רמב״ם - הלכות מעשה הקרבנות · פרק ח׳

ספר עבודה · 21 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות מעשה הקרבנות · פרק ח׳

הלכה א׳

חֹמֶר בְּחַטַּאת הַבְּהֵמָה מִשְּׁאָר קָדְשֵׁי קָדָשִׁים. שֶׁדַּם חַטַּאת הַבְּהֵמָה שֶׁנִּתַּז מִן הַכְּלִי שֶׁקִּבֵּל בּוֹ הַדָּם קֹדֶם הַזָּיָה עַל הַבֶּגֶד טָעוּן כִּבּוּס בְּמַיִם בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כ) "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדשׁ":

הלכה ב׳

אֶחָד הַבֶּגֶד וְאֶחָד הָעוֹר הָרַךְ וְאֶחָד הַשַּׂק טְעוּנִין כִּבּוּס. אֲבָל הָעוֹר הַקָּשֶׁה הֲרֵי הוּא כְּעֵץ וְגוֹרֵד הַדָּם מֵעָלָיו. וְאֶחָד דַּם חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת אוֹ דַּם חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת אֲבָל לֹא דַּם חַטַּאת הָעוֹף. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו יח) "תִּשָּׁחֵט הַחַטָּאת" בְּנִשְׁחֶטֶת הַכָּתוּב מְדַבֵּר לֹא בְּנִמְלֶקֶת:

הלכה ג׳

חַטָּאת שֶׁנִּפְסְלָה אֵין דָּמָהּ טָעוּן כִּבּוּס. בֵּין שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר בֵּין שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. אֵי זוֹ הִיא שֶׁהָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁלָּנָה וְשֶׁנִּטְמֵאת וְשֶׁיָּצָאת חוּץ לָעֲזָרָה. וְאֵי זוֹ הִיא שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהּ שְׁעַת הַכּשֶׁר. שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָה אוֹ בִּזְרִיקַת הַדָּם:

הלכה ד׳

אֵין טָעוּן כִּבּוּס אֶלָּא מְקוֹם הַדָּם בִּלְבַד. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה עַל כְּלִי שֶׁרָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה וְרָאוּי לְכִבּוּס. אֲבָל אִם נִתַּז עַל כְּלִי עֵץ אוֹ כְּלִי מַתֶּכֶת אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס לְפִי שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְכִבּוּס אֶלָּא גּוֹרְדָן בִּלְבַד:

הלכה ה׳

נִתַּז עַל עוֹר הַדָּג אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס לְפִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה. אֲבָל אִם נִתַּז עַל עוֹר בְּהֵמָה. עַד שֶׁלֹּא הֻפְשַׁט אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אַחַר שֶׁהֻפְשַׁט טָעוּן כִּבּוּס. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַתָּה הֲרֵי הוּא רָאוּי לְקַבֵּל טֻמְאָה לְאַחַר שֶׁיִּתְעַבֵּד:

הלכה ו׳

נִתַּז מִן הַצַּוָּאר עַל הַבֶּגֶד אוֹ מֵעַל קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ אוֹ שֶׁנִּשְׁפָּךְ הַדָּם עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ וְנִתַּז מִמֶּנּוּ עַל הַבֶּגֶד אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כ) "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ". לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּדָם שֶׁנִּתְקַבֵּל בִּכְלִי שָׁרֵת וְרָאוּי לְהַזָּיָה וְיֵשׁ בּוֹ כְּדֵי הַזָּיָה:

הלכה ז׳

נָתַן אַרְבַּע הַמַּתָּנוֹת וְאַחַר כָּךְ נִתַּז מִן הַכּוֹס עַל הַבֶּגֶד מִשְּׁיָרֵי הַדָּם אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. אַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא זָרַק הַשְּׁיָרִים עַל הַיְסוֹד. וְכֵן בְּחַטָּאוֹת הַנִּשְׂרָפוֹת:

הלכה ח׳

נִתַּז מֵאֶצְבָּעוֹ אַחַר שֶׁיָּצָאת הַזָּיָה מִיָּדוֹ אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס שֶׁשְּׁיָרֵי הַדָּם שֶׁבָּאֶצְבַּע פְּסוּלִין לְהַזָּיָה:

הלכה ט׳

נִתַּז מִן הַבֶּגֶד לְבֶגֶד שֵׁנִי אֵין הַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי טָעוּן כִּבּוּס. נִתַּז עַל בֶּגֶד טָמֵא אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס. נִתַּז דַּם הַחַטָּאת עַל הַבֶּגֶד וְנִתַּז עַל דַּם הַחַטָּאת דַּם חֻלִּין טָעוּן כִּבּוּס. אֲבָל אִם נִתַּז דַּם הַחֻלִּין תְּחִלָּה (אוֹ אֲפִלּוּ דַּם עוֹלָה) וְנִתַּז עָלָיו דַּם הַחַטָּאת אֵינוֹ טָעוּן כִּבּוּס שֶׁהֲרֵי לֹא נִבְלַע בּוֹ:

הלכה י׳

כְּשֶׁמְּכַבְּסִין אֶת מְקוֹם הַדָּם מְכַבְּסִין אוֹתוֹ בְּמַיִם יָפֶה יָפֶה עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר לוֹ רשֶׁם. וְכָל שִׁבְעַת הַסַּמְמָנִים שֶׁמַּעֲבִירִין עַל הַכֶּתֶם מַעֲבִירִין עַל דַּם חַטָּאת. חוּץ מִמֵּי רַגְלַיִם שֶׁאֵין מַכְנִיסִין מֵי רַגְלַיִם לַמִּקְדָּשׁ:

הלכה י״א

כְּלִי חֶרֶשׂ שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ הַחַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת טָעוּן שְׁבִירָה בָּעֲזָרָה. וּכְלִי מַתָּכוֹת שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בּוֹ טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה בְּמַיִם בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כא) "וּכְלִי חֶרֶס אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר". אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא ז ו) (ויקרא טז כד) "בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ" הֲרֵי דִּינָן כְּדִין הַכִּבּוּס. מָה כִּבּוּס הַבֶּגֶד בַּקֹּדֶשׁ אַף שְׁבִירַת כְּלִי חֶרֶס וּשְׁטִיפַת כְּלִי מַתָּכוֹת וּמְרִיקָתוֹ בַּקֹּדֶשׁ. וְאֶחָד כְּלִי שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ אוֹ כְּלִי שֶׁהֶעֱרָה לְתוֹכוֹ רוֹתֵחַ:

הלכה י״ב

מְרִיקָה בְּחַמִּין וּשְׁטִיפָה בְּצוֹנֵן. בְּמַיִם לֹא בְּיַיִן וְלֹא בְּמֶזֶג וְלֹא בִּשְׁאָר מַשְׁקִין. וְהַמְּרִיקָה וְהַשְּׁטִיפָה כִּמְרִיקַת הַכּוֹס וּשְׁטִיפָתוֹ. וְהַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה מַגְעִילָן בְּמַיִם חַמִּים עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ וְאַחַר כָּךְ מְדִיחָן:

הלכה י״ג

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁבִּשֵּׁל בָּהֶן אַחַר שֶׁנִּזְרַק דָּמָהּ כְּהִלְכָתוֹ. אֲבָל אִם בִּשֵּׁל קֹדֶם זְרִיקָה אוֹ שֶׁבִּשֵּׁל בָּהּ בְּשַׂר חַטָּאת הַנִּשְׂרֶפֶת אֵינוֹ טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה. בִּשֵּׁל בְּמִקְצָת הַכְּלִי כֻּלּוֹ טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה:

הלכה י״ד

צָלָה הַבָּשָׂר [בַּאֲוִיר] תַּנּוּר שֶׁל חֶרֶס יֵשׁ בַּדָּבָר סָפֵק אִם יִשָּׁבֵר הוֹאִיל וְנִתְבַּשְּׁלָה בּוֹ אוֹ לֹא יִשָּׁבֵר הוֹאִיל וְלֹא נָגְעָה בּוֹ. וְלֹא בְּחַטָּאת בִּלְבַד אֶלָּא כָּל הַכֵּלִים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּקָדָשִׁים עַל יְדֵי חַמִּין בֵּין קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה עֵקֶב אֲכִילָה. וְכֵן הַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה מַגְעִילָן עֵקֶב אֲכִילָה. וְאֵינוֹ מְנִיחָן עַד זְמַן אֲכִילָה שְׁנִיָּה. אֶלָּא כְּשֶׁיַּשְׁלִים לֶאֱכל יַגְעִיל הַשִּׁפּוּד וְהָאַסְכָּלָה וִימָרֵק וַיִּשְׁטֹף הַכְּלִי בֵּין כְּלֵי מַתָּכוֹת בֵּין כְּלֵי חֶרֶס חוּץ מִן הַחַטָּאת שֶׁשּׁוֹבֵר בָּהּ כְּלֵי חֶרֶס. וּמְבַשֵּׁל וְשׁוֹנֶה וּמְשַׁלֵּשׁ מִיָּד בֵּין בִּכְלֵי מַתָּכוֹת בֵּין בִּכְלֵי חֶרֶס וּמְמָרֵק וְשׁוֹטֵף עַד סוֹף אֲכִילָה:

הלכה ט״ו

כְּלֵי גְּלָלִים וּכְלֵי אֲבָנִים וּכְלֵי אֲדָמָה אֵינָן טְעוּנִין מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה אֲפִלּוּ בְּחַטָּאת אֶלָּא הֲדָחָה בִּלְבַד. נֶאֱמַר בְּחַטָּאת (ויקרא ו כ) "כּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ" לִהְיוֹת כָּמוֹהָ. אִם פְּסוּלָה הִיא הַנּוֹגֵעַ בָּהּ פָּסוּל וְאִם כְּשֵׁרָה הַנּוֹגֵעַ בָּהּ יֵאָכֵל כָּמוֹהָ וּבִקְדֻשָּׁתָהּ:

הלכה ט״ז

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנִּבְלְעָה בּוֹ. אֲבָל נְגִיעָה בְּלֹא הַבְלָעָה אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. וְאֶחָד הַחַטָּאת וְאֶחָד שְׁאָר קָדָשִׁים בֵּין קָדָשִׁים קַלִּים בֵּין חֲמוּרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז לז) "זֹאת הַתּוֹרָה לָעלָה וְלַמִּנְחָה":

הלכה י״ז

נָגַע בְּשָׂרָהּ בְּרָקִיק וְנִבְלַע בְּמִקְצָתוֹ לֹא נִתְקַדֵּשׁ כֻּלּוֹ אֶלָּא חוֹתֵךְ מְקוֹם הַבֶּלַע:

הלכה י״ח

כְּלִי שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ קָדָשִׁים וְחֻלִּין אוֹ קָדְשֵׁי קָדָשִׁים וְקָדָשִׁים קַלִּים. אִם יֵשׁ בָּהֶן בְּנוֹתֵן טַעַם הֲרֵי הַכּל נֶאֱכָל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן. וְטָעוּן הַכְּלִי מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה וְהַכּל כֶּחָמוּר שֶׁבָּהֶן לְכָל דָּבָר. וְאִם לֹא נָתַן טַעַם זֶה בָּזֶה אֵין הַקַּלִּין נֶאֱכָלִין כַּחֲמוּרִים וְאֵינָן כְּמוֹתָן לְכָל דָּבָר. אֲבָל הַכְּלִי טָעוּן מְרִיקָה וּשְׁטִיפָה:

הלכה י״ט

בֶּגֶד שֶׁנִּתַּז עָלָיו דַּם הַחַטָּאת וְיָצָא חוּץ לָעֲזָרָה מַחְזִירוֹ לָעֲזָרָה וּמְכַבְּסוֹ שָׁם. נִטְמָא חוּץ לָעֲזָרָה כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. קוֹרְעוֹ כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר וּמַכְנִיסוֹ וּמְכַבְּסוֹ בִּפְנִים. וְצָרִיךְ לְהָנִיחַ בּוֹ שָׁלֵם כְּדֵי מַעֲפֹרֶת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כ) "בֶּגֶד" צָרִיךְ לְכַבֵּס בֶּגֶד. וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא טָמֵא מִדִּבְרֵיהֶם מִפְּנֵי כְּדֵי הַמַּעֲפֹרֶת שֶׁנִּשְׁאֲרָה בּוֹ כֵּיוָן שֶׁנִּקְרַע רֻבּוֹ טָהוֹר מִן הַתּוֹרָה וּמֻתָּר לְהַכְנִיסוֹ לַמִּקְדָּשׁ לְכַבֵּס הַדָּם:

הלכה כ׳

מְעִיל שֶׁנִּתַּז עָלָיו דַּם חַטָּאת וְיָצָא וְנִטְמָא לַחוּץ כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה וַהֲרֵי הַקּוֹרֵעַ אוֹתוֹ לוֹקֶה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. מַכְנִיסוֹ פָּחוֹת פָּחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת וּמְכַבְּסוֹ בִּפְנִים. וְאַחַר שֶׁיִּתְכַּבֵּס כָּל הַדָּם מְעַט מְעַט מַטְבִּילִין אוֹתוֹ בַּחוּץ:

הלכה כ״א

כְּלִי חֶרֶס שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ הַחַטָּאת וְיָצָא מַכְנִיסוֹ וְשׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים. נִטְמָא בַּחוּץ נוֹקְבוֹ בִּכְדֵי שֹׁרֶשׁ קָטָן כְּדֵי שֶׁיִּטְהַר וּמַכְנִיסוֹ וְשׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים. וְאִם נִקְּבוֹ נֶקֶב גָּדוֹל מִזֶּה אֵינוֹ שׁוֹבְרוֹ בִּפְנִים שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ כְּלִי וְאֵין שׁוֹבְרִין בִּפְנִים אֶלָּא כֵּלִים. וְכֵן כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁבִּשֵּׁל בּוֹ וְיָצָא חוּץ לָעֲזָרָה מַכְנִיסוֹ וּמוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בִּפְנִים. נִטְמָא כְּשֶׁיָּצָא פּוֹחֲתוֹ עַד שֶׁיִּטְהַר וּמַכְנִיסוֹ בִּפְנִים וְחוֹזֵר וּמְרַדְּדוֹ עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַפְּחָת וְיַחְזֹר כְּתַבְנִית הַכֵּלִים. וְאַחַר כָּךְ מוֹרְקוֹ וְשׁוֹטְפוֹ בָּעֲזָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ו כא) "וְאִם בִּכְלִי נְחשֶׁת" וְגוֹ' אֵין מוֹרְקִין בִּפְנִים אֶלָּא כֵּלִים:

מעשי למלך · הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳

מעשי למלך על הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳ ארוך במיוחד (15 קטעים, 103,664 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת מעשי למלך על הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

קרית ספר · הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳

א׳

חומר בחטאת משאר קדשי קדשים שדמה שניתז מן הכלי שקבל בו הדם קודם הזייה על הבגד טעון כיבוס בעזרה דכתיב ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדוש דהיינו בעזרה ואשר יזה משמע ראוי להזייה דהיינו שנתקבל בכלי ולא שנתז מן הצואר או מן הקרן ומן היסוד. אחד הבגד או העור הרך או השק טעונין כיבוס דכתיב בגד מה בגד הוא ראוי לקבל טומאה דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה. ועור הקשה הוה כעץ וגורר הדם מעליו דכיבוס כתיב בקרא והאי לאו בר כיבוס הוא. ואחת דם חטאת הנאכלת או הנשרפת והיא הפנימית דכתיב תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות וכתיב בההוא ענינא תשחט החטאת בנשחטת הכתוב מדבר לאפוקי חטאת העוף שהיא נמלקת ולא תימא תורה רבי חטאת העוף דהא כתיב זאת למיעוטא ומסתברא דחטאת פנימית מרבינן מתורת ולא חטאת העוף דחטאת בהמה פנימית דמיא לחיצונה בשמנה דברים בהמה שחיטה קבלה כלי קרן אצבע חודה ואישים וחטאת העוף לא דמיא לה אלא בשני דברי' חוץ ואכילה.

ג׳

חטאת שנפסלה אין דמה טעון כיבוס בין היתה לה שעת הכושר בין לא דכתיב אשר יזה בראוי להזאה הכתוב מדבר.

ד׳

אין טעון כיבוס אלא מקום הדם בלבד דכתיב אשר יזה עליה תכבס לא אמרתי לך תכבס אלא במקום דם בלבד כלי ראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס בעי כיבוס כשנתז דם חטאת עליו אבל עץ או מה שאינו ראוי לכיבוס גורר הדם מעליו ועור הדג שאינו ראוי לקבל טומאה כדנילף בדוכתיה בס"ד אינו טעון כיבוס דבעינן ראוי לכיבוס וראוי לקבל טומאה כדילפינן מבגד עור בהמה עד שלא הופשט אינו טעון כיבוס ומשהופשט טעון כיבוס דכתיב אשר עליה לרבות עור משהפשיטו יכול שאני מרבה עד שלא הופשט ת"ל בגד מה בגד ראוי לקבל טומא' אף כל ראוי לקבל טומאה ועור משהופשט ראוי לקבל טומאה אם חשב עליו לעבדה כמו שהוא אבל כל זמן שלא הופשט אינו ראוי לכלי.

ו׳

נתז מן הצואר או מן הקרן או שנשפך הדם ואספו על הבגד אינו טעון כיבוס דכתיב ואשר יזה מדמה לא אמרתי אלא בדם שנתקבל בכלי שרת וראוי להזי' שיש בו כדי שיעור הזייה שיירי הדם שטעונין יסוד אם נתנם על הבגד אינו טעון כיבוס דכת' אשר יזה פרט לזה שכבר הוזה וכן בחטאות הנשרפות. שיירי הדם שבאצבע אחר שיצאת הזייה מתחת ידו דכתיב מן הדם יתירא מן הדם שהזכיר לענין טבילה שצריך לטבול אצבעו על כל טבילה הזייה למעוטי שיירים שבאצבע שפסולין להזייה וכיון דפסולין להזייה אינו טעון כיבוס כדאמר' דבעינן ראוי להזייה.

ט׳

נתז מן הבגד לבגד שני אין הבגד שני טעון כיבוס דכיון דאיזקוקי איזקוק לבגד ראשון כיבוס אדחי ולא קרינא ביה ראוי להזאה ולא בעי כיבוס האי אחרון. נתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס דכיון דנטמא דם בנגיעתו לבגד הוי דם פסול כאלו נטמא קודם לכן ולא בעי כיבוס נתז דם החטאת על הבגד וניתז על דם החטאת דם חולין טעון כיבוס דהא דם חטאת נוגע בבגד ובלוע בו אבל דם חולין תחלה ועליו דם חטאת אינו טעון כיבוס דאינו נבלע בבגד דהא שבע ליה בדם חולין.

י׳

כשמכבסין מקום הדם מכבסין אותו יפה שלא ישאר בו רושם בשבעת הסממנין דכיון דכתיב תכבס לא הוי כיבוס בבציר מהכי.

י״א

כלי חרס שנתבשלה בו החטאת טעון שבירה בעזרה דכתיב וכלי חרס אשר תבושל בו ישבר וכלי מתכות טעון מריקה ושטיפה במים בעזרה דכתיב ואם בכלי נחשת בשלה ומורק ושוטף ואף על פי שלא נאמר כאן במקום קדוש הרי דינו כדין הכיבוס מה כיבוס הבגד בקדש אף שבירת כלי חרס ומריקת כלי נחשת בקדש כיון דכתיבי בתר כיבוס ובחטאת הנאכלת דראוי לבישול כדכתיב אשר תבושל בו ואחד כלי שבשל בו או כלי שעירה לתוכו רותח דכתיב אשר תבושל בו אין לי אלא בישל בו עירה לתוכו רותח מנין תלמוד לומר בו ישבר מדסמיך ישבר אצל בו ולא אם בכלי חרש תבושל ישבר למידרש אם נבלע בו מ"מ ישבר.

י״ב

מריקה בחמין ושטיפה בצונן מידי דהוה אגיעולי גוים דבעינן חמין דכתיב כל דבר אשר יבא באש והכא נמי כתיב ומורק ושוטף במים דאי כולהו בצונן לימא קרא ומורק מורק או שוטף שוטף מאי מורק ושוטף דשני בלישניה לומר לך מריקה בחמין ושטיפה בצונן. במים ולא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין דכיון דכתיב במים מיעט כולהו ומריקה ושטיפה כמריקת הכוס ושטיפתו מבפנים ומבחוץ והשפוד והאסכלה מגעילן במים חמין ואחר כך מדיחן דאף על גב דתשמישן על ידי האש לא בעו ליבון דכיון דשוטף הוי במים מורק נמי הוי במים. במה דברים אמורים שבשל בהם כשנזרק דמה כהלכה אבל לא נזרק ובשלה או בשל חטאת הנשרפת אינו טעון מריקה ושטיפה דכתיב אשר תבושל והני לאו ראויות לבישול נינהו בשל במקצת הכלי כלו טעון מריקה ושטיפה דכתיב ואם בכלי נחשת בשלה ומורק וגו' ודרשינן בכלי ואפילו במקצת כלי מורק כלו.

י״ד

צלה הבשר בתנור של חרס הוי ספק אי אבישול לחוד הוא דקפיד רחמנא בלא בילוע או דילמא אבישול ובילוע וכן כלי שנתבשל בו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה דכתיב חטאת אין לי אלא חטאת קדשי קדשים מנין דסמיך ליה כל זכר בכהנים וגו' קדש קדשים הוא יכול שאני מרבה את התרומה תלמוד לומר אותה כל זכר בכהנים יאכל אותה בתר מריקה ושטיפה מיעוטא הוא ומדאיצטריך קרא למעוטי תרומה מכלל דקדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה וכן השפוד והאסכלה מגעילן עקב אכילה מיד ומבשל ושונה מיד דכתיב ומורק ושוטף וגו' וכתיב כל זכר בכהנים יאכל אותה הא כיצד ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביד לה מריקה ושטיפה.

ט״ו

כלי גללים ואבנים ואדמה אינן טעונין מריקה ושטיפה אפילו בחטאת אלא הדחה בלבד דכלי חרש ונחשת לחוד הוא דכתיב נאמר בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש להיות כמוה אם פסולה תפסל אם כשרה תאכל כחמור שבה דכתיב יקדש והיינו בשנבלעה בו אבל נגיעה לחוד לא דכתיב כל אשר יגע יכול אפילו לא בלע תלמוד לומר בבשרה עד שיבלע בבשרה כגון המחתך שומן חטאת וסך ממנו בשר צלי של שלמים ונבלע בו יכול נגע במקצת חתיכה יהא כלו פסול תלמוד לומר יגע הנוגע פסול וחותך מקום שבלע. ואחד חטאת ואחד שאר כל קדשים דכתיב זאת התורה לעולה הוקשו כולן זה לזה ללמד זה מזה ולמדנו מחטאת דמה חטאת מתקדשת בבלוע כדילפינן אף כל מתקדש בבלוע נגע בבשרה ברקיק לא נתקדש אלא מקום הבלוע וחותכו כדילפינן מדכתיב יגע הנוגע פסול.

י״ח

כלי שבשל בו קדשים וחולין או קדשי קדשים עם קדשים קלים אם יש בהם בנותן טעם הרי הכל נאכל כחמור שבהם כדכתיב כל אשר יגע בבשרה יקדש ואם לא נתן טעם אינם כמותם אבל הכלי טעון מריקה ושטיפה משום קדשים קלים לסוף זמן אכילתם.

י״ט

בגד שצריך כיבוס ויצא חוץ לעזרה מחזירו לעזרה ומכבסו שם דכתיב תכבס במקום קדוש נטמא חוץ לעזרה ואי איפשר להכניס טומאה לעזרה קורעו כדי שיטהר ומכניסו ומכבסו. ומעיל דכתיב ביה לא יקרע מכניסו בפחות משלשה דלא הוי שיעור בגד טמא ומכבס מעט מעט הדם ומטביל אותו אחר כך בחוץ.

כ״א

וכן כלי חרס שבשל בו ויצא ונטמא נוקבו בכדי שיטהר ומכניסו ושוברו דכתיב תכבס במקום קדוש וסמיך ליה וכלי חרש ישבר דמשמע דליהוי שבירתו במקום קדוש ואם נקבו נקב גדול אינו שוברו בפנים דכתיב וכלי חרש תשבר כשהוא כלי תשבר וזה אינו כלי וכן כלי נחשת אם יצא מכניסו ומורקו ואם נטמא פוחתו וחוזר ומרדדו ומורקו ושוטפו בעזרה דכתיב ואם בכלי נחשת וגו' אין מורקין בפנים אלא כלים:

נחלת הכלל · Friedberg Edition

אבן האזל · הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳

אבן האזל על הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳ ארוך במיוחד (9 קטעים, 132,204 תווים), ולכן הוא מוצג בעמוד נפרד כדי שהעמוד הזה יישאר קריא. לקריאת אבן האזל על הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳ במלואו

נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳

ג׳

בין שהיתה לה שעת הכושר כו'. עיין תיו"ט פי"א דזבחים מ"ז, ובספר ברכת הזבח (דף ס"ג:) ודוק:

י״ד

חוץ מן החטאת ששובר בה כלי חרס כו'. עיין בספר ברכת הזבח (דף ס"ד) ודוק:

כ׳

מעיל שניתז כו'. בעל קרבן חגיגה סי' ס"ח כתב דדוקא במעיל הוצרכו לתיקון זה דמכניסו פחות פחות אבל בשאר בגדי כהונה יכול לקורעם כיון שאינו דרך השחתה יע"ש:

נחלת הכלל · Warsaw, 1881

יכהן פאר · הלכות מעשה הקרבנות פרק ח׳

ט׳

ניתז דם החטאת על הבגד וניתז עליו דם חולין טעון כיבוס. הנה בזבחים (צ"ח ע"ב) דם חטאת למטה ודם עולה למעלה וכו' והרמב"ם ז"ל נקיט דם חולין למעלה. גם יש לעיין מה יהיה הדין אם יהיו שאר משקין למטה אם טעון כיבוס ופשוט נראה דגם שאר משקין דינו כדם.

י״א

דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' מעשה הקרבנות דשבירת כלי חרס רק בחטאת ולא בשאר הקרבנות ומקשים עליו מאי טעם יש בדבר וי"ל קצת בטעמיה של הרמב"ם ז"ל דבחטאת כאשר נאכל ליום ולילה ובא האיסור בלוע של הנותר קודם שבא הפגם מעת לעת לזה צריך שבירת כלי חרס משא"כ בשאר הקרבנות דנפגם מקודם שנאסר בנותר ואולי י"ל דה"ה בשאר הקרבנות הנאכלים ליום ולילה דצריכים שבירה ובענין זה יש לומר דבא לרמז דמה כלי שיש בו בלוע מענין חטאת שבא על חטא ישבר ומכ"ש אדם כאשר יש בו איזה ענין מחטא אשר לבבו צריך להיות נשבר ויקוים בו לב נשבר ונדכה וגו'.

י״ג

בישל במקצת הכלי כלו טעון מריקה ושטיפה. יש לעיין אם גם זה לענין שבירה בכלי חרס אם בישל במקצת הכלי אם טעון שבירה כל הכלי. או דיכול להשתמש בשאר הכלי כמו גיסטרא. די"ל דרק במריקה ושטיפה בכלי נחושת דקיי"ל דכלי מתכות חם מקצתו חם כולו ועי' בתוס' זבחים (צ"ו ע"ב) ד"ה בישל אבל בכלי חרס אולי אין צריך לשבור כל הכלי. והנה לדעת הרמב"ם ז"ל דהא דאמרינן בגמ' חומר במריקה ושטיפה מבהזאה היינו רק למריקה ושטיפה ולא לשבירת כלי חרס דזה רק בחטאת. א"כ יש מקום לומר כן דבישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי זה רק במריקה ושטיפה ולא לענין שבירת כלי חרס.

י״ט

בגד שניתז עליו דם החטאת וכו' נטמא חוץ לעזרה קורעו כדי שיטהר ומכניסו ומכבסו. מעיל שניתז עליו ונטמא וכו' מכניסו פחות מג' אצבעות ומכבסו בפנים. לכאורה כיון דיש עצה להכניס פחות מג' על ג' למה לא נאמר דגם בבגד שניתז ונטמא מכניס פחות מג' על ג' דגם שאר בגדי כהונה אסור לקרוע ועי' יומא ע"א וברש"י שם ועי' במל"מ כאן בשם קרבן חגיגה דבשאר בגדים כל שאינו דרך השחתה מותר לקרוע. ופשוט נראה דבגד שניתז עליו היינו בגד של חולין. גם מתני' דזבחים (צ"ד) נראה דמיירי בשל חולין.

כ׳

נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות מעשה הקרבנות ח׳, מתוך הלכות מעשה הקרבנות שבספר עבודה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.

רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל

כל הפרקים · הלכות מעשה הקרבנות כל הרמב״ם