רמב״ם - הלכות כלים · פרק ט׳

ספר טהרה · 16 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות כלים · פרק ט׳
הלכה א׳
כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה חוּץ מִן הַדֶּלֶת וְהַנֶּגֶר וְהַמַּנְעוּל וְהַפּוֹתָת שֶׁתַּחַת הַצִּיר וְהַצִּיר וְהַקּוֹרָה וְהַצִּנּוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵלּוּ עֲשׂוּיִין לְקַרְקַע אוֹ לְשַׁמֵּשׁ אֶת הָעֵץ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וַאֲפִלּוּ קֹדֶם שֶׁיִּקָּבְעוּ. וְכָל כְּלִי מַתָּכוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם לְוַוי אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמִקְצָת כְּלִי. כֵּיצַד. עַקְרָב שֶׁל פְּרוּמְבְּיָא טָמֵא וּלְחָיַיִם שֶׁלָּהּ שֶׁעַל לְחָיֵי הַבְּהֵמָה מִכָּאן וּמִכָּאן טְהוֹרִין. וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָן מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וּבִשְׁעַת חִבּוּרָן הַכּל מְקַבֵּל טֻמְאָה:
הלכה ב׳
טַסִּין שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁמַּנִּיחִין עַל לְחָיֵי הָאָדָם בִּשְׁעַת מִלְחָמָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. וְאִם יֵשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַיִם מִתְטַמְּאִין כְּכָל כְּלִי קִבּוּל:
הלכה ג׳
נֶזֶם הֶעָשׂוּי כִּקְדֵרָה מִלְּמַטָּה וְכַעֲדָשָׁה מִלְּמַעְלָה וְנִפְסַק הַקְּדֵרָה שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ שֶׁהֲרֵי יֵשׁ לָהּ בֵּית קִבּוּל וְהָעֲדָשָׁה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ לָהּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָהּ. וְהַצְּנִירָה שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת בָּאֹזֶן אוֹ בָּאַף אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ. הָיָה הַנֶּזֶם עָשׂוּי כְּמִין אֶשְׁכּוֹל וְנִפְרַק טָהוֹר מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ בֵּית קִבּוּל וְאֵין לְכָל גַּרְגִּיר מִמֶּנּוּ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ וַהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי לְתַכְשִׁיט מִשֶּׁנִּפְרַק:
הלכה ד׳
טַבַּעַת אַחַת שֶׁמַּנִּיחִין הַבָּנוֹת בְּרֶגֶל אַחַת הִיא הַנִּקְרֵאת בִּירִית וְאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין עָלֶיהָ צוּרַת כְּלִי תַּכְשִׁיט אֶלָּא כְּמוֹ טַבַּעַת הַכֵּלִים אוֹ טַבַּעַת שֶׁקּוֹשֵׁר בָּהּ בֵּין כְּתֵפָיו. אֲבָל שְׁתֵּי טַבָּעוֹת שֶׁמְּשִׂימוֹת הַבָּנוֹת בְּרַגְלֵיהֶן וְשַׁלְשֶׁלֶת מֻטֶּלֶת בֵּינֵיהֶן מִזּוֹ לְזוֹ מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן תַּכְשִׁיטֵי הַבָּנוֹת וְהֵן הַנִּקְרָאִין כְּבָלִים:
הלכה ה׳
קַטְלָא שֶׁל חֻלְיוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת וְהֵם בְּחוּט שֶׁל צֶמֶר אוֹ שֶׁל פִּשְׁתָּן וְנִפְסַק הַחוּט. הַחֻלְיוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ. הָיָה הַחוּט שֶׁלָּהּ שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַחֻלְיוֹת שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת וְשֶׁל מַרְגָּלִיּוֹת אוֹ שֶׁל זְכוּכִית וְנִשְׁבְּרוּ הַחֻלְיוֹת וְהַחוּט קַיָּם הֲרֵי זֶה מִתְטַמֵּא בִּפְנֵי עַצְמוֹ. שְׁיָרֵי קַטְלָא כִּמְלֹא צַוַּאר קְטַנָּה:
הלכה ו׳
כָּל הַכִּסּוּיִין שֶׁל מַתֶּכֶת טְהוֹרִין וְאֵין מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמָן. חוּץ מִכִּסּוּי הַמֵּחַם וּמִכִּסּוּי טֶנִי שֶׁל רוֹפְאִין מִפְּנֵי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ אֶת הָאִסְפְּלָנִית נַעֲשֶׂה כְּלִי קִבּוּל:
הלכה ז׳
כִּסּוּי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁשָּׁפוֹ וְלִטְּשׁוֹ וְעָשָׂהוּ מַרְאָה הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל טֻמְאָה:
הלכה ח׳
כָּל הַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל מַתָּכוֹת מְקַבְּלוֹת טֻמְאָה וְהֵן הַנִּקְרָאִין אוֹנְקִיאוֹת. קְנֵה מֹאזְנַיִם שֶׁל עֵץ שֶׁהָיוּ אוֹנְקִיּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל תְּלוּיוֹת בּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה מִפְּנֵי הָאוֹנְקִיּוֹת הַתְּלוּיוֹת בּוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּמֹאזְנַיִם שֶׁל מוֹכְרֵי פִּשְׁתָּן וּמוֹכְרֵי צֶמֶר. אֲבָל שֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיִּהְיוּ הָאוֹנְקִיּוֹת קְבוּעוֹת בּוֹ:
הלכה ט׳
מִשְׁקָלוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ אַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִירָן וְשׁוֹקֵל בָּהֶן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה. יִחֵד מֵהֶן חֲצָאֵי לִיטְרִין שְׁלִישֵׁי לִיטְרִין רְבִיעֵי לִיטְרִין הֲרֵי אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה:
הלכה י׳
סֶלַע שֶׁנִּפְסְלָה וְהִתְקִינָהּ לִהְיוֹת שׁוֹקֵל בָּהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה:
הלכה י״א
אֻנְקְלִי שֶׁל כַּתָּפִים טְהוֹרָה וְשֶׁל רוֹכְלִים מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל נַקְלִיטֵי הַמִּטָּה טְהוֹרָה וְשֶׁל דַּרְגִּישׁ מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל כַּוֶּרֶת הַצַּיָּדִים שֶׁצָּדִין בָּהֶן הַדָּגִים טָהוֹר וְשֶׁל שִׁדָּה מִתְטַמְּאָה. אֻנְקְלִי שֶׁל מְנוֹרוֹת הָעֵץ טָהוֹר וְשֶׁל שֻׁלְחָן מִתְטַמְּאָה. זֶה הַכְּלָל כָּל כְּלִי שֶׁמְּקַבֵּל טֻמְאָה בִּפְנֵי עַצְמוֹ מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי הָאֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת שֶׁלּוֹ וְשַׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. וּכְלִי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה כְּגוֹן פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ וּכְלֵי עֵץ הַבָּאִים בְּמִדָּה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אֻנְקְלִי שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַשַּׁלְשֶׁלֶת שֶׁלּוֹ אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה וְכָל אַחַת וְאַחַת בִּפְנֵי עַצְמָהּ טְהוֹרָה שֶׁאֵין הָאֻנְקְלִי אוֹ הַשַּׁלְשֶׁלֶת כְּלִי בִּפְנֵי עַצְמוֹ אֶלָּא הֲרֵי הֵן כְּמִקְצָת כְּלִי. וַאֲפִלּוּ אֻנְקְלִי שֶׁבַּכְּתָלִים שֶׁתּוֹלִין בָּהּ הַכֵּלִים וְהַבְּגָדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרָה:
הלכה י״ב
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית נְעִילָה מִתְטַמְּאָה וְהָעֲשׂוּיָה לִכְפִיתָה טְהוֹרָה:
הלכה י״ג
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל סִיטוֹנוֹת מִתְטַמְּאָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹעֲלִין בָּהּ אֶת הַחֲנֻיּוֹת. וְשֶׁל בַּעֲלֵי בָּתִּים טְהוֹרָה שֶׁאֵינָהּ עֲשׂוּיָה אֶלָּא לְנוֹי:
הלכה י״ד
שַׁלְשֶׁלֶת שֶׁל מוֹשְׁחֵי קַרְקַע וִיתֵדוֹתֵיהֶן שֶׁתּוֹקְעִין בַּקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹשְׁחִין מְקַבְּלִין טֻמְאָה. וְשֶׁל מְקוֹשְׁשֵׁי עֵצִים טְהוֹרָה לְפִי שֶׁהִיא מְשַׁמֶּשֶׁת אֶת הָעֵץ:
הלכה ט״ו
שַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי גָּדוֹל אַרְבָּעָה טְפָחִים מִמֶּנָּה סָמוּךְ לַדְּלִי מִתְטַמְּאָה עִם הַדְּלִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא צֹרֶךְ הַדְּלִי וְהַשְּׁאָר טָהוֹר לְפִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְשַׁלְשֶׁלֶת דְּלִי קָטָן עֲשָׂרָה טְפָחִים:
הלכה ט״ז
הַכַּדּוּר שֶׁל מַתֶּכֶת וְהַסַּדָּן. וְהַקַּנְטָר שֶׁל בַּנַּאי. וְהַדַּקָּר שֶׁל חָרָשׁ. וַחֲמוֹר שֶׁל נַפָּח. וְהַמְטֻלְטֶּלֶת. וְהַמִּשְׁקוֹלוֹת שֶׁל בַּנָּאִים. וְהַכִּירַיִם שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁחוֹבְטִין בָּהֶם הַזֵּיתִים. וְהָאֲפַרְכֵּס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהָאוֹלָר שֶׁכּוֹרְתִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים רֹאשׁ הַקֻּלְמוֹס שֶׁל קָנֶה. וְהַקֻּלְמוֹס שֶׁל מַתֶּכֶת. וְהַכַּן. וְהַכַּנָא שֶׁמְּשַׂרְטְטִין בּוֹ הַסּוֹפְרִים. כָּל אֵלּוּ מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ שֵׁם בִּפְנֵי עַצְמוֹ:

קרית ספר · הלכות כלים פרק ט׳

א׳
כל כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מהעשויין לקרקע או לשמש את העץ כדתנן בכלים פי"א ותניא בספרי זוטא דבר אשר יבא באש וכו' ריבה את הכלים התלויין בשמותיהם ומשמשין בשמות אחרים ככן שלפני המטה וקולב של מנורה כל דבר ריבה כלים התלויין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן כפרח של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה ושל קרן תלמוד לומר אך וכן כל שאין לו שם בפני עצמו דיש לו שם לווי ובשעת חיבורן הכל טמא. ואם יש לו בית קיבול כקדרה של נזם מקבל טומאה אפילו יש לו שם לווי וכן כל שהוא כלי בפני עצמו כל הכיסויין של מתכת טהורין שאין להם שם בפני עצמם חוץ מאותם שמשתמשין בהם שנעשו כלי קבול וכדתנן התם פרק י"ב וי"ד. וכן הכיסוי שעשאו מראה הוי כלי בפני עצמו כדתנן התם.
ח׳
כל האונקיות מקבלות טומאה וכן כשהן תלויות וקבועות בכלי וכן כשנשברה וייחד מהן חצאי ליטרין או שליש או רביעי וכל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה האונקלי של מתכת והשלשלת הויא מדרבנן וכל שיש לו שם בפני עצמו כהני דכתב הרב בסוף הפרק טמאים מדאוריתא כדאמרינן לעיל וכדתנן להו פי"א וי"ב:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות כלים ט׳, מתוך הלכות כלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל