בת כהן כו'. אך זה רק כשלא היתה חללה משנולדה אבל אם היתה חללה משנולדה כמו כהן שנשא גרושה אז בתו אינה בשריפה עיין בירושלמי תרומות פ"ז הל' ב' מעתה ואפילו חללה מכונה כצ"ל וע"ש בפ"ח, ועיין בהך דיבמות ד' ע"ד ע"ב דלא מקריא כלל זרעא דאהרן ע"ש, ועיין בהך דערכין ד' ל"ג ע"ב גבי פרט לבן לוי ממזר ונתין ובתוספתא יבמות פ"ח גבי בת לוי מן הנתינה ומן הממזרת ובהך דגיטין ד' נ"ט ע"ב משמע דפקע שם השבט ממנו ועיין בהך דבכורות ד' מ"ז ע"א ובירוש' פרק י' דיבמות דהוה פלוגתא שם בזה אם פקע שם השבט ממנו ועיין במש"כ רבינו בפ' י' מהל' תרומות הל' י"ב גבי בן גרושה ובן חלוצה דרק מחומש פטור וכשיטת הירושלמי ומבואר בירושלמי דרק קודם שנפסל אבל אח"כ גם חומש צריך לשלם, ועיין בהך דזבחים ד' י"ג ע"א דהוה זה פלוגתא שם, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' אבל פ"ג הל' י"א ע"ש דמשמע דס"ל דיש עליו שם זרעו של אהרן:
ח׳
ומהו החידוש. ע' בהשגות, והנה באמת לפי' הראב"ד כיון דקי"ל דרק גבי נשואה שייך דין מוציא שם רע ולא בארוסה אף שבא עליה, וא"כ אי נימא דאין חופה לפסולות וכן לשיטת התוס' ביומא ד' י"ג ע"ב בשם הירושלמי דאין חופה רק לבתולה א"כ לא הויא נשואה כלל ומה חידוש זה, וע' בירוש' כתובות פ"א הל' ו' מה דאמר שם ובתולין וכי בטלו לא בבית אביה בטלו ר"ל דאף אם נימא דמשנתארסה נאנסה מ"מ כעת לא מיקרי רשות הבעל כיון דשוב אין לה חופה ובאמת מה דנקט בגמ' דילן דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה ר"ל כך דאי משום ביאה למ"ד דאינו חייב עד שתבעל לא קשיא דהא זהו הדין דאין מוציא שם רע עד שתבעל וכעין מש"כ התוס' ביבמות ד' נ"ט ע"ב גבי העראה אך מקשה כך דהא קודם שבעלה והוציא עליה ש"ר כבר נעשית נשואה ע"י חופה וא"כ הוה אישתני דינא קודם ועיין מש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ו ע"ב גבי שחוטי חוץ ד"ה והלא ובהך דזבחים ד' צ"ט ע"א גבי בעל מום והוא טמא ושם ד' ק"י ע"א גבי חסר בחוץ ומנחות ד' נ"ז ע"א וכ"מ בזה וגם משום הך דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אף דקי"ל מקח טעות לא ר"ל שהוא טעות לענין הנשואין רק דר"ל דאין לה כתובה כלל דעל זה לא נתחייב לה כתובה וזה הוה מין אחר לא משום המום דבעולה או זנות דהרי מבואר בירושלמי פ"א דכתובות דאם לקחה בחזקת שלא זנתה ונמצאת שזנתה אין זה מק"ט וכן בגמ' דידן ד' י"ב. וגם נ"מ אם נמצאת שנבעלה שלא כדרכה דאז כתובתה לא הפסידה כלל כמש"כ התוס' כתובות ד' ל"ט ע"ב, אך אם נימא דזה גופא הוה מום גם זה יהיה מקח טעות. אך באמת העיקר כמש"כ, ומש"כ התוס' שם דף י' ע"א דלמ"ד מק"ט מפסיד הסעודה לא ר"ל דבטלה הנשואין רק דר"ל דאין לה כתובה כלל ובלא כתובה אסורה לבעלה:
י׳
באו עדים כו'. עיין בהשגות ובה"ה, הנה לכאורה י"ל דס"ל לרבינו דמיירי כאן שהוציא עליה ש"ר שנבעלה שלא כדרכה דשוב בבעילת הבעל הוה אישתני גופא עיין תוס' כאן ד' מ"ה ע"א ד"ה דלמא ואף דלא הוה מוציא ש"ר רק בכדרכה לענין פתח בית אב אין חילוק, ועיין בירושלמי כאן פ"ד הל' ד' מניין אפילו בא עליה ביאה אחרת כו' וכן שם פ"ג הל' ט' כשבא עליה דרך זכרות וכן מבואר בהדיא בספרי פ' תצא פיסקא רל"ה ע"ש. אך באמת כך דס"ל לרבינו דרק גבי מוציא ש"ר דהוה חידוש אז נסקלת על פתח בית אביה אף לאחר ביאת בעל. אך רבינו ז"ל כאן מיירי בלא הוצאת ש"ר ולכך לאחר שבא עליה הבעל שוב אין שייך בה פתח בית אב, ובאמת י"ל דזה תליא בהך דר"י ורבנן בכתובות ד' מ"ג ע"ב אם אזלינן בתר עכשיו או בתר מעשה, וע"ש בירושלמי דמוכח כן וא"ש:
י״ג
שפחה חרופה כו'. הנה רבינו ז"ל ס"ל דרק אם היא מיוחדת לע"ע דשריא ליה אבל לישראל אחר אף דקי"ל דיש בה קצת תפיסת קדושין לא, ועיין רש"י גיטין ד' מ"ג ע"א דלא ס"ל כן, וע"ש ד' ל"ט ע"ב ברש"י וכ"כ בזה לעיל בהלכות אישות, ועיין בפה"מ לרבינו בכריתות שם דס"ל להדיא כן:
י״ד
ביאת כו' שהרי היא לוקה כו'. והנה באמת לשיטת רש"י ביבמות ד' נ"ה ע"א וע"ב מוכח דס"ל דחייבי לאוין הוא מטעם לאו דלא יהיה קדש וא"כ י"ל דהא דקי"ל דהוא אינו לוקה רק היכא דחייב קרבן וכמו דאמרינן בהך דשבועות ד' ל"ז ע"א דלא מחייבי תרתי מלקות וקרבן, וגם י"ל כגון אם הוא שוגג, אך אפשר דכיון דחציה בת חורין פקע ממנה קצת זה הלאו, אך רבינו ז"ל דס"ל לקמן פרק י"ב הל' י"א דליכא לאו גבי שפחה החיוב הוא בה ולא בו, ואזהרה י"ל דהוה גדר א"א, ועיין בירוש' ריש פרק א' דקדושין ע"ש, ועיין בתוספתא כריתות פ"א דאמר שם דלא כשיטת רבינו כאן בהל' י"ז דאף אם הוא קטן בן ט' מ"מ היא לוקה והוא חייב קרבן לכשיגדל והטעם משום דכבר כתבתי דרבינו ז"ל והראב"ד פליגי אם קרבנות הוה ג"כ כמו עונש או רק משום דלא מחייב על העבירה במזיד לכך לא חייב קרבן בשוגג, ועיין בהך דנדה דף מ"ו ע"ב יכול יהא חייב על הקדישו קרבן והוא ג"כ מחמת זה דס"ל דקרבן לא הוה עונש ועיין בהך דסנהדרין ד' ס"ט ע"א דמרבה שם קטן בן ט' כשיטת רבינו, ועיין בתו"כ פ' אמור דמרבה שם גם גבי תרומה בן ט', ועיין בהך דתמורה ד' ב' ע"ב בהך בעיא גבי קטן מהו שימיר ועיין מש"כ בזה בהל' גזילה פ"ח הל' י"א ע"ש, וגם יש לומר דזה ר"ל התוספתא ריש פ"א דכריתות ותינוק שעבר זמנו דהיינו כשיטת רבינו בהל' שגגות דממתין מלהביא קרבן עד שיגדיל ויהיה בן דעת דהיינו שיהיה מופלא סמוך לאיש, גם י"ל דזה תליא אם החיוב הוא משום גדר א"א, או משום שפחה:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
קרית ספר · הלכות איסורי ביאה פרק ג׳
א׳
הבא על אשת קטן ואפילו יבם בן ט' ויום אחד שבא על יבמתו הבא אחר כך עליה פטור דאע"ג דמדאוריתא זקוקה לו אינה חשובה כאשתו דכתיב אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן. חרש אין לו נישואין מן התורה ולא שוטה אשת טומטום ואנדרוגינוס היא מקודשת בספק ואין מלקין ולא ממיתין על הספקות דאוודאי הוא דחייב רחמנא וכן על מקודשת או מגורשת בספק אין עונשין הבא עליה.
ב׳
קטנה שנתקדשה לגדול על יד אביה הבא עליה חייב חנק דהא אשת איש היא דיש לו רשות לקדשה כדכתיב את בתי נתתי לאיש הזה והיא פטורה דאינה בת עונשין.
ג׳
בת כהן שזנתה כשהיא אשת איש הרי היא בשרפה דכתיב ובת כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף יכול אפילו פנויה לזנות כתיב ואין לי אלא שניסת לכהן דהשתא בזנות הוא דנתחללה כדכתיב ובת איש כהן כי תחל וכו' ניסת ללוי וישראל דכתיב בהו ושבה אל בית אביה מכלל דעד השתא כי איתא גבי בעל לא אכלה דמיתחלה וניסת לחייבי לאווין דקא מיתחלה וקיימא מעיקרא דכתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר כיון שנבעל' לפסול לה פסלה עולמית מתרומה מנין ת"ל איש כהן איש יתירא למה לי אלא למידרש דאב הוא דבעי' דליהוי איש כהן אבל בעל לא בעינן איש כהן דאבת כהן קפיד קרא שתהא בת כהן ולא אשת כהן. ובועלה בחנק שלא הוציא הכתוב לשריפה אלא היא לבדה דכתיב היא באש תשרף ולא בועלה וזוממיה וכן בת ישראל אשת כהן בחנק דבת כהן קאמר רחמנא.
ד׳
הבא על נערה מאורסה שניהם בסקילה כדכתיב וסקלתם אותם וגו' ואינם חייבים עד שתהיה נערה בתולה מאורסה כדכתיב בהדיא בקרא היא בבית אביה כדכתיב במוציא שם רע לזנות בית אביה. בוגרת או שנכנסה לחופה ולא נבעלה ואפילו מסרה אביה לשלוחי הבעל וזנתה בדרך הרי זו בחנק כנשואה ולא בסקילה כארוסה דכתיב וכי תהיה נערה וגו' נערה לאפוקי בוגרת בתולה לאפוקי בעולה מבעלה מאורסה לאפוקי שנכנסה לחופה ולא נבעלה דאי תימא נבעלה היינו בתולה ולא בעולה ומסרוה לשלוחי הבעל דכת' לזנות בית אבי' פרט לשמסר לשלוחי הבעל דלאו בית אביה הוי. והבא על קטנה מאורסה בבית אביה הוא בסקילה דנערה דכתיב בקרא אל מיעוט אלא בוגרת ולישנא דעד שתהיה דנקט הרב ז"ל דמשמע קטנה אינו חייב סקילה וכדאוקימנא מתניתן דקתני אינו חייב עד שתהיה נערה אליבא דרבי מאיר דפוטר מסקיל' הבא על הקטנה ולא לרבנן דמחייבי והלכתא כותייהו היינו משום דמתני' לא איירי אלא ביה כדתנן אינו חייב אלא וכו' והרב ז"ל נקט לישנא בתרוייהו דכתב ואינם חייבים סקילה עד שתהיה וכו' דכשהיא קטנה אינם חייבים שניהם סקילה אלא הוא בלחוד דהיא אינה בת עונשין וא"כ שפיר דייק לישניה ולא נידוק מינה דאינו חייב סקילה בקטנה אלא דהיא פטורה כדאמר. ונערה מאורשה בת כהן שזנתה בסקילה דנשואה בת כהן יצתה מכלל נשואה בת ישראל מחנק לשרפה אבל ארוסה דגבי בת ישראל בסקילה לא יצתה בבת כהן מכלל ארוסה בת ישראל דלא אפקיה רחמנא לבת כהן מכלל בת ישראל אלא להחמיר עליה משום דמחללת בית אביה וא"כ בנשואה איכא חומרא מחנק לשריפה אבל בארוסה אי אמרת דאפקה מסקילה דבת ישראל לשריפה היינו קולא דסקילה חמורה שכן נתנה למגדף ועובד ע"ז דחמירי טפי שפושטים ידם בעיקר.
ו׳
באו עליה עשרה כשהית' בתולה ברשות אבי' זה אחר זה הראשון בסקיל' וכולן בחנק כיון דלא הויא בתולה לגבייהו דהא נבעלה לראשון כדרכה ואם באו עליה שלא כדרכה אכתי קרינא בה בתולה וכולן בסקילה דאיתקשו משכבות אהדדי.
ז׳
גיורת או משוחררת אף על פי שנתגיירה ונשתחררה פחות מבת ג' שנים דהויא בחזקת בתולה הרי זו בחנק אם זנתה ככל אשת איש דכי כתיבא סקילה בנערה מאורסה בת ישראל כתיבא דכתיב כי עשתה נבלה בישראל.
ח׳
דין חדש יש במוציא שם רע דאפילו זנתה אחר שנכנסה לחופה ולא נבעלה מבעלה סוקלין אותה על פתח בית אביה דכל שלא נמצאו לה בתולים בבעיל' הבועל קאמר רחמנא וסקלוה וגו' כדכתיב ואם אמת היה הדבר הזה לא נמצאו בתולים וגו' משמע דבכל ענין שלא נמצאו לה בתולים ואפילו תחתיו היא בסקילה ולא שני לן בית חמיה מבית אביה ובית אביה דכתיב במוציא שם רע לנערה מאורסה בלא הוצאת שם רע אתא כדאמרי' לעיל. ושאר נערות מאורסות שזנו מאחר שיצאו מבית האב הן בחנק ונערה מאורסה שזנתה בבית אביה אף על פי שלא העידו עליה עדים אלא בבית חמיה הרי זו נסקלת על פתח בית אביה דכתיב והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה ובבאו עדים בבית חמיה כתיב האי קרא במוציא שם רע דכתיב ביה ואקרב עליה וגו' אלמא כשניסת מיירי אלא דבמוציא שם רע אפילו באו עדים בבית חמיה שזנתה בבית חמיה ובנערה מאורסה דוקא כשזנתה בבית אביה כדאמרינן נסקלת על פתח בית אביה ואם העידו עליה כשחזרה בבית אביה שזנתה בבית חמיה בלי מסירת האב הרי זו נסקלת על פתח שערי העיר דכתיב כי תהיה נערה מאורשה וגו' והוצאתם את שניהם אל שער העיר וגו'. באו עדים אחר שבגרה או אחר שבעלה בעלה אע"פ שהעידו שזנתה בבית אביה כשהיתה נערה הרי נסקלת בבית הסקילה ונראה דבוגר' ילפינן מדכתיב במוציא שם רע והוציאו את הנערה וגו' דמשמע נערה ולא בוגרת בזמן הוצאה לסקילה ובנערה מאורשה נמי כתיב את הנערה על דבר אשר לא צעקה וגו' דמשמע דבשעת הוצאה בעינן דליהוי נערה ולא בוגרת הא אי הויא בוגרת אין מוציאים אותה לא לבית אביה ולא לשער העיר אלא נסקלת בבית הסקילה וכיון דמפקינן בוגרת לבית הסקילה הכי נמי לבעולה דתרוייהו אי הוו מזנו השתא הוו בחנק.
י״א
היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נסקלת על פתח שער העיר דכתיב וסקלוה כל אנשי עירה וגו' ומתה והאי ומתה קרא יתירה לרבות לידתה בקדושה דלא תימא דמרבה הורתה נמי בקדושה דהאי ישראל מעליתא היא ולא תימא נמי הורתה ולידתה שלא בקדושה דא"כ בישראל דכתיב כי עשתה נבלה בישראל מאי אהני ליה ולמיתת סקילה נתרבתה לא לדבר אחר. עיר שרובה גוים סוקלין את הנערה המאורשה על פתח ב"ד דלא קרינא שעריך בעיר שרובה גוים ואם אין לה אב או אין לו בית נסקלת בבית הסקילה דלא נאמר פתח בית אב אלא למצוה מדמרבינן הורתה שלא בקדושה מדכתיב ומתה דהיינו אין לה אב משמע דפתח בית אביה לאו עיכובא הוא.
י״ב
ביאות הרבה בערוה חייב כרת או מיתת ב"ד בהתראה על כל אחד ואחד ונחשבות לו כעבירות הרבה כיון דכל חדא הויא ביאה באנפיה נפשה ואיכא התראה לכל חד וכן על ביאה אחד שחייבים עליה משמות הרבה מביאה קרבן בשוגג על כל א' ונחשבות לו עבירות הרבה במזיד ולוקה על כל אחת ואחת דכרת באחותו דכתיב ואיש כי יקח אחותו וגו' ונכרתו לא הוה צריך דבכלל כל חייבי כריתות דפרשת אחרי מות כתיב ונכרתו הנפשות העושו' וגו' אלא אתא לחייבו על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו ומשכחת לה ברשיעה בר רשיעה הבא על אמו והוליד בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא הבן על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו ובמלקיות ילפינן.
י״ג
שפחה חרופה האמורה בתורה היא שחציה שפחה וחציה בת חורין דכתי' בה והפדה לא נפדתה דמשמע פדוי' ואינה פדויה דהיינו חציה שפחה וחציה בת חורין ומקודשת לעבד עברי דתפסו בה קידושין דמחייב עלה רחמנא וודאי מקודשת לישראל היא וכתיב לא יומתו כי לא חופשה הא אם נשתחררה כולה חייבים עליה מיתת ב"ד שהרי נעשית אשת איש גמורה. ביאת שפחה זו משונה שלוקה היא דכתיב ביקורת תהיה בביקור תהיה דהוי לישנא דמלקות שאם אינה יכולה לקבל ארבעים אומדי' אותה בביקור ובמחשבה מכות הראויות להשתלש דלמלקות ניתן ולא למיתה והוא אינו לוקה דכתיב ביקורת תהיה היא ולא הוא. והביא את אשמו דהוא מבי' קרבן אחד שוגג ואחד מזיד מביא אשם דכתיב ונסלח לו מחטאתו אשר חטא הדר כתב תו תרי זמני לעשות מזיד כשוגג והבא עליה ביאות הרבה בזדון בין בשגגה מביא עליה אשם א' דכתיב וכפר עליו הכהן וגו' על חטאתו אשר חטא מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתב אשר חטא לאתויי חטאות הרבה והיא חייבת מלקות על כל ביאה שלא נתמעט אלא הוא לפוטרו בקרבן א' מדכתיב מחטאתו אשר חטא אבל היא כשאר חייבי לאוין. המערה בשפחה חרופה פטור עד שיגמור ביאתו דכתיב בה שכבת זרע ואינו חייב אלא על הגדולה הבעולה המזידה וברצונה דקטנה אינה בת עונשין ובעולה בעי דכתיב נחרפת דהוי לישנא דשנויי שנשתנית מברייתא דריפות דבר שנשתנה על ידי כתישה וכאן נמי על ידי אבר שמשמש מזידה דקרא דענשה מלקות במזיד הוא דלא אשכחן ליה בשוגג וברצונה דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב אין לנערה חטא וגו' וישנה נמי לאו אדעתא. ושלא כדרכה פטור דכתיב שכבת זרע וכל שהיא פטורה ממלקות הוא פטור מקרבן דכתיב ואיש כי ישכב את אשה וגו' או חופשה לא ניתן לה מכדי עד האידנא באיש קמשתעי קרא ליכתוב והביא את אשמו ולבסוף בקורת תהיה אמאי כתב איפכא לומר אם בקורת תהיה היא והביא הוא את אשמו ואם לאו לא יביא. בן ט' שנים ויום א' שביאתו ביאה הבא על שפחה חרופה הוא מביא קרבן כיון שהיא לוקה דכל שהיא לוקה מביא הוא קרבן כדילפי' מדכתיב בקורת תהיה והביא את אשמו ולא קאמר והביא האיש ומשמע אם בקורת תהיה והביא הוא את אשמו:
הבא על הקטנה כו' ונאסרה על בעלה. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר לעיל פרק י"א מהלכות אישות דין ח' ד"ה הן אמת:)
ג׳
ואפילו היה בעלה ממזר או נתין. נ"ב משנה פ"ז דתרומות מחלוקת ר"מ וחכמים ופסק כחכמים:
ו׳
באו עליה עשרה וכו'. נ"ב כאן חסר לשון וכצ"ל בד"א שבאו עליה כדרכה אבל אם באו עליה שלא כדרכה עדיין היא בתולה וכולן בסקילה ע"כ. וגירסא הלזו מצאתיה במ"ע והיא גירסת ה"ה ז"ל שכתב וקי"ל כחכמים ועיין מ"ש רבינו בפירוש המשנה עלה דמתני' דבאו עליה שנים דמוקי למתני' בבא עליה ראשון כדרכה. אך רש"י מוקי לה בבא ראשון שלא כדרכה ומתני' רבי היא ולדברי רש"י אפשר דהלכה כרבי דהו"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא:
ט״ו
ואינו חייב אלא על הגדולה הבעולה המזידה וברצונה. (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר רפ"ט מהלכות שגגות):
נחלת הכלל · Warsaw, 1881
נחל איתן · הלכות איסורי ביאה פרק ג׳
ט״ו
וכן אם וכו'. כן הוא גירסת הרב המגיד בדברי רבינו אך איכא ספרים דלא גרסי כל זה בדברי רבינו. ולכאורה תמוה דאיך ישמיט רבינו דין זה שהוא גמרא ערוכה בסוף פ"ב דכריתות בלא שום חולק. וי"ל דלפי גרסת אותן ספרים ס"ל לרבינו כמ"ש הרשב"א בחידושיו בפרק הבא על יבמתו (יבמות דף נ"ה) דההיא סוגיא לא אזלא רק אליבא דר' יהודה דסוף פ' ד' אחין (יבמות דף ל"ד ע"ב) דממעט שם אבל לרבנן התם דלא ממעטי ה"נ לא ממעטי גם שפחה חרופה ועל כרחך כן הוא דעת מהרש"א בסוטה (דף כ"ו ע"ב) עיי"ש ודו"ק:
וכן אם בא עליה שלא כדרכה פטור שבש"ח לא השוה הכתוב ביאה כדרכה לביאה של"כ שנא' שכבת זרע. כ"ה גי' הה"מ בדברי רבינו ולספרים דל"ג כל זה לכאורה תמוה איך ישמיט רבינו דין זה שהוא גמ' ערוכה בספ"ב דכריתות בלי חולק. וי"ל דלפי גירסת אותן ספרים ס"ל לרבינו כמ"ש הרשב"א בחי' בפ' הבא ע"י (דף נ"ה) דההיא סוגיא לא אזלא רק אליבא דר' יהודה דספד"א (דף נ"ד ע"ב) דממעט שם גבי טומאת קרי העראה ושל"כ מש"ז אבל לרבנן התם דלא ממעטי של"כ מש"ז ה"נ לא ממעטי של"כ בש"ח. וע"כ כ"ה דעת מהרש"א בסוטה (דף כ"ו ע"ב) עיי"ש ודו"ק:
נחלת הכלל · Friedberg Edition
על הפרק הזה
רמב״ם הלכות איסורי ביאה ג׳, מתוך הלכות איסורי ביאה שבספר קדושה. משנה תורה - "היד החזקה" לרבנו משה בן מימון - הוא חיבור ההלכה המקיף הראשון, הסוקר את כל התורה שבעל פה בלשון ברורה ומסודרת לפי נושאים, בעברית מנוקדת. המובא כאן הוא לימוד המקור ואינו פסק הלכה. פסיקה למעשה תלויה בנסיבות, במנהג ובהכרעת פוסק - בשאלה למעשה יש לפנות לרב.
