רמב״ם - הלכות ממרים · פרק ד׳

ספר שופטים · 3 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות ממרים · פרק ד׳
הלכה א׳
זֶה שֶׁחָלַק עַל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן אוֹסְרִים וְהוּא מַתִּיר בֵּין שֶׁהָיוּ הֵן מַתִּירִין וְהוּא אוֹסֵר הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. אֲפִלּוּ הוּא הָיָה אוֹמֵר מִפִּי הַקַּבָּלָה וְאָמַר כָּךְ קִבַּלְתִּי מֵרַבּוֹתַי וְהֵן אוֹמְרִים כָּךְ נִרְאֶה בְּעֵינֵינוּ שֶׁהַדִּין נוֹתֵן. הוֹאִיל וְנָשָׂא וְנָתַן עֲלֵיהֶן בַּדָּבָר וְעָשָׂה אוֹ שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם הֵם מוֹרִים מִפִּי הַקַּבָּלָה. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶם בִּגְזֵרָה מִן הַגְּזֵרוֹת שֶׁגָּזְרוּ בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בְּשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת וּזְדוֹנוֹ כָּרֵת. כְּגוֹן שֶׁהִתִּיר הֶחָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר בְּנִיסָן בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית. אוֹ אֲסָרוֹ בַּהֲנָאָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית. הֲרֵי זֶה חַיָּב מִיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:
הלכה ב׳
אֶחָד שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. אוֹ שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּדָבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. כֵּיצַד. נֶחְלְקוּ בְּאִשָּׁה זוֹ אִם הִיא עֶרְוָה אִם לָאו. אִם מַרְאֵה דָּם זֶה מְטַמֵּא בְּאִשָּׁה אוֹ לֹא. אִם זוֹ טְמֵאָה לֵידָה אוֹ לֹא. אִם זוֹ זָבָה אוֹ לֹא. אִם חֵלֶב זֶה אָסוּר אוֹ מֻתָּר. וְכָל כַּיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ. הֲרֵי זֶה חוֹלֵק בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵיצַד דָּבָר הַמֵּבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת כְּגוֹן שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִבּוּר שָׁנָה אִם מְעַבְּרִים עַד הַפּוּרִים אוֹ בְּכָל אֲדָר הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁזֶּה מֵבִיא לִידֵי חָמֵץ בְּפֶסַח. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִין מִדִּינֵי מָמוֹנוֹת אוֹ בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִין שֶׁדָּנִין דִּינֵי מָמוֹנוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה כָּל שֶׁנָּטַל מִמֶּנּוּ כְּדִין נָטַל וְעַל פִּי בֵּית דִּין נָטַל. וְלִדְבָרָיו שֶׁל זֶה שֶׁאוֹמֵר פָּטוּר אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאֵין אֵלּוּ רְאוּיִין לָדוּן כָּל שֶׁנָּטַל גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁלֹּא נָטַל הַבָּא עָלֶיהָ בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת בְּשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת וְנִמְצָא הַדָּבָר מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּדִינֵי מַכּוֹת אִם זֶה חַיָּב מַלְקוֹת אוֹ אֵינוֹ אוֹ שֶׁחָלַק בְּמִנְיַן הַדַּיָּנִים שֶׁלּוֹקִין בִּפְנֵיהֶם הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ לוֹקֶה חוֹבְלִין הֵם בּוֹ וְחַיָּבִין לְשַׁלֵּם וְכָל שֶׁיִּטּל מֵהֶן כְּדִין נוֹטֵל. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר בֶּן מַלְקוֹת הוּא כָּל שֶׁיִּטּל מֵהֶן גֵּזֶל הוּא בְּיָדוֹ וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרָכִין אוֹ בַּחֲרָמִין אִם זֶה חַיָּב לִתֵּן אוֹ אֵינוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב. שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינוֹ חַיָּב לִתֵּן אִם לָקְחוּ מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה גֵּזֶל וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּפִדְיוֹן קָדָשִׁים אִם נִפְדּוּ אוֹ לֹא נִפְדּוּ הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵין זֶה פִּדְיוֹן אִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בַּעֲרִיפַת הָעֶגְלָה אִם אֵלּוּ חַיָּבִין לְהָבִיא אוֹ לֹא הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר חַיָּבִים לְהָבִיא הֲרֵי הִיא אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה וְהַמְקַדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּעָרְלָה. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה אִם זֶה לַעֲנִיִּים אוֹ לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר לְבַעַל הַבַּיִת הֲרֵי זֶה גֵּזֶל בְּיַד הֶעָנִי וְאִם קִדֵּשׁ בּוֹ אִשָּׁה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְכֵן אִם חָלַק עֲלֵיהֶן בְּאָב מֵאֲבוֹת הַטֻּמְאָה כְּגוֹן נִגְעֵי בָּשָׂר אוֹ נִגְעֵי בָּתִּים אוֹ נִגְעֵי בְּגָדִים הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָהוֹר מֻתָּר לְהִכָּנֵס בַּמִּקְדָּשׁ לֶאֱכל קָדָשִׁים וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר טָמֵא אִם נִכְנַס אוֹ אָכַל בְּמֵזִיד עָנוּשׁ כָּרֵת וּבְשׁוֹגֵג חַיָּב חַטָּאת. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּטָהֳרַת מְצֹרָע אִם יֵשׁ לָזֶה טָהֳרָה אוֹ אֵין לוֹ. וְכֵן אִם נֶחְלְקוּ בְּהַשְׁקָאַת סוֹטָה אִם זוֹ צְרִיכָה לִשְׁתּוֹת אוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה הֲרֵי זֶה חַיָּב שֶׁהֲרֵי לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר צְרִיכָה אִם מֵת הַבַּעַל קֹדֶם שֶׁתִּשְׁתֶּה הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה לִיבָמָהּ וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר אֵינָהּ צְרִיכָה מִתְיַבֶּמֶת. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִין לִבְדֹּק וְלַחְקֹר אִם הָיְתָה מַחְלֹקֶת זוֹ מְבִיאָה לִידֵי דָּבָר זֶה וְדָבָר זֶה מֵבִיא לִידֵי דָּבָר שֵׁנִי אֲפִלּוּ אַחַר מֵאָה דְּבָרִים אִם יָבוֹא בַּסּוֹף לְדָבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. בֵּין שֶׁהָיָה הַזָּקֵן מֵקֵל וְהֵן מַחֲמִירִין בֵּין שֶׁהָיָה הוּא מַחְמִיר וְהֵן מְקִילִין חַיָּב:
הלכה ג׳
וְאִם לֹא תָּבִיא הַמַּחֲלֹקֶת לִידֵי כָּךְ הֲרֵי זֶה פָּטוּר. חוּץ מִמִּצְוַת תְּפִלִּין בִּלְבַד. כֵּיצַד. הוֹרָה לְהוֹסִיף טוֹטֶפֶת חֲמִישִׁית בַּתְּפִלִּין וְיַעֲשֶׂנָּה חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת הֲרֵי זֶה חַיָּב. וְהוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּתְּחִלָּה אַרְבָּעָה בָּתִּים כְּהִלְכָתָן וְיָבִיא חֲמִישִׁית וִידַבֵּק בַּחִיצוֹן. שֶׁהַבַּיִת הַחִיצוֹן שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֶת הָאֲוִיר תָּמִיד פָּסוּל. וְחִיּוּב זָקֵן מַמְרֵא עַל דָּבָר זֶה הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה. אֲבָל אִם נֶחְלְקוּ בִּשְׁאָר מִצְוֹת כְּגוֹן שֶׁחָלַק בְּדָבָר מִדִּבְרֵי לוּלָב אוֹ צִיצִית אוֹ שׁוֹפָר זֶה אוֹמֵר פָּסוּל וְזֶה אוֹמֵר כָּשֵׁר. זֶה אוֹמֵר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ וְזֶה אוֹמֵר לֹא יָצָא. זֶה אוֹמֵר טָהוֹר וְזֶה אוֹמֵר שֵׁנִי לְטֻמְאָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמִּיתָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

קרית ספר · הלכות ממרים פרק ד׳

א׳
זה שחלק על ב"ד הגדול אפילו היה אומר הוא מפי הקבלה והם אומרים כך נראה בעינינו שהדין נוטה חייב ואצ"ל אם אמרו הם ג"כ מפי הקבלה כר' אלעזר שאמר התם הכי דאפילו הן אומרים כך הוא בעינינו נהרג כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל ולא הרגו את עקביא בן מהללאל מפני שלא הורה הלכה למעשה בד' דברים שנחלק על חכמים בלשכת הגזית כדאיתא בעדיות וכן אם חלק בגזרה מן הגזרות כגון שהתיר חמץ בשעה ששית או אסרו בהנאה חמשית דאיכא כרת בזדונו וחטאת בשוגג לענין אם קדש בו את האשה ואחד שנחלק בדבר שיש בזדונו כרת וכו' או בדבר המביא לידי כך בכל הני דמפרש התם בהאי מתניתין אליבא דר' מאיר וכדאמרינן לעיל וכדמפרש להו הרב ז"ל כדמפרש להו התם בגמרא ואם הורה הזקן במצות תפילין להוסיף חמישית בבית החיצון וחיוב זה הוא מפי הקבלה אף על פי שאינו דבר שחייבים על זדונו כרת דכתיב על פי התורה אשר יורוך וכתיב לא תסור מן הדבר שצריך שיהא שם הדבר ולא יסור ממנו שלא יפסול אותו בתוספתו ואם היה גרוע הרי אין שם דבר ולא ימצא זה כי אם בתפילין כמו שאמר בגמרא לדעת ר' יהודה ומודה לר' מאיר בדבר שחייבו על זדונו כרת דלא בעי דקדוק זה כמו שכתב הראב"ד ז"ל ובשאר מצות שבתורה פטור מן המיתה:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות ממרים ד׳, מתוך הלכות ממרים שבספר שופטים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל