הַתּוֹרָה
התחילו ללמוד

רמב״ם - הלכות מכירה · פרק י״ב

ספר קניין · 15 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מכירה · פרק י״ב
הלכה א׳
אָסוּר לַמּוֹכֵר אוֹ לַקּוֹנֶה לְהוֹנוֹת אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יד) "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ". וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה אֵינוֹ לוֹקֶה מִפְּנֵי שֶׁנִּתָּן לְהִשָּׁבוֹן. וּבֵין שֶׁהוֹנָה בְּמֵזִיד בֵּין שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁיֵּשׁ בְּמֶכֶר זֶה הוֹנָיָה חַיָּב לְשַׁלֵּם:
הלכה ב׳
וְכַמָּה תְּהֵא הוֹנָיָה וְיִהְיֶה חַיָּב לְהָשִׁיב. שְׁתוּת בְּשָׁוֶה. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁמָּכַר שְׁוֵה שֵׁשׁ בְּחָמֵשׁ. אוֹ שְׁוֵה שֶׁבַע בְּשֵׁשׁ. אוֹ שְׁוֵה חָמֵשׁ בְּשֵׁשׁ. אוֹ שְׁוֵה שֵׁשׁ בְּשֶׁבַע. הֲרֵי זֶה הוֹנָיָה וְנִקְנֶה הַמִּקָּח וְחַיָּב הַמְאַנֶּה לְשַׁלֵּם אֶת הַהוֹנָיָה וּלְהַחֲזִירָהּ כֻּלָּהּ לַמִּתְאַנֶּה:
הלכה ג׳
הָיְתָה הַהוֹנָיָה פָּחוֹת מִזֶּה בְּכָל שֶׁהוּא. כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שְׁוֵה שִׁשִּׁים דִּינָר בַּחֲמִשִּׁים וּפְרוּטָה. אֵינוֹ חַיָּב לְהַחְזִיר כְּלוּם. שֶׁכָּל פָּחוֹת מִשְּׁתוּת דֶּרֶךְ הַכּל לִמְחל בּוֹ:
הלכה ד׳
הָיְתָה הַהוֹנָיָה יְתֵרָה עַל הַשְּׁתוּת בְּכָל שֶׁהוּא. כְּגוֹן שֶׁמָּכַר שְׁוֵה שִׁשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים פָּחוֹת פְּרוּטָה. בָּטֵל מִקָּח. וְהַמִּתְאַנֶּה יָכוֹל לְהַחְזִיר הַחֵפֶץ וְלֹא יִקְנֶה כְּלָל. אֲבָל הַמְאַנֶּה אוֹתוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לַחְזֹר אִם רָצָה זֶה וְקִבֵּל. וְאַף עַל פִּי שֶׁבָּטַל הַמִּקָּח. אֵין הַמְאַנֶּה חַיָּב לְהַחְזִיר עַד שֶׁתִּהְיֶה הַהוֹנָיָה יֶתֶר עַל פְּרוּטָה. הָיְתָה פְּרוּטָה בְּשָׁוֶה אֵינוֹ מַחְזִיר שֶׁאֵין הוֹנָיָה לִפְרוּטוֹת:
הלכה ה׳
עַד מָתַי יִהְיֶה לוֹ לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ הַהוֹנָיָה אוֹ לְבַטֵּל הַמִּקָּח. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. וְאִם שָׁהָה יוֹתֵר מִזֶּה אֲפִלּוּ לָקַח שְׁוֵה מֵאָה בְּמָאתַיִם אֵינוֹ חוֹזֵר:
הלכה ו׳
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּלוֹקֵחַ שֶׁהֲרֵי הַמִּקָּח בְּיָדוֹ וּמַרְאֵהוּ. אֲבָל הַמּוֹכֵר חוֹזֵר בְּהוֹנָיָה לְעוֹלָם. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּבִטּוּל מִקָּח שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ דְּמֵי זֶה שֶׁמָּכַר עַד שֶׁיִּרְאֶה כְּמוֹתוֹ שֶׁנִּמְכַּר בַּשּׁוּק. לְפִיכָךְ אִם הָיָה הַמִּקָּח דָּבָר שֶׁאֵין בְּמִינוֹ שִׁנּוּי וְהוּא כֻּלּוֹ שָׁוֶה כְּגוֹן פִּלְפְּלִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַד כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאַל עַל שַׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק בִּלְבַד:
הלכה ז׳
וְכֵן אִם נוֹדַע שֶׁבָּא לְיָדוֹ כְּמִמְכָּרוֹ וְיָדַע שֶׁטָּעָה וְלֹא תָּבַע אֵינוֹ יוּכַל לַחְזֹר וְלִתְבֹּעַ שֶׁהֲרֵי מָחַל:
הלכה ח׳
כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה לְהֶדְיוֹט כָּךְ הוֹנָיָה לְתַגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּקִי. וּכְשֵׁם שֶׁהוֹנָיָה בְּפֵרוֹת וּבִבְהֵמָה כָּךְ יֵשׁ דִּין הוֹנָיָה בְּמַטְבְּעוֹת:
הלכה ט׳
כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁהָיָה דִּינָר שֶׁל זָהָב בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דִּינָר שֶׁל כֶּסֶף וְצֵרְפָה בְּעֶשְׂרִים דִּינָר אוֹ בְּעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה הֲרֵי זֶה מַחְזִיר אֶת הַהוֹנָיָה. הָיָה יָתֵר עַל זֶה בָּטֵל הַצֵּרוּף. פָּחוֹת מִכָּאן מְחִילָה:
הלכה י׳
וְכֵן אִם הָיָה הַסֶּלַע חֲסֵרָה שְׁתוּת וְהָיוּ מוֹצִיאִין הַסְּלָעִים בְּמִנְיָן וְלֹא בְּמִשְׁקָל מַחְזִיר הַהוֹנָיָה:
הלכה י״א
עַד מָתַי חַיָּב לְהַחְזִיר הַדִּינָר אוֹ הַסֶּלַע. בַּכְּרַכִּים עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשֻּׁלְחָנִי. בִּכְפָרִים שֶׁאֵין הַשֻּׁלְחָנִי מָצוּי שָׁם יֵשׁ לוֹ לְהַחְזִיר עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. שֶׁאֵין מַכִּיר הַסֶּלַע וְחֶסְרוֹנָהּ וְדָמֶיהָ אֶלָּא הַשֻּׁלְחָנִי. וְהוּא הַדִּין לְמוֹכֵר סְפָרִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ לַלּוֹקֵחַ לַחְזֹר עַד שֶׁיַּרְאֶה אוֹתָם לְתַגָּרִים הַבְּקִיאִים בָּהֶן בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן. שֶׁאֵין הַכּל בְּקִיאִים בִּדְבָרִים אֵלּוּ. לְפִיכָךְ אִם לֹא הָיָה מַכִּיר בְּאוֹתָהּ מְדִינָה וְהוֹלִיךְ הַמִּקָּח לְמָקוֹם אַחֵר. אוֹ שֶׁבָּא הַבָּקִי לְאַחַר זְמַן מְרֻבֶּה וְהוֹדִיעוֹ שֶׁטָּעָה. הֲרֵי זֶה חוֹזֵר:
הלכה י״ב
הַנּוֹתֵן סֶלַע חֲסֵרָה לַחֲבֵרוֹ אִם הָיָה מַכִּירָהּ אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הֲרֵי זֶה מַחְזִירָהּ. וְאִם הָיָה אֶפְשָׁר לְהוֹצִיאָהּ עַל יְדֵי הַדְּחָק אֵינוֹ יָכוֹל לְהַחְזִירָהּ לְאַחַר זְמַן אֶלָּא אִם כֵּן קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְּמִדַּת חֲסִידוּת:
הלכה י״ג
הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שְׁוֵה אַרְבַּע בְּחָמֵשׁ שֶׁהֲרֵי הַמִּקָּח בָּטֵל כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹת לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בְּשֶׁבַע. לוֹקֵחַ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְלֹא הַמּוֹכֵר. שֶׁהֲרֵי הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר לַמּוֹכֵר אִלּוּ לֹא הוֹנֵיתַנִי לֹא הָיִיתָ יָכוֹל לַחְזֹר וְעַתָּה שֶׁהוֹנֵיתַנִי תַּחְזֹר הֵיאַךְ יִהְיֶה הַחוֹטֵא נִשְׂכָּר:
הלכה י״ד
וְכֵן מוֹכֵר שֶׁמָּכַר שְׁוֵה חָמֵשׁ בְּאַרְבַּע וְזָל וְעָמַד בְּשָׁלֹשׁ. מוֹכֵר יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ וְלֹא לוֹקֵחַ. שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ הַמּוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוֹנֵיתַנִי תַּחְזֹר בְּךָ:
הלכה ט״ו
הַמּוֹכֵר שְׁוֵה חָמֵשׁ בְּשֵׁשׁ וְלֹא הִסְפִּיק לְהַרְאוֹתוֹ עַד שֶׁהוּקַר וְעָמַד בִּשְׁמוֹנֶה. הֲרֵי הַמּוֹכֵר חַיָּב לְהַחְזִיר הָאַחַת שֶׁל הוֹנָיָה שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמִּקָּח וְחַיָּב לְהַחְזִיר וּכְשֶׁהוֹקִיר בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ הוּקַר. וְכֵן אִם מָכַר שָׁוֶה שֵׁשׁ בְּחָמֵשׁ וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שָׁלֹשׁ. הֲרֵי הַלּוֹקֵחַ חַיָּב לְהַחְזִיר סֶלַע אַחַת שֶׁל הוֹנָיָה. שֶׁהֲרֵי נִקְנָה הַמִּקָּח וּבִרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ הוּזַל:

אבן האזל · הלכות מכירה פרק י״ב

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות מכירה פרק י״ב

ד׳
אבל המאנה אותו אינו יכול לחזור בו. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר פ"ח מהל' מלוה ולוה הלכה א'):
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

קרית ספר · הלכות מכירה פרק י״ב

א׳
אזהרת רצב שלא להונות במקח וממכר כדכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' אל תונו וגו' כדתניא פרק הזהב דף נ"א אין לי אלא שנתאנה לוקח נתאנה מוכר מנין תלמוד לומר או קנה אל תונו ואיצטריך למיכתב תרויהו כדאיתא התם ואינו לוקה מפני שניתן להשבון כדאמ' במכות דף י"ו כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם דכתיב לא תגזול וכתיב והשיב את הגזלה וגו' ובאונאת גופא אמרינן פרק הזהב דף נ"ח דאונאת ממון ניתן להשבון וילפינן לה מקרא [מדכתיב גבי גזילה (ויקרא ה, כג) והשיב את הגזילה וגו'] ובין במזיד ובין שלא ידע שיש הונאה חייב לשלם דכיון דמחסרו ממון מה לי ידע או לא. ושיעור אונאת ממון לא נתפרש בתורה אבל שנינו האונאה ארבעה כסף מכ"ד כסף לסלע שתות למקח וכו' פחות מזה מחילה יותר מזה ביטול מקח וכדאמ' התם ונראה דמסברא הוא דאמרי הכי דפחות משתות הוי מחילה ושתות אונאה מחזיר האונאה כדין גזל דמחזיר מה שגזל ויותר משתות לא סגי בחזרה אלא דבטל מקח מעיקרו אם רוצה המתאנה כיון שהיה בו אונאה כל כך ואין אונאה לפרוטות כרב כהנא דף נ"ה ואף על גב דבגזל חייב להחזיר באונאה הוי מחילה אגב מקחו כיון דלא הוי יותר מפרוטה. וכן אם שהה יותר מכדי שיראה הוי מחילה דחפץ במקח אפילו יש בה אונאה או יותר:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מכירה י״ב, מתוך הלכות מכירה שבספר קניין. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל
כל הפרקים · הלכות מכירהכל הרמב״ם