הלכות איסורי ביאה · פרק כ״א
הלכה א׳
כָּל הַבָּא עַל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת דֶּרֶךְ אֵיבָרִים אוֹ שֶׁחִבֵּק וְנִשֵּׁק דֶּרֶךְ תַּאֲוָה וְנֶהֱנָה בְּקֵרוּב בָּשָׂר הֲרֵי זֶה לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ל) "לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת" וְגוֹ'. וְנֶאֱמַר (ויקרא יח ו) "לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". כְּלוֹמַר לֹא תִּקְרְבוּ לִדְבָרִים הַמְּבִיאִין לִידֵי גִּלּוּי עֶרְוָה:
הלכה ב׳
הָעוֹשֶׂה דָּבָר מֵחֻקּוֹת אֵלּוּ הֲרֵי הוּא חָשׁוּד עַל הָעֲרָיוֹת. וְאָסוּר לָאָדָם לִקְרֹץ בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו אוֹ לִרְמֹז בְּעֵינָיו לְאַחַת מִן הָעֲרָיוֹת אוֹ לִשְׂחֹק עִמָּהּ אוֹ לְהָקֵל רֹאשׁ. וַאֲפִלּוּ לְהָרִיחַ בְּשָׂמִים שֶׁעָלֶיהָ אוֹ לְהַבִּיט בְּיָפְיָהּ אָסוּר. וּמַכִּין לַמִּתְכַּוֵּן לְדָבָר זֶה מַכַּת מַרְדּוּת. וְהַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת כְּמִי שֶׁנִּסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם הַתֹּרֶף. וַאֲפִלּוּ לִשְׁמֹעַ קוֹל הָעֶרְוָה אוֹ לִרְאוֹת שְׂעָרָהּ אָסוּר:
הלכה ג׳
וְהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲסוּרִין בְּחַיָּבֵי לָאוִין. וּמֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל בִּפְנֵי הַפְּנוּיָה וּלְבָדְקָהּ בֵּין בְּתוּלָה בֵּין בְּעוּלָה כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אִם הִיא נָאָה בְּעֵינָיו יִשָּׂאֶנָּה וְאֵין בָּזֶה צַד אִסּוּר וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁרָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל לֹא יִסְתַּכֵּל דֶּרֶךְ זְנוּת. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (איוב לא א) "בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינַי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה":
הלכה ד׳
וּמֻתָּר לָאָדָם לְהַבִּיט בְּאִשְׁתּוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא עֶרְוָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הֲנָאַת לֵב מִמֶּנָּה בִּרְאִיָּה הוֹאִיל וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ לְאַחַר זְמַן אֵינוֹ בָּא בָּזֶה לִדְבַר מִכְשׁוֹל. אֲבָל לֹא יִשְׂחֹק וְלֹא יָקֵל רֹאשׁ עִמָּהּ שֶׁמָּא יַרְגִּיל לַעֲבֵרָה:
הלכה ה׳
אָסוּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בְּאִשָּׁה כְּלָל בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה בֵּין שִׁפְחָה בֵּין מְשֻׁחְרֶרֶת שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. בְּאֵי זֶה שִׁמּוּשׁ אָמְרוּ רְחִיצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְהַצָּעַת מִטָּה לְפָנָיו וּמְזִיגַת הַכּוֹס. שֶׁאֵין עוֹשָׂה לְאִישׁ דְּבָרִים אֵלּוּ אֶלָּא אִשְׁתּוֹ בִּלְבַד. וְאֵין שׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם אִשָּׁה כְּלָל וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ:
הלכה ו׳
הַמְחַבֵּק אַחַת מִן הָעֲרָיוֹת שֶׁאֵין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם נוֹקְפוֹ עֲלֵיהֶן אוֹ שֶׁנִּשֵּׁק לְאַחַת מֵהֶן כְּגוֹן אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה וַאֲחוֹת אִמּוֹ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שָׁם תַּאֲוָה וְלֹא הֲנָאָה כְּלָל הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה בְּיוֹתֵר וְדָבָר אָסוּר הוּא וּמַעֲשֵׂה טִפְּשִׁים הוּא. שֶׁאֵין קְרֵבִין לְעֶרְוָה כְּלָל בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה חוּץ מֵהָאֵם לִבְנָהּ וְהָאָב לְבִתּוֹ:
הלכה ז׳
כֵּיצַד. מֻתָּר הָאָב לְחַבֵּק בִּתּוֹ וּלְנַשְּׁקָהּ וְתִישַׁן עִמּוֹ בְּקֵרוּב בָּשָׂר. וְכֵן הָאֵם עִם בְּנָהּ כָּל זְמַן שֶׁהֵם קְטַנִּים. הִגְדִּילוּ וְנַעֲשָׂה הַבֵּן גָּדוֹל וְהַבַּת גְּדוֹלָה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צָמַח זֶה יָשֵׁן בִּכְסוּתוֹ וְהִיא יְשֵׁנָה בִּכְסוּתָהּ. וְאִם הָיְתָה הַבַּת בּוֹשָׁה לַעֲמֹד לִפְנֵי אָבִיהָ עֲרֻמָּה אוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת. וְכֵן אִם הָאֵם בּוֹשָׁה לַעֲמֹד בִּפְנֵי בְּנָהּ עֲרֻמָּה וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן קְטַנִּים מִשֶּׁהִגִּיעוּ לְהִכָּלֵם מֵהֶן אֵין יְשֵׁנִים עִמָּהֶם אֶלָּא בִּכְסוּתָן:
הלכה ח׳
נָשִׁים הַמְסוֹלָלוֹת זוֹ בָּזוֹ אָסוּר וּמִמַּעֲשֵׂה מִצְרַיִם הוּא שֶׁהֻזְהַרְנוּ עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח ג) "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא תַעֲשׂוּ". אָמְרוּ חֲכָמִים מֶה הָיוּ עוֹשִׂים אִישׁ נוֹשֵׂא אִישׁ וְאִשָּׁה נוֹשֵׂא אִשָּׁה. וְאִשָּׁה נִשֵּׂאת לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים. אַף עַל פִּי שֶׁמַּעֲשֶׂה זֶה אָסוּר אֵין מַלְקִין עָלָיו. שֶׁאֵין לוֹ לָאו מְיֻחָד וַהֲרֵי אֵין שָׁם בִּיאָה כְּלָל. לְפִיכָךְ אֵין נֶאֱסָרוֹת לִכְהֻנָּה מִשּׁוּם זְנוּת וְלֹא תֵּאָסֵר אִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ בָּזֶה שֶׁאֵין כָּאן זְנוּת. וְרָאוּי לְהַכּוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת הוֹאִיל וְעָשׂוּ אִסּוּר. וְיֵשׁ לָאִישׁ לְהַקְפִּיד עַל אִשְׁתּוֹ מִדָּבָר זֶה וּמוֹנֵעַ הַנָּשִׁים הַיְדוּעוֹת בְּכָךְ מִלְּהִכָּנֵס לָהּ וּמִלָּצֵאת הִיא אֲלֵיהֶן:
הלכה ט׳
אִשְׁתּוֹ שֶׁל אָדָם מֻתֶּרֶת הִיא לוֹ. לְפִיכָךְ כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ עוֹשֶׂה. בּוֹעֵל בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה וּמְנַשֵּׁק בְּכָל אֵיבָר וְאֵיבָר שֶׁיִּרְצֶה. [וּבָא עָלֶיהָ כְּדַרְכָּהּ וְשֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ ] וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְאַף עַל פִּי כֵן מִדַּת חֲסִידוּת שֶׁלֹּא יָקֵל אָדָם אֶת רֹאשׁוֹ לְכָךְ וְשֶׁיְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת. וְלֹא יָסוּר מִדֶּרֶךְ הָעוֹלָם וּמִנְהָגוֹ שֶׁאֵין דָּבָר זֶה אֶלָּא כְּדֵי לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת:
הלכה י׳
אָסוּר לָאָדָם לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. הֲרֵי שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת וְלֹא הָיָה לוֹ בַּיִת אַחֵר וְהָיָה הַנֵּר דָּלוּק הֲרֵי זֶה לֹא יְשַׁמֵּשׁ כְּלָל. וְכֵן אָסוּר לְיִשְׂרְאֵלִי לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בַּיּוֹם. שֶׁעַזּוּת פָּנִים הִיא לוֹ. וְאִם הָיָה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ בָּא לְהִמָּשֵׁךְ בְּכָךְ הֲרֵי זֶה מַאֲפִיל בְּטַלִּיתוֹ וּמְשַׁמֵּשׁ. וְאֵין נִזְקָקִין לְדָבָר זֶה אֶלָּא מִפְּנֵי צֹרֶךְ גָּדוֹל. וְדֶרֶךְ קְדֻשָּׁה לְשַׁמֵּשׁ בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה:
הלכה י״א
אֵין דַּעַת חֲכָמִים נוֹחָה לְמִי שֶׁהוּא מַרְבֶּה בַּתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה וְיִהְיֶה מָצוּי אֵצֶל אִשְׁתּוֹ כְּתַרְנְגוֹל. וּפָגוּם הוּא עַד מְאֹד וּמַעֲשֵׂה בּוּרִים הוּא. אֶלָּא כָּל הַמְמַעֵט בַּתַּשְׁמִישׁ הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְהוּא שֶׁלֹּא יְבַטֵּל עוֹנָה [אֶלָּא] מִדַּעַת אִשְׁתּוֹ. וְלֹא תִּקְּנוּ בָּרִאשׁוֹנָה לְבַעֲלֵי קְרָיִין שֶׁלֹּא יִקְרְאוּ בַּתּוֹרָה עַד שֶׁיִּטְבְּלוּ אֶלָּא כְּדֵי לְמַעֵט בַּתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה:
הלכה י״ב
וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּשׁ אָדָם מִטָּתוֹ וְלִבּוֹ מְחַשֵּׁב בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת. וְלֹא יִבְעל מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂנְאָה וְלֹא יָבוֹא עָלֶיהָ עַל כָּרְחָהּ וְהִיא יְרֵאָה מִמֶּנּוּ. וְלֹא כְּשֶׁיִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶן מְנֻדֶּה. וְלֹא יָבוֹא עָלֶיהָ אַחַר שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ לְגָרְשָׁהּ. וְאִם עָשָׂה כֵּן הַבָּנִים אֵינָן הֲגוּנִים אֶלָּא מֵהֶן עַזֵּי פָּנִים וּמֵהֶן מוֹרְדִים וּפוֹשְׁעִים:
הלכה י״ג
וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים שֶׁכָּל אִשָּׁה חֲצוּפָה שֶׁהִיא תּוֹבַעַת תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה בְּפִיהָ. אוֹ הַמְפַתֶּה אִשָּׁהּ לְשֵׁם נִשּׂוּאִין. אוֹ הַמִּתְכַּוֵּן לָבוֹא עַל רָחֵל אִשְׁתּוֹ וּבָא עַל לֵאָה אִשְׁתּוֹ. וּמִי שֶׁלֹּא שָׁהֲתָה אַחַר מִיתַת בַּעְלָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַהֲרֵי הַבֵּן סָפֵק. כָּל אֵלּוּ הַבָּנִים הַיִּלּוֹדִים מֵהֶם הֵם הַמּוֹרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים שֶׁיִּסּוּרֵי הַגָּלוּת בּוֹרְרִין אוֹתָן:
הלכה י״ד
וְאָסוּר לְאָדָם לָבֹא עַל אִשְׁתּוֹ בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת אוֹ בַּגַּנּוֹת וּבַפַּרְדֵּסִין אֶלָּא בְּבֵית דִּירָה. שֶׁלֹּא יֵרָאֶה כִּזְנוּת וְיַרְגִּילוּ עַצְמָם לִידֵי זְנוּת. וְהַבּוֹעֵל אֶת אִשְׁתּוֹ בִּמְקוֹמוֹת אֵלּוּ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְכֵן הַמְקַדֵּשׁ בְּבִיאָה וְהַמְקַדֵּשׁ בַּשּׁוּק וְהַמְקַדֵּשׁ בְּלֹא שִׁדּוּךְ מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:
הלכה ט״ו
וְאַכְסְנַאי אָסוּר בַּתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה עַד שֶׁיַּחְזֹר לְבֵיתוֹ. וְכֵן אָסְרוּ חֲכָמִים עַל הָאִישׁ שֶׁיָּדוּר בְּבֵית חָמִיו שֶׁזּוֹ עַזּוּת פָּנִים הִיא. וְלֹא יִכָּנֵס עִמּוֹ לְמֶרְחָץ:
הלכה ט״ז
וְלֹא יִכָּנֵס אָדָם עִם אָבִיו לַמֶּרְחָץ. וְלֹא עִם בַּעַל אֲחוֹתוֹ. וְלֹא עִם תַּלְמִידוֹ. וְאִם הָיָה צָרִיךְ לְתַלְמִידוֹ מֻתָּר. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ שְׁנֵי אַחִים כְּאֶחָד לַמֶּרְחָץ:
הלכה י״ז
לֹא יְהַלְּכוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּעֵי רֹאשׁ בַּשּׁוּק. אַחַת פְּנוּיָה וְאַחַת אֵשֶׁת אִישׁ. וְלֹא תֵּלֵךְ אִשָּׁה בַּשּׁוּק וּבְנָהּ אַחֲרֶיהָ גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִתְפְּשׂוּ בְּנָהּ וְתֵלֵךְ אַחֲרָיו לְהַחֲזִירוֹ וְיִתְעַלְּלוּ בָּהּ הָרְשָׁעִים שֶׁתְּפָסוּהוּ דֶּרֶךְ שְׂחוֹק:
הלכה י״ח
אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. לְפִיכָךְ לֹא יִהְיֶה אָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ. וְלֹא יִשָּׂא קְטַנָּה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁמְּנָאֲפִין בַּיָּד וּמוֹצִיאִין שִׁכְבַת זֶרַע לֹא דַּי לָהֶם שֶׁאִסּוּר גָּדוֹל הוּא אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה א טו) "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" וּכְאִלּוּ הָרַג הַנֶּפֶשׁ:
הלכה י״ט
וְכֵן אָסוּר לְאָדָם שֶׁיַּקְשֶׁה עַצְמוֹ לְדַעַת אוֹ יָבִיא עַצְמוֹ לִידֵי הִרְהוּר. אֶלָּא אִם יָבוֹא לוֹ הִרְהוּר יַסִּיעַ לִבּוֹ מִדִּבְרֵי הֲבַאי (וְהַשְׁחָתָה) לְדִבְרֵי תּוֹרָה. שֶׁהִיא (משלי ה יט) "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן". לְפִיכָךְ אָסוּר לְאָדָם לִישֹׁן עַל עָרְפּוֹ וּפָנָיו לְמַעְלָה עַד שֶׁיִּטֶּה מְעַט כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי קִשּׁוּי:
הלכה כ׳
וְלֹא יִסְתַּכֵּל בִּבְהֵמָה וּבְחַיָּה וְעוֹף בְּשָׁעָה שֶׁמִּזְדַּקְקִין זָכָר לִנְקֵבָה. ומֻתָּר לְמַרְבִּיעֵי בְּהֵמָה לְהַכְנִיס כְּמִכְחוֹל בִּשְׁפוֹפֶרֶת מִפְּנֵי שֶׁהֵן עֲסוּקִין בִּמְלַאכְתָּן לֹא יָבוֹאוּ לִידֵי הִרְהוּר:
הלכה כ״א
וְכֵן אָסוּר לְאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בְּנָשִׁים בְּשָׁעָה שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת עַל הַכְּבִיסָה. אֲפִלּוּ לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צֶמֶר שֶׁל אִשָּׁה שֶׁהוּא מַכִּירָהּ אָסוּר. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר:
הלכה כ״ב
מִי שֶׁפָּגַע בְּאִשָּׁה בַּשּׁוּק אָסוּר לוֹ לְהַלֵּךְ אַחֲרֶיהָ אֶלָּא רָץ וּמְסַלְּקָהּ לַצְּדָדִין אוֹ לְאַחֲרָיו. וְכָל הַמְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק אַחֲרֵי אִשָּׁה הֲרֵי זֶה מִקַּלֵּי עַמֵּי הָאָרֶץ. וְאָסוּר לַעֲבֹר עַל פֶּתַח אִשָּׁה זוֹנָה עַד שֶׁיַּרְחִיק אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה ח) "וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ":
הלכה כ״ג
וְאָסוּר לְאָדָם שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בִּמְבוּשָׁיו שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. וַאֲפִלּוּ מִתַּחַת טִבּוּרוֹ לֹא יַכְנִיס יָדוֹ שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי הִרְהוּר. וְאִם הִשְׁתִּין מַיִם לֹא יֶאֱחֹז בָּאַמָּה וְיַשְׁתִּין. וְאִם הָיָה נָשׂוּי מֻתָּר. וּבֵין נָשׂוּי וּבֵין שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי לֹא יוֹשִׁיט יָדוֹ לָאַמָּה כְּלָל אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לִנְקָבָיו:
הלכה כ״ד
חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים וּגְדוֹלֵי הַחֲכָמִים הִתְפָּאֵר אֶחָד מֵהֶם שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִסְתַּכֵּל בַּמִּילָה שֶׁלּוֹ. וּמֵהֶן מִי שֶּׁהִתְפָּאֵר שֶׁלֹּא הִתְבּוֹנֵן מֵעוֹלָם בְּצוּרַת אִשְׁתּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁלִּבּוֹ פּוֹנֶה מִדִּבְרֵי הֲבַאי לְדִבְרֵי הָאֱמֶת שֶׁהֵן אוֹחֲזוֹת לְבַב הַקְּדוֹשִׁים:
הלכה כ״ה
מִצְוַת חֲכָמִים שֶׁיַּשִּׂיא אָדָם בָּנָיו וּבְנוֹתָיו סָמוּךְ לְפִרְקָן. שֶׁאִם יַנִּיחָן יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת אוֹ לִידֵי הִרְהוּר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (איוב ה כד) "וּפָקַדְתָּ נָוְךָ וְלֹא תֶחֱטָא". וְאָסוּר לְהַשִּׂיא אִשָּׁה לְקָטָן שֶׁזֶּה כְּמוֹ זְנוּת הִיא:
הלכה כ״ו
וְאֵין הָאִישׁ רַשַּׁאי לֵישֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה. וְלֹא יִשָּׂא עֲקָרָה וּזְקֵנָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לֵילֵד. וּרְשׁוּת לָאִשָּׁה שֶׁלֹּא תִּנָּשֵׂא לְעוֹלָם אוֹ תִּנָּשֵׂא לְסָרִיס. וְלֹא יִשָּׂא בָּחוּר זְקֵנָה וְלֹא יִשָּׂא זָקֵן יַלְדָּה שֶׁדָּבָר זֶה גּוֹרֵם לִזְנוּת:
הלכה כ״ז
וְכֵן מִי שֶׁגֵּרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בֶּחָצֵר שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִידֵי זְנוּת. וְאִם הָיָה כֹּהֵן לֹא תָּדוּר עִמּוֹ בְּמָבוֹי. וּכְפָר קָטָן נִדּוֹן כְּמָבוֹי. הָיָה לָהּ מִלְוֶה אֶצְלוֹ עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְתָבְעוֹ. וּגְרוּשָׁה שֶׁבָּאָה עִם הַמְגָרֵשׁ לַדִּין מְנַדִּין אוֹתָן אוֹ מַכִּין אוֹתָן מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם נִתְגָּרְשָׁה מִן הָאֵרוּסִין מֻתֶּרֶת לְתָבְעוֹ בַּדִּין וְלָדוּר עִמּוֹ. וְאִם הָיָה לִבּוֹ גַּס בָּהּ אַף מִן הָאֵרוּסִין אָסוּר. וּמִי נִדְחֶה מִפְּנֵי מִי הִיא נִדְּחֵת מִפָּנָיו. וְאִם הָיְתָה הֶחָצֵר שֶׁלָּהּ הוּא יִדָּחֶה מִפָּנֶיהָ:
הלכה כ״ח
אָסוּר לְאָדָם לִשָּׂא אִשָּׁה וְדַעְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג כט) "אַל תַּחֲרשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה וְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ". וְאִם הוֹדִיעָה בַּתְּחִלָּה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָהּ לְיָמִים מֻתָּר:
הלכה כ״ט
וְלֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זוֹ וְאִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת שֶׁמָּא יַאֲרִיכוּ הַיָּמִים וְנִמְצָא אָח נוֹשֵׂא אֲחוֹתוֹ וַאֲחוֹת אִמּוֹ וַאֲחוֹת אָבִיו וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן וְאֵינוֹ יָדוּעַ. וְאִם הָיָה אָדָם גָּדוֹל שֶׁשְּׁמוֹ יָדוּעַ וַהֲרֵי זַרְעוֹ מְפֻרְסָמִין וִידוּעִין הֲרֵי זֶה מֻתָּר:
הלכה ל׳
לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה מִמִּשְׁפַּחַת מְצֹרָעִים וְלֹא מִמִּשְׁפַּחַת נִכְפִּין. וְהוּא שֶׁהֻחְזְקוּ שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים שֶׁיָּבוֹאוּ בְּנֵיהֶם כָּךְ:
הלכה ל״א
אִשָּׁה שֶׁנִּשֵּׂאת לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים וָמֵתוּ. לִשְׁלִישִׁי לֹא תִּנָּשֵׂא וְאִם נִשֵּׂאת לֹא תֵּצֵא. וַאֲפִלּוּ נִתְקַדְּשָׁה יִכְנֹס. וְלֹא יִשָּׂא יִשְׂרָאֵל עַם הָאָרֶץ כֹּהֶנֶת שֶׁזֶּה כְּמוֹ חִלּוּל לְזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וְאִם נָשָׂא אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין זִוּוּגָן עוֹלֶה יָפֶה אֶלָּא מֵת בְּלֹא בָּנִים אוֹ מֵת הוּא אוֹ הִיא בִּמְהֵרָה אוֹ קְטָטָה תִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם. אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁנָּשָׂא כֹּהֶנֶת הֲרֵי זֶה נָאֶה וּמְשֻׁבָּח. הֲרֵי תּוֹרָה וּכְהֻנָּה כְּאֶחָד:
הלכה ל״ב
לֹא יִשָּׂא אָדָם בַּת עַמֵּי הָאָרֶץ שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה בָּנָיו עַמֵּי הָאָרֶץ יִהְיוּ שֶׁאֵין אִמָּן יוֹדַעַת כֶּתֶר הַתּוֹרָה. וְלֹא יַשִּׂיא בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן בִּתּוֹ לְעַם הָאָרֶץ כְּמִיִ שֶׁכְּפָתָהּ וּנְתָנָהּ לִפְנֵי הָאֲרִי מַכֶּה וּבוֹעֵל וְאֵין לוֹ בּשֶׁת פָּנִים. וּלְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאִם מֵת אוֹ גּוֹלֶה בָּנָיו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְכֵן יַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין דָּבָר מְגֻנֶּה וְלֹא מְרִיבָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל תַּלְמִיד חָכָם:
צפנת פענח · הלכות איסורי ביאה פרק כ״א
א׳
כל הבא כו' הרי זה לוקה מה"ת כו'. עיין בדברי ה"ה מה שהביא בשם רבינו בס' המצות אך פי' התו"כ כבר כתבתי לעיל דאין הפי' כן רק דר"ל כגון אם נודע לו באמצע הביאה שהיא ערוה וכמו הך דקדושין ד' י' שקיבלה קדושין באמצע ביאה מאחר ע"ש וזהו לא תקרב כמבואר בשבועות ד' י"ח ע"ב לא תפרוש ועיין בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט דס"ל דזה נ"מ לענין ששניהם חייבים ויליף מלא תקרב ומלא תגלה ע"ש ובירושלמי פ"ז דשבת. אך דין של רבינו כבר כתבתי לעיל דזה תליא בהך דשבת די"ג גבי הך דר' פדת לא אסרה תורה אלא קריבה של ג"ע ועיין במה שכ' רבינו בה' סנהדרין ספי"ט דזה בכלל החשוד על העריות דסנהדרין דכ"ו ע"ב ע"ש בזה ר"ל דהאיסור לא שהוא בעצם איסור רק שלא יבא לידי תקלה ואידך פליג עליה וס"ל דזה בעצמו האיסור ועיין בירושלמי כלאים פ"ח ה"א דאמר שם ר"ה ביאתו אסורה בהנאה ר"ל דלא דהביאה נאסרה רק הנאת הביאה נאסרה ועיין בחולין ד' קט"ו ע"ב ג"כ ג"ש כזה גבי בשר בחלב ע"ש וע"ש ד' קל"ו ע"א דגבי דבר דלית ביה אכילה ההנאה הוא אכילה ע"ש בתוס' ד"ה אי מה וא"כ מה ראיה לכאן וצ"ל דנ"מ מהו האיסור אם הדבר בעצמו או הנאת הדבר וזהו כונת הירושלמי הנ"ל דמדחה הג"ש דכלאי הכרם אסור בהנאה ואמר דגבי עריות האיסור הוא ההנאה וא"כ הוה כמו אכילה ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות על בעל המאור פסחים פ"ב דגבי בגד לבישתו זהו האכילה שלו וכן נ"מ למה דס"ל להראב"ד ז"ל בהלכות מאכלות אסורות פט"ו הי"ד ע"ש דתערובות יותר משיעור אין אוסר בהנאה אך זה רק בדבר דעיקרו לא הוא ההנאה וכן מבואר בירוש' פ"ג דערלה ה"א הניית ערלה בטלה ברוב וכ"כ בזה. והנה באמת נראה כך דהנה עיין בהך דיבמות ד' נ"ה ע"ב גבי א"א דאמר שם דהטעם דפטור לאחר מיתה משום דפקע שארות ע"ש ועיין בסנהדרין ד' ע"ח ע"א גבי רובע את הטריפה וקאמר משום הנאה ורש"י שם ד' ס"ו ע"ב ד"ה למעוטי ובהך דב"ק ד' ל"ב ע"א גבי הנאה ע"ש בתוס' ותוס' יומא ד' פ"ב ע"ב וקדושין ד' כ"ב ע"ב, ולכאורה י"ל דזה תליא בהך מחלוקת דמשמש מת אם חייב או לא וזה ר"ל אם החיוב תלוי בהנאה או הוא דבר בפ"ע ועיין תוס' יבמות ד' ס"ה ע"ב דאין לו הנאה ותוס"י סוף נדרים. אך באמת כך דגבי א"א דהוה בגדר הקדש כמבואר בריש קדושין וע"ש בתוס' ד' ז' ע"א ד"ה ונפשוט ובתוס"י נדרים ד' ו' ובזה כך דגבי הקדש מוכח בהך דפסחים ד' ל"ג ע"א דעיקר האיסור הוא ההנאה או ההוצאה ולכך אף אם הוה בגדר אונס י"ל דחייב ועיין מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות בהל' מעילה פ"ז ע"ש וכ"כ בזה וה"נ בא"א כן עיין בהך דמעילה ד' י"ח ע"ש בתוס' ותוס' קדושין ד' נ"ג ע"ב ד"ה אף ע"ש ולכך צריך מיעוט אחר ביבמות ד' נ"ה גבי מתה וכמש"כ ולהיפך הנאה בלא פעולה הוא ג"כ איסור עצמיי לא משום סיבה משא"כ בשאר עריות אז שארי דברים האיסור הוא משום תקלה וכ"כ בזה:
ב׳
ואפילו להריח בשמים כו'. עיין מש"כ רבינו בהלכות ברכות פ"ט ה"ח ובירושלמי פ"ח דברכות ה"ז שאין עשויין אלא לדבר אחר ור"ל כה"ג: כמי שנסתכל כו'. עיין בירושלמי חלה פ"ב כהדא דתנא המסתכל בעקבה כו', ועיין בהך דנדרים ד' כ' ואין הפי' שם כפי' המפרשים שם רק דר"ל דהוה כמו זה ונ"מ דכאן א"צ שיתכוין ועיין בהך דיומא ד' ע"ד ע"ב אמר ר"ל טוב כו', ע"ש בתו' ישנים וזה ר"ל הך דסנהדרין ד' צ"ב ע"א בהך דאמר ר"א כל המסתכל כו', ור"ל דלא שייך כאן גדר מתעסק ועיין בעירובין דף י"ח ע"ב כל העובר כו' ושם ד' ס"ג ע"ב כל הישן כו' ושבת דף קל"ט ע"ב בהך דרב קטינא ע"ש ועיין מש"כ רבינו לקמן בהל' ד' ואעפ"י שהיא כו'. ולכאורה ר"ל דגם כאן שייך איסור קריבה לא משום תקלה ועיין בתוס' גיטין דף ו' ע"ב דיש על זה שם ג"ע ותוס' שם ד' ב' ע"ב גבי עד אחד ועיין בשבת ד' ס"ד ע"ב בהך מחלוקת דזקנים הראשונים וכ"כ בזה, ועיין בהך דסנהדרין ד' ע"ה ע"א תעמוד לפניו כו', דמבואר שם דזה הוה גדר אביזרייהו:
ג׳
ומותר להסתכל כו'. עיין ע"ז ד' כ' דרק אם היא נאה ר"ל דאם כן שוב א"צ לבדקה וגבי א"א הוה איסור בעצם לא משום סיבה ולכך אפילו מכוערת ועיין בזבים פ"א וכ"כ בזה:
ד׳
הואיל והיא מותרת כו'. עיין בהך דסוטה ד' ז' ע"א ובתוס' סנהדרין ד' ל"ז ע"א ד"ה התורה ע"ש. ובאמת גם לענין יחוד הוא ג"כ יש בו ב' גדרי איסורים אחד משום דהוה גדר קריבה והב' משום חשש תקלה, ועיין בקדושין דף פ' ע"ב דבמשנה נקט עם אמו ועם בתו ובגמ' נקט רק מקרא דבן מתייחד עם אמו ועיין לקמן בדברי רבינו פכ"ב ה"א ובקדושין ד' פ"א ע"ב בהך דמתייחד אדם עם אחותו ודר עם אמו כו' ורבינו לא הביא הך דין דודר וגם ההיתר דעם אחותו ג"כ לא הביא ע"ש וע"ש ברש"י ד"ה ודר דלא תקיף יצריה מחמת הך דסנהדרין ועיין בסנהדרין דף ק"ה גבי אמון כו' משמע דאמו גם קודם אנשי כנה"ג הוה כך. והנה עיקר היחוד של תורה הוא לדור בקביעות וכעין בהך דסנהדרין ד' (כ"א) [כ"ב] בהך דאבישג וזה בנדה מותר כה"ג דוהתירה התורה ועיין בהך דכתובות ד' ע"ז משמע שם קצת דגבי חייבי לאוין אף אם אמרה הוינא בהדיה בסהדי לא שבקינן ועיין ביבמות ד' ע' ע"א גבי נפצע אח"כ ע"ש, אך זה הוא בעצם איסור וגבי אמו לא אסרה תורה זה וגם אין חשש תקלה ומדרבנן אסרו אף יחוד גרידא, ועיין ברש"י סוטה ד' כ"ה ע"א דסתירה הוה עוברת על דת יהודית לא על דת משה וזה כמו שכתבתי דמה"ת לא אסור רק דירה בקביעות וס"ל לרב בקדושין דגם דירה מותר באמו ובתו דהיינו גם איסור תורה ובאחותו לא הותר רק איסור דרבנן ונ"מ ג"כ היכא דהוה א"א דמשמע בירושלמי פ"א דסוטה דגם שם מותר להתייחד עמהם ע"ש ובגמ' דילן ד' פ"א ע"ב דאמר שם לא סבר לה מר דמקדשא לכאורה לא משמע כן ויש לדחות אך כך דאיסור תורה ודאי ליכא בהו אך איסור דרבנן י"ל דלא פלוג עיין בר"ה ד' י"ט גבי הך דד"ס צריכין חיזוק ובירושלמי פ"א דפסחים גבי חצירות שבירושלים ופ"ב דפסחים גבי פושרין ותוס' חולין ד' י' ונדה ד' ס"ו ע"ב גבי חפיפה ועיין יומא ד' י"ד ע"א וכ"כ בזה במקום אחר, ושמואל פליג על רב וס"ל דלדור אסור גם עם אמו ובתו ולהתייחד אסור עם אחותו ושאר עריות ורבינו פסק כך ועיין בהך דסנהדרין דף פ"ו ע"א אמר לי ר"פ כו' כגון דבית פלוני ע"ש ברש"י ובזה א"ש דברי רבינו לקמן:
ה׳
אסור להשתמש כו' באיזה כו'. עיין כתובות דף צ"ו ע"א אך שם י"ל משום דהוה ערוה אשת האב, ועיין בהך דכתובות ד' ק"ג ע"א אם היתה טוענת כו' ומשמע דהטעם משום גדר יחוד וכשיטת רבינו כמש"כ לעיל דכל עריות אסור להתייחד אך י"ל דזה הוה גדר דירה דרק עם אמו ועם בתו מותר אפילו לרב ועיין בירושלמי שם דקאמר הטעם משום שם רע ועיין בהך דב"מ ד' קט"ו ע"א גבי אלמנה מפני שמשיאה שם רע ועיין בראשונים בשם הרמ"ה ז"ל דכתבו דרק באשת אב יכולה לטעון כן ולא באם:
ז׳
הגדילו ונעשה כו'. עיין בגמ' כאן דיש ב' לשונות כמה שנים יהא להם ע"ש ברש"י דמ"ד בת ט' אתיא כר"י בר"י דס"ל דהוה סימן ועיין בהך דע"ז ד' ל"ו ע"א האי ידעי לארגולי ע"ש ועיין תוס' קדושין ד' מ"ג ע"ב דגבי קטנה לא שייך גרירה, ועיין בירושלמי כאן דס"ל דבת ג' שנים ג"כ אסור ובהך דברכות ד' כ"ד ועיין בהך דיבמות ד' ס"א ע"ב שמא תתפתה עליו ושם ד' ל"ה ע"א זנות בקטנה לא שכיח ע"ש ועיין תוס' כתובות ד' ל"ז ע"א ד"ה שבויה ע"ש, ועיין ע"ז ד' ט"ו ע"ב אין מוסרין להם תינוק ודברי רבינו פ"ב ה"י ע"ש:
ח׳
אעפ"י שמעשה זה אסור כו'. משמע דזה הוה מה"ת ועיין תוס' יבמות ד' פ"ב ע"ב ד"ה תנן, ועיין בירושלמי פ"ח דגיטין בהך מחלוקת דב"ש וב"ה ע"ש בהל' י' ובהך דשבת ד' ס"ה:
ט׳
ולא יסיר מדרך העולם כו'. עיין בהך דסנהדרין דף ק' ע"ב אורח ארעא קמ"ל ע"ש וע"ש ד' ק"ח ע"א שהיו מפנין דרך כרמים ור"ל כמבואר בירושלמי יבמות פ"ו ה"ה ע"ש, ועיין לקמן בהל' י"ח ובהך דיבמות ד' ל"ד ע"ב בהך דר"א ורבנן ובירושלמי כתובות פ"ז ה"ה תמן אמרין כגון מעשה כו', ועיין ביבמות ד' ע"ו ע"א ובנדה ד' י"ג ע"ב אך עיין בדברי רבינו בפה"מ פ"ז דסנהדרין נראה דמפרש להך דנדה הנ"ל דר"ל דעושה כן עם ערוה וזהו הך דיבמות ד' נ"ה ע"ב למעוטי כו', וכמבואר בכ"מ וגם י"ל משום דשם הוה בני נח דנהרג על העוברין ולכך הוו בני מבול ועיין בפסקי תוס' על הך דזבחים ד' פ"ח ע"ב ובערכין ד' ט"ז ע"א ועיין תוס' סנהדרין ד' נ"ט ע"ב ד"ה והא דס"ל כשיטת התוס' נדה ד' י"ג ע"א ד"ה נשים ע"ש, ויהיה נ"מ אם הוא לאו בר אולודי אם אז שייך ג"כ זה הדין דשופך דמים ועיין בהך דנדה ד' מ"ג ע"א גבי כל ש"ז כו' ע"ש ובאמת הפי' בנדה ד' י"ג אנשים דבני הרגשה נינהו ר"ל דכיון דהם מרגישים בעצמם דבל"ז אינו טמא כמבואר בנדה שם לכך אסור למשמש משא"כ באשה דאף בלא הרגשה טמאה דסברה אימור הרגשת מי רגלים לכך מותרת למשמש אבל זיבה דגם באנשים אינו מרגיש לכך גם באנשים צריך לבדוק ועיין בהך דסנהדרין ד' כ"ו גבי שבנא בעל הנאה הוה ר"ל כהך דנדה ד' י"ג ע"ש ברש"י ד"ה הנחמים:
י״ד
ואסור לאדם כו' מכין אותו כו'. ואף דבגמ' שם אמרו לא מפני שראוי לכך משמע דעפ"י דין א"צ זה י"ל משום דמבואר בהך דברכות ד' ט"ז דתאנה ענפיה מרובין ועיין במש"כ בדברי רבינו בהל' ברכות פ"ד ה"ג וכאן היה המעשה תחת התאנה ועיין ירושלמי פ"ב דחגיגה סה"ב ושם נקט אחורי הגדר ועיין בהך דברכות ד' ס"ב ע"א דאחורי הגדר הוה דרך צניעות ועיין בירושלמי ב"ב פ"ה ובדברי רבינו בהלכות דעות פ"ה ה"ו ובהך דע"ז ד' מ"ז ע"ב:
ט״ו
ואכסנאי כו'. ועיין בהשגות, עיין בהך דיומא דף י"ח ע"ב וזהו כונת הראב"ד:
ט״ז
ולא יכנס אדם כו'. עיין בה"ג מש"כ בהל' כיבוד מהך דשבועת יעקב ליוסף ועיין בנדה דף י"ג דהיכא דבעותא ליכא חשש הרהור ועיין בע"ז ד' ע"א:
י״ז
לא יהלכו בנות כו'. עיין בהך דנדרים דף ל' ע"ב דאמר שם נשים לעולם מיכסה וע"ש בתוס' ישנים וברא"ש אם ר"ל גם הקטנים או רק גדולות ובאמת נ"ל דהך דאמר שם בירושלמי ואין טלייתא צריכה לא ר"ל כפי' המפרשים שם דקאי על יורדי הים רק דקאי על זה דמבעי ליה אם קטנים נקבות הוה ג"כ בזה הגדר דשחורי הראש דכיון דנתגדלו אסורות ועיין בהך דסנהדרין ד' נ"ח ע"ב דמשמע שם דהיה דרכם גם בעכו"ם דא"א יוצאת מכוסה ועיין בהך דעירובין ד' ק' ע"ב גבי מגדלת שער כלילית ועיין בכריתות ד' ח' ע"ב אין אשה פורעת כו' ומש"כ רבינו בהל' ע"ז פי"ב ה"י אך באמת הך דעירובין ר"ל שצריכה לקלוע שערה וזהו הך מגדלת וגבי סוטה צריך לסתור קליעתה כמבואר בסוטה ד' ח' וזהו הנ"מ בין פנויות לא"א דא"א אף אם קלועה אסור עיין יומא ד' מ"ז ושבת ד' נ"ז ע"ב גבי כליא פרוח, ודף ס"ה ע"א למטה מן השבכה ועיין נזיר ד' כ"ח ע"ב אבל גבי פנויה רק לסתור קליעתה אסור שלא תלך פרועה ועיין ברש"י נדרים דף נ' ע"ב ובר"ן ד"ה עד דמסתרין ועיין בהך דכתובות ד' ס"ו ע"ב גבי בתו של נקדימון כו' ובאמת זה ר"ל בהך דנזיר ד' נ"ט שלא יתקן איש בתיקוני אשה ע"ש אך באמת ר"ל קליעת שער וכ"כ בזה וזה אסור באיש מטעם לא ילבש גבר ועיין מש"כ הראב"ד בפ"ג דעדיות משנה ה' על הך משנה דכלים בפ' כ"ד של יוצאת חוץ ובפי' רבינו שם, וע"ש במס' כלים פ' כ"ח משנה ט' גבי חלוק:
י״ח
אסור כו'. עיין בהך דיבמות ד' ס"א ע"ב גבי הך דאיילונית ע"ש בתוס' ועיין בהך דסוטה ד' כ"ה ע"ב גבי הך דר"נ ומדברי רבינו נראה דס"ל דזה האיסור שייך רק גבי קטנה ולא גבי איילונית ועיין לקמן בהלכה כ"ו וצ"ל דבקטנה אינה נקלט כלל:
כ׳
ולא יסתכל כו'. עיין בפ"ב דזבים בהך מחלוקת דר"י ורבנן ועיין בהך דמו"ק ד' י"ב ע"א ולכאורה לפי מש"כ לעיל דהך בעבידתא טריד לא שייך רק בהני ולא באשה וא"כ לר"י דזבים הנ"ל גם בזה אסור:
כ״א
וכן אסור כו'. ולא הביא הך חילוק דגמ' שם אי איכא דרכא אחרינא או לא ועיין בהך דע"ז ד' מ"ח ע"ב גבי ע"ז ועיין בהך דעירובין ד' י"ח ע"ב: אפילו לא יסתכל כו'. עיין בהך דיבמות ד' ע"ו ע"א מעבירין לפניו ועיין בזבים פ"ב דשם בהך דר"ע:
כ״ג
ואסור כו' ואפילו כו'. עיין בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב דמבואר שם דזה אסור ומשמע שם דאף לצורך רפואה אסור, ועיין בהך דשבת ד' ק"ח ע"ב ע"ש ברש"י:
כ״ד
חסידים כו' ומהם כו'. עיין ב"ב ד' ט"ז ע"א:
כ״ה
ואסור להשיא כו'. עיין לעיל פי"א מהל' אישות ה"ו ואין משיאין ועיין רש"י גיטין ד' נ"ה ע"א דס"ל ג"כ כן דאסור ועי' תוס' יבמות ד' קי"ג דפליג על זה ועיין בהך דשבת ד' י"ב ע"א דנקט שם גבי ליארוס רק תינוקת ולא תינוק ועיין בתוס' שם ד' ק"נ ע"א ד"ה ואמר ר"א ועיין מש"כ רבינו בהל' שבת פכ"ד ה"ה דלא הביא תינוק וגם נקט ליארוס ולא משיאין כמו בתוספתא וכן רבינו לא הביא כלל הך דין דמבואר בקדושין דף כ"ט ע"א וד' ל' ע"ב דחייב להשיאו אשה וללמדו אומנות הביא בשבת פכ"ד ובהל' רוצח פ"ה ה"ה דהוא מחוייב וכמבואר בהך דמכות ד' ח' ע"ב ובקדושין הנ"ל אבל להשיאו אשה לא הביא כלל רבינו רק כאן מצות חכמים ועיין בירושלמי דקדושין פ"א דהוה בעיא שם אם כופין את האב על זה ולענין ללמדו אומנות מוכח דאם האב עצמו אינו יכול אומנות צריך לשכור אחר ללמדו ונ"מ למאי דמבואר בירושלמי דגיטין פ"ה לגבי עיצומים דאף דלא גבה, דאותם שנותנים בניהם ללמדם אומנות ועבדי עיצומים גבו שפיר וכן נ"מ גבי נשואים לענין הך דשטרי פסיקתא וכמש"כ התוס' כתובות ד' ק"ט ע"א בשם הירושלמי וכן לענין הך דב"ב ד' קמ"ד גבי המשיא בנו בבית ע"ש בתוס' ובדברי רבינו בהל' זכיה ומתנה פ"ו, והך סמוך לפרקן ר"ל כמו פרק דנדה ד' מ"ט דהיינו הבאת שערות ועיין רש"י סנהדרין ד' ק"ד ע"א ד"ה קטנה ובהך דעדיות פ"ב משנה ט' ע"ש בפי' הראב"ד, ועיין שבת ד' פ"א ע"ב וכ"כ בזה:
כ״ו
ואין האיש רשאי כו' ולא ישא כו'. עיין בסוטה ד' כ"ד בהך מחלוקת דר"א ורבנן, ועיין בהך דכתובות דף ע"ז ע"ב דלא שבקינן ליה למיתב בהדה, וכאן לא נקט איילונית כמו בהל' אישות ועיין בתוס' סוטה שם ד"ה שאינה ראויה, מה דמחלק בן עקרה לבין שאינה ראויה לו ועיין רש"י עירובין ד' מ"ז ע"א, ועיין תוס' גיטין ד' מ"ו ע"ב דאיילונית אין לה רפואה לעולם ע"ש וכ"מ, וביבמות ד' פ' ע"ב דאמר סריס דומיא דאיילונית ביי"ש, ולא קאמר להיפך משום דסריס יש לו רפואה ואיילונית אין לה רפואה. אך באמת הנ"מ בין איילונית לעקרה דאיילונית החסרון באברי הזריעה שלה ועקרה החסרון באברי העבור וכן משמע בסוטה ד' כ"ה ע"ב ועיין ביבמות ד' ס"ד ע"א ובכתובות ד' י"א ע"א וזהו הנ"מ שבין סריס לשחוף עיין תוס' סוטה ד' כ"ו ע"ב וזה אין לו רפואה ג"כ ועיין סוטה ד' י"ג ע"ב גבי בא גבריאל כו' ועיין ב"ק ד' צ"ב ע"א דמבואר שם בדברי רש"י דאין באשה אבר להזריע ועיין תוס' נדה ד' י"ג דלא משמע כן ושם ד' ל"א ע"א וכ"מ. ובאמת י"ל דזה המחלוקת דתנאי בבכורות ד' מ"ה ע"א גבי מפתח באשה ועיין שבת ד' קי"א ע"א מוכח דגבי אשה עקרה אין לה רפואה:
כ״ז
וכן מי שגירש כו'. עיין בה"ה, ונראה דרבינו ס"ל דנשאת שרי דבעלה משמרתה ועי' בירושלמי גיטין פ"ח דמבואר שם להיפך ע"ש בהל' י"א. אך י"ל דר"ל דאם לא נשאת אסור אף לפתוח זה לכאן וזה לכאן ועיין בירושלמי כתובות פי"א ה"ג:
כ״ט
ולא ישא אדם כו'. עיין לעיל פט"ו הכ"ט ובתוספתא קדושין פ"א ע"ש:
ל׳
והוא שהוחזקו ג"פ. זה הוה כמו הך דנדה דף ס"ג ע"ב. אך באמת הנה בירושלמי פ"ט דב"מ מבואר דבשדה מוחזקת להוציא מחזקתה צריך ג"פ וכאן גבי משפחה הרי מוחזקת היתה עד עכשיו לכך צריך ג"פ ועיין בהך מחלוקת דשביעית פ"ב גבי שדה בעל כמה פעמים ימנע ממנה מים ועיין בירושלמי דמאי פ"ב איזה הוא תגר כל ששילש ובמעשרות פ"א כיון שראה שלש שפירשו קליפתן וכ"מ בזה ועי' מש"כ בזה בהל' גזילה פ"ג ה"ו ועי' בתוס' שבת ד' ס"א ע"ב וברש"י יבמות ד' נ"ד ע"ב ד"ה ובחמישית דנקט פיתוי וברישא נקט אונס משום דהוה ליה למיבדק בפעם שלישי כיון דאתחזק בשיקרא וע"ש ד' ק"ח ע"ב כגון ששלשה בגיטין, ועיין בכתובות ד' צ"ז ע"א גבי אלמנה ששהתה מה דמחלק שם ועי' בירושלמי סנהדרין פ"ג דהוה פלוגתא שם גבי סוחרי שביעית אם די בחזרת פעם אחת או שתי פעמים ועי' תוס' ב"ק דף ק' ע"ב גבי מחיצת הכרם ושם ד' כ"ד ע"ב גבי עיזי דשוקא ועי' מכות ד' ה' ע"ב ובהך דתמורה ד' כ"ז ע"ב גבי איתחזקו באיסורא ובהך דגיטין ד' מ"ו ע"ב גבי המוכר עצמו ובניו כו' ור"ן נדרים ד' מ"ו ע"א וכ"מ בזה:
ל״א
ואם נשאת לא תצא כו'. י"ל דרק משום ב"פ אז בדיעבד לא תצא ולכך אמרינן כאן ד' ס"ה גבי הפילה דרק בג"פ איתחזקה משום דלהוציא צריך ג"פ וא"ש וכן גבי רמ"ת לכו"ע דוקא ג"פ עיין תוס' נדה ד' ס"ו ע"א וע"ש דף י' ע"א: ולא ישא ישראל כו'. וה"ה להיפך דכהן לא ישא בת ישראל ועי' רש"י יבמות ד' פ"ד ע"ב ועיין בירושלמי פ"א דכתובות קנס קנסו שידבק אדם במשפחתו ע"ש בהל' ה' ועיין בירושלמי קדושין פ"ד ה"ד אמר שם ג"כ כן ועי' נדרים ד' ס"ב דת"ח מקרי ג"כ כהן ועי' במו"ק ד' כ"ח ע"ב דחתן ג"כ יש עליו גדר כהן וצריך לחלק בין אירוסין לנשואין וגם נ"מ אם נשתנית הכהנית כשנשאת לזר עי' ביבמות ד' פ"ז כשהיא חוזרת אינה חוזרת לחזה ושוק ועיין בהך דחולין ד' קל"ב גבי אכל בשביל אשתו ע"ש:
נחלת הכלל · Tzafnat Pa'neach on Mishneh Torah, Warsaw-Piotrków, 1903-1908
