהַקְּצִיצָה דְּבוּקָה עִם הָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ וַחֲזָקָה. וּתְפִלָּה שֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וְאָזְנֵי הַחֵמֶת וְהַתּוּרְמִיל. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ מִקְּשָׁרִים וּתְפָרִים שֶׁאֵינוֹ עָתִיד לְהַתִּירָם:
הלכה כ״ב
וְאֵלּוּ שֶׁצְּרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם. הַקְּשָׁרִים שֶׁבְּפִתְחֵי הֶחָלוּק שֶׁהֵן עֲשׂוּיִין לוּלָאוֹת. וְכֵן קִשְׁרֵי לוּלָאוֹת שֶׁבַּכָּתֵף. וְשָׂפָה שֶׁל סָדִין צָרִיךְ לְמַתֵּחַ. וּתְפִלָּה שֶׁל רֹאשׁ בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְבוּעָה בִּרְצוּעָה. וְשֶׁל זְרוֹעַ בִּזְמַן שֶׁהִיא עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. וּשְׁנָצִים שֶׁל סַנְדָּל. וְקִשְׁרֵי נִימֵי הַבְּגָדִים שֶׁקְּשָׁרָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁהוּא עָתִיד לְגַלּוֹתָן וּלְמָתְחָן. הַסַּלִּין שֶׁל גַּת וְשֶׁל בַּד אִם הָיוּ חֲזָקִים צָרִיךְ לְחַטֵּט וְאִם הָיוּ רָפִים צָרִיךְ לְנַעֵר. הַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל עוֹר צְרִיכִים שֶׁיָּבוֹאוּ בָּהֶן הַמַּיִם:
הלכה כ״ג
כֶּסֶת עֲגֻלָּה. וְהַכַּדּוּר. וְהָאִמּוּם. וְהַקָּמֵעַ. וְהַתְּפִלָּה. אֵינָן צְרִיכִין שֶׁיָּבוֹאוּ הַמַּיִם לַחֲלָלָן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס טוֹבֵל סָתוּם:
הלכה כ״ד
הַמַּטְבִּיל בְּגָדִים הַמְכֻבָּסִין צְרִיכִין שֶׁיִּכָּנְסוּ בָּהֶן הַמַּיִם עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ. הִטְבִּילָן נְגוּבִין עַד שֶׁיְּבַעְבְּעוּ וְיָנוּחוּ מִבִּעֲבּוּעָן:
הלכה כ״ה
כָּל יְדוֹת הַכֵּלִים שֶׁהֵן אֲרֻכִּים יוֹתֵר מִכְּדֵי צָרְכָּן וְעָתִיד לְקָצְצָן מַטְבִּילָן עַד מְקוֹם הַמִּדָּה. כֵּיצַד. שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים וְקָטָן עֲשָׂרָה. מַטְבִּיל מִן הַשַּׁלְשֶׁלֶת עַד מִדָּה זוֹ בִּלְבַד וְהַשְּׁאָר טָהוֹר:
הלכה כ״ו
כְּלִי טָמֵא שֶׁנָּתַן בְּתוֹכוֹ כֵּלִים אֲחֵרִים וְהִטְבִּיל הַכּל עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה אַף עַל פִּי שֶׁפִּי הַכְּלִי צַר בְּיוֹתֵר שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה טְבִילָה לַכְּלִי הַגָּדוֹל עָלְתָה טְבִילָה לַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. וְכֵן אִם הָיָה הַכְּלִי טָהוֹר וְנָתַן לְתוֹכוֹ כֵּלִים טְמֵאִים וְהִטְבִּילָן לֹא עָלְתָה לָהֶן טְבִילָה עַד שֶׁיִּהְיֶה פִּיו רָחָב כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים לִתְרוּמָה. אֲבָל לְקֹדֶשׁ אֵין מַטְבִּילִין כֵּלִים לְתוֹךְ כֵּלִים טְהוֹרִין כְּלָל וַאֲפִלּוּ הָיוּ בְּסַל אוֹ בְּקֻפָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה בִּמְקוֹמוֹ:

השגות הראב"ד · הלכות מקואות פרק ג׳

י״ב
נכנסים בכולו היה בו מקום. א"א זה עשה תחת שראה במשנה הטבילו כדרכו בלא זרבובית עד שיטהו על צדו לא ידע מהו זה ושם לו פתרון לפי שכלו ואנו כבר הסכמנו עליו והעמדנו על מה שראינו בויק"ר (פ"ה) השותים במזרקי יין זרבוביות והוא קנישקנין והכלי שאין לו אלא נקב אחד אין המים נכנסין בכולו מפני הרוח וכשיש בו קנה פתוח מן הצד נכנסין בו:
י״ט
כלי שתוכו טהור. א"א נשתבש בשמעתא דזבחים פרק כל הזבחים דלא איתמרא הא מילתא אלא לרבי יהודה אבל רבנן אפילו טמא ממש סגי ליה לדבריהם ביין לבן וחלב וביין אדום בעינן שידהו מראיו לדברי הכל:
כ׳
והיה הטיט שוקע. א"א לישנא דתוספתא אם היו מים שוקעין בטיט והטבילו טהור כלומר שהטיט אינו עב:
נחלת הכלל · ToratEmet

קרית ספר · הלכות מקואות פרק ג׳

א׳
דבר החוצץ גם כן מאחורי הכלי אם מקפיד עליו מצטרף לרוב למהוי חציצה דאוריתא.
י״ב
כלי שהפך פיו למטה והטבילו כאלו לא טבל נראה דלא הויא טבילה כלל מדאוריתא וכדתנן כאלו לא טבל פ' בתרא דמקואות וטעמא דאינו ראוי לביאת מים כיון שאין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו כולו במים. וכן כלי מלא משקין דחייצי וכשלא נשתנו מראיהן דלא נתבטלו במי המקוה ואיפשר דבתרוייהו נמי לא הויא חציצה מדאוריתא אלא א"כ איכא רוב הכלי עם דבר חוצץ שבחוץ:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מקואות ג׳, מתוך הלכות מקואות שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל