כבוד גדול נוהגין במלך ומשימין לו אימה ויראה בלב כל אדם שנאמר שום תשים שתהא אימתו עליך ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכלי תשמישו וכשמת כולן נשרפין לפניו. וכשמת כולן נשרפין לפניו, הנה בסוף הל' אבל בהל' כ"ה כתב הרמב"ם מלך שמת עוקרין סוס שהיה רוכב עליו ובהל' כ"ו כתב מלך או נשיא יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך ומבואר להדיא דסוסו אין שורפין אלא עוקרין וכתב הכ"מ כאן והוי יודע שמה שכתב רבינו כולן נשרפין על מטתו לא קאי אסוסו דסוסו אין שורפין אלא עוקרין אותו כלומר הגידין שעל פרסותיו עוקר וחותך ושוב אין ראוי לרכיבה עכ"ד ואין דברי הרמב"ם משמע כן שהרי וכשמת כולן נשרפין קאי אלמעלה דהיינו סוסו נמי. ונראה דהרי כאן כתב הרמב"ם נשרפין לפניו וזהו מהכתוב במשרפות אבותיך ישרפו לך, ובזה נוכל לומר דגם סוסו נשרף משום כבודו אבל בהל' אבל לא מיירי רק כששורפין לפניו ורק דגם אח"כ אם מת במקום אחר הא ג"כ אסור להשתמש בכל כלי תשמישו לכן כולן נשרפין אבל סוסו עוקרין, והנה זה הא מוכח מעובדא דרבי ור' פנחס בן יאיר בחולין דף ז' דאמר עקרנא להו איכא צער בע"ח קטילנא להו איכא בל תשחית ומוכח דאין בהריגה יותר צעב"ח מבעקירה ורק משום בל תשחית ומשום כבוד מלך ודאי דליכא בל תשחית עי' בתוס' ע"ז דף י"א ע"ב ד"ה עוקרין ולכן כששורפין לפניו שורפין גם את סוסו אבל כשאין שורפין לפניו וזה אינו דין שישרפו גם מה שהשתמש בו אם אינם שם ורק מדין שאין משתמשין כמו שכתב כאן בזה סגי בעקירה.
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות מלכים ומלחמות ב׳, מתוך הלכות מלכים ומלחמות שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.