הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו וכו'. בפרק ה' שנינו הנוטע ירק בכרם או המקיים הרי זה מקדש מ"ה גפנים אימתי בזמן שהיו נטועות על ד' ד' או על ה' ה' היו נטועות על ו' ו' או על ז' ז' ה"ז מקדש ט"ז אמה לכל רוח עגולות ולא מרובעות. ובירושלמי היך עבידא שבע שורין מן שבע שורין צא מהם ארבע גפנים לד' זויות הכרם נשתיירו שם מ"ה גפנים. וכתב רבינו בפירוש המשנה מה שהצריכה לקצב שיעור מה שנתקדש בדמיון הראשון במנין הגפנים וכו' ולקצוב בדמיון השני כמדת העגולה וכו' מפני שהכרם כשיהיה נטוע על ד' ד' והוא שיהיה בין כל שורה ד' אמות בשורות האורך ובשורות הרוחב יהיה בין כל גפן וגפן ד' אמות או אם יהיה נטוע על ה' ה' שיהיה בין כל גפן וגפן ה' אמות יהיו כל הגפנים שיש בתוך העגולה מ"ה כאשר אבאר אחר שיהיה על ד' ד' או על ה' ה' אבל אם יהיה על ו' ו' או על ז' ז' ונעגל עגולה שיהיה באלכסונה ל"ב אמות לא יהיה מנין הגפנים המצויים בתוך העגולה כשיהיה שש על שש כפי מניינם כשיהיה שבע על שבע עכ"ל. והאריך שם בביאור דבר זה.
ומה שכתב רבינו ורואין כל העיגול שרחבו ל"ב אמה כאילו הוא כולו מלא ירק. נראה שזה פירוש מה שאמרו בירושלמי ר' יוסי בר חנינא אמר והוא שזרע כנגד האמצעית ר' אבין בשם שמואל והוא שתהא האמצעית עגולה ירק:
ב׳
ומ"ש בד"א בשהיה בין שפתי העיגול ובין שורות הגפנים שחוצה לו יותר על ד' אמות אבל אם היה ביניהם ד' מצומצמות או פחות רואין את העיגול כאילו הגיע לשורה הסמוכה לו וכו'. נראה שטעמו מאחר שפירש הירושלמי שרואין כל העיגול כאילו הוא מלא ירק הרי הוא אוסר ד' אמות חוצה לו אלא שקשה לו איך ישארו מ"ה גפנים בתוך העיגול והלא מרובע יתר על העיגול רביע וע"כ הוצרך להוסיף על שפת העיגול ולחוץ ד' אמות מצומצמות לאסור:
והראב"ד כתב בד"א כשהיה בין שפת העיגול הזה וכו'. א"א כל מה שכתב בכאן אין לו שורש בגמרא וכו' עכ"ל. ורבינו שמשון האריך בפירוש משנה זו וכן רבינו האריך שם בפירוש. ומצאתי כתוב ששאל הרא"ש את ה"ר ישראל שהיה חכם בחכמות על דברי מי יש לסמוך והשיב לו כלשון הזה. אדוני ומרי תרב גדולתך כגודל כשרון פעולתך. עיינתי בפירוש משנת הנוטע ירק בכרם להר"מ ז"ל וראיתי כי הפליא עצה הגדיל תושיה בפירושה אבל נראה לי לפי עניות דעתי כי האריך בה הרבה והלשון אינו מחוור כפי הצורך כי נראה סתירה בדבריו למי שאינו מעיין בהם עיון דק. אבל כלם נכוחים למבין. והענין אין לנטות ממנו ימין ושמאל. והנה פירשתים לפי דעתו ולא חדשתי בה כלום מלבי אלא קיצור הלשון ותיקונו:
הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש מ"ה גפנים אימתי בזמן שהם נטועות וכו', הצעת משנה זו כך היא. הנוטע ירק בכרם או מקיים הרי זה מקדש ט"ז אמות לכל רוח עגולות ולא מרובעות ובזמן שהן נטועות על ה' ה' מקדש מ"ה גפנים. אפרש בתחלה המשנה על הצעה זו ואבאר מה נשתנה כשהן נטועות על ה' ה' משאר נטועות. ואח"כ אבאר הטעם למה לא הציע התנא על סדר זה והיה מקצר יותר. נאמר כי כשנפריש מאיזה כרם שיהיה מרובע ל"ב אמות על ל"ב אמות והירק נטוע בנקודת אמצעיתו ונעגל בתוכו עגול יהיה הקפו בצלעות המרובע ויהיה אלכסונו ל"ב אמות כצלע המרובע יתקדש העגול כולו שהוא ט"ז אמות לכל רוח מן הירק. והנה אם הם הגפנים נטועות על ד' ד' יהיה המרובע מן ט' שורות אורך על ט' שורות רוחב ובכל שורה ט' גפנים ויפול מהם בתוך עיגול ז' שורות אורך על ז' שורות רוחב שהם מ"ט גפנים חוץ מד' זויות וישארו בתוך העגול מ"ה גפנים כמו שאתה רואה בצורה א' (הציור בסוף הספר) המרובע המופרש מן הכרם ל"ב אמות על ל"ב אמות והעגול המתקדש בתוכו:
ואם הם גפנים נטועות על ו' ו' יפול במרובע ו' שורות אורך על ו' שורות רוחב ובכל שורה ו' גפנים, ויפלו בתוך העגול כל שתי שורות הפנימיות שיש בהם י"ב גפנים והשתי שורות הסמוכות לפנימיות יפלו בתוך העיגול ד' גפנים מכל שורה יעלו לח' גפנים הרי כ' גפנים ומשני שורות החיצונות ב' גפנים מכל אחת הרי בתוך העיגול כ"ד גפנים כמו שאתה רואה בצורה ב' (הציור בסוף הספר) המרובע המופרש מן הכרם ל"ב אמות על ל"ב אמות והעיגול המתקדש בתוכו. (פירוש המרובע הפנימי הוא ל' על ל' אמה והעיגול הוא ל"ב על ל"ב נמצא העיגול יוצא מן המרובע אמה לכל רוח והמרובע החיצון הוא ל"ב על ל"ב).
ואם הם גפנים נטועות על ז' ז' יפול בתוך המרובע ה' שורות אורך על ה' שורות רוחב וכל שורה ה' גפנים שיעלו למנין כ"ה גפנים ויפלו כולם בתוך העיגול חוץ מד' זויותיו וישארו כ"א גפנים כמו שאתה רואה בצורה ג' (הציור בסוף הספר) המרובע המופרש מן הכרם ל"ב אמות על ל"ב אמות והעיגול המתקדש בתוכו.
ואם הם גפנים נטועות על ה' ה' יפול בתוך המרובע שלו ל"ב אמות, ז' שורות אורך על ז' שורות רוחב ובכל שורה ז' גפנים ויפלו מהן בתוך העיגול ג' שורות הפנימיות כולן יעלו לכ"א גפנים ומכל אחת משתי שורות הסמוכות לפנימיות ה' גפנים הרי בידך ל"א גפנים ומכל אחת משתי שורות החיצונות ג' נמצא בתוך העיגול ל"ז גפנים כמו שאתה רואה בצורה ד' (הציור בסוף הספר) המרובע המופרש מן הכרם ל"ב אמות על ל"ב אמות והעיגול המתקדש בתוכו. (פירוש זה המרובע יש לו בו ז' שורות וששה אוירים ויש בו ל' על ל' ובעיגול ל"ב על ל"ב ומוסיף עליו אמה לכל רוח כמו שמפרש למטה ומרובע חיצון הוא ל"ב על ל"ב). א"כ מהו שאמרה המשנה אם הם נטועות על ה' ה' הרי זה מקדש מ"ה גפנים. עתה שים לבך והתבונן בצורה הרביעית הנך רואה בעיניך כי אלכסון העיגול שהוא ל"ב אמות יוצא חוץ מהשבע שורות אמה לכל רוח לפי שאורך השורה שלשים אמות כי יש בה שבע גפנים ביניהן ו' ריחוקין ה' אמות בכל ריחוק יעלו לשלשים אמה נמצא האלכסון עודף על השורה שתי אמות אמה מקצה מזה ואמה מקצה מזה וישאר מן הריחוק שבין כל שורה ושורה ארבע אמות בין קצה האלכסון ובין השורה הסמוכה לו חוץ למרובע כמו שתראה. ובצורה ה' (הציור בסוף הספר) העיגול הגדול אלכסונו ארבעים אמה. המרובע המופרש ל"ב אמות על ל"ב אמות והעיגול בתוכו. וד' אמות אלו הם כדי עבודת הכרם. ולפי שהשיעור מצומצם נחשוב כאילו העיגול נמשך ברוחב עד שהגיע לשורות החיצונות שביניהם ובין קצה האלכסון ארבע אמות וניתוסף באלכסונו ארבע אמות לכל רוח עד שחוזר ארבעים אמה ויהיה עתה הירק מקדש עשרים אמה לכל רוח עד שחזר ארבעים אמה ויפול עתה בתוך זה העיגול הגדול מרובע של שבע שורות כלומר חוץ מארבע זויותיו וישארו בתוכו ארבעים וחמש גפנים. וזה שאמרה המשנה בזמן שהן נטועות על ה' ה' הרי מקדש ארבעים וחמש גפנים. הנה ביארנו כי עיקר הקידוש בנוטע ירק בכרם הוא ט"ז אמה לכל רוח עגולות ובזמן שהן נטועות על ה' ה' מקדש ארבעים וחמש גפנים כמו שהצענו המשנה. ונתבאר כי אם הם נטועות על ו' ו' מקדש כ"ד גפנים כמו שראית בצורה השנית. ואם הם נטועות על שבע שבע מקדש כ"א גפנים כמו שראית בצורה השלישית. ואם הם נטועות על ד' ד' או על ה' ה' מקדש מ"ה גפנים. אלא שבנטועות על ד' ד' מקדש ט"ז אמה לכל רוח בעיקר הקדוש. ובנטועות על ה' ה' מקדש כ' אמה לכל רוח בשביל תוספת עבודת הכרם על העיקר כמו שנתבאר בצורה הראשונה ובצורה החמישית. והטעם במה שלא אמר במשנה בזמן שהן נטועות על ה' ה' שמקדש כ' אמה לכל רוח ואמר ה"ז מקדש מ"ה גפנים. מפני שעיקר הקדוש הוא ט"ז אמה לכל רוח והד' אמות תוספת הוכרח להם לקירוב האלכסון מהשורות החיצונות כדי עבודת הכרם מה שאין כן כשהן נטועות על ו' ו' או על ז' ז'. והטעם במה שלא הציע המשנה כמו שהצעתי ופרט בזמן שהן נטועות על ד' ד' מכלל ט"ז אמה לכל רוח וצירף אותו עם שהן נטועות על ה' ה'. לפי שהן שוים במנין הגפנים והצורות דומות זו לזו כי יפול בתוך העיגול בכל אחת מהם ז' שורות על ז' חוץ מארבע זויות. זהו מה שהבנתי מפירוש משנה זו מדברי רמז"ל והן הן הדברים שנאמרו למשה בסיני. ואל יתפתה אדוני ומורי במ"ש רבינו שמשון ז"ל בפירוש משנה זו ואל תשגיח עליו כלל כי חוץ מכבודו הוא שבוש נטוי על קו תוהו ואבני בוהו לא זה הדרך ולא זו העיר. ומה שכתב בשם חכמי המדות הוא אמת. ומ"ש ז"ל כי ברבוע שארכו יותר על רחבו אין על דבריהם הוכחה. יש ויש. ומה שכתב ליתיה להאי כללא, איתיה על כל פנים. ויהי כנהר שלומך ויעמוד לעד זרעך ושמך, כחפצך וכחפץ צעיר תלמידיך נוגה חסדיך, ישראל בר יוסף נ"ע:
ג׳
בד"א בזורע או מקיים תוך הכרם וכו'. בפ"ד הזורע ארבע אמות שבכרם ב"ש אומרים קידש שורה אחת וב"ה אומרים קידש שתי שורות. ודברי רבינו יכולים להתבאר מתוך משנה זו ואיני יודע למה הראב"ד כתב שאין לו שורש ודברי סמ"ג כדברי רבינו.
ומ"ש רבינו ואם זרע בצד גפן יחידית אינו מקדש מהזרע אלא ששה טפחים לכל רוח. בפ"ג ובפ"ו:
ד׳
ילדה פחות מטפח וכו'. בפרק משוח מלחמה (סוטה דף מ״ג:) ופירש״י נ״ל דקסבר כדאמרינן במנחות קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן נינהו ובכי האי כרם לא גזור רבנן אבל כוליה כרם גדול וכו' הואיל וחשיבא גזור עלה עכ״ל. ואין נראה כן מדברי רבינו שלא חילק בדין זה בין קנבוס ולוף לשאר זרעים. ומשמע לי שדין זה בכלל שיעורים שהם הלכה למשה מסיני:
ה׳
שתי גנות זו על גבי זו וכו'. ירושלמי בפרק ו'.
ומה שכתב או לגפן יחידית ירושלמי בפ"ז.
ומה שכתב ואם העליונה עשויה כרם וכו' ירושלמי בפרק ו':
ו׳
מי שהיתה שדהו זרועה ירק וכו' עד וישרש את הנשאר בארץ מן הגפנים. משנה בפרק שני:
ז׳
המבריך את הגפן בארץ וכו'. משנה בפרק ז' המבריך את הגפן בארץ אם אין עפר על גבה שלשה טפחים לא יביא זרע עליה אפילו הבריכה בדלעת או בסילון. ובירושלמי הדא דתימא בסילון של חרס אבל בסילון של אבר אינו צריך עד שיהא שם שלשה טפחים עפר מלמעלן והא דשרי בדלעת היינו דוקא ביבשה.
ומה שכתב ומותר לזרוע בצדה ברייתא בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף י״ט) ותוספתא פרק שלישי וירושלמי פרק ז':
ח׳
ומ"ש הבריכה בסלע וכו'. משנה שם.
ומ"ש בד"א בשאין עיקר הגפן נראה וכו'. ירושלמי. ודע דבירושלמי קאמר דדוקא בסלע קשה אבל סלע רך השרשים מפעפעים ועוברים ולא חש רבינו לכתבו משום דמשמע ליה דמילתא דפשיטא היא:
ט׳
המבריך שלש גפנים וכו'. משנה שם המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים ר' אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם מארבע אמות עד שמונה הרי אלו מצטרפות ואם לאו אינם מצטרפות ופירש רבינו מצטרפות לשאר גפנים. והראב"ד פירש בע"א שכתב א"א לא פירש לו רבו כהוגן וכו'. וטעמו משום דשתי שורות של שלש גפנים בכל שורה הוי כרם כמה שכתב רבינו ברפ"ז וז"ל הרמב"ן בפרק הספינה המבריך שלש גפנים פירש הרמב"ם שהבריך הגפנים ולא כיסם כולם מן העיקר כדרך הברכה אלא הניח עיקריהם מגולים וכיסה אמצעיתן בארץ הרי אלו מצטרפין לגפנים שסביבותיהם להיות כרם להרחיק ד' אמות כאילו לא הבריכן אבל ב' אינם מצטרפות והטעם לפי שהוא מקפיד על הג' על לצרפן לכרם ולא הב' עכ"ל:
י״א
כל הזורע תחת השריגים וכו'. משנה וירושלמי בספ"ז:
י״ב
הדלה את הגפן על מקצת אפיפירות וכו' עד הרי זה מחזירם למקום אחר. משנה שם:
י״ג
ומ"ש הזורע תחת מותר האפיפירות וכו' ה"ז אסור לקיימו או להחזיר השריגים וכו'. כן משמע שם במשנה:
י״ד
קנים היוצאים מן העריס וכו' עד סוף הפרק משנה שם (פ"ו מ"ח):
נחלת הכלל · Torat Emet 363
צפנת פענח · הלכות כלאים פרק ו׳
ה׳
שתי גינות כו'. שאויר י' טפחים כו'. והנה אם זרע אם קידש זה מחלוקת דתנאי פ"ז מ"ב ע"ש וע"ש בפיהמ"ש לרבינו ז"ל דפסק דלא כראב"צ ובתוספ' כאן ספ"ד דאינה מתקדשת עד שיניחנה תחת הגפן ע"ש. והנה מה דמבואר בירוש' כאן פ"ו ה"ב דאמר שם אף הדא דתנינין מפני מראית עין כו' ר"ל דקאי אהך דראב"י דסוטה המובא שם בהל' ד' דילדה פחותה מטפח אינה מקדשת ואמר דאף בכרם כולו אינו אסור אלא מפני מראית עין ולכך גבי עריס שהוא יוצא מן המדרגה כו' ר"ל משום דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא כמבואר עירובין דף ע"ו ע"ב ודף ק' ע"א גבי ההוא דיקלא דהוה כו' וס"ל דחשבינן למעלה מן המדרגה ולא מארעא ומיירי דלמעלה אין בהגפן טפח ולכך אינו מקדש וזהו ג"כ כונת הירוש' דשם אם חשבינן שיפוע ג"כ מהעשרה עיין עירובין דף נ"ח ובשבת דף ק' וגם מה דאמר בהירוש' שם בהל' ג' חזקי' אמר כו' ר"ל ג"כ אם הוא מתלקט ג' מתוך עשרה או ד' מתוך עשרה ועיין בירוש' עירובין פ"א ה"א דנקט שם גבי מתלקט ג' מתוך עשרה דזה תליא במחלוקת דר"מ ורבנן ועיין בבלי שם דף י"ט ע"ב וה"נ ר"ל כאן:
י״א
כל הזורע כו'. הנה בירוש' כאן ספ"ו הוה מחלוקת דאמוראי אם תחת העלין ג"כ מקדש או לא ר"ל אם חל על העלין ג"כ שם גפן או לא ולפי המבואר בנזיר דף ל"ד ול"ה ע"ב י"ל דזה תליא במחלוקת ר"א ורבנן גבי נזיר ועיין בירוש' ערלה פ"ה ה"ז ובהך דסוכה דף מ' ע"א אם עלי גפנים הם סתמא לאכילה או לעצים ועיין יומא דף פ"א ע"ב וירוש' שביעית פ"ט ה"ו גבי עלי גפנים לביעור ע"ש וכ"כ בזה בהל' נזירות:
י״ב
הדלה את כו'. עיין בירוש' כאן ובפ"ז ה"ג ובר"ש דהשיעור הוא עד ו' טפחים ע"ש ובתוספ' כלים ב"ב פ"ה דרק עד מקום שהחדש יכול להלוך שם ע"ש והנה בירוש' כאן מביא על זה הך משנה דכלים המובא במנחות דף ל"ז ע"ב גבי חמתות הצרורות אם זה הוה כמו ביטול לעולם או לא ולפי מה דמפרש רבינו בפיהמ"ש בהך דשבת דף כ"ח ע"ב גבי פתילת הבגד שקיפלה דאמר שם דקיפול אינו מועיל דמיירי שהקיפול שלה ממעט מג' על ג' ופליגי בזה אם הוה כמו ביטול או לא וזה תליא בהך דשם דף נ"ח ע"ב גבי הדיוט יכול להחזירה אם יש עליו שם כלי או לא ובפכ"ו דכלים מ"א הוה מחלוקת דר"י ורבנן כעין זה ועי' בהשגות הראב"ד ז"ל ספ"י מה' כלים ובדברי רבינו שם פ"ז הי"א וה"ט ולכאור' סתרי אהדדי וצ"ל דגבי עור של קמיע המבואר בפ"ז הי"א ע"כ מיירי שהוא קשה כמבואר בירושלמי פ"ח דשבת דעור שכורך בו הקמיע הוא קשה עיין תוס' שבת דף ס"ג ע"ב דפשוטי כלי עור הרך מקבלין טומאה ע"ש ולכך גבי קשה הוה כמו פנים חדשות ועיין בדברי רבינו פרק י"א הי"ז גבי צינורא שפשטה דמשמע דרק כפפה משום דכלי מתכות חוזרין לטומאתן ישנה ופרק ו' הלכה י"ד גבי סלים של גמלים ע"ש. ועיין בהך דזבחים דף י"ח ע"ב גבי אם סילוק על ידי אבנט הוה כמו גייז או לא ועיין במה דסבירא ליה לרבינו בפיהמ"ש שבת דף מ"ט ע"א ודף נ' ע"ב גבי קופה מטה על צידה דפליגי אם הוה כמו הטמנה חדשה או לא וכן מבואר בירושלמי שם. וטעם התוספתא הנ"ל משום דסבירא ליה דהאפיפיריות שהחדש מהלך עליהם באותה השנה הוא מבטל להאילן ולא יותר ובמה דמבואר לקמן בהלכה י"ד גבי קנים היוצא מהעריס ע"ש דלא מבטל להו וכפי מה דמבואר בב"ב דף י"א ע"ב גבי לא פרץ את פצימיו ע"ש:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
קרית ספר · הלכות כלאים פרק ו׳
א׳
הזורע ירק או תבואה בכרם או המקיימו עד שאין במעט גדול הירק שגדל בהתר לבטל מה שגדל באיסור הרי זה מקדש [ומקיים בכרם ילפי' בת"כ (קדושים פ"ד פי' ט"ז) שדך לא תזרע מנין שלא יקיים ת"ל לא כלאים, לא אמרתי אלא משום כלאים, ובכרם נמי כתיב הכי ודרשי' בספרי (כי תצא פי' רל) מה אני צריך מלמד שכל המקיים כלאים בכרם עובר בשני לאוין] ובפחות מכן נראה דלא נאסרו מדאוריתא אבל הירק או התבואה שהשרישה באיסור אף על גב דהכרם לא גדלה כלל קדשה ואסירי תרוייהו מדאוריתא כדכתיב הזרע דמשמע הזריעה שהשרישה מקדשה ושיעור מה שאוסר מן הכרם מדאוריתא נראה דהוי שמנה אמות לכל צד דהא עבודת הכרם ד' אמות שהיה בוצרים בשוורים ובעגלות ובעת החרישה חורשים אותה בשוורים הילכך אותם ד' אמות ככרם דמו ואם זרע תוך ד' אמות פחות משהו מד' אמות מן הכרם הרי זה קדש שתי שורות שבכרם דכתיב ותבואת הכרם ולא מיקרי כרם בפחות משתי שורות גפנים נטועות מארבע אמות בין שורה לשורה שהוא שיעור הפחות שבין שורה לשורה נמצא שמקדש עד סוף שמנה ואם כן כשזרע ירק או תבואה באמצע הכרם הרי הוא אוסר שמנה אמות לכל צד שהיא עגולה שיש באלכסונה ששה עשר אמות ומשום דפחות משהו מששה עשר אמות בקרחת הכרם מצטרף לשלא יביא זרע באמצע וחשיב כרם אמרינן דמקדש מ"ה גפנים כשהן נטועות על ארבע ארבע או על חמש חמש או ששה עשר אמה לכל רוח כשהן נטועות על שיעור יותר והוי מדרבנן דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוסי אין לוקין אלא על עיקר הכרם דמשמע דעל מה שמצטרף לכרם לאסור זריעה באמצע כקרחת הכרם אין לוקין אלא על עיקרה שהיא ח' אמות כדפרישית ואמרינן נמי בירושלמי אמר רבי אלעזר מד' אמות ועד שמנה אסור ומקדש משמנה ועד שש עשרה אסור ואינו מקדש ומתני' דהיו נטועות על שש שש ועל שבע שבע מסייעא ליה לרבי אלעזר כדאמרינן התם פ' קרחת ופ' כרם שחרב משמע דשמנה על שמנה הוי דאוריתא וששה עשר על ששה עשר הוי דרבנן מטעמא דאמרן.
ג׳
ואם זרע חוץ לכרם וסמוך לו מקדש שתי שורות של גפנים אפילו הן רחוקות זו מזו פחות כל שהו משמנה אמות דאיקרו כרם וחוץ לזרע ד' אמות ומתקדש מן הזרע ארבע אמות רוחב באורך כל השורה של כרם שכיון דמקדש חוץ לכרם בארבע אמות פחות כל שהוא מתקדש נמי כי האי שיעורא ואם זרע בצד גפן אינו מקדש הזרע אלא ששה טפחים לכל רוח כשיעור ריחוק הזרע מגפן יחידית שהוא ששה טפחים והני שיעורין בכלל הלכה למשה מסיני.
ד׳
ילדה פחות מטפח אינה מקדשת הזרעים והיינו שאר זרעים דלא אסירי אלא מדרבנן ובכי הא כרם שתים כנגד שתים ואחד יוצאה זנב לא גזור רבנן אשאר זרעים אבל כולי כרם גדול שהיא שפלת קומה הואיל וחשיבא גזור עליה וכן פרש"י ז"ל התם אבל קנבוס ולוף דאסירי מדאוריתא נראה דאפילו ילדה יחידית פחות מטפח מקדש להו ששה טפחים אי הוו תוך עבודת גפן דהוי ששה טפחים.
ה׳
ב' גנות זו על גב זו זורע העליונה עד שהוא מגיע לאויר עשרה טפחים קרוב לאויר הכרם ואיפשר דמדאוריתא בג' טפחים סגי דהוי רשות בפני עצמו.
ז׳
המבריך את הגפן בארץ חוץ לששה טפחים מעיקרה מותר לזרוע על גבה אם היה עליה שלשה טפחים עפר ונראה דהוי מדאוריתא משום דבבציר משלשה טפחים הוי מרכיב ירק באילן דאסיר מדאוריתא אבל המבריך בתוך הדלעת שיבשה או בתוך סילון נראה דלא בעינן שלשה טפחים אלא מדרבנן.
ט׳
הבריך שלשה גפנים ועיקריהן נראין מצטרפין לשמנה אמות שבין שורה לשורה למיהוי כרם היו הגפנים פחות משלשה אינם מצטרפות לכרם אלא הוו כגפן יחידית.
י״א
הזורע תחת השריגים והעלים קדש ואפילו רחוק כמה אמות וכן כתבו התוספות פ' הספינה. מותר האפיפירות ומותר האילן וקנים שהניחם שיהלך עליהם שריג היוצא ופרח היוצא מן העריס ומותח זמורה ומותח חבל באפיפירות איסור הכל מדרבנן כיון שהוא רחוק מעיקר הגפנים כדי עבודתן אם כרם ארבע אמות ואם גפן ששה טפחים:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות כלאים ו׳, מתוך הלכות כלאים שבספר זרעים. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
