רמב״ם - הלכות כלים · פרק כ״ה

ספר טהרה · 20 הלכות. משנה תורה לרמב״ם, בעברית מנוקדת.

הלכות כלים · פרק כ״ה
הלכה א׳
כָּל פְּשׁוּטֵי כְּלֵי עֵץ הָעֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אוֹ לִשְׁכִיבָה אוֹ לִרְכִיבָה מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס כְּגוֹן הַמִּטָּה וְהַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן:
הלכה ב׳
הַמִּטָּה וְהַכַּר וְהַכֶּסֶת שֶׁל מֵת וְכִסֵּא שֶׁל כַּלָּה וּמַשְׁבֵּר שֶׁל חַיָּה וְכִסֵּא שֶׁל כּוֹבֵס שֶׁכּוֹבֵס עָלָיו אֶת הַכֵּלִים וְכִסֵּא שֶׁל קָטָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ רַגְלַיִם אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ גֹּבַהּ טֶפַח כָּל אֵלּוּ מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס:
הלכה ג׳
כִּסֵּא שֶׁל בַּרְזֶל שֶׁעוֹשִׂין בְּבֵית הַכִּסֵּא וְהָעוֹר נָתוּן עָלָיו הֲרֵי הוּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ עוֹר הַמְחֻפֶּה עַל הַבַּרְזֶל הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְהַבַּרְזֶל מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת אֲבָל לֹא בְּמִדְרָס:
הלכה ד׳
טְרַסְקָל שֶׁל גֶּמִי וְכַיּוֹצֵא בּוֹ הַמְחֻפֶּה בְּעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת. הִפְרִישׁ הָעוֹר מֵעָלָיו הָעוֹר מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס אֲבָל הַטְּרַסְקָל טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂה כְּשִׁבְרֵי כֵּלִים:
הלכה ה׳
סַפְסָלִין שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. הָיְתָה אַחַת שֶׁל עֵץ וְאַחַת שֶׁל שַׁיִשׁ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה:
הלכה ו׳
נְסָרִים שֶׁבַּמֶּרְחָץ שֶׁשִּׁגְמָן אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה שֶׁאֵינָן עֲשׂוּיִין לִישִׁיבָה אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּהַלְּכוּ הַמַּיִם תַּחְתֵּיהֶן:
הלכה ז׳
הַכַּלְכָּלָה וְהַסַּל שֶׁמִּלְּאָן תֶּבֶן אוֹ מוֹכִין אַף עַל פִּי שֶׁהִתְקִינָן לִישִׁיבָה אֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאַת מִדְרָס שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִישִׁיבָה. וְאִם סֵרְגָן בְּגֶמִי אוֹ בִּמְשִׁיחָה עַל פִּיהֶן מִתְטַמְּאִין בְּמִדְרָס:
הלכה ח׳
קוֹרַת בֵּית הַבַּד שֶׁעָשָׂה רֹאשָׁהּ הָאֶחָד כִּסֵּא אֵינוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁאוֹמְרִין לוֹ עֲמֹד וְנַעֲשֶׂה מְלַאכְתֵּנוּ. אֲבָל אִם קָבַע אֶת הַכִּסֵּא בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד הַכִּסֵּא מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס וְאִם דָּרַס הַזָּב עַל הַקּוֹרָה לֹא נִטְמָא הַכִּסֵּא. וְכֵן אִם קָבַע הַכִּסֵּא בְּקוֹרָה גְּדוֹלָה אוֹ עָשָׂה רֹאשׁ הַקּוֹרָה הַגְּדוֹלָה כִּסֵּא אֵין טָמֵא אֶלָּא מְקוֹם הַכִּסֵּא בִּלְבַד וּשְׁאָר הַקּוֹרָה טָהוֹר. וְכֵן הַדִּין בְּכִסֵּא שֶׁקְּבָעוֹ בַּעֲרֵבָה שֶׁהוּא טָהוֹר:
הלכה ט׳
קְצָת הַקּוֹרָה שֶׁמְּתַקֵּן הַמְסַתֵּת אֶת הָאֶבֶן לֵישֵׁב עָלָיו הֲרֵי מְקוֹם יְשִׁיבָתוֹ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס. וּמְקוֹם יְשִׁיבָה שֶׁאֲחוֹרֵי הַקָּרוֹן טָהוֹר שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא יְשִׁיבַת צַעַר:
הלכה י׳
רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת שֶׁיּוֹשְׁבִין עֲלֵיהֶן הָאֻמָּנִין וְשָׁפִין אֶת הָאֲבָנִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן טְהוֹרִין. וְכֵן כֹּפֶת שֶׁל תְּמָרָה שֶׁהוּא יוֹשֵׁב עָלָיו אֲפִלּוּ גָּבוֹהַּ טֶפַח טָהוֹר שֶׁאֵין זֶה כְּלִי. וְכֵן בּוּל שֶׁל עֵץ אַף עַל פִּי שֶׁסֵּרְקוֹ וְכִרְכְּמוֹ וַעֲשָׂאָהוּ פָּנִים לְשָׁעַר וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ כְּלִי וְלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה עַד שֶׁיָּחֹק בּוֹ:
הלכה י״א
רָאשֵׁי כְּלוּנְסוֹת הַחֲקוּקִין אִם חֲקָקָן לְדַעַת מְקַבְּלִין טֻמְאָה. מְצָאָן חֲקוּקִין אִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן מְקַבְּלִין טֻמְאָה מִכָּאן וּלְהַבָּא וְאִם חִשֵּׁב עֲלֵיהֶן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן אוֹ אָדָם שֶׁאֵינָן שֶׁלּוֹ טְהוֹרִין. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִדְּבָרִים שֶׁאֵינָן מְקַבְּלִין טֻמְאָה אֶלָּא בְּמַחְשָׁבָה שֶׁאֵין לְךָ מַחֲשָׁבָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא מַחֲשֶׁבֶת בְּעָלִים שֶׁהֵן בְּנֵי דֵּעָה:
הלכה י״ב
הָעוֹשֶׂה כִּפָּה מִן הַשְּׂאוֹר וְיִבְּשָׁהּ וְיִחֲדָהּ לִישִׁיבָה הֲרֵי בְּטֵלָה מִתּוֹרַת אֹכֶל וּמִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי מְשַׁמֶּשֶׁת תַּשְׁמִישֵׁי הָעֵץ:
הלכה י״ג
מַחְצֶלֶת הַקַּשׁ מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס וְשֶׁל קָנִים וְשֶׁל חֵלֶף טְהוֹרָה מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְמִדְרָס. וּשְׁאָר הַמַּחְצְלָאוֹת אִם עֲשָׁאָהּ לִשְׁכִיבָה מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה עֲשָׂאָהּ לְסִכּוּךְ טְהוֹרָה. עֲשָׂאָהּ סְתָם גְּדוֹלָה סְתָמָהּ לְסִכּוּךְ קְטַנָּה סְתָמָהּ לִשְׁכִיבָה:
הלכה י״ד
מַחְצֶלֶת שֶׁעָשָׂה לָהּ קָנִים לְאָרְכָּהּ טְמֵאָה מִדְרָס שֶׁעֲדַיִן רְאוּיָה לִשְׁכִיבָה. עֲשָׂאָהּ כְּמִין כִּי טְהוֹרָה. עָשָׂה לָהּ קָנִים לְרָחְבָּהּ אִם אֵין בֵּין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ אַרְבָּעָה טְפָחִים טְהוֹרָה. נֶחְלְקָה לְרָחְבָּהּ עֲדַיִן מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה. לְאָרְכָּהּ נִשְׁתַּיְּרוּ בָּהּ שְׁלֹשָׁה מַעֲדַנִּים שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים עֲדַיִן הִיא רְאוּיָה לְמִדְרָס וּמִתְטַמְּאָה. פָּחוֹת מִכָּאן טְהוֹרָה. וְכֵן אִם הִתִּיר רָאשֵׁי מַעֲדַנִּים טְהוֹרָה. וְאַף טֻמְאַת מִדְרָס לֹא תְּקַבֵּל הַמַּחְצֶלֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר מְלַאכְתָּהּ וְתִתְנַקֵּב כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:
הלכה ט״ו
תֵּבָה שֶׁפִּתְחָהּ מִלְּמַעְלָה טְהוֹרָה מִן הַמִּדְרָס שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵישֵׁב עָלֶיהָ. וּמְקַבֶּלֶת שְׁאָר טֻמְאוֹת. פִּתְחָהּ מִצִּדָּהּ טְמֵאָה בְּמִדְרָס וּבִשְׁאָר טֻמְאוֹת:
הלכה ט״ז
עֲגָלָה שֶׁל קָטָן מִתְטַמְּאָה בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלֶיהָ:
הלכה י״ז
מַקֵּל שֶׁל זְקֵנִים טָהוֹר מִכְּלוּם שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְסַיֵּעַ:
הלכה י״ח
סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִין וְהוּא סַנְדָּל שֶׁל עֵץ מִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס מִפְּנֵי שֶׁהַסַּיָּד פְּעָמִים מְטַיֵּל בּוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְבֵיתוֹ:
הלכה י״ט
קַב שֶׁל קִטֵּעַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל כְּתִיתִין מִתְטַמֵּא בִּשְׁאָר טֻמְאוֹת מִפְּנֵי בֵּית קִבּוּלוֹ. וּמִתְטַמֵּא בְּמִדְרָס שֶׁהֲרֵי נִשְׁעָן עָלָיו:
הלכה כ׳
וְאֵלּוּ טְמֵאִין מִשּׁוּם מֶרְכָּב. מִרְדַּעַת שֶׁל חֲמוֹר. וְטַפִּיטָן שֶׁל סוּס. וְכַר הַגָּמָל. וְאֻכָּף שֶׁל נָאקָה וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן. הַלּוּחוֹת שֶׁמַּנִּיחִין עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין עָלָיו הַמַּשּׂאוֹי טְהוֹרוֹת וְאִם הָיְתָה רְאוּיָה לְמֶרְכָּב טְמֵאָה:

קרית ספר · הלכות כלים פרק כ״ה

א׳
כל פשוטי כלי עץ העשוי לישב או לשכב או לרכוב מתטמא מדרס כדכתיב וכל המשכב וכדכתב פרק קמא.
ג׳
טומאת כסא של ברזל וטרסקל ועורם וספסלים ונסרים שבמרחץ וכלכלה וסל טומאתן מן התורה וכולהו פרק כ"ה מהלכות כלים וכן טומאת כסא שקבעה בקורת בית הבד וקורת סתתין וראשי כלונסאות ועושה כיפה מן השאור טומאתן מן התורה ומייתי להו בתוספתא דכלים ופרק העור והרוטב.
י״ג
מחצלת הקש טמאה מדרס כר' עקיבא כלים פי"ז ושל קנים ושל חלף טהורה כדתנן נמי התם וכתב שם הרב ז"ל שטהורה מן טומאת שרץ וחבוריו אבל במשכב הזב מתטמא וכאן כתב מפני שאינה ראויה למדרס נראה דטהורה דקתני מתניתין היינו ממדרס נמי והר"ש פירש טהורה אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן סוף פ"ק דסוכה אלא מיירי שעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה דסתמא לסיכוך ונראה דהתם עלה דמתניתין דפירוש טהורה משאר טומאות אבל מתטמאה בזב מיירי בעשאה לשכיבה או בקטנה דסתמא לשכיבה והכא מיירי בעשא' לסיכוך או בגדולה דסתמא לסיכוך כפי' הר"ש ז"ל ומשום הכי אינה ראויה למדרס והתם פי' חדא והכא פי' חדא ולא פליג בדינה מדידיה לדידיה.
ט״ו
תיבה שפחתה עגלה של קטן וסנדל סיידין והטמאים משום מרכב טומאתן מן התורה ומייתי להו בעדיות וכלים פרק י"ט וכ"ג ובת"כ ילפינן מכל כלי ריב' תיבת בלנין ותיבה שפחתה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחד שאין אומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדכתיב אשר ישב עליו הזב מיוחד לישיבה וכו' וכמו שהביא הר"ש ז"ל פי"ט:
נחלת הכלל · Friedberg Edition

משנה למלך · הלכות כלים פרק כ״ה

י״א
ואם חשב עליהם חש"ו כו'. עיין בפ"א מהלכות פסולי המוקדשין דין ו' ובפי"ד מהלכות טומאת אוכלין דין ב' ובפ"ח מהלכות אלו דין י"א ופרק י"ד מהלכות טומאת אוכלין דין ד':
י״ב
העושה כפה מן השאור כו'. פרק העור והרוטב (דף קכ"ט) הדין והטעם ועיין בתוספות פרק לא יחפור (דף י"ט) ד"ה ותיפוק ועיין בפרק חמישי דשבת (דף נ"ב) ד"ה בבאין ובתוספות פ"ג דפסחים (דף מ"ג) ד"ה כופת ועיין לעיל פ"כ דין ט"ו ובפרק ב' מהלכות טומאת אוכלין דין כ':
נחלת הכלל · Warsaw, 1881

על הפרק הזה

רמב״ם הלכות כלים כ״ה, מתוך הלכות כלים שבספר טהרה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
רמב”ם, משנה תורה - נחלת הכלל