רמב״ם - הלכות מעילה · פרק ח׳

ספר עבודה · 8 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מעילה · פרק ח׳
הלכה א׳
הַפּוֹעֲלִים שֶׁהֵן עוֹשִׂין בְּהֶקְדֵּשׁ אַף עַל פִּי שֶׁפָּסְקוּ עִמָּהֶן מְזוֹנוֹת לֹא יֹאכְלוּ מִגְּרוֹגָרוֹת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וְאִם אָכְלוּ מָעֲלוּ. אֶלָּא הַהֶקְדֵּשׁ נוֹתֵן לָהֶם דְּמֵי מְזוֹנוֹת:
הלכה ב׳
הַדָּשׁ כַּרְשִׁינֵי הֶקְדֵּשׁ הֲרֵי זֶה חוֹסֵם אֶת הַפָּרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה ד) "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ" דַּיִשׁ הָרָאוּי לוֹ:
הלכה ג׳
אֵין מְחַלְּלִין אֶת הַהֶקְדֵּשׁ עַל הַמְּלָאכָה אֶלָּא עַל הַמָּעוֹת. כֵּיצַד. אֻמָּן שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּהֶקְדֵּשׁ בְּמָנֶה אֵין נוֹתְנִין לוֹ בֶּהֱמַת הֶקְדֵּשׁ אוֹ טַלִּית הֶקְדֵּשׁ בִּשְׂכָרוֹ עַד שֶׁמְּחַלְּלִין אוֹתָן עַל הַמָּעוֹת. וְאַחַר שֶׁיֵּעָשׂוּ חֻלִּין נוֹתְנִין אוֹתָן לָאֻמָּן בִּשְׂכָרוֹ אִם רָצוּ. וְחוֹזְרִין וְלוֹקְחִין מִמֶּנּוּ בְּהֵמָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה:
הלכה ד׳
כְּשֶׁבּוֹנִין בַּמִּקְדָּשׁ אֵין לוֹקְחִין עֵצִים וַאֲבָנִים מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְלֹא בּוֹנִין אֶת הַבִּנְיָן עַל דַּעַת שֶׁהוּא קֹדֶשׁ אֶלָּא בּוֹנִין הַכּל מִן הַחל. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יֵהָנֶה בְּצֵל הַבִּנְיָן אוֹ יִשָּׁעֵן עַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה בִּשְׁעַת מְלָאכָה. וְאַחַר שֶׁיֻּשְׁלַם הַבִּנְיָן מְחַלְּלִין מְעוֹת הַהֶקְדֵּשׁ עַל הַבִּנְיָן. וְאִם צָרְכוּ הַגִּזְבָּרִין לְעֵצִים לַקֹּדֶשׁ לְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּלְבַד לוֹקְחִין אוֹתָן מִמְּעוֹת הַהֶקְדֵּשׁ שֶׁהֲרֵי אֵינָן מִתְאַחֲרִין יָמִים כְּדֵי שֶׁנָּחוּשׁ לָהֶן שֶׁמָּא יִשָּׁעֵן אָדָם עֲלֵיהֶן וְיִמְעל:
הלכה ה׳
כְּשֶׁפּוֹסְקִין עִם הָאֻמָּנִין לִבְנוֹת בַּמִּקְדָּשׁ וּבָעֲזָרוֹת. פּוֹסְקִין עִמָּהֶן כָּךְ וְכָךְ אַמָּה בְּכָךְ וְכָךְ סֶלַע בְּאַמָּה בַּת עֶשְׂרִים אֶצְבַּע. וּכְשֶׁמּוֹשְׁחִין לָהֶן מַה שֶּׁבָּנוּ מוֹשְׁחִין וּמְחַשְּׁבִין לָהֶן בְּאַמָּה גְּדוֹלָה בַּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מְעִילָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין מְדַקְדְּקִין בִּמְשִׁיחָה:
הלכה ו׳
תְּנַאי בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּהֲנִים נֵאוֹתִין בַּמֶּלַח וּבָעֵצִים בַּאֲכִילַת קָרְבָּנוֹת שֶׁאוֹכְלִין בְּחֶלְקָן. אֲבָל לֹא יִתְּנוּ מֶלַח הַמִּקְדָּשׁ בְּחֻלִּין שֶׁלָּהֶן:
הלכה ז׳
מֶלַח שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵיבָר מוֹעֲלִין בּוֹ. שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ וְשֶׁעַל רֹאשׁ הַמִּזְבֵּחַ אֵין מוֹעֲלִין בּוֹ:
הלכה ח׳
רָאוּי לָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְלֵידַע סוֹף עִנְיָנָם כְּפִי כֹּחוֹ. וְדָבָר שֶׁלֹּא יִמְצָא לוֹ טַעַם וְלֹא יֵדַע לוֹ עִלָּה אַל יְהִי קַל בְּעֵינָיו וְלֹא יַהֲרֹס לַעֲלוֹת אֶל ה' פֶּן יִפְרֹץ בּוֹ. וְלֹא תְּהֵא מַחֲשַׁבְתּוֹ בּוֹ כְּמַחְשַׁבְתּוֹ בִּשְׁאָר דִּבְרֵי הַחל. בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה הֶחְמִירָה תּוֹרָה בִּמְעִילָה. וּמָה אִם עֵצִים וַאֲבָנִים וְעָפָר וָאֵפֶר כֵּיוָן שֶׁנִּקְרָא שֵׁם אֲדוֹן הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם בִּדְבָרִים בִּלְבַד נִתְקַדְּשׁוּ וְכָל הַנּוֹהֵג בָּהֶן מִנְהַג חֹל מָעַל בָּהּ וַאֲפִלּוּ הָיָה שׁוֹגֵג צָרִיךְ כַּפָּרָה. קַל וָחֹמֶר לְמִצְוֹת שֶׁחָקַק לָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יִבְעַט הָאָדָם בָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁלֹּא יֵדַע טַעְמָן. וְלֹא יְחַפֶּה דְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא כֵּן עַל הַשֵּׁם וְלֹא יַחְשֹׁב בָּהֶן מַחְשַׁבְתּוֹ כְּדִבְרֵי הַחל. הֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא יט לז) (ויקרא כ כב) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם". אָמְרוּ חֲכָמִים לִתֵּן שְׁמִירָה וַעֲשִׂיָּה לַחֻקִּים כַּמִּשְׁפָּטִים. וְהָעֲשִׂיָּה יְדוּעָה וְהִיא שֶׁיַּעֲשֶׂה הַחֻקִּים. וְהַשְּׁמִירָה שֶׁיִּזָּהֵר בָּהֶן וְלֹא יְדַמֶּה שֶׁהֵן פְּחוּתִין מִן הַמִּשְׁפָּטִים. וְהַמִּשְׁפָּטִים הֵן הַמִּצְוֹת שֶׁטַּעְמָן גָּלוּי וְטוֹבַת עֲשִׂיָּתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה יְדוּעָה כְּגוֹן אִסּוּר גֵּזֶל וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְכִבּוּד אָב וָאֵם. וְהַחֻקִּים הֵן הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין טַעְמָן יָדוּעַ. אָמְרוּ חֲכָמִים חֻקִּים חַקֹּתִי לְךָ וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶן. וְיִצְרוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ בָּהֶן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן כְּגוֹן אִסּוּר בְּשַׂר חֲזִיר וּבָשָׂר בְּחָלָב וְעֶגְלָה עֲרוּפָה וּפָרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. וְכַמָּה הָיָה דָּוִד הַמֶּלֶךְ מִצְטַעֵר מִן הַמִּינִים וּמִן הָעַכּוּ"ם שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִין עַל הַחֻקִּים. וְכָל זְמַן שֶׁהָיוּ רוֹדְפִין אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבוֹת הַשֶּׁקֶר שֶׁעוֹרְכִין לְפִי קֹצֶר דַּעַת הָאָדָם הָיָה מוֹסִיף דְּבֵקוּת בַּתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים קיט סט) "טָפְלוּ עָלַי שֶׁקֶר זֵדִים אֲנִי בְּכָל לֵב אֶצֹּר פִּקּוּדֶיךָ". וְנֶאֱמַר שָׁם בָּעִנְיָן (תהילים קיט פו) "כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה שֶׁקֶר רְדָפוּנִי עָזְרֵנִי". וְכָל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן מִכְּלַל הַחֻקִּים הֵן. אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁבִּשְׁבִיל עֲבוֹדַת הַקָּרְבָּנוֹת הָעוֹלָם עוֹמֵד. שֶׁבַּעֲשִׂיַּת הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים זוֹכִין הַיְשָׁרִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהִקְדִּימָה תּוֹרָה צִוּוּי עַל הַחֻקִּים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ה) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם".

קרית ספר · הלכות מעילה פרק ח׳

א׳
הפועלים שעושין בהקדש אף ע"פ שפסקו להם מזונות לא יאכלו מגרוגרות של הקדש אלא נותנין להם דמי מזונות ואם אכלו מעלו מעילה פרק וולד חטאת מתניתין הפועלים לא יאכלו מגרוגרות הקדש ואף על גב דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת וגו' ובפועל הכתוב מדבר כרם רעך אמר רחמנא ולא כרם הקדש. הדש כרשיני הקדש הרי זה חוסם את הפרה שם במשנה וכן פרה מכרשיני הקדש ובגמרא מאי טעמא אמר רב אחדבוי לא תחסום שור בדישו דישו שלך ולא דישו של הקדש כלומר כי דש בשלך לא תחסום אבל כי דש בשל הקדש אתה חוסם דעניינא כולה בחולין קמיירי.
ג׳
אין מחללין את ההקדש על המלאכה ליתן לאומן שכרו מבהמת הקדש או טלית הקדש אלא מחללין אותן על המעות ואחר כך נותנין פרק קמא דמעילה בתוספת' כלשון רבינו ובפרק בתרא דתמורה תנן ואין נותנין מהם לאומנים בשכרן מה שאין בקדשי בדק הבית ובגמרא הא קדשי בדק הבית נותנין מנא הני מילי אמר רבי אבהו דאמר קרא ועשו לי משלי ומשמע ליה לרב ז"ל דדוקא מקדשי בדק הבית אחר חילול כדתניא בתוספתא אבל בתוספות פי' דמשום הכי איצטריך קרא דועשו לי משלי דמאותן עצמן שהוקדשו נותנים לאומנים בשכרן ואפילו לדעת הרב ז"ל לא הוי אלא מדרבנן.
ד׳
כשבונים במקדש אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש אלא בונין הכל מן החול ואחר כך מחללין מעות ההקדש על הבנין שם במעילה פרק וולד מימרא דשמואל בונין בחול ואחר כך מקדישים אמר רב פפא היינו טעמא דלא ניתנה תורה למלאכי השרת דאי אפשר דלא יתבי בטול דבנין מפני החמה ונמצא מועל דדילמא בעי למיזגא וזגא עלייהו ואישתכח דקא מעל בקודשא ולהכי יהיו חול ואחר כך מחללין המעות על הבנין וכי תנן הגזברים שלקחו עצים מועלין בהם מיירי בעצים דיומיה שדעתו לבנותן בו ביום שלקחן דהשתא ליכא למיחש דילמ' אתי למזגא עלייהו הואיל ובני להו לאלתר אבל כי לא בני לאלתר בונין בחול כדאמ' מדרבנן דילמא אתי ליהנות כדאמ'.
ה׳
כשפוסקין עם האומנים לבנות במקדש פוסקין באמה בת עשרים וכשמחזירים מושחין באמה בת עשרים וארבע כלים פרק י"ו תנן האומנים נוטלין בקטנה ומחזירים בגדולה כדי שלא יביאו לבית המעילה והיינו מדרבנן.
ו׳
תנאי בית דין שיהיו הכהנים נאותין במלח ובעצים באכילת קרבנות פרק ז' דשקלים תנן אמר רב שבעה דברים התקינו בית דין וכו' ועל המלח ועל העצים שיהו הכהנים נאותין בהם ומייתי לה פרק הקומץ רבה ואמר שמואל לא שנא אלא לקרבנם אבל לאכילה לא ומסקינן מאי לקרבנם לאכילת קרבנם ומאי לאכילה לאכילה דחול דאף על גב דאמר מר יאכלו אהרן ובניו ובסיפיה דקרא כתיב יאכלוה ודרשינן הכי יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מעוטה ויאכלוה דסיפא שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה ואימא הואיל והני חולין צורך אכילת קדשים הם ליתיב להו מלח קמשמע לן.
ז׳
מלח שעל גבי האבר מועלין בו שעל גבי הכבש ושעל ראש המזבח [אין מועלין בו] שם בריתא וא"ר מתנה מאי קראה דשעל גבי האבר מועלין דכתיב והשליכו עליהם הכהנים מלח והעלו אותם עולה לה' אלמא דאבר עם מלחו שניהם קרויים עולה ואיפשר דגמרא גמירי לה דמועלין עד דאסמכינהו אקרא כדאמר' בכמה דוכתין אבל שעל הכבש שנופל שם כשמולחים את הקומץ ושעל גבי המזבח אין מועלין דשוב אינו ראוי.
ח׳
הקרבנות מכלל החוקים ואמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות העולם עומד והקדימה תורה ציווי על החקים כדכתיב ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות מעילה פרק ח׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות מעילה פרק ח׳

ד׳
כשבונין במקדש וכו'. בס"פ ולד חטאת (דף י"ד) מימרא דשמואל וכאוקימתא דרב פפא:
ו׳
תנאי ב"ד הוא כו'. יש לדקדק שהיה לו לרבינו ז"ל לבאר שאף בחולין שאוכלים בעזרה כשאכילת הקדשים היא מועטת שאוכלין חולין תחלה כדי שתהא אכילת הקדשים על השובע וכמ"ש בפ"י מהל' מעשה הקרבנות וסד"א דאכילת חולין הללו צורך קרבן הם וליתיב להו מלח קמ"ל דלא ודין זה מבואר בפ' הקומץ רבה (דף כ"א) יע"ש. ודע דמסוגיא הנזכרת יש ללמוד שלא הותר המלח כי אם בקדשי קדשים הנאכלים בעזרה אבל באוכל קדשים קלים חוץ לעזרה לא. והכרח דין זה הוא ממאי דפריך התם חולין פשיטא מאי בעו התם (א"ה עיין במ"ש המחבר פ"ב מהל' שחיטה).והנה גם דין זה לא נתבאר בדברי רבינו ז"ל. ודע דבתבלין של חולין שנותנין בקרבנות כמבואר לעיל בפ"י מה' מעשה הקרבנות דין י' מותר לתת מלח של הקדש כ"כ התוס' בפ' הקומץ (דף כ"א) ד"ה חולין: סליקו להו הלכות מעילה בס"ד
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

אור שמח · הלכות מעילה פרק ח׳

ח׳
אמרו חכמים שבשביל עבודת הקרבנות. נ"ב סוף מגילה אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ כו'. ובירושלמי פרק בני העיר הלכה ו' אין העולם עומד אלא על הקרבנות:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מעילה ח׳, מתוך הלכות מעילה שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל